לא מכוון
מבולבל ומפוזר
לא מובן
הכל מוזר
מה העצמיות שלי?
מה המשמעות של חיי?
האם אני רק כלי?
או שרק יש מישהו מעליי?
גוף זה חול
בר-חלוף ועובר
מצד שני זה הכל
את כוח הרוח עובר
סוחף סחף עוצמתי
מטלטל את האדם
נותן תחושה שזה אמיתי
בוער וזורם כדם
כוחי ועוצם ידי עשה
ורק לזכור שהוא עליון
או שאני נפעל, נעשה
והכל בעצם רק דמיון
בובה על חוטים מרקדת
חושבת שהכל טוב
אך היא על אש יוקדת
צל אדם שעולה באוב
רשעים בחייהם מתים
אלו לא באמת חיים
את היושר מטים
בשדות זרים תועים
כורת את הגזע
שממנו הוא יונק
מקשיב לאנטיתזה
לנחש שאותו חונק
אך הכוח הזה מסחרר
בוער באדם כאש
כוח הדמיון, המעורר
לא נרדם לרגע, מתעקש
לא עוזב לרגע, משגע
רוצה תשומת לב תדיר
ואני לילדות מתגעגע
שינה מעיניי מדיר
אין ביצר הרע ממש
צל חולף, עשן כלה
אך אם תצא מחומש
אתה תפסיד ותיתלה
לכן, צריך לדעת להירגע
לנשום עמוק, לעצום עיניים
לדעת שכל היצר זה הצגה
שוא נתעה, מחזה עיניים
לנסות להבין מה הוא רוצה
לשם מה הוא נשלח מלמעלה
מה הוא משדר כלפי חוץ, פוצה
ומה המטרה הסופית, הגדולה
לפני עבודת היצר, המלחמה
האדם רכרוכי ונמושה
לה' הוא לא צמא, כמה
אין לו מה' בושה
הוא לא מבטל עצמו
לפחות לא מבחירה אמיתית
ורק כאשר בוער דמו
יגיע למדרגה התכליתית
לפני כן אדם לא אוהב ה'
אלא עושה כי כך כתוב
אמנם הוא לא אשם
כי אסור לחטוא ולשוב
אבל ב"ה ה' הוריד אותנו
שם אותנו בעלמא דשקרא
לא שאל אותנו, בע"כ
כדי שיתגלה כבודו, יקרא
ואפילו שיש כביכול רע
דברים שמנותקים מהא-לוקות
לא הכל מושלם, יש עיתות צרה
יש בכי, "עיני לאה רכות"
אך כאשר פונים אליו בתחינה
מבטלים עצמינו בפניו
זוכים לגילוי השכינה
לזכות שיאר אלינו פניו
כשכל הבריאה מהללת
ואפילו הרשעים מתפללים
אז נפתחת הדלת
ואת הניצוצות אנו מעלים
ואז המשמעות של גופינו
גלויה וברורה לכל ההמון
כשזיעת אפינו וזוב דמינו
עולה לה' כקטורת, כקינמון
שכל החול משרת את הרוח
ומעשיר ומרחיב גוונים בתורה
מבטא אותה בפועל ולא רק בכוח
הופך את התורה לתורת חיים
מוסיף אודם וצבע לתורה
מעלה את מה שחבוי בבאר המים
מופיע את זה בצורה ברורה
ואז הרגש האנושי מתעלה
מתקדש ועולה לגבהים גדולים
לא הורס, מחלל ומכלה
אלא מוסיף, מחבר ומשלים
שנזכה...!
