ילדה בת 8 והשאלה איך באים לעולם ילדיםאנונימית בהו"ל
התלבטתי אם לשאול מאנונימי והחלטתי בסוף שכן, גם אם יזהו זה לא מפריע לי , מרגיש לי יותר מתאים.
מקווה שזה בסדר לשאול כאן.
הבת שלי בשבת באה אלי באמצע הבוקר וסיפרה לי שחברה טובה שלה סיפרה לה שאבא שלה מכניס משהו לאמא שלה בנרתיק וככה הם נולדו.( אמא שלה הסבירה לה, אני מכירה את האמא)
הבת שלי שאלה אם זה באמת והאם גם אנחנו עושים את זה.
את האמת שבגדול עדיין לא סיפרתי לה משהו בנושא אבל די הופתעתי.
אמרתי לה שנדבר מחר ואסביר לה.היא קיבלה את זה במיוחד שהיה רעש ברקע, היא כנראה רצתה לספר לי ולא לשכוח.)
עכשיו אתם נכנסות לתמונה,
התחברתי להסבר שפעם קראתי פה שאמא ואבא עושים חיבוק חזק וה' עוזר להם וכו..
את זה אני רוצה לדבר איתה אבל משהו בהסבר שחברה שלה הסבירה לה נשמע לי לא כל כך טוב וקצת קשה לקבל בגיל שלהם,
אשמח אם תוכלו לעזור לי לחשוב איך אני עונה לה על השאלות שהיא שאלה אותי
האם זה נכון והאם גם אתם עושים את זה( נראה לי שהשאלה השניה זה מה שכנראה קצת הטריד אותה).
הילדה בת 8 חכמה אבל בענינים האלו פחות נגענו עדיין.
מה שחשוב מאד שלא תשקרי להאור123456
קרה לה לי בדיוק אותו דבר עם הגדולה בגיך 9-10 והסברתי לה את הדברים בצורה הכח פשוטה ונכונה והיא קבלה את זה
לעומ י אמא אחרת הכחישה את העיניין והילדה הייתה מאד מבולבלת ולא אאמינה שאמא שלה משקרת לה כשכל הילדות באו ואמרו שהאמהות שלהם אישרו את הדברים
וזה יצר משבר אצון בינה לבין האמא שלה..
וואוי כמה טעויות כתיב 🤦‍♂️אור123456
בעיניי יש כאן הזדמנותקמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ד' בתמוז תשפ"ב 07:54
בס״ד

דבר ראשון, אני חושבת שהעובדה שהבת שלך ניגשה אלייך כדי לאמת את מה שהיא שמעה היא תעודת הוקרה לקשר הפתוח שביניכן 🧡. ילדים הם עם רגיש ויש בהחלט ילדים שהיו קולטים בחושיהם שלא מתאים לשאול את אבא ואמא ולא היו פונים אליהם כמו שהבת שלך עשתה.

אני חושבת שזה מעולה שאמרת שתעני לה מחר. לפעמים אנחנו צריכות זמן כדי לגבש תשובה, וזה בסדר גמור! עדיף לקחת את הזמן כדי לסדר מחשבות ולהתייעץ וככה להיות מסוגלת לענות בצורה בטוחה ורגועה יותר.

בעיניי, הגיל הצעיר של הבת שלך הוא יתרון! זה גיל שעדיין אין את המבוכה שיכולה להופיע בגיל ההתבגרות, מה שעשוי לאפשר לדבר על הדברים בצורה קלה יותר. אני באופן אישי ממש שמחה על כל שאלה כזאת שהילדים שלי שואלים אותי (גילאים דומים). בשבילי זאת הזדמנות שאני אוכל אסביר להם את הדברים, במקום שהם ישמעו ממקורות פחות אמינים. בנוסף, אני רואה את זה כבניית יסודות של שיח פתוח וכאפשרות שהם יתפסו אותי ככתובת לנושאים האלה גם בעתיד בע״ה.

לגבי הבת שלך, מכיוון שהיא כבר שמעה חלקי מידע מהחברה שלה, הייתי מתחילה מלשמוע מה בדיוק היא שמעה. בנחת. אם הכל נכון, אז מאשרת את הדברים ומוסיפה שאני שמחה שהיא פנתה אלי כדי לבדוק האם זה נכון. כי לפעמים ילדים יכולים גם לתת אינפורמציה שהיא חלקית או שגויה ושאני מעודדת אותה להמשיך לבדוק מידע מהסוג הזה איתי או עם אבא. במידה והדברים לא היו לגמרי מדויקים, הייתי מתקנת את מה שצריך לתקן.

לגבי לאיזו רזולוציה להיכנס, ההנחיה שקראתי בספר שעוסק בשיח על דברים כאלה עם הילדים שלנו (מחברת - יוכבד דבו, הספר באנגלית) היא ללכת לפי השאלות של הילדים. כי השאלות שלהן בעצם מבטאות מה מידת היכולת שלהם לקבל מידע מסוג הזה. השאלות שלהם הם כמו מדריך בשבילנו שמציין לנו עד לאיפה להיכנס.

לפי זה, רצוי להתחיל מתשובות כלליות (נניח, לשאלה ״איך התינוק מגיע לבטן שלך?״ אפשר לענות משהו כמו ״לאבות יש זרע ולאימהות יש ביציות. כשזרע פוגש ביצית והקב״ה רוצה שיהיה תינוק, אז מתחיל להתפתח תינוק בתוך הבטן״). יש מצב שתשובה כללית כזאת תתאים ליכולת הקיבולת של הילד ותספק את הילד. אם הוא שואל יותר, אפשר לענות בצורה שצת יותר מפורטת (נגיד אם הוא שואל ״אבל איך הזרע פוגש את הביצית?״ אפשר לענות ״דרך חיבוק מיוחד ששמור לזוגות הנשואים״). אולי זה יספק את הילד. אבל יתכן גם שהוא ישאל יותר, ואז זה אומר שהוא כנראה מוכן (מהחינה קוגניטיבית ומבחינת היכולת שלו לקבל אינפורמציה מפורטת יותר) לשמוע יותר. וכו׳ וכו׳.

[יש לי ילד בגילאים האלה שמאד פיקח והתחיל לשאול שאלות כאלה לפני כמה שנים כבר. בהתחלה תשובות כלליות סיפקו אותו. כל כמה חודשים, הוא היה חוזר לנושא ומברר עוד נקודה או עוד פרט. בסופו של דבר, משיחה לשיחה - שיחות שהיו פרוסות לאורך כמה שנים - היום הוא כבר יודע את ״הכל״ על איך באים ילדים לעולם].

מעבר להסברים הטכניים, מסכימה ואוהבת מאד לציין את העניין הזה שכדי שיהיה ילד, צריך שהקב״ה יתערב ויאפשר את זה 🙂

לגבי השאלה ״האם גם אתם עושים את זה?״ - יוכבד דבו הנ״ל אומרת שעדיף לדבוק בניסוח ״הורים / בני זוג עושים״. כשהבן שלי שאל אותי אם גם אנחנו עושים את זה, עניתי ״כל ההורים עושים את זה״ בחיוך. הוא שאל שוב וחזרתי על המשפט הזה כל פעם...

המון ברכה והצלחה!
החלטות טובות ושה׳ ישלח לך את המילים הנכונות 🧡
נהנתי לקרוא והחכמתי, תודה!norya
אבל יש לי שאלה- אני זוכרת את עצמי בתור ילדה / נערה, שמאוד רציתי לשאול ולהבין אבל התביישתי מההורים או מהמורה. הבנתי שלא אומרים לי הכל והנחתי שיש סיבה לכך וזה לא מתאים לשאול. נשארתי עם השאלות מהדהדות בראש ולא היה לי את מי לשאול... עד שהמידע הגיע אלי בדרכים אחרות.
אז איך נמנעים ממצב כזה? אם בעצם כל המידע שאנחנו נותנים הוא מהשאלות של הילד.
את שואלת שאלה ממש טובהקמה ש.
בס״ד

וגם אני שואלת אותה לעצמי...

לדוגמה, לעומת הסקרן שהזכרתי, יש לי ילדה, סקרנית גם היא, אבל שבגדול לא שאלה אותי עדיין שום שאלה על הנושא הספציפי הזה. בגיל 4 אחיה כבר ידע על המחזור החודשי (התחיל מחבילת פדים שראה פעם באקראי בבית והמשיך עם הרבה מאד שאלות מצידו). והיא מתקרבת לגיל שהחברות שלה יתחילו לדבר על זה, וד לא מזמן עדיין לא שאלה אותי שום דבר...

אז אני מנסה לחשוב איתך:

1. יכולים להיות מצבים שבהם ללכת רק ע״פ השאלות שלכם זה לא מספיק וכן עלינו ליזום דיבורים מסוימים. נגיד כשהבן שלי הלך פעם ראשונה לבריכה עם הכיתה שלו, יזמתי איתו שיחה על מוגנות בבריכה, בלי שהוא שאל שום דבר. באופן דומה גם בחרתי לשתף אותו (בלי ששאל) בסיפור של חיים ולדר.


2. בהמשך לזה, אפשר אולי ״לזרוע גרעינים לשאלות״, אם יש איזשהו נושא שאנחנו רוצים לפתוח אותו אבל היינו מעדיפים שהם ישאלו בעצמם. לדוגמה, לגבי הבת שלי והעניין של המחזור החודשי, יצא לי כמה פעמים להציע לה להתלוות אלי כשיצאתי לקניות ותכננתי לקנות אמצעי ספיגה. סתם ככה, כמו שלפעמים אני מזמינה אותה להצטרף לקנות משהו אחר כמו לחם או דברים במכולת. בפעם הראשונה (ואולי השנייה?) היא בכלל לא שמה לב למה שאני קונה. אבל בפעם האחרונה היא כן שאלה מה זה, והתחלתי לענות, על פי השאלות שלה. עוד משהו שעשיתי זה היה להניח במקום קצת בולט על הספרייה שלי ספר שמיועד לילדות על הנושא הזה, בתקווה שהיא תשים לב. אחרי כמה ימים היא אכן שמה לב ואמרתי לה שבהזדמנות נקרא את זה ביחד.


3. איך שאני מבינה את זה, חלק מההשתדלות שלנו זה ליצור *מיצע של פתיחות*, עוד הרבה לפני העניין של השאלות שלהם.

זה מתחיל לדוגמה בלקרוא את האיברים הצנועים בשמות ברורים, כדי שגם הם ידעו איך לקרוא למקומות האלה. (יש לי זכרון שכשהייתי בת 15 או 16 פתאום היה לי כאב חד באחד המקומות האלה, באמצע הרחוב. רציתי להסביר מה קורה לי להוריי שהיו איתי אבל לא היו לי מילים מתאימות לקרוא לאותו האיזור. הדבר היחיד שעלה על דעתי הייתה מילה ילדותית שהשתמשנו בה בבית כשהייתי קטנה ושלא הרגשתי שאני יכולה להשתמש בה באותה הסיטואציה. אני זוכרת את האירוע הזה כמצב של תקיעות מאד גדולה...).

זה ממשיך בלהשתדל מאד לא לכעוס או להתמלא ביקורת כשהם מספרים על משהו לא טוב שהם עשו.

ואז גם בלענות בפתיחות, כמה שניתן, אם שואלים אותנו שאלה
- על אקטואליה (חיים ולדר / מצעד הגאווה... ונראה לי גם בנושאים רגישים אחרים כמו פיגועים ואסונות חלילה וכו׳),
- על מילה ששמעו בבית הספר
- על מראה שראו ברחוב
- ולהבדיל על נושאים שעולים מלימודי קודש ושלפעמים נוטים פשוט לדלג עליהם...

***

מעבר לענות בפתיחות כשהם כן שואלים, אפשר גם לפרגן להם על עצם השאלה:

* זה יכול להיות פרגון בצורת מתן כבוד לאותו הנושא ולאותה השיחה. אצלי באופן אישי, כשיש שאלה מהסוג הזה, אני ״עוצרת את הכל״ ומתפנה להגיב לזה בנחת. ואם אני לא יכולה באותו הרגע, אז אומרת שבלי נדר נדבר על זה מחר / ביום X. וכשמגיע הזמן שנקבתי, יוזמת את המשך השיחה, כפי שהבטחתי.

* וזה יכול להיות בצורת מחמאה על עצם זה שהילד שואל כאלה שאלות טובות. ובלהגיד לו בסוף ״אני כל-כך שמחה שבאת לשאול אותי! אתה תמיד יכול לבוא לשאול אותי או את אבא שאלות כאלה, ובלי נדר נשתדל לענות לך״.


זה מה שעולה לי כרגע... מקווה שזה עוזר ❤️
תודה רבה על התשובה!norya
רעיונות ממש טובים ומרגיעים.
הילדים שלי עדיין יחסית קטנים (הגדול בן חמש) ובאופן כללי אנחנו משתדלים לפרגן להם על כל שאלה שהם שואלים, גם על דברים זניחים... וב"ה כיום אנחנו מדברים בפתיחות על כל נושא שעולה.
רק תמיד אני נתקעת בתגובה שלי כשהם מספרים על משהו לא טוב שהם עשו, מצד אחד לא להגזים ומצד שני כן להבהיר שזה לא בסדר...
תודה רבה על הפירוט, משמעותי לי מאוד. השאלות האלו מעסיקות אותי הרבה.
באהבה!קמה ש.

בס''ד

 

זה זכות לדעת שזה היה לך משמעותי, ב''ה...

 

אני ממש מבינה אותך לגבי כשהם מספרים על משהו לא טוב שהם עשו... גם לי אין מתכון קסם לגבי זה וגם אני מוצאת את עצמי לא פעם באותה הדילמה.

 

מה שמתגבש לי כרגע הוא שיש דברים שאפשר - ובמקרים רבים אפילו רצוי - לחנך עליהם אחר-כך, בנחת. דרך סיפור, דרך שיחה טובה כשהלב כבר רגוע, או דרך כל דבר יצירתי אחר. זה ממש משהו שאני מתחילה להבין ולהפנים בזמן האחרון (ושלמדתי מפה, מהפורום*) - שלא חייבים לחנך באותו רגע שמספרים לי משהו. אפשר לשים לעצמי 'פתק' בראש, ולחכות / ליצור הזדמנות מתאימה כדי להעלות את ההסתייגות שלנו. אני ממש רואה הרבה בחודשים האחרונים איך החינוך עובד הרבה יותר טוב דווקא כשיש ''מחיצה'' של זמן ושל הרגע בין האירוע (נגיד הילד שמדווח על משהו לא טוב שעשה) - לבין ההבהרה שאנחנו רוצים להבהיר לילד. 

 

אם חשוב ממש, אפשר תוך כדי שהילד מספר משהו לסמן בקצרה שמה שהוא עשה לא מתאים (''אוי, זה לא בסדר'' או מבט קצר כזה שאומר שזה לא תקין), אבל בלנסות לא לקלקל את השיתוף. כי השיתוף הזה, הוא הבסיס לכל-כך הרבה דברים סופר חשובים. ולכן צריך לשמור עליו כמה שרק מצליחים. (לרוב באמת יהיה בסדר להעלות שוב את הדברים בהזדמנות אחרת, ולשקף לילד את מה שאנחנו חושבות על האירוע שהוא דיווח. סביר שזה יעבוד יותר טוב אז, כי זה יהיה אחרי שאיפשרנו לאמוציות שמילאו אותנו להירגע).

 

[ושיהיה ברור שזה שאני לאחרונה מפנימה את זה יותר לא אומר שאני תמיד מצליחה לעשות את זה, כן? אבל אני עונה לעצמי שזה בסדר, העיקר שהכיוונון הכללי יהיה בכיוון הנכון. ובע''ה כבר נמשיך לגדול ולהתקדם...🙂].

 

 

* כבר תייגתי אותן אתמול בהריון ולידה לגבי זה בדיוק - נגמרו לי השמות, קופצת ותיתי2 🙏🏼

תודה רבה!!norya
איזה דברים חכמים. בע"ה אשתדל לאמץ.
מעריכה מאוד את ההשקעה בתשובה!
תודה על התיוג.קופצת
אני יכולה לספר מה בעלי עושה במצב כזה:

קודם כל הוא כ"כ מתפעל ומתרגש מהשיתוף של הילד. ואומר לו מפורשות: "אני כ"כ שמח שסיפרת לי את זה. מאוד בוגר מצידך לשתף, וכמה אומץ היית צריך בשביל זה! אני מעריך את זה מאוד!"
הוא ממש מתעכב דקות ארוכות על עצם זה שהילד פנה מעצמו לשתף ולספר חולשה שלו בכנות.

אח''כ הוא יושב להקשיב לו. רק להקשיב. (בחיי שאני פחות יש לי סבלנות כזאת😅). הוא לא מביע שום דעה אישית משלו, שום "אוי אוי". כלום.
הוא רק מקשיב.

ומשקף כל הזמן.
"אז אתה אומר שהיה לך מאוד משעמם בשיעור והרגשת שהזמן לא עובר?"
"אתה מתכוון שהרגשתי כ"כ עצבני ופגוע ולכן לא התאפקת והרבצת?"

אוקיי. אני מבין...


לכל התנהגות שלילית יש לילד מה להסביר ולאמר.
לאו דווקא צודק ונכון, אבל יש *תמיד* את הצד שלו.

ממה שאני רואה אצל בעלי - הוא מקשיב לצד שלהם, שואל שאלות על הפרטים כדי להבין את התמונה השלמה. משקף רגשות..

ורק אחרי שהבין בדיוק מה קרה שם.
וחשוב יותר - הילד מרגיש שהבינו אותו 100%.
(ושימי לב - עדיין לא קיבל מילת גערה אחת!)
רק אחרי זה מגיע השלב הבא:

"אז מה אתה אומר, אם משעמם לך זה בסדר להפריע בשיעור?"
הילד עונה ומתרץ וכן הלאה...

מאוד עובד עם שאלות ותשובות. להוציא מהילד את התובנות ולא להגיש לו אותן על מגש של כסף.

בד"כ שיחה כזאת נגמרת התובנות ומסקנות לחיים, גם הרבה מעבר לסיטואציה עצמה.
כלומר - הילד יודע שהשיעמום גורם לו להפריע. יודע שגם כשמשעמם אסור להפריע.
חשב ביחד איתך על דרכי פתרון.

וחוץ מזה - גם למד הרבה תובנות חשובות לחיים.

מקווה שהיה מובן.
שלא תטעו - אני ממש לא שם. לא להתפעל ממני..😅
וואו ממש מהמם!! התרגשתי לקרוא. אשריכם!פולשת לרגע**
איזה כיף שדיבר אליך🙂קופצת
גם אני רציתי להגיב לזה ושכחתי - איזה כישוריםקמה ש.
בס״ד

חינוכיים!!! ממש מעורר השראה! תודה שכתבת!
הוא באמת טוב בזה. כ"כ רוצה שיום אחד יפרושקופצת
את משנתו בספר/ בקורס..

הוא עושה דברים מדהימים סתם ככה מאינטואיציה וכי "ברור שככה עושים"...
ואני מסבירה לו כל היום שזה מיוחד שווה לימוד 😅
וואו!norya
פשוט מדהים.
תודה רבה רבה!
בכיף. בהצלחה.קופצתאחרונה
ואיזה מהממת את שככה את לומדת ושואלת!🙂❤️
וואי קמה! באת לי בדיוק בזמן!קופצת
הבת שלי, בת 10.5. בוגרת וחכמה.
לא התחילה התבגרות מינית בכלל.
והענין הוא - שהיא גם לא שואלת ונראה שבכלל לא מענין אותה...

רק כשאני יוזמת שיחה ( למשל על צמיחת השדיים) אז היא יכולה לשאול שאלה או שתיים וזהו.

ואני כ"כ מחכה שיענין אותה😅

היום היינו לבד בבוקר בבית. נסעתי איתה ליער הקרוב וישבנו יחד לדבר. וואלה, לא היתה אפילו בכיוון...

אני תוהה אם זה באמת עוד לא המקום שלה ולהניח לזה, או כן קצת "לדחוף" לכיוון... בכל אופן אוטוטו זה יהיה מדובר למשל בכיתה...

נזכרת עכשיו למשל בחבילת פסים שהיא ראתה בגיל צעיר יותר ושאלה מה זה. הסברתי לה באופן תואם גיל וזהו. עד היום לא שאלה שוב..
חבילת פדים*קופצת
ממש מבינה אותך!קמה ש.

בס''ד

 

אני חושבת שאת אלופה שאת מנסה, כמו עם הנסיעה הזאת ליער...

(נסיעה אם ובת ליער? מה זה החלום הזה? אשרייך, את אמא ממש מיוחדת! מנסה לחשוב איך לאמץ גם...)

 

אולי תנסי את אחד הטריקים שכתבתי בהודעה הקודמת? להניח חבילת פדים (או מה שאת משתמשת) / לקחת אותה לקניות של אמצעי ספיגה / להזמין ספר על זה...

 

אולי אפשר גם לשאול אותה דוך ''הי מותק, רציתי לדעת... בכיתה שלך כבר מדברים על המחזור החודשי?'' ולראות לאן זה מוביל אתכן...

 

הבת שלי יותר קטנה אבל אני נראה לי שהייתי מרגישה שהזמן דוחק קצת אם היינו מגיעות לגיל הזה והיא עדיין לא הייתה מקבלת שום אינפומציה ממני על הדברים האלה. עובדה שאני כבר הרגשתי שכדאי להתחיל לדבר על זה פה ושם...😅

 

החלטות טובות והמון סיעתא דשמייא!! 🧡🧡

תודה קמה על התשובה.קופצת
הפדים שלי גלויים תמיד. הרבה פעמים היא קונה/עוזרת לי לבחור.

קשה לי להאמין שמדובר משהו כזה משמעותי בכיתה והיא לא באה לשתף / לשאול.

חיזקת אותי לפנות אליה ישירות וזהו.
באמת כבר מתחיל להיות מאוחר....


תודה❤️
חזקי ואמצי, בהצלחה רבה!! 🥰קמה ש.
כתבת יפה וחשוב!אמא לאוצר❤
תודה! הלואי שאני אזכור את את כל מה שאני קוראת בפורום בנושאים האלה כשהם יהיו רלוונטים אלינו
תודה יקרה!קמה ש.
בס״ד

מאמינה דווקא שתזכרי ❤️

אני קראתי את הספר שהזכרתי לפני הרבה שנים, לפני שזה נהיה רלוונטי לילדים שלי...
הניק הזה מיועד לשימוש בהו''ל בלבדאין לי הסבר
תפני למנהלות לקבל הסיסמא של @אנונימית באהב"ה
תודה ששמת לב!לפניו ברננה!
אני לא שמתי לב 🤦🏼‍♀️
תודהאנונימית בהו"ל
לא שמתי לב לטעות.
ובגלל שזה לא ניק שמתאים אצטרך לעצור כאן
אבל רציתי להגיד תודה למי שהגיבה,
זה נתן לי חומר למחשבה וסידר לי את הדברים פחות או יותר
תודה למי שהגיבה!!
@קמה ש.
@אור123456
@רינת 23
אני חושבת שההסבר על החיבוק לא מתאים לגיל שלהרינת 23
היא כבר די גדולה וחברות שלה מדברות בפתיחות.
ההסבר על החיבוק ועזרה מה׳ מתאים לגיל הרבה יותר צעיר.

הייתי מרחיבה יותר על הקטע הביולוגי של זרע וביצית.
אולי אפשר להעזר בספר בנושא או שתחפשי בוטיוב סרטונים של הרב יוני לביא ותראי אותם לפני שאת מדברת איתה.
אגיד בקצרהתיתי2
אני בחרתי ללכת בגישה הכי פתוחה, ככה יצא לי
לספר בגיל 4.
מה הרעיון?
שבגיל הזה הילדים מקבלים את המידע כמידע מדעי, קונקרטי, הם פשוט יודעים איך באים ילדים לעולם. עוד אין מבוכה ואין הבנה רגשית/שכלית על משמעויות מעבר.
מצד שני, הם לא בגיל 6-7-8 שאז אם הילד לא לגמרי בשל, או מובך מדי, או נבהל, אז המידע מסעיר, מבלבל, מציף.
כשמספרים מוקדם, פותחים ערוץ שיח ישיר. לא מקבלים מידע משום מקום אחר. את המשמעויות הרגשיות והאינטימיות מבינים מאוחר יותר על גבי המידע הנכון.

בחלק מהמקרים אצלי בבית היו שאלות ישירות בגיל 4 ואז הכי קל פשוט לענות. בחלק מהמקרים אני עודדתי את השאלות כדי להגיע למידע. (נשאלו שאלות, בלי השאלה "איך הזרע מגיע לביצית").

אני חושבת שהתנאי ללספר מוקדם הוא, שאת כהורה בשלה לכך, מתייחסת לנושא בלי מבוכה אישית, מצליחה ללמד ולתווך את המידע כפי שהוא.

אין לי מידע לטווח ארוך האם עשיתי בשכל, או שלא, הילדים לא מספיק גדולים כדי להבין מהם האם היה נכון... לי היה יותר פשוט ופחות מביך, במקום להתחמק, לחשוש, לחכות לרגע המתאים, לחכות לשאלות, להתחכם עם השיחה במקום פשוט לתת תשובות כמו בכל נושא שיחה אחר, לחשוש מהשלכות רגשיות, להזהר לא להיות מובכת וכו'. כשיש כבר בסיס לשיחה מגיל מאוד צעיר, אני פחות מובכת.
לא הבנתידפני11
בגיל 4 את מספרת להם בדיוק מה קורה?
מה הכוונה בלי השאלה "איך הזרע מגיע לביצית"?
כןתיתי2
חלק שאלו כבר בגיל 4 איך הזרע מגיע לביצית (כי השאלה "איך נוצר תינוק" תמיד הופיעה... ההסבר היה העובדות הביולוגיות של זרע וביצית, לפעמים זה המשיך מיד לשאלה איך הזרע הגיע לביצית, לפעמים אני עודדתי "את/ה רוצה לדעת איך הזרע מגיע לביצית?" לא הכל ביום אחד. אחרי כמה פעמים שניתן הסבר על הריון.

המידע הוא מידע נטו. בלי "חיבוק מיוחד" ותיאורים נילווים. איך הזרע מגיע לביצית.
מנסה לשמור כאן על נקיות, מי שרוצה אמירה ספציפית, בפרטי.
מאד התחברתיקמה ש.
בס״ד

אשמח לקרוא את הפירוט שהזכרת, כמו שהצעת 🙂🙏🏻

(ניסיתי לשלוח בפרטי אבל אני לא בטוחה אם זה נשלח בגלל התקלה שיש בימים האחרונים...)
אשמח מאד לפירוט בפרטי..תודה!אמא לאוצר❤
גם אני אשמח!YNZS
שלחו לי הודעה בבקשה.. אני לא עוקבת אחרי מי ששלחתיתיתי2
את ההמלצה הזו לספר בגיל 4 שמעתי בקורס של שלומית הברון "מידע אמין על מין".
אפשר לגגל ולמצוא.
אני לא מתחברת לכל התכנים שלה, אבל את ההחלטה לספר בגיל צעיר לקחתי ממנה.

זה היה חלק מקורס שלם.
אפשר בבקשה בפרטי? בשיחה. המסרים לא עובדים.אורוש3
לא הבנתי למה את לא מפרטת בפורום?שואלת12
אם ההסבר סבבה לילד בן 4, אז הוא גםמסבבה לפורום
מה שמתאים לשיחה בארבע עיניים עם הילד שליתיתי2
לא בהכרח מתאים לצפיה של 7000 עיניים ציבוריות...

גם לילד שלי אני אומרת בעדינות שכמו שהאיברים פרטיים, גם המידע הזה הוא פרטי, ביני לבינו.
לחזק אותךהרקולסית

אני למדתי קורס (אצל חברה) שבו ההמלצה היתה לספר על זרע וביצית באזור גיל 4 (לא זוכרת בדיוק) ולאט לאט להוסיף מידע עד שבגיל 6-7 (שוב, בערך) מספרים הכל. גם אצלי הם עדיין קטנים אבל כל כך שמחה שעשיתי את זה לפני שזה מביך.

אני זוכרתנפש חיה.
חברה שלי בסביבות כיתה ד ה הייתה מדברת על זה מאד בחופשיות ובפשטות כזו
ואני הייתי מתכווצת מבושה
בעצמי לא יודעת למה
ווי שולחת לך חיבוקהרקולסית

לא יודעת אם זה יעודד אותך אבל יכול להיות שמה שהרגיש לך אי אז חופשי ופשוט היה כיסוי מסוג אחר לחוסר נוחות
בכל מקרה ממש מזדהה עם החוסר נוחות שלך.. אני גדלתי בבית שלא דיברו על דברים אז כל דיבור גרם לי לתחושה לא נוחה

למדתי את כל מה שצריך לא מהבית .... בדיעבד חבלנפש חיה.
אני למדתי מזה איך אני אנהג בעזרת ה עם ילדיי
גם אניהרקולסית

חוץ ממחזור שעל זה כן למדתי מאמא
עם הילדים שלי זה אחרת לגמרי. ברוך השם אלף פעמים

אני מצטרפת לשאלה ושואלת איך מסבירים לילדה בת 8רחלהקטנה
על המחזור. משום מה אצל הבת שלי זה נראלי יותר קשה מאשר כל הענין של איך באים ילדים לעולם.
היא ילדה רגישה מאד וחוששת מאד מדם... כל שן שנופלת ויורד דם זה סיפור... והיא די מלאה וכבר התחילו קצת לצמוח השדיים...אז קצת מלחיץ אותי שאני צכה ליזום שיחה ולא יודעת איך ... אשמח לתובנות!
תודה
מנסה לשחזר את השיחה שהייתה לנו לא מזמן (גיל דומה)קמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ז' בתמוז תשפ"ב 23:37
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ז' בתמוז תשפ"ב 23:36
בס״ד

לקחתי אותה (בכוונה) לקנות תחתוניות.

- אמא, מה הולכים לקנות?
- תחתוניות
- מה זה?
- את זוכרת כשהיה לך כואב למטה ושמנו משחה ולא רצינו שזה ילכלך את התחתונים שלך אז הדבקנו תחתוניות? אז אותו דבר.
- אה. גם לך כואב עכשיו?
- לא, אני צריכה למשהו אחר.
- למה את צריכה?
- אני צריכה משהו שיגן על התחתונים בגלל משהו שנקרא ״המחזור החודשי״. שמעת על זה?
- לא
- את רוצה שאני אסביר לך?
- כן
- טוב אז פעם בחודש, לילדות גדולות ולנשים בוגרות יש קצת דם שיורד דרך הנרתיק.
- באיזה גיל?
- זה יכול להתחיל עוד סביב גיל 9 אבל לרוב זה מתחיל קצת יותר מאוחר, סביב 10-11, ואצל ילדות אחרות זה יכול להגיע גם סביב גילאים 14-15-16. עד גיל 50 בערך {מוודאה איתכן - זה נכון? עד סביב 50?}
- וגם בגיל שלי?
- לא, בדרך כלל זה מגיע קצת יותר מאוחר.
- אמא׳לה (פרצוף מופתע / בשוֹק / נרתע). ואחרי כמה רגעים - אני חושבת שכשזה יקרה לי אני אפחד שיש לי פצע.
- ואני חושבת שלא תחשבי את זה. את יודעת למה?
- [חושבת רגע ואז עונה קורנת מסיפוק] - כי הסברת לי!!!

לא הגענו הפעם ללמה זה קורה וכו׳

גם ילדה רגישה, ממש. אבל היה בסדר גמור ב״ה.

בהצלחה יקרה 💜💜
מקסימהנפש חיה.
תודה נפש 💕קמה ש.
איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך