וואי כמה פעמים הייתי במצב העגום הזה 

אבל תמיד אמרתי לעצמי הרי אם אנחנו מרגישים ככה, אז הרצון לעשות את המצווה הוא כי ה' ציווה ולא כדי לשחד את הקב"ה או להתקזז (או לעבוד על מישהו שאנחנו צדיקים).  

וה' ציווה לעשות מצוות בלי קשר למצב של הבנאדם, כי זה כלי להלחם עם היצר וכדי להתקרב אליו

והרי גם אדם שחזר בתשובה הרגע ועד עכשיו היה בעמקי העבירות (ואפילו במזיד) מיד מתחיל לקיים מצוות.. ככה זה המלחמה נגד היצר 

ולכן להרגשתי דווקא המצוות האלה ממש יקרות כי הן נעשות בהכנעה ובאמת כדי להתקרב לה'

ואין בזה טובל ושרץ בידו כי הרי את מתחרטת, והחלטת לחזור למלחמה נגד היצר

ואגב, ר' נחמן כתב שמכיוון שעבירה גוררת עבירה ומצווה גוררת מצווה, לכן אדרבא אחרי עבירה צריך מיד לעשות מצווה כדי להפסיק את הרצף של העבירה.

מקווה שהועלתי. וה' יעזור שנתחזק תמיד 

זה שלמרות שחטאתי בדבר אחד, 

זה לא "פוטר" אותי משאר המצוות.

אמנם נפלתי במצווה אחת

ואפילו נפילה-נפילה.

אבל אני יכולה עדיין לאחוז בשאר המצוות האחרות

ועצם זה שאני ממשיכה בעבודת ה' מראה שאני כן רוצה לעבוד את ה'

אבל בדיוק לפני שניה היצר הרע השתלט עלי, וזה לא היה מה שאני באמת רוצה.

החשיבה הזאת הגיעה לי מסיפור ששמעתי 

על רב גדול שעבר ברחוב וראה יהודי שאוכל סנדוויץ' עם בשר חזיר, ואז הוא אמר לו "אל תשכח מים אחרונים".

אותו יהודי ענה- הרב,אני אוכל חזיר,מה מים אחרונים???

ואז הרב ענה לו שזה שהוא אוכל חזיר לא פוטר אותו אפילו ממים אחרונים.

וגם מ "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"

שע"י זה שאני ממשיכה לקיים מצוות, אני מעוררת בי את החרטה והרצון לחזור בתשובה.

וגם, התחושה הזאת של "מי אנוכי שאזכה להתפלל לפני הקב"ה",זאת תחושה שצריכה להיות אצלנו תמיד, ולפחות על עצמי אני יודעת, שהרבה פעמים אני עושה חטא ואפילו לא מרגישה בו. ולא מתחרטת עליו, כי אני לא יודעת\מכחישה שזה חטא. ואיך אני מתפללת כשיש בידי עבירות??

אז צריך להאמין, שה' יודע שיש לנו יצר הרע,שאנחנו מבשר ודם, וכולי. ובכל זאת הוא ציווה עלינו להתפלל. ובכל זאת הוא מקשיב ושומע.

ורוצה שנתאמץ בעבודתו.

יש גם פירוש,

בפרשת שמיני (אני זוכרת את זה כי זה היה לא מזמן וזה תפס אותי חזק),

(דעת זקנים)" קרב אל המזבח. שהיה השטן מראה לפניו (אהרון הכהן) דמות עגל והיה ירא שלא יהא ראוי לעבודה (כי הוא הזכיר לו את חטא העגל) אמר לו משה קרב אל המזבח ואל תירא כי בך בחר ה'"

ובהקשר שלנו- ה' בחר בנו מכל העמים וכולי..

ועוד קטע מחזק-

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=17233&CategoryID=2621

שכשאני במצב שאני יודעת שהוא לא מה שה' רוצה ממני. שכשאני יודעת שמה שאני הולכת לעשות זה וואלה,לא. נגיד לאכול משהו לא בריא-הבנתי שזה בעייתי מבחינת "ונשמרתם מאול לנפשותיכם"- אז איך אני מעיזה לברך על זה???????

פשוט חיפשתי דוגמה וזה מה שעלה לי

אבל יש דברים שהבנאדם מודע לזה שזה מזיק והוא מרגיש שיש לו כוח לעצור בעצמו, אבל הוא לא עוצר..

אה, אופס....

נו, אז חטא, מה השאלה?

נכון שהחטא יותר נורא, בזה את צודקת...

את שואלת כאילו מה הפתח של האדם, מה התירוץ שלו? מה הוא יגיד למעלה בשמים?

אם השאלה היא כזאת, התשובה היא שאם האדם היה באמת יודע מה זה מתן שכרן של מצוות ובאמת יודע לא רק מה עונשן של עבירות, אלא כמה הן מזוהמות ומגעילות ומאוסות ושפלות, האדם לא היה עושה את החטא כלל, הבעיה שלנו היא שאנחנו לא "יודעים" טוב ורע, לא באמת יודעים כמה הטוב מרומם וטוב לאדם, וכמה החטאים מורידים את האדם עצמו ומזיקים לו, וזה הפתח שלנו במצוות עשה שביטלנו ובעבירות שעשינו ל"ע, שאנחנו לא מספיקים מודעים למה שאנחנו עושים, וגם הרבה עבירות הן מצוות אנשים מלומדה שנעשות מתוך הרגל, אך אם היינו יודעים כמה זה נורא היינו מיד עוזבים את העבירה, ובכלל לא מבינים את הקושי ואת הרצון להיות שם, זה פשוט לא אנחנו, זה פשוט לא מתאים לנו ומוריד אותנו...

ובאמת צדיקים שמגיעים לרמה שהם יודעים כמה העבירות מזיקות וכמה המצוות מועילות, ו"יודעים" את ה', אז באמת אם הם עושים עבירות זה הרבה יותר חמור, כי יש להם פחות פתח, בחינת: "ה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה"...

אם זו לא השאלה, אשמח לדעת מה בדיוק השאלה....

שבעצם הרב אמר לו שזה שהוא נכשל בעבירה אחת לא אומר שהוא לא מחוייב במצוות.

כלומר,

זה כישלון נקודתי, אבל את שאר המצוות, אפילו ה"קלות", הוא עדין צריך לקיים

למרות שנכשלתי - אני לא רוצה את העבירות אלא קדושה.

אחרת זה לא היה מעניין אותי ולא הייתי שוקל בכלל אם לעשות מים אחרונים..

והאמירה הזאת חשובה - כי היצר רוצה לשכנע שחלאס אני רשע וכל הרצון שלי משועבד לו

ולא היא, למרות הקלות לחטוא ובכאלה עבירות עדיין יש בי רצון לצאת מזה ולזכות לקדושה

וכן...זאת בעצם אמירה כללית

שגם אם התרחקת כל כך עדין אתה באמת מחובר בכל רמ"ח איבריך 

ולכן אני לא מבין מאיפה המחשבה הזאת מתחילה אפילו.

מקיימים מצוות בין הקב"ה מסתכל עלי ובין אם לא.

כמו כן, ה' רחמן ללא קשר אם מעשי היו טובים או לא. הוא תמיד היה רחמן והוא תמיד יהיה רחמן כי מידת הרחמים היא אחת ממידותיו.

פספסתי משהו?

ברמת הרגש אני מאמין שהדברים יותר מורכבים, לכל אחד

ולכן אולי כדאי להתחיל ממנו.

ישנו קושי לעשות מצווה ביחס למצב האישי הנוכחי בקשר מול הקב"ה.

זאת באמת הזדמנות טובה לברר את טיב מערכת היחסים מול הקב"ה ואת התגובות השונות הקיימות בה. למה אני מרגישה איך שאני מרגישה ביחס למצווה/עבירה? איך הקב"ה רואה את זה מהצד שלו (אם ננסה ללבוש את ה'כובע' שלו לשנייה)?

האם הקשר דומה לאב מול בנו? אולי לאדון מול עבדו?

או בהרגשת המתיקות ולכן לא נראה לי שזה עונה למה שכתבתי.

אתה רוצה להרחיב?

האם יש ערך בנימוק של מצוות וציווים? | ערוץ ７

אם עדיין לא מובן, תגיד ואסביר...

אתה חושב שזה סותר את מה שכתבתי?

ברור שנצרך לקחת בשביל עבודת ה' גם את כוחות הנפש אבל המחוייבות היא לא תלויה אם כל חלקי הנפש מעורבים במצווה. קודם כל יש מחוייבות בסיסית ואחר כך מצרפים את חלקי הנפש.. לא?

לגבי מה שאתה אומר, אתה צודק, אך עדיין, שייכת השאלה, שהרי המחוייבות למצוות היא משום שהקב"ה רוצה שנהיה קדושים, ושואלת השאלה שאלה אם אחרי חטאים מסויימים לא שייכת כבר המחוייבות הזאת.

כמובן, אלו תהיות שמתעוררות בגלל יצה"ר, ואתה צודק, אבל דבריך הם תשובה לשאלתה, לא שאין שאלה....

מובן?

"ישראל שחטא - ישראל הוא" אין חטא שמפקיע מאיתנו את סגולת קדושתנו.

זה לא משנה מאיזה יצר השאלה מתעוררת צריך לענות עליה ולהראות מה נכון.

אשריך...!

יצר הרע גורם לך להרגיש ככה

שאת מנותקת לגמרי מהקבה

אבל זה לא נכון בכלל.

ה' רחמן ואוהב אותנו גם כשאנחנו הכי הכי למטה

וזה אמיתי. זה אמיתי ממש. הקשר שלו איתנו לא נפסק לעולם.

אם פגעת במישהו את חייבת לבקש ממנו סליחה. והסליחות שהכי קשה לבקש אלה הסליחות הכי טובות ומשחררות שיש...

אבל חשוב מאוד להזכיר לעצמנו את האמת

ולנסות להלחם עליה

בהצלחה רבה לך

יש דיבור יפה של האדמו"ר מהוסיאטין על "לא תעלו במעלות על מזבחי" -

שלא לעשות את עבודת ה' "עבודת מדרגות" שגם יהודי נמצא במדרגה נמוכה הקב"ה רוצה שהוא יעבוד אותו מהמקום שלו. ושהקב"ה אחראי על איזה מדריגה נמצא האדם והאחריות של האדם לעבוד אותו מהמדירגה בא הוא נמצא. זה נראה לי נותן מענה לשני צרכים - להכיל את המקום שבו אני נמצא בעבודת ה' ומוטיבציה להתקדם במדריגה בה אני נמצא כעת. מקווה שזה נראה לך..

יפה מאוד.

יש גם משהו מעניין קצת דומה, שלפעמים הקב"ה מוריד את הצדיקים למקומות נמוכים כדי ללקט ניצוצות. כתוב שהיה ראוי לדוד המלך לא לחטוא בחטא בת שבע, ומצידו לא היה חוטא, אלא ה' גלגל שכך יהיה כדי שלמד תשובה ליחיד (יכתוב את ספר תהילים, ובעצם שיגלה את עניין המלכות, הספירה התחתונה של המציאות, איך אפילו היא מתקשרת לקודשא בריך הוא, וליקוט הניצוצות הזה הוא מדרגה עוד יותר גבוהה, ורק צדיקים שהקב"ה יודע שיהיו במצב הזה ויקומו ה' יגלגל שכך יהיה להם). ("שבע יפול צדיק וקם"). וכן כתוב על עם ישראל שלא היה ראוי שיחטאו בעגל, אלא כדי ללמד תשובה לרבים.

ושמעתי עוד משהו מעניין מרב ת"ח, שיש פעמים שהאדם נמצא בתהליך של בנייה וצמיחה, ואז התפקיד שלו זה לעבוד, להתקדם בעבודת ה', וכו'...ויש פעמים שהאדם "תקוע", ואז זה שעה שפחות מיוחדת למעשים, שהרי הוא לא יכול, אלא שעה מיוחדת לתפילה, לזעקה מתוך הלב, דווקא הזמן שהאדם אין לו משל עצמו כלום ולא מצליח לתקן, זה דווקא מראה שהכל זה מאיתו יתברך, והוא זה שנותן לנו את הכל ומביא לנו את השפע, הן השפע הגשמי והן השפע הרוחני. (וכמו שכתוב שהקב"ה עשה את אמותינו עקרות כי "הקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים". כל המשברים והצרות, והן הנפילות הרוחניות שתוקעות אותנו, בעצם מגיעות בשביל הנקודה הזאת, שנתפלל לפניו ונזכור שהכל מאיתו יתברך, ואז זה יהיה פתח לשפע עוד יותר גדול ועצום מה' יתברך, ולעליית מדרגה בעז"ה בעבודת ה' ובאהבת ה', האדם מתחדש ומשתנה וצומח מחדש, מוריד שכבה כדי לגלות שכבה יותר עבה ומוצקה תחתיה, שנזכה...).

"עת לכל חפץ"

אם יורשה לדובב אותו, הוא מתכוון לומר שהקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו, הוא מבין שאנחנו בני אנוש ויש לנו עליות ונפילות, וה' לא מצפה מאיתנו להיות מי שאנחנו לא, כמו שאמר ר' זושא, שכשהוא יעלה למעלה לא ישאלו אותו למה הוא לא היה משה רבינו, ישאלו אותו למה הוא לא היה זושא. כל בן יש לו את המקום שלו, את התפקיד שלו, את החלק שהוא תורם ומוסיף, ואין צורך שאדם יקנא או יצפה מעצמו להיות מישהו שהוא לא, ויזלזל במה שהוא עושה ורק מי שהוא צדיק גדול מוערך, לדוגמא כל מיני סיפורים מטורפים על הרב קוק ועל כל מיני גדולים איך הם היו קדושים, ולהתבאס שאנחנו לא במקום הזה, ולבקר את עצמינו כאילו אנחנו במדרגה שלהם, וזה לא נכון, האדם במקום שהוא נמצא ומשתדל כמה שיותר לעשות טוב ולעשות נחת רוח לקב"ה משם הוא משמח את ה', ולא רק אם הוא יעשה דברים מטורפים וכאלה, מהמקום שהוא נמצא הוא עושה נחת רוח על כל מאמץ והתגברות, ואין צורך לקפוץ מדרגות.

כמו במשל לילד קטן שכבר רוצה להיות גדול ומקנא במי שגדול, וכו'...אז הוא לא צריך לעשות את זה, הוא צריך להבין שהוא עכשיו קטן, וליהנות מהילדות שלו ובמקום שבו הוא נמצא לעשות את מה שהוא צריך לעשות וכמה שהוא יכול, וכשיגדל יוכל יותר להיות במקום של הגדולים ויהיה כבר במקום אחר, לא לערבב מדרגות ותפקידים....

שמח שכיוונתי לדעת גדולים...

"אם אדם נשפל כל כך בדעתו, עד שמרוב מרירות נפשו על עצם ירידתו המוסרית בכל חטאיו, איננו יכול להרים ראש לעסוק בתורה ובמצוות, צריך הוא לשים אל לבו, כי מדכאות לב כזאת על כל עוונותיו, הרי הוא ודאי באותה שעה בעל תשובה גמור"

אפשר גם להגיד שמי שעושה את זה, אז זה בעצמו חטא יותר גדול, ואסור לו לחטוא גם בזה, לא מספיק שחטא כבר....

כן, כבר התחלתי לכתוב....(יש איזה שניים וחצי עמודים בוורד, אם זה מעניין....).

אל תדאגי, לא שכחתי....

אשרייך על התזכורת....

יש לי משהו יחסית קצר ומתומצת שהוא בערך 5 ומשהו עמודים בוורד....(בפועל זה עשרה עמודים, אבל זה על כתב מאוד גדול, כך שזה תכל'ס יוצא חצי ממה שזה באמת....). לשלוח פה את הקובץ? אני ממשיך אותו למשהו קצת יותר רציני ומעמיק, אני לא יודע מתי אסיים וכמה זה עוד יתארך, אז בינתיים לשלוח את מה שכתבתי?

סבבה, כרגע לא אשלח, אלא אם כן יכתבו פה חבר'ה שהם רוצים כבר לפני את הקובץ הראשוני....

באמת שאין לי מושג, מחילה....

אבל אשתדל למהר....

בשמחה...

אגב, ראיתי לא מזמן בדברי שיר שיצא ספר על המקדש, "תורת הקרבנות" של הרב גרוסמן, נראה ממש מעניין....

סתם אם מעניין אותך....

חחחח...

👍

הרב מזכיר כמה פעמים שאדם צריך להתרחק ממצבים  קיצוניים כאלו של שפלות רוח.

מצד שני, הוא אומר גם שכשאדם מזהה שהוא במצב כזה הוא צריך לשמוח.

כי הוא נמצא במדרגה רוחנית גבוהה שאשכרה עד כדי כך כואב לו מהעוונות שזה מה שהוא מרגיש.

וזה עצמו יעיד שהוא נמצא במצב טוב מבחינה רוחנית.

אני תמיד אוהב להמשיל את זה לאדם חולה ולאדם בריא שהרופא בודק אותו.

האדם החולה, הרופא ידקור אותו עם מחט ברגל והוא לא ירגיש כלום - זה סימן ממש לא טוב.

אבל האדם הבריא אם אפילו הרופא יגע בו עם נוצה בקצה הרגל, הוא יקפוץ וזה אומר שהגוף שלו מתפקד טוב מאוד.

אותו דבר כאן, אדם שלא מרגיש ייסורים וחרטה על דברים שהוא עשה, הוא במצב חמור מאוד.

אבל אדם שכן הוא במצב טוב, אע"פ שעשה עוונות, זה כבר לא משנה 

כי הוא בעל תשובה.

יפה מאוד, יישר כוח על הדברים שהבאת....

אגב, בהקשר למה שהבאת, יש פסקה של הרב זצ"ל בעין אי"ה שבו הוא מסביר שאדם שמרגיש את החטא זה מראה שהחטא לא חדר לעצמיות שלו, זה שהוא מתבייש בחטא זה מראה שזה עדיין חיצוני לו ולא פגע בפנימיות שלו (כמובן, הפנים-פנימיות אף פעם לא נפגעת, אבל הנפש או חלקים פנימיים לא הכי עמוקים כן יכולים להישחת ולהיפגע, הנשמה תמיד תישאר זכה....), כמו שמופיע לגבי שאול שמכיוון שהתבייש בחטא נמחלו לו כל עוונותיו וכך הגמרא מביאה על כל אדם ולומדת משאול, שאדם שמתבייש בחטא נמחלים לו כל עוונותיו. (וכן בעל תשובה עוונות נהפכים לו לשגגות/לזכויות....).

הרבנות הראשית הוציאה הוראת שעה - אפשר לקיים חתונות בספירת העומר - עד ר"ח אייר

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ידע זה כוח.

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

האם אני מאמין באופן קשירת הציצית? כן. האם אני מאמין ש"עם לבן גרתי" = "תרי"ג מ צוות שמרתי"? לא, מדובר בפרשנות אנאכרוניסטית. 

הידע המדעי שלהם היה זהה לזה של הסביבה (ולכן בגמרא יש המון טענות שהמדע המודרני הפריך), הם האמינו ברוחות ושדים בהשפעת הסביבה (גלות בבל), והעיקר, במישור הרעיוני הם לעיתים קרובות ירו חץ ואז ציירו מסביבו מטרה.

בעיניי, ה"כוונות" של הרב דב קוק במהלך שתיית קפה משתוות לדרשות חז"ל. המתודולוגיה היא אותה מתודולוגיה: טוענים טענה ומנסים להלביש אותה בכוח על פסוקים/שברי פסוקים. נרצה להוכיח שיעקב אבינו קיים תרי"ג מצוות? הופה, יש את גימטריה. נרצה להפוך את דוד המלך ממצביא לגדול הדור שעוסק בענייני טהרת נשים? נמציא אגדה כלשהי. יהושע בן נון לא סתם ישן, אלא "לן בעומקה של הלכה"? הכול הולך, אלא שאין זה קשור לאמת ההיסטורית.

לגבי האגדות, חזור לדברי הרמבם. ואל תשכח ששלילה של הכל גם היא דוגמטיות.

כמובן, כאלה שמוטים כלפי האמונה שלהם. קרי, מדובר בשיטה פרשנית רווחת שהייתה נחלתן של קבוצות רבות: יש ספר מקודש, מסביב לגיבורי הספר נוצרות סיפורים ואגדות, לאגדות ניתנים תימוכין בעזרת חיפוש "רמזים" באותה הספרים המקודשים. מי שמחפש, לעולם ימצא, בין אם מדובר ב"רמזים", "קודים", "אל תקרי", גימטריות וכד'.

כפי שאמרתי הרמבם כבר דן בנושא האגדות, עיינת פעם שם? הקדמה לפרק חלק אם אני זוכר נכון.
 

אני לא יודע איזו מין ראיה זו השומרונים כאשר הם ביודעין ובוודאות שינו את התורה הכתובה, בעוד שאצלנו לא רק שהמסורת הייתה נוקשה מאוד בשיטת ההעברה וגם המחקר אישר את הישמרות הטקסט.

למען האמת בעבר נטיתי לחשוב ככה עד ששיניתי בהדרגה את דעתי.

ראשית כידוע לצד התורה שבכתב ניתן גם הפירוש שלה אחרת לא היינו יודעים איך לעשות שום־דבר. הפירוש הזה כולל גם פן מעשי וגם פן רעיוני שאלה השקפות היהדות החל מהבסיסיות כלה ברעיונות עמוקים יותר.

התורה שבעל־פה, כשמה כן הייתה, בעל־פה. המון העם היה מגיע לשמוע בעיקר הלכות (כמו שכתוב במסכת שבת שעדיף ללמוד הלכות מאשר נביאים) ובעיקר בזה התעסקו החכמים דאז וגם מוסד הישיבה הידוע מאז. זה גם אומר שהרעיונות הותאמו לשומעים ולקונטקסט ונאמרו כמובן בנימה מסוימת וכן הלאה. היו דברים שהופצו ברבים והיו דברים שנשמרו בתוך בית המדרש או רק בין תלמידים מסוימים. למרבה הצער החלק הזה אבד לנו, או לפחות צריך להתייגע מאוד כדי להבין מה העניין.

לצורך העניין, מדרש רבה מורכב מטלאים של דרשות בז'אנרים שונים – יש דרשות שנאמרו לקהל מסוים (בני אושא בשיר השירים רבה), יש פתיחתות, שהרעיון שלהן הוא למצוא פסוק שמבטא את הרעיון המרכזי בפרשה ו"חורז" אותה לכדי מהלך אחיד ורציף, יש מדרשי פליאה שהמטרה שלהם היא לעורר את התלמידים או לעורר מחשבה וכן הלאה (כמו שהפיוטים הקדמונים היו מספרים את האגדתות בדרך המיוחדת שלהם, לאיזה צורך? אפשר להעלות שלל השערות).

יוצא אפוא שכקוראים, אנחנו ניגשים לטקסטים ערוכים במידת האפשר אבל בסופו־של־דבר מעורבבים, מדורות שונים, בלי התחלה וסוף ברורים (במיוחד בגמרא), בלי הקדמות או הסברים למתודולוגיה / שיטות שונות במדרש / קונטקסט תרבותי / כנגד מה הדברים נאמרו. אז ברור שזה ירגיש מאוד מוזר. וזה כעין מה שהרמב"ם כותב, שבכלל החכמות, צריך הרבה הקדמות כדי להבין שלב מסוים באותה חכמה. וגם, אם היינו רוצים לחקור ברצינות טקסט יווני או רומאי או סנסקריט מלפני מיליון שנה, זה היה מסובך מאוד לעשות את זה בלי קונטקסט והבנה של התרבות / צורת התבטאות / הלוגיקה שהייתה נפוצה וכן הלאה.

לכן לומר "אה המדרש של עם לבן גרתי תרי"ג מצוות שמרתי הוא אנכרוניסטי ולא אמיתי" בעיני זה קצת ילדותי כי יש פה אפס מאמץ לנסות להבין מה העניין. איזה אינטרס יש לחז"ל לומר דברים מטופשים? אז בסדר, כמו בסרטון שהבאת, תמיד יש מוזרים בשולי החברה. אבל נראה לי שבסוף ההיסטוריה והמיינסטרים "מנפים" את מה שקיטש ואת מה שלא.

לכן לצורך העניין המדרש הספציפי הזה בוודאי אין הכוונה ששמר תרי"ג מצוות הרי הוא לא היה כהן (ואם כן אז לא התחייב בפדיון הבן...), הוא לא קיים מצוות גירושין או ייבום... זה ברור שהכוונה היא שהוא שמר את הרעיון הכללי של התורה למרות הקשיים שבגלות. ודווקא בגלל שהוא "גר" (מגורים זמניים) ולא נטמע. לכן ניתן לשמור על הזהות היהודית בגלות, בתנאי שמבינים שאנחנו שם רק זמנית. אין לי מושג איזה דופי תיאולוגי אתה מוצא ברעיון הזה.

וכך גם שאר הרעיונות, גם הדרשות ה"רחוקות" יותר כמו "על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם".

"גם פירוש זה ודרש זה נראה זר מאוד, מה שלא נמצא כך בכל דברי חכמים; הן מצד הענין, שאין שייך דבר זה במקום שהכתוב מדבר מה שכבש סיחון את חשבון. ומכל שכן דרש המלות, שהם רחוקים מאוד מאוד מפשוטו. ועתה דע, כי כאשר יש חכמה לחכמים בכתוב, אף על גב שלא נמשך אליו כל הפסוקים בפירוש פשוט, לא הקפידו בזה, כי בודאי נמשך כל הכתוב לאותו הענין שנגלה בכתוב. ואף אם הוא נמשך אחריו בדרך רחוק, אין להקפיד בזה." כלומר בדרשות מהסוג הזה העיקר הוא המסר. וגם לא ברור מה הטעם בהתעקשות שאין הפירוש מתאים לפשט הכתובים, כאילו דה. כל הרעיון שזה "מתחכם" קצת כדרך הדרשות.

///

לגבי כמה תגובות אחרות שלך, למה אתה חושב שהאבות היו כאלה שלוחים חסרי־דעת? האנושות באותה תקופה לא היו אנשי מערות הדברים ידועים. האם לא הייתה שירה ואומנות וספרות ופילוסופיה לפני 2400 שנה בימי אפלטון? אם כן מה היה ההבדל המהותי בין יוון של לפני 2400 שנה לבין אכד ש־1000 שנה לפני־כן? אף־אחד לא ידע קרוא וכתוב? אנשים לא ידעו מה זה שירה? מופרך לחשוב שבן־אדם אחד מיני אינספור כן התעניין במהות העולם ועל־ידי־כך ייסד קבוצה אתנית־לאומית?

ולגבי דוד שעסק בטהרות – נכון שאיך שחז"ל מטהרים את זה נשמע קצת על דרך הגוזמא. אבל האם דיני טומאה וטהרה אינם חלק מהתורה שבכתב? וההבדל בין דם מכה לדם הנובע מהמקור אינו הגיוני? וכי אין זה הגיוני שמלך שאהב את התורה, עסק גם "בין דין לדין" וגם "בין דם לדם ובין נגע לנגע"? האם זה יותר מופרך ממה שהוא כתב ספר שירי תפילה? מניין לך מה אנשים עושים בזמנם הפנוי? אמנם, גם אני איני אומר שדברי חז"ל חייבים להיות בדווקא על כל דבר. העיקר הוא להעביר מסר. ובסופו־של־דבר, אני לא יודע מה הבעיה במסרים של חז"ל. לדעת יותר טוב את חוקי ה'? להיות קרוב אליו? לתמוך בעניים? להיות אדם צנוע ישר וטוב? כל־כך מוזר הדבר?

///

בכל־מקרה, לא יודע אם קראת את באר הגולה אבל אם לא אז זה הזמן לשבת בנחת ולנסות להבין את הספר הזה, אחרת לא הייתי קורא לזה יושרה אינטלקטואלית ראויה לשמה.

המילה "לגור" משמעותה בצורה שהייה זמנית ולא קבע. יעקב אמר שהוא מעולם לא השתקע אצל לבן אלא זו הייתה תחנה, וכל השנים האלה הוא היה גר, כלומר הזהות שלו נשארה מובדלת. ומהי הזהות הזו? האמונה שאותה קיבל מיצחק ומאברהם, ואת "צדקה ומשפט" שהרב"ה ידע שאברהם אבינו יצווה את בניו.

שמספר על חיבוטי הנפש שלו. כשקוראים את התורה, רואים אנשים די פשוטים, לא מורכבים במיוחד, שהדת שלהם דאז הסתכמה במצווה או שתיים (ברית מילה, הקמת מזבחות אקראיים ואיסור להתחתן עם בנות כנען). אבל די ברור רש"י ראה בכל הדרשות הנ"ל אמת לאמיתה.

למילים בתנך יש משמעות והיא עולה יפה במחקר עם קונקורדנציה. וגם בהקבלה לשפות האחיות האזוריות של אותה התקופה.
 

"לגור" בתנך זה תמיד במשמעות של ארעיות. האם יעקב התכוון לומר ללבן את מה שהוא ידע לבד? שיעקב לא נשאר שם לנצח? האם הוא בא לגלות לעשיו איפה הוא התחבא כל הזמן הזה? ברור שלא, הרי כמה פרקים קודם נאמר במפורש שעשיו ידע לאן יעקב הלך (ולכן לקח את מחלת בת ישמעאל לאישה). ולפי הכעס של עשיו בדרכו אל יעקב ברור גם שהוא לא שכח את גניבת הברכה מיצחק. ממילא יש מוטיבציה והיגיון לקרוא את הפסוק בצורה שמכבדת את האינטלקט *שלנו* לכל הפחות.

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.