אולי תוכלו לעזור לי..
יש לי תלמידה מהממת ממש בגיל תיכון שמתמודדת ככל הנראה עם התמכרות לצפיה בסרטים/סדרות וכו. התוכן בו היא צופה הוא לא פורנוגרפי לפי הידוע לי, אבל הוא מספיק רדוד ונמוך כדי שהיא תרגיש לא טוב עם עצמה. בעצם להנחתי יש כאן שתי בעיות. האחת היא התוכן אליו היא נחשפת שגורם לה ירידה גדולה ברוחניות, הראש פחות פתוח לדברים שבקדושה, הנפש מתחספסת וכל הדברים הנחמדים בסגנון, והשניה היא הבעיה שמדובר בהתמכרות. לטענתה, היא לא שולטת בעצמה, היא לא מצליחה להפסיק עם זה גם שבשכל היא מבינה שזה מזיק לה. היא שורפת על הצפיה לילות שלמים, איכות החיים שלה נפגעת, תפיסת העצמי שלה פגועה ועוד.
נסיתי להבין אם יש דרך לעזור לעצמה בצורה חיצונית ( חסימה יותר טובה, אי גישה למחשב משעות מסוימות וכ'ו) אך היא טוענת שהיא מצליחה לעקוף את החסימות ולהעביר את האחריות להורים שלה שיקחו לה את המחשב וכזה זה נסיון שכשל בעבר.
כרגע היא בטיפול רגשי ועד כמה שאני יודעת האופי של הטיפולים מהסוג הזה הוא פחות ממוקד מטרה. היא מאד נהנית בטיפול ומרגישה שהיא נתרמת, אבל לתחושתי והיא גם הסכימה איתי, הבעיה של ההתמכרות לא מקבלת מענה. אני לא יודעת מה המטפלת חושבת בעניין. יתכן כי לדעתה ההתמכרות יושבת על דברים עמוקים יותר וברגע שהם יפתרו הבעיה תעלם מעצמה??
בכך אופן לי אישית מרגיש כי הטיפול עצמו הוא טוב ונצרך אבל הוא חייב לבוא בתוספת לעוד משהו פרקטי.. כרגע זה מרגיש לי קצת כמו חולה גוסס שנותנים לו פיזותרפיה לפני שחסלו את החידק..
האם לדעתכן היא צריכה לפנות לכיוון של טיפול בהתמכרויות? או שאולי דוקא הכיוון של הטיפול הרגשי כן יכול להשאר בלעדית?
יש לי תלמידה מהממת ממש בגיל תיכון שמתמודדת ככל הנראה עם התמכרות לצפיה בסרטים/סדרות וכו. התוכן בו היא צופה הוא לא פורנוגרפי לפי הידוע לי, אבל הוא מספיק רדוד ונמוך כדי שהיא תרגיש לא טוב עם עצמה. בעצם להנחתי יש כאן שתי בעיות. האחת היא התוכן אליו היא נחשפת שגורם לה ירידה גדולה ברוחניות, הראש פחות פתוח לדברים שבקדושה, הנפש מתחספסת וכל הדברים הנחמדים בסגנון, והשניה היא הבעיה שמדובר בהתמכרות. לטענתה, היא לא שולטת בעצמה, היא לא מצליחה להפסיק עם זה גם שבשכל היא מבינה שזה מזיק לה. היא שורפת על הצפיה לילות שלמים, איכות החיים שלה נפגעת, תפיסת העצמי שלה פגועה ועוד.
נסיתי להבין אם יש דרך לעזור לעצמה בצורה חיצונית ( חסימה יותר טובה, אי גישה למחשב משעות מסוימות וכ'ו) אך היא טוענת שהיא מצליחה לעקוף את החסימות ולהעביר את האחריות להורים שלה שיקחו לה את המחשב וכזה זה נסיון שכשל בעבר.
כרגע היא בטיפול רגשי ועד כמה שאני יודעת האופי של הטיפולים מהסוג הזה הוא פחות ממוקד מטרה. היא מאד נהנית בטיפול ומרגישה שהיא נתרמת, אבל לתחושתי והיא גם הסכימה איתי, הבעיה של ההתמכרות לא מקבלת מענה. אני לא יודעת מה המטפלת חושבת בעניין. יתכן כי לדעתה ההתמכרות יושבת על דברים עמוקים יותר וברגע שהם יפתרו הבעיה תעלם מעצמה??
בכך אופן לי אישית מרגיש כי הטיפול עצמו הוא טוב ונצרך אבל הוא חייב לבוא בתוספת לעוד משהו פרקטי.. כרגע זה מרגיש לי קצת כמו חולה גוסס שנותנים לו פיזותרפיה לפני שחסלו את החידק..
האם לדעתכן היא צריכה לפנות לכיוון של טיפול בהתמכרויות? או שאולי דוקא הכיוון של הטיפול הרגשי כן יכול להשאר בלעדית?
