איך חנוך לנער על פי דרכו (טריגר הורות במשפחה ברוכההמקורית
כשאנחנו כל הזמן עסוקים בהשוואות כילדים בעצמנו?
ואיך זה מסתדר עם העובדה שאי אפשר לבקר הורים?
משימה שהופכת קשה וקשה יותר עבורי במחשבה.
משו לא מסתדר לי פה.
אני כותבת את זה עקב התמודדות שלי אישית עם העניין, שמאוד קשה לי, ולא מצליחה להבין את המשמעות של יחס אחר לכל ילד.
של לשים ילד אחד 'בעדיפות' מעל האחר בכל מיני דברים ולצפות שהשאר יהיו בסדר עם זה.
זו המשמעות של העניין?
כי אם כן, יש פה דיסוננס מטורף.
איך הורה אחד יכול להתמודד עם מענה לכמה נפשות בו זמנית?
סליחה אם אני מחלישה פה מישהי, אבל החוויה שלי פה קשה כילדה. כילדה לאמא שלי וכאמא בעצמי.


אני יוכלה להזדהות עם מה שרשמת...בתי 123
ברור שכל ילד צריך משהו אחר וכן לפעמים זה נראה לילדים האחרים כאפלייה.
אבל מראייה בוגרת ורוחנית אפשר להבין שהורה עושה את ההשתדלות שלו לפי מה שהוא מבין יודע ורואה לנכון אבל מה שיעבור על הילד זה מדוייק מלמעלה. לאמא שלך לא היתה באמת שליטה על זה וגם לך בתור אמא אין שליטה על זה.
נסי לחשוב עם עצמך לבד על סיטואציות לא נעימות כאלו ותחשבי מה למדת מהן ואיך הן חיזקו אותך כאדם בוגר.
גם ללמוד שהעולם לא ממש שויוני ופייר זה חשוב גם ללמוד שלא הכל מושלם. אולי ההרגשה של הקנאה יכלה לגרום לך להיות יותר בולטת אסרטיבית או לימדה אותך איפוק...
בקיצור את תעשי את ההשתדלות שלך לפי הציוי חנוך לנעל על פי דרכו ותתפללי שהילדים שלך יקבלו מזה את הכי טוב.

תודה שהגבתהמקורית
חייבת לציין שאין בי קנאה מול האחים, כי הם לא שולטים על זה. זו התנהלות שהיא נטו שלה.
ואת יודעת עוד משו? דווקא בגלל שאני רואה את הדברים בצורה אחרת, יותר בוגרת, אני מתקשה להבין.
כן, אני מאופקת. אבל לא בגלל קנאה. אלא בגלל שבאמת אין טעם להעלות על זה. ולבקר אותם ולהתרעם על זה גם גם לא שייך.. הם בכלל לא מבינים מה הבעיה פה. והאסרטיביות לא מביאה איתה כלום.
אז השכל מבין את מה שאת אומרת אבל ברגש חסרה לי אמא.
וגם מול הילדים שלי, הם ככ שונים וכבר עכשיו אני רואה שקשה לי להכיל ולתת מענה. אז בכלל..
לא קשור- אבל את באה ממשפחה ברוכה?שוקולד פרה.

איכשהו תמיד היה לי בראש שאת באה ממשפחה קטנה, כי כתבת שאת חוזרת בתשובה...

 

לא מובן כ"כ מההודעה מה את מרגישה.

את מתרעמת על כך שהורייך הפלו אותך?

או שאת מרגישה נטייה לאחד הילדים, וקשה לך להרגיש אשמה על ה"'קיפוח" של השני?

 

אני ממש מזדהה עם העניין.

תמיד הרגשתי שאמא שלי מעדיפה כל אחד מהאחים שלי ולא אותי.

כי הייתי שונה. הייתי רחפנית יותר, עם עולם משלי יותר, פחות הולכת בתלם.

 

היום זה אחרת, אבל זו ממש חוויה שהולכת איתי.

 

 

אני יודעת מהבית שגדלתי בוסמיילי12
זה שכל ילד דורש משהו אחר.
אז אוטומטית ההיענות של ההורים שלי היתה בהתאם לצורך.
אבל אף פעם לא הרגשתי שחסר לי.
כלומר, רואים בעין שיש 'עדיפות' לאחים מסוימים שלי. אבל זו לא באמת עדיפות אלא הם פשוט זקוקים מההורים שלי ליותר ממה שאני צריכה. ולכן גם אין בי תרעומת או אכזבה.

ובמשפחה הקטנה שלי אני מאד חוששת.
אחד היךדים שלנו הוא מאתגר נורא. אני מפחדת שלא אוכל לתת לו את האהבה שהוא זקוק לה. זה מעסיק אותי המון🥺
וואי, זה ממש ככהשוקולד פרה.

 

ילדים שהם נוחים, האהבה כאילו באה אליהם יותר בקלות.

נכון שלפעמים "שוכחים" אותם בצד,

אבל לרוב המבט של אמא או אבא יהיה מפויס ואוהב כלפיהם.

לעומת המבט על הילד המאתגר, שהוא יותר "מה אתה רוצה ממני עכשיו?!"

 

אני חושבת שזה לגמרי עניין של תהליך ושל זמן.

לומדים לאהוב פשוט. לומדים להרחיב את הנפש.

זה הקטע בחיים האלה- הנפש מתרחבת בעיקר דרך מה שקשה. 

מעצבן, אבל זה ככה.

הלוואי שאגיע למקום הזהסמיילי12
אני חודשיים אחרי לידה אז סולחת לעצמי כרגע למרות שהמון פעמים אני מלאה רגשי אשמה.
אני משתדלת בזמנים שאני נינוחה ולא קפיץ לקחת אותו לחבק אותו להגיד לו כמה הוא טוב ומקסים וכמה אני אוהבת אותו.
ונזכרת במה שהרב עובדיה יוסף זצוק"ל אמר- ילדים שובבים זה נשמות גבוהות בגוף קטן. הגוף לא יכול לשאת את הנשמה הגבוהה הזו אז זה מתבטא בשובבות קיצונית.

בסוף ממנו תהיה לי הכי הרבה נחת😅 ה' ישמור אותו.
אני מבינה מאוד את מה שאת כותבתהמקורית
ובאמת אני זו שכביכול עושה הכי הרבה נחת
אבל רק בגלל שאני רחוקה. והם די אומרים את זה בלי להתבייש. הכי נחת שלהם זה שיעזבו אותם בשקט והם לא יידרשו ליותר מהעומס הקיים.
ועם זאת, אמא שלי בהכרח מעמיסה על עצמה הרבה בנתינה לאחים האחרים שלי ואחרכך גם מתלוננת.
טיפוס קשה.
מה הכוונה? לא הבנתידבורית
למה חינוך מותאם צרכים= העדפות שמייצרות קנאה?
סליחה אהובה אם תוכלי להסביר שוב את הנקודה
מבחינתי חנוך לנער על פי דרכו
אומר
שנגיד יש לי ילד
שאני מזהה שהוא צריך להיות פעיל
אקטיבי, עם משימות
ושאם הוא משתעמם זה קטסטרופה
אז אני משתדלת לאתגר אותו במשימות.
וילדה אחרת שלי למשל,
צריכה חופש פעולה כדי להביע יצירתיות
אז אני אתנהל איתה קצת אחרת
אבל בסופו של דבר
ברמת התוצאה
אני מכוונה את שניהם לאותה הציפייה
לפתח מידות טובות של חסד ומצוות
ולפתח את האישיות שלהם בתור עובדי ה'
רק הדרך היא שונה
וזה מבחינתי חנוך לנער על פי *דרכו*
זהו שאת מזהה. ב"ה.המקורית
וכנראה אצלנו לא היה זיהוי וזה הקושי שלי

שאז המענה לא הולם לילד. וגם תלוי בכח ובפניות שיש להורה גם כשעולה קושי בצורה ממש מובהקת
אז אולי השאלה לא ככ מדויקת
אבל לפחות פרקתי קצת
לפרוק זה חשוב מאודדבורית
מענה לא מותאם צרכים לצערי יכול להיות במשפחה מצומצמת ומשפחה ברוכה כאחד
נכון שככל שיש יותר ילדים צריך יותר פניות כדי לזהות את הצרכים נכון, וצריך יותר משאבים כדי לתת להם מענה מתאים.
אבל בדכ מי שבוחר במשפחה ברוכה, לרוב שם בסדר עדיפות גבוהה יותר את ההשקעה בילדים. לא תמיד כמובן.
וצריך בזה הרבה סיעתא דשמיא, ועדיין יש הרבה פיספוסים פשוט כי אנחנו בני אדם.
לכן תמיד יהיו צרכים שיתפספסו ונקודות שבר
אחרת היינו בעולם מתוקן שכולו טוב

ועכשיו, לגבי הנקודה של מה שכתבת אסור לבקר הורים
אז נכון שאסור לומר להם ביקורת
אבל חשוב לדבר על זה
כדי לעבד את המקום הפגיע
איפה שהצורך לא נענה
לעבד את הכאב על המקום הזה
ואת זה את עושה נפלא,
בעבודה רגשית חשובה
במודעות עצמית גבוהה
ובבירור שיוביל לדיוק בעז"ה ❤️
התנועה בין הדורות צריכה להישמר קדימה
את המסקנות מיישמים על הילדים
את ההורים אי אפשר לתקן, רק לכבד
שעשו מה שיכלו
לא ממש הצלחתי להבין את החוויה שלך כילדהמתואמת
אבל אני חושבת שבאמת יש תקופות שההורים שמים את הפוקוס יותר על ילד אחד (או יותר), ואלה שלכאורה "חלקים" קצת נזנחים בצד...
אבל כל עוד הם מודעים לזה, ואפילו משתפים בזה את הילדים שכרגע לא זקוקים לתשומת לב מיוחדת, וכל עוד הם מנסים בכל זאת לתת מדי פעם תשומת לב גם להם - אני חושבת שלא אמורים להיות להם משקעים מזה...
(למשל - אחד הילדים שלי שעכשיו ב"ה לא זקוק לטיפול מיוחד לפעמים בא אלינו ואומר שהוא רוצה לדבר איתנו. אנחנו משתדלים מיד להתפנות אליו, גם אם כל מה שהוא רוצה לומר זה "אבא ואמא, אני אוהב אתכם"... כדי שירגיש שאנחנו איתו, גם אם אנחנו לא לוקחים אותו לטיפולים)
מעבר לזה - באמת חשוב לזהות את האופי של כל ילד, ולכוון אותו בהתאם לכך. גם בכישרונות - אם ילד אוהב לצייר, אז לטפח את התחום הזה אצלו, ואם ילד אוהב לנגן - אז כנ"ל. וגם באופי ובהתנהגויות - לפי מה שהילד מכתיב.
שורה תחתונה - זה באמת מאתגר נורא, לשים לב לכולם, אבל אם נותנים לזה את תשומת הלב הנכונה אני חושבת ומתפללת שזה יכול להצליח...
ובאמת מתפללת שלא יהיה ילד שלי שיפתח שרשור כזה בעוד כך וכך שנים
זה הענייןהמקורית
שמי אמר שאני לא צריכה תשומת לב?
זה מה שההורה רואה אולי.
במקרה שלי בכל אופן, הצורך שלי בתשומת לב הורית ומענה לכל מיני בעיות רגשיות שאת חלקן הם יצרו בכלל (ואני בכוונה כותבת כך לא כהאשמה אלא כעובדה שאותה אני לא מעונינת לפרט) בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים מולם מאז שאני ילדה.
אולי אז לא ביטאתי את זה ממש במילים אבל כן במעשים והיום זה גם במילים ממש - אני רוצה לבוא לראות אתכם. אחרי חודש שלא, כן?
וגם אז, המענה הוא שאין זמן ופניות כי יש נכדים שצריך לעשות להם בייביסיטר בשעות הבוקר ואז נגמר הכח.
זה כל הזמן ככה. זה לא רק מקרה אחד.

עכשיו אני יודעת שאין לי איך לשנות את זה אבל זה כן גורם לי לתהות על המנגנון של מענה לצורך כשיש כמה ילדים והאם זה בכלל אפשרי וישים


או שבאמת המקרה שלנו הוא חריג ואין להקיש ממנו שזו גם אפשרות
לגבי החלק הזהאני זה א
שיש עוד נכדים/אחים אני מאוד מזדהה אגב ואם ינחם אותך קצת אצלנו זה לא קשור למרחק אנחנו מאוד קרובים פיזית ועדין בעדיפות אחרונה ועם ההורים שלי אני באמת לפעמים מתבאסת קצת אבל אני יודעת שהמרחק כן פקטור כאן וגם זה שאנחנו פחות מראים שזקוקים להם ושאר האחים כן יותר מדברים את ההזדקקות אז יש יותר עזרה שם..מנחם אותי לדעת שזה לא כי לא אוהבים אותי ויש לי משהו לא פתור עם אמא שלי שלא מאפשר לי להראות את ההזדקקות שלי אליה
אני לא בטוחה, אבל נשמע לי שזה באמת חריג...מתואמת
אני חושבת שיהיה לך טוב לעבד את הרגשות האלה מול איש מקצוע... ניסית פעם?
בהתחלה חשבתי להציע לך לדבר ישירות עם אמא שלך, ממרחק של שנים (אמא שלי סיפרה לי שחלק מהאחים שלי דיברו איתה על כל מיני דברים לא פתורים מבחינתם מהילדות, וזה היה טוב לכל הצדדים) - אבל נשמע שהיחס הזה ממשיך גם היום... אז לא יודעת אם יעזור לפתוח את זה...
בכל אופן, אני לא בטוחה שזה קשור למשפחות ברוכות ילדים, אלא לדפוס התנהלות הורי. גם במשפחות של שני ילדים זה יכול לקרות, שהורה יעדיף ילד אחד על פני השני... (קראתי סיפורים כאלו, ב"ה לא נתקלתי בזה באופן אישי)
אני על זה האמתהמקורית
התחלתי לאחרונה טיפול
מקווה שיעזור לי
תודה ❤️
אמן! בע"ה שתגיעי למקומות טובים בנפש מתואמת
קודם כל מחבקת אותךאני זה א
על החויה שלך.זה באמת נשמע כואב וקשה.
האמת שאני אף פעם לא חשבתי שהכוונה היא ליחס מועדף אלא שכל ילד להתיחס אליו לפי מה שצריך אחד צריך יותר חיבוק אחד יותר קשיחות אחר יותר עדינות וכו..וגם מבחינת כיוון בעבודת ה לכל ילד מתאים משהו אחר..
ובדיוק לפני יומיים שמעתי פירוש יפה על חנוך לנער על פי דרכו לא זוכרת בשם איזה רב מחילה.
על פי דרכו- פירוש בתחילת דרכו כשהו קטן תחנך אותו ותתוה לו את הדרך..וזה ממש התחבר לי טוב בלב.
אני מדברת על זההמקורית
בדיוק. גם.
שהורה חושב שקשיחות זה מה שטוב לילד אחד בזמן שלילד אחר הוא מרעיף יחס וותרנות למשל .
שהורה חושב שילד אחד מסתדר אז הוא מניח לו לנפשו לחיות את חייו בזמן שילדים אחרים מקבלים יותר יחס.
זה בסוף יוצא העדפה ולא חנוך לנער. ככה אני רואה וחווה את זה בכל מקרה
אני מבינה אותך וגם לי ישאני זה א
קושי מסויים עם זה לכן מה ששמעתי השבוע מאוד התיישב לי על הלב.בכל מקרה מבחינתי כל ילד צריך שיראו לו את האהבה אבל באמת לכל ילד יש את הדרך שלו שצריך להוליך אותו בה וכן לפעמים יש ילד שיש לו יותר יכולות במשהו אבל באמת צריך להיזהר שלא יהיה בקיצוניות של אחד לתפוס קצר בצורה נוראית ושני לשחרר בלי שום רסן.. צריך איזון.
לפעמים גם החיים מובילים אותנו לזה וזה לא במתכוון אבל במצב כזה בעיני צריך למצוא את הדרך לתווך את המצב לשאר הילדים..
חיבוק, באמת קשהפליונקה
עבר עריכה על ידי פליונקה בתאריך ל' בסיון תשפ"ב 13:05
לא יודעת מה לכתוב. עכשיו כשילדים עדיין ילדים אני האמא חייבת לתת להם מה שהם צריכים. אחרים גיל 21 לא חייבת כלום לדעתי. אם לא יתאים לי אני לא מתכוונת להכריח את עצמי.
שאיפה היא לראות כל ילד ולהשתדל לתת לו מה שהוא צריך. מצד שני אני רק בן אדם. יכולות שלי מוגבלות. וזה שלא במשפחות קטנות זה יותר קל. מוזר אבל גם במשפחות קטנות זה אותו דבר. מכירה הרבה , בעצם גדלתי בסביבה של משפחות עם שני ילדים. איכשהו שם אי-שוויון עוד יותר בולט. לא יודעת למה.
לא חייבת להכריח את עצמך למה?המקורית
להיות אמא זה לא רק עד גיל 21
לא בטוחה שהבנתי אותך
אני חושבת שהרעיון הוא להיות הורה קשובתוהה לי
שמכבד את הילדים שלו ומבין שיש להם רצונות וצרכים מצד אחד, ומצד שני כל ילד זקוק לגבולות בריאים כדי לצמוח.
ברגע שמקשיבים לילד ושומעים אותו, נותנים בו אימון ומשתפים אותו, אז אפשר לנהל שיח בוגר עם הילד. לדוגמה הילד אומר: למה הוא לא הולך לבית הספר היום ואני כן? הורה: שאלה מקסימה נסיך שלי. אני שמחה שאתה בא ושואל אותי. מה אתה מרגיש כשאתה חושב על זה,? יש לך רעיון למה הוא נשאר בבית ואתה לא? יש לך דוגמאות מתי אתה קיבלת משהו שהוא לא? וכו וכו..
היתהילה 3>
נראה לי שהנקודה של חנוך לנער על פי דרכו זה לתת לכל ילד את מה שהוא זקוק לו.
כמו שנניח תתני לתינוק בגדים של תינוקות, לילדה בת 4 בגדים במידה 4, ולילד בן 8 בגדים שמתאימים לילד בן 8,
ככה גם בשאר הדברים לראות מה הדבר שנכון לכל ילד ולהשתדל להעניק לו אותו.


מעבר לזה נשמע שבאמת יש לך כאב מילדות של חוויה של אפליה או קיפוח, ושזה דבר שמציף אותך ומקשה עלייך גם מול ההורים שלך וגם מול ילדייך.

אז קודם לגבי ההורים, סביר להניח שכמונו, הם השתדלו להיטיב בכלים שהיו להם והם ידעו,
ובכוחות הנפש שהיו להם, ומצד שני הם גם לא מושלמים (כמונו )
וגם להם יש את השריטות מהילדות שלהם...
וככה ה' ברא את העולם.

ולא בכדי.
הדברים שצפים בך הם מצד אחד כואבים, אבל מצד שני גם פתח לריםוי של מה שעברת,
ופתח לתיקון מול הילדים האישיים שלך בע"ה.

לגבי מה שכתבת שאי אפשר לבקר הורים, אני חושבת שאם את מרגישה כל מיני תחושות של כאב
והיו חסרים לך כל מיני דברים, תתני להם מקום והכלה.
האם לבוא להורים בביקורת על זה- פחות יעבוד קודם כי ביקורת זה דבר הורס ולא בונה,
ושנית זה באמת מקום פחות מומלץ ולכבד.

אבל אם תדעי כן לזהות את התחושה הקשה שיש לך, ואת הצורך, תוכלי לנסות לשתף אותם מהמקום האמיתי והפנימי שעדיין זקוק לאהבתם ועדיין מרגיש שלא מקבל מספיק.

בכל מקרה נשמע ממש מציף,
שולחת לך כח 🌻
שאלה מענינת, לא בטוחה שלגמרי הבנתיפרצוף כריתאחרונה
בקשר לילדים-
את לא מרגישה שאוהבת את הילדים שלך אותו דבר?
אולי כשנולד תינוק זה שכיח כי קשה להתרגל לזה שיש עוד ילד בבית
אבל לאהוב ילדים שונים - זה הכיף הכי גדול שיש! לאהוב בכל אחד את התכונות המיוחדות שלו!
אולי יש קטע של אנשים נורא'מוצלחים' ו'פרפקציוניסטים' ש-כל מי שטיפה פחות' מוצלח' מהם - קשה להם לאהוב אותו... אני ככה במידה מסוימת חשתי בילדותי מצד הוריי, שהם חשים שאני פחות מוצלחת, בתקופות מסוימות, אולי גם קשור לאנשים עם פתיל קצר.... ולכן קשה להם לאהוב את כל הילדים שווה בשווה
ובקשר להורים-
אני חושבת שבלבך מותר לך' לבקר' אותם, במובן של להבין מה היה חסר לך מהם ואת צריכה 'להתנתק' מזה ולא להאמין לזה, בלב או בראש..
אבל בשורה התחתונה להעריך אותם-שנתנו כמה שיותר שיכלו לתת, לפי הכוחות והתפיסות והיכולות שהיו להם באותו זמן, כי בסופו של יום כולנו אנושיים, כלומר מוגבלים בכוחותינו
(לא יודעת אם הבנתי את השאלה שלך... אם לא מתאים לך מה שאמרתי - אל תקחי... )
בנות שילדו בחופש הגדול, אשמח להרגעה^כיסופים^

מוצאת את עצמי יותר ויותר נלחצת ככל שהלידה מתקרבת מאיך יהיה אחרי

גם ככה זאת תקופה סופר קשוחה, הגוף מתפרק, הכל חדש, אין שעות שינה, טלטלה לכל המשפחה

נוסיף לזה שהילדים כל הזמן איתי בבית, איך עושים את זה?? אוף אני ממש בלחץ

וכנראה שגם נעבור דירה באותה תקופה (מחכים רק לאישור סופי)

ואני ממש מעדיפה מכל מיני סיבות לעבור כמה שיותר מהר ולא לדחות, חיכינו המון זמן למעבר הזה


וב"ה יש לנו משפחות מדהימות שאמרו שיעזרו, אבל כמה אפשר לעזור?

ההורים של שנינו עוד צעירים ועובדים ולא חושבת שזה נכון שיתנתקו מהחיים שלהם בשבילנו, אנחנו גם גרים קצת רחוק מהם

גם אם יעזרו כמה ימים, או אולי אפילו שבוע שאהיה אצל ההורים שלי, מרגיש לי שבסוף אצטרך להתמודד כמה שבועות במצב הזה

וגם ככה אחרי לידה זה קשוח, אז אפילו אם יעזרו לי עם הגדולים אני מגיעה למצב הרגיל של קשוח, פשוט בלי הקושי הנוסף (מקווה שזה מובן)


ובקהילה אנחנו נחשבים מהמשפחות הגדולות (מתי זה הספיק לקרות??) אז לא בונה על עזרה משם, אולי כמה ארוחות יולדות, אבל זה מרגיש לי כלום ביחס לדרישה בחופש הגדול כשכל הזמן בבית


ואני מפחדת מה זה יעשה לי, לגוף, לנפש, לזוגיות שלנו


בקיצור ממש אשמח לשמוע הרגעות ותןבנות❤️

עברתי את זה כמה פעמיםבאתי מפעם

באתי להרגיע.

דווקא יש משהו קצת מרגיע אותי שאין מסגרות סביב לידה.  

הילדים לידי, אני לא צריכה לרוץ להעיר לארגן אותם, להכין קופסאות אוכל,לאסוף אותם בצהריים ואז לקבל ילדים עצבניים ובכיינים (נכון תמיד אחרי מסגרות כולם בכיינים ועצבניים? סוג של הצפה רגשית מהמעבר ומהעייפות)

אז הילדים פשוט קמים בקצב שלהם, אני לא משקיעה בתסרןקןת ובגדים מסודרים, ואם טפטף שוקו על הילד אני לא רצה להחליף לו חולצה, הכל יותר רגוע באיזשהו מובן. קצב איטי.

מתישהו במהלך היום כשהבעל פנוי לוקח אותם לאיפשהו העיקר שיהיה קצת שקט, גן שעשועים, ג'ימבורי, מצידי קניות במכולת...

לגבי מעבר דירה, אין לי מה להגיד זה נראה לי קשוח ביותר לעבור דירה עם לידה... תזהרי מאוד לא להתאמץ אם כבר ילדת במעבר. 

תודה על התגובה^כיסופים^

הילדים שלי עוד קטנטנים, הגדולה בת 4 בקיץ

אז גם ככה הם קמים מוקדם והיא לא ישנה בצהרים (ואם כן, הולכת לישון ממש מאוחר)

איך היה לך עם העייפות? אולי זה מה שהכי מלחיץ אותי

וגם קשה לי לראות אותם מלוכלכים אבל כבר עכשיו לא מסוגלת להרים אותם לכיור לשטוף אז בטח אחרי הלידה

רק עצה טכנית קטנה124816
לא להרים ילד לשטוף פנים, שיהיה שרפרף/כסא ליד הכיור.

ובכללי לחשוב כמה את יכולה לסחוב אצל ההורים אחרי הלידה שיהיה עדיין סביר לכולכם ולנצל את ההזדמנות. (כשילדתי את הרביעי בתחילת אוגוסט והגדול היה בן 4, נשארתי כמעט חודש אצל ההורים, חזרתי רגע לפני תחילת שנת הלימודים, אבל יודעת שלא תמיד מתאפשר פיזית ונפשית גם מהכיוון שלך וגם של ההורים)

דבר ראשוןאיזמרגד1

יש קייטנה באזור גם לחודש השני של החופש? כי זה הדבר הראשון, אפילו לקייטנת בייביסיטר של בנות 15

לדאוג להקל עלייך כמה שאפשר - עזרה בניקיון, אוכל קנוי וכו'

לקנות מראש יצירות/ משחקים שווים שתוכלי להוציא שיעסיקו את הילדים, לקנות המון הפתעות וקשקושים שתוכלי לחלק בכל פעם שהמצב מתחיל לצאת משליטה ולעצור את זה שם

אם יש ילדים גדולים- למנות אותם האחראים להכין קייטנה לאחים הקטנים אחר צהריים, תמורת צ'ופר מסוים שתסכמו עליו מראש, או שכנות צעירות (בנות 12 נגיד) בתשלום

בקיצור להקל בכל מה שאפשר...

שיהיה בשעה טובה🙂

הילדים עוד פיצים^כיסופים^

בני 4 ו2

לצערי אין קייטנה בחודש השני

ולגדולה הקייטנה כבר עכשיו נגמרת ב13 (כל כך רציתי מלא זמן לעצמי לפני הלידה!)

גרים ביישוב קטן שבקושי יש נוער שמוכן לעשות בייביסיטר, מאז שהם נולדו לקחתי רק 3 פעמים מרוב שקשה למצוא ואני מתייאשת מראש

מה היית עושה אם לא היית בחלד?רוני 1234

חוץ ממורות וגננות כולם עובדות ומוצאות פתרונות בתשלום או עזרה מהמשפחה… תדמייני שאת רואת חשבון שיש לה רק שבוע חופש באוגוסט ושאר הזמן צריכה למצוא פתרון.

ההורים שלי גם גרים רחוק ונסעתי אליהם לשבוע עם הילדים…

אני מורה😉^כיסופים^

אז הכי מחכה לחופש הגדול וזה זמן שבד"כ ממש כיף לי עם הילדים

יוצאת איתם לטיולים וכאלה

באמת מעריצה את מי שעובדת בחופש הגדול, אין לי מושג איך עושים את זה!

אז לגיל הזהאיזמרגד1

מכינים מראש ערכות חירום למצבי קיצון, שכוללות חטיפים, זמן מסך והמון קשקושים מהשקל, וגם משחקים ''מיוחדים" כמו פליימוביל נניח שלא יוצאים סתם. וכל פעם שמורכב לך לטפל בהם במקביל שולפים משהו מהערכה.

להכין מראש ארוחות זמינות או רעיונות לארוחות שיהיה לך קל לשלוף ולהתכונן מראש למתי שהם רעבים, שלא יתקע לך שהם מורעבים פתאום באמצע הנקה ארוכה

לתת לילד בן 4 תפקידים של גדול- אתה משגיח

על התינוק בזמן שאמא הולכת לשירותים, אתה אחראי לדאוג לתינוק ולהביא לי דברים או לאח הקטן אם הוא מבקש ואמא עסוקה... זה גם באמת עזרה וגם נותן לו הרגשה של גדול שאפשר לסמוך עליו

ותכלס בסוף לזכור שזה בסך הכל חודש או חודש ומשהו, וזה יעבור גם אם יהיה ממש קשה🩷

ואי מהמם תודה❤️^כיסופים^
וואי בדיוק הגילאים שלי לפני שנההשקט הזה

השתחררתי מבית החולים ביום שהגדולה סיימה את הקייטנה.


האמת אני פחות מעודדת, היה לי קשה מאד, בעלי ניסה כמה שיכל לעזור, אבל זה היה בדיוק לקראת סוף הזמן בישיבה והוא היה צריך להיות עם התלמידים שלו..

כן הייתה לי תקופה מסויימת של בין הזמנים שהוא היה איתי, וגם יצאנו לחופש שבוע עם המשפחה שלו אז הם טיילו ואני נשארתי במקום לינה לנוח אבל זה בהחלט היה קשוח. הרגשתי שאני מתחילה את החל"ד רק אחרי שחזרו למסגרות.


רק שולחת חיבוק ומעודדת אותך לעשות עכשיו כמה שיותר דברים שמשמחים וממלאים אותך כדי לאגור קצת כוחות.

רק פעם אחת ..ובהתחלה לבעלי היה חופש אז זה אחרתנחת-רוח

לא אמרת האם לבעלך יש אפשרות לקחת חופש גם ללא תשלום לשבועיים הראשונים

ואז נגיד שבוע ראשון תהיי אצל ההורים

ואז שבועיים הוא יהיה בבית


ואז בעיני זה כבר מצב אחר כי כן תספיקי קצת להתאושש


גם אם פחות משבועיים יכל לעזור.


אם לא- אז אני במקומך היתי מביאה מישהי שתגיע כל בוקר נגיד מ8 עד 10- שתעשה לילדים ארוחת בוקר ותעסיק אותם ואת תוכלי לנוח ולהתחיל בוקר בנחת

גם בצהרים להביא מישהי לשעה-שעתיים  שתוכלי לישון

ובערב לשעה של ארוחת ערב ומקלחות והרדמות

או שהבעל יחזור מוקדם יותר לפחות


וחוץ מזה לקנות מלאאא ערכות יצירה וחומרי יצירה  מהסטוק

אולי גם משחקים חדשים


בעיני אם מזהים מה הזמנים המאתגרים -יותר קל לתת להם מענה


עכשיו הכל מבהיל כי את חושבת על הכל יחד כמכלול

כשמפרקים לגורמים זה נהיה מרגיע יותר


בדיוק ראיתי שמותר לבעל לקחת עוד שבוע חופש לפי החוקואני שר

זה נקרא "חופשה מקבילה"

זה כמובן צריך להתאים לסוג העבודה

אבל לפי החוק יש דבר כזה,

5 ימים זה בסיסי

ועוד שבוע זה לא מוכר בכלל


אז שבועיים שהוא יהיה איתך זה נראה לי כבר עוזר

כן אבל את מוותרת על חלק מדמי הלידה בשביל זהכורסא ירוקה.

את מקבלת דמי לידה על שבוע פחות, בזמן שאם הוא היה ממשיך לעבוד או מנצל מחלה/חופש ל5 ימים הייתם מרוויחים כרגיל עבורו ואת מקבלת את מלוא דמי הלידה.

מי שלא ממש לחוץ על ימי החופש שלו זה הרבה יותר משתלם להשתמש בהם במקום

אבל זה הנק' בעיני סדרי עדיפויותנחת-רוח

אם חשוב לאישה להתאושש באופן בריא אחרי הלידה והיא זקוקה לבעל

אז בעיני כן שיבחרו לקבל פחות אז מה

היא לא מוצאת בייביסיטר לעזרה

למה המשכורת לשנו אם לא כדי להעזר בה לצורך כזה קיומי כמו הבראה  והתאוששות אחרי לידה


לא שזה מה חשייבים לעשות

כל אחד ומה שנכון לו

אבל בעיני הז לגמרי בחירה הגיונית ונבונה

זה כמובן תלוי באפשרויות במקום העבודהואני שראחרונה

הוא מקבל דמי לידה על השבוע הזה, אם הוא מרוויח יותר זה יכול לצאת כדאי.

אם מאפשרים לו לקחת חופש בעבודה ברור שזה הכי טוב, אבל לא כל מקום זורם...

לכן חשוב לדעתי להכיר אפשרויות לפי החוק.

שקפי vcfמשתמשת חדשה123

לגיטימי לחוש צריבה עם השקפים? היתה לי תחושה ממש לא נעימה אחרי התשמיש וממש שרף לי כשנתתי שתן..

ב"ה יום למחרת עבר..אבל רוצה לוודא שזה תקין ואם זה בסדר להשתמש שוב.

זה נפוץ. רגישות לחומר כנראההמקורית

לא הייתי בונה על זה שיעבור האמת

אז אם מתאים לך שוב..

תודה. חוץ מהתחושה הלא נעימה, זה עלול להזיק?משתמשת חדשה123
לא יודעת לומר מבחינה פיזיתהמקורית

אבל עצם זה שכאב מקושר לאישות זה בעייתי בעיניי

למה לא לנסות אמצעי אחר?

אלו אופציות נוספות יש?משתמשת חדשה123
בדיקת רופאת נשים רק בעוד כשבוע. ואז היא תביא מרשם לגלולות וכו..
אפשר לבקש מרשם מרופא משפחהרוני 1234
אפילו באפליקציה
זה תופעה מוכרתפרח חדש

החומר הזה חזק ולא תמיד נעים לעור


ובסוגריים (אל תסמכי על זה כאמצעי מניעה יעיל במיוחד...)

 

תודה למגיבות. מוסיפה שאלה- אלו אמצעי מניעה יעיליםמשתמשת חדשה123

יש לפני סיום משכב הלידה?

משמע לפני הביקור אצל רופאת הנשים שתתן מרשמים..

את מניקה הנקה מלאה?פרח חדש
זכור לי שמכון פועה אומריםפרח חדש

שבהנקה מלאה + נרות ושקפים אז אפשר לסמוך.

אבל לדעתי ללכת על זה רק אם יהיה לא נורא הריון חדש בשלב זה כי זה יכול לקרות..

אם מאוד חשובה המניעה

אז להימנע עד שיש מניעה טובה.. אין דרך אחרת

ולנסות לבקש מרופאת משפחה מרשם לגלולות בינתיים

אם לקחת בעבר גלולות אז בוודאי שלא אמורה להיות בעיה.

תמיד אפשר לבקש מרשם באתרשלומית.

או במייל

( או אפילו לפני הלידה אם מספיק מתוכננים...)

לא צריך לחכות בשביל זה לבדיקת רופא 

מסכימההמקורית
תודה. בעבר נאמר לי שהרופאה לא נותנתמשתמשת חדשה123
מרשם לפני שהיא בודקת..באסה שאולי התפספס לי עם הרופאה החדשה..
זו לידה ראשונה שלך?אפונהאחרונה

יש לך נסיון עם הנקה מלאה ללא התערבות הורמונלית?

אם כן זה יכול לתת לך אינדיקציה.

אני קיבלתי וסתר ראשונה אצל הבכור ארבעה חודשים אחרי הלידה בהנקה מלאה.

אחרי הלידה השניה רופא אמר לי ששלושה חודשים אני יכולה להיות רגועה (כמובן בהנקה מלאה כנ"ל)

ב"ה אצלי מלידה ללידה זה מתארך...

בכל אופן זה דבר שכדאי לדעת ולהכיר את הגוף, גם אם את מתכננת מניעה הורמונלית יכול להיות שאת נוטלת אותה תקופות ארוכות לחינם...

למשתמשות בדיאפרגמה זה גם משמעותי כי זה יכול לחסוך התאמות בתקופה שהמשקל תנודתי.

שואלת בשביל חברה על דימום בתחילת הריוןשירה_11

נתחיל בזה שהיה לה ביוץ מאוד מאוחר ברמת ה 3 שבועות, הרופאת נשים שלחה אותה למיון לקבל ציטוטק ובמיון שלחן אותה הביתה כי ראו דופק…

עכשיו היא בערך שבוע 8

ומיום חמישי היה לה כאב מחזור כזה והפרשות חומות, עד עכשיו ההפרשות מתחזקות לא בכמות אלא בצבע, מבע חום חזק.


יש מה ללכת לרופא בשבוע כזה?

הייתן דואגות?

מרגע שגילתה על ההריון רק הרפתקאות

היא באמת שבוע 8 או שזה בעצם שבוע 5?פרח חדש

בעיקרון אין מה לעשות בשלב הזה.. זה לעקוב שהכל מתפתח תקין

אז כן כדאי להיבדק

ואולי ימליצו לה על מנוחה יותר


כרגע היא 8שירה_11

לפי גודל העובר

לפי ווסת אחרונה היא 11 בערך


יש מה לחשוש מיומיים של כתמים חומים?

אין בעיר שלה רופא נשים מחר זה רק מוקד

בשלב הזה אין הרבה מה לעשות וקשה לדעת מה זה אומר..שאלות חדשות.
לדעתי כן כדאי ללכת למוקד מחר בבוקר כדי לדעת מה המצב

לי היה ב2 ההריונות כתמים וגם דימום בהתחלה וב"ה עבר בשלום.

צבע חום זה יכול להיות דימום השתרשות.יעל...
אין מה לעשות  בשלב הזה, חוץ ממנוחה ותפילות
השתרשות בשבוע 8?שירה_11
לא. לא קשור להשתרשותפרח חדש
שכן תלך לרופא כדי לוודא ואז לנוחיהלוםנוצץאחרונה
כנראה שאין הרבה מה לעשות בשלב הזה
נושא רגיש- אכזבה קשה מאד ממין- מי שרגיש לה לא להכנלכובע שלי

הי

אז אני אחרי 3 חודשים של התמודדות לא פשוטה של ידיעה על הריון תאומים. לקחתי את זה מאד מאד קשה.

ולצערי הדבר שהרים אותי היה התקווה הכל כך גדולה שיהיה בן ובת זה היה הדבר שהחזיק אותי ממש ממש, אופציה שניה גם לא פשוטה היה 2 בנות

יש לי בבית 3 בנים ובת שניה. קוותי בשבילה שיהיה לה אחות.כל לילה אחרי קריאת שמע היא מבקשת מהקבה אחות.

אין בתכנון עוד הריון. מבחנתינו סגרנו את הענין של הריונות נוספים. ואתמול הבשורה הכי קשה מבחנתי שיכולתי לייחל לעצמי הגיע.


2 בנים

ומכאן אני לא רוצה לפרט מהם התחושות, אבל תחושות מאד מאד מאד קשות.


שוב ,מי שלא מתאים לה שתסגור.

אני מאתמול בצהרים במיטה, ממש בדכאון עמוק עמוק, לא יודעת איך מרימים את עצמי מכאן.

גם ככה לא רציתי להגיע ללידה בכלל  . אז עכשיו עם הידיעה שזה שתי בנים- חרב עלי עולמי.

וזה לא קלשאה


מחפשת כל כך משהי שתמצא מילים לנחם אותי

רק אל תכתבו לי פרופצריות - העיקר בריאות. עברתי בחיים שלי מספיק דברים קשים וקשים מאד בשביל לדעת מזה כאב אמיתי.

אמא נפטרה בגיל צעיר כך שאין לי את הלב של אמא.


מי תוכל להציל אותי מהמחשבות הקשות.

כמובן שאשמח לשמוע גם על ארגון כלשהו שאולי יכול לעזור לי. לא יןדעת איך.


סליחה על הכובד משקל

ותודה על קראתן עד לכאן


אני רק חיבוק ענק🫂❤️סטודנטית אלופה
גם אני שולחת חיבוק🫂אוזן הפיל

ואם תרשי לי, אני גם נכנסת איתך מתחת לשמיכה.

זה באמת מאד מאכזב.

אני לא חושבת שאת צריכה הצלה כרגע.

מותר לך להתאבל על החלום שכל כך רצית, את אנושית ומוצפת ועובדת כל עך קשה לגדל את הילדים שמחוץ ומבפנים

אז באמת חיבוק גדול

אני גם מתאכזבת איתך.


 

קשה מאד להרגיש פרופורציות בשלב שהוא מאד סוער והורמונלי. זה נראה לי בסדר גמור להיות עצובה כמה ימים.

אם זה ממשיך אז כמובן לפנות לקבלת עזרה.

אבל שבוע של פרידה והפנמה נשמע לי סביר בהחלט.


 

את מקבלת את כל ההנחות הקיימות וגם שלא קיימות.

אני מורידה בפניך את הכובע על זה שאת הולכת להביא חיים כפולים לעולם

❤️

חיבוק גדול גם ממנישואלת12

משום מה בהריון האחרון הייתי בטוחה שסוף סוף תגיע בת וששמעתי שזה עוד בן לקח לי זמן להתאושש..

מאחלת לך שתתאוששי מהר ותמצאי אור במצב הזה.

נשבר לך החלוםזיקוקים

תני לעצמך זמן לעכל את זה

את ציפית שהבית שלך יבנה באופן מסויים וזה לא קורה.

ברור שהכל לטובה אבל כרגע קשה לראות מעבר לשברים.

תני לעצמך זמן להתאבל על שברי התמונה שציירת לעצמך

בכדי שתוכלי לראות בהמשך את התמונה החדשה באופן מיטבי


מגיבה לכולןלכובע שלי

כמה אתן מדהימות ,קראתי את התגובות והרגשתי שאתן פשוט מדברות איך התחושות שלי.


 

איך מנסים להתחבר להריון כזה, מרחמת עליהם שזה מה שהם חווים.

לא מתרגשת ולצערי לא מצפה לראות אותם. ואני אמורה ללדת אותם ולאהוב אותם.


 

אולי זה זמן? אבל עבר כבר 4 חודשיפ כמעט ולא התפתח כלום ועכשיו עם הבשורה הזו😭


 

טעטע

בהתחלה רציתי לכתוב לךמתיכון ועד מעון

שזה הגיוני ממש ותני לעצמך זמן, וזה יעבור.

אבל, אם כבר עבר הרבה זמן כמו שאת מתארת, ועדיין קשה לך עם עצם ההריון ועכשיו נוסף עוד קושי, אז אני מציעה שאם את רואה שעוד שבוע את עדיין באותה סערת רגשות בהחלט כדאי כמו שכתבה @מתואמת לפנות לטיפול. יש דבר כזה דכאון בהריון, הוא פחות מוכר מדכאון אחרי לידה, אבל קיים לחלוטין!!

וגם, חיבוק גדול, והרבה כוחות ממני

יקרה את לא חייבת להתחבר אליהםביבושאחרונה

כל מה שאת צריכה עכשיו זה לשרוד את ההריון הלא פשוט הזה.

שיתוף אישי - שרדתי הריון 9 חודשים כשכל יום רציתי שהוא ייגמר! ממש עד הלידה! והילדה בריאה בנפשה יותר מדיי, אהובה ברמות הכי גבוהות

אל תחשבי על זה בכלל. לימדו אותנו שהעובר צריך להרגיש חום אהבה ואני לא ראיתי את זה בשום הריון

מתואמת

אני חושבת שכן כדאי לך לפנות לעזרה. אמנם יש לך סיבה ממשית לדיכאון, אבל בכל זאת יכול להיות שהתגובה הקשה שלך מצביעה על דיכאון אמיתי ברקע, שהסיבה הזו התלבשה עליו.

יש את ארגון ניצה, שמתמחה בדיכאון אחרי לידה, אבל מן הסתם מתאים גם לדיכאון לפני לידה. ואפשר גם לפנות למטפלת רגשית או פסיכולוגית באופן עצמאי...

הרבה כוחות!

תודה על הכיוןלכובע שלי

אבל לא, אני בנא שמח ואוהב תחיים, נכנסתי להריון מתוך שמחה ורצון ענק.לא היה לי שום תסמין של דכאון עד לאותה בשורה.

נכון, אבל היריון זה מצב הורמונלימתואמת

והורמונים עלולים להביא לדיכאון גם בלי קשר לכלום...

בכל אופן, טיפול טוב יכול לעזור לך לקבל את הבשורה הקשה הזו, או לפחות קצת לחיות איתה בשלום ולהגיע ללידה בצורה טובה ובלי התנגדות חזקה...

(אמנם לא חוויתי מה שאת חווית - או שקצת כן, כי גם לי הייתה אכזבה כשגיליתי שהתאומים בנים ובבית היו בן ובת, אבל כן תכננתי עוד ילדים - אבל כן חוויתי קושי גדול להגיע מוכנה נפשית ללידה. וטיפול קצר עזר לי בזה, גם אם חלקית. לכן אני ממליצה)

איזה סוג טיפול עברת?לכובע שלי

שיחות?

תודה על זה...

כן, שיחות.מתואמת
(היה לי גם דיכאון אחרי לידה שבו הייתי מטופלת גם בשיחות וגם בכדורים.)
אני אובחנתי עם דיכאון בהריון שהגיע עם מניעההתייעצות הריון

היו לי ממש תסמיני דיכאון, לא רציתי לצאת מהמיטה לפגוש אנשים, הייתי בוכה מלא, לא התחברתי להריון בכלל, לא ראיתי את עצמי יולדת אותו אוהבת אותו, והיה נורא נורא קשה. פלוס בחילות והקאות והידיעה שזה תינוק ממין שיש לי ממנו כבר הרבה בבית ממש נפלתי לבור עמוק. פניתי לרופאת המשפחה שהפניתי אותי לעוסית של הקופה לטיפול שארך הרבה זמן. באמצע גם הוספנו טיפול תרופתי כי הייתי צריכה את הדחיפה הזו בנוסף לשיחות. אם לא הייתי מטפלת בעצמי זה היה נורא, הייתי חייבת מישהו שישלח לי חבל הצלה כי הייתי כבר עמוק בדיכאון.

מחזקת אותך ממש לפנות לטיפול. אפשר להתחיל מרופא משפחה, ואפשר לחפש ישירות עוסית או פסיכולוגית, עדיף מישהי שמתמחה בדיכאון. חיבוק גדול, זה לא פשוט בכלל בכלל.

את מקסימה, וטוב מאוד שפרקתשוקולד פרה.

זאת התמודדות לא פשוטה בכלל.

ממש אפשר להרגיש אותך. ממש ממש. וגם את הכאב שמסתתר על הציפייה של הבת, שכל כך חדרה לך ללב.

זה בטח ממש לא פשוט ומלווה אותך כל היום.

שולחת לך חיבוק גדול ומכיל.


נראה לי שהייתי כותבת במחברת את כל התחושות, ושוטחת שם מעומק ליבי את התפילות לה'. גם אלו הכי כמוסות ונסתרות שלך.

החל מספר למשפחה הקרובה והרחוקה

וכלה בזה שיהיה לך חיוך כשהם יצאו מהבטן. ושתהיה לך חופשת לידה מהנה ושמחה.

אם קשה לך לפנות אליו במילים, אז אולי דרך הכתיבה...

תאמיני בזה שהוא שומע לך ומקשיב לך בתוך הכאב, אע"פ שהוא זה שהביא לך גם את ההתמודדות הזאת.

לתפילה שלך יש כוח.

שוב חיבוק! מקווה שעברה עלייך שבת נעימה.

ממש חיבוק על התחושות.. קבלי את עצמך ותסכימי לכאביעל...

ואחרי זה באמת תראי איך את עוזרת לעצמך לקום משם, מה ישמח אותך וייתן לך כח.

...אנונימית בהו"ל

כשגיליתי גם שאצלי זה 2 מאותו מין, בהתחלה התאכזבתי. והיה לי קשה.

ואז שמחתי.

כי הבנתי שאני עלולה להעדיף אחד יותר.


וכשהתחילו התנועות התחלתי להתחבר.

כל פעם שעשיתי אולטרסאונד שאלתי שוב ושוב מה המין.

היום 5 שבועות אחרי ואני מאוהבת.

חיבוק ענק❤️בארץ אהבתי

קראתי אותך פה וזה הזכיר לי שרשור עתיק מהפורום...

בת רביעית בדרך - הריון ולידה

(שם המין הפוך, ואין את החלק של התאומים, שגם הוא חלק מהקושי. אבל עדיין מדובר בתחושות מאוד קשות מסיבה דומה).

במקרה שלה אני יכולה לשתף שהרבה מהקושי שהיא כתבה עליו היה החשש שלה שאולי בגלל שהיא לא אוהבת את העוברים שלה - זה עצמו לא בסדר וזה יפגע אחר כך בתינוקות ובקשר שלה אליה.


 

ובסופו של דבר, אחרי שהתינוקת נולדה, היא אהבה אותה מאוד מאוד ולא היה שום ביטוי לקושי שהיא חוותה בהריון (למרות שעדיין היא הצטערה שאין לה בן.. אבל זה לא התבטא בקשר מול הבת)

(אפשר לראות קצת מזה בתגובות שלה בשרשור פה - מה שאני מנסה לומר - הריון ולידה )

 


 

לא יודעת אם זה עוזר לך. אבל לפעמים זה יכול לעזור לראות מישהו שעבר קושי דומה לשלנו, ואיך זה התפתח בהמשך.


 

בכל מקרה, חיבוק ענק על ההתמודדות. זה באמת לא פשוט לחוות תחושות כל כך קשות בהריון.

מקווה מאוד שתצליחי למצוא את הכוחות להתמודד, ושבסופו של דבר תשמחי בבנין המתוקים ותרווי מהם הרבה נחת...

עונה מכיוון אחרהריון ולידה

אני אחות לחמשה אחים בנים. אין לי אחיות.

לא אשקר שהייתי שמחה מאוד לאחות. אבל ה' בחר אחרת.

כן יכולה לומר לך שאם תצליחי לבנות קשר טוב וקרוב עם הבת שלך, זה בהחלט יהיה לה משמעותי גם אם אין לה אחות.


בנוסף היום הגיסות שלי גם קצת ממלאות את הפונקציה הזאת. וגם הקשר עם האחים, שאומנם זה לא אחות, אבל עם חלק מהאחים יש לי קשר מאוד טוב וכך היה גם בילדות.


ודבר נוסף שאמא שלי הקפידה (אולי היום זה כבר יותר ברור מבדור שלנו) זה שהאחים עוזרים בבית ועושים הכל. 

יכולה להגיד שגם אצליעם ישראל חי🇮🇱

הראשון בן

שניה בת

שלישי בן

רביעי בן

חמישי- שישי התאומים גם יצאו בנים.

יכולה להבין על מה את מדברת . מבינה מאוד את האכזבה . אך נסי לקחת את הדבירם בפרופורציה.

הקבה לא עושה לך דווקא או בכוונה חס ושלום.

הוא התאים לך את המינים בדיוק למה שאת צריכה ויכולה.

יכולה להגיד לך עליי ועל בעלי

שעם כל התקווה והציפייה לבת אחת לפחות נוספת,

אנחנו הרבה פעמים מסתכלים על הבת היחידה שלנו, על הדרישות שלה, על כל ההוצאות שבאות עם הגידול ,היום בת 9 וזה הולך ומחמיר , על השמירה המיוחדת שאנחנו שומרים ,לא כמו על בנים.

ופתאום הבנו שוואלה, הכי טוב לנו כך! ואם היו לנו בנות נוספות, לא יודעת אם זה היה כזה מתאים לנו כמו שחשבנו.

נקודה נוספת למחשבה-

השם אוהב אותך

ובחר בך מכולם להביא 2 נשמות ביחד.

זה לא דבר של מה שבכך

התאומים שלנו היום כמעט בני 7 חודשים

ואנחנו מאוהבים בהם כל יום מחדש ועוד קצת

ואוו איזה אמהות משדרגת זו.

כמה אור ואהבה מוסיפים לבית .

כמה שהייתה לי תחושת "החמצה" שזה לא בנות או לפחות בן ובת ,היום אני ממש שמחה על כך ומודה להשם .זה בדיוק מתאים עבורי . לא רוצה משהו אחר. ואת גם תביני את זה בהמשך.


יקרה

כמה בנות מתפללות שיהיה להן רבע ממה שיש לך

ולא נפקדות לא משנה כמות התפילות

רק השם יודע למה הוא מסובב כך את הדברים

תנסי להיות בשמחה ולסמוך עליו מאה ממאה

לא תתחרטי

ושיהיה בידיים מלאןת ,בסבלנות הכלה וקבלה

שמחה אמיתית במה שיש לך

בריאות אושר ורק טוב

מרכז יובל - בילינסון. מרפאת ליבי איתך- איכילוב.מרגול

תחפשי עוד בגוגל אם זה לא קרוב לך לבית.

בגדול- מרכזים שעוזרים להכנה ללידה וליווי בהריון כשיש עניין מורכב רגשית עם זה.


תנסי לפנות?

נשמע שמורכב גם הקבלה של ההיריון וגם המין של העוברים.


תדאגי לעצמך❤️

חיבוק גדול 

חיבוק ענקהבוקר יעלה

אני דווקא מבינה אותך ממש

נשמע שיש כאן יותר באסה בשביל הבת שרצית לתת לה אחות ואת לא רוצה לנפץ לה את החלום.

אין לי עצות טובות, רק חיבוק 

למישהי יש המלצה לטיפול בocd?אנונימית בהו"ל

אני מרגישה שאני חייבת להתחיל טיפול, יש לי מחשבות טורדניות שממש מפריעות לי וגם קשה לי מאוד הבישולים בגלל הocd..

אם מישהי מכירה טיפול טוב שעוזר אשמח לשמוע.

תודה 

אני!גלויה

בדיוק הרגע פתחתי את הפורום בטלפון.

מתמודדת מגיל 16, ב"ה מטופלת ומנהלת חיים בריאים.

ממליצה על טיפול CBT

יש מכון מדהים של גדעון פיין - ocd clinic, גם רוב המטפלים שם דתיים.

מבינה ממש את הקושי לבשל ככה.

במקביל אני מאמינה שצריך גם טיפול תרופתי - להרגיע את החרדה ולהצלחת הטיפול הקוגניטיבי.

מוזמנת לאישי בשמחה, או אם את רוצה להמשיך לשאול פה זה גם סבבה.

דיברתי איתם לפני חודשיים ואמרו לי שיש רשימת המתנהאנונימית בהו"ל

אני מרגישה מתוסכלת כי המחשבות הטורדניות לפעמים ממש מפריעות לי

ומרגישה שאין פיתרון 😕

עכשו זה קורה לי במציאת עבודה שבגלל המחשבות האלו אני לא מתחילה לעבוד.

יש פודקאסט וקבוצה מדהימה שנקראים hope.cdגלויה

מוזמנת לשאול שם, או שאשאל בשבילך על מטפלים.

ובנוסף

כדאי לחשוב על פנייה לביטוח לאומי

זה יכול להיחשב כפגיעה באובדן כושר עבודה 

והנה הפרק שאני התארחתיגלויהאחרונה

בהופסידי 41 נגה סיתרי מספרת על התמודדות עם  OCD מגיל 16, שהתבטאה במחשבות מאגיות, חרדות כשרות, ניקיון ותחושת אחריות קיצונית.  באמצעות אמנות ועיצוב גרפי היא הפכה את הכאב לכוח, יצרה פרויקטים להעלאת מודעות, ועברה מהסתרה להסברה — וכיום חיה עם OCD בעוצמה מופחתת ומלווה מתמודדות אחרות דרך יצירה.

🎧 ספוטיפיי: הופסידי- הכל על או.סי.די HOPE.C.D OCD HOPECD אוסידי

▶️ יוטיוב: HOPE.C.D הופסידי - הכל על OCD אוסידי

💬 קבוצת ווטסאפ: Hope.c.d הופסידי

👥 קבוצת פייסבוק: HOPE.C.D- הכל על OCD | Facebook

📸 אינסטגרם: ‎הכל על OCD‎ (@hope.c.d.galit) • Instagram profile

וכמובן חיבוק ענקקקקקקגלויה
שאלת רב בקשר למניעהמולהבולה

אני בפעם השנייה בחיי מונעת הריון בגלל קיסרי

התינוק עוד שנייה בן 9 חודשים

עזבו שאני כל כך לא רוצה את הגלולות האלו כי אסור לי משהו אחר חוץ מהורמנלי

וזה כמובן נורא

אני תוהה איך להציג לרב את השאלה על המניעה, מה הוא אמור להגיד או לשאול אותי?

בשחרור אמרו לי למנוע שנה וגם הרופאת נשים

בפעם הקודמת הפסקתי את הגלולות כי עשו לי רע מאודדדד וגם התינוק הפסיק לינוק אז התחילו כתמים ונכנסתי להריון רק 7 חודשים אחרי

כרגע אני גם רוצה להמשיך להניק עד כמה שהתינוק יזרום כי ממש אוהבת את זה

לא יודעת מה אני מרגישה לגבי עוד הריון כי הקיסרי האחרון היה סופר טראומתי עבורי


בקיצור סיום המניעה כביכול אמור להסתיים מה אני אמורה להציג בפני הרב?

למה את צריכה לדבר עם הרב עכשיו על זה?פרח חדש

אם רפואית אמרו למנוע שנה אני חושבת שאין צורך לשאול רב על זה..

מעבר לזה

לא כ"כ הבנתי מה את רוצה לשאול את הרב

האם למנוע בכלל? (ההשקפה שלנו קצת שונה בעניין אז לא בטוחה שאת רוצה לשמוע את דעתי)

או באיזה אופן למנוע?


ולגבי סוגי המניעות

מה הכוונה שאת יכולה רק הורמונלי?

אסור לך התקן?

לי אסור התקן וגלולות השפיעו לא טוב, כל סוג עשה משהו אחר

אז קיבלתי היתר להשתמש בדיאפרגמה 

אני חושבתמתיכון ועד מעון

שדיאפרגמה נחשבת פחות בטיחותית, ולכן זה בעייתי להשתמש שחייבים מניעה הרמטית כמו אחרי קיסרי

היא תיכף שנה אחרי... היא מדברת על זהפרח חדש
אני חושבת שעוד לא 9 חודשים...מתיכון ועד מעון

זה מה שכתבה.

או שאת מדברת על מניעה לאחרי השנה

כן.פרח חדש

היא קיבלה הנחיה רפואית למנוע שנה

אז אני מבינה שהשאלה שלה היא מה לעשות אחרי..

צודקתמתיכון ועד מעון

קראתי לא נכון...

סליחה על נקודת הכפירה...באתי מפעם

למה צריך לשאול רב על מניעה? אישה בין לידות חייבת לאגור כוחות, גוף ונפש, זה לא שאין לך ילדים .

בעיני, זה צריך להיות חשיבה של בני הזוג יחד לגבי מניעה ולא רואה לנכון לשאול רב. 

קודם כל, מנסה לחדדשלומית.

מה בעצם השאלה שלך?

קודם כל תציגי לעצמך בצורה מסודרת לפני שאת מציגה לרב.

מה את רוצה בעצם?

היתר להמשיך למנוע? היתר לאמצעי מניעה לא הורמונליים? היתר להפסיק מניעה?

קצת התקשתי להבין את השאלה...

אחרי שיהיו לך נתונים מסודרים על מה את רוצה, ומה הדברים שחשובים לך, אולי יהיה לך יותר קל גם להציג לרב

את הרצון שלךהמקורית

את רוצה להפסיק למנוע או לא?

לא ככ הבנתי ממה שכתבת

שאת מרגישה שאת עודממשיכה לחלום

צריכה להתחזק פיזית ונפשית לפני הריון נוסף

שאת מרגישה חלשה עדיין

זהו

כתבתי קצת מבולבלמולהבולה

זה היה לפני שבת

אני בעצמי עוד לא סגורה מה ואיך וכמה...

אולי אחכה עוד 3 חודשים פשוט לשאלה האם ואיך להמשיך למנוע. כמה זמן לחכות בהתחשב בגילי ובמצבי הנוכחי בחיים בכלליות

אולי זו שאלה קצת נפיצה בקרב נשים...מבינה את זה

אני כבר לא מאוד צעירה ותוהה לעצמי מה עושות כל הנשים שפתאום בגיל 40 כבר זהו... מונעות? כבר פחות פוריות?

מי שלא רוצה היריון אחרי גיל 40 מונעת, כן...מתואמת
אם בקבלת היתר מפורש מרב או לא - זה תלוי בםסיקה שהזוג הולך לפיה...
ולא רק אחרי גיל 40, גם בכללהמקורית
לפני הכל אני חושבת שאת צריכה להסתכלפרח חדש

על עצמך ולחשוב מה טוב לך ולמשפחתך

עזבי מה כולם עושות

ה'כולם' האלו לא יעברו הריון ולידה וגידול הילדים האלו בשבילך.. ואני חושבת שלא תמיד נכון לקבל את המצב הזה של הריון כברירת מחדל.

זה נכון שבאופן טבעי לא אמורים למנוע

אבל היום השתנו קצת הדברים, נשים עושות הרבה יותר מחוץ לבית ויש פחות כוח פיזי ונפשי אז צריך לקחת את זה בחשבון


ולגבי נשים בגיל 40

אני מכירה כאלו שלא מונעות ופשוט כבר לא נקלטות

ומכירות הרבה שמונעות כי לא מעוניינות בהריון בגיל מבוגר יחסית והסיכונים הכרוכים בזה..

יש נשים שלא מונעול ולא נקלטותאפונה

עד שמגיעה הפתעה

לפעמים גם רחוק מאד מגיל 40

נכון.. זה גם קורהפרח חדש

זה באמת סיכון שהן לוקחות בלי המניעה אבל כל אחת שתעשה מה שהיא רוצה..

מכירה אישהעוד מעט פסחאחרונה

שנקלטה בגיל 46 (והילדה כבר התחתנה...) ואחת שנקלטה ב-52, אבל ההריון לא שרד.

למכירה לא מעט נשים שילדו מרצון מעל גיל 40.

מי שלא רוצה הריון- כדאי לפעול אקטיבית בעניין.

סקר מעשרותיהלומה..

האם אתם מקפידים להפריש מעשרות?

למי אתם בדרך כלל נותנים את כספי המעשר?

האם הרגשתם ברכה מיוחדת מאז שהתחלתם לעשר?

כן, תמידפרח חדש

נותנים לישיבה, לבית הכנסת הקהילתי

ובאופן קבוע לאברך במשפחה תלמיד חכם 

קושי בהירדמות עצמאית של ילדים בני 5.5 אחרי טקסאובדת חצות

לקחנו יעוצים אבל ברור לי שהעניין הוא התמדה שלנו. אבל אני רוצה רעיונות מכן: האם למישהי יש ילדים שדורשים שישבו איתם עד שנרדמים? ניסיתי לבקש שישנו לבד (כמובן אחרי טקס שינה), להסביר שאנחנו בסלון רואים טלויזיה, לאיים שלא יצאו משטח החדר, להסביר שהם גדולים ועולים לכיתה א' ב"ה ושם אף ילד לא זקוק להורים להרדמה ושעייפות זה אישי והם צריכים לקחת את עצמם לישון וללא הועיל. הם מתנגדים, בוכים, משתוללים, יוצאים, נלחצים וחרדים ואז זה סיוט. אנחנו נותנים כבר מדבקות אבל זה על עניין אחר, מי שלא בא אלינו לישון בלילה וגם זה בקושי רב  ההצלחהאם בכלל חלקית ביותר (אתמול ילד בן כמעט 6 בא אלינו בלילה 3 פעמים שוב ושוב ונרדם איתנו עד הבוקר). אני מודה שלגבי לבוא לישון איתנו אנחנו לא יציבים, לפעמים מרשים ולפעמים אוסרים, לפעמים מחזירים ולפעמים גמורים מעייפות ונכנעים אז הם מנסים. לפני כמה חודשים נתנו מדבקות ושניהם הצליחו כל פעם לפחות אחד הצליח וזה היה נהדר. צריך לחזור לזה. 

 

 אז אני לא יכולה גם לתת מדבקות על שינה עצמאית. ניסיתי להתרחק עם כסא  ולשבת רחוק כל פעם אבל הם מתעקשים על ליטוף\גירוד\שנשב איתם ולפעמים זה מפתה להיות איתם ושירדמו במקום להתעמת איתם כי הם ממש נגד לישון לבד בעצמם אחרי הטקס והסיפור. אבל להיות איתם זה סיוט, לשבת עם הנייד במשך שעות, לאכול ארוחת ערב בעשר בלילה(אני לא רעבה ב-18\19 כשהם אוכלים) וזה פשוט נראה לי לא תקין ובטח לא פאייר כלפינו. ובוודאי לא להם. מרגיש סיוט שכל הערב שלי הולך על לשבת איתם כל שעות הערב, ובפרט שיש הורים שנותנים נשיקה וחיבוק ושולחים לישון. הייתי רוצה לשים בחופש הזה זרקור על הירדמות עצמאית אבל איך אפשר לעשות את זה?????????????נניח שאני נרתמת לזה והולכת על זה בכל הכוח אבל מה אפשר לעשות אם הילדים תלותיים ופשוט יותר חזקים מאיתנו בזה ושמים פס ודורשים שנהיה איתם?

נראה לי שכתבת את הנקודהמתיכון ועד מעון

רוב היום הילד במסגרת חייב להתגבר, להתעלם מהקשיים שלו, להתמודד. ואז הוא מגיע הביתה על המקום הבטוח והרגוע ובמקום שהוא יקבל לגיטמציה לצרכים שלו, קצת נינוחות, קשר, רוגע אז דורשים ממנו להמשיך להתעלם מהרגש.

שינה היא אמנם צורך בסיסי, אבל היא דורשת רוגע ונינוחות, ולכן לפעמים ילד זקוק לנוכחות של מבוגר שילווה אותו בשלב הזה להרגע אחרי כל היום המתיש שעבר עליו, שקצת יהיה איתו. לא כל צורך בקשר הוא בעייתי, להפך, זה צורך בסיסי (יותר מהצורך באכילה או בשינה) ואני בטוחה שאם ההורה מאפשר כמה דקות ברוגע, בלי לחץ הצורך ילך ויצטמצם

אולי יעניין אותך