זה הזמן שלי, החיים שלי, הבחירה שלי.

מי שלא טוב לו - יום טוב לו 

אני אתגבר על הרצון לסנן רק במקרה שאדע שאם לא אענה זה ידאיג מאוד את המתקשר(ת. בד"כ).

מי שמכיר אותי יודע שזה אומר שאני אהיה פנוי בשעה ההיא.

לפעמים אני אסנן שיחה ואכתוב שעה / זמן בווטסאפ. קשה לי לסנן בבוטות.

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

תלוי את מי, מתי ומה הסיטואציה.

(סליחה על הדל"פ פה... לא שאני חושב שזו סיבה להתנצל)

ואם פספסתי אני משתדל לחזור אליו

ההנחה שלי היא שאם אדם מתקשר אלי הוא צריך אותי. אם אני לא יכול לעזור למה שצריך אותי, איזה טוב אני מביא לעולם?

לפעמים אתה לא יכול לעזור אם לא תהיה ממש חד על זה. נניח אתה עייף ממש ובלי כוחות ומתקשר אליך מישהו שצריך תמיכה רגשית ואמפתיה שאין לך סבלנות לזה. אולי עדיף כבר לא לענות ולא לגרום לו למפח נפש?

זה אגואיסטיות ברמה גבוהה מאד.

ברור שיש מקרים נדירים. יכול להיות מישהו מסוים שעצם השיחה איתו לוקחת כוחות נפש, או שאתה יודע מה הוא צריך ושאתה לא יכול לעזור והוא ממשיך לנסות כי הוא לא מבין. אבל זה לא אמור להיות המקרה הנורמלי. אם מכל עשרים שיחות יש לך יותר מאחת כזו אתה בבעיה אמיתית

*מה שכן, אני לא תמיד זמין ולא חושב שצריך להיות. אני יכול להיות חצי יום לא זמין בטלפון. אז אולי זה קצת מאזן.

ולכן הרבה פעמים שמתקשרים אני לא עונה.

לא חושב שיש חיוב לחזור למישהו אם אני לא רוצה..

לעומת זאת, אם מישהו שלח הודעה אני לא חושב שאפשר פשוט להתעלם מבנאדם. לחזור לבנאדם זאת פעולה אקטיבית, כל עוד הוא לא התקשר אלי פעמיים - אני שם את זה בתור זכות שלי אם לחזור אליו או לא.

כדי שיחשבו שאני לא ליד הטלפון ולא שראיתי שהם מתקשרים ובכוונה לא עניתי.

זה רק במקרה שאין לי כוח לענות. ברוב המקרים אני עונה.

אבל מישהו שאני מתקשרת אליו מנתק לי את השיחה כמעט מיד אני חושבת "לפחות היא יודעת שהתקשרתי ואולי היא עסוקה עכשיו" וזה יותר מרגיע מאשר אם הצלצול היה מגיע לסוף.

אז אני לא יודעת מה הקטע הסטנדרט הכפול הזה.

כשהייתי בשביעית היו כמה וכמה פעמים שמספר חסוי התקשר אליי, לפחות פעם בשבוע למשך הרבה זמן. לא הבנתי מי המטריד הזה, ואמרתי שאין סיכוי שאני אענה למספר חסוי.

בסוף התברר לי מבנות שדברתי איתן על זה, שזה בשביל הצו ראשון, והם משום מה חושבים שזה מובן וברור ולא קריפי בכלל השתמש באותה שיטת תקשורת של עבריינים שסוחטים באיומים או משהו.

מקודם הגבתי שאני מסנן, אבל לפי התגובות (שחלק אומרים שזה לא יפה, בין אדם לחבירו וכו') לא בטוח שהבנתי מה הכוונה כאן במילה "סינון"

אם זה לתת לצלצול להפסיק מעצמו או לנתק להפסיק את הצלצול.

אז אני התכוונתי לאפשרות הראשונה - נותן לצלצול להפסיק מעצמו

כך שהמתקשר יצא מנקודת הנחה שלא ראיתי שהוא מתקשר

בנאדם שפונה אלי ברחוב יודע ששמעתי אותו 

ולכן וודאי הוא מצפה לתשובה ואם אני לא עונה הוא יפגע.

אבל אדם שמתקשר לא יודע מה אני עושה עכשיו ולפעמים אני באמת לא זמין - כמו כולם.

בכל מקרה, לא הייתי מכניס את זה בבין אדם לחבירו כי אחרת היינו צריכים להיות תמיד ליד הפלאפון שלא לעבור איסור. 

אולי עבודת המידות,  אבל אני אישית גם זה לא חושב - כי זה שיש לנו פלאפון לא אומר שלא מגיע לנו שקט

נכון, זה לא יפה להעליב בן אדם, אבל אם מישהו צריך אותך, למה שלא תענה לו?

זה שהוא חושב שלא שמת לב אולי פותר את העלבון אבל לא את האגואיסטיות שבזה. וגם זה -ולכמה זמן זה תקף? חצי שעה? הרי אחרי שלש פעמים שלא ענית, הוא כבר יודע שאתה לא לוקח את הטלפונים שלו ברצינות.

באמת, מאד מטרידה אותי התפיסה שלהעליב מישהו זה ממש ממש חמור, אבל להתעלם מהצרכים הממשיים שלו ומבקשת עזרה שלו זה בסדר גמור מבחינת בין אדם לחברו.

נכון באמת לפעמים מישהו צריך עזרה באמת, אני באמת מתלבט בגלל זה

אבל הבעיה שברוב רובם של המקרים חברים מתקשרים סתם כדי לספר סיפורים ולהעביר את הזמן שלהם בהפסקה בעבודה...  

אז אם זה הורים או מישהו לא שגרתי אני עונה גם אם לא בא לי כרגע

אם זה חבר שתמיד מספר סיפורים השיטה שלי זה לראות אם הוא ינסה שוב או לא. 

ואני מקווה שכך לא יצאה תקלה תחת ידי

להקשיב לאדם זה לא עזרה? אני יודע שלפעמים אני צריך פשוט מישהו לדבר איתו

אבל זה נכון, שאלי אכן נדיר שמישהו מתקשר אלי אם זה לא מתוך צורך

סתם אוהבים לקשקש. 

מי שאני יודע שהוא במצב כזה בטח שאני אענה לו.

חצי שעה זה בדרך כלל הטווח אצלי כאשר אני בסביבת הטלפון (לפעמים אני יוצא מהבית בלי טלפון אז זה אחרת), לא מחייב אחרים. ברור שזה תלוי בתרבות האישית של בן אדם. יש מישהו בחברה הקרובה שלי שלפחות ברווקותו היה ידוע שהוא זמין כמה דקות ביום.

אני ממש לא בעד זמינות תמידית. אבל כאשר זמינים - אני חושב שצריך סיבה ממש טובה כדי לא לענות/להחזיר טלפון

כשאין לי כח לאנשים.

אח"כ כשמביטה במסך חוזרת אל כל המספרים לפי הסדר 

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי