וואי כמה פעמים הייתי במצב העגום הזה 

אבל תמיד אמרתי לעצמי הרי אם אנחנו מרגישים ככה, אז הרצון לעשות את המצווה הוא כי ה' ציווה ולא כדי לשחד את הקב"ה או להתקזז (או לעבוד על מישהו שאנחנו צדיקים).  

וה' ציווה לעשות מצוות בלי קשר למצב של הבנאדם, כי זה כלי להלחם עם היצר וכדי להתקרב אליו

והרי גם אדם שחזר בתשובה הרגע ועד עכשיו היה בעמקי העבירות (ואפילו במזיד) מיד מתחיל לקיים מצוות.. ככה זה המלחמה נגד היצר 

ולכן להרגשתי דווקא המצוות האלה ממש יקרות כי הן נעשות בהכנעה ובאמת כדי להתקרב לה'

ואין בזה טובל ושרץ בידו כי הרי את מתחרטת, והחלטת לחזור למלחמה נגד היצר

ואגב, ר' נחמן כתב שמכיוון שעבירה גוררת עבירה ומצווה גוררת מצווה, לכן אדרבא אחרי עבירה צריך מיד לעשות מצווה כדי להפסיק את הרצף של העבירה.

מקווה שהועלתי. וה' יעזור שנתחזק תמיד 

זה שלמרות שחטאתי בדבר אחד, 

זה לא "פוטר" אותי משאר המצוות.

אמנם נפלתי במצווה אחת

ואפילו נפילה-נפילה.

אבל אני יכולה עדיין לאחוז בשאר המצוות האחרות

ועצם זה שאני ממשיכה בעבודת ה' מראה שאני כן רוצה לעבוד את ה'

אבל בדיוק לפני שניה היצר הרע השתלט עלי, וזה לא היה מה שאני באמת רוצה.

החשיבה הזאת הגיעה לי מסיפור ששמעתי 

על רב גדול שעבר ברחוב וראה יהודי שאוכל סנדוויץ' עם בשר חזיר, ואז הוא אמר לו "אל תשכח מים אחרונים".

אותו יהודי ענה- הרב,אני אוכל חזיר,מה מים אחרונים???

ואז הרב ענה לו שזה שהוא אוכל חזיר לא פוטר אותו אפילו ממים אחרונים.

וגם מ "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"

שע"י זה שאני ממשיכה לקיים מצוות, אני מעוררת בי את החרטה והרצון לחזור בתשובה.

וגם, התחושה הזאת של "מי אנוכי שאזכה להתפלל לפני הקב"ה",זאת תחושה שצריכה להיות אצלנו תמיד, ולפחות על עצמי אני יודעת, שהרבה פעמים אני עושה חטא ואפילו לא מרגישה בו. ולא מתחרטת עליו, כי אני לא יודעת\מכחישה שזה חטא. ואיך אני מתפללת כשיש בידי עבירות??

אז צריך להאמין, שה' יודע שיש לנו יצר הרע,שאנחנו מבשר ודם, וכולי. ובכל זאת הוא ציווה עלינו להתפלל. ובכל זאת הוא מקשיב ושומע.

ורוצה שנתאמץ בעבודתו.

יש גם פירוש,

בפרשת שמיני (אני זוכרת את זה כי זה היה לא מזמן וזה תפס אותי חזק),

(דעת זקנים)" קרב אל המזבח. שהיה השטן מראה לפניו (אהרון הכהן) דמות עגל והיה ירא שלא יהא ראוי לעבודה (כי הוא הזכיר לו את חטא העגל) אמר לו משה קרב אל המזבח ואל תירא כי בך בחר ה'"

ובהקשר שלנו- ה' בחר בנו מכל העמים וכולי..

ועוד קטע מחזק-

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=17233&CategoryID=2621

שכשאני במצב שאני יודעת שהוא לא מה שה' רוצה ממני. שכשאני יודעת שמה שאני הולכת לעשות זה וואלה,לא. נגיד לאכול משהו לא בריא-הבנתי שזה בעייתי מבחינת "ונשמרתם מאול לנפשותיכם"- אז איך אני מעיזה לברך על זה???????

פשוט חיפשתי דוגמה וזה מה שעלה לי

אבל יש דברים שהבנאדם מודע לזה שזה מזיק והוא מרגיש שיש לו כוח לעצור בעצמו, אבל הוא לא עוצר..

אה, אופס....

נו, אז חטא, מה השאלה?

נכון שהחטא יותר נורא, בזה את צודקת...

את שואלת כאילו מה הפתח של האדם, מה התירוץ שלו? מה הוא יגיד למעלה בשמים?

אם השאלה היא כזאת, התשובה היא שאם האדם היה באמת יודע מה זה מתן שכרן של מצוות ובאמת יודע לא רק מה עונשן של עבירות, אלא כמה הן מזוהמות ומגעילות ומאוסות ושפלות, האדם לא היה עושה את החטא כלל, הבעיה שלנו היא שאנחנו לא "יודעים" טוב ורע, לא באמת יודעים כמה הטוב מרומם וטוב לאדם, וכמה החטאים מורידים את האדם עצמו ומזיקים לו, וזה הפתח שלנו במצוות עשה שביטלנו ובעבירות שעשינו ל"ע, שאנחנו לא מספיקים מודעים למה שאנחנו עושים, וגם הרבה עבירות הן מצוות אנשים מלומדה שנעשות מתוך הרגל, אך אם היינו יודעים כמה זה נורא היינו מיד עוזבים את העבירה, ובכלל לא מבינים את הקושי ואת הרצון להיות שם, זה פשוט לא אנחנו, זה פשוט לא מתאים לנו ומוריד אותנו...

ובאמת צדיקים שמגיעים לרמה שהם יודעים כמה העבירות מזיקות וכמה המצוות מועילות, ו"יודעים" את ה', אז באמת אם הם עושים עבירות זה הרבה יותר חמור, כי יש להם פחות פתח, בחינת: "ה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה"...

אם זו לא השאלה, אשמח לדעת מה בדיוק השאלה....

שבעצם הרב אמר לו שזה שהוא נכשל בעבירה אחת לא אומר שהוא לא מחוייב במצוות.

כלומר,

זה כישלון נקודתי, אבל את שאר המצוות, אפילו ה"קלות", הוא עדין צריך לקיים

למרות שנכשלתי - אני לא רוצה את העבירות אלא קדושה.

אחרת זה לא היה מעניין אותי ולא הייתי שוקל בכלל אם לעשות מים אחרונים..

והאמירה הזאת חשובה - כי היצר רוצה לשכנע שחלאס אני רשע וכל הרצון שלי משועבד לו

ולא היא, למרות הקלות לחטוא ובכאלה עבירות עדיין יש בי רצון לצאת מזה ולזכות לקדושה

וכן...זאת בעצם אמירה כללית

שגם אם התרחקת כל כך עדין אתה באמת מחובר בכל רמ"ח איבריך 

ולכן אני לא מבין מאיפה המחשבה הזאת מתחילה אפילו.

מקיימים מצוות בין הקב"ה מסתכל עלי ובין אם לא.

כמו כן, ה' רחמן ללא קשר אם מעשי היו טובים או לא. הוא תמיד היה רחמן והוא תמיד יהיה רחמן כי מידת הרחמים היא אחת ממידותיו.

פספסתי משהו?

ברמת הרגש אני מאמין שהדברים יותר מורכבים, לכל אחד

ולכן אולי כדאי להתחיל ממנו.

ישנו קושי לעשות מצווה ביחס למצב האישי הנוכחי בקשר מול הקב"ה.

זאת באמת הזדמנות טובה לברר את טיב מערכת היחסים מול הקב"ה ואת התגובות השונות הקיימות בה. למה אני מרגישה איך שאני מרגישה ביחס למצווה/עבירה? איך הקב"ה רואה את זה מהצד שלו (אם ננסה ללבוש את ה'כובע' שלו לשנייה)?

האם הקשר דומה לאב מול בנו? אולי לאדון מול עבדו?

או בהרגשת המתיקות ולכן לא נראה לי שזה עונה למה שכתבתי.

אתה רוצה להרחיב?

האם יש ערך בנימוק של מצוות וציווים? | ערוץ ７

אם עדיין לא מובן, תגיד ואסביר...

אתה חושב שזה סותר את מה שכתבתי?

ברור שנצרך לקחת בשביל עבודת ה' גם את כוחות הנפש אבל המחוייבות היא לא תלויה אם כל חלקי הנפש מעורבים במצווה. קודם כל יש מחוייבות בסיסית ואחר כך מצרפים את חלקי הנפש.. לא?

לגבי מה שאתה אומר, אתה צודק, אך עדיין, שייכת השאלה, שהרי המחוייבות למצוות היא משום שהקב"ה רוצה שנהיה קדושים, ושואלת השאלה שאלה אם אחרי חטאים מסויימים לא שייכת כבר המחוייבות הזאת.

כמובן, אלו תהיות שמתעוררות בגלל יצה"ר, ואתה צודק, אבל דבריך הם תשובה לשאלתה, לא שאין שאלה....

מובן?

"ישראל שחטא - ישראל הוא" אין חטא שמפקיע מאיתנו את סגולת קדושתנו.

זה לא משנה מאיזה יצר השאלה מתעוררת צריך לענות עליה ולהראות מה נכון.

אשריך...!

יצר הרע גורם לך להרגיש ככה

שאת מנותקת לגמרי מהקבה

אבל זה לא נכון בכלל.

ה' רחמן ואוהב אותנו גם כשאנחנו הכי הכי למטה

וזה אמיתי. זה אמיתי ממש. הקשר שלו איתנו לא נפסק לעולם.

אם פגעת במישהו את חייבת לבקש ממנו סליחה. והסליחות שהכי קשה לבקש אלה הסליחות הכי טובות ומשחררות שיש...

אבל חשוב מאוד להזכיר לעצמנו את האמת

ולנסות להלחם עליה

בהצלחה רבה לך

יש דיבור יפה של האדמו"ר מהוסיאטין על "לא תעלו במעלות על מזבחי" -

שלא לעשות את עבודת ה' "עבודת מדרגות" שגם יהודי נמצא במדרגה נמוכה הקב"ה רוצה שהוא יעבוד אותו מהמקום שלו. ושהקב"ה אחראי על איזה מדריגה נמצא האדם והאחריות של האדם לעבוד אותו מהמדירגה בא הוא נמצא. זה נראה לי נותן מענה לשני צרכים - להכיל את המקום שבו אני נמצא בעבודת ה' ומוטיבציה להתקדם במדריגה בה אני נמצא כעת. מקווה שזה נראה לך..

יפה מאוד.

יש גם משהו מעניין קצת דומה, שלפעמים הקב"ה מוריד את הצדיקים למקומות נמוכים כדי ללקט ניצוצות. כתוב שהיה ראוי לדוד המלך לא לחטוא בחטא בת שבע, ומצידו לא היה חוטא, אלא ה' גלגל שכך יהיה כדי שלמד תשובה ליחיד (יכתוב את ספר תהילים, ובעצם שיגלה את עניין המלכות, הספירה התחתונה של המציאות, איך אפילו היא מתקשרת לקודשא בריך הוא, וליקוט הניצוצות הזה הוא מדרגה עוד יותר גבוהה, ורק צדיקים שהקב"ה יודע שיהיו במצב הזה ויקומו ה' יגלגל שכך יהיה להם). ("שבע יפול צדיק וקם"). וכן כתוב על עם ישראל שלא היה ראוי שיחטאו בעגל, אלא כדי ללמד תשובה לרבים.

ושמעתי עוד משהו מעניין מרב ת"ח, שיש פעמים שהאדם נמצא בתהליך של בנייה וצמיחה, ואז התפקיד שלו זה לעבוד, להתקדם בעבודת ה', וכו'...ויש פעמים שהאדם "תקוע", ואז זה שעה שפחות מיוחדת למעשים, שהרי הוא לא יכול, אלא שעה מיוחדת לתפילה, לזעקה מתוך הלב, דווקא הזמן שהאדם אין לו משל עצמו כלום ולא מצליח לתקן, זה דווקא מראה שהכל זה מאיתו יתברך, והוא זה שנותן לנו את הכל ומביא לנו את השפע, הן השפע הגשמי והן השפע הרוחני. (וכמו שכתוב שהקב"ה עשה את אמותינו עקרות כי "הקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים". כל המשברים והצרות, והן הנפילות הרוחניות שתוקעות אותנו, בעצם מגיעות בשביל הנקודה הזאת, שנתפלל לפניו ונזכור שהכל מאיתו יתברך, ואז זה יהיה פתח לשפע עוד יותר גדול ועצום מה' יתברך, ולעליית מדרגה בעז"ה בעבודת ה' ובאהבת ה', האדם מתחדש ומשתנה וצומח מחדש, מוריד שכבה כדי לגלות שכבה יותר עבה ומוצקה תחתיה, שנזכה...).

"עת לכל חפץ"

אם יורשה לדובב אותו, הוא מתכוון לומר שהקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו, הוא מבין שאנחנו בני אנוש ויש לנו עליות ונפילות, וה' לא מצפה מאיתנו להיות מי שאנחנו לא, כמו שאמר ר' זושא, שכשהוא יעלה למעלה לא ישאלו אותו למה הוא לא היה משה רבינו, ישאלו אותו למה הוא לא היה זושא. כל בן יש לו את המקום שלו, את התפקיד שלו, את החלק שהוא תורם ומוסיף, ואין צורך שאדם יקנא או יצפה מעצמו להיות מישהו שהוא לא, ויזלזל במה שהוא עושה ורק מי שהוא צדיק גדול מוערך, לדוגמא כל מיני סיפורים מטורפים על הרב קוק ועל כל מיני גדולים איך הם היו קדושים, ולהתבאס שאנחנו לא במקום הזה, ולבקר את עצמינו כאילו אנחנו במדרגה שלהם, וזה לא נכון, האדם במקום שהוא נמצא ומשתדל כמה שיותר לעשות טוב ולעשות נחת רוח לקב"ה משם הוא משמח את ה', ולא רק אם הוא יעשה דברים מטורפים וכאלה, מהמקום שהוא נמצא הוא עושה נחת רוח על כל מאמץ והתגברות, ואין צורך לקפוץ מדרגות.

כמו במשל לילד קטן שכבר רוצה להיות גדול ומקנא במי שגדול, וכו'...אז הוא לא צריך לעשות את זה, הוא צריך להבין שהוא עכשיו קטן, וליהנות מהילדות שלו ובמקום שבו הוא נמצא לעשות את מה שהוא צריך לעשות וכמה שהוא יכול, וכשיגדל יוכל יותר להיות במקום של הגדולים ויהיה כבר במקום אחר, לא לערבב מדרגות ותפקידים....

שמח שכיוונתי לדעת גדולים...

"אם אדם נשפל כל כך בדעתו, עד שמרוב מרירות נפשו על עצם ירידתו המוסרית בכל חטאיו, איננו יכול להרים ראש לעסוק בתורה ובמצוות, צריך הוא לשים אל לבו, כי מדכאות לב כזאת על כל עוונותיו, הרי הוא ודאי באותה שעה בעל תשובה גמור"

אפשר גם להגיד שמי שעושה את זה, אז זה בעצמו חטא יותר גדול, ואסור לו לחטוא גם בזה, לא מספיק שחטא כבר....

כן, כבר התחלתי לכתוב....(יש איזה שניים וחצי עמודים בוורד, אם זה מעניין....).

אל תדאגי, לא שכחתי....

אשרייך על התזכורת....

יש לי משהו יחסית קצר ומתומצת שהוא בערך 5 ומשהו עמודים בוורד....(בפועל זה עשרה עמודים, אבל זה על כתב מאוד גדול, כך שזה תכל'ס יוצא חצי ממה שזה באמת....). לשלוח פה את הקובץ? אני ממשיך אותו למשהו קצת יותר רציני ומעמיק, אני לא יודע מתי אסיים וכמה זה עוד יתארך, אז בינתיים לשלוח את מה שכתבתי?

סבבה, כרגע לא אשלח, אלא אם כן יכתבו פה חבר'ה שהם רוצים כבר לפני את הקובץ הראשוני....

באמת שאין לי מושג, מחילה....

אבל אשתדל למהר....

בשמחה...

אגב, ראיתי לא מזמן בדברי שיר שיצא ספר על המקדש, "תורת הקרבנות" של הרב גרוסמן, נראה ממש מעניין....

סתם אם מעניין אותך....

חחחח...

👍

הרב מזכיר כמה פעמים שאדם צריך להתרחק ממצבים  קיצוניים כאלו של שפלות רוח.

מצד שני, הוא אומר גם שכשאדם מזהה שהוא במצב כזה הוא צריך לשמוח.

כי הוא נמצא במדרגה רוחנית גבוהה שאשכרה עד כדי כך כואב לו מהעוונות שזה מה שהוא מרגיש.

וזה עצמו יעיד שהוא נמצא במצב טוב מבחינה רוחנית.

אני תמיד אוהב להמשיל את זה לאדם חולה ולאדם בריא שהרופא בודק אותו.

האדם החולה, הרופא ידקור אותו עם מחט ברגל והוא לא ירגיש כלום - זה סימן ממש לא טוב.

אבל האדם הבריא אם אפילו הרופא יגע בו עם נוצה בקצה הרגל, הוא יקפוץ וזה אומר שהגוף שלו מתפקד טוב מאוד.

אותו דבר כאן, אדם שלא מרגיש ייסורים וחרטה על דברים שהוא עשה, הוא במצב חמור מאוד.

אבל אדם שכן הוא במצב טוב, אע"פ שעשה עוונות, זה כבר לא משנה 

כי הוא בעל תשובה.

יפה מאוד, יישר כוח על הדברים שהבאת....

אגב, בהקשר למה שהבאת, יש פסקה של הרב זצ"ל בעין אי"ה שבו הוא מסביר שאדם שמרגיש את החטא זה מראה שהחטא לא חדר לעצמיות שלו, זה שהוא מתבייש בחטא זה מראה שזה עדיין חיצוני לו ולא פגע בפנימיות שלו (כמובן, הפנים-פנימיות אף פעם לא נפגעת, אבל הנפש או חלקים פנימיים לא הכי עמוקים כן יכולים להישחת ולהיפגע, הנשמה תמיד תישאר זכה....), כמו שמופיע לגבי שאול שמכיוון שהתבייש בחטא נמחלו לו כל עוונותיו וכך הגמרא מביאה על כל אדם ולומדת משאול, שאדם שמתבייש בחטא נמחלים לו כל עוונותיו. (וכן בעל תשובה עוונות נהפכים לו לשגגות/לזכויות....).

הם מביאים פסוקים שבהם מופיע גם 'יד' וגם 'ימין', כדי להראות ש'יד' סתם זה לא יד ימין אלא יד שמאל

למשל, את הפסוק 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' הם מבינים כך: 'אף ביד שמאל יצרתי את הארץ וביד ימין את השמים'. ואת הפסוק על יעל, 'ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים', הם מבינים כך: היא שלחה את ידה השמאלית ליתד ואת ידה הימנית לפטיש

זו שאלה מעניינת, למה אם כן מדרשים אחרים צריכים ללמוד את זה מהדרשה 'ידכה' - 'יד כהה'

(שחלק מהתנאים לא מקבלים את הדרשה הזאת, כי בתורה מופיע הביטוי 'יד ימינו'. אז רואים שלפעמים יד זה ימין. ולכן הם צריכים לדרוש 'ידכה' - 'יד כהה' או דרשות אחרות

ואילו התנאים שכן מקבלים את הדרשה, אומרים שרק כשכתוב במפורש 'יד ימין' ולא סתם 'יד' הכוונה לימין)

… הרי החיזוק לזה מופיע בפרוש בפסוקים.

לא כתוב יד ימין כתוב ימין לבד.

"אני לא נציגה של הקב"ה 😅 אני חושבת ש... "

"וואלה שאלה יפה. אני רוצה לחשוב עליה"

"יש רבנית שאני מעריכה ואני אוהבת לשמוע אותה, בא לי לדבר איתה על זה, ואם אני אוהב מה שהיא אומרת אני אספר לך אם את רוצה"

לפעמים מתאים להשתמש ב"וואלה שכנעת אותי, מורידה את הכיפה". ואז אחרי שצוחקים המתח יורד ;)

שאנחנו צריכים לדעת הכל, ותמיד?

זה בסדר גמור לומר "וואלה, אני צריכה לחשוב על זה", או "העלת לי נקודה למחשבה, אני אברר, אני אבדוק".

ובכלל, מותר לפעמים גם לומר אני לא יודע.

לא פעם ששואלים אותי זה דווקא גורם לי לחדד אצלי את הנקודה, בין אם במחשבה בין אם בלימוד מחודש על הנושא

הצד שלו לפי הבחירות שלנו.  

הרי קוראים "שמע ישראל" שלוש פעמים ביום, בוקר ערב ולפני השינה, וחוזרים ואומרים את "והיה אם שמוע תשמעו…"

הנחיות כל כך ברורות ופשוטות של הבחירה החופשית שלנו, בני האדם.  

והרי אם לא היתה בחירה חופשית, לא היה את כל העניין של שכר ועונש.  

כנראה שאת מדברת בשפה שמתאימה לשואלים ושזה התפקיד שלך, וככל שאת בוחרת לעמוד שם בלב שלם, חוץ מהמעלה הגדולה של גילוי כבוד ה'  לפעמים תהיה לך עזרה משמים לתת את המילים הנכונות וזה יפה.. וזה באמת משפט קצר וקולע למי שחושב שהאמונה מבטיחה טוב בעולם הזה.

כשאת מלמדת מישהו את מה שהוא לא יודע את מדברת ממקום גבוה ממנו - מהמקום היודע. אין אפשרות לבטל את העובדה הזו אבל אם זה מורגש לא נעים, אולי להיזהר מביטויים מיותרים לאותה עליונות אולי ע"י דיבור שקט ובנחת, וקצת חיוך

ברכות ד,ב:

"דרבי יוחנן סבר: גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא. וררבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא".

כלומר, השאלה אם ניתן להגדיר את האישור של פרעה בערב, כגאולה, או שהגאולה היא רק מהבוקר, כשהם החליטו לצאת או יצאו פיזית.

אגב, בצעירותי חשבתי שבגמרא הזו טמונה תשובה לשאלת המשנה למלך, פרק כא מהל' עדות הלכה ד. אתה מוזמן לעיין שם ולהביע את דעתך

מתי היתה ציאה משעבוד מלכויות.

או שמא השאלה אם יש מגדירים גאולה רק אם זה כולל יציאה גיאוגרפית מארץ מצרים (וכנראה יציאה מחו"ל לארץ ישראל השלימה. שכנראה סוכות זה במדבר וחצי האי סיני הוא כבר בארץ ישראל השלימה).

או שמא מתי מוגדרת "גאולת מצרים" . האם ממתי שה' עשה נס בפסיחה ומכת בכורות, כדי להוציא אותנו משעבוד ,  או שמא ביציאה בפועל (ראה מהרל תפארת ישראל חצי השני של פרק נב, שמסביר שם שבשונה משאר הגאולות, עיקר עניינה של גאולת מצרים זה שנהיינו לעם ה' על ידי היציאה, שבזה שה' גאלנו על ידי ניסים משעבוד מלכויות, ה' לקחנו להיות לו לעם. ולכן עדיין יציאת מצרים תהיה הזכרון הראשי גם אחרי שנשתעבדנו לאומות ונגאלנו מחדש.

לעומת שאר הגאולות שהעיקר בהן זה הטובה שקרתה בזמן הגאולה, כלומר היציאה משעבוד מלכויות).

וצריך לזכור שהרישור של פרעה זה רק לצאת ל3 ימים ולחזור. הוא לא שחרר אותנו משלטונו

גם משמעות אחרת, שפרעה באמת שלח אותם לגמרי וכמו שכתוב בפרשת בשלח "ויהפך לבב פרעה ועבדיו.." ומביא על זה בשפתי חכמים שמשמע ששילחם לגמרי (ומתרץ שרצה שישובו רק כדי להשיב את הממון ולכן רדף אחריהם וכך מתיישב ברש"י), וכן על פסוק "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם" כתב הרמב"ן שפרעה הסכים בליבו לשלחם לגמרי ולא התכוון מעצמו לרדוף אחריהם ולכן היה צריך לחזק את ליבו.

ומסתמא מרגע שהמלכויות משחררות מעבדות ונשארים תחת מלכות שמים לא שייך לקרוא לזה עוד שיעבוד מלכויות.. 

בנוגע ל-'ולא יתן המשחית' ראיתי שיש הרבה תירוצים במפרשים (הרבה מהם מתאימים גם לפירוש 'והגנתי'). לא כותב כאן כי מעניין אותי מה יענו 

"קפצתי" *על* הפתח להגן עליו ולא "דילגתי מעליו".

שלא כמו בעברית מודרנית שמשמע דילג כמו "צהל פסח על הבית הזה בחן יונס".

כי תחבירית לא מסתדר "ודילג ה' (בעצמו) מעל הפתח (לדלג עליו בהכאתו) ולא ייתן (ה' את המשחית) לבוא אל בתיכם לנגוף".

בעוד ש"והגן ה' על הפתח (ובכך) לא ייתן (ה' את) המשחית לבוא אל בתיכם" מסתדר תחבירית. כאשר המילה את נופלת כמו "ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו" "ולא נתנו אלוקים להרע עימדי".

(אלא אם כן נדחקים ואומרים שהנושא בפועל "ייתן" הוא המשחית ולא ה', והכוונה לא ייתן המלאך המשחית למלאכים הזוטרים ממנו לבוא אל בתיכם. אבל זה דחוק.

או אם נדחקים ואומרים שה' ידלג על הפתח ויורה למלאך המשחית לא להכותו, ובכך לא ייתן לו להשחית. אבל אז לא ברור למה אם ה' עובר בעצמו למה לא הוא מכה אלא המלאך, ולמה בפסחתי כתוב ה' ובנגיפה פתאום רק אז מוזכר המשחית. למרות שמצינו כך ביחזקאל, שכבוד ה' יוצא מהמקדש ומורה למלאכים להכות בעם ואוסר עליהם להכות את מי שהתווה בתו).

כנ"ל "גנון והציל פסוח והמליט" יוצא שפסוח מקביל ל"גנון" כלומר להגן, לסוכך.

גם "פסוחים על 2 הסעיפים" הכוונה קופצים *על* 2 הענפים, לא קופצים מעליהם.

הפירוש "וחסתי" מתקשר עם "והגנתי". במיוחד שהכאת מצרים היא בדין, וה' שורה במידת הרחמים על ישראל כדי שישראל לא יילקו למרות שמצד הדין הם חייבים כליה.

מרגע שיש דעה כזאת בחזל, מאוד הגיוני שבעל ההגדה הלך לפיה

(כבר כתבתי שיש הרבה תירוצים במפרשים על 'ולא יתן המשחית'. רשי כבר הסביר איך הפסוק בישעיהו מסתדר לפי כל דעה, כשלפי הפירוש של דילוג 'פסוח' לא מקביל ל'גנון' אלא ל'והמליט'. בניגוד ל'והגנתי', 'וחסתי' לא מערב בהכרח משחית אחר)

או שמא זה דילג וקפץ *על* (ולא מעל) הפתח, לחוסמו בפני המשחית.

(אני לא בטוח, אבל נראה לי שהרב קוק במדבר שור טוען שלפסוח זה לקפוץ על הפתח לחוסמו, אבל אולי אני טועה).

מעניין. יש עוד תירוצים לגבי "ולא ייתן המשחית" חוץ מה3 שהבאתי (2 מהם כתבתי שדחוקים)?

כן. וחסתי יכול להתפרש ל2 הצדדים, בין אם זה הצד שה' בעצמו מונע מכה, בין אם מהצד שה' חוסם את המכה של המשחית, רק ציינתי למה לחוס יותר מתקשר בעומק לחסימה בפני הדין, אבל זה לא משמע דווקא מהפשט.

אגב זה לא נראה בעל ההגדה, לזכרוני ההגדה מצטטת מדרשים במדרש רבה או מדרש אחר. אבל לא בטוח (וכמובן בעל/בעלי ההגדה בחר מתוך כל המדרשים את מה שהוא חשב)

וכן, יש המון המון תירוצים ל'ולא יתן המשחית' (במפרשים על ההגדה ועל התורה ועוד)

כלומר קופץ *על* הפתח לחוסמו, ולא *מעליו*.

כך טוען הרב קוק. ואז יוצא שגם לדעה של "מדליג" זה "קופץ וחוסם" כמו "השוער קפץ על השער וחסם את הכדור"

לפסוע על ראשי עם קודש = לפסוע מעל ראשי עם קודש

מדלגין על ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל = מדלגין מעל ארונות של מתים

טוען שגם דילוג זה חסימה

ונקדים בע"ה פשטא דקרא מה שנראה לי במה שכתוב (שמות יב יג): "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם", וכן מה שכתוב (שמות יב כג): "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". שיש לדקדק, כפי הנראה פתרון "ופסחתי" וכן "אשר פסח על בתי בני ישראל", שהכונה היא, שהשי"ת כביכול פסח והפסיק את בתי בני ישראל, שלא נכנס כ"א בבתי המצרים להכות הבכורות ולא בבתי ישראל. ולעניות דעתי, יש להעיר על זה מכמה טעמים.

חדא, דלשון פסיחה שמצינו בכתוב, נראה יותר בביאורו שהכונה במה שכתוב בו פסיחה בצירוף "על", תהיה הכונה שיהיה שורה ובא על אותו הדבר דרך דילוגו, ולא שימנע מלבא שם ויעבור על אותו הדבר דרך קפיצת דילוגו. ולשון רש"י בפירוש החומש בזה צ"ע להבין לשונו. אך מה שנראה מלשון (מלכים א יח כא): "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים", נראית הכונה שמדלגים מסעיף ומחשבה זו לסעיף ומחשבה אחרת, א"כ הנחתם היא על המחשבות הללו, של לד' לפעמים, ולפעמים לבעל להבדיל, א"כ אין פסיחה מתיחסת על מה שיעבור עליו בדילוגו כ"א על מה שינוח עליו.

ועוד יש להבין במקרא, מה היא הכונה באמרו "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים", מהו "במצרים", פשיטא שהיה במצרים?

עוד, סגנון הלשון קשה מאד, שעיקר ההצלה והנס תלוי בהצלה, היה ראוי לומר "אשר הציל את בתי בני ישראל בפסחו עליהם בנגפו את מצרים", כי ראוי תמיד להקדים העיקר.

גם קריאת השם "פסח" ג"כ יש לחקור עליו, כיון שהפסיחה וההעברה אין זה עיקר הנס לפי הנראה, היה ראוי באמת לקרא לשם את הקרבן, קרבן הצלה או פדות וכיוצא באלה, ומה לנו אל סיבת הדבר?

גם צריך ביאור הסתירה הנגלית לכאורה בדברי ההגדה בדרשת חז"ל: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגו"' שדרשו "אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח", ובתורה מפורש (שמות יב כג): "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף", גם אמרו חז"ל ש"כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים", אשר מכל זה נראה ברור שהיה על-ידי מלאך שלוח עושה בשליחות אדונו, א"כ מה מיעטו חז"ל?

והנלע"ד, שענין פסיחה זו היה ג"כ פסיחה מבתי מצרים לבתי ישראל, אבל הכונה שהיתה השראת השכינה בבתי ישראל, ופסח ד' והפסיק שלא לשרות בבתי מצרים כ"א בבתי ישראל. וזהו נס גדול, כי מצרים היא מקום טומאה מאד, ערות הארץ, עד שאפילו תפילה לא היתה אפשרית שם, כדברי חז"ל ממאמר משה רבינו ע"ה ([[]]): "כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ד'". וכאן עשה השי"ת לחיבת ישראל דבר גדול, שנגלה בקדושתו במקום ההוא הטמא עד שנקבעה בכל בית מישראל קדושת מזבח להיות ראוי גם-כן להקריב קרבנות, כדברי חז"ל "שלשה מזבחות היו לאבותינו, המשקוף ושתי המזוזות". אך עיקר הנס שהיה בזה, ששינה הקב"ה סדר השראת הקדושה מכפי מה שנהג בטבע הקדושה וחוקה. כי אנו רואים המנהג הקבוע, כשהשי"ת משרה שכינתו וקדושתו ית' במקום, הוא משרה באופן שלא יהיה הפסק בין הקדושה דבר של חול ומכל-שכן דבר טמא, על-כן בחר בירושלים וסביבה ארץ ישראל, וככל סדרי עשר קדושות שהן מוקפות, שכל אחת מקפת את חברתה באין הפסק בינתים. וכאן השרה שכינתו כעין קדושת הארץ וקדושת המזבח בארץ מצרים, ולא היה אפשר כ"א בדרך דילוג וסירוגין רק בבתי ישראל.

והנה ודאי היה זה לצורך, שתהיה דרך ההצלה רק באופן זה, שיהיה שלוח משחית להכות את מצרים, ולא יהיה מבחין בין צדיק לרשע משניתנה לו רשות, עד שהיה צורך שהשי"ת ישרה שכינתו בכל בית של ישראל, ועי"ז לא יתן המשחית לבא אל הבית לנגוף. והלא היו כמה מכות עד כה, וגם שם שם השי"ת פדות בין עמו למצרים, ולא היתה כל ההכנה הגדולה הזאת! וע"כ צריכים אנו לבקש טעם הדבר, שדוקא במכת בכורות היה דבר נחוץ שיהיה בסדר הזה.

לבין "ניתנה למשחית רשות".

אבל הוא מתרץ רק על "ועברתי בארץ מצרים".

לא על "והכתי כל בכור".

או שמא במדרש עצמו כתוב רק "אני ולא מלאך שרף ושליח" ורק בעל ההגדה פירט "ועברתי" אני ולא מלאך, "והכתי" אני ולא שרף וכו'.

לא יודע צריך לראות את המקור במדרש עצמו

שה' הכה בעצמו את הבכורות (ואז לא ברור מה עם המשחית) אז עדיין "פסח" יכול להתפרש בתור "חסם והגן". כדוגמת הגנתו של ה' על משה מפני ה' עצמו "ושכותי את כפי עליך עד עברי"

אני מכיר את הגמרא בעבודה זרה יב, ומחלוקת הרשבא והרן שם, האם מראית עין בעבודה זרה אסורה גם במקום פיקוח נפש. הרמא (יורה דעה סימן קנ סעיף ג) ועוד אחרונים פסקו להקל (והגרא שם החמיר)

אבל אולי יש חילוק בין מקרים שונים. בסנהדרין עד-עה, בסוגיה עם נעמן ובית רימון, נשמע שדווקא בגלל שהוא היה בן נח ולא ישראל היה לו מותר

אני לא מכיר מה אומרים להלכה. אבל בסנהדרין סא נחלקו אביי ורבא האם העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה, ולא קיבלו עליו כאלוה ('אלי אתה'), חייב או פטור. וכמדומני שהראשונים שם אומרים שגם לרבא שאומר שפטור, זה כשכבר עבר, אבל לכתחילה צריך להיהרג ולא לעבור... 

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

בספוטיפי, רב בישיבת  הר ברכה, יותר מסבר את הפשט, שיעורים קצרים

וגם הרב פרנקו מעולה

מחפשת למען האמת משהו עמוק יותר, אם יש...

דרך האפליקציה של "לימוד תנך יומי", אבל זה ממש ממש הפשט. קריאה על הסדר עם הסברים מקומיים ביותר.

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

נוקלאוטידים= 4 הבסיסים שאמצעותם נכתב הקוד הגנטי. 4 מולקולות. 2 פורינים 2 פרימינים.

ציטוזין ותימין, וגואנין ואדנוזין. (כאשר יש אורציל ברנ"א במקום תימין).

מחוברים ביניהם בשרשרות ריבוז וADP (מולקולת אדוניזין עם שני פוספטים במקום שלושה).

פוטוסניתזה=היכולת להמיר אנרגיית אור להרכבת סוכר מחומרים אחרים.

אוטוטרופי=יצור חי שמייצר את האנרגיה וחומרי הבניין שלו בעצמו ולא לוקח אותם מיצור חי אחר.

נוטריינטים=חומרים שהצמח לא יכול לייצר בעצמו והוא צורך אותם ממקור חיצוני

כיום ידוע שהקוד הגנטי בנוי מרצפים של מולקולות מסוימות.

לא מספיק מבין בזה, אבל אין מניעה שבעתיד אולי יצליחו לייצר קוד גנטי שבנוי ממולקולות אחרות ויהיה יותר יעיל, וייתכן שייתן יותר אפשרויות מ4 אפשרויות מתחלפות שיוצרות את הקוד של היום.

גם החלבונים עשויים סך הכל מ20 אבני יסוד קבועות (חומצות אמיניות).

ייתכן שבעתיד יצליחו לייצר מבנים דמויי חלבונים שעשויים מיותר מ20 אבני יסוד.

תחשוב על לגו שעשוי מ20 סוגי חלקים. ואז מייצרים לגו שיש בו 40 סוגי חלקים. זה נותן יותר אפשרויות.

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

בנושא אבל זה מה שאני יודעת...

יש דרגות בבריאה, כשאדם יהודי אוכל בהמה שהיא בדרגה פחותה ממנו הוא מעלה אותה בדרגה על ידי הברכה וגם פיזית-היא סטגשל הופכת להיות חלק ממנו, זו הסיבה לכך שה' ברא בהמות והחליט על חלק מהן שהן כשרות ועל חלק שלא(יותר אכזריות וכדו').

איך שאני רואה את זה-הקב"ה משגיח ומסדר את העניינים כך שאדם שמסוגל להעלות את הדרגה של הבהמה ולא לרדת בגללה-לא יהיה צמחוני ואדם שלא-כן יהיה, לא בקטע של יותר צדיק או פחות צדיק אלא פשוט אם זה מה שמתאים לו לעשות או שלא, קצת כמו שיש אנשים שהתפקיד שלהם זה לשבת ללמוד תורה ויש כאלו שהתפקיד שלהם זה לקרב יהודים נוספים לאביהם שבשמים, זה לא שהם יותר צדיקים מהם, המקרבים מסוגלים לקרב ולא ליפול והלומדים מסוגלים לשבת שעות וללמוד, עניין של תכונות יותר חזקות ולא של טוב או רע...