מי שיש לו נשמה של יוצר מֻכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להסגר בתלמודו השטחי לבד. כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה
פירוש קצר השוזר פסקאות מתוך מאמר "אמונה וקרבת ה" לרב חרל"פ זצ"ל העוסקים במטרת הבריאה, בחיים המעשיים ובסִפרות דורנו
מאת אלעד פרץ
"עיקר מוחו של רגש החיים היא אמונת החיים, והאמונה בנטייתם הכללית של רגשותיו ודמיונותיו וההתמסרות אליהם בכל לבב ובכל נפש, ואילו היתה הכפירה השלילית שולטת על כל המחשבות, אזי לא היתה כל מציאות וישות לרגש החיים."
פסקה קצרה זו פותחת מאמר ארוך ונפלא העוסק ביחס בין האמונה בנשגב ובבלתי-מושג ובין החיים המעשיים, בין העולם הזה לעולמות העליונים, ומאגד בתוכו נושאים שונים החוברים יחדיו לכדי יצירה המסבירה יסודות בהגות הישראלית. נראה שעדיין לא הורגלנו בלשונו המיוחדת של הרב חרל"פ זצ"ל, וזאת בנוסף לקושי הטבעי בהבנת והמחשת מושגים ערטילאיים והשגתם באופן ברור, וביחוד במאמריו, בהם כל פסקה כשלעצמה כתובה בקיצור וברמז ונדמה שזוכה להבנה מלאה רק בצרוף הפסקאות העוקבות אחריה והשוזרות את רעיונותיה המעורפלים לכדי יסוד חזק ובהיר.
נושא הפסקה הוא "רגש החיים". העובדה הפשוטה שאנו חיים ברורה ומובנת. כאן נדון לא בחיים עצמם שמובנים מאליהם אלא ברגש החיים. ובאמת, ישנן בריות רבות שלא חשות רגש והתפעמות בחייהם, ונדמה כאילו אינם חיים. ולא מדובר כאן ברשעים עליהם המליצו חז"ל "רשעים בחייהם קרויים מתים" אלא אף העוסקים בהבלים כל ימי חייהם ומתוארים בספרות חז"ל כישנים. מדוע דווקא "ישנים"? כי ישן קיים במציאות אך אינו מודע לעצמו, לתחושותיו, לסביבתו, ואף לעובדת היותו ישן. הוא לא בהכרה ולכן לא יכול לקדם לשפר ולהיטיב את חייו.
הרב חרל"פ קובע שהחלק העליון והמתבונן של אותו רגש החיים, הלוא הוא "מוחו" של אותה הכרה והרגשה- נחלק לשני חלקים משלימים. האמונה בחיים והאמונה בקיומה (כפי שיבאר הרב בפסקה הבאה), והאמונה וההתמסרות לרגשותיו ותחושותיו והנכחה שלהם בתודעתו ובמעשיו.
עניינה של הכפירה הוא לשלול. לכן מתאר אותה הרב בהגדרה אחת וטובע מושג "הכפירה השלילית". אותה כפירה השולטת על מחשבותיו של האדם מעריכה ומבטלת את כל עניין החיים, עד אשר יאמר שאין בחיים הללו חפץ. לא אידיאל ולא ערכים, ואין לאן לחתור.
* * *
מכאן והלאה פורס הרב חרל"פ ומסביר באריכות את מטרת הבריאה, חשיבות התורה והמצוות, האמונה והחיים המתוקנים על יסוד אותם רגשי חיים מתוקנים, ואני ממליץ בכל פה לעבור אפילו ברפרוף כדי להבין בפשטות את הפסקאות האחרונות העוסקות בספרות, כמבואר:
"והנה בימים האחרונים החלו להתראות במקצת בספרותנו הזמנית סימני תחיה והבראה, ערך ההרגשות וההכרות הרוחניות הישראליות ביחוד, החל להתגלות בה, ומתוך כך להתברר ערכה המנצח של כנסת ישראל בכללה. אבל מפני שתחילת התנוצצות זו היא עדיין בהכרה חיצונית, בתור אור מקיף כה העומד מחוץ, לכן יש שיתגלו טשטושי רשמיהם של הקיומים המעשיים ע"י צלליה של זו. והרי זהו באמת סוד חולשת כחה ומיעוט השפעתה של הספרות, שהחלו כמה מהסופרים לרגיש בזה בשנים האחרונות: רקבון שבה של אמנת הכפירה, הפנטיזם השלילי בבלל, וביחס מצות המעשיות בפרט, אשר האינסטינקט הבריא של קהל ישראל, היודע כבר דיו מהו זה לו ולחייו, יתרחק ממנו בהכרחו הפנימי כמפני מלאך בלהות, ועכ"פ בהתיחסות של ביטול פנימי."
בעת הזאת, תקופת דור אחרון, מתגלה כהוויתה מעלת ספרותינו, אך עדיין אנו שואבים את מקורות היצירה מתורת הכפירה ומגויים שכחי אלוקים ועדיין אנו מנסים לגייר ולשפר ולצבוע גופים רקובים ממעיינות זרים. יחד עם זאת נפשנו זוככה במעט ומסוגלת לזהות טומאה זו, ובוחלת בה, ומייחלת ופועלת שתבוא כבר השעה בה האור המקיף אותנו ואת רגשותינו והגיגינו יהיה אור של קדושה וישפיע חיות ובהירות אלוקית על כל המעשים והמחשבות הגשמיות כדי שיצאו על ידה מאפילה לאורה.
אלו חיינו האמיתיים עליהם דיבר הרב בפסקה הראשונה, אותם רגשי חיים עליהם איימה הכפירה ושכנגדה עלינו להתמודד ראשית בהכרה ושנית במעשה. גם ע"י דחיה וביטול נפשי וגם ע"י התרחקות מכתיבה ומיחס לאותה אמונת כפירה והשפעותיה ההרסניות.
* * *
ומוסיף הרב וחותם, שרק לאחר שמצב זה יתוקן לגמרי, ונזכה להחזיר עטרת אמונת זו ליושנה ולתפארתה, אזי בעקבות שחרור עבדות הכפירה והמשכת ההכרה הפנימית בה עוסק הרב, אותה הכרה שתתקן בעוז רוחה גם את כל "דקדוקי המעשים הפרטיים של דיני תורה ומנהגי ישראל":
"... תהי ספרות ישראל ראויה לשמה, תקבל את ערכה האמִתי הקבוע והקיָם בישראל ותשמש יסוד הגון לבנין האומה וכלכלת חיה, לבנין שלם, נכון ונשא, בכל מקצעותיה השונים, וסופרי ישראל יקֳראו בשמם הראוי להם- בני ישראל. "ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת" (ישעיה נח, ב)."
[ מתוך ספר אמרות טהורות, מאמר אמונה וקרבת ה',
פרק האמונה והמצווה, עמודים קיג-קכד]