מצב בו אתה מתאר שאתה לא נמצא לא פה ולא שם -

לא מרוצה / שמח במה שיש לך בביתך פנימה,

ומצד שני גם לא נמצא במשהו אחר,

וכמובן מצב בו אתה פוגע בנאמנות בינך לבין אשתך בין אם זה במחשבה / דיבור / מעשה -

הוא לא מצב טוב לחיות בו (כמובן, זה לא מחדש לך...)

ואיך אמרת? "אני רוצה טוב".

אז טוב זה להשקיע בכך שיהיה טוב.

טוב זה ללכת לחפש בעולם האמיתי איש מקצוע שיעזור לך, לכם, להגיע לשלמות ובהירות בבחירות שלך.

טוב זה להיות נאמן לאשתך ורק לה.

טוב זה ללמוד ולקבל כלים בכל המישורים אותם ציינת - הפן הזוגי, האישי, החזותי, המיני וכן הלאה - כאשר כולם מרוכזים בביתך פנימה ולא פוזלים החוצה או עסוקים בהשוואות או בשאלות שלא מקדמות.

טוב זה לקחת את כל הטוב שכבר קיים ולהעצים אותו

טוב זה לראות איזה אוצר יש לך בידיים, (והכל מילים שלך):

אישה ישרה

טובת לב

מקסימה

מקסימה אליך

מקסימה אל הילדים שלכם

מקסימה אל העולם כולו

אישה שמשרה נוחות והרגשה טובה בשקט ובפשטות שלה.

אישה שהגישה שלה אליך היא חיובית ומעודדת 

אישה שהיא באמת בנאדם טוב (!!!)

וכל אלו יקרים מפז.

והם בסיס מעולה לעבוד ולמקסם ולהעצים גם את מה שעדיין חסר.

לא באמירות כמו "אני יותר טוב ממנה" או "היא לא ברמה שלי"

אלא ב: איזה יופי שהחוזקות שלה כאלה נדירות ויפייפיות,

וכמה יש לה חוזקות במקומות שאני עצמי לא הכי חזק בהם,

ולי יש חוזקות במקומות שהיא עצמה לא הכי חזקה בהם,

ויחד אנחנו לא נבהלים מהשוני, אלא *מתברכים* מהשוני הזה ויוצרים יחד משהו חדש, משלים, מפרה, מעצים ומגדיל.

צריכה לסיים כעת, אם אמצא בהמשך עוד זמן להגיב יותר באריכות ממש אשתדל בל"נ

המון הצלחה שתהיה 🙏

בחירות טובות

ויותר חשוב - שלמות ובהירות בבחירות הללו.

עוד דבר מאוד *טוב* שיש לכם ביד:

הוא אותו רצון שכתבת שיש מצד שניכם להצליח, לשקם ולבנות את הזוגיות שלכם.

גם תקווה כתבת שיש,

גם תקשורת בסיסית טובה

גם הערכה בסיסית טובה

וכל אלו חשובים ועוזרים מאוד מאוד בצעד לשיפור.

כעת אנסה להתייחס בנקודות לכמה מהדברים שכתבת:

- לגבי השוני והפער ביניכם,
אז נכון, אתה מרגיש שיכול להיות שאתה יותר ממנה בחוכמה, בעומק רגשי-פסיכולוגי, במראה, בעבודה ויתר הדברים שכתבת.
אך האם זה אומר שהכרח שאתה יותר טוב ממנה?
או שמא אתה רק שונה ממנה, וזה בסדר גמור להיות שונים, הרי לא התחתנו עם עצמינו?
ואולי אותן התכונות הטובות שבה (שפירטת) הן דווקא הדבר שיכול להיטיב איתך יותר מכל?

לצורך הדוגמא, אם הייתה איתך אישה "כמוך" – שכלתנית, עם עבודה מצליחה, עם עומק וכו' –

זכור שלכל תכונה יש שתי קצוות.

אז נכון שהיית נהנה מהטוב שבאותן התכונות,

אך אם השכלתנות הייתה גורמת לה להיות וכחנית? עקשנית?

לא נוחה כמו אשתך? יותר שופטת אותך? פחות סלחנית כלפיך וכלפי הטעויות שלך מאשר אשתך?

אם העבודה "על רמה" שלה הייתה באה על חשבונך? על חשבון הזוגיות? הבית? הילדים?

אם המראה שלה היה גורם ליותר הזדמנויות ליפול חלילה והיא אף הייתה בעצמה לא נאמנה אליך?

אם ה"עומק הרגשי" שתיארת היה גורם לה "לחפור" לך יתר על המידה ו"לנתח" כל דבר ולא היה לך רגע דל?

אם היא הייתה "מתקטננת" איתך על כל דבר ודבר, שמה לב לכל טעות הכי פיצפונת, קשה לסלוח וכן הלאה?

לא שחלילה כל הנשים/הגברים עם התכונות הללו או אחרות בהכרח ינהגו כך – אבלך כן חשוב לזכור שלכל תכונה שיש לנו – יש לה גם את הקצה השני שלה.

והתמודדויות צמיד יהיו. תמיד.

אם לא עם דנה אז עם דנית.

אם לא עם חיסרון א' אז עם חיסרון ב'.

מושלם לא יהיה.

ומושלמת לא תהיה.

וכמה שזה נשמע ברור, חשוב להפנים את זה ואז לשוב ולהפנים את זה.

• נקודה נוספת שעולה מקריאת דבריך – היא חוסר השלמות שלך בבחירה שלך, מחשבות של מה היה אילו והשוואות.

אתה כותב שאתה מאשים בכך בעיקר את מוסד השידוכים הישיבתי הדתי לאומי

אך אם תתבונן לעומק תראה ש*כל אדם* יש לו בחירה חופשית,

וגם אם הוא היה במוסד כזה או אחר של שידוכים – האחריות על קבלת ההחלטה החשובה בחייו – ההחלטה להינשא ולמי להינשא – היא עליו בלבד

וחשוב מאוד מאוד מאוד להיות בשלמות באותה ההחלטה והבחירה!
להגיע אליה עם עיניים פקוחות, עם שכל וגם עם רגש, עם בדיקה של התאמה, מידות טובות, משיכה, חיבור, לב טוב, שאיפות משותפות, תקשורת טובה, ניהול קונפליקטים מיטיב וכן הלאה...

ואת כל אלה ניתן בהחלט לעשות גם באותו מוסד שהזכרת.

וכל מה שכתבת שאולי היית צריך:, להתנסות, לגעת, לחוות, לעשות שטויות, להתאהב, להתמזמז –

הדברים הללו ספציפית שכתבת יכולים גם לא רק שלא לתרום לך בתהליך קבלת ההחלטה, אלא לגרוע ממנה (ולראייה ראה גם אחוז הגירושים ומוסד הנישואים בכללותו גם במגזר החילוני...)
אז היית "מתנסה" כדבריך, או נוגע, או "עושה שטויות" כדבריך וכו' – מה אז?

הרי אם זו הייתה הבחירה שלך באשתך והיית שלם בה – ממילא תוכל לעשות הכל בהיתר ובשמחה ובקדושה ובטוב עם אשתך.
ואם לא – מה עשית בזה? "שרטת" את העדינות שלך עוד יותר, יצרת לעצמך עוד מקור להשוואות גם בעתיד עם אשתך שכן תהיה, יצרת לעצמך מגע בכל המובנים עם מי שלא תחיה איתה את חייך – ובעתיד היא תיגע באחר, ואתה גם
ואז שברון הלב, האכזבות, ההשוואות, הזיכרונות – יכולים לפצוע ולא להרפות ואף להזיק עוד יותר גם במציאת זוגיות שכן נכונה וגם לאחר שמוצאים – בתוכה (ולצערי הייתי עדה לכמה מקרים כאלו אצל נשים וגברים לא דתיים שמספרים על כך מכלי ראשון).


- לגבי הפערים שלכם מבחינת חיי האישות – זה עולם שלם וצריך היכרות אתכם כדי לייעץ ולעבור תהליך איך מגשרים על הפערים ומצמצמים אותם, וזה כולל בתוכו הרבה מאוד רבדים ועומקים שאין כאן המקום לפרטם.

רק דע שזה אפשרי לגמרי, וב"ה יש היום אנשי מקצוע בשפע שעוסקים בכך.

אז גם להגיע להרמוניה ולשמחה וסיפוק ושלמות גם בפן הזה – אפשרי בהחלט!

• לגבי זה שכתבת שהחוסר גורם לך לחפש תשוקה במקומות אחרים – זה כמובן אסון גם לך ולזוגיות שלך.

זה בעצם לירות לעצמך ברגליי, אפילו אם אתה חושב שזה הפוך.
כאשר אתה מרכז את כל כוחותיך הפנימיים ואת כל המשאבים שלך באשתך היקרה – האנרגיה וההשקעה יכולים יותר לשאת פירות.

אך כאשר אתה מנתב את המשאבים והאנרגיה שלך למקומות אחרים וזרים – זה פוגע עוד יותר בזוגיות שלך (וגם בך עצמך, בכל מיני רבדים, הלכתית, מוסרית, הורית, זוגית, אישית וכן הלאה).
 

ואותה תרבות שאתה מציין כ"סגורה לתוך הבית פנימה" – זה לא כי היא סוגרת ומצמצמת – אלא כי היא פועלת לניתוב אותה אנרגיה במקום הנכון ובזמן הנכון!

ו*בגלל* שהמקום הזה עם פוטנציאל שמחה, חיבור, הנאה, ביחד, כ"כ קרוב וכ"כ קדוש – לכן מה שלא שם – נקרא חטא – כי הוא חוטא למטרה, מפספס את המטרה, לא נכון.

אז האישה והגבר ביהדות בהחלט צריכים לשמור על עצמם ולהיות במימד של "כיסוי" כל עוד הם בשלב של – הדרך

אך כאשר הגיעו לבית – או אז יגיע שלב "הגילוי".

כשהזוג בבית הגילוי יהיה במלוא הדרו ותפארתו.

(כמו ספר תורה שלעיתים מכוסה ולעיתים מגולה, ורק בזמן הנכון לו – מגולה, וזה לא מראה על פחיתות או משהו לא טוב בו אלא להיפך – מראה על פוטנציאל הטוב והקדושה שבו... אך לכל זמן ועת...)

- ומצרפת לך עוד דברים שכתבתי בהרחבה על ההחלטה עצמה להתחתן (שמאוד רלוונטיים למקרה שלך, כאמור):

(ולמקרה שתרצה לקרוא בנוסף, הדברים מובאים מתוך תגובה הרבה יותר ארוכה שכתבתי כאן:

• https://www.inn.co.il/forum/t1288029#13827414):

ישר כוח.

הצלחה רבה 🙏

היות שכתבת עליה  ''מאוד מעריך את הישרות שלה וטוב הלב שלה, היא באמת מקסימה, אלי ואל הילדים ואל העולם. היא בנאדם שמשרה נוחות והרגשה טובה בשקט ובפשטות שלה. אני מרגיש שהגישה שלה אלי היא חיובית ומעודדת בסה"כ. היא באמת בנאדם טוב'' זה כבר טוב מאוד,

בקשר שכתבת זה היה שידוך וכ.. אז תדע לך שיש זוגות שיצאו לפני החתונה מעל שנה ואחרי

שהתחתנו הזוגיות שלהם באמת לא משהו הכל מלאכותי וחיים בדיעבד יש בית יש ילדים

מחוסר ברירה נשארים,ויש דווקא שעל ידי שידוך התחתנו והחיים שלהם הכי טובים והם

הכי מאושרים,לכן אל תצטער שזה היה שידוך וגם להאמין שכל שידוך זה משמיים נגזר,

אולי תתייעץ אם תוכל עם הרב אבנר קוואס הוא בטח יאיר לך כמה נקודות שיעזרו לך המון.

רק תכתוב בגוגל ביתנו החדש.   בהצלחה רבה אמן

עוד לפני שאתה בא אל אשתך בטענות נשמע שאתה בא בטענות אל עצמך. 

הייתי מתחיל לדייק שם מה חסר לך בדיוק ומה אתה חושב על מי שהיית בגיל שבו בחרת להתחתן.

תתחיל משם. מעניין מה תגלה...

במשך שנים לאחר הנישואין חשבתי שאשתי לא מתאימה לי, ושאני יותר טוב ממנה. זה אומנם לא נאמר לה באופן ישיר, אבל התחושות הכלליות שהעברתי לה שהיא פשוט לא מספיק.

היא ניסתה המון בשביל לרצות אותי ולעשות לי טוב בדרך שלה, ואני עוד יותר הקטנתי את זה כי לדעתי גם הדרך שבה היא הביעה את עצמה ואת האהבה שלה לא הייתה לי מספיק טובה. 

כתוצאה מכך עברנו שנים קשות מאוד של הקטנות הדדיות, תחושת חוסר מיצוי וחוסר סיפוק בחיי הנישואין עד שהחלטתי להתגרש ולשים לזה סוף.

למזלי חבר קרוב שאיתו חלקתי את הסיפור הזה ממש התעקש שאלך לייעוץ אישי, לא בשביל להפוך את ההחלטה, אלא רק בשביל שאדע שאני לא מקבל החלטה חשובה כל כך בלי שעשיתי את הצעד הזה לפני.

במהלך הייעוץ הבנתי עד כמה התנהלתי בצורה שגויה לכל אורך הדרך. למדתי לאט לאט לשנות את דפוסי ההסתכלות שלי על החיים, הבנתי שעצם העובדה שבחרתי באישתי זה דווקא כי היא מלאה לי צורך מסויים של תחושת ערך שמייצרת את הדפוסים האלו שוב ושוב, ואיך לשבור אותם ולצאת לדרך חדשה. 

היום אני יודע שאשתי למרות הפערים שיש ביננו (כולל בפן המיני) היא האישה המדהימה ביותר שיכולתי לקבל. 

משתף אותך בזה שתדע שיש דרך לשנות ולתקן, ולחיות הרבה יותר טוב ממה שאתה חי כעת והיא בעיקר תלויה בך ובאופן התפיסה שלך על החיים.

בהצלחה!

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)