איך חנוך לנער על פי דרכו (טריגר הורות במשפחה ברוכההמקורית
כשאנחנו כל הזמן עסוקים בהשוואות כילדים בעצמנו?
ואיך זה מסתדר עם העובדה שאי אפשר לבקר הורים?
משימה שהופכת קשה וקשה יותר עבורי במחשבה.
משו לא מסתדר לי פה.
אני כותבת את זה עקב התמודדות שלי אישית עם העניין, שמאוד קשה לי, ולא מצליחה להבין את המשמעות של יחס אחר לכל ילד.
של לשים ילד אחד 'בעדיפות' מעל האחר בכל מיני דברים ולצפות שהשאר יהיו בסדר עם זה.
זו המשמעות של העניין?
כי אם כן, יש פה דיסוננס מטורף.
איך הורה אחד יכול להתמודד עם מענה לכמה נפשות בו זמנית?
סליחה אם אני מחלישה פה מישהי, אבל החוויה שלי פה קשה כילדה. כילדה לאמא שלי וכאמא בעצמי.


אני יוכלה להזדהות עם מה שרשמת...בתי 123
ברור שכל ילד צריך משהו אחר וכן לפעמים זה נראה לילדים האחרים כאפלייה.
אבל מראייה בוגרת ורוחנית אפשר להבין שהורה עושה את ההשתדלות שלו לפי מה שהוא מבין יודע ורואה לנכון אבל מה שיעבור על הילד זה מדוייק מלמעלה. לאמא שלך לא היתה באמת שליטה על זה וגם לך בתור אמא אין שליטה על זה.
נסי לחשוב עם עצמך לבד על סיטואציות לא נעימות כאלו ותחשבי מה למדת מהן ואיך הן חיזקו אותך כאדם בוגר.
גם ללמוד שהעולם לא ממש שויוני ופייר זה חשוב גם ללמוד שלא הכל מושלם. אולי ההרגשה של הקנאה יכלה לגרום לך להיות יותר בולטת אסרטיבית או לימדה אותך איפוק...
בקיצור את תעשי את ההשתדלות שלך לפי הציוי חנוך לנעל על פי דרכו ותתפללי שהילדים שלך יקבלו מזה את הכי טוב.

תודה שהגבתהמקורית
חייבת לציין שאין בי קנאה מול האחים, כי הם לא שולטים על זה. זו התנהלות שהיא נטו שלה.
ואת יודעת עוד משו? דווקא בגלל שאני רואה את הדברים בצורה אחרת, יותר בוגרת, אני מתקשה להבין.
כן, אני מאופקת. אבל לא בגלל קנאה. אלא בגלל שבאמת אין טעם להעלות על זה. ולבקר אותם ולהתרעם על זה גם גם לא שייך.. הם בכלל לא מבינים מה הבעיה פה. והאסרטיביות לא מביאה איתה כלום.
אז השכל מבין את מה שאת אומרת אבל ברגש חסרה לי אמא.
וגם מול הילדים שלי, הם ככ שונים וכבר עכשיו אני רואה שקשה לי להכיל ולתת מענה. אז בכלל..
לא קשור- אבל את באה ממשפחה ברוכה?שוקולד פרה.

איכשהו תמיד היה לי בראש שאת באה ממשפחה קטנה, כי כתבת שאת חוזרת בתשובה...

 

לא מובן כ"כ מההודעה מה את מרגישה.

את מתרעמת על כך שהורייך הפלו אותך?

או שאת מרגישה נטייה לאחד הילדים, וקשה לך להרגיש אשמה על ה"'קיפוח" של השני?

 

אני ממש מזדהה עם העניין.

תמיד הרגשתי שאמא שלי מעדיפה כל אחד מהאחים שלי ולא אותי.

כי הייתי שונה. הייתי רחפנית יותר, עם עולם משלי יותר, פחות הולכת בתלם.

 

היום זה אחרת, אבל זו ממש חוויה שהולכת איתי.

 

 

אני יודעת מהבית שגדלתי בוסמיילי12
זה שכל ילד דורש משהו אחר.
אז אוטומטית ההיענות של ההורים שלי היתה בהתאם לצורך.
אבל אף פעם לא הרגשתי שחסר לי.
כלומר, רואים בעין שיש 'עדיפות' לאחים מסוימים שלי. אבל זו לא באמת עדיפות אלא הם פשוט זקוקים מההורים שלי ליותר ממה שאני צריכה. ולכן גם אין בי תרעומת או אכזבה.

ובמשפחה הקטנה שלי אני מאד חוששת.
אחד היךדים שלנו הוא מאתגר נורא. אני מפחדת שלא אוכל לתת לו את האהבה שהוא זקוק לה. זה מעסיק אותי המון🥺
וואי, זה ממש ככהשוקולד פרה.

 

ילדים שהם נוחים, האהבה כאילו באה אליהם יותר בקלות.

נכון שלפעמים "שוכחים" אותם בצד,

אבל לרוב המבט של אמא או אבא יהיה מפויס ואוהב כלפיהם.

לעומת המבט על הילד המאתגר, שהוא יותר "מה אתה רוצה ממני עכשיו?!"

 

אני חושבת שזה לגמרי עניין של תהליך ושל זמן.

לומדים לאהוב פשוט. לומדים להרחיב את הנפש.

זה הקטע בחיים האלה- הנפש מתרחבת בעיקר דרך מה שקשה. 

מעצבן, אבל זה ככה.

הלוואי שאגיע למקום הזהסמיילי12
אני חודשיים אחרי לידה אז סולחת לעצמי כרגע למרות שהמון פעמים אני מלאה רגשי אשמה.
אני משתדלת בזמנים שאני נינוחה ולא קפיץ לקחת אותו לחבק אותו להגיד לו כמה הוא טוב ומקסים וכמה אני אוהבת אותו.
ונזכרת במה שהרב עובדיה יוסף זצוק"ל אמר- ילדים שובבים זה נשמות גבוהות בגוף קטן. הגוף לא יכול לשאת את הנשמה הגבוהה הזו אז זה מתבטא בשובבות קיצונית.

בסוף ממנו תהיה לי הכי הרבה נחת😅 ה' ישמור אותו.
אני מבינה מאוד את מה שאת כותבתהמקורית
ובאמת אני זו שכביכול עושה הכי הרבה נחת
אבל רק בגלל שאני רחוקה. והם די אומרים את זה בלי להתבייש. הכי נחת שלהם זה שיעזבו אותם בשקט והם לא יידרשו ליותר מהעומס הקיים.
ועם זאת, אמא שלי בהכרח מעמיסה על עצמה הרבה בנתינה לאחים האחרים שלי ואחרכך גם מתלוננת.
טיפוס קשה.
מה הכוונה? לא הבנתידבורית
למה חינוך מותאם צרכים= העדפות שמייצרות קנאה?
סליחה אהובה אם תוכלי להסביר שוב את הנקודה
מבחינתי חנוך לנער על פי דרכו
אומר
שנגיד יש לי ילד
שאני מזהה שהוא צריך להיות פעיל
אקטיבי, עם משימות
ושאם הוא משתעמם זה קטסטרופה
אז אני משתדלת לאתגר אותו במשימות.
וילדה אחרת שלי למשל,
צריכה חופש פעולה כדי להביע יצירתיות
אז אני אתנהל איתה קצת אחרת
אבל בסופו של דבר
ברמת התוצאה
אני מכוונה את שניהם לאותה הציפייה
לפתח מידות טובות של חסד ומצוות
ולפתח את האישיות שלהם בתור עובדי ה'
רק הדרך היא שונה
וזה מבחינתי חנוך לנער על פי *דרכו*
זהו שאת מזהה. ב"ה.המקורית
וכנראה אצלנו לא היה זיהוי וזה הקושי שלי

שאז המענה לא הולם לילד. וגם תלוי בכח ובפניות שיש להורה גם כשעולה קושי בצורה ממש מובהקת
אז אולי השאלה לא ככ מדויקת
אבל לפחות פרקתי קצת
לפרוק זה חשוב מאודדבורית
מענה לא מותאם צרכים לצערי יכול להיות במשפחה מצומצמת ומשפחה ברוכה כאחד
נכון שככל שיש יותר ילדים צריך יותר פניות כדי לזהות את הצרכים נכון, וצריך יותר משאבים כדי לתת להם מענה מתאים.
אבל בדכ מי שבוחר במשפחה ברוכה, לרוב שם בסדר עדיפות גבוהה יותר את ההשקעה בילדים. לא תמיד כמובן.
וצריך בזה הרבה סיעתא דשמיא, ועדיין יש הרבה פיספוסים פשוט כי אנחנו בני אדם.
לכן תמיד יהיו צרכים שיתפספסו ונקודות שבר
אחרת היינו בעולם מתוקן שכולו טוב

ועכשיו, לגבי הנקודה של מה שכתבת אסור לבקר הורים
אז נכון שאסור לומר להם ביקורת
אבל חשוב לדבר על זה
כדי לעבד את המקום הפגיע
איפה שהצורך לא נענה
לעבד את הכאב על המקום הזה
ואת זה את עושה נפלא,
בעבודה רגשית חשובה
במודעות עצמית גבוהה
ובבירור שיוביל לדיוק בעז"ה ❤️
התנועה בין הדורות צריכה להישמר קדימה
את המסקנות מיישמים על הילדים
את ההורים אי אפשר לתקן, רק לכבד
שעשו מה שיכלו
לא ממש הצלחתי להבין את החוויה שלך כילדהמתואמת
אבל אני חושבת שבאמת יש תקופות שההורים שמים את הפוקוס יותר על ילד אחד (או יותר), ואלה שלכאורה "חלקים" קצת נזנחים בצד...
אבל כל עוד הם מודעים לזה, ואפילו משתפים בזה את הילדים שכרגע לא זקוקים לתשומת לב מיוחדת, וכל עוד הם מנסים בכל זאת לתת מדי פעם תשומת לב גם להם - אני חושבת שלא אמורים להיות להם משקעים מזה...
(למשל - אחד הילדים שלי שעכשיו ב"ה לא זקוק לטיפול מיוחד לפעמים בא אלינו ואומר שהוא רוצה לדבר איתנו. אנחנו משתדלים מיד להתפנות אליו, גם אם כל מה שהוא רוצה לומר זה "אבא ואמא, אני אוהב אתכם"... כדי שירגיש שאנחנו איתו, גם אם אנחנו לא לוקחים אותו לטיפולים)
מעבר לזה - באמת חשוב לזהות את האופי של כל ילד, ולכוון אותו בהתאם לכך. גם בכישרונות - אם ילד אוהב לצייר, אז לטפח את התחום הזה אצלו, ואם ילד אוהב לנגן - אז כנ"ל. וגם באופי ובהתנהגויות - לפי מה שהילד מכתיב.
שורה תחתונה - זה באמת מאתגר נורא, לשים לב לכולם, אבל אם נותנים לזה את תשומת הלב הנכונה אני חושבת ומתפללת שזה יכול להצליח...
ובאמת מתפללת שלא יהיה ילד שלי שיפתח שרשור כזה בעוד כך וכך שנים
זה הענייןהמקורית
שמי אמר שאני לא צריכה תשומת לב?
זה מה שההורה רואה אולי.
במקרה שלי בכל אופן, הצורך שלי בתשומת לב הורית ומענה לכל מיני בעיות רגשיות שאת חלקן הם יצרו בכלל (ואני בכוונה כותבת כך לא כהאשמה אלא כעובדה שאותה אני לא מעונינת לפרט) בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים מולם מאז שאני ילדה.
אולי אז לא ביטאתי את זה ממש במילים אבל כן במעשים והיום זה גם במילים ממש - אני רוצה לבוא לראות אתכם. אחרי חודש שלא, כן?
וגם אז, המענה הוא שאין זמן ופניות כי יש נכדים שצריך לעשות להם בייביסיטר בשעות הבוקר ואז נגמר הכח.
זה כל הזמן ככה. זה לא רק מקרה אחד.

עכשיו אני יודעת שאין לי איך לשנות את זה אבל זה כן גורם לי לתהות על המנגנון של מענה לצורך כשיש כמה ילדים והאם זה בכלל אפשרי וישים


או שבאמת המקרה שלנו הוא חריג ואין להקיש ממנו שזו גם אפשרות
לגבי החלק הזהאני זה א
שיש עוד נכדים/אחים אני מאוד מזדהה אגב ואם ינחם אותך קצת אצלנו זה לא קשור למרחק אנחנו מאוד קרובים פיזית ועדין בעדיפות אחרונה ועם ההורים שלי אני באמת לפעמים מתבאסת קצת אבל אני יודעת שהמרחק כן פקטור כאן וגם זה שאנחנו פחות מראים שזקוקים להם ושאר האחים כן יותר מדברים את ההזדקקות אז יש יותר עזרה שם..מנחם אותי לדעת שזה לא כי לא אוהבים אותי ויש לי משהו לא פתור עם אמא שלי שלא מאפשר לי להראות את ההזדקקות שלי אליה
אני לא בטוחה, אבל נשמע לי שזה באמת חריג...מתואמת
אני חושבת שיהיה לך טוב לעבד את הרגשות האלה מול איש מקצוע... ניסית פעם?
בהתחלה חשבתי להציע לך לדבר ישירות עם אמא שלך, ממרחק של שנים (אמא שלי סיפרה לי שחלק מהאחים שלי דיברו איתה על כל מיני דברים לא פתורים מבחינתם מהילדות, וזה היה טוב לכל הצדדים) - אבל נשמע שהיחס הזה ממשיך גם היום... אז לא יודעת אם יעזור לפתוח את זה...
בכל אופן, אני לא בטוחה שזה קשור למשפחות ברוכות ילדים, אלא לדפוס התנהלות הורי. גם במשפחות של שני ילדים זה יכול לקרות, שהורה יעדיף ילד אחד על פני השני... (קראתי סיפורים כאלו, ב"ה לא נתקלתי בזה באופן אישי)
אני על זה האמתהמקורית
התחלתי לאחרונה טיפול
מקווה שיעזור לי
תודה ❤️
אמן! בע"ה שתגיעי למקומות טובים בנפש מתואמת
קודם כל מחבקת אותךאני זה א
על החויה שלך.זה באמת נשמע כואב וקשה.
האמת שאני אף פעם לא חשבתי שהכוונה היא ליחס מועדף אלא שכל ילד להתיחס אליו לפי מה שצריך אחד צריך יותר חיבוק אחד יותר קשיחות אחר יותר עדינות וכו..וגם מבחינת כיוון בעבודת ה לכל ילד מתאים משהו אחר..
ובדיוק לפני יומיים שמעתי פירוש יפה על חנוך לנער על פי דרכו לא זוכרת בשם איזה רב מחילה.
על פי דרכו- פירוש בתחילת דרכו כשהו קטן תחנך אותו ותתוה לו את הדרך..וזה ממש התחבר לי טוב בלב.
אני מדברת על זההמקורית
בדיוק. גם.
שהורה חושב שקשיחות זה מה שטוב לילד אחד בזמן שלילד אחר הוא מרעיף יחס וותרנות למשל .
שהורה חושב שילד אחד מסתדר אז הוא מניח לו לנפשו לחיות את חייו בזמן שילדים אחרים מקבלים יותר יחס.
זה בסוף יוצא העדפה ולא חנוך לנער. ככה אני רואה וחווה את זה בכל מקרה
אני מבינה אותך וגם לי ישאני זה א
קושי מסויים עם זה לכן מה ששמעתי השבוע מאוד התיישב לי על הלב.בכל מקרה מבחינתי כל ילד צריך שיראו לו את האהבה אבל באמת לכל ילד יש את הדרך שלו שצריך להוליך אותו בה וכן לפעמים יש ילד שיש לו יותר יכולות במשהו אבל באמת צריך להיזהר שלא יהיה בקיצוניות של אחד לתפוס קצר בצורה נוראית ושני לשחרר בלי שום רסן.. צריך איזון.
לפעמים גם החיים מובילים אותנו לזה וזה לא במתכוון אבל במצב כזה בעיני צריך למצוא את הדרך לתווך את המצב לשאר הילדים..
חיבוק, באמת קשהפליונקה
עבר עריכה על ידי פליונקה בתאריך ל' בסיון תשפ"ב 13:05
לא יודעת מה לכתוב. עכשיו כשילדים עדיין ילדים אני האמא חייבת לתת להם מה שהם צריכים. אחרים גיל 21 לא חייבת כלום לדעתי. אם לא יתאים לי אני לא מתכוונת להכריח את עצמי.
שאיפה היא לראות כל ילד ולהשתדל לתת לו מה שהוא צריך. מצד שני אני רק בן אדם. יכולות שלי מוגבלות. וזה שלא במשפחות קטנות זה יותר קל. מוזר אבל גם במשפחות קטנות זה אותו דבר. מכירה הרבה , בעצם גדלתי בסביבה של משפחות עם שני ילדים. איכשהו שם אי-שוויון עוד יותר בולט. לא יודעת למה.
לא חייבת להכריח את עצמך למה?המקורית
להיות אמא זה לא רק עד גיל 21
לא בטוחה שהבנתי אותך
אני חושבת שהרעיון הוא להיות הורה קשובתוהה לי
שמכבד את הילדים שלו ומבין שיש להם רצונות וצרכים מצד אחד, ומצד שני כל ילד זקוק לגבולות בריאים כדי לצמוח.
ברגע שמקשיבים לילד ושומעים אותו, נותנים בו אימון ומשתפים אותו, אז אפשר לנהל שיח בוגר עם הילד. לדוגמה הילד אומר: למה הוא לא הולך לבית הספר היום ואני כן? הורה: שאלה מקסימה נסיך שלי. אני שמחה שאתה בא ושואל אותי. מה אתה מרגיש כשאתה חושב על זה,? יש לך רעיון למה הוא נשאר בבית ואתה לא? יש לך דוגמאות מתי אתה קיבלת משהו שהוא לא? וכו וכו..
היתהילה 3>
נראה לי שהנקודה של חנוך לנער על פי דרכו זה לתת לכל ילד את מה שהוא זקוק לו.
כמו שנניח תתני לתינוק בגדים של תינוקות, לילדה בת 4 בגדים במידה 4, ולילד בן 8 בגדים שמתאימים לילד בן 8,
ככה גם בשאר הדברים לראות מה הדבר שנכון לכל ילד ולהשתדל להעניק לו אותו.


מעבר לזה נשמע שבאמת יש לך כאב מילדות של חוויה של אפליה או קיפוח, ושזה דבר שמציף אותך ומקשה עלייך גם מול ההורים שלך וגם מול ילדייך.

אז קודם לגבי ההורים, סביר להניח שכמונו, הם השתדלו להיטיב בכלים שהיו להם והם ידעו,
ובכוחות הנפש שהיו להם, ומצד שני הם גם לא מושלמים (כמונו )
וגם להם יש את השריטות מהילדות שלהם...
וככה ה' ברא את העולם.

ולא בכדי.
הדברים שצפים בך הם מצד אחד כואבים, אבל מצד שני גם פתח לריםוי של מה שעברת,
ופתח לתיקון מול הילדים האישיים שלך בע"ה.

לגבי מה שכתבת שאי אפשר לבקר הורים, אני חושבת שאם את מרגישה כל מיני תחושות של כאב
והיו חסרים לך כל מיני דברים, תתני להם מקום והכלה.
האם לבוא להורים בביקורת על זה- פחות יעבוד קודם כי ביקורת זה דבר הורס ולא בונה,
ושנית זה באמת מקום פחות מומלץ ולכבד.

אבל אם תדעי כן לזהות את התחושה הקשה שיש לך, ואת הצורך, תוכלי לנסות לשתף אותם מהמקום האמיתי והפנימי שעדיין זקוק לאהבתם ועדיין מרגיש שלא מקבל מספיק.

בכל מקרה נשמע ממש מציף,
שולחת לך כח 🌻
שאלה מענינת, לא בטוחה שלגמרי הבנתיפרצוף כריתאחרונה
בקשר לילדים-
את לא מרגישה שאוהבת את הילדים שלך אותו דבר?
אולי כשנולד תינוק זה שכיח כי קשה להתרגל לזה שיש עוד ילד בבית
אבל לאהוב ילדים שונים - זה הכיף הכי גדול שיש! לאהוב בכל אחד את התכונות המיוחדות שלו!
אולי יש קטע של אנשים נורא'מוצלחים' ו'פרפקציוניסטים' ש-כל מי שטיפה פחות' מוצלח' מהם - קשה להם לאהוב אותו... אני ככה במידה מסוימת חשתי בילדותי מצד הוריי, שהם חשים שאני פחות מוצלחת, בתקופות מסוימות, אולי גם קשור לאנשים עם פתיל קצר.... ולכן קשה להם לאהוב את כל הילדים שווה בשווה
ובקשר להורים-
אני חושבת שבלבך מותר לך' לבקר' אותם, במובן של להבין מה היה חסר לך מהם ואת צריכה 'להתנתק' מזה ולא להאמין לזה, בלב או בראש..
אבל בשורה התחתונה להעריך אותם-שנתנו כמה שיותר שיכלו לתת, לפי הכוחות והתפיסות והיכולות שהיו להם באותו זמן, כי בסופו של יום כולנו אנושיים, כלומר מוגבלים בכוחותינו
(לא יודעת אם הבנתי את השאלה שלך... אם לא מתאים לך מה שאמרתי - אל תקחי... )
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

ייתכן שיש מישהי כזאתהמקורית

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית


יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה


לא נכון ולא יפהלפניו ברננה!

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.


ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

אצלנוoo

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים


לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

הנה זאת דוגמה מעולהפרח חדש

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....


 

 

זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ולמה לנו לדבר מאחרים...עכבר בלוטוס

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

 

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

 

 

מצטרפת לכל מי שאמרהמתיכון ועד מעון

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

אצל אף אחד לא הכל ורודעוד מעט פסח

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.


מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).


רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

הייתי שולחת תמונה של הררי כביסה שעל הספה.........נפש חיה.

וברצינות


אנחנו לא במרוץ


לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם


ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.



הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.


הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!


שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.


תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון


אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת


אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

 

תודה לכולן!אנונימית בהו"ל

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אחותיייהשקט הזה

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא


תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה


שייערב להן. אני לא שם

חיבוק יקרה. אומרים ש"מה טובו אוהליך יעקב" -קמה ש.

בס"ד


זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.


וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.


היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).


והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.


עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל


אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!


מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.


עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️


בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.


(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).


חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

חיבוק גדול, את אלופה!!!גלויה

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

אגיד לך מה עוזר לישוקולד פרה.

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.


הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.


אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.


אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

מהממת הרשתות זה מכהאורוש3

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

חיים לא כל מה שמציגים לך באינסטגרםעם ישראל חי🇮🇱

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

תרימי לעצמךואז את תראיאחרונה

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים


ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

 

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

 

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

את מדברתנעמי28

על מקרה שונה מאוד מזה של הפותחת ואין מה להשוות.

גרירה ונעילה של דלת לעומת פיתרון מוסכם מראש על שניכם.

שגם עליו אפשר לחלוק אבל כל אמא והדרך שלה.

בשונה מהמקרה של הפותחת שזה קו אדום לכל הדעות.

לא נראה לי ששום גישה טיפולית תומכת בהפעלת כוח וגרירה של ילד ונעילה בחדר.

מה השלב שבו החלטתם שאתם צריכות לקחתאנונימית בהו"ל

משהו נגד בחילות בהריון?


מרגיש לי שזה רק למקרים ממש קיצוניים

אצלי, כשהרגשתי שבא לי להעלם מרוב הרגשה רעהפרח חדש
אני ביום הזה שקמתי בבוקרשושנושי
והקאתי את נשמתי בלי אפשרות לעצור, זה הרגע שבו הבנתי שלא מוכנה יותר. 
נראה לי שאחרי שמנסים את כל האפשרויות האחרותגלי מטר

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

למה להגיע למקרה קיצון?כבת שבעים

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

הרב שלנו אמר לאבא שלי פעם-Doughnut

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

יש דברים טבעיים או בלי מרשםיעל מהדרום

לק"י


לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).


אחרי שכבר לקחתי בעבר והבנתי שלא צריך לסבולעדיין טרייה
ברגע שהתחלתי להקיא התחלתי לקחת
ולגבי זה שזה למקרים קיצוניים דווקא במקרים קיצונייםעדיין טרייה
זה לא תמיד עוזר. למקרים רגילים כמו שהיה לי: הקאה פעם ביום +בחילות כל היום זה ממש פותר את המצב.
למה לסבול?הבוקר יעלה

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

טוב שכנעתםאנונימית בהו"ל
עכשיו מה עושים עד שיש לי מרשם?
תנסי מה שהמלצתי. לאכול דברים יבשים, מים קריםיעל מהדרום
לא עוזר כל כךאנונימית בהו"ל
וניסית כדורים שכתבתי עליהם?יעל מהדרום
ומה עם פרמין, מותר בהריון?אנונימית בהו"ל
יותר קל להשיג את זה 
בגדול כן. היום פחות נותנים את זה.מוריה

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

את יכולה להשיג מרשם די מהרעדיין טרייה

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

כשהרגשתי שאני לא יכולה לתפקדרק טוב!
שאני לא מצליחה להחזיק את עצמי. שאני לא יכולה ללכת לעבודה. 
אני אישיתעם ישראל חי🇮🇱

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

כשהתבאסתי שהגיע הבוקר וצריך להמשיך לחיות עם בחילותשירה_11אחרונה
בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אבל גם ככהמותקקק
אנשים שמנים לרוב נשארים כאלה אז לפחות שיאהבו את איך שהם נראים
לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייט

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
הבכור שלי היה ככהגפן36
פחדתי שאין לו מספיק מקום בפה בשביל הלשון 😅

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

נראה לי כדאי לבדוק טונוס שריריםמתיכון ועד מעון

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

גם לי היה תינוק עם לשון בחוץ, לא חשבתי לבדוקשיפור
האמת לא שמתי לב בכלל, רק חמי שם לב ודאג שאולי יש לו תסמונת דאון. 
ובדקת את זה?דינהלהאחרונה
הלכתי עם תינוק בן 4 חודשים למוזיאון בירושלים. זהפלפלונת
מלחיץ אותי בגלל החצבת. מוצדק?
כבר הלכת?שמעונה
יאללה נגמר...

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

חשבתי שלא יבואו ככ, אתן הייתן הולכות במצבי?פלפלונת

ותודה על העידוד 

בכנות, לא הייתי חושבת על זה בכללאפונה

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

כנ''ל..ובכללל לא היה עולה בדעתי לחשושפה משתמש/ת

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

תודה לכן! על העידוד.פלפלונתאחרונה
וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוני
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
טוב זה כנראה תלויהמקוריתאחרונה

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

אולי יעניין אותך