אני ממש כואב לי הלב על כל מה שאת מתארת, שחווית התעללות - אין לי מושג בזה ובנושא הזה לא יודעת לנחם אותך, רק לכאוב יחד איתך - שמותר לך לבכות ומותר לך לכאוב ואת לא צריכה תמיד להיות חזקה, זה באמת קשה ולא פשוט, "שפכי כמים ליבך..." לפרוק דמעות זה עוזר ומשחרר...
אחרי השלב שתבכי ותפרקי ותוציאי הכל....
אני ממש מבינה אותך, להגיד שהכל לטובה לפעמים לא פותר שום בעיה ומרגיש כזה שטחי (מי שזה עוזר לו - מצוין, אבל אני מזדהה איתך ומבינה שזה לא מספק אותך ולדעתי זה לא קשור לחוסר אמונה, זה שאת יותר עמוקה ואמיתית, ו"הכל לטובה" לא מספק אותך כתשובה אמיתית ועמוקה)
מה שלי עוזר -
א . תביני ששווה לך להיות שמחה ומאושרת, יש לך את הזכות להיות שמחה למרות הכל -
תסתכלי על אנשים ברחוב שעם פרצוף חמוץ וכואבים מהצרות והקשיים של החיים -
הם צודקים, נכון? הם סובלים, נכון?
הסבל שלהם קשה ואמיתי, מוצדק ואכן מעורר רחמים, אבל ...
אבל .....
לאן מוביל כל הצער והשקיעה בצרות ובקשיים???? לשום מקום
רק לכאב לב
אז תחליטי עם עצמך מתוך בחירה ש*לא שווה לך* לשקוע בכאבים, זה פשוט לא כיף ולא חיים איכותיים לחיות ככה
זה לא חובה למצוא נקודת אור בחיים, זה זכות וזה כיף וזה משפר לך את האיכות חיים -
תהיי יותר שמחה,
יותר מאושרת,
יותר קלילה,
פחות מודאגת,
וכתוצאה מכך - גם ידבקו אליך בחברה כי אנשים אוהבים אנשים שמחים
אז גם יהיו לך חברות ומשפחה שיצמדו אליך ולא תרגישי בודדה (במידה מסוימת)
ב. תחפשי דברים חיצוניים שיעוררו לך את השמחה -
תחביבים / קניות / בגדים /נעלים/ תכשיטים / איפור / טיולים \
ג. תזכרי שאת לא היחידה שסובלת , ולכן את לא צריכה להרגיש שאת שונה, את חלק מכל ה-"חבר'ה", כולם סובלים ולכולם יש ימים קשים, ולכן את בדיוק כמו כולם ולא צריכה להרגיש ש"למה רק אני סובלת?" (אם העצה הזו מעצבנת אותך - תתעלמי, הכוונה שלי היא טובה, תלוי איך את מפרשת ..... )
ד. החיים פה זמניים בעולם הזה, לפעמים זה קצת מנחם (עצוב שזה ככה, אבל זו המציאות..) - בסוף זה מסתים - משיח או אחרי 120 "החיים לא פיקניק" זה ידוע, כולנו סובלים ומנסים למצוא נקודות אור, העולם הזה הוא "נווה התלאות" זה לא שמשהו בך לא בסדר, זה לא שאת דפוקה , זה לא שעשית משהו לא נכון - זה הטבע והרעיון של החיים - נווה התלאות פשוטו כמשמעו.... אז לחפש נקודות אור זה הכרחי כי מטבע העולם החיים הם קשים ומייגעים
וממילא, חובה חובה חובה לחפש נקודת אור וטוב - כי אם נהיהי "רציניים" כל הזמן, "לא נצא מזה" - נהיה עצובים/ מודאגים/כאובים - כל ימי חיינו!
ה. תסתכלי על אנשים מלאי שמחה באמת - כמה הם קורנים , כמה הם כיפיים - האם הם לא סבלו בחייהם? סבלו גם סבלו, אבל הם עושים טובה לעצמם ולוקחים בקלות, מחפשים את הטוב וגם מוצאים
נסי להדמות להם , זה כיף וזה זכות (לא חובה) , אבל את היחידה שמפסידה מלחיות חיים של להתמקד בצער, זה פשוט לטובתך - זה לא באמת חובה, אבל - איזה חיים אלו להתמקד בצער ובכאב כל היום? קשה לחיות כך..
באהבה ובהצלחה, מאחלת לך המון אושר ורוגע, מרגישה את הכאב שלך, אני איתך , מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושממר יצא מתוק, לפעמים מהדברים הכי גרועים יוצאים דברים טובים .....
וה' אוהב אותך מאוד, אם הוא בחר להעמיס עליך את כל הקשיים האלו - סימן שאת חזקה וגיבורה, גדולה מהחיים! חזקי ואמצי !!!! הרבה כח! אל תשברי ואל תתייאשי! יש תקווה ויש שמחה בחיים האלו!