איך חנוך לנער על פי דרכו (טריגר הורות במשפחה ברוכההמקורית
כשאנחנו כל הזמן עסוקים בהשוואות כילדים בעצמנו?
ואיך זה מסתדר עם העובדה שאי אפשר לבקר הורים?
משימה שהופכת קשה וקשה יותר עבורי במחשבה.
משו לא מסתדר לי פה.
אני כותבת את זה עקב התמודדות שלי אישית עם העניין, שמאוד קשה לי, ולא מצליחה להבין את המשמעות של יחס אחר לכל ילד.
של לשים ילד אחד 'בעדיפות' מעל האחר בכל מיני דברים ולצפות שהשאר יהיו בסדר עם זה.
זו המשמעות של העניין?
כי אם כן, יש פה דיסוננס מטורף.
איך הורה אחד יכול להתמודד עם מענה לכמה נפשות בו זמנית?
סליחה אם אני מחלישה פה מישהי, אבל החוויה שלי פה קשה כילדה. כילדה לאמא שלי וכאמא בעצמי.


אני יוכלה להזדהות עם מה שרשמת...בתי 123
ברור שכל ילד צריך משהו אחר וכן לפעמים זה נראה לילדים האחרים כאפלייה.
אבל מראייה בוגרת ורוחנית אפשר להבין שהורה עושה את ההשתדלות שלו לפי מה שהוא מבין יודע ורואה לנכון אבל מה שיעבור על הילד זה מדוייק מלמעלה. לאמא שלך לא היתה באמת שליטה על זה וגם לך בתור אמא אין שליטה על זה.
נסי לחשוב עם עצמך לבד על סיטואציות לא נעימות כאלו ותחשבי מה למדת מהן ואיך הן חיזקו אותך כאדם בוגר.
גם ללמוד שהעולם לא ממש שויוני ופייר זה חשוב גם ללמוד שלא הכל מושלם. אולי ההרגשה של הקנאה יכלה לגרום לך להיות יותר בולטת אסרטיבית או לימדה אותך איפוק...
בקיצור את תעשי את ההשתדלות שלך לפי הציוי חנוך לנעל על פי דרכו ותתפללי שהילדים שלך יקבלו מזה את הכי טוב.

תודה שהגבתהמקורית
חייבת לציין שאין בי קנאה מול האחים, כי הם לא שולטים על זה. זו התנהלות שהיא נטו שלה.
ואת יודעת עוד משו? דווקא בגלל שאני רואה את הדברים בצורה אחרת, יותר בוגרת, אני מתקשה להבין.
כן, אני מאופקת. אבל לא בגלל קנאה. אלא בגלל שבאמת אין טעם להעלות על זה. ולבקר אותם ולהתרעם על זה גם גם לא שייך.. הם בכלל לא מבינים מה הבעיה פה. והאסרטיביות לא מביאה איתה כלום.
אז השכל מבין את מה שאת אומרת אבל ברגש חסרה לי אמא.
וגם מול הילדים שלי, הם ככ שונים וכבר עכשיו אני רואה שקשה לי להכיל ולתת מענה. אז בכלל..
לא קשור- אבל את באה ממשפחה ברוכה?שוקולד פרה.

איכשהו תמיד היה לי בראש שאת באה ממשפחה קטנה, כי כתבת שאת חוזרת בתשובה...

 

לא מובן כ"כ מההודעה מה את מרגישה.

את מתרעמת על כך שהורייך הפלו אותך?

או שאת מרגישה נטייה לאחד הילדים, וקשה לך להרגיש אשמה על ה"'קיפוח" של השני?

 

אני ממש מזדהה עם העניין.

תמיד הרגשתי שאמא שלי מעדיפה כל אחד מהאחים שלי ולא אותי.

כי הייתי שונה. הייתי רחפנית יותר, עם עולם משלי יותר, פחות הולכת בתלם.

 

היום זה אחרת, אבל זו ממש חוויה שהולכת איתי.

 

 

אני יודעת מהבית שגדלתי בוסמיילי12
זה שכל ילד דורש משהו אחר.
אז אוטומטית ההיענות של ההורים שלי היתה בהתאם לצורך.
אבל אף פעם לא הרגשתי שחסר לי.
כלומר, רואים בעין שיש 'עדיפות' לאחים מסוימים שלי. אבל זו לא באמת עדיפות אלא הם פשוט זקוקים מההורים שלי ליותר ממה שאני צריכה. ולכן גם אין בי תרעומת או אכזבה.

ובמשפחה הקטנה שלי אני מאד חוששת.
אחד היךדים שלנו הוא מאתגר נורא. אני מפחדת שלא אוכל לתת לו את האהבה שהוא זקוק לה. זה מעסיק אותי המון🥺
וואי, זה ממש ככהשוקולד פרה.

 

ילדים שהם נוחים, האהבה כאילו באה אליהם יותר בקלות.

נכון שלפעמים "שוכחים" אותם בצד,

אבל לרוב המבט של אמא או אבא יהיה מפויס ואוהב כלפיהם.

לעומת המבט על הילד המאתגר, שהוא יותר "מה אתה רוצה ממני עכשיו?!"

 

אני חושבת שזה לגמרי עניין של תהליך ושל זמן.

לומדים לאהוב פשוט. לומדים להרחיב את הנפש.

זה הקטע בחיים האלה- הנפש מתרחבת בעיקר דרך מה שקשה. 

מעצבן, אבל זה ככה.

הלוואי שאגיע למקום הזהסמיילי12
אני חודשיים אחרי לידה אז סולחת לעצמי כרגע למרות שהמון פעמים אני מלאה רגשי אשמה.
אני משתדלת בזמנים שאני נינוחה ולא קפיץ לקחת אותו לחבק אותו להגיד לו כמה הוא טוב ומקסים וכמה אני אוהבת אותו.
ונזכרת במה שהרב עובדיה יוסף זצוק"ל אמר- ילדים שובבים זה נשמות גבוהות בגוף קטן. הגוף לא יכול לשאת את הנשמה הגבוהה הזו אז זה מתבטא בשובבות קיצונית.

בסוף ממנו תהיה לי הכי הרבה נחת😅 ה' ישמור אותו.
אני מבינה מאוד את מה שאת כותבתהמקורית
ובאמת אני זו שכביכול עושה הכי הרבה נחת
אבל רק בגלל שאני רחוקה. והם די אומרים את זה בלי להתבייש. הכי נחת שלהם זה שיעזבו אותם בשקט והם לא יידרשו ליותר מהעומס הקיים.
ועם זאת, אמא שלי בהכרח מעמיסה על עצמה הרבה בנתינה לאחים האחרים שלי ואחרכך גם מתלוננת.
טיפוס קשה.
מה הכוונה? לא הבנתידבורית
למה חינוך מותאם צרכים= העדפות שמייצרות קנאה?
סליחה אהובה אם תוכלי להסביר שוב את הנקודה
מבחינתי חנוך לנער על פי דרכו
אומר
שנגיד יש לי ילד
שאני מזהה שהוא צריך להיות פעיל
אקטיבי, עם משימות
ושאם הוא משתעמם זה קטסטרופה
אז אני משתדלת לאתגר אותו במשימות.
וילדה אחרת שלי למשל,
צריכה חופש פעולה כדי להביע יצירתיות
אז אני אתנהל איתה קצת אחרת
אבל בסופו של דבר
ברמת התוצאה
אני מכוונה את שניהם לאותה הציפייה
לפתח מידות טובות של חסד ומצוות
ולפתח את האישיות שלהם בתור עובדי ה'
רק הדרך היא שונה
וזה מבחינתי חנוך לנער על פי *דרכו*
זהו שאת מזהה. ב"ה.המקורית
וכנראה אצלנו לא היה זיהוי וזה הקושי שלי

שאז המענה לא הולם לילד. וגם תלוי בכח ובפניות שיש להורה גם כשעולה קושי בצורה ממש מובהקת
אז אולי השאלה לא ככ מדויקת
אבל לפחות פרקתי קצת
לפרוק זה חשוב מאודדבורית
מענה לא מותאם צרכים לצערי יכול להיות במשפחה מצומצמת ומשפחה ברוכה כאחד
נכון שככל שיש יותר ילדים צריך יותר פניות כדי לזהות את הצרכים נכון, וצריך יותר משאבים כדי לתת להם מענה מתאים.
אבל בדכ מי שבוחר במשפחה ברוכה, לרוב שם בסדר עדיפות גבוהה יותר את ההשקעה בילדים. לא תמיד כמובן.
וצריך בזה הרבה סיעתא דשמיא, ועדיין יש הרבה פיספוסים פשוט כי אנחנו בני אדם.
לכן תמיד יהיו צרכים שיתפספסו ונקודות שבר
אחרת היינו בעולם מתוקן שכולו טוב

ועכשיו, לגבי הנקודה של מה שכתבת אסור לבקר הורים
אז נכון שאסור לומר להם ביקורת
אבל חשוב לדבר על זה
כדי לעבד את המקום הפגיע
איפה שהצורך לא נענה
לעבד את הכאב על המקום הזה
ואת זה את עושה נפלא,
בעבודה רגשית חשובה
במודעות עצמית גבוהה
ובבירור שיוביל לדיוק בעז"ה ❤️
התנועה בין הדורות צריכה להישמר קדימה
את המסקנות מיישמים על הילדים
את ההורים אי אפשר לתקן, רק לכבד
שעשו מה שיכלו
לא ממש הצלחתי להבין את החוויה שלך כילדהמתואמת
אבל אני חושבת שבאמת יש תקופות שההורים שמים את הפוקוס יותר על ילד אחד (או יותר), ואלה שלכאורה "חלקים" קצת נזנחים בצד...
אבל כל עוד הם מודעים לזה, ואפילו משתפים בזה את הילדים שכרגע לא זקוקים לתשומת לב מיוחדת, וכל עוד הם מנסים בכל זאת לתת מדי פעם תשומת לב גם להם - אני חושבת שלא אמורים להיות להם משקעים מזה...
(למשל - אחד הילדים שלי שעכשיו ב"ה לא זקוק לטיפול מיוחד לפעמים בא אלינו ואומר שהוא רוצה לדבר איתנו. אנחנו משתדלים מיד להתפנות אליו, גם אם כל מה שהוא רוצה לומר זה "אבא ואמא, אני אוהב אתכם"... כדי שירגיש שאנחנו איתו, גם אם אנחנו לא לוקחים אותו לטיפולים)
מעבר לזה - באמת חשוב לזהות את האופי של כל ילד, ולכוון אותו בהתאם לכך. גם בכישרונות - אם ילד אוהב לצייר, אז לטפח את התחום הזה אצלו, ואם ילד אוהב לנגן - אז כנ"ל. וגם באופי ובהתנהגויות - לפי מה שהילד מכתיב.
שורה תחתונה - זה באמת מאתגר נורא, לשים לב לכולם, אבל אם נותנים לזה את תשומת הלב הנכונה אני חושבת ומתפללת שזה יכול להצליח...
ובאמת מתפללת שלא יהיה ילד שלי שיפתח שרשור כזה בעוד כך וכך שנים
זה הענייןהמקורית
שמי אמר שאני לא צריכה תשומת לב?
זה מה שההורה רואה אולי.
במקרה שלי בכל אופן, הצורך שלי בתשומת לב הורית ומענה לכל מיני בעיות רגשיות שאת חלקן הם יצרו בכלל (ואני בכוונה כותבת כך לא כהאשמה אלא כעובדה שאותה אני לא מעונינת לפרט) בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים מולם מאז שאני ילדה.
אולי אז לא ביטאתי את זה ממש במילים אבל כן במעשים והיום זה גם במילים ממש - אני רוצה לבוא לראות אתכם. אחרי חודש שלא, כן?
וגם אז, המענה הוא שאין זמן ופניות כי יש נכדים שצריך לעשות להם בייביסיטר בשעות הבוקר ואז נגמר הכח.
זה כל הזמן ככה. זה לא רק מקרה אחד.

עכשיו אני יודעת שאין לי איך לשנות את זה אבל זה כן גורם לי לתהות על המנגנון של מענה לצורך כשיש כמה ילדים והאם זה בכלל אפשרי וישים


או שבאמת המקרה שלנו הוא חריג ואין להקיש ממנו שזו גם אפשרות
לגבי החלק הזהאני זה א
שיש עוד נכדים/אחים אני מאוד מזדהה אגב ואם ינחם אותך קצת אצלנו זה לא קשור למרחק אנחנו מאוד קרובים פיזית ועדין בעדיפות אחרונה ועם ההורים שלי אני באמת לפעמים מתבאסת קצת אבל אני יודעת שהמרחק כן פקטור כאן וגם זה שאנחנו פחות מראים שזקוקים להם ושאר האחים כן יותר מדברים את ההזדקקות אז יש יותר עזרה שם..מנחם אותי לדעת שזה לא כי לא אוהבים אותי ויש לי משהו לא פתור עם אמא שלי שלא מאפשר לי להראות את ההזדקקות שלי אליה
אני לא בטוחה, אבל נשמע לי שזה באמת חריג...מתואמת
אני חושבת שיהיה לך טוב לעבד את הרגשות האלה מול איש מקצוע... ניסית פעם?
בהתחלה חשבתי להציע לך לדבר ישירות עם אמא שלך, ממרחק של שנים (אמא שלי סיפרה לי שחלק מהאחים שלי דיברו איתה על כל מיני דברים לא פתורים מבחינתם מהילדות, וזה היה טוב לכל הצדדים) - אבל נשמע שהיחס הזה ממשיך גם היום... אז לא יודעת אם יעזור לפתוח את זה...
בכל אופן, אני לא בטוחה שזה קשור למשפחות ברוכות ילדים, אלא לדפוס התנהלות הורי. גם במשפחות של שני ילדים זה יכול לקרות, שהורה יעדיף ילד אחד על פני השני... (קראתי סיפורים כאלו, ב"ה לא נתקלתי בזה באופן אישי)
אני על זה האמתהמקורית
התחלתי לאחרונה טיפול
מקווה שיעזור לי
תודה ❤️
אמן! בע"ה שתגיעי למקומות טובים בנפש מתואמת
קודם כל מחבקת אותךאני זה א
על החויה שלך.זה באמת נשמע כואב וקשה.
האמת שאני אף פעם לא חשבתי שהכוונה היא ליחס מועדף אלא שכל ילד להתיחס אליו לפי מה שצריך אחד צריך יותר חיבוק אחד יותר קשיחות אחר יותר עדינות וכו..וגם מבחינת כיוון בעבודת ה לכל ילד מתאים משהו אחר..
ובדיוק לפני יומיים שמעתי פירוש יפה על חנוך לנער על פי דרכו לא זוכרת בשם איזה רב מחילה.
על פי דרכו- פירוש בתחילת דרכו כשהו קטן תחנך אותו ותתוה לו את הדרך..וזה ממש התחבר לי טוב בלב.
אני מדברת על זההמקורית
בדיוק. גם.
שהורה חושב שקשיחות זה מה שטוב לילד אחד בזמן שלילד אחר הוא מרעיף יחס וותרנות למשל .
שהורה חושב שילד אחד מסתדר אז הוא מניח לו לנפשו לחיות את חייו בזמן שילדים אחרים מקבלים יותר יחס.
זה בסוף יוצא העדפה ולא חנוך לנער. ככה אני רואה וחווה את זה בכל מקרה
אני מבינה אותך וגם לי ישאני זה א
קושי מסויים עם זה לכן מה ששמעתי השבוע מאוד התיישב לי על הלב.בכל מקרה מבחינתי כל ילד צריך שיראו לו את האהבה אבל באמת לכל ילד יש את הדרך שלו שצריך להוליך אותו בה וכן לפעמים יש ילד שיש לו יותר יכולות במשהו אבל באמת צריך להיזהר שלא יהיה בקיצוניות של אחד לתפוס קצר בצורה נוראית ושני לשחרר בלי שום רסן.. צריך איזון.
לפעמים גם החיים מובילים אותנו לזה וזה לא במתכוון אבל במצב כזה בעיני צריך למצוא את הדרך לתווך את המצב לשאר הילדים..
חיבוק, באמת קשהפליונקה
עבר עריכה על ידי פליונקה בתאריך ל' בסיון תשפ"ב 13:05
לא יודעת מה לכתוב. עכשיו כשילדים עדיין ילדים אני האמא חייבת לתת להם מה שהם צריכים. אחרים גיל 21 לא חייבת כלום לדעתי. אם לא יתאים לי אני לא מתכוונת להכריח את עצמי.
שאיפה היא לראות כל ילד ולהשתדל לתת לו מה שהוא צריך. מצד שני אני רק בן אדם. יכולות שלי מוגבלות. וזה שלא במשפחות קטנות זה יותר קל. מוזר אבל גם במשפחות קטנות זה אותו דבר. מכירה הרבה , בעצם גדלתי בסביבה של משפחות עם שני ילדים. איכשהו שם אי-שוויון עוד יותר בולט. לא יודעת למה.
לא חייבת להכריח את עצמך למה?המקורית
להיות אמא זה לא רק עד גיל 21
לא בטוחה שהבנתי אותך
אני חושבת שהרעיון הוא להיות הורה קשובתוהה לי
שמכבד את הילדים שלו ומבין שיש להם רצונות וצרכים מצד אחד, ומצד שני כל ילד זקוק לגבולות בריאים כדי לצמוח.
ברגע שמקשיבים לילד ושומעים אותו, נותנים בו אימון ומשתפים אותו, אז אפשר לנהל שיח בוגר עם הילד. לדוגמה הילד אומר: למה הוא לא הולך לבית הספר היום ואני כן? הורה: שאלה מקסימה נסיך שלי. אני שמחה שאתה בא ושואל אותי. מה אתה מרגיש כשאתה חושב על זה,? יש לך רעיון למה הוא נשאר בבית ואתה לא? יש לך דוגמאות מתי אתה קיבלת משהו שהוא לא? וכו וכו..
היתהילה 3>
נראה לי שהנקודה של חנוך לנער על פי דרכו זה לתת לכל ילד את מה שהוא זקוק לו.
כמו שנניח תתני לתינוק בגדים של תינוקות, לילדה בת 4 בגדים במידה 4, ולילד בן 8 בגדים שמתאימים לילד בן 8,
ככה גם בשאר הדברים לראות מה הדבר שנכון לכל ילד ולהשתדל להעניק לו אותו.


מעבר לזה נשמע שבאמת יש לך כאב מילדות של חוויה של אפליה או קיפוח, ושזה דבר שמציף אותך ומקשה עלייך גם מול ההורים שלך וגם מול ילדייך.

אז קודם לגבי ההורים, סביר להניח שכמונו, הם השתדלו להיטיב בכלים שהיו להם והם ידעו,
ובכוחות הנפש שהיו להם, ומצד שני הם גם לא מושלמים (כמונו )
וגם להם יש את השריטות מהילדות שלהם...
וככה ה' ברא את העולם.

ולא בכדי.
הדברים שצפים בך הם מצד אחד כואבים, אבל מצד שני גם פתח לריםוי של מה שעברת,
ופתח לתיקון מול הילדים האישיים שלך בע"ה.

לגבי מה שכתבת שאי אפשר לבקר הורים, אני חושבת שאם את מרגישה כל מיני תחושות של כאב
והיו חסרים לך כל מיני דברים, תתני להם מקום והכלה.
האם לבוא להורים בביקורת על זה- פחות יעבוד קודם כי ביקורת זה דבר הורס ולא בונה,
ושנית זה באמת מקום פחות מומלץ ולכבד.

אבל אם תדעי כן לזהות את התחושה הקשה שיש לך, ואת הצורך, תוכלי לנסות לשתף אותם מהמקום האמיתי והפנימי שעדיין זקוק לאהבתם ועדיין מרגיש שלא מקבל מספיק.

בכל מקרה נשמע ממש מציף,
שולחת לך כח 🌻
שאלה מענינת, לא בטוחה שלגמרי הבנתיפרצוף כריתאחרונה
בקשר לילדים-
את לא מרגישה שאוהבת את הילדים שלך אותו דבר?
אולי כשנולד תינוק זה שכיח כי קשה להתרגל לזה שיש עוד ילד בבית
אבל לאהוב ילדים שונים - זה הכיף הכי גדול שיש! לאהוב בכל אחד את התכונות המיוחדות שלו!
אולי יש קטע של אנשים נורא'מוצלחים' ו'פרפקציוניסטים' ש-כל מי שטיפה פחות' מוצלח' מהם - קשה להם לאהוב אותו... אני ככה במידה מסוימת חשתי בילדותי מצד הוריי, שהם חשים שאני פחות מוצלחת, בתקופות מסוימות, אולי גם קשור לאנשים עם פתיל קצר.... ולכן קשה להם לאהוב את כל הילדים שווה בשווה
ובקשר להורים-
אני חושבת שבלבך מותר לך' לבקר' אותם, במובן של להבין מה היה חסר לך מהם ואת צריכה 'להתנתק' מזה ולא להאמין לזה, בלב או בראש..
אבל בשורה התחתונה להעריך אותם-שנתנו כמה שיותר שיכלו לתת, לפי הכוחות והתפיסות והיכולות שהיו להם באותו זמן, כי בסופו של יום כולנו אנושיים, כלומר מוגבלים בכוחותינו
(לא יודעת אם הבנתי את השאלה שלך... אם לא מתאים לך מה שאמרתי - אל תקחי... )
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')