אז.
שבוע קשה וכואב מאוד עבר עלי ביחד עם עשרות רבות
הכאב ואובדן האמון והתסכול שהלך והתחזק לאור פרטים נוספים שעלו מטרידה ומאיימת ומזעזעת מאוד
(אפרופו: פעילה לשעבר בארגון "כולן": "גרמו לי להתנצל על האונס שלי")
תרמתי להן, השתתפתי בפעילות שלהן ובעיקר האמנתי להן.
הרגשתי שמצאתי מקום שבו יאמינו למה שעברתי ולמה וכלכך הרבה נשים וגברים עוברות ועוברים ושילחמו על עולם טוב ומתוקן יותר
והרצון הכלכך חזק ואף ילדותי שלי להאמין ולהעריך ולהתלהב מפעולות טובות עד מקום שלשכוח את ההגנות יותר ויותר ואת העובדה שזה לא בטוח.
ושיש במרחב תמיד אנש שיכולים ויפגעו
(מפחיד אותי לגלוש בכלכך קלות למקום של שוב חוסר אמון קיצוני ואני ממש מקווה שאצליח וללמוד מהנסיון ולא להגיע לשם אבל...)
ומהחוויה האישית שלי,
שלקח לי זמן והמון עבודה עצמית אחרי תגובות פסיכוסומטיות כלכך חזקות כתגובה להדחקה ולמה שעברתי ליכולת שלי להגיד לעצמי קודם כל שהוטרדתי ונפגעתי מינית וכן, מאישה. מבחורה שהחזקתי ממנה לחברה קרובה.
בשונה בהטרדות אחרות שעברתי במרחב ציבורי מגברים החוסר אמון והחוסר הבנה וקבלה שוואלה נפגעתי ממנה וזה לא אשמתי ואני לא אשמה קשות בהרבה.
התגובות שאני קיבלתי כשכבר לא יכולתי לשאת את הפגיעות מהפוגעת מאנשים שהיו ממעגלים משותפים שלה ושלי היו ביקורתים ומאשימים או פשוט מציקים
ולקח לי זמן
להבין שכל פעם שאני שומעת ממנה או אפילו רק את השם שלה אני נהיית חולה
לקח לי זמן להבין שזה לא תופעה רגילה לשרוף ולקרוא בדמעות ובזעם וכעס כל דבר שאי פעם היא כתבה והביאה לי לפגיעה רגילה של חברות רגילות.
לקח זמן עד שיכולתי לבקש מהאנשים שקרובים אלי לא להזכיר אותה באוזניי ולא להעביר לי בשמה מסרים והאשמות.
חסמתי אותה בכל דרך שיכולתי ומתוך צורך נואש להגן על עצמי ולשמור על החתיכות השבורות שהיו ממני במיוחד שלאורך הקשר שלנו היו כמה וכמה פעמים שהיא פגעה מילולית ונפשית ואז התחננה לחזור לקשר בחזרה
אני כותבת את כל הנל ועם רעידות מטורפות בגוף. מקווה שבכלל זה יצא ברור וקוארנטי.
עברו מאז כמה שנים. המשפחה החברות הקרובות שלי לא יודעות כמעט כלום על פרטי המקרה
ורק השנה מצאתי את האומץ אחרי מאבק לא פשוט לספר את זה לאחותי ולהגיד בקול שגם אני נפגעתי.
ולצערי הרב לאין שיעור,
הסטטיסטיקה קרתה גם אצלי בחלקה.
לא הבנתי מספיק בזמן שכך וכך קוראים למה שקרה לי ובטיפול שלי לא עבדנו ספציפית על זה ולצערי גרמתי לחברה שלי להרגיש חוויות דומות ממני.
אין לי מילים שיכולו להביע את הכאב הנוראי שגרמתי לה
מתוך מקום שבאמת רצה לעזור ולתמוך ולהועיל ומאמינה שגם ממקום של להרגיש רצויה ונצרכת, הפכתי להיות דמות קרובה ותומכת למישהי כשלא היו לי את הכלים והמקצוע שיכולים באמת לעזור ולא להביא יותר נזק.
כמה שבנאדם יכול להעיד על עצמו אני אומרת שזה היה ממקום טהור בשביל לתמוך ולעזור ולרגע לא השלתי ואמרתי שאני מטפלת או שאני מספיקה ואמרתי שוב ושוב שכדאי ונכון וצריך אחרי חוויות קשות ללכת לטיפול מקצועי וכל מה שנעשה היה בהסכמה וברצון.
עדיין. פגעתי.
פגעתי כי אני לא מקצועית ולא ידעתי ולא יודעת גם היום לא להכנס לסיפור באופן רגשי
וגרמתי לתלות רגשית בי אצל אותה חברה
לא היו לי ואין לי את הכלים והמענים שיכולים וצריכים להיות אצל מענה מקצועי
ולמרבה הצער יצרתי סיטואציה שבה הייתי צריכה לפגוע בה בדילול וניתוק הקשר שלנו כי זה עבר את גבולות הטעם הטוב והבריא והרגשתי שזה כבר נעשה יותר ויותר רע וחונק
ולא עשיתי את זה נכון ולא טוב וזה היה בזמן ובסיטואציה כלכך שבירה ועדינה שכל הנוגעות בדבר היו מעורערות מעצם המצב גם בלי פצצת אטום נוספת.
אבל זה קרה
וכואב לי
וגם על במה זו אני מתנצלת מעומק הלב על זה שהייתי השליחה לפגוע
ואני כל כך מצטערת על זה ומבקשת סליחה
וכמה שזה קשה לומר, הייתי מעדיפה לעבור שוב פגיעה מאשר לפגוע
חשבתי לכתוב כאן את הניק המקורי,
אך חוששת שזה לא יהיה הוגן כלפיה
ולכן מאנונימי
סליחה.
על הקשר שלה איתי