התקשר אלי אתמול ראש הישיבה התיכונית שבה למדתי (כשלמדתי שם הוא היה ר"מ).
הישיבה ששלחה אותי לטיפולי המרה אכזריים שצילקו את נפשי.
הישיבה שסיפרה להורים שלי בכיתה ט' למרות שהתחננתי שלא יעשו זאת.
הישיבה שסילקה אותי אחרי שהתוודיתי על תקיפה מינית שעברתי ("אם בחור גדול כמוך לא רוצה שיגעו בו - אז לא נוגעים בו").
הישיבה שסיפרה על מעללי לראש הישיבה החדשה שלי, כדי שגם הוא יסלק אותי (מעז יצא מתוק).
ראש הישיבה ביקש שאעביר לצוות הר"מים שיחה על הסיפור שלי, ועל איך נכון להתנהג במקרה שבו תלמיד מגיע לספר. ביקשתי ממנו שיוסיף גם את היועץ (היועץ הקודם היה זה שסילק אותי...), והוא הסכים מיד.
עברו 15 שנה מאז שהתחלתי ללמוד שם. עברו 15 שנה מאז שהישיבה הזאת סדקה ופצעה את הנפש שלי, צעד אחרי צעד. הובילה אותי על פני תהום. חלק מהר"מים מתקופתי עדיין עובדים שם.
והנה בשבוע הבא אני אחזור אליה שוב (אמנם דרך הזום...), וארצה לצוות הישיבה על איך צריך לנהוג במקרים כאלה, כדי שאף אחד לא יעבור את זה שוב.
וואו.
אותי זה ממש מרגש.
