יש לך ידע או תובנות שבוערים בך אבל את חוששת לשתף אותם?
האם כשאנחנו מלמדים משהו זה אומר שאנחנו מושלמים באותו תחום?
ממש לא!
לקח לי כמה שנים להבין את זה.
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד למדתי בנושאים שמעניים אותי וגם כתבתי.
שנים כתבתי למגירה ולא שיתפתי את המחשבות שלי, רעיונות שקיבלתי נשארו ממורקרים בספרים.
חיכיתי לרגע שבו אלמד יעוץ זוגי, כדי לספר מה אני יודעת על זוגיות, לאיזה תעודה בקורס בתזונה או באורח חיים בריא כדי לשתף בטיפים שעוזרים לי. ואיך אני בכלל יכולה לייעץ למישהו בחינוך ילדים כשהילדים הרבה פעמים מוציאים אותי מהכלים וכל ערב שעות עד שנרדמים?
עד שיום אחד "יצאתי לאור".
והתחלתי לשתף.
ועד עכשיו אני כותבת , לומדת משהו חדש והלימוד נובע ממני בצורת כתיבה.
ואני ממליצה לכן לחלוק את הידע שלכן, לא לשמור אותו בבטן, עד שתסיימו התמחות מסויימת.
בגלל כמה דברים:
1. גם אם את מרגישה צעירה/ חסרת נסיון/ דברים שאת למדת ואת רוצה לשתף נראים לך בנאליים, תמיד יהיו אנשים שיודעים פחות ממך (עובדה שאם למדת משהו, אז לפני זה לא ידעת את זה) ואולי בדיוק ברגע זה מישהו צריך את העצה שלך.
2. אף פעם לא מפסיקים ללמוד.
ידע זה כמו עץ. ככל שלומדים, מבינים שזה רק ענף, שמוביל לעוד ענף. כך, זה אף פעם לא נעצר. לא הגיוני לחכות עד שנדע ונבין הכל ואז נתחיל לחלוק. כי פשוט זה לא יקרה אף פעם. תמיד יהיה עוד מה ללמוד. בגלל זה אם בוער בך לשתף את הידע שלך, אל תחששי, פשוט תעשי את זה.
3. בשביל התפתחות אישית. *שלך!*
כשאתה מלמד מישהו אחר, זה מחייב.
אחת הסיבות שגם חששתי פעם לשתף הייתה שיחשבו שאני באה מגבוה, שיחשבו שאצלי הכל מושלם, כשבעצם יש לי עוד כל כך הרבה מה לתקן. פחדתי להיות צבועה.
מי אני בכלל שאלמד מישהו?
אבל כשהתחלתי, פתאום קלטתי שזה עצמו עוזר לי להתפתח. כי אם אני מדברת על משהו, אז אני צריכה גם ליישם את זה.
והדברים שאני כותבת זה בא בדיוק מאתגרים שאני עברתי ועוד המון נשים עוברות כמו: יחסים מורכבים עם אמא, עצבויות, אתגרים בחינוך ילדים, זוגיות, פרנסה, האתגר של למצוא איזון בחיים וסדר עדיפויות (כשהעולם מצפה ממך שתהיי גם וגם וגם) ועוד.
דווקא מהמצב הלא מתוקן הזה, כשעוד כואב, והדגש על נקודות הכי כואבות, כשעוד לא הגעתי ל"מנוחה ונחלה" ואני עוד באמצע הדרך, אני מרגישה שהכתיבה יוצאת מכל הלב.
אני לגמרי כותבת לעצמי. בשביל לרפא משהו בנפש שלי, בשבילי לדייק לעצמי את הדרך. ואם מישהי מתרפאת על הדרך, מה טוב!
האם כשאנחנו מלמדים משהו זה אומר שאנחנו מושלמים באותו תחום?
ממש לא!
לקח לי כמה שנים להבין את זה.
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד למדתי בנושאים שמעניים אותי וגם כתבתי.
שנים כתבתי למגירה ולא שיתפתי את המחשבות שלי, רעיונות שקיבלתי נשארו ממורקרים בספרים.
חיכיתי לרגע שבו אלמד יעוץ זוגי, כדי לספר מה אני יודעת על זוגיות, לאיזה תעודה בקורס בתזונה או באורח חיים בריא כדי לשתף בטיפים שעוזרים לי. ואיך אני בכלל יכולה לייעץ למישהו בחינוך ילדים כשהילדים הרבה פעמים מוציאים אותי מהכלים וכל ערב שעות עד שנרדמים?
עד שיום אחד "יצאתי לאור".
והתחלתי לשתף.
ועד עכשיו אני כותבת , לומדת משהו חדש והלימוד נובע ממני בצורת כתיבה.
ואני ממליצה לכן לחלוק את הידע שלכן, לא לשמור אותו בבטן, עד שתסיימו התמחות מסויימת.
בגלל כמה דברים:
1. גם אם את מרגישה צעירה/ חסרת נסיון/ דברים שאת למדת ואת רוצה לשתף נראים לך בנאליים, תמיד יהיו אנשים שיודעים פחות ממך (עובדה שאם למדת משהו, אז לפני זה לא ידעת את זה) ואולי בדיוק ברגע זה מישהו צריך את העצה שלך.
2. אף פעם לא מפסיקים ללמוד.
ידע זה כמו עץ. ככל שלומדים, מבינים שזה רק ענף, שמוביל לעוד ענף. כך, זה אף פעם לא נעצר. לא הגיוני לחכות עד שנדע ונבין הכל ואז נתחיל לחלוק. כי פשוט זה לא יקרה אף פעם. תמיד יהיה עוד מה ללמוד. בגלל זה אם בוער בך לשתף את הידע שלך, אל תחששי, פשוט תעשי את זה.
3. בשביל התפתחות אישית. *שלך!*
כשאתה מלמד מישהו אחר, זה מחייב.
אחת הסיבות שגם חששתי פעם לשתף הייתה שיחשבו שאני באה מגבוה, שיחשבו שאצלי הכל מושלם, כשבעצם יש לי עוד כל כך הרבה מה לתקן. פחדתי להיות צבועה.
מי אני בכלל שאלמד מישהו?
אבל כשהתחלתי, פתאום קלטתי שזה עצמו עוזר לי להתפתח. כי אם אני מדברת על משהו, אז אני צריכה גם ליישם את זה.
והדברים שאני כותבת זה בא בדיוק מאתגרים שאני עברתי ועוד המון נשים עוברות כמו: יחסים מורכבים עם אמא, עצבויות, אתגרים בחינוך ילדים, זוגיות, פרנסה, האתגר של למצוא איזון בחיים וסדר עדיפויות (כשהעולם מצפה ממך שתהיי גם וגם וגם) ועוד.
דווקא מהמצב הלא מתוקן הזה, כשעוד כואב, והדגש על נקודות הכי כואבות, כשעוד לא הגעתי ל"מנוחה ונחלה" ואני עוד באמצע הדרך, אני מרגישה שהכתיבה יוצאת מכל הלב.
אני לגמרי כותבת לעצמי. בשביל לרפא משהו בנפש שלי, בשבילי לדייק לעצמי את הדרך. ואם מישהי מתרפאת על הדרך, מה טוב!
