כ"ב באייר תשפ"ב 20:02
אז.
הילדונת בת חמש וחצי..
שמה פס על כל העולם.

דוגמא קלאסית מהיום:
א.ערב... היא אוכלת שתהיה בריאה פי שלוש ממני ועדיין טוענת שהיא רעבה, מבקשת עוד קוטג' אני לא מסכימה ומציעה לה עוד לחם במקום.
היא: אבל אני לא רוצה לחם אני רוצה קוטג'.
אני: אם את רעבה אז תאכלי לחם, אני לא מרשה להיום עוד קוטג' אכלת ממנו מספיק.
היא: מתקרבת לקוטג'..
אני: אני לא מרשה ..
(כאן כבר הפיוזים שלי בגוף עולים להם)
היא: ומה תעשי לי אם אני אקח בלי רשות?
אני: זה בכלל לא משנה מה אני אעשה .. את צריכה להקשיב כי אני אמא שלך ואם אמרתי משהו לא מתווכחים.
היא - הולכת מכניסה 2 ידיים לקוטג' ומתחילה לאכול.


אז נכון..
זה סיטואציה שאפשר לאמר , כולה קוטג' ומה את עושה סיפור וכו'.
אבל זה לא כולה..
כמעט התפוצצתי עליה.. אני מרגישה פשוט חסרת אונים מול סיטואציה כזו..

פשוט אין לי מושג איך להגיב בטוב.
אני מרגישה שאני משתגעת, ממש תחושות פיזיות בגוף שעולות בי של כעס מטורף ואני צריכה להחזיק את עצמי בכח שלא לתת לה איזה מכה..

אז מכות לא נותנת..אבל צרחתי עליה והוצאתי אותה החוצה, בחוץ הילדה התחילה לשמוח ורצה לחברים בחוץ לשחק איתם, אז הכנסתי פנימה לחדר.

התחושה העיקרית היא חוסר אונים מוחלט.
היא לא מקשיבה לשום דבר שאני אומרת לה ותמיד עושה מה שהיא רוצה..
מרגישה אמא לא סמכותית.
מרגישה שנכשלתי.

התחלתי ללמוד את הקורס של "תקשורת מקרבת" וגם קראתי את הספר "איך להקשיב כדי שילדים ישמעו וזה.." (משהו כזה)

וואלה לא עזר..
זה יותר מלמד להכיר בתחושות של הילד ולשדר לו הבנה.. זה אולי טוב אחר כך כשמנתחים את הסיטואציה עם הילד..
אבל ברגע האמת אין באמת כלים להתמודד עם סיטואציה של חוצפה וכאלו.

תודה למי שקראה עד כה.
אמא מתוסכלת .

כ"ב באייר תשפ"ב 20:20
מעגל קלאסי של דיון- הפעלת סמכות הורית- התנגדות של הילד-התפרצות של ההורה- הילד ממשיך להתנגד וכו׳.

כדי לקטוע את המעגל האינסופי הזה, צריך לדעת מתי להפעיל סמכות הורית, כי אם מפעילים אותה באופן יומיומי, הילד מפרש אותה כחולשה של ההורה, שלא מצליח לתקשר איתו בגובה העינים.

אצלי סיטואציה כזו לא ממש יכולה להתרחש, כי אני לא מגבילה ילד כמה לאכול מאוכל שקיים על השולחן, אני רק ממליצה שאולי יכאב לו הבטן אם יאכל הרבה, ואם הוא ממשיך לאכול אח״כ כואב לו הבטן והוא לומד לבד לא לאכול הרבה.

היום הפעלתי סמכות הורית, חבר של הילד ביקש להשאיל את רולרבלייס, הילד רצה להשאיל ואני לא הסכמתי, הילד שאל אותי פעמיים כנסיון שכנוע, חזרתי שוב באותו טון שאני לא מרשה. מה היה קורה אם לא היה מקשיב? הייתי מדברת איתו לאחר מעשה, ולא בכוח/ בכעס. זה מה שגורם לו להקשיב לי. זו סמכות נקייה ללא לחץ מצידי שלא יקשיבו לי.

אני מפעילה סמכות הורית רק בדברים מאד נחוצים, בשאר הפעמים אני ממליצה, הרבה פעמים לא מקשיבים להמלצה שלי ואז לומדים לבד מהטעויות.
כ"ב באייר תשפ"ב 21:05
איך אפשר לא להפעיל סמכות הורית ורק להמליץ??
תחשבי..
הילד רוצה שוקולד.. רק קובייה .. ואת אומרת לו אין בעיה חמוד אתה יכול לאכול אבל אני לא ממליצה לך לאכול יותר מאחת כי זה יכול לעשות לך חורים בשיניים.
ואז הוא רוצה עוד אחת . ועוד אחת .
זה לא נגמר.
ואולי שנתיים אחר כך נצטרך להתמודד עם זה אנחנו ולטפל בשיניים.. ואז אולי הוא ילמד . ואולי לא.

לא לכל דבר יש השלכות שבאמת הילד רואה אותם ומבין אותם לעומק .
תחשבי על זמן ההשכבות..
את אומרת לו - עכשיו אני ממליצה לישון כדי שלא תקום עייף..
דחילאק זה לא באמת אכפת לו לקום עייף, ולך לעומת זאת מאוד אכפת שיהיה לך עכשיו שקט.

המלצות זה לא הפך סמכות הורית???
כ"ב באייר תשפ"ב 21:15
לדוגמאות שהבאת: אין לי ממתקים בבית באופן קבוע ואז אין דיונים כאלו. לגבי השינה אני מעבירה אחריות בגיל צעיר 3-4 על שינה בזמן, ואין אצלי השכבות אלא הילד הולך לישון מעצמו.

אז מהי סמכות הורית? ילד צעיר צריך הכוונה ולא יכול להחליט בכל נושא בכוחות עצמו. איך מכוונים? מסבירים ליד מה נכון ומה לא. אם קיבל סבבה, אם לא קיבל, זה זמן להחליט האם נדרשת סמכות הורית.

איך אני מחליטה מתי נדרשת סמכות הורית? אני לוקחת בחשבון תוצאה של המעשה בניגוד להמלצתי, אם התוצאה סבירה בעיני ע״מ שהילד ילמד בעצמו, אני מניחה לילד, אם התוצאה בעייתית בעיני אני מפעילה סמכות.

תקשורת מול הילדים ובכלל, מצריכה מיומנות. כשנכשלים בתקשורת כדאי לשים דגש על הפעם הבאה ולא על התוצאה הרגעית של הכישלון.
כ"ב באייר תשפ"ב 21:20
את נשמעת ממש מיוחדת..
אין השכבות?? את רצינית?
אז הילדים הולכים לך לישון מאוחר בלילה או שהם משכיבים את עצמם לבד מוקדם?

אולי סביר לך שהם מסתובבים לך עד מאוחר בבית.. אני לא מסוגלת, אני חייבת את השקט הזה בסוף היום כמו חמצן לנשמה.

וואי באמת מצדיעה לך
כ"ב באייר תשפ"ב 21:27
הולכים לישון בזמן מעצמם
כ"ב באייר תשפ"ב 21:31
ואין גם השכמות😅

אבל אני אסייג ואומר שמנסיוני בפורום הגישה הזו לא מתאימה לכל אחת כנראה.
וגם - שצריך ללמוד ולהבין אותה יותר לעומק, לא יודעת כמה ככה בפורום מבינים מה הכוונה ואיך ליישם ...
כ"ב באייר תשפ"ב 23:35
יש ספר?קורס?
כ"ג באייר תשפ"ב 09:27
אבל נראה לי שענין השחרור ממש תלוי אופי. ויש אנשים שלשחרר זו עבודת חיים שלהם, אז מסתמא שיהיה להם קשה מאוד לאמץ גישה כזו כשיטת חיים.

מה שבטוח, כמה שאת מצליחה לא להכנס לעימותים, לתת לילדים להתנסות ולהסיק מסקנות לבד על החיים...
להעביר אחריות אליהם. את תופתעי מאיזה גיל צעיר הם יכולים לקחת אחריות על עצמם, כמה זה מעצים אותם וכמה רוגע ושלווה זה משרה בבית.

לגבי הנקודה השניה:
כדאי לא להגיב מהמקום הנואש והנצרך שלך.
את ההורה. את לא צריכה את הילד וטובותיו, הוא צריך אותך. במובן הפיזי הפשוט ובמובן המהותי בככל.

כשהילדה שלך צורחת ומשתוללת היא בעצם שולטת במצב, היא מחליטה איך תראה ארוחת הערב, היא מנווטת אותך לתגובות.
ואת כרגע נמצאת בעמדה המתחננת על נפשך שלמען ה' תרגע כבר ונוכל להמשיך את ארוחת הערב.
מבינה כמה זה לא תקין?

אז אין לי באמת קורס או ספר להמליץ לך עליהם.
חוץ מלזהות את המצב הנ''ל ולא להגיב בו.
זה לא אומר שלא תיהיה תגובה. ממש לא.
אבל היא תבוא בזמן *שהילד נמצא בעמדה שהוא זקוק לך* ולא משנה למה הוא זקוק.
כ"ב באייר תשפ"ב 21:11
הוא לא היה על השולחן.. שמתי להם בצלחת והקופסא היתה על השיש.
אולי פה זה באמת מקרה שלכתחילה לא הייתי צריכה להיכנס לעימות ומראש לאפשר לה לחסל את כל החבילה,
אבל זה רק דוגמא..
יש הרבה מצבים אחרים שלא מתאים לי לשחרר..
אתמול היא רצתה לצאת לשחק עם חברים כשכבר היה מאוחר, אמרתי לה שלא ושאנחנו עכשיו יושבים לאכול, אז היא פשוט יצאה רצה וברחה לי ולא עזרו הקריאות שלי שתחזור..
אני קוראת לה לחזור הביתה היא אומרת לי לא רוצה.

איך אני אמורה להגיב איך??
לספור עד שלוש? לתת עונש? מרגיש לי לא נכון .
מצד שני גם לשחרר לתת לה להסתובב בחוץ בשבע בערב לא מרגיש לי נכון .
כ"ב באייר תשפ"ב 21:18
איתה בזמן רגוע על הזמנים שיכולים להיות מחוץ לבית, להסביר את הבעיתיות להסתובב בזמן מאוחר בחוץ
א' בסיוון תשפ"ב 13:07
היא תישא בתוצאות. (מה שהיא אוהבת נגמר מארוחת ערב, אין לה זמן לקרוא לפני השינה, וכזה. לא עונש- אלא תוצאה של מי שמגיעה מאוחר)
כ"ג באייר תשפ"ב 10:17
אבל אין לי זמןןן
חבל שאי אפשר להקליט
מקווה שאצליח מתישהו
כ"ט באייר תשפ"ב 10:14

אני חושבת שכדאי לך לשבת איתה לשיחה. לא למרוח יותר מידי, כי לילדים אין הרבה סבלנות.

להסביר לה בצורה ברורה ופשוטה, שאצלינו בבית, בשעה שש נכנסים הביתה להתארגנות של ערב- מקלחת, וארוחת ערב. 

נכון שיש חברים שלפעמים עדיים משחקים בחוץ בשעה הזאת, אבל הם עושים מה שאמא שלהם קובעת ואנחנו עושים את מה שאני קובעת. כי ככה זה, כל אמא קובעת לילדים שלה...

כדאי שגם תתני מקום לרגשות שלה- ראיתי אתמול שממש ממש רצית להמשיך לשחק איתם, והיה לך קשה להיות בבית בזמן שהם בחוץ. למה כ"כ רצית לשחק איתם? 

אפשר גם לתת פתח לגמישות מסוימת- אם את רואה שהיא ממש רוצה לשחק עוד, אז להגדיר לה זמן. "עד שאני מסיימת להכין לך חביתה ואז אני קוראת לך".

ואם היא לא באה? את יכולה לצאת אליה, ולהכניס אותה הביתה - להחזיק לה את היד ולהגיד בצורה חד משמעית "אנחנו עכשיו נכנסים הביתה, מחר אפשר להמשיך במשחק". ואם את לא יכולה או לא רוצה לצאת אליה, תניחי לה, לדעתי. ולמחרת כשהיא תרצה לצאת, תגידי לה שהיום לא יוצאים. היא יכולה להזמין חברים הביתה, אבל לא לצאת. ותסבירי לה שאתמול ראית שממש קשה לה להיכנס בזמן, ושאם היא רוצה לצאת, היא צריכה גם לדעת להיכנס כשאת קוראת לה.

 

ככלל, רוב המצבים האלה לא נפתרים ב"זבנג וגמרנו" וגם לא בכעס. המצבים האלה יפתרו בהדרגה, כשאת תעמדי על הכללים שלך, כמה שיותר בנחת, והיא תגלה שכדאי לה לעמוד בכללים.

כ"ט באייר תשפ"ב 09:49
הלוואי אצלנו.
מנסה להבין כדי שאולי אוכל לנסות ליישם:

נניח שיש קופסת קוטג' אחת, ומשיקולייך את מעוניינת שהילדה לא תאכל יותר קוטג'. האם סיטואציה כזו לא יכולה להתרחש אצלכם בכלל בכלל?
לדוגמא, בעלך חוזר מאוחר הערב ואת רוצה לשמור גם לו קוטג', יש ילד שרוצה כן לאכול מהקוטג'. נניח את מסבירה למה לא לאכול, לא קורה אצלכם אף פעם שהילד לא מקבל את דעתך?

וגם, הדרך בה את הולכת, האם הגעת אליה בעצמך? או שזה מבוסס על איזו שיטת הורות אחרת? פשוט אשמח ללמוד על זה עוד.
כ"ט באייר תשפ"ב 10:58
שקורה שהילד לא מקבל את דעתי.
אז אם אכל משהו שיועד למשהו אחר, אז אכל, השני יאכל משהו אחר.

אני מתעכבת רק על הדברים שבעיני חשובים.
הדרך שלי לא מבוססת על שיטה מסויימת, אלא על ניסוי וטעיה שלי לאורך השנים.

חשוב לי שהתקשורת עם הילדים תהיה נעימה כל הזמן, ומצד שני שיהיו מחונכים בכל התחומים.
זה מה שהביא אותי להבנה, שכדאי להתמקד רק בדברים החשובים, ולהניח לנושאים שהתוצאה בכל מקרה לא קריטית.
כ"ט באייר תשפ"ב 11:42

שיש ילד אחר שממש חיכה לאכול את הקוטג' הזה והוא מגיע והופ אין קוטג'.

מה את אומרת? איך את מגיבה?

כ"ט באייר תשפ"ב 12:14
אני אסביר לילד שאכל, שהשני רצה לאכול ועכשיו אין לו. אולי גם אציע למי שאכל, ללכת לקנות חדש, כדי שיהיה לשני.

אחרי הסבר כזה, או כמה הסברים כאלו, הילד מפתח הבנה, שלפעמים צריך להתאפק ולא לאכול, כדי להשאיר למישהו אחר.
כ"ט באייר תשפ"ב 13:42

ואם זה לא קורה אצלך, תגידי לי למה...

אצלי אם היה נגמר הקוטג' והשניה רצתה, למשל, אז השניה היתה מתעצבנת וצועקת על זאת שגמרה. אם זה היה הבן למשל, יש סיכוי שבזמן ארוחת ערב כשהוא רעב ועייף הוא גם היה מוסיף מכה עסיסית לאחותו שגמרה לו את הקוטג'. 

ואז, כל האווירה היתה הופכת להיות לא נעימה. אחת צועקת על השניה, השניה לא פריירית אז היא תחזיר לה גם אם היא יודעת שלא היתה צריכה לגמור (כאילו את לא גמרת לי שבוע שעבר את ה....? פתאום כשגומרים לך את מה שאת רצית את נהיית צדיקה אבל אתמול לא היתה לך בעיה לגמור מה שאני רציתי) .

ולמרות שאני לרוב לא מתערבת בדיונים האלה, ולמרות שיש סיכוי שדיון כזה יגמר מעצמו, ולמרות שיש גם סיכוי טוב שהילדה שגמרו לה פשוט תגיד "טוב, אז מה אפשר במקום?" , למרות כל אלה, עדיין זה יכול להפוך את כל ארוחת הערב שלנו. (כמובן שזה תלוי מי מהילדים מעורבים בזה. אם אלו שתי ילדות שגם ככה יש ביניהן הרבה מתח אז בכלל יהיה שמח)

ללכת לקנות חדש- לא רלוונטי בדר"כ (המכולת נסגרת ברבע לשבעחיוך) .

 

כ"ט באייר תשפ"ב 14:01
פחות קורה אצלי, כלומר קורה שרבים, אבל לא מריבה רצינית.

לא משנה מי כועס, ילד על ילד/ הורה על ילד/ ילד על הורה/ הורה על הורה, הכעס יוצא כמה שניות, ואז הכועס הולך להרגע בחדר/ מרפסת/ חצר מעצמו.

כי ההבנה שכשכועסים צריך קודם כל להרגע ואח״כ לפתור את הענין, היא אחת ההבנות הכי חשובות שקיימות אצלנו.

ואז שהמריבה מתקיימת על להבה נמוכה, ואף אחד לא כועס מאד, אז לאף אחד לא קריטי שאכלו לו משהו, או שברו לו משהו, או נגעו בלי רשות וכו׳
כ"ט באייר תשפ"ב 15:32

מקוה שזה בסדר שאני חופרת.

כי אני באמת הרבה פעמים מציעה לכועסת התורנית לצאת להרגע איפשהו אבל לרוב זה רק מעצבן אותן יותר והן לא משתפות עם זה פעולה

והאמת שאצלי יש דברים שלגמרי קריטיים, גם בלי מריבה. לגדולה שלי מאוד קריטי שנוגעים או לוקחים לה בלי רשות. 

כ"ט באייר תשפ"ב 15:55
התחילה אצלי, כשהבנתי שאני רוצה לכעוס פחות. אז אחרי כל פעם שכעסתי, בדקתי האם היה שווה לכעוס, ואימנתי את עצמי לכעוס פחות, פחות פעמים, פחות בעוצמה ופחות בזמן.

עם הילדים, כשילד היה כועס, הייתי מדברת איתו אחרי שנרגע, ומסבירה שכשכועסים צריך ללכת להרגע ואח״כ נפתור ביחד את הבעיה.

אחרי כמה פעמים של הסבר כזה היתה הפנמה+ דוגמא אישית שלי, ככה בניתי את ההבנה הזו.

וכשיש הבנה כזו אז גם כועסים על פחות דברים, כי שולטים בכעס ומבינים שאפשר לפתור קונפליקטים בצורה אחרת.
כ"ט באייר תשפ"ב 22:14

אני אשתדל לנסות. 

י"ז בסיוון תשפ"ב 07:49
כ"ב באייר תשפ"ב 20:39
קודם כל התחברתי והזדהיתי עם התגובה של @00.

כמה שאת מסוגלת לשחרר - שחררי.
לא הבנתי בדיוק על מה יושב הענין של הקוטג'. אבל למשל אם הסיבה שרצית שהיא תאכל עוד לחם במקום עוד קוטג' היא שפחדת שתישאר רעבה, אז תסבירי לה פעם אחת שעוד קוטג' לא ישביע אותה לעומת לחם שכן.
וזהו.
תני לה להתנסות לבד וללמוד.


יש מקרים שהם כן מהותיים בשבילך כהורה. או שלא בא לך/ לא יכולה לשחרר.
כלל בסיס של בעלי: לעולם אל תגידי סמוך למעשה.
משני סיבות:
1 - את מגיבה מתוך כעס, על שלל מגרעותיו.
2 - את נמצאת כרגע במקום חלש. מרגישה שאיבדת שליטה. מרגישה שהילדה חזקה עליך עושה מה שהיא רוצה.
וזה לא מקום נכון להגיב ממנו, ובכלל להיות בו מול הילדים.
אני, כסמכות הורית, מובילה את הסיטואציה. ולא גחמות או צרחות של ילדה בת חמש.

איך עושים את זה למעשה?
לא הסכמת, הילדה אכלה קוטג'.
ארוחת הערב נמשכת כרגיל.

אחרי ארוחת הערב הילדה נכנסת להתקלח ומבקשת ממך אח''כ לסרק אותה.
עכשיו את נמצאת במצב אישי שלך רגוע יותר - מסתמא פחות כעוסה.
והיחסים ביניכם כרגע נמצאים במקום תקין של יחסי הורה - ילד. היא צריכה אותך.

עכשיו הזמן שלך להגיד לה: לפני הקוקו אני רוצה לדבר איתך על מה שהיה בארוחת הערב.
לרוב - היא תסכים לשתף פעולה, לגבר ולהגיע למסקנות יחד.
לפעמים לא. ופה את יכולה להתעקש שאת לא ממשיכה איתה את שגרת הערב עד שמבינים יחד מה היה בארוחת הערב.
שימי לב איך הסיטואציה שונה:
את לא כועסת.
את מנהלת את הסיטואציה ולא החוצפה שלה.
את נמצאת בעמדת הסמכות וה"כוח" , כי היא צריכה אותך במובן הכי פשוט וטכני.

כשאת נמצאת תמיד בעמדת שליטה על המצב בבית. בסמכות ההורית שלך נשמרת. אם את נמצאת כרגע, מכל מיני סיבות בחוסר שליטה על המצב - אל תגיבי כרגע! לא יצא מזה דברים טובים וזה רק מחזק את המקום החלש והנואש שלך.
כ"ב באייר תשפ"ב 21:14
הלוואי וזה היה כל כך פשוט לראות את הילד לא מקשיב לך ולא לעשות עם זה כלום כרגע.
אבל כן.. זה בהחלט נותן לי כיוון מחשבה נוסף. תודה
כ"ב באייר תשפ"ב 21:24
אבל שני דברים:
1 - הרבה יותר קל לעצור את עצמך מתגובה, כשאת יודעת שלא נכנעת עכשיו או התקפלת או נשארת חסרת אונים.
אלא התגובה שלך בא תבוא - והיא תיהיה מדוייקת ונכונה.
2 - מבטיחה לך שבהתנהלות רצופה כזאת, הסמכות ההורית שלך כ"כ ברורה - שמקרים בהם ממרים את פיך - נעשים נדירים עד לא קיימים בכלל!
מניסיון..
כ"ב באייר תשפ"ב 21:28
י"ח בסיוון תשפ"ב 16:59
מה שעובד אצלי הרבה פעמים
כ"ב באייר תשפ"ב 22:56
א' בסיוון תשפ"ב 09:26

איך "לדבר ולהגיע למסקנות". ישנה משהו בהתנהגות של הילדה מחר.

לדעתי, רק לדבר על מה שהיה לא יגרום לשינוי.

ג' בסיוון תשפ"ב 21:37
היא זו שגורמת לשינוי, או כל הגישה החינוכית בכללי.

בכל אופן - הרעיון שהילד יודע שבא תבוא התגובה למעשה הלא ראוי שעשה.
אבל התגובה תבוא מתי שאני אראה לנכון, איך שאראה לנכון, בלי כעס ועצבים.
אני אנהל את השיחה ואנתב אותה למקום הרצוי ולא אצווח בגרון ניחר ונואש...

אני חושבת שגם רק אימוץ של תגובה כזו "מאוחרת" ובמצב של שליטה מלאה מצידי - יכולה לשנות הרבה.
כ"ב באייר תשפ"ב 20:50
ואיך לדבר וכו' כן יכולים מאוד להתאים לסיטואציה כזו.
כשהילדה רוצה עוד קוטג' ואומרים לה - "לא", מה החוויה שלה? איך אנחנו מרגישים כשאנחנו מבקשים משהו מהן הזוג או מהבוס והתשובה היא פשוט "לא"? מאידך, איך הילדה היתה מרגישה אם היתה שומעת במקום זה, "אני רואה שאת מאוד מאוד רוצה עוד קוטג'", "כן...", "וזה מאוד קשה לך לוותר...", "נכון!", "מצד שני חשוב לאכול אוכל מגוון... מה היית רוצה במקום קוטג'?", או משהו בסגנון הזה? אני לא אומרת שזה קסם אבל לאורך זמן כשילד שומע גישה כזו הוא יותר מרגיש שמבינים אותו וזה בונה אצלו המון - זה כשלעצמו הוא ערך חשוב - וזה גם מביא ליותר שיתוף פעולה.

ספציפית בדוגמא הזו אני די מזדהה עם מי שמעליי להמליץ על אכילה מגוונת ולהציע דברים אחרים אבל בפועל לא להגביל במשהו שסה"כ הוא אוכל בריא. אבל זה כבר עניין אחר שנתון לשיקול דעת טפחות הנושא.
כ"ב באייר תשפ"ב 20:58
אבל את שמה לב שזו גישה שאומרת איך צריך לנהוג בסיטואציה כדי לא להגיע למצב של חוצפה ..
וזה עבודת חיים.
אבל הגישה הזו לא נותנת כלים איך לנהוג כשכבר הגבנו איך שהגענו והילד מתחצף ולא מקשיב..
מה אז?
איך מגיבים מול עזות כזו?
כ"ב באייר תשפ"ב 21:03
זו תוצאה של תגובה שלך.
צריך להניח לשיח כשהוא מגיע למקום שלילי עקב טעות של הורה, אפשר לדבר ע״כ בזמן אחר, אחרי שהרוחות נרגעו.
כ"ב באייר תשפ"ב 21:14
שגם אם נניח הגבנו בצורה שלא רצינו - ובאמת ברור שזה קורה לפעמים - אפשר תמיד לתקן.
אחרי הסיטואציה הבעייתית אפשר לעשות שני דברים: (א) לתקן את התגובה שלנו. לומר, את יודעת, אני רואה שהיה לך כל כך קשה להתגבר שלקחת עם הידיים גם אחרי שאמא אמרה שלא. באמת כל-כך רצית את הקוטג'. הילדה תדע שאת רואה אותה - גם אם זה לא בזמן אמת, ואפילו עוד יותר כשזה בזמן אמת, אני חושבת שיש לזה המון ערך. ו(ב) ללא סתירה כלל אפשר להבהיר: יש אמירות שאנחנו לא אומרים בבית שלנו, ויש כללים שאנחנו מכבדים. לא אומרים לאמא: מה תעשי אם... - זו אמירה שהיא לא מכבדת. אני חושבת שכדאי להסביר את זה הכי ענייני בלי שום כעס. את מוסרת לה ידע שכאילו חסר לה, למרות שאולי היא כן מבינה שזה נחשב ל"חוצפה" (ובטח אם ייתכן אולי שהיא לא לגמרי מבינה את זה, או לפחות לא בדיוק כמו שמבוגר יסתכל על אמירה כזו). וגם מקשיבים למה שאמא אומרת. אם מה שאמא אמרה לא נראה לך את יכולה לומר את זה וגם מותר לך לכעוס, אבל לשמור על שפה שמקובלת אצלינו בבית. שוב, בלי כעס, בענייניות.

ונראה לי שככל שמאמצים תקשורת כזו, גם בפעמים שנטעה יהיה יותר קל לחזור למסלול - גם מהצד שלנו וגם מהצד של הילד.
כ"ג באייר תשפ"ב 09:38
כ"ג באייר תשפ"ב 01:10

בעצם זה ביטוי לרגש מאוד חזק של הילדה.

אני יכולה לספר לך שיש לי ילדה שכשהיא כועסת היא מאוד מאוד סוערת, יותר מאחרים, והיא יכולה, אם היא כועסת עלי, גם לקרוא לי בכינויים כמו "מטומטמת" ושאר ירקות.

אם היא אומרת את זה בקול אני מגיבה באופן תקיף. אבל אם היא לוחשת את זה לעצמה אני מתעלמת כי אני מבינה שזו פשוט דרך שלה לבטא את הכעס, ואם היא לוחשת את זה, סימן שהיא יחסית בשליטה.

ולגבי הסיטואציה עם הקוטג'.

תראי, תכל'ס השלב הראשון הוא לראות איך את לא נכנסת לקריזה מהסיטואציה.

כי ברגע שאת מתחממת, זה כבר אבוד...את לא חושבת בהגיון ואת נכנסת למאבק לא תמיד רציונאלי.

הדרך, העיקרית בעיני, לא להתעצבן , מורכבת משני חלקים:

א. לדעת מראש מהן דרכי הפעולה האפשריות שלך כשהיא לא מקשיבה למה שאמרת. (ואז, כשאת נכנסת לסיטואציה כזו את בשליטה, את רק צריכה להחליט איך לפעול)

ב. בתוך הסיטואציה עצמה, לנשום שניה עמוק, לראות את הילדה ואת הסיטואציה מלמעלה, בצורה כזו שתהיי מסוגלת להגיד לעצמך "אוקיי, הילדה היא בת חמש וחצי, קורה פה משהו, אני אמא שלה, אני המבוגר האחראי פה בבית, ועכשיו אני בתפקיד..הילדה צריכה אותי בתור אמא שמכוונת אותה ולא בתור פרטנרית למאבק".

 

נראה לי, שאם הצלחת להגיע למצב כזה, אז ממילא את מגיבה באופן רגוע שיותר רואה את הילדה ואת הצורך שלה, אופן שבו את יכולה להציב גבול ברור אבל בלי כעס ובעיקר- למצוא פתרון בנחת. 

 

יש ספר שכדאי לך לקרוא. אני קוראת בו שוב ושוב מידי פעם, הוא נהדר. "כיצד להשיג שיתוף פעולה עם הילדים". הוצאת פוקוס. יש בו המוני עצות והדרכות כ"כ פשוטות, חכמות, ישימות. 

כ"ג באייר תשפ"ב 02:30
איך לדבר כך ש.. - לסוגיהם
כ"ג באייר תשפ"ב 09:37
כ"ג באייר תשפ"ב 09:44
באמת..
קוראת פה כמה פעמים כל תגובה כדי להבין לעומק ולראות איך אני מיישמת את זה.

עדיין לא כל כך מבינה האם לתת לילד את האפשרות להחליט בכל דבר או לא (להתקלח, לסדר את המשחקים,לאכול ממתקים וכו'.. )
פשוט הרבה פעמים ההשלכות לא כל כך משמעותיות לילד..
נגיד אני בתור ילדה אכלתי כמויות היסטריות של ממתקים כי כל פעם שביקשתי אמא שלי לא רצתה להיכנס לעימותים ואיפשרה לי.. ועכשיו אני מתעבסת על זה ועליה..
כ"ג באייר תשפ"ב 10:03
ממש לא.
אני מחליטה אם אוכלים ממתקים או לא.
אני מחליטה האם מחר הילדה תלך לחברה ישר מהביה"ס או לא.
אני מחליטה אם עכשיו פותחים בריכה בחצר או לא.

את יודעת מה ההבדל?
שאצלי למשל הממתקים נמצאים בארון למטה נגיש לחלוטין לכל הגילאים.
אף אחד לא חושב לקחת בלי רשות, ואף אחד לא מתווכח איתי (כמעט אף פעם) - אם אמרתי "לא עכשיו".
זה גם ענין של סמכות הורית בטוחה ותקינה.
וגם ענין שאני באמת משאירה לסמכותי רק דברים בודדים שבחרתי. לעומת סגנון הורות אחרת שהרבה הרבה תחומים נמצאים באחריות ההורים = סיכון גבוה לחיכוך ועימות.
כ"ג באייר תשפ"ב 11:14

אני לא מצליחה להגיע למצב כזה.

יש לי ילדה שמבקשת ממני עיצה מה לעשות כשהיא לבד בבית כי היא לא מתגברת ואוכלת דברים שאח"כ מצטערת שאכלה.

כ"ג באייר תשפ"ב 11:23
אני חושבת שמה שאת מתארת - מדהים!
ואנחנו מדברות בעצם על אותו רעיון.
שימי לב:
הבת שלך בעצמה זיהתה שלא טוב לה לאכול את מה שהיא אוכלת. והיא באה אליך לבקש עזרה.
את לא יושבת לה על הראש. את לא מענישה אותה שאכלה.
האחריות על האוכל - שלה.
את התוצאות למעשים - היא מרגישה לבד.
והיא אפילו באה אליך לבקש עזרה.
הלואי שגם אני אגיע למקום הזה עם המתבגרים.
( אצלי עדיין כולם מבקשים רשות. יגיע יום שהם כבר יקבלו עצמאות גם בנושא הזה - ואזי אני שואפת להיות במצב שלך..️)
כ"ג באייר תשפ"ב 16:47

ואני ממש לא יכולה להשאיר ארון עם חטיפים פתוח בהשג ידם..

כ"ה באייר תשפ"ב 07:54
הם צריכים רשות כדי לקחת מארון החטיפים, אז די ברור שכשאת לא נמצאת הם יקחו ללא רשות. זה אופי של ילדים.

אצלי ארון חטיפים לא מכיל ממתקים שאני לא מרשה, אבל כן מכיל חטיפים רגילים: במבה, בייגלה, עוגיות, ביסלי וכו

אין אצלי הגבלה על חטיפים, אני רק מלמדת מגיל צעיר תזונה נכונה, מרכיבים של מאכלים בריאים/ לא בריאים, ומה הם עושים לגוף.

אני חושבת שלא נכון להגביל וגם אין לי סבלנות לעשות את זה, ולמרות זאת הילדים שלי אוכלים מעט חטיפים.

בעיני הנחת יסוד, שאם לא מגבילים ילד בחטיפים, הוא יאכל הרבה, שגויה. ההנחה שלי שאם ילד לא קיבל את המידע הנכון על תזונה, או מקבל דוגמא לא תקינה מההורה, אז הוא עלול לאכול הרבה חטיפים.

וגם כשיש הגבלה על צריכת חטיפים מצד ההורה, הבחירה של הילד עלולה להשתבש, כי יש פה את הפיתוי לעשות דבר אסור.
כ"ה באייר תשפ"ב 14:58
לק"י

ושל רמת ההגבלה של ההורים על זה.
לא בהכרח שזה או זה או זה.

רק שלא יודעת אם יש דרך למדוד את זה.

מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:

יש לי 2 מתכונים - בישול ומתכונים

כ"ה באייר תשפ"ב 15:12
מה יקרה באותה שיטה עם ילד אחר. אני ממש רואה שיש הבדל בין הגדולה שלי לקטן ברמת הלהיטות אחרי ממתקים... הבדל ענק, ממש.
כ"ה באייר תשפ"ב 15:18
לק"י

לכן אני מניחה שזה שילוב בין 2 הדברים.

מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:

יש לי 2 מתכונים - בישול ומתכונים

כ"ה באייר תשפ"ב 15:29
(ה"גם" היה - גם אני, בנוסף אלייך; לא גם עוד רעיון בנוסף למה שכתבת)
כ"ה באייר תשפ"ב 15:48

מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:

יש לי 2 מתכונים - בישול ומתכונים

כ"ה באייר תשפ"ב 15:59
יש ילדים שלא משנה מה השיטה, אין להם להיטות לממתקים.
כל האישו הוא עם ילדים שיש להם נטיה לחבב ממתקים, רמת הלהיטות שלהם תלויה בעיני, באופן התנהלות ההורים.

יש לי שני ילדים שמאד אוהבים לאכול באופן כללי וכמובן גם ממתקים, שניהם צורכים מעט חטיפים, מעצמם.
כ"ה באייר תשפ"ב 15:24
שאופי חובב ממתקים זה משהו שמושפע ומתפתח גם מאופן ההתנהלות של ההורים.
ואם מתנהלים נכון אז גם ילד שיש לו נטיה לחבב יותר ממתקים, יכול למתן את הצורך הזה לבד.
כ"ה באייר תשפ"ב 22:34

כלומר, אם אצלך זה עובד, אז זה מקסים.

אני מכירה משפחות עם ארון חטיפים פתוח והילדים שם אוכלים המון המון חטיפים. 

ומעבר לזה, אני ממש מלמדת אותם על תזונה בריאה. הם מכירים ויודעים יותר מילדים בני גילם, לדעתי. אבל יחד עם זה, אני רואה שיש הבדל גדול בין הילדים מבחינת המשיכה למתוקים וחטיפים. יש לי שתי בנות , בהפרש של שנה וחצי ביניהן. אחת תעדיף פרי על פני עוגה, ואם יש לה חטיף היא אפילו לא תסיים אותו. והשניה במאבק מתמיד בין הרצון שלה להתגבר לבין התאווה המאוד מאוד חזקה שלה למתוקים. והיא יכולה לאכול בלי מידתיות בכלל. 

 

אני רואה שבגילאים צעירים, גם אם ילד יודע בשכל שמשהו לא טוב, יש מרחק גדול בין זה לבין לא לאכול משהו שמאוד מפתה אותו. 

כ"ה באייר תשפ"ב 22:51
כ"ג באייר תשפ"ב 22:53
כ"ג באייר תשפ"ב 12:26
צריך מראש לתת לילד בחירה או ביטוי לרצון שלו.
לא תמיד זה קל ולא תמיד אפשרי.
אבל נניח בעניין אוכל, אפשר להגיד אכלת כבר המון קוטג וכו... אני נותנת לך עוד פעם אחרונה וזהו (ולהכניס למקרר). אם היא בוכה ומשתוללת-בנחת: את לא רוצה עוד פעם אחרונה? לתת לה הזדמנות כן לחזור בה ואם לא אז שלום. סיימנו.

שינה- להגיד מראש עוד מעט הןלכים לישון. או אחרי ... מצחצחים שיניים ואפשר לקרוא ספר במיטה. ואחרי כמה זמן במיטה: אני עוש 5 דקות באה לכבות את האור.
או אם את כבר רוצה שתישן, והיא לא רוצה אפשר להציע סיפור קצר במיטה או מוזיקה מרגיעה אם מגיעה עכשיו.

הכלל הןא- שהיא בראש מדמיינת שיש לה אפשרות מסויימת- למשחק, לאוכל, לזמן וכו ואז בלי התרעה האפשרות הזאת נלקחת ממנה והיא לא יודעת מה לעשות עם זה. אז הכנה או מתן אפשרות 'לפרידה מהחלום' עוזרת לה לקבל את הדרישה של ההורה.
כ"ג באייר תשפ"ב 13:57
לפעמים ההורות מגיעים למצבים של חוסר אונים כזה, שמביא לתגובות שברור לנו שהן לא חינוכיות, אבל באמת לא ברור מה כן נכון לעשות.
את אלופה שאת שואלת ומחפשת איך נכון להגיב.
אני ממש מזדהה איתך עם זה שהספרים של 'איך לדבר...' לא תמיד נותנים מענה מספיק לאיך להגיב במצב כזה.

אין לי זמן להאריך, אבל בדיוק שמעתי פרק בפודקאסט 'לב ההורות' (גם בגישה באותו כיוון של לייף סנטר), שהתחבר לי לשאלה שלך. לא לגמרי על איך להגיב לחוצפה עצמה, אבל בכל זאת נראה לי שזה יכול לתת כיוון.
https://dsc.cloud/TC/TouchChat2021.mobileconfig
(אולי בהמשך יהיה לי זמן לכתוב את עיקרי הדברים. אבל ממליצה בכל מקרה לשמוע בפנים)
כ"ג באייר תשפ"ב 14:59
של גלית גלבוע באינטרנט. עושה סדר ונותן כלים יישומיים
כ"ג באייר תשפ"ב 16:21
ואני חושבת על איזשהו איזון
בין הכלה לסמכות
בין שחרור לאחריות.

לא תמיד אנחנו מייעצים. לפעמים אנחנו מחליטים והילד אמור לקבל את זה באופן סופי. (גם אם יתווכח קצת)

יש פה כמה דברים:
1. רמת כעס תסכול וחוסר אונים שלך
2. תוצאות של מעשים
3. מניעת התנגשויות מראש


1. כרגע הילדה מנהלת את הסיטואציה וגורמת לך לכעוס לפי החליל שלה.
סמכות הורית זה דבר שיוצרים במשך תקופה וצעדים קטנים אך עקביים יכולים ממש להפוך את התמונה לטובה בעז"ה.

קודם כל התחושה הפנימית שלך צריכה להיות: אני האמא, אני מחליטה, היא ילדה קטנה. לא בזלזול חלילה אלא בידיעה שאת מובילה אותה.
אני ראיתי שכשברור לי שהילד צריך לשמוע בקולי הסמעכות הרבה יותר ברורה.
ואין ספק שלא תגיעי לרמות כאלו של כעס. ול תחושה שהיא מזלזלת בך ופוגעת בך. לרוב תגובה כזו מקטינה אותנו בעיני הילדים, ומשעשעת אותם. ואז זה מסלים ומסלים ורק גורם נזק.
מצד שני באמת את לא אמורה לאפשר התנהגות כזו.
זה תהליך שייקח זמן.

2. תוצאות למעשים:
כל ילד מתנהל (בתת מודע) לפי רווח והפסד. מכיוון שאת האמא והילדה צריכה אותך את יכולה לנהל את התוצאות של המעשים.
למשל: היא יצאה כשהיה מאוחר ולא הרשית - תהיה לזה תוצאה. תמיד יש מה להפסיד.
עכשיו זה לא בקטע של נקמה או לנצל את החולשה שלה אלא להבהיר שהיא לא יכולה לעשות מה שבא לה.
מה תהיה התוצאה? תלוי בה, בך, בבית שלכם. וזה משהו שצריך להודיע מראש. ואז זה לא התנקמות, אלא היא בחרהלהפסיד למרות שידעה מה תפסיד.
זה צריך להיות עקבי, ומלווה בתיווך.
משפט כמו: מכיון שלא שמעת בקול אמא ויצאת לשחק בלי רשות, תצטרכי להפסיד xyz... כי בהית שלנו מקישבים לאבא ואמא. פעם הבאה בעז"ה תצליחי להתגבר ותרוויחי.

מכיוון שזה כבר במצב שהיא לא מקשיבה לך. הייתי עושה שיחה מכוננת רק שלה עם אבא ואמא. באווירה טובה ובזמן חיובי על גלידה או שוקו.
תוכן השיחה בערך: אנחנו כל כך אוהבים אותך, ואת מקסימה בזה ובזה ובזה. שמנו לב בזמן האחרון שאת לא מקשיבה ועושה דברים שאנחנו לא מרשים כמו - דוגמה טריה. ואנחנו לא מוכנים שבבית שלנו יתנהגו כך כי אנחנו רוצים שתגדלי טוב וילד שעושה מה שבא לו בלי להקשיב - אח"כ יהיה לו מאוד קשה בחיים.
ולכן אנחנו מודיעים לך עכשיו שמתחילה תקופה חדשה שממש נקפיד על איקס וואי.
ואנחנו מאמינים שזה יהיה לך ממש טוב. בטח בהתחלה זה יהיה קשה אבל בטוח שאח"כ תצליחי.
ואז לבחור שני דברים ממש ברורים שעליהם מקפידים ומה תהיה התוצאה אם לא תקשיב.
מצד אחד להיות ברורים ועקביים
ומצד שני לתת תקווה ומילים טובות גם כשמצליחה וגם כשלא.
יש משהו בשיחה הזו שמאוד מכבד ומאוד חזק.

3. מניעת התנגשויות מראש:
יש דרים שאת יודעת שהם " מועדים לפורענות" כמו זמנים של עייפות או נושאים שקשה לה מאוד להתגבר - אנחנו כהורים יכולים וצריכים להימנע מראש, להציע חלופה, להסיח דעת וכו.

אני יודעת מנסיון שאפשר לתקן סמכות הורית
ולהגיע למצב שהכל יותר בנחת והסמכות ברורה.
זו עבודה דורשת אבל בעז"ה תראי תוצאות משמחות 🤗
א' בסיוון תשפ"ב 09:24

זה מה זה הXYZ שיקרה פעם הבאה שלא תקשיב לאמא.

חוץ מזה ממש אהבתי מה שכתבת.

א' בסיוון תשפ"ב 09:41
לכן בכוונה לא כתבתי דוגמה.
העיקרון הוא תוצאהשל הפסד. כל אחד - משהו אחר משפיע עליו.
וצריך גם משהו מאוזן שלא ישבור.
לילד אחד זה יהיה מחר לא לצאת לשחק
ולאחר - לצאת חצי שעה מאוחר
ולאחר משהו שבכלל לא קשור ליציאה החוצה.

עקביות ביחד עם הבנה.
א' בסיוון תשפ"ב 09:53

אבל זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע.

ואני חושבת שכשזה בתאוריה אז זה בדיוק הכלים שחסרים.

אולי יעניין אותך