וואי אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
אז נתחיל בזה שכל פעם שאני רואה כתבה על גנים שהמטלפות התעללו, אני פשוט בוכה מזה! קשה לי כל כך ובא לי לצרוח.
פשוט לא נתפס הדבר הזה!
א ינאחת שנשארת עם הילדים לפחות עד גיל שנה בבית כי מפחדת להכניס למסגרת..זה גיל שאני כבר קצת מכירה את הילד ויכולה לשים לב ל גובות.. לא מוכנה לשחרר. ועדין.. מי מבטיח לי שבגיל שנה ומשהו לא קורה להם משהו???
אס למה זה כזה מערער אותי?
א. כי כל ההורים שץראיינים אומרים שבחיים הם לא היו חושבים שהמטלפת שלהם תעשה דבר כזה. ואני פתאום חוששת על המתוק שלי בן שלוש עוד מעט. הוא לא כל כך מדבר (נושא אחר) ויש לו מטפלת מדהימה! ואני מתחילה לאכול סרטים!! אוף!!
ב. הסיפור שהכי יושב לי, זה עם הבן הראשון שלי. הכנסתי אותו למטפלת פרטית בגיל 10 חודשים. ואחרי 5 חוגדים העברתי למפתחות כי המטפלת כבר לא יכלה. והוא הילד הכי זורם בעולם!!! והכי שמח!! אבל ממש! וברגע שהעברתי אותו למשפחתון הוא היה בוכה שהשארתי אותו ובוכה שלקחתי אותו. היו עוד כל מיני מקרים מוזרים. פעם באתי מוקדם ופשוט שמעתי צרחות מהגן. חשבתי שהיא צורחת על הילדים. המתנתי ברכב וכבר רציתי להיכנס! ואז המטפלת יצאה החוצה מהגן בשיחת טלפון סוערת. קלטה אותי והתפתחה ממש!
אז נכון שלא צעקה על הילדים, אבל זה שהרשתה לעצמה בנוכחותם זה היה נראה לי לא הגיוני. והיו עוד כמה סיפורים..
אחרי כמה זמן חברה שעבדה שם בעבר, סיפרה לי שאחת המטפלות היתה מדבר לא יפה לילדים(עבדה שם לא שהילדים שלי היה), ושהיא ממליצה לי להוציא אותו משם.
הלב שלי היה לא שלם והעברתי אותו למעון בשנה שאחר כך.
ומה שיושב עלי שאני מרגישה שהייתי צריכה לדבר. הייתי צריכה לומר לה שאני לא סומכת עליה. מרגישה שפשוט הייתי משותקת מול כל הסיפור הזה. למשל שהיא צעקה הייתי צריכה להתעמת איתה ולא להתפדח שלא תראה אותי וללכת מהר. גם שהעברתי אותו אמרתי לה תירוצים ולא את הסיבה האמיתות.
אנימלאצחושבת שהוא חטף שם מכות. אבל כן חושבת שדיברו אליו בחוסר סבלנות ובמילים לא יפות.
עברו מלא שנים ובסיפור הזה פשוט יושב לי על הלב!!
זה הילד בבכור שלי. הייתי אמא צעירה. היום אם זה היה קורה היי י מכסחת את המטפלות🙈 ובטח לא שותקת.
אווףףף
כתבתי מבולגן. כי אני מוצפת.
אז נתחיל בזה שכל פעם שאני רואה כתבה על גנים שהמטלפות התעללו, אני פשוט בוכה מזה! קשה לי כל כך ובא לי לצרוח.
פשוט לא נתפס הדבר הזה!
א ינאחת שנשארת עם הילדים לפחות עד גיל שנה בבית כי מפחדת להכניס למסגרת..זה גיל שאני כבר קצת מכירה את הילד ויכולה לשים לב ל גובות.. לא מוכנה לשחרר. ועדין.. מי מבטיח לי שבגיל שנה ומשהו לא קורה להם משהו???
אס למה זה כזה מערער אותי?
א. כי כל ההורים שץראיינים אומרים שבחיים הם לא היו חושבים שהמטלפת שלהם תעשה דבר כזה. ואני פתאום חוששת על המתוק שלי בן שלוש עוד מעט. הוא לא כל כך מדבר (נושא אחר) ויש לו מטפלת מדהימה! ואני מתחילה לאכול סרטים!! אוף!!
ב. הסיפור שהכי יושב לי, זה עם הבן הראשון שלי. הכנסתי אותו למטפלת פרטית בגיל 10 חודשים. ואחרי 5 חוגדים העברתי למפתחות כי המטפלת כבר לא יכלה. והוא הילד הכי זורם בעולם!!! והכי שמח!! אבל ממש! וברגע שהעברתי אותו למשפחתון הוא היה בוכה שהשארתי אותו ובוכה שלקחתי אותו. היו עוד כל מיני מקרים מוזרים. פעם באתי מוקדם ופשוט שמעתי צרחות מהגן. חשבתי שהיא צורחת על הילדים. המתנתי ברכב וכבר רציתי להיכנס! ואז המטפלת יצאה החוצה מהגן בשיחת טלפון סוערת. קלטה אותי והתפתחה ממש!
אז נכון שלא צעקה על הילדים, אבל זה שהרשתה לעצמה בנוכחותם זה היה נראה לי לא הגיוני. והיו עוד כמה סיפורים..
אחרי כמה זמן חברה שעבדה שם בעבר, סיפרה לי שאחת המטפלות היתה מדבר לא יפה לילדים(עבדה שם לא שהילדים שלי היה), ושהיא ממליצה לי להוציא אותו משם.
הלב שלי היה לא שלם והעברתי אותו למעון בשנה שאחר כך.
ומה שיושב עלי שאני מרגישה שהייתי צריכה לדבר. הייתי צריכה לומר לה שאני לא סומכת עליה. מרגישה שפשוט הייתי משותקת מול כל הסיפור הזה. למשל שהיא צעקה הייתי צריכה להתעמת איתה ולא להתפדח שלא תראה אותי וללכת מהר. גם שהעברתי אותו אמרתי לה תירוצים ולא את הסיבה האמיתות.
אנימלאצחושבת שהוא חטף שם מכות. אבל כן חושבת שדיברו אליו בחוסר סבלנות ובמילים לא יפות.
עברו מלא שנים ובסיפור הזה פשוט יושב לי על הלב!!
זה הילד בבכור שלי. הייתי אמא צעירה. היום אם זה היה קורה היי י מכסחת את המטפלות🙈 ובטח לא שותקת.
אווףףף
כתבתי מבולגן. כי אני מוצפת.
ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...