בתור אח קטן קשה לי לענות אבל שמעתי מכמה וכמה שנפגשתי איתן כמה קשה זה שאחות קטנה מתחתנת.

לעניות דעתי אין מה לחכות (אא"כ גם הוא\היא אוטוטו מתארסים). איך עושים זאת? לא יודע.

היה לי קשה כשאח שלי הצמוד אלי מלמעלה, התחתן. 
כי גם אני יצאתי כבר אז, והספקתי לחוות דברים פחות נחמדים.. והיה קשה לראות איך מישהו בא ומגיע לזה בכזאת קלילות.
בהמשך עקפו אותי עוד כמה אחים..
מול כל אחד ואחת היתה חוויה אחרת, וכולם היו מורכבות..

כשדיברנו בנינו על זה, אמרתי להם שזה אפילו לא שאלה.
ואת הקטנים ממני השתדלתי ללוות ולייעץ בדייטים עצמם ולתת את כל מה שיכולתי  לעזור בו אחרי האירוסין..

זה מורכב.
יכול להיות אפילו מאוד.

אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים, שזה שהם מתחתנים הם לא לוקחים לנו את שלנו.
ואם אנחנו מאוד רוצים ולא מצליחים, אין שום סיבה שנמנע את הטוב הזה גם מהאחים הקטנים.

זו דעתי האישית כמובן

אותי לימדו שזה מנהג לבן הארמי, לא לתת לבת הצעירה להתחתן לפני הבכירה.

אני חושבת שזו אחלה גישה לחיים, ככלל. הצלחה של אחרים לא אמורה לפגוע בי - בין אם זה בנושא של זוגיות, ובין בנושאים אחרים - פרנסה, לימודים וכו'.

אני עושה את המאמץ וההשתדלות שלי וממש לא הייתי רוצה שאחים שלי יעלו בכלל על דעתם אפשרות של לעכב את ההתקדמות במסלול החיים שלהם בגללי. בואי ניקח את זה רגע לתחום של לימודים: נניח שאני רוצה ללמוד משהו מסוים, אבל אני לא עומדת בתנאי הקבלה, ולכן אני מקדישה זמן להשלים בגרויות\מכינה\פסיכומטרי. ונגיד שיש אחרי אחות צעירה שגם רוצה להתחיל ללמוד, ולה יש את כל הנתונים שצריך - יעלה על הדעת להגיד לה לשבת בבית עד שאני אתקבל?

צריך לקחת בחשבון את הצד ההפוך - נגיד יש מתחתי כמה אחים, ואני ל"ע מתעכבת והם מחכים לי - איפה זה מעמיד אותי? זה הופך אותי למשהו לא טוב, שמוסיף לאחרים צער וקושי. למה שארצה בכלל להיות במקום כזה?!

לדעתי זה מאוד תלוי בסוג הקשר עם האחים - אבל בכל מקרה שיח זה הדרך. בעיני הדרך הנכונה היא לדבר על זה לפני שיוצאים - לא בקטע של לבקש רשות, בקטע של לשתף שהגעתי לשלב הזה בחיי, וכמה שאני דואג ומתפלל גם עליך.

1 אדם רווק שמחפש זוגיות הרבה שנים, לא ירגיש בנוח שעוד מישהו עובר את החוויה רק בגללו

2 אדם שעובר את החוויה של הרווקות רק שנה או שנתיים, בהחלט עלול להעדיף שיחכו לו

זה נכון במיוחד כאשר יש סיכוי ששניכם יושבים על אותו מאגר, ולך תדע אם האח הצעיר לא התחתן עם האהבה הנכזבת של האח המבוגר... או לחלופין, האח המבוגר פוגש מישהי ומגלה שאחיו הנשוי כבר יצא איתה בעבר

3 הדרך שבה עושים את זה נכון:

* הצעיר לא לוקח שום דבר ששיך למבוגר. מצד שני, הוא כן צריך להבין שיש כאן תזכורת למבוגר שהוא מבוגר ורווק עדיין, וזה מצער ומכאיב, ולכן כן יש מקום לבקשת רשות מסוימת

* אנשים חושבים שזה נכון לרגע החתונה אבל ברגע ש"אישרו לי" לעקוף אז אני ממשיך לדהור על הכביש. ממש לא. בהנחה שהמשפחה שומרת על קשר, הזוגיות של הצעיר תזכיר למבוגר בכל הזדמנות שיש משהו שחסר לו. ולכן ההתחשבות והרגישות נצרכים לא רק בזמן ההחלטה להתחתן אלא בכל שלב ושלב. באירועים דרמטיים כמו החופה עצמה או סתם אירועים משמעותיים (ליל הסדר וכו) כדאי: 1 לחשוב מה יעשה טוב ומה יהיה רגיש מספיק לכאב שלו 2 לשאול אותו 3 לשאול אותו באופן כזה שהוא יהיה משוחרר לענות מה הוא מרגיש 4 לחשוב מה הוא מרגיש ולא אמר 5 לחשוב איך לעשות עוד.

4 כדאי לקחת בחשבון שכאשר אח אחד מתחתן בגיל שלדעת אחיו הגדול בכלל לא מתאים לזה (נגיד, מי שמתחתן בגיל 18 ואחיו הגדול עוד לא התחיל לצאת בכלל, או יוצא רק חצי שנה) - אז כמובן ה"עקיפה" הרבה פחות משמעותית

5 מבחינה רגשית מאד יכול להיות שאחות שעוקפת אח או אח שעוקף אחות, זה פחות משמעותי

וגם כאן בתוך סעיף 3.

טוב שאת מדגישה כי זה אכן אחד הדברים המשמעותיים

להשתתף בצער

להתפלל עליה

והכי חשוב - לשאול את ארוסך אם הוא מכיר מישהו מתאים לה...

לכבד. שלא יהיה "ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה"

לעשות מה שאפשר כדי לתת רושם שהתארסת לפניה לא בגלל שאת מוצלחת יותר ממנה

ולהיות מחויבת לזה שהיא תהיה מאושרת ושתהיה לה זוגיות. אבל ממש מחויבת לזה, כמשהו אישי

הקמת משפחה הוא צעד הכרחי, בדיוק כמו מציאת מקור פרנסה. אף אחד לא צריך לחכות לאף אחד.

מסייג שמה שאני כותב הוא מ(כמה) כלים שניים ולא מחוויה שלי.

כל אח שמח בשמחתו של אחיו, בטח ובטח בשמחה גדולה שכזו ובטח ובטח כאשר הגדול כל כך מחפש אחרי אותו הדבר.

המורכבות היא שיחד עם השמחה הגדולה הזו מתעוררת המחשבה של "מה איתי?" והצער הגדול של החסרון בחיי הגדול.

התחושות הנ"ל מעצימות זו את זו. ככל שהגדול שמח בשמחת אחיו כך גם החסרון שלו עצמו מורגש.

בד"כ גם מתווספת תחושת אשמה על כך שהשמחה מעורבת בדבר אחר ואז בכלל מסתבכים...

סוף דבר - אין סיבה לחכות אבל כן להכיר, להשתתף ופשוט להיות שם בשביל הגדול.

בדיוק את שני הצדדים שאני כתבתי אולי לא הייתי מובן מספיק.

אולי להתייעץ עם אמא?

כנ"ל חברים.

שמח באמת על כל אחד ואחד מהם. בעיתו ובזמנו גם אני אתחתן
לשמחתי אני לא במקום הממורמר ומקווה שלעולם לא אהיה.

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳