שהילדים שמים לב שהמיטות מופרדותאורי$
ושואלים למה
איך אתם מגיבים?
אשמל לעצות חכמות🙂
באיזה גיל הילדים?יעל מהדרום
עונים את האמתזמני לשליש1
שיש זמנים שאמא ואבא יכולים לישון יחד ויש זמנים שלא
אמלנו הם החליטו שעשינו את זה בכוונה כדי שהם לא יבואו אלינו בלילה😆
לפעמים אני אוהבת ככה. זהו נקודהמיואשת******
הילדות שלי כבר יודעות שיש שאלות שאני מחייכת ולא עונה
או אומרת בפירוש שזה משהו פרטי
הן מכירות את החיוך כבר
שאומר- שאלה יפה אני מבינה שזה מענין אותך אבל זה משהו פרטי שלי.
זה התשובה על לאיפה את הולכת (טבילה)
לאיפה את הולכת מוקדם בבוקר (בדיקות דם)
לאיפה אתם הולכים מהבוקר וחוזרים רק בערב (שאיבה)
לפעמים אני אימרת סידורים לפעמים קניות לפעמים רופא לפעמים- אנחנו צריכים ללכת. זהו.
לא על כל דבר חייבים לענות ולפרט ממש מותר שיהיה לנו פרטיות ושיש שאלות ללא תשובה- כשזה שאלות שלא נוגעות אליהם.
כנ״ל מיטות.
הילדות שלי לא יודעות מה זה טבילה מותרים אסורים וכל זה ואין לי שום כוונה לדבר איתן על זה. אפילו זו שכבר ניהלתי איתה שיחה על יחסי מין.
לא מעונינת במבטים מתי אנחנו נוגעים ומתי לא וכו כל הענין של נידה וטבילה וטהרה זה לחתונה מבחינתי ולא לפני זה (אם היא תשמע מחברות זה אני כבר לא יודעת אבל בינתיים זה לא נושא מדובר)
היתה תקופה ששאלו על המיטות אמרתי כמה פעמים שעכשיו בא לי ככה ועכשיו ככה וזהו. היום בכלל לא שואלות.
בטוחה שהיא שומעת מחברותאורי8
נראה לי די אשליה לחשב שהיא לא תדע מה זה מקוה ומותרים- אסורים עד החתונה. ואם כן, זו גם בעיה.
בעצם בכיתה יב לומדים על זה ביחידת חלמי"יש לבגרות.
לא זוכרת בת כמה הגדולה שלך, אבל זה יגיע.
והבנות מדברות על זה בינהן בכיתה.
לגמרי זכותך לשמור על הפרטיות שלך, קו הגבול של הפרטיות שלי הוא שונה משלך. וזה בסדר.
לגהי השאלה של המיטות. אני אומרת יש זמנים כאלה וזמנים כאלה, ואם שאלו - לפי מה אתם מחליטים מתי להפריד, אני אומרת- לפי מה שהתורה אומרת ואסביר לכם יותר כשתגדלו.
כשהסברתי לבנות הגדולות על המחזור ומה קורה לנו בגוף, זה עלה איכשהו והסברתי שהפרדת המיטות קשורה לזה.
הבת שלי ב יא, כבר יודעת ממש הכל... ושואלת אותי דברים, נראה לי שהיא יודעת את רוב מה שלומדים בהדרכת כלות, ולא הכל ממני... באה עם דברים ששמעה מחברות.
אם ככה עוד יותר קריטי בעיני שהיא לא תדעמיואשת******
לאיפה אני הולכת ומתי.
מצטערת ממש מגעיל אותי שהיא תדע בדיוק מתי קורה….
אגב מבחינתי אין בעיה לדעת
את זה לראשונה בהדרכת כלות. כמו שאמרת הגבולות שלנו שונים וגם הדעות שלנו בנושא שונות.
אין מצב בעיני שזה משהו שאני משתפת אותן.
גם מתי יש לי מחזור זה לא משהו שאני משתפת אותן. זה גבול הפרטיות שלי . מחזור מקווה ומתי אני מקיימת יחסים זה לגמרי לגמרי לגמרי מחוץ לתחום עכשיו ולתמיד. וזה גם הסיבה שאני לעולם לא טובלת בשבת או חג. פשוט לא.
וואי ממש כמוני. גם אני חושבת ככה.המקורית
וגם אני לא טובלת בחגים ושבתות אפילו שהילדים שלי קטנים משלך. אבל אצלנו המיטות רוב הזמן מופרדות גם ככה. האמת שלא הייתי רוצה בכלל להיכנס לעניין של - למה המיטות מופרדות או מחוברות מול הילדים שלי.
אחיות נפש כרגיל 😆💕מיואשת******
לדעתי נורא לדעת את זה רק בהדרכת כלותאור123456
הרבה מהדברים צריכים זמן עיכול ולדעתי זה מאוחר מידי..
לי יש ילדה בת 19 שיודעת הכל כבר הרבה שנים..מה שהיא שואלת אני עונה
אני מדברת רק על ענין מקווה טהרה ונידה כן?מיואשת******
לא על כל נושא היחסים והמיניות.
לדעתי זה לא נורא בכלל
והמילה נורא היא הגזמה פראית.
אם תשאל אני אענה
אם לא אז לא. ממש לא נורא בעיני
מותר לא להסכים, אפשר להיות קצת פחות נחרצים על דעות של מישהי אחרת.
נראה לי זה די חסר סיכוישלומית.

היום באמת לא לדעת כלום עד הדרכת הכלות כך שהדיון על האם זה נורא או לא קצת מיותר...

כן הידע באמת לא חייב לבוא ממך (אצלי הידע לא הגיע מאמא שלי ולא מרגישה שזה פגע בי במשהו)

נראה לי רוב הבנות מאיפה שהוא בתיכון מתוודאות לעולם הזה 

כתבת כ"כ יפה!אם מאושרת
אני לא ידעתי כלום. דווקא הרגשתי עם זה נהדר!
למדתי בחלמיש,ולקחו אותנו למקווה,אבל דווקא בגלל שידעתי שזה מצוות שכתובות בתורה,וכשאצטרך אדע כל מה שאני צריכה,הרגשתי בטוחה לא לחקור מעבר לזה.
אני ידעתי הרבה מהדברים רק בהדרכת כלותאני אמאאחרונה
לא נורא בכלל.
כלומר, ידעתי בערך בגיל 14 בקווים כלליים על חיבור מיני לצורך הולדה ובאיזה מקום בגוף זה קורה. ידעתי על אסורים ומותרים ועל קיומו של מקווה. זהו.

היה לי אחלה חיי נישואין עד כה למרות שלמדתי הכל רק בהדרכת כלות
למה זה בעיה שלא ידעו את זה עד החתונה? מההמקורית
החשיבות בלדעת קודם?
אני בתור חוזרת בתשובה גם לא ידעתי את כל זה עד לפני החתונה וההדרכת כלות. רק ידעתי ששומרים נגיעה לפני ושבזמן נידה לא ישנים יחד וכו. לא מרגישה שזה גרע ממני דבר
קודם כל הן ידעו כנראהאורי8
בכיתה יב יש יחידה לבגגות שלומדים בה את ההלכות האלה באופן כללי( בחינוך הממ"ד , לא יודעת מה יש,בחרדי).
דבר שני- הבנות מדברות על זה בינהן, ואני רוצה להיות כתובת לשאלות, אם אני לא מדברת על זה איתן והכל מוסתר לחלוטין, אני ממש לא כתובת, וכשאני לא כתובת, הדמין עובד, ושומעים הרבה דברים שלא תמיד נכונים, ויכולים ליצור פמדים מהנושא, או תפיסות לא נכונות על מיניןת או על ההלכה.
וגם אם לא ילמדו בכיתה יב, והחברות גם לא ידעו כלום ולא ידברו, נראה לי שלגלות הכל בהדרכת כלות זה קצת הלם, לא צריך לדעת ממש הכל קודם, אבל נראה לי מוזר שבחורה תגיע להדרכת כלות והמושגים של מקוה, אסורים- מותרים יהיו זרים לה לגמרי.
שלא תדע בכלל על קיומם.
אני חושבת שהעולם היום מלא במסרים מיניים , שכל ילד נחסף אליהם, גם אם אין לו גישה לשום מכשיר( פרסומות, אנשים ברחוב).
אז, בגישה שלנו ( שלי ושל בעלי). לא מזיק שהוא יקלט קצת, שיש גם מיניות בטהרה, כמובן שלא משתפים אותם בדברים אינטימיים, אבל לא נורא עם נערה הבינה שאמא שלה הולכת למקוה, ולא נורא אם כשהיא בגיל ההתבגרות המאוחר יותר גם הבינה בשקט את המשמעות של זה, ושגם להורים שלה יש חיים אינטימיים, ושכל הענינים האלה לא שייכים רק לחילונים, אלא הם קיימים בקדושה ובשמחה בחיים יהודיים.
מקוה שאני מובנת , אני ממש לא משתפת ילדים בפרטים אינטימיים מחיי. רק פחות טורחת להסתיר את מצב המיטות, וברור לי שהילדים הגדולים מבינים את המשמעות של מצב המיטות.
וכן משתדלת ללכת לטבול בצנעה, אבל לא עושה עניין ולא ממציאה סיפורים אם הבנות מבינות, או אם אני צריכה מהן ביביסיטר בליל שבת.
ועוד פרט ( שלא תתעלפו..). לפני החתונה של הגדולה, כשהיא הלכה לטבול, לקחתי גם את אחיותיה הקטנות, וזרקנו עליה סוכריות כשיצאה, אנחנו אשכנזים, אבל חיים בעיר שהרוב בה ספרדים, והכלות באות כאן עם כל החמולה למקוה, אז אני הבאתי רק את האחיות שלה( ושאלו אותי במקוה למה רק אותן, למה אני לא עושה אירוע...).
כך שהבנות שלי אפילו ראו מקוה, והמקוה אצלנו יפה ויש בו בלניות חמודות, כך שבת ה 16 גם התלהבה מהעניין.
רק אומרת שאני רואה פה תרבות שבה מקוה הוא פחות טאבו, והדרכתי פה כלות מסורתיות שברור להן שישמרו טהרה, כי הלכו עם אמא למקוה כילדות.
אז שחררתי... לאנאקח איתי ילדות למקוה, אבל נח לי יותר לחיות עם פחות הסתרות על העניין.
וזהו... סיימתי, ערב םסח, הולכת לנקות.
אני רק אענה בקצרהמיואשת******
כי גם ערב פסח אצלי
שאני דיברתי איתה על מיניות ולכן היא יודעת שזה בהחלט משהו שמח וקיים ונעים וטוב גם אצל יהודים דתיים חזקים
את כל הענין של טהרה מקווה והלכות נידה ממש לא נחוץ בעיני להכניס לשיח שלנו כדי להעביר את המסר הזה. זה לא קשור בעיני איד לשני.
היא יודעת שאבא ואמא שלה שומרים מצוות באדיקות , והיא יודעת שיש לנו מיניות כחלק חשוב וטוב בחיים שלנו. וגם שזה מצווה חשובה (כשדיברתי איתה על זה התכוונתי למצוות עונה בלי לקרוא לזה בשם או לרדת לפרטים רק שזה מצווה לקיים יחסים ושזה נהדר וחשוב ונפלא וכו) זה בהחלט מספיק בלי לדעת את הפרטים ההלכתיים של זה
לחלוטין מקבלת שדעתך שונה והכל בסדר, רק רציתי להדגיש שזה לא בהכרח קשור בעיני אחד לשני.
העיקר שהיא יודעת שזה חלק נעים ויפה וטוב מהעולם שלנו. (ובעיני כל המקווה וטהרה הוא החלק הלא נעים ולא טוב ודי דפוק של העולם שלנו אז ממש עדיף שהיא לא תשמע את זה ממני ולא תקבל מטענים שליליים)
מקסים. אהבתי ממש... הלוואי שאצליחדפני11
להיות ככה עם בנותי...
אהבתי מה שכתבתמנגואית
תודה
אהבתי את הגישה. ואני שואלת את עצמי, מה לגבי הבנים?פה לקצת
למרות שחייבת להודות שלמעשה כנראה אהיה כמו @מיואשת******, אשתף אבל עם גבול שישמור על הפרטיות שלנו כזוג.
לגבי בניםoo
הילדים שלי ראו פדים/ גוזיות וקיבלו הסבר, היו שותפים לתופעות במהלך ההריון, הרגישו תנועות, ידעו שירדו לי המים, שאלו מאיפה יוצא התינוק והסברתי, יודעים שאני ובעלי סוגרים את הדלת כי אנחנו צריכים פרטיות, שאני הולכת למקווה אני אומרת שהולכת למשהו אישי, שאלו איך מונעים הריון וקבלו הסבר.
יש לי הרבה בנים ב"האורי8
לגבי הריון, שיתפתי חופשי, את מצב המיטות הם רואים, אנחנו לא מסתירים את זה( לא מחברים בבוקר/ מפרידים). לא אומרת להם שהולכת למקוה, אולי אומר- משהו אישי.
פעם אחד הילדים שאל אם גם בנות הולכות למקוה, ואמרתי שכן, אבל בזמנים מיוחדים.
בכללי- בעלי עושה איתם שיחה בשלב כלשהו סביב הבר מצוה לגבי התבגרות, ואני משתדלת לזכור לומר לו לדבר איתם שוב עוד פעם לפני שיוצאים לישיבה. יש הצעות לאיך לדבר בשיעורים של הרב יוני לביא ועוד רב ששמענו, נראה לי מבנין שלם.
כבר
הבנים יודעים כל מיני דברים מלימוד התורה.
כשאחד מילדי היה בכיתה ג או ד, הם למדו בתורה משהו שקשור לאשה נידה, ואז הבן שלי אמר בכיתה- עכשיו אני מבין למה ההורים שלי הרחיקו מיטות אחרי הלידה של התינוק🙈
הרב שלו סיפר לבעלי...
למתבגרים גם נתנו ספרים בנושא- יש משהו של הרב יהושוע שפירא, ושל הרב יוני לביא, יכולה לבדק את השמות המדויקים , אם תרצו.
עם הבנים הפתיחות פחות טבעית לי, שולחת א. בעחי, אבל טם הם שואלים, אני עונה, לא מסבנת אותם, אלא מנצלת את ההזדמנות( אלא אם כן הם קטנים ואז עונה בהתאם לגיל)
אשמח לשמות של הספריםדפני11
תודה לשתיכן!פה לקצת
באמת צריכים ללמוד ולקרוא על זה עד שהילדים יגדלו כדי שכשיגיעו השאלות נדע איך לענות נכון ומתאים.
אצלנוקמה ש.
בס״ד

אנחנו עונים משהו בסגנון ״יש זמנים שהמיטות מחוברות ויש זמנים שהן מופרדות״. ואם יש שאלת ״למה?״ אז כי ככה ההלכה אומרת. (בכללי אני מחברת בבוקר, ככה יותר נחמד לי, אבל יוצא להם לראות את המיטות מופרדות אם הם נכנסים לחדר לפני זה נגיד).

אנקדוטה - פעם הבת שלנו (גיל יסודי) ממש רצתה שנתחבק שלושתנו, בעלי, אני והיא, בזמן שלא יכולנו. ניסינו להתחמק באלגנטיות ולהסיח את דעתה והכל תוך כדי שאנחנו כן מחבקים אותה (כל אחד בנפרד) אבל היא עמדה בשלה. כשהיא קלטה שאנחנו כנראה לא ״רוצים״ להתחבק, פתאום נהיה לה פרצוף ממש מודאג (יש לה חברה טובה שההורים שלה התגרשו וזה נושא שמעסיק אותה). אז חשבתי מהר והחלטתי שמוטב שהיא תדע את האמת הפשוטה ועניתי לה שהתורה אומרת שיש זמנים שאבא ואמא יכולים להתחבק ואחרים שלא. היא הסתכלה אלי כאילו אני עובדת עליה, פנתה לבעלי שהנהן עם הראש לאות אישור, הסתכלה אלי שוב, עדיין מופתעת, ואז - פשוט קיבלה את זה, חיבקה אותנו חזק (כל אחד בנפרד) והלכה לישון עם חיוך.

כמה שזה היה מוזר, לי זה הרגיש ממש טוב וראיתי בזה הזדמנות בסופו של דבר. אני מאמינה (מתוך דברים שקראתי*, זה לא בא מעצמי) שאירועים קטנים כאלה מצטרפים בסופו של דבר אצל ילדינו לתחושה שהם יכולים לשאול שאלות, כולל שאלות שבעתיד תכנסו להם לקטגוריה של ״שאלות מביכות״, ושההורים עונים להם. ושזאת גם הזדמנות לטפטף להם שברי מידע על עובדות החיים ולא פחות מזה - על ההלכה שלנו. התקווה היא שבזכות הטפטוף הזה, זה יהיה להם יותר טבעי ומוכר כשהם יגיעו לזה בעצמם בע״ה.




* הכוונה בעיקר הספר של יוכבד דבו
ממש כל מילה בסלעלפניו ברננה!
מתוקה הבת שלך!!
באופן דומה בעלי סיפר לבן שלי (4.5) שאמהות אחרי לידה הולכות למקווה.
(כשאני התארגנתי במקלחת..)

ולשאלת הפותחת - אחרי הלידה זה היה פשוט - אמרנו שככה זה אחרי לידה.
בזמנים אחרים עוד לא יצא לנו להישאל..
הבת שלי בת 4 ואין לה מושג מה זה מקווהיעל מהדרום
לק"י

אולי בן השבע יודע, וגם זה לא בטוח.
הוא מכיר את המושג "מקווה" ממקווה גברים?
כן 😁לפניו ברננה!
והוא בטוח שזה מקום שבו מרטיבים את השיער או משהו בסגנון..
(הולך לברז של השירותים, חוזר עם פיאות רטובות, "עשיתי מקווה לפאות שלי")
איזה נסיךך🥰אמא לאוצר❤
תודה! ❤️ וגם הבן שלך חמוד ממש!קמה ש.
כתבת בדיוק את מה שרציתי לכתובבארץ אהבתי
וככה גם אמא שלי ענתה לי. לא זוכרת אפילו את השיחה על זה, אבל זה מה שידעתי בתור ילדה, זה לגמרי סיפק אותי ולא נעסוק אותי מעבר לזה.
👍🏼 טוב לקרוא שזה נוסה ועבד 😃... מתפללת שיהיה מוצלחקמה ש.
בס״ד

גם אצלנו בע״ה 🙏🏻
תלוי גילבימבה אדומה
אצלנו היתה שאלה כזו פעם ואמרנו שככה מתאים לנו...
אצלי זה גם בעיהאביול
קראתי את התגובות. אצלי זה לא הולך כי הם כל הזמן במיטות שלנו. ככה נוח לנו יותר, להשכיב אותם שם, לספר סיפורים... ואז זה ממש בולט שיש פתאום "חור" בין המיטות. ואני אומרת שככה אנחנו רוצים אבל הם ממשיכים ושואלים למה...
האמת שהם קטנים אבל בגלל שאנחנו הרבה בחדר שלנו אז לא מצרי הסבר שמניח את דעתם...
כי הזזנו אותם124816
תודהה רבה לכולן על התשובות - החכמתי🙂אורי$
לגבי השאלה באיזה גיל הילדים, אז יש לי מאוד מגוון ב"ה .. גן, יסודי, חטיבה ...
טיפ קטן אולי יעזור פה למישהירק טוב!
למי שלא רוצה שישמו לב ביום להפרדת המיטות-
לחבר את *המזרונים*. את המזרון שרחוק יותר מהכניסה לחדר להצמיד למזרון השני, כשהמיטות בעצם נשארות נפרדות. לא מרעיש ופחות מורגש.
אבל אז המיטה חשופה בחלק שהמזרן לא עליההמקורית
וגם, זה קשה להזיז מזרן.
עדיף אולי שהמיטה על גלגלים עם מעצור וזהו.יותר קל להפריד ולחבר כשצריך
גם אני חשבתי ככה כשבעלי התחיל עם הסידור הזהרק טוב!
אבל בפועל זה נראה לי יותר הגיוני.
מניחה שזה תלוי גם בסידור של החדר, במיקום הרהיטים ובנראות של המיטות.
אפשר גם לשים את המצעים יותר לכיוון החסר.

בכל מקרה זה רק הצעה שאולי לא טובה לכולם אבל כתבתי כדי שאם מישהי זה כן רלוונטי לה, אז למה לא?!
איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך