אני חושבת שכדאי לך לשבת איתה לשיחה. לא למרוח יותר מידי, כי לילדים אין הרבה סבלנות.

להסביר לה בצורה ברורה ופשוטה, שאצלינו בבית, בשעה שש נכנסים הביתה להתארגנות של ערב- מקלחת, וארוחת ערב. 

נכון שיש חברים שלפעמים עדיים משחקים בחוץ בשעה הזאת, אבל הם עושים מה שאמא שלהם קובעת ואנחנו עושים את מה שאני קובעת. כי ככה זה, כל אמא קובעת לילדים שלה...

כדאי שגם תתני מקום לרגשות שלה- ראיתי אתמול שממש ממש רצית להמשיך לשחק איתם, והיה לך קשה להיות בבית בזמן שהם בחוץ. למה כ"כ רצית לשחק איתם? 

אפשר גם לתת פתח לגמישות מסוימת- אם את רואה שהיא ממש רוצה לשחק עוד, אז להגדיר לה זמן. "עד שאני מסיימת להכין לך חביתה ואז אני קוראת לך".

ואם היא לא באה? את יכולה לצאת אליה, ולהכניס אותה הביתה - להחזיק לה את היד ולהגיד בצורה חד משמעית "אנחנו עכשיו נכנסים הביתה, מחר אפשר להמשיך במשחק". ואם את לא יכולה או לא רוצה לצאת אליה, תניחי לה, לדעתי. ולמחרת כשהיא תרצה לצאת, תגידי לה שהיום לא יוצאים. היא יכולה להזמין חברים הביתה, אבל לא לצאת. ותסבירי לה שאתמול ראית שממש קשה לה להיכנס בזמן, ושאם היא רוצה לצאת, היא צריכה גם לדעת להיכנס כשאת קוראת לה.

ככלל, רוב המצבים האלה לא נפתרים ב"זבנג וגמרנו" וגם לא בכעס. המצבים האלה יפתרו בהדרגה, כשאת תעמדי על הכללים שלך, כמה שיותר בנחת, והיא תגלה שכדאי לה לעמוד בכללים.

שיש ילד אחר שממש חיכה לאכול את הקוטג' הזה והוא מגיע והופ אין קוטג'.

מה את אומרת? איך את מגיבה?

ואם זה לא קורה אצלך, תגידי לי למה...

אצלי אם היה נגמר הקוטג' והשניה רצתה, למשל, אז השניה היתה מתעצבנת וצועקת על זאת שגמרה. אם זה היה הבן למשל, יש סיכוי שבזמן ארוחת ערב כשהוא רעב ועייף הוא גם היה מוסיף מכה עסיסית לאחותו שגמרה לו את הקוטג'. 

ואז, כל האווירה היתה הופכת להיות לא נעימה. אחת צועקת על השניה, השניה לא פריירית אז היא תחזיר לה גם אם היא יודעת שלא היתה צריכה לגמור (כאילו את לא גמרת לי שבוע שעבר את ה....? פתאום כשגומרים לך את מה שאת רצית את נהיית צדיקה אבל אתמול לא היתה לך בעיה לגמור מה שאני רציתי) .

ולמרות שאני לרוב לא מתערבת בדיונים האלה, ולמרות שיש סיכוי שדיון כזה יגמר מעצמו, ולמרות שיש גם סיכוי טוב שהילדה שגמרו לה פשוט תגיד "טוב, אז מה אפשר במקום?" , למרות כל אלה, עדיין זה יכול להפוך את כל ארוחת הערב שלנו. (כמובן שזה תלוי מי מהילדים מעורבים בזה. אם אלו שתי ילדות שגם ככה יש ביניהן הרבה מתח אז בכלל יהיה שמח)

ללכת לקנות חדש- לא רלוונטי בדר"כ (המכולת נסגרת ברבע לשבע) .

מקוה שזה בסדר שאני חופרת.

כי אני באמת הרבה פעמים מציעה לכועסת התורנית לצאת להרגע איפשהו אבל לרוב זה רק מעצבן אותן יותר והן לא משתפות עם זה פעולה

והאמת שאצלי יש דברים שלגמרי קריטיים, גם בלי מריבה. לגדולה שלי מאוד קריטי שנוגעים או לוקחים לה בלי רשות. 

אני אשתדל לנסות. 

איך "לדבר ולהגיע למסקנות". ישנה משהו בהתנהגות של הילדה מחר.

לדעתי, רק לדבר על מה שהיה לא יגרום לשינוי.

בעצם זה ביטוי לרגש מאוד חזק של הילדה.

אני יכולה לספר לך שיש לי ילדה שכשהיא כועסת היא מאוד מאוד סוערת, יותר מאחרים, והיא יכולה, אם היא כועסת עלי, גם לקרוא לי בכינויים כמו "מטומטמת" ושאר ירקות.

אם היא אומרת את זה בקול אני מגיבה באופן תקיף. אבל אם היא לוחשת את זה לעצמה אני מתעלמת כי אני מבינה שזו פשוט דרך שלה לבטא את הכעס, ואם היא לוחשת את זה, סימן שהיא יחסית בשליטה.

ולגבי הסיטואציה עם הקוטג'.

תראי, תכל'ס השלב הראשון הוא לראות איך את לא נכנסת לקריזה מהסיטואציה.

כי ברגע שאת מתחממת, זה כבר אבוד...את לא חושבת בהגיון ואת נכנסת למאבק לא תמיד רציונאלי.

הדרך, העיקרית בעיני, לא להתעצבן , מורכבת משני חלקים:

א. לדעת מראש מהן דרכי הפעולה האפשריות שלך כשהיא לא מקשיבה למה שאמרת. (ואז, כשאת נכנסת לסיטואציה כזו את בשליטה, את רק צריכה להחליט איך לפעול)

ב. בתוך הסיטואציה עצמה, לנשום שניה עמוק, לראות את הילדה ואת הסיטואציה מלמעלה, בצורה כזו שתהיי מסוגלת להגיד לעצמך "אוקיי, הילדה היא בת חמש וחצי, קורה פה משהו, אני אמא שלה, אני המבוגר האחראי פה בבית, ועכשיו אני בתפקיד..הילדה צריכה אותי בתור אמא שמכוונת אותה ולא בתור פרטנרית למאבק".

נראה לי, שאם הצלחת להגיע למצב כזה, אז ממילא את מגיבה באופן רגוע שיותר רואה את הילדה ואת הצורך שלה, אופן שבו את יכולה להציב גבול ברור אבל בלי כעס ובעיקר- למצוא פתרון בנחת. 

יש ספר שכדאי לך לקרוא. אני קוראת בו שוב ושוב מידי פעם, הוא נהדר. "כיצד להשיג שיתוף פעולה עם הילדים". הוצאת פוקוס. יש בו המוני עצות והדרכות כ"כ פשוטות, חכמות, ישימות. 

אני לא מצליחה להגיע למצב כזה.

יש לי ילדה שמבקשת ממני עיצה מה לעשות כשהיא לבד בבית כי היא לא מתגברת ואוכלת דברים שאח"כ מצטערת שאכלה.

ואני ממש לא יכולה להשאיר ארון עם חטיפים פתוח בהשג ידם..

כלומר, אם אצלך זה עובד, אז זה מקסים.

אני מכירה משפחות עם ארון חטיפים פתוח והילדים שם אוכלים המון המון חטיפים. 

ומעבר לזה, אני ממש מלמדת אותם על תזונה בריאה. הם מכירים ויודעים יותר מילדים בני גילם, לדעתי. אבל יחד עם זה, אני רואה שיש הבדל גדול בין הילדים מבחינת המשיכה למתוקים וחטיפים. יש לי שתי בנות , בהפרש של שנה וחצי ביניהן. אחת תעדיף פרי על פני עוגה, ואם יש לה חטיף היא אפילו לא תסיים אותו. והשניה במאבק מתמיד בין הרצון שלה להתגבר לבין התאווה המאוד מאוד חזקה שלה למתוקים. והיא יכולה לאכול בלי מידתיות בכלל. 

אני רואה שבגילאים צעירים, גם אם ילד יודע בשכל שמשהו לא טוב, יש מרחק גדול בין זה לבין לא לאכול משהו שמאוד מפתה אותו. 

זה מה זה הXYZ שיקרה פעם הבאה שלא תקשיב לאמא.

חוץ מזה ממש אהבתי מה שכתבת.

אבל זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע.

ואני חושבת שכשזה בתאוריה אז זה בדיוק הכלים שחסרים.

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.

שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.

לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  

מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון

נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל

וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).