וואי כמה פעמים הייתי במצב העגום הזה 

אבל תמיד אמרתי לעצמי הרי אם אנחנו מרגישים ככה, אז הרצון לעשות את המצווה הוא כי ה' ציווה ולא כדי לשחד את הקב"ה או להתקזז (או לעבוד על מישהו שאנחנו צדיקים).  

וה' ציווה לעשות מצוות בלי קשר למצב של הבנאדם, כי זה כלי להלחם עם היצר וכדי להתקרב אליו

והרי גם אדם שחזר בתשובה הרגע ועד עכשיו היה בעמקי העבירות (ואפילו במזיד) מיד מתחיל לקיים מצוות.. ככה זה המלחמה נגד היצר 

ולכן להרגשתי דווקא המצוות האלה ממש יקרות כי הן נעשות בהכנעה ובאמת כדי להתקרב לה'

ואין בזה טובל ושרץ בידו כי הרי את מתחרטת, והחלטת לחזור למלחמה נגד היצר

ואגב, ר' נחמן כתב שמכיוון שעבירה גוררת עבירה ומצווה גוררת מצווה, לכן אדרבא אחרי עבירה צריך מיד לעשות מצווה כדי להפסיק את הרצף של העבירה.

מקווה שהועלתי. וה' יעזור שנתחזק תמיד 

זה שלמרות שחטאתי בדבר אחד, 

זה לא "פוטר" אותי משאר המצוות.

אמנם נפלתי במצווה אחת

ואפילו נפילה-נפילה.

אבל אני יכולה עדיין לאחוז בשאר המצוות האחרות

ועצם זה שאני ממשיכה בעבודת ה' מראה שאני כן רוצה לעבוד את ה'

אבל בדיוק לפני שניה היצר הרע השתלט עלי, וזה לא היה מה שאני באמת רוצה.

החשיבה הזאת הגיעה לי מסיפור ששמעתי 

על רב גדול שעבר ברחוב וראה יהודי שאוכל סנדוויץ' עם בשר חזיר, ואז הוא אמר לו "אל תשכח מים אחרונים".

אותו יהודי ענה- הרב,אני אוכל חזיר,מה מים אחרונים???

ואז הרב ענה לו שזה שהוא אוכל חזיר לא פוטר אותו אפילו ממים אחרונים.

וגם מ "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"

שע"י זה שאני ממשיכה לקיים מצוות, אני מעוררת בי את החרטה והרצון לחזור בתשובה.

וגם, התחושה הזאת של "מי אנוכי שאזכה להתפלל לפני הקב"ה",זאת תחושה שצריכה להיות אצלנו תמיד, ולפחות על עצמי אני יודעת, שהרבה פעמים אני עושה חטא ואפילו לא מרגישה בו. ולא מתחרטת עליו, כי אני לא יודעת\מכחישה שזה חטא. ואיך אני מתפללת כשיש בידי עבירות??

אז צריך להאמין, שה' יודע שיש לנו יצר הרע,שאנחנו מבשר ודם, וכולי. ובכל זאת הוא ציווה עלינו להתפלל. ובכל זאת הוא מקשיב ושומע.

ורוצה שנתאמץ בעבודתו.

יש גם פירוש,

בפרשת שמיני (אני זוכרת את זה כי זה היה לא מזמן וזה תפס אותי חזק),

(דעת זקנים)" קרב אל המזבח. שהיה השטן מראה לפניו (אהרון הכהן) דמות עגל והיה ירא שלא יהא ראוי לעבודה (כי הוא הזכיר לו את חטא העגל) אמר לו משה קרב אל המזבח ואל תירא כי בך בחר ה'"

ובהקשר שלנו- ה' בחר בנו מכל העמים וכולי..

ועוד קטע מחזק-

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=17233&CategoryID=2621

שכשאני במצב שאני יודעת שהוא לא מה שה' רוצה ממני. שכשאני יודעת שמה שאני הולכת לעשות זה וואלה,לא. נגיד לאכול משהו לא בריא-הבנתי שזה בעייתי מבחינת "ונשמרתם מאול לנפשותיכם"- אז איך אני מעיזה לברך על זה???????

פשוט חיפשתי דוגמה וזה מה שעלה לי

אבל יש דברים שהבנאדם מודע לזה שזה מזיק והוא מרגיש שיש לו כוח לעצור בעצמו, אבל הוא לא עוצר..

אה, אופס....

נו, אז חטא, מה השאלה?

נכון שהחטא יותר נורא, בזה את צודקת...

את שואלת כאילו מה הפתח של האדם, מה התירוץ שלו? מה הוא יגיד למעלה בשמים?

אם השאלה היא כזאת, התשובה היא שאם האדם היה באמת יודע מה זה מתן שכרן של מצוות ובאמת יודע לא רק מה עונשן של עבירות, אלא כמה הן מזוהמות ומגעילות ומאוסות ושפלות, האדם לא היה עושה את החטא כלל, הבעיה שלנו היא שאנחנו לא "יודעים" טוב ורע, לא באמת יודעים כמה הטוב מרומם וטוב לאדם, וכמה החטאים מורידים את האדם עצמו ומזיקים לו, וזה הפתח שלנו במצוות עשה שביטלנו ובעבירות שעשינו ל"ע, שאנחנו לא מספיקים מודעים למה שאנחנו עושים, וגם הרבה עבירות הן מצוות אנשים מלומדה שנעשות מתוך הרגל, אך אם היינו יודעים כמה זה נורא היינו מיד עוזבים את העבירה, ובכלל לא מבינים את הקושי ואת הרצון להיות שם, זה פשוט לא אנחנו, זה פשוט לא מתאים לנו ומוריד אותנו...

ובאמת צדיקים שמגיעים לרמה שהם יודעים כמה העבירות מזיקות וכמה המצוות מועילות, ו"יודעים" את ה', אז באמת אם הם עושים עבירות זה הרבה יותר חמור, כי יש להם פחות פתח, בחינת: "ה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה"...

אם זו לא השאלה, אשמח לדעת מה בדיוק השאלה....

שבעצם הרב אמר לו שזה שהוא נכשל בעבירה אחת לא אומר שהוא לא מחוייב במצוות.

כלומר,

זה כישלון נקודתי, אבל את שאר המצוות, אפילו ה"קלות", הוא עדין צריך לקיים

למרות שנכשלתי - אני לא רוצה את העבירות אלא קדושה.

אחרת זה לא היה מעניין אותי ולא הייתי שוקל בכלל אם לעשות מים אחרונים..

והאמירה הזאת חשובה - כי היצר רוצה לשכנע שחלאס אני רשע וכל הרצון שלי משועבד לו

ולא היא, למרות הקלות לחטוא ובכאלה עבירות עדיין יש בי רצון לצאת מזה ולזכות לקדושה

וכן...זאת בעצם אמירה כללית

שגם אם התרחקת כל כך עדין אתה באמת מחובר בכל רמ"ח איבריך 

ולכן אני לא מבין מאיפה המחשבה הזאת מתחילה אפילו.

מקיימים מצוות בין הקב"ה מסתכל עלי ובין אם לא.

כמו כן, ה' רחמן ללא קשר אם מעשי היו טובים או לא. הוא תמיד היה רחמן והוא תמיד יהיה רחמן כי מידת הרחמים היא אחת ממידותיו.

פספסתי משהו?

ברמת הרגש אני מאמין שהדברים יותר מורכבים, לכל אחד

ולכן אולי כדאי להתחיל ממנו.

ישנו קושי לעשות מצווה ביחס למצב האישי הנוכחי בקשר מול הקב"ה.

זאת באמת הזדמנות טובה לברר את טיב מערכת היחסים מול הקב"ה ואת התגובות השונות הקיימות בה. למה אני מרגישה איך שאני מרגישה ביחס למצווה/עבירה? איך הקב"ה רואה את זה מהצד שלו (אם ננסה ללבוש את ה'כובע' שלו לשנייה)?

האם הקשר דומה לאב מול בנו? אולי לאדון מול עבדו?

או בהרגשת המתיקות ולכן לא נראה לי שזה עונה למה שכתבתי.

אתה רוצה להרחיב?

האם יש ערך בנימוק של מצוות וציווים? | ערוץ ７

אם עדיין לא מובן, תגיד ואסביר...

אתה חושב שזה סותר את מה שכתבתי?

ברור שנצרך לקחת בשביל עבודת ה' גם את כוחות הנפש אבל המחוייבות היא לא תלויה אם כל חלקי הנפש מעורבים במצווה. קודם כל יש מחוייבות בסיסית ואחר כך מצרפים את חלקי הנפש.. לא?

לגבי מה שאתה אומר, אתה צודק, אך עדיין, שייכת השאלה, שהרי המחוייבות למצוות היא משום שהקב"ה רוצה שנהיה קדושים, ושואלת השאלה שאלה אם אחרי חטאים מסויימים לא שייכת כבר המחוייבות הזאת.

כמובן, אלו תהיות שמתעוררות בגלל יצה"ר, ואתה צודק, אבל דבריך הם תשובה לשאלתה, לא שאין שאלה....

מובן?

"ישראל שחטא - ישראל הוא" אין חטא שמפקיע מאיתנו את סגולת קדושתנו.

זה לא משנה מאיזה יצר השאלה מתעוררת צריך לענות עליה ולהראות מה נכון.

אשריך...!

יצר הרע גורם לך להרגיש ככה

שאת מנותקת לגמרי מהקבה

אבל זה לא נכון בכלל.

ה' רחמן ואוהב אותנו גם כשאנחנו הכי הכי למטה

וזה אמיתי. זה אמיתי ממש. הקשר שלו איתנו לא נפסק לעולם.

אם פגעת במישהו את חייבת לבקש ממנו סליחה. והסליחות שהכי קשה לבקש אלה הסליחות הכי טובות ומשחררות שיש...

אבל חשוב מאוד להזכיר לעצמנו את האמת

ולנסות להלחם עליה

בהצלחה רבה לך

יש דיבור יפה של האדמו"ר מהוסיאטין על "לא תעלו במעלות על מזבחי" -

שלא לעשות את עבודת ה' "עבודת מדרגות" שגם יהודי נמצא במדרגה נמוכה הקב"ה רוצה שהוא יעבוד אותו מהמקום שלו. ושהקב"ה אחראי על איזה מדריגה נמצא האדם והאחריות של האדם לעבוד אותו מהמדירגה בא הוא נמצא. זה נראה לי נותן מענה לשני צרכים - להכיל את המקום שבו אני נמצא בעבודת ה' ומוטיבציה להתקדם במדריגה בה אני נמצא כעת. מקווה שזה נראה לך..

יפה מאוד.

יש גם משהו מעניין קצת דומה, שלפעמים הקב"ה מוריד את הצדיקים למקומות נמוכים כדי ללקט ניצוצות. כתוב שהיה ראוי לדוד המלך לא לחטוא בחטא בת שבע, ומצידו לא היה חוטא, אלא ה' גלגל שכך יהיה כדי שלמד תשובה ליחיד (יכתוב את ספר תהילים, ובעצם שיגלה את עניין המלכות, הספירה התחתונה של המציאות, איך אפילו היא מתקשרת לקודשא בריך הוא, וליקוט הניצוצות הזה הוא מדרגה עוד יותר גבוהה, ורק צדיקים שהקב"ה יודע שיהיו במצב הזה ויקומו ה' יגלגל שכך יהיה להם). ("שבע יפול צדיק וקם"). וכן כתוב על עם ישראל שלא היה ראוי שיחטאו בעגל, אלא כדי ללמד תשובה לרבים.

ושמעתי עוד משהו מעניין מרב ת"ח, שיש פעמים שהאדם נמצא בתהליך של בנייה וצמיחה, ואז התפקיד שלו זה לעבוד, להתקדם בעבודת ה', וכו'...ויש פעמים שהאדם "תקוע", ואז זה שעה שפחות מיוחדת למעשים, שהרי הוא לא יכול, אלא שעה מיוחדת לתפילה, לזעקה מתוך הלב, דווקא הזמן שהאדם אין לו משל עצמו כלום ולא מצליח לתקן, זה דווקא מראה שהכל זה מאיתו יתברך, והוא זה שנותן לנו את הכל ומביא לנו את השפע, הן השפע הגשמי והן השפע הרוחני. (וכמו שכתוב שהקב"ה עשה את אמותינו עקרות כי "הקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים". כל המשברים והצרות, והן הנפילות הרוחניות שתוקעות אותנו, בעצם מגיעות בשביל הנקודה הזאת, שנתפלל לפניו ונזכור שהכל מאיתו יתברך, ואז זה יהיה פתח לשפע עוד יותר גדול ועצום מה' יתברך, ולעליית מדרגה בעז"ה בעבודת ה' ובאהבת ה', האדם מתחדש ומשתנה וצומח מחדש, מוריד שכבה כדי לגלות שכבה יותר עבה ומוצקה תחתיה, שנזכה...).

"עת לכל חפץ"

אם יורשה לדובב אותו, הוא מתכוון לומר שהקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו, הוא מבין שאנחנו בני אנוש ויש לנו עליות ונפילות, וה' לא מצפה מאיתנו להיות מי שאנחנו לא, כמו שאמר ר' זושא, שכשהוא יעלה למעלה לא ישאלו אותו למה הוא לא היה משה רבינו, ישאלו אותו למה הוא לא היה זושא. כל בן יש לו את המקום שלו, את התפקיד שלו, את החלק שהוא תורם ומוסיף, ואין צורך שאדם יקנא או יצפה מעצמו להיות מישהו שהוא לא, ויזלזל במה שהוא עושה ורק מי שהוא צדיק גדול מוערך, לדוגמא כל מיני סיפורים מטורפים על הרב קוק ועל כל מיני גדולים איך הם היו קדושים, ולהתבאס שאנחנו לא במקום הזה, ולבקר את עצמינו כאילו אנחנו במדרגה שלהם, וזה לא נכון, האדם במקום שהוא נמצא ומשתדל כמה שיותר לעשות טוב ולעשות נחת רוח לקב"ה משם הוא משמח את ה', ולא רק אם הוא יעשה דברים מטורפים וכאלה, מהמקום שהוא נמצא הוא עושה נחת רוח על כל מאמץ והתגברות, ואין צורך לקפוץ מדרגות.

כמו במשל לילד קטן שכבר רוצה להיות גדול ומקנא במי שגדול, וכו'...אז הוא לא צריך לעשות את זה, הוא צריך להבין שהוא עכשיו קטן, וליהנות מהילדות שלו ובמקום שבו הוא נמצא לעשות את מה שהוא צריך לעשות וכמה שהוא יכול, וכשיגדל יוכל יותר להיות במקום של הגדולים ויהיה כבר במקום אחר, לא לערבב מדרגות ותפקידים....

שמח שכיוונתי לדעת גדולים...

"אם אדם נשפל כל כך בדעתו, עד שמרוב מרירות נפשו על עצם ירידתו המוסרית בכל חטאיו, איננו יכול להרים ראש לעסוק בתורה ובמצוות, צריך הוא לשים אל לבו, כי מדכאות לב כזאת על כל עוונותיו, הרי הוא ודאי באותה שעה בעל תשובה גמור"

אפשר גם להגיד שמי שעושה את זה, אז זה בעצמו חטא יותר גדול, ואסור לו לחטוא גם בזה, לא מספיק שחטא כבר....

כן, כבר התחלתי לכתוב....(יש איזה שניים וחצי עמודים בוורד, אם זה מעניין....).

אל תדאגי, לא שכחתי....

אשרייך על התזכורת....

יש לי משהו יחסית קצר ומתומצת שהוא בערך 5 ומשהו עמודים בוורד....(בפועל זה עשרה עמודים, אבל זה על כתב מאוד גדול, כך שזה תכל'ס יוצא חצי ממה שזה באמת....). לשלוח פה את הקובץ? אני ממשיך אותו למשהו קצת יותר רציני ומעמיק, אני לא יודע מתי אסיים וכמה זה עוד יתארך, אז בינתיים לשלוח את מה שכתבתי?

סבבה, כרגע לא אשלח, אלא אם כן יכתבו פה חבר'ה שהם רוצים כבר לפני את הקובץ הראשוני....

באמת שאין לי מושג, מחילה....

אבל אשתדל למהר....

בשמחה...

אגב, ראיתי לא מזמן בדברי שיר שיצא ספר על המקדש, "תורת הקרבנות" של הרב גרוסמן, נראה ממש מעניין....

סתם אם מעניין אותך....

חחחח...

👍

הרב מזכיר כמה פעמים שאדם צריך להתרחק ממצבים  קיצוניים כאלו של שפלות רוח.

מצד שני, הוא אומר גם שכשאדם מזהה שהוא במצב כזה הוא צריך לשמוח.

כי הוא נמצא במדרגה רוחנית גבוהה שאשכרה עד כדי כך כואב לו מהעוונות שזה מה שהוא מרגיש.

וזה עצמו יעיד שהוא נמצא במצב טוב מבחינה רוחנית.

אני תמיד אוהב להמשיל את זה לאדם חולה ולאדם בריא שהרופא בודק אותו.

האדם החולה, הרופא ידקור אותו עם מחט ברגל והוא לא ירגיש כלום - זה סימן ממש לא טוב.

אבל האדם הבריא אם אפילו הרופא יגע בו עם נוצה בקצה הרגל, הוא יקפוץ וזה אומר שהגוף שלו מתפקד טוב מאוד.

אותו דבר כאן, אדם שלא מרגיש ייסורים וחרטה על דברים שהוא עשה, הוא במצב חמור מאוד.

אבל אדם שכן הוא במצב טוב, אע"פ שעשה עוונות, זה כבר לא משנה 

כי הוא בעל תשובה.

יפה מאוד, יישר כוח על הדברים שהבאת....

אגב, בהקשר למה שהבאת, יש פסקה של הרב זצ"ל בעין אי"ה שבו הוא מסביר שאדם שמרגיש את החטא זה מראה שהחטא לא חדר לעצמיות שלו, זה שהוא מתבייש בחטא זה מראה שזה עדיין חיצוני לו ולא פגע בפנימיות שלו (כמובן, הפנים-פנימיות אף פעם לא נפגעת, אבל הנפש או חלקים פנימיים לא הכי עמוקים כן יכולים להישחת ולהיפגע, הנשמה תמיד תישאר זכה....), כמו שמופיע לגבי שאול שמכיוון שהתבייש בחטא נמחלו לו כל עוונותיו וכך הגמרא מביאה על כל אדם ולומדת משאול, שאדם שמתבייש בחטא נמחלים לו כל עוונותיו. (וכן בעל תשובה עוונות נהפכים לו לשגגות/לזכויות....).

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום