הבעיה שמשפחות בקושי מסוגלות לפרנס את עצמן.

שהחיים כ"כ יקרים ביחס למשכורות...

שהיום אין סיכוי כמעט להסתדר עם משכורת אחת.

שאין סיכוי שנוכל לתת לילדים מה שקיבלנו מההורים, שחיו בכבוד עם משכורת אחת...

אין מצב שהילדים לא יהיו איתי מהשעה הזאת.

לדעתי ילדים צריכים אימא וזה אמור להיות רוב היום שלהם.

אני גאה בזה מאוד וזה ממש חשוב לי.

אני עם הילדים בבית עד שהם נכנסים לגן עייריה כי בעלי עובד ומפרנס

וגם זה לא תמיד כזה פשוט כי חיים בצמצום..מסכימה איתך לגמרי

בנתיים שתי הצפופים שלי גדלו איתי בבית

ועכשיו אני בהריון ולא יודעת אם גם הפעם אני יוכל להשאיר בבית עד גיל 3

כנראה שאצטרך לצאת לעבוד..כי אם שלושה זה כבר יותר קשה לפרנס לבד

ככ קשה שהבעל אברך.. 

זה נוגע לנו בנקודות הרגישות בתור אימהות.. 

גם אצלי זה מתפרץ וחוזר לשגרה.. עד הפעם הבאה.. 

לפעמים יוצאת לעבודה עם דמעות.. 

קשה קשה קשה.. 

לא מבינה באיזה עולם אנחנו חיים שככ הגיוני שאמא צריכה להיפרד מהתינוקות שלה בגיל כ"כ קטן... 

היום זה לא כזה ברור ולפעמים ניטלת מהאישה האפשרות לבחור.

זה לא רק עניין של רמת חיים.

שלפני דור או שניים לא חיו באוהלים, ולא אכלו לחם וחמאה ולמדו בבתי הספר.

ומשכורת אחת הספיקה בהחלט לחיות בכבוד.

היום אין סיכוי.

הגבתי להשוואה של חולת שוקולד.. 

שאמרה שאמנם נשים יוצאות לעבוד ומשאירות תינוקות אבל מצד שני לא צריכות לגור באוהל ולאכול לחם וחמאה כמו פעם.

ואני אומרת שזה לא צריך להיות או או, או לעבוד או לאכול לחם וחמאה - ועובדה שלפני דור או שניים מפרנס אחד הספיק ונשים לא היו חייבות לעבוד כדי לחיות ברמת חיים מכובדת - אז באמת הייתה להן בחירה.

הנקודה שלי היא דבר ראשון על היוקר, שאין ויכוח על כך שעולה בצורה מבהילה

וגם על זה שדרך העולם הטבעית איכשהו התהפכה, כבר לא טבעי לרוב האנשים לחשוב שתינוק אמור להיות עם אמא שלו... אישה מרגישה שצריכה להתנצל ולתרץ את עצמה אם היא רוצה להישאר בבית או להאריך חופשת לידה וכו... כשזה אמור להיות הדבר הכי נורמלי.

וזה לא רק עניין של עמוד שדרה, למשל לפעמים כושר ההשתכרות שלה פשוט יותר גבוה ואין לה באמת בחירה, לפעמים הבעל בעצמו לא מאמין בזה (שוב כי היום זה ככ ברור שגם אישה עובדת)

ואני לא נגד זה שנשים יעבדו - ממש לא, זה טוב שאשה יכולה לדאוג לעצמה, ולפתח את עצמה, רק מרגיש לי שהעולם כאילו לקח את זה צעד אחד יותר מדי.

ומזדהה מאד עם המשפט -

"מרוב שקידמו את מעמד האישה - היא איבדה את חרותה"

ממצה את כל מה שניסיתי להגיד...

עובדות לגמרי, שאני מכירה.

רק תעשי חשבון כמה משכורות היה צריך בעבר כדי לקנות דירה, וכמה היום.

זה משפיע המון.

אני לא באתי לפתוח פה דיון על היוקר, הנקודה שלי מלכתחילה הייתה על איך שההסתכלות החברתית כ"כ השתנתה, שהיום טבעי יותר לעולם שאישה עוזבת את התינוק ויוצאת לעבוד מאשר שהיא תרצה להישאר איתו.

סתם...

אני סופר מבינה אותך.

גם בגיל שנה וחצי קשה לי לשים תינוק אצל מטפלת ליום בשבוע.

אבל, מאיך שאני רואה את הדברים:

תמיד תמיד יש סדרי עדיפויות. בכל מצב שהוא. אישה אחת תעדיף להתמודד עם הקושי הזה של פרידה מהילד ועם העובדה שמישהי אחרת בעצם מגדלת אותו, כדי שהיא תוכל לעבוד בצורה מסודרת, וככה עם השנים תתפתח בעצמה ותגדיל הכנסות כדי שכשהילד יהיה בן 15 היא תוכל באמת לספק את צרכיו ואת כל צרכי האחים שנולדו לו מאז, וגם לשלוח את כולם לאולפנות וישיבות (זה בכלל עסק יקר,ה' ישמור) ולחתן את כולם בנחת. 

אישה אחרת תעדיף לקחת את השנים הראשונות שבהן יש הרבה ילדים קטנים בבית, ולעבוד במשרה חלקית מאוד או לא לעבוד, או לעבוד לסירוגין, ולהתחיל את פרק הפרנסה בחייה בשלב מאוחר יותר. והיא תתמודד עם קושי כלכלי מסוים ובאופן כללי יכול להיות שהיכולת הכלכלית לא תהיה בשמיים. אא"כ בעלה עובד בהייטק במשכורת מטורפת. 

מה נכון? 

אין נכון ולא נכון.

את מתארת קושי כ"כ מהותי ומובנה בחיים המודרניים שלנו שפשוט אין ברירה אלא להתמודד איתו, ולקבל החלטה (שאגב יכולה להשתנות לפי הנסיבות המשתנות בחיים), ולהנות מהיתרונות שלה בלי להתבאס מידי מהחסרונות שלה.

יכולה לספר על עצמי שמעולם לא השארתי תינוק קטני אצל מטפלת. הכי מוקדם היה בגיל 8 חודשים וזה גם היה עד 2 ורק 3 ימים בשבוע.

עם תינוקות אחרים זה היה גם בגיל שנה או שנתיים או יותר.

מצד אחד אני מאוד שמחה בזה, יודעת שאלו שנים קריטיות לתינוקות, שהקשר בינינו וכל הבסיס הנפשי והרגשי נבנה בשנים האלה.

מצד שני משלמת מחיר כלכלי...וגם מחיר אישי של תסכול מסוים מכך שמבחינת תעסוקה אני במקום רחוק מהיכולות האמיתיות שלי ויקח לי כמה שנים כנראה להגיע למה שאני רוצה. 

יכול להיות שיש לי חברה שכל השנים עבדה ויש לה משכורת נהדרת עם כל ההשלכות של זה, אבל היא מתבאסת מזה מאוד ומפגישה שהיא פספסה משהו משמעותי בחיים שלה בתור אמא.

אז אין פתרון לדבר הזה.

זה פשוט חלק מהחיים שלנו.

וכל אחת צריכה למצוא את האיזון המאוד מסויים שלה שמתאים לה, למשפחה שלה, לצורך הכלכלי שלה.

בהצלחה...

ב"ה לא חיינו בצמצום והילדות המדהימה שווה את זה לגמרי בעיני!

ולדעתי ברור שאפשר לחיות עם משכורת אחת. אנחנו עושים את זה. אפילו עם פחות ממשכורת.

בעלי אברך ואני עובדת חצי משרה. (עכשיו ב"ה אני בבית והוא בצבא).

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡