מישהו שומע את המחשבות האלה? שצועקות לי בתוך המוח?
שמעתי את אמא לוחשת לאבא "מפחדת שהוא יפגע בעצמו",
כל כך היה בא לי לצעוק בחזרה את האמת, – "גם אני מפחד!!".
כמה החיים שלי ירדו מהמסלול...
בא לי פשוט להיעלם!
רועד מקור. רועד מפחד. רועד מכאב.
מיואש.
הפנים שלי! איך הם נראות!
מה קרה? לא נראה לי מוכר מי שעומד שם במראה?
זה לא נכון... הוא תמיד היה שם, הצד הרע שלי.
אני לא יכול לסמוך על עצמי, נמאס לי להרגיש שאני חייב.
אני לא מרחם על עצמי, פשוט הפסקתי להרגיש שיש עוד טעם למשהו.
הכל מרגיש מלאכותי ומזוייף.
אני רוצה שדברים יגיעו מתוכי! זה יותר מדי לבקש?
#2
הווו, אני ממש יכול לראות אותך עכשיו...
בן אדם!
אתה יותר מדי נחמד לעולם!
תקשיב לי, אח,
תתחיל להנות יותר,
ותקשיב, אני לא הולך לשום מקום - תתחיל להפנים את זה.
אני רק רוצה בטובתך,
כוונתי הטהורה.
תפסיק לנסות להשתפר,
תשחרר,
אני פה בשביל עצמי, זה לא מספיק?
אתה לא יודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילך!
אני עוזר לך,
בזמן שאתה מה?
מכביד עליי?
תעזוב את זה,
שחרר,
אני רואה את האמת עכשיו,
אתה לא יכול לראות?
תודה
ברור שבכך יש איסור חמור