המשחק עם החישוקים?

שאת ממש צעירה

ויאללה תביאי משלך!

במבה אדומה ושלווה זה נקרא?

אבל השאר -יוהו כיףףף.אוהבת נוסטלגיה...

חמוצים ואפשר היה לקנות חצי לחם?? 🤔
אבל חוץ מזה אני זוכרת את כל מה שהזכרת... 😅😅
מקרר עם דוושה.. וטנא נוגה עם הפרה חביבתינו..
יואווו
ולענייננו-
אני זוכרת את חטיפי השוקולד ההיסטריים "מוגזם" ו"פרפקט"
ואת השוקולד קליק הטעיםםםםם בצבע אדום שמזמן הפסיקו לייצר אותו ובמקומו יש לא טעימים בעליל בצבע כתום וירוק..

אני במוד שוקולד, תיכף אזכר בדברים נוסטלגיים אחרים

של המכתביות...
עם שמלה ארוכה ונפוחה
וכובע קש
ואיזו חתולה קטנה ליד בתוך הסל...

וכאלה עם הריח

לק"י

(יש בין לבין פרסומות לא הכי צנועות)

בואו לבחור את הממתק הישראלי האהוב ביותר

ודיסקט מרובע כזה קשיח

היה פטיפון

ולטלוויזיות החומות של פעם השמנות
היתה אנטנה כזאת שעמדה מעל...

חחח

לבית הספר (יסודי) כדי לשמור עלוי את העבודות שעשינו בשיעורי מחשבים, או שהייתי מצרפת לעבודות הגשה דיסקט עם העבודה (או לא יודעת מה)

והיו סוגרים אותו עם מנוף כזה! כזה ידית, שתשמור עליו בפנים.
ואיינשטיין היה התוכנה לחנונים מתקדמים וחכמים כמוני

הם היו דקים
והחור באמצע היה עם פלסטיק חום שקוף כזה
וכל אחד היה בתוך מעטפת קרטון .
ושמרו את כולם בתוך קופסה ארוכה עם מכסה שקוף ומנעול
אח"כ באו המרובעים הקטנים מפלסטיק.

והאחים שלי שיחקו משחקים שהיו שמורים על דיסקטים כאלה ב-xt שלנו שהמסך שלו הציג גווני ירוק ולבן (ורקע שחור). הנסיך הפרסי, טום וג'רי, סוגר שטחים, והמשחק ההזוי למדי "אינתיפאדה"

אצלנו שיחקו רק באיזו גרסה פרימיטיבי של טטריס..
לא זוכרת איך קראו לזה..

שהיו כדורים נופלים..

שכדי להפעיל משחק מהדיסקט היה צריך לשים קודם דיסקט הפעלה נפרד שקראו לו דוס נראה לי. ואחכ היו מחליפים את הדיסקט בדיסקט של המשחק עצמו…

באותו זמן לנו עוד לא היה מחשב, רק לשכנים והיינו הולכים לחזות בפלא הזה שם…

ונזכרתי בעוד משחק מחשב שעפו עליו אצלינו (קצת יותר מאוחר מהדיסקטים הנ״ל) ג׳אז! היתה ארנבת כזו חמודה. והיו קיצורים ואותיות שאם ידעת להפעיל אותם קיבלת עוד טון של כוחות על וניצחת מלא שלבים… יש עוד מישהו שזוכר את זה???

אבל הוא היה די אלים, לא חמוד
וכל אחרי הצהריים הארוכים בהם בילינו עם ריימן בשחרור כלובים. מי עוד שיחקה בריימן? וזוכרת את היתוש הגדול? והכי אהבה את השלב(ים?) שהוא מרחף כל הזמן עם השיער כמו הליקופטר?

ואפילו את "קל-כתב"

ובשיעור "מחשבים" כל מה שהיה זה תרגילים משעממים בחשבון ואנגלית של "תואם"...

ולדיסקטים היה איזה כפתור שאפשר או לא אפשרי להעתיק עליהם...

שהיינו מבזבזים שעות בלהקליט שירים מקלטת לקלטת כדי שיהיה לנו "פליליסט" רק שאז לא קראו לזה ככה..

וכשהייתי מדריכה השקעתי ככה שעות בלהקליט את השירים לטקס יום הזיכרון או לכל אירוע אחר בסניף...

ואם לא היתה קלטת ריקה
אז היו מקליטים על משהו
ולפעמים זה היה מתערבב...
ושומעים כזה את הלחיצה של פליי

עשו להם כאלה שקעים קטנים כאלה ואז זה לא היה מקליט עליהם. ואם בכל זאת רצינו למחוק את הקלטות היינו שמים על זה סלוטייפ וככה היה אפשר להקליט עליהם!

הוופלים של מן עם העטיפה הצבעונית... סגול צהוב ועוד כמה צבעים לא קשורים

רק שזה לא נייר אלא עטיפה אחת נילון

בזוקה בעשר אגורות, סוכריה שטובלים באבקה חמצמצה בחצי שקל, שטר של עשרה שקלים,ספרי חסמבה, השביעיה הסודית, מחשב עם מסך שמן ומשחקי דייב והנסיך הפרסי, טמגוצ׳י, זהו בנתיים

הוא היה מת כל שבת!!! מסכן ירחמו

טלפון ביתי

קלטת שמסובבים עם האצבע כשהסליל יוצא.

פילם ומצלמה!

אוטו גלידה

ביום חם במיוחד יוצאים הביתה מוקדם מבית הספר. כי איזה מזגנים היו בבית ספר...

הפילם היה הולך לעזאזל..

עד שהתקשרו להגיד שגמרו לפתח את התמונותתתתתת

יצאו על הפנים

נכון

לאור…

לפעמים הצלחנו להציל חצי ממנו…

כדי שהפילם יספיק לכל הטיול..

ושל 36 תמונות...

והיתה מצלמה חד פעמית!! זוכרת??

יש אצלינו עדיין
עם אותה מנגינה!!
וכל פעם שאני שומעת אותה אני כמעט דומעת מהתרגשות

בימינו משלמים לו בביט

זה היה כזה מגניב

לק"י

אצל הבת שלי בגן זו עוגת יום ההולדת כי יש ילד אלרגי לביצים.

אני כמעט בטוחה

היה וניל
ושוקו וניל
ומוקה וניל

והיה אפשר לעשות עם זה קסטה...

ואז המצלמה היתה מחזירה אחורה את הסרט
וזה עשה רעש כזה מעצבן רררררררררררררררר

לסובב ידנית את הפיל אחורה

מצלמת וופל.
זו היתה מצלמה פשוטה שלא היה לה את הפונקציה שהפיל חוזר לבד.

מודם מחייג!
ואינטרנט שתפס את קו הטלפון
ושהיה מוגבל בזמן ועל חריגות שילמו אקסטרא

אבא שלי היה אחראי לחתוך אותה ישר לכולם

והיו של טלפונים מתקופות שונות והם פשוט לא ידעו מה זה טלפון חוגה ונקרעו מצחוק כשהסברתי להם איך היינו מכניסים את האצבע ומבוססים ואז מחכים עד שהחוגה חוזרת לפני שאפשר לסובב את הסיפרה הבאה..

ומה שלא רושמים בפנקס טלפונים..

עד היום אני זוכרת את המספרים של כל חברות הילדות שלי בעל פה כי לא היה חיוג אוטומטי..

לבית, לא לנייד.. ומחכים ל7 בערב כי היה "7 עד 7"

את האיש שמוכר אבטיח ועובר עם האוטו שלו וצועק אביטח על הסכין!

וגם היה את ״אלטע זאכען״ שמוכר וקונה דברים ישנים…

לק"י

והאיש של האבטיח אצלינו היה צועק ברוסית גם. אז למדתי שאבטיח זה ארבוטץ.

בלתי נסבל. מפריע ביום שישי לנוח בבוקר. צורח מתחת לבתים

זוכרת רק את הטרולים והמשחק חישוקים מכל הרשימה הנ''ל

נוקיה עם סנייק

טלפון ביתי עם חוט מסולסל

מסך מחשב עבה עם כיסוי פלסטיק שקוף להגנה מאבק

חלונות רכב שפותחים ידנית עם ידית מסתובבת

בננית

מסך מחשב ירוקקקקק
וכיסוי ששמים באדיקות
וגם כיסוי למקלדת 😅

יש לנו רכב בן לא הרבה שנים בכלל והחלונות האחוריים עם גלגלים מסתובבים😅

עושים כאלו במכוניות מיני זולות, הרכב שלי בן שש פלוס

מכונית נחמדה
זולה היא לא

אם ילד נתקע מאחורה יס ושלום שיוכל לפתוח לאויר

אני חשבתי שזה כדי לחסוך עלויות ליצרן 🙄
במכוניות שבכל מקרה היצרן היה מייעד למישהו אחד או זוג, או ילדים קטנים שבכל מקרה לא פותחים

בננית בקבלת שבת בגן! אני גם חשבתי שכבר לא מייצרים את זה

טטריס
ומשלמים לאיש שבמכולץ והוא עושה חשבון עם עיפרון על ניר ומחזיר עודף
וגם מבקשים ממנו כל דבר מה הקשר לקחת לבד?? באתי למכולת, עמדתי, הקראתי רשימה, הוא הוציא סיכם שילמתי הלכתי. עם סל פלסטיק 😁

של כל אלה שרושמים. ומשלמים בסוף החודש.
לכל משפחה דף

והיתה אווירה של "שכונה" שכולם מכירים את כולם גם בחנויות וגם בכל מקום..
גדלתי בעיר, אבל מהרבה בחינות חיינו כמו ביישוב גדול..

משלמת במזומן..

באבלס
אייסי טאוור
פקמן

נכוןןןןן
איזה הזוי


ובמכולת המקרר של החלב היה עם דלתות וידיות כאלו ממתכת שצריך להוריד למטה😅

כנראה לא נס לחו.

קצת יותר מעוצב ממה שהיה פעם
הוא הסל של הסמרטוטים אצלינו.

סתם...
דודה של בעלי, הם הביאו מכשיר חשמלי וקערה מתאימה לו ומלא קשקושים ממקסטוק. האמת זו היתה מתנה ממש שימושית משתמשת בהמון דברים עד עכשיו.

וטלפון ביתי עם מחוגה כזו?😅
מסטיק אבטיח ממולא סוכריות שחורות
רדיו טייפ
קסטות שרואים איתן סרטים, מלבן שחור גדול כזה.

אגב החישוקים עוד קיים היום. חחח הבן שלי 2יבל מתנה.

וביצה ענקית כזו שכולה מסטיק. שברה לי סתימה

כי את השם הזה אני לא זוכרת😅 אבל מניחה שאכלץי חחחחח

המסטיק של הסוכריה היה חמוץ להחריד

קצת גדול ממסטיק עגול. חחח ואן כבר חבילות מסטיקים עגולים או מלבניים חח.
לעניין- מוצצים וזה מתחלף בין חריף למות למתוק

חריף קינמון כזה

כדור אש!

פעם אחת הבנות בכיתה נחנקה ממנה!! לא אשכח את זה קראו למנהלת

המחליפות צבעים הענקיות! החברות בכתה היו מניחות אותן בשיעור בפינה ובכל ההפסקות מלקקות אותן. זה היה ממש מגרה אבל אני לא זוכרת אם זה לא היה בהכשר שאכלנו או שסתם לא הרשו לי כי זה לא בריא.

הודעתי שזו פעם אחרונה....

שם היו מפרגנים ארבע מסטיקים בתוך שקית בשקל. אחכ עלה ל2 היו ימים....

הילדים של כל הזמן משחקים בזה...
והמסטיק.. וואי נכון

מסטיק בלי סוכר
שהיה מגיע באריזה כמו תרופות
ומסטיק אטלס עם ארצות

מי זוכרת???

שהיית מכניסה 3 סוגי טעמים ביחד....
זה ישןןןן

כמו הקלפים והמדבקות של כל מני אלבומי מדבקות במבצעים מסויימים

אחכ הוחלף בנוקיה הראשון ולאט לאט התכווצו המכשירים…

אחכ היו מירסים, והיו מכשירי סלייד מגניבים…

ואני בטוח זקנה יותר ממך
המשחק של השחלת הטבעות בתוך מים עדיין קיים הילדים שלי מקבלים את זה בצורת טלפון כזה, וככה הם משחקים בזה...

מי זוכרת את הטלפונים הציבוריים? ואת הטלכרטים?
לי היה "טלקט" כשהייתי ביסודי, והייתי מתקשרת ככה להורים שלי מהטלפון הציבורי שהיה בבית הספר...

מדי פעם אני נזכרת בדברים כאלו כשאני מדברת עם הילדים שלי. אולי איזכר בקרוב ואכתוב פה...

שבזמן שצריך להגיד את השם
היו מנסים להכניס משפט שלם כדי לחסוך: "אמא אני הולכת לשרה אחרי הלימודים ביי" ומנתקים

למה את זוכרת דברים כאלו?

😁

לא ידעתי שזה סוד..

וואי מרגישה מוזרה...😅🤭

לפני שבועיים חגגתי 34

אחי קבוע היה מתקשר ככה אחרי המורי (המלמד של התימנים שלימד לקרוא בתורה) כדי שאמא שלי תבוא לאסוף אותו

די איזה מתוחכמת! רעיון מעולה חבל שלא עשיתי את זה חחחחחחחח

אני הרגשתי לא נעים לעשות שיחה על חשבונם חחחחחחחח

יצא לי דווקא לעשות הרבה גוביינא להורים חחחח

גם באסימונים

אבל גמני זוכרת אסימונים.
וכשהייתי ממש קטנה החליפו את הטלפונים הציבוריים עם החור של האסימונים
לכאלו "משוכללים" עם חריץ לטלכרט
😆

ואז הייונ נפגשות אחרי הלימודים ועובדות על אנשים בטלפון של הבית ספר

שהיינו מסכמים ערכים באנציקלופדיה (!) בשביל עבודות

הייתי מצלמת בספריה וממרקרת מעל

לא זוכרת מתי הצטרפה ויקיפדיה אבל לדעתי בהתחלה היה אסור להשתמש בה

ביסודי שלי התחילו להשתמש בויקיפדיה . אמא שלי מתעסקת במחשבים אז היא זו שגילתה לי... והייתה מעתיקה לי משם

אבל כבר כמשהו ישן ולא בשימוש...

אני עוד מהדור שהיינו קושרים אסימון לשרוך של הנעל או של החולצת תנועה..

טלרכד זה למתקדמים והיה גם בזקרד..

ובאולפנה היו תורים ענקיים לטלפון הציבורי והיה צריך לתכנן את השעות שי רק אחרי עשר בלילה נהיה זול לבצע שיחות בין עירוניות (ואני הייתי מאלה שניהלו את השבט והסניף בשלט רחוק מהאולפנה וגם שמרתי על קשר עם המון שהכרתי במחנות קיץ וסמינריונים אז ביליתי שעות ארוכות בישיבה מזרחית בטלפון הציבורי של חדר האוכל... (🙈 איזה אאוטינג אני עושה לעצמי היום...)

אז בזמני אסימונים כבר היו שייכים רק לביטוי "נפל לא האסימון"
ואיזה מגניב שהצלחת לנהל ככה עולם שלם דרך הטלפון הציבורי! היום אין סיכוי שלמדריכה - אפילו הדוסית ביותר - לא יהיה פלאפון...

ואם הייתי צריכה משהו מהרכז מחוז הייתי צריכה להתקשר למספר ארצי של "איתורית" ולהשאיר לו הודעה ומספר בו אפשר להשיג אותי ולחכות שהוא יחזור אלי...
מאמינות?

לא מצליחה לדמיין איך עושים את זה

מגיעים בצמדים והיינו מחייגים ל144 ומשגעים אותם…

או שואלים לטלפונים של אנשים ראנדומלים

או מחברים את השפרפורות של שני הטלפונים אחרי שחייגנו 144 והנציגות היו משוחחות זו עם זו… חחח

אצלינו בבצפר היה טלפום ציבורי בחצר והיה איזה סוטה שגר קרוב והיה מתקשר ומסתכל מהחלון מי ענתה
ואז אמר: נכון את לובשת כך וכך
למה את מושכת בקוקו
ולא הבנו איך הוא יודע מי מדברת איתו

עד שעלו על זה בהנהלה והיה סיפור שלם...🙈😁

אפס מוגנות וואי וואי

אבל הקטע עם הנציגות זה באמת גדול

אצלינו . הייתי משתמשת בו הרבה
ועד היום זכור לי.

בזק קארד נראה לי מלשון card
כרטיס שמגלם בתוכו סכום לשיחות מטלפון ציבורי , לפי הערך שלו.

נו.. חרשתי עליו כל הזמן...

ללכת יחפים כל היום למי איכפת מהדם בקצה הבוהן
סרטי ווידאו. אויש יש אבק. להוציא ולעשות פוווו ולהחזיר.
להשתעמם ולריב בנסיעות. אין משתיקים.
בכללי. להשתעמם.
ויכוח האם אינטרנט בבית זה טוב או רע (ברור שרע, צדיקות שכמונו)
טלפון נייד? מה זה?
כרטיסיה לאוטובוס
חבל וגומי שעות
אוסף מכתביות
אוסף מחקים
אוסף גלויות
אוסף מחזיקי מפתחות
צמידים מחוטים
שרשראות שחורות צמודות לצואר כמו איזה קולר של כלב

גיליתי במקרה.

אבל לא יודעת אם זה עוד קיים היום בכלל😅
נשמור בכל מקרה.

להלוות "ניקוב"

והמבקר בודק אצל הנהג את הצורה של הניקוב ואז מוודא שבאמת שילמת...

נסיעה עלתה 60 אגורות! או משהו כזה כבר זכרוני בוגד בי בשברים עתיקים כאלו

ב1980 נסיעה עלתה 3.70, וחמישים אחוז הנחה לבני נוער. תלכי עוד כמה שנים אחורה… אז אני לא כזה רחוקה 😅 כנראה זה היה 1.60

אגב, ברכסים ובנתיבות ואולי בעוד ערים נסיעה פנימית עולה עד עכשיו 2.50..

אמא שלי תמיד מספרת שנסיעה עלתה שקל לפני 30 שנה
פעם אח (בכתה א😳) שלי עלה על אוטובוס לבית הספר ואז הלך לנהג ואמר לו שהוא נוסע הפוך
אז הנהג נתן לו שקל, הוריד אותו ואמר לו לעבור את הכביש ולעלות על באוטובוס שממול

בדבק סלוטייפ משני הצדדים שלא תקרע
לימנציה ביתית.

והנהג שאל אותי אם אני בטוחה שאני צריכה כרטיסיית מבוגר ולא כרטיסיית נוער...
למזלי באה המטפחת עוד לפני הרב-קו כדי לגאול אותי מפדיחות כאלה...

זה לא כזה עתיק.... אפילו כשהייתי נערה זה היה

זה מגניב

תמיד התפעלתי איך המטבעות מסודרים לו יפה וחלמתי להוציא את העודף משם וללחוץ לבד…

והיינו לוקחים מנקב עגול פשוט ומשחקים עם זה אוטובוס…

יש אנשים שמשלמים לו במזומן

ונראה לי כשהייתי בארץ לפני שלוש שנים, לא היה אפשר לשלם במזומן באוטובוסים בירושלים… לא זוכרת… זה לא מספיק נוסטלגי בשבילי

אבל נראה לי ביו"ש עדין יש

כשהייתי בכתה ו'

ראיתי ילדות הולכות עם זה

שאמרו שלא יהיו יותר כרטיסיות אמרתי שאני אשמור כדי להראות לילדים שלי או שזה יהיה פריט אספנות מיוחד במינו שאמכור כל כרטיסיה מנוקבת במלא כסף
בקיצור זרקתי את זה מתישהו
אולי השארתי אחת או שתיים באיזה קופסת נעליים שיש בה כל מיני מזכרות

ויש לי גם כרטיסיית שיניים, שהייתה ורודה (חניכיים) והניקובים כמו שיניים

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

היו מלא פושטים

וקצת יקרים.

אני זוכרת שמישהו נתן לי לאוסף - כרטיס ממש ממש נדיר - 3 "מנהיגים" חותמים על הסכם שלום באוסלו 😦

 

זה גם היה עוד משהו של פעם - שביקשנו מכל מיני אנשים לשמור לנו דברים לאוספים שלנו

שתיים סיבוב, פרה עיוורת, קדרים באים, ושבויים.

נזכרתי שזה באמת לא כזה נפוץ כמו פעם

והיה לנו משחק ״כדרים באים״ או משהו דומה ״דייג דייג באיזה צבע נוכל לעבור את הים הגדול והנורא הזה״ והיתה מישהי באמצע שבוחרת צבע והיינו צריכים לעבור מצד אחד לשני עם הצבע הנבחר או לברוח ממנה מהר ולרוץ בלי הצבע…

ותופסת ישיבה והצלה, ותופסת מתקנים. ותופסת לא זוכרת איזה עוד סוגים…

שמקפלים ויוצא ברכות/ קללות

עושים קווה קווה

הייתי תותחית בזה

זוכרת שאח שלי קיבל רדיו טייפ בתחרות שזכה בה, ואיך הקלטנו שם סיפורים ושירים. וגם בשירות הלאומי (!!) אבא שלי קנה לי במתנה טייפ קטן (איזה חידוש) בשביל שאוכל לשמוע קלטות שירים וגם להקליט כל מיני דברים...
היו לי קלטות שלמות של אוצרות בלומים, ולצערי לא הצלחתי להעתיק אותן למחשב (כשהגיע אליי מכשיר העתקה מיועד לזה) - ואז הילדים פשוט הרסו אותן בשיטתיות יום שישי אחד, כשלא שמתי לב...

אנחנו פעם הלכנו למישהו שהעביר קלטות לדיסקים..

אם הן לא היו נהרסות...

היינו שומעים של לאה פריד ושרה משהו

על לאה פריד ושרה קיסנר!!
יש לי את הכל במחשב

והילדים שלי מחדשים את הנוסטלגיה

בא מיד חמודוווווווו


זה מאוד מצחיק יעלי, לערוך מסיבת יומולדת עכשיו למי שנולדה בחודש אדר!!!

למה כשהחיות מסבירות לה שהיומולדת שלה באדר היא לא מוכנה לשמוע אבל כשהגננת אומרת את זה פתאום זה כן בסדר
למה?
למה?
אני מסתובבת עם השאלה הזאת שנים על שנים

ולא מנסות לשכנע אותה בהיגיון של מבוגרים!!
זה הדבר הגדול ממש!!

מטבע נתנה לי אמא, של עשר אגורות....אם אקנה סוכריה ,היא תגנר, אם אקנה לי בובה, היא תשבר

אז כדאי לי, כדאי לי מאוד, אקנה בה כמה מצוות

1

2

3

4

הכנסתי אותה לקופה...

חחח

אני ממש זוכרת...
"דודו דודו דודו.. בא אליי חמודו..."

לא היו לי אוזניות, אז הייתי מצמידה את הטייפ לאוזן וככה שומעת שירים בלילה בלי להפריע (כמעט) לבנות האחרות בדירה...

במבה פרפר
היד הזאת מהחומר הדביק הזה שנדבק לקיר

הבן שלי מביא מידי פעם שקיבל פרס

מייבשים
צובעים במארקרים
ומגלגלים לצמידדדד 😅

על היד המורה לא רואה

עשיתי את זה יום אחד..
תוך כדי איזה זום בהיסח הדעת לקחתי דבק שהיה על השולחן ומרחתי לי על היד.. לא צבעתי..

וגם היינו עושים צמיד מהכחול הזה שהיה בפקק של הקולה

מוציאים את הבפנים, מותחים ונהיה צמיד...

מעניין איך חשבו על כל הרעיונות האלה, מאיפה הם באו...

לעומת זאת הצמיד מסוכריות היה טעים
לדעתי עדיין יש

אוסף של מכתביות ציורים של בובות חמודותת

ואו זה היה מצחיק.

זה יעוף ישירות למקום הראוי לזה

במקום המקביל לה😅

כי הזה מה שקרה אצלנו באמצע סעודת שבת.
אמרתי לך שהיה מצחיק.

צורח בהיסטריה מהחדר שלו
אבא אמא היד שלי נתקעהההההה
אנחנו מגיעים בלחץ
ורואים אותו מנסה לטפס על כסא ולקפוץ כדי להגיע ,
הייתי על הרצפה פשוטו כמשמעו

התלמידים אצלנו רבים על הקלפים האלה בלי סוף

לק"י

ובובות טרולים קטנות שגם היו שם.

והפקקים של קוקה קולה. עם הציור של המכונית מתחת לפקק, או סכום הכסף🤣

ומכסים של מעדנים
ואותיות מהפקק של הקולה

וכבר לא זוכרת מה עוד?

ותמיד היתה אות אחת חסרה לכולם..

שאורח באירוע מצא פקק של קולה עם פרס
ורבו אם זה שייך לו או לבעל השמחה

ומי זכה? בעל השמחה או המוצא?

ומכונת הקרנת שיקופיות?

בקבוק מיוחד לסודה
עם מנוף כזה אדום שמוזג סודה בשפריץ

משהו כמו הסודה סטרים של ימינו

סיפולוקס לסודה.
מכשיר חמוד לאללה כזה מנות אדום והיו לו בלוני גז כמו בטריות קטנות שמכניסים מצד אחד והיו קונים איתם בחבילות ניר חום כזה

עם היידי בת ההרים

משו מוזר בדברים שאת זוכרת… את גילגול של מישהו זקן? 🤣

ויש לי זיכרון מגילאים נורא קטנים.
וחוצמיזה
גדלתי בבית ממש שמרן.
אשכרה לאמא שלי עוד יש פרימוס בבית!!!

פרימוס?
וואו

אבל יש!

גם אמא שלי הביאה לי פעם כרטיסיה מרוטה שעברה כביסה מאח שלי וחיכתה כמה שנים במגירה. הנהג היה בהלם 🤣🤣

באחד המקומות שהיינו לא הסכימו למכור לנו גז ובמשך תקופה בישלנו רק פרימוסים ודלק מיוחד לבישול… קראו לזה שם קרוסין…

איך שנאתי את זה- תמיד פחדתי מכוויות… פעם אחת כמעט נשרף לי הפאה מהאש הזו…

סרט שהקרינו לנו שוב ושוב על גלגלים ענקיים 

חוזרת הבייתה ולהציל את ווילי,
ושכחו אותי בבית.
כמובן מצונזר פתאום זץ כזה של ריצודים שחור לבן עד שמסתיים החלק המצונזר

זו הייתה החוויה המשפחתית שלנו במוצ"שים לפעמים - לצפות בשקופיות מילדותה של אמא שלי. תחליף לתפחחה המשפחתית בסרט
והייתה לי מרצה שלימדה אותנו דידקטיקה, ואמרה בהתלהבות שבמקום הקרנת שקפים אפשר לעשות מצגת שקופיות במחשב! (היא באמת הייתה מבוגרת - כבר נפטרה, לצערי...)

בתור ילדה היו מביאים אותנו לשעת סיפור בספרייה עם שקופיות.
גם לא מזמן הייתי אצל סבתא שלי והיא הראתה לנו מלא תמונות שהיו בשקופיות (בלי מכונה .)
מה זה סרטי 8 מ'מ?

היו מקרינים ככה באירועים תמונות ברמצווה וכו

בדיוק באתי לכתוב על מקרן שקופיות!

לק"י

וגם במקרן יותר משוכלל עם שקופיות קטנות כאלה

לק"י

שמעתי על זה פעם.

בשירות לאומי כבבר היה לנו מקרן

סליחה לא התכוונתי שתסגירי את הגיל שלך

ואפילו יש לי זיכרונות ילדות של טלוויזיה שחור לבן..

לק"י

בטלוויזיה
ושהיינו מקליטים תוכניות שרצינו לראות ולא יכולנו בזמן אמת.

בדיוק מצאתי בבית ספר קופסאות עם שקפים... מעניין אם יש מה לעשןת עם זה

היה לי ווקמן, קיבלתי לבת מצווה מסבא וסבתא
לוח וגירים
לסבא שלי היה מצלמת וידאו- זה היה וואו
טמגוצ'י
סוברו מתנחלים של י מהילדים בפגאז'
ספר טלפונים

אצלינו קראו לזה סובארו אברכים

ומצלמת וידאו לסבא מבינה שזה ממש קלאסי 😅

של ארץ ישראל
גוש קטיף
עמותות חסד
מה לא 😁

הצמידים הצבעוניים שכולם אספו..

אני לא זקנה בכלל
ומכירה רק חלק מהדברים שכתבת...
אבל----

בננית
ביסלי של חברת כיפלי (חבילות קטנות שעלו 2 שקל במכולת)
air ביס חטיף כזה.. יש כאלו של נשנושים עכשיו.

פאקמן
שקפקפים- סנדלים סגורות למים שמשום מה חזרו לאופנה.. באיזה קטע?
מצלמות פילם שאוי ואבוי אם מישהו בטעות היה פותח את המכסה!
גלגיליות שמלבישים על הנעל
ילקוט מרובע

שקפקפים חזרו? 🤔

לפוצץ את זה בפה😅😅😅

מה זה???

טלטאבייייזזזזזזז

את???




אני עומדת פה פעורת פה.


מאיפה בדיוק הצלחת להכיר אותם בהכירי את ההיסטוריה שלך? 😮
מילא אני שהייתי בצהרון יום בשבוע..
אח שלי היה קורא לי בשם חיבה של אחד מהם. ממש אהבתי את זה

😅😅

של דויסיםםםם 😳😳😳

אימאאא העפת אותי 25 שנה אחורהה

בעין זיון בגולן
באיזה חופש

והתרגשנווווו למוות לקנות ישר מהמפעל😅

נראה לי שהם מתו כשהקרוקס נכנס לאופנה.
זוכרות שכל העולם היה הולך עם הנעליים המחרידות האלו בכל מיני צבעים מוזרים ברחוב?

בעעעע

לא מזמן ראיתי כזה בסופר
לא האמנתי שהדבר הזה עדיין נמכר

וזה ממש לא אותו טעם 🥹

יש כ''כ הרבה יותר דברים היום. זה לא נח בעליל.

שקפקף אחד שנופל למים, וכשמישהו אמיץ מנסה לצלול ולהוציא אותו, הוא מוצא שקפקף של מישהו אחר במידה אחרת

ומסטיקים ענקיים בגיגיות פלסטיק שקופות, שאפשר לקנות אחד אחד

ושוקולד ממולא תפוז-איך אהבתי

מאוורר תקרה

ושהיו מנפחים את זה?
ורוד כזה
או מי גאד אני לא זוכרת בדיוק מה זה היה אבל הייתי מכורה לזה קשותתתת

וקטנה ממך בכמה וכמה שנים

ממש יש לי בראש את הריח של הפלסטיק של זה

וזה היה סיוט לנפח...

הבן שלי קיבל פרס לפני כמה חודשים ;)

הוא בזבז שעות על לנפח את זה..

לפני כמה שנים התרגשתי לראות את זה באיזה חנות שטוטית והילדים שלי לא הבינו על מה המהומה

אשכרה את עומדת בתור לקבל שיחה 😅
במעיינות האומה עוד השתמשתי בזה

כרטיסיות של אוטובוס

מטבעות של חמש אגורות, לאחרונה הבן שלי מצא אצל חמותי כמה ומתלהב שיש לו כסף אמיתי

אינטרנט שלוקח לו שעווווווות להיטען, תופס את הקו טלפון של הבית.

משחקי מחשב סופר מריו 😅 ואייסי טאואר.

דיסקטים

ניסיתי להסביר לבנות שלי שפעם לא היה אפשר להשתמש בטלפון ואינטרנט ביחד והן בהו בי ולא הבינו כלום

ואת הפרסומות המוזרות לפייסבוק כשזה התחיל - רוצה למצוא חברים מהתיכון? עם תמונות של אלבום מחזור כזה הזוי

אגב בת כמה את???
חוץ מהדיסקטים ומשחקי המחשב אני לא זוכרת כלום מכל זה.... טלפון ציבורי בכלל...

בזמנו…

לי
הייתה לו צנצנת עם כל מיני מט"ח שאיכשהו הגיע אליו גם מטיסות שלו וגם ממדינות שלא היה בהם כלל

לק"י

כמו חצי לחם וחבית חמוצים.

גוצ'ים- משחק כזה עם כדור ואיקסים מפלסטיק של זריזות ידיים
מנה חמה "נודלס" עם אטריות חמוץ מתוק טעיםםם
מסטיקים "מסטיקס" בצורת סיגריות

היה ליצן כזה על הקופסה

שוקי, שוקי, שוקי

כי זה כל מה שמתחשק לי

שוקי שוקי שוקי

כי יש בו פצפונים!

למשוררת?

קפה אוסם
יוווווווו אוסם
מצאתי ת'קפה שליייייייי


איזה דבילי

הרוטב של אוליביה אוליביה אוליביה אוליביה
וכן הלאה


ושיר שהוא לא פרסומת (יש גם תוכנית אבל מעולם לא ראיתי אותה -) הבית של פיסטוק!
תוכנית שכן ראיתי - מומינים!!!!

ולבעלות הטלוויזיה רחמנא לצלן- טאורההה

איך אהבתי את השיר של טאורה

איך אהבנו את זה -
לאופטיקנה או משהו כזה

לק"י

היינו באיזה טיול משפחתי, והמצאנו חרוזים על בני המשפחה בעקבות הפרסומת הזאת.

"יש לי חשק לשסק" בכל מיני מבטאים...

אחת שמונה מאות ארבע מאות ארבע מאות איי איי ג׳י…

והיתה פרסומת על מרכז שפירא.
דו שיח כזה ,היינו מדקלמים אותו כל הזמן.

רוממה ירושלים מיקוד 91 וכו..

למנה חמה
אמא נחה
מה נחה, מה נחה מה??

ולאחרונה ראיתי גם מעדן הגולן. זה היה ממש תחיית המתים

שכיכב בפרסומת, בקשה ממנו להיות חבר שלה,והוא ענה לה 🤣
כתב לה מכתב מושקע ומקושט בכתב ילדותי ובשגיאות שהוא "לא יכול להיות חבר שלה כי יש לו כבר חברה" - ראיתי את המכתב.
אני די בטוחה שהיא לא עבדה עלי, אבל אין לדעת באמת

יכול להיות שבפרסומת שמוצחלק מהםתיח שלה? בחטיף שוקולד (שזה היה שוקולד ממולא קרם חלב) העטיפה היתה עם תמונות מהסדרה

דני - אולי לפני שקראו לזה דני שובבני? "בשבילו זה דני ובשבילך חלב". אבל זה מהזכרונות של אמא שלי כבר... שעברו אליי דרכה, אני לא חושבת ששמעתי בעצמי את הפרסומת. ואולי כן.

על הצד של המיטה הישנה של שנות ילדותי היו המון מדבקות "דני שובבני" (עם ציורים מהסדרה) שקיבלו כנראה עם המעדן במבצע (או תמיד?). אני חושבת שהאחים הגדולים שלי הדביקו אותן.

ומתחת למיטה הזו בשנים קצת יותר מאוחרות שכבנו עם טרנזיסטור ביום שישי והקשבנו ל"על גבול האור" ששודרה בערוץ שבע. כפתיח היה השיר של אריק איינשטיין - אחי, איך נעמוד אילמים על גבול האור... אי דרך לפנינו, האם נחזור, אחי - הנעבור?
למה מתחת למיטה? אין לי מושג. אולי האחים שלי ניסו להתחמק ממטלות של לפני שבת ^^`

עוד בנושא פרסומות:
איזה שגעון! שגעון האיטריולי - אחת, שתיים - הארוחה מוכנא-א-א-אה!

בננה! פצצת אנרגיה צהובה! בננה!

לא טעית - זהו ויטה

והיתה פרסומת של מילקי עם שתי נשים שהסתכסכו עליו בסופר והגיעו לשופט. (מילקי הורס - או, יס) |נבוך|

ואת "בננה פצצת אנרגיה צהובה בננה" שמעתי לא מזמן ברדיו
ואני זוכרת את הפרסומת על המילקי עם סנדי בר.
"מילקי
אל תשאירו אותו לבד
אפילו רגע אחד"
🙈🙈

חשבתי אתן צדיקות!
וואו אז זה עורר כזה בלאגן בארץ, זה היה נחשב חשוף ובוטה ומיני וממש לא פי סי.
לעומת מה שיש היום זה מאה שערים ממש 🥺

הייתה עוד פרסומת בוטה.
של טייסטרס צ'ויס
"טייסטרס צ'ויס. הנס קפה שלי.
האם זה באמת כזה טוב?
הו כן, כן"

"איפה סידן?
נמוג
התפוגג
נגוז"
עם רמה מסינגר ז"ל כמדומני

את הפרסומת הזו גרפית - אני זוכרת רק קצת מהשיר. אז או ששמעתי את זה ברדיו או ששמעתי חברות שרות את זה. לא ידעתי שזה עורר מהומה או שזה נחשב בוטה

אני לא מספיק זוכרת אותו. ובתקופה ההיא הייתי ילדה - גם אם אז הכרתי את הכל זה כנראה פשוט עבר מעליי

ואיך שסינדי היתה לבושה

בר לא הייתה עם ה"מילקי אל תשאירו אותו לבד אפילו רגע אחד"
אלא עם לגלידת שטראוס - מגנום. עם המקל..

באמת פרסומת בוטה עם אופי מיני

וגם את אבי מסלו בשישי

"בחלוני אני רואה ... ותינוקות של בית רבן עם הילקוט שעל גבן...לא לא תנצחו אותי"
ואת מצעד שירים במעלות
למרות שזה עדיין קיים.
אבל הדירוג הוא כבר אחרת
הייתי מדרגת בטלפון.
ורושמת על פתק ובכיתה משוות מי הצליחה לדרג נכון..

אבא שלי היה שומע את התכנית של מונה לפני שבת קבוע!
כשכבר לא היה ערוץ שבע הוא עבר לתכנית חזנות בקול חי - לפני התיבה. "שלום עליכם מאזינים, שלום עליכן מאזינות. ברוכים אתם כולכם בבואכם לתכנית..."

שמנו כל פעם את הרדיו מעל ארון אחר אולי נצליח לקלוט אותם מהאניה⛵

באמת השו"ת של הרב אבינר עדיין חסר לי בבישולים של ימי חמישי בלילה

ומחברים לאנטנה והיתה נהיית אנטנה ארוכה.
תכל'ס זה היה עוזר לקליטה

כשרציתי ללכת אליה עם הילדים שלי היא בדיוק יצאה לפנסיה

אבל היום הייתי רוצה לילדים שלי רופאת שינים כזו

כילדים

"אתה איתי יוסי?"
"תמיד"

ואמר "והרגשתי...".
איך השיר שציטטת עורר לי את הזכרון

ואם כבר את מזכירה לי את הכריחו חבילת מסטיקים שקופות ממנה ג׳וק כשמנסים לקחת מסטיק

בעלי תמיד קונה וא י מתעצבנת

סנופי!!!
ופוקה!!

רווקה זקנה
מחניים
חיי שרה

צולעעעת ומסכנההההההה
איזה משחק הזויייייי

אסתי מטריקו אבל שלך צדיקו אמא שלך צדיקה גם ואתה צדיק קטן… ולא וכן והדרת פני זקן… (אני יודעת שהיו מילים אחרות, אהל אצלינו גיירו אותם כי צולע ומסכן ואמא שלך היפופוטם לא היה מקובל…)

והיה גם אמא שלך מתהמתהמתהמתה מטגנת חביתה…

גם את המגוייר וגם את הרגיל..

חחח

מי המציא את הפועל הזה "להפריק"???

לילדים שלי יש

הייתי טובה בזה ממש!

..

שהיו שמים בין שני דפים, טלפון עם חוגה שצריך לחכות שהחוגה תסתובב בחזרה כדי לחייג את הסיפרה הבאה, שהמציאו את הsms וזה היה בחינם והיינו מסתמסות כל השיעור

שמלכלך את האצבעות
ופעם כתבתי בזה עונש של 100 פעם
לא מדברים בשיעור (כתבתי 50 ושמתי קופי)
והמורה חייבה אותי לכתוב שוב...

בו לבנות שחסרות. כדי שיוכלו להדביק במחברות שלהן

זו שהיתה טרום מכונת הצילום,שהיתה משכפלת בצבע סגול נראלי

שכפולים
חחחחחחחחחחחחחחח

ולאב בית קראו שרת..

והדפים היו חלקים כאלה כמו בפקס עם כתב כחול ולפעמים משתנה לוורוד

והיה שוקוקיד שממש אהבתי ובננית ומרמלדה (ממתק שכבות כזה של כבות ג׳לי אדום ירוק צהוב לבן שמוכרים בשוק מחני יהודה)

וכמובן הפקס עם הניירות שנמחקים אחרי תקופה

וחמש אבנים וגוגואים או אג׳ואים אם אתה ירושלמי שלאחים שלי היה אוסף ענק ואני לקחתי להם קיץ אחד ליצירה :-0.

ומשחקי החבל ושתי חבלים (אף פעם לא הצלחתי לקפוץ בזה…) וגומי והקלאס- שאצלינו בשכונה קראו לזה ״ארץ״ עם האבנים החלקות שייש שלא יודעת מאיפה החברות שלי היו מגרילות בדכ היו להם בצורת עיגול מסותת יפה- ואבני הגיר שהיינו מחפשות בוואדי לפני שהפכו אותו לכבישים ושכונות מגורים…

נכון
ולפני זה היו ניירות ציור עם חורים כאלו בצדדים והם היו מחוברים עם קוקוים כאלו לתלישה...😁

ושתי מקלות שמרחיבים את המרחק
והיו גוזרים מחברת לחצי - בזמני זה היה רק בכיתה א
ורק למחברת בראשית
ולוח עם גירים והכל היה אבקקקקקק לבן כזה
החצאיות של המורות תמיד התלכלכו מזה חחחחח

היינו הולכות להביא גירים מהמזכירה

היא מביאה לבת שלי לצייר ..

לוח הגיר היה מחוץ לכיתה וצבענו עליו בהפסקות


גירים אחר כך שימשו בעיקר לסוף הדרך

והיו מורות שהתעקשו להישאר עם הלוח גיר. אז נגיד בחדר מוזיקה היה לוח גיר....

שחילקו בקיטנה
ולחצי מהילדים זה לא עבד😅😅😅

תספורת פטריה
משחת קלין

דווקא אחלה סבון אבל בטוחה שהטעם דוחה חחח 😘

לסוםרפארם?)

לק"י

בעלי ולא ידעתי את הפרטים. מקווה שזה יקרה מתישהו. בעיקרון יכולתי להחזיר בלי חשבונית, אבל הייתי מקבלת החזר נמוך יותר).

פשוט תקחי את האשראי, חבל!

לא מצאתי אפילו תמונה של זה באינטרנט!! אבל ממש זוכרת

אבל היה גם סבון לכלים כזה, בקבוק כחול עם אוטיות בולטות וסבון צהבהב...

ואי הטרולים!!! ממש זוכרת
זוכרות את המשחק בטלויזיה גלגל המזל?
וגם את התוכנית הזאת עם הוילונות שבוחרים וילון ויש שם מתנה? שכחתי איך קראו לה
אוטו חיפושית
כשהיינו רואות אחד היינו נותנות צאפחה אחת לשניה
וגם זוכרת את המשחק מחשב בינגו
וגם הוגו
מריו
ופרפר נחמד

אח"כ הייתה עוד מישהי.. שכחתי את שמן

מה זה השפריצקעס הזה???

זה מהתקופה שעוד הייתי
שמורה בצמרגפן.


אה, צמר גפןןןן זה גם מפעםםםם

עדיין יש

אתן בוכות מצחוק זה היה ככ מטומטם
מי זוכרת את הדחליל??
איזו אכזבה למי שבחר את הוילון עם הדחליל

והייתה לו דקה לאסוף כמה שיותר שטרות כסף שנופלים עליו מלמעלה. כל מה שנכנס לשק עד תום הדקה היה שלו.והייתה מנגינת רקע מותחת
תמיד דמיינתי מה יקרה אם אני אהיה בתוך החדרון הזה🤣

כמו שיש היום לפלסטלינה
עם שבלונות
מרכיבים על קצה השולחן

לספתא שלי היה כזה של דגים😅

מכירה כאלה צעירות שקונות אותה במיוחד בשביל להכין אותן

זו מכונה של בשר והשתמשו בה להכנת העוגיות... וגם פלאפל אמא שלי היתה מכינה בזה 

נראה לי הפסקו לייצר אותה לפני 20 שנה...
מקל סבא...
סןכריות קופצות
ילקוט מרובע😑
חבורת מצוות לשמור ולעשות תננננננננה

היה גם דובי כזה אדום
לדעתי נתקלתי התרנגול בשנים האחרונות מתישהו.

ראיתי אותה אצל אחים של בעלי

והיא אחד הממתקים היחידים שבהכשר אנחנו אוכלים בפסח..

נגס במלפפון שבידו כככחחחחוווופפפפ

ודני פותח בתפילה זכההההה

לק"י

בני דודים שלי היו מדקלמים את הקלטת הזאת.
לנו היה את הסרט בגיל גדול יותר.

איציק השמן ? או שזה היה מישהו אחר

נמרוד,האיש הרע

אבל לא לפני 20 שנה, אני זוכרת את המציצת תרנגולת גם לפני 15, זה פחות עתיק משנדמה לך!

 

מקל סבא עדיין מייצרים, לא? וילקוט מרובע - בציורים

 

חבורת מצוות - עוד קיים, או שהיום עברו פשוט לחבורת תרי"ג?

המקל.. לא זוכרת איזה ציור.
כן זוכרת שזללנו ארטיקים בשביל זה😅

איכס

שהיה צריך אשכרה לשלוח להם מכסים של באדי ושל גבינה😱😱😱😱
והיו שוטפים את זההההה

וגם במחברת הפרה והחלב היו מדביקים מכסים🤢

של מקס האריה. והיתה לתיבה תחתית כפולה בתוכה היו קלפים / מדבקות(?)

זה זיכרון ילדות ששנים לא זכרתי, איזה כיף!

היה לנו אוסף

אמרה שהפסיקו לייצר מחשש לחנק לילדים קטנים...

- דיסקטים
- חוט הטלפון הארוך
- גוביינה הביתה מהטלפון הציבורי בבית הספר.
- במבה לולו ובמבה פרפר🤦

חמאת בוטנים
יאמי יאמי יאמי יאם
תנו לי רק פרפר לזלול
זה הכיף הכי גדול
אני רוצה פ-רפר ודי
ביי"

חמי וחמותי האמריקאים קונים רק אותה. ובכמויות! לדעתי יש להם לפחות עשר קופסאות בבית בכל רגע נתון

אדומה.
וזה היה השיר שליווה את הפרסומות לבמבה הטעימה הנ"ל הז"ל
אני יודעת שיש היום חמאת בוטנים סקיפי. והיא באמת הכי טעימה...

וגם 4X4 וטייגר (וכן מוגזם ופרפקט שכבר הזכירו)
וחטיף עוגה אישית בשם "יש", אשר הוביל למונולוג: יש "יש"? יש. יש! יש "יש". שכל אחד בתורו הרגיש מאוד מחוכם להמציא מחדש.

טעם של מטרנה 🤭

אבל- טלפון ציבורי. אסימונים, טלכרטים, קלטות לטייפ-לסובב את הסליל כשהיה נתקע

🤣🤣🤣

הכיפה של מיכל
איך מבקשים סליחה
משהו על יציאת מצרים עם רעות ואח שלה (היא לא יודעת היא עוד קטנה)
סרטים בהפקת ישיבת צפת- המרגל מדמשק, ליל הסדר עם הסולטן, אתרוגים מהסולטן וכו'
תוכניות טלויזיה: נעלולי פלא, מרקו, משהו על סוסים אולי סוסי הפרא, שלגיה, בלי סודות, קשת בענן
פרסומת קטשופ עומד לו על הראש
מה עוד: תיקי גן עם רצועה ארוכה סביב הצואר, משחת שיניים עם נצנצים וכוכבים, נעלי בית קיפי

נילס
בננות בפיג'מות
משהו עם חתולים
מרקו

ובפינת הממתקים
ביצת הפתעה אמיתית
לא הליקויים של היום

חחח

השמן והרזה
הפנתר הורוד
שירלי טמפל!!!!!!!!
וחופשה בחיתולים על התינוק הזה שעובר הרפתקאות וכמעט מת 700 פעם אבל ממשיך לצחוק...

מיצי החתלתולה

החתולים הסמוראים 

שמחתי לעזור

שהייתי רואה בילדותי אצל חברה שהיתה גם שכנה שלי בבנין - גולשים בזמן או באנגלית sliders. זה לא ממש סדרת ילדים אבל אני חושבת שזה כן שודר בערוץ לילדים. ממש אהבתי את זה!! אם כי זכורים לי כמה פרקים מפחידים. וואי, היה פרק אחד שהם הגיעו לעולם שהשתוללה בו מגיפה ולאט לאט הם קולטים שאין בעולם הזה אנטיביוטיקה, והם "מגלים" את הפניצילין ומצילים המון אנשים... לא ייאמן להיזכר בפרטים האלה אחרי כל כך הרבה שנים.
מי מזדהה אתי??

את מתכוונת לסדרה שהם כל הזמן רצו לחזור לבית שלהם והסימן היה ציר חורק בשער הגינה?

נראה לי שהיה פרק שהם הגיעו, והחור תולעת נפתח שוב כמעט מיד, ופתחו את השער והוא לא חרק אז הם המשיכו - ואחר כך שומעים את הגנן אומר לאמא של קווין שהוא גם שימן את הציר או משהו

בלי כוונה נעם רב עם אלעד
בלי כוונה הוא הרביץ לו ביד
בלי כוונה הוא אמר לו תבכה!

יואו העפת אותי לגיל 4!!
ספר מאורך כתום כזה...

ספר כזה עם כמה סיפורים קטנים בתוכו. ילדות

נעלולים שכאלה🤣🤣
אני אשכרה שרה את זה עכשיו