בתור אח קטן קשה לי לענות אבל שמעתי מכמה וכמה שנפגשתי איתן כמה קשה זה שאחות קטנה מתחתנת.

לעניות דעתי אין מה לחכות (אא"כ גם הוא\היא אוטוטו מתארסים). איך עושים זאת? לא יודע.

היה לי קשה כשאח שלי הצמוד אלי מלמעלה, התחתן. 
כי גם אני יצאתי כבר אז, והספקתי לחוות דברים פחות נחמדים.. והיה קשה לראות איך מישהו בא ומגיע לזה בכזאת קלילות.
בהמשך עקפו אותי עוד כמה אחים..
מול כל אחד ואחת היתה חוויה אחרת, וכולם היו מורכבות..

כשדיברנו בנינו על זה, אמרתי להם שזה אפילו לא שאלה.
ואת הקטנים ממני השתדלתי ללוות ולייעץ בדייטים עצמם ולתת את כל מה שיכולתי  לעזור בו אחרי האירוסין..

זה מורכב.
יכול להיות אפילו מאוד.

אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים, שזה שהם מתחתנים הם לא לוקחים לנו את שלנו.
ואם אנחנו מאוד רוצים ולא מצליחים, אין שום סיבה שנמנע את הטוב הזה גם מהאחים הקטנים.

זו דעתי האישית כמובן

אותי לימדו שזה מנהג לבן הארמי, לא לתת לבת הצעירה להתחתן לפני הבכירה.

אני חושבת שזו אחלה גישה לחיים, ככלל. הצלחה של אחרים לא אמורה לפגוע בי - בין אם זה בנושא של זוגיות, ובין בנושאים אחרים - פרנסה, לימודים וכו'.

אני עושה את המאמץ וההשתדלות שלי וממש לא הייתי רוצה שאחים שלי יעלו בכלל על דעתם אפשרות של לעכב את ההתקדמות במסלול החיים שלהם בגללי. בואי ניקח את זה רגע לתחום של לימודים: נניח שאני רוצה ללמוד משהו מסוים, אבל אני לא עומדת בתנאי הקבלה, ולכן אני מקדישה זמן להשלים בגרויות\מכינה\פסיכומטרי. ונגיד שיש אחרי אחות צעירה שגם רוצה להתחיל ללמוד, ולה יש את כל הנתונים שצריך - יעלה על הדעת להגיד לה לשבת בבית עד שאני אתקבל?

צריך לקחת בחשבון את הצד ההפוך - נגיד יש מתחתי כמה אחים, ואני ל"ע מתעכבת והם מחכים לי - איפה זה מעמיד אותי? זה הופך אותי למשהו לא טוב, שמוסיף לאחרים צער וקושי. למה שארצה בכלל להיות במקום כזה?!

לדעתי זה מאוד תלוי בסוג הקשר עם האחים - אבל בכל מקרה שיח זה הדרך. בעיני הדרך הנכונה היא לדבר על זה לפני שיוצאים - לא בקטע של לבקש רשות, בקטע של לשתף שהגעתי לשלב הזה בחיי, וכמה שאני דואג ומתפלל גם עליך.

1 אדם רווק שמחפש זוגיות הרבה שנים, לא ירגיש בנוח שעוד מישהו עובר את החוויה רק בגללו

2 אדם שעובר את החוויה של הרווקות רק שנה או שנתיים, בהחלט עלול להעדיף שיחכו לו

זה נכון במיוחד כאשר יש סיכוי ששניכם יושבים על אותו מאגר, ולך תדע אם האח הצעיר לא התחתן עם האהבה הנכזבת של האח המבוגר... או לחלופין, האח המבוגר פוגש מישהי ומגלה שאחיו הנשוי כבר יצא איתה בעבר

3 הדרך שבה עושים את זה נכון:

* הצעיר לא לוקח שום דבר ששיך למבוגר. מצד שני, הוא כן צריך להבין שיש כאן תזכורת למבוגר שהוא מבוגר ורווק עדיין, וזה מצער ומכאיב, ולכן כן יש מקום לבקשת רשות מסוימת

* אנשים חושבים שזה נכון לרגע החתונה אבל ברגע ש"אישרו לי" לעקוף אז אני ממשיך לדהור על הכביש. ממש לא. בהנחה שהמשפחה שומרת על קשר, הזוגיות של הצעיר תזכיר למבוגר בכל הזדמנות שיש משהו שחסר לו. ולכן ההתחשבות והרגישות נצרכים לא רק בזמן ההחלטה להתחתן אלא בכל שלב ושלב. באירועים דרמטיים כמו החופה עצמה או סתם אירועים משמעותיים (ליל הסדר וכו) כדאי: 1 לחשוב מה יעשה טוב ומה יהיה רגיש מספיק לכאב שלו 2 לשאול אותו 3 לשאול אותו באופן כזה שהוא יהיה משוחרר לענות מה הוא מרגיש 4 לחשוב מה הוא מרגיש ולא אמר 5 לחשוב איך לעשות עוד.

4 כדאי לקחת בחשבון שכאשר אח אחד מתחתן בגיל שלדעת אחיו הגדול בכלל לא מתאים לזה (נגיד, מי שמתחתן בגיל 18 ואחיו הגדול עוד לא התחיל לצאת בכלל, או יוצא רק חצי שנה) - אז כמובן ה"עקיפה" הרבה פחות משמעותית

5 מבחינה רגשית מאד יכול להיות שאחות שעוקפת אח או אח שעוקף אחות, זה פחות משמעותי

וגם כאן בתוך סעיף 3.

טוב שאת מדגישה כי זה אכן אחד הדברים המשמעותיים

להשתתף בצער

להתפלל עליה

והכי חשוב - לשאול את ארוסך אם הוא מכיר מישהו מתאים לה...

לכבד. שלא יהיה "ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה"

לעשות מה שאפשר כדי לתת רושם שהתארסת לפניה לא בגלל שאת מוצלחת יותר ממנה

ולהיות מחויבת לזה שהיא תהיה מאושרת ושתהיה לה זוגיות. אבל ממש מחויבת לזה, כמשהו אישי

הקמת משפחה הוא צעד הכרחי, בדיוק כמו מציאת מקור פרנסה. אף אחד לא צריך לחכות לאף אחד.

מסייג שמה שאני כותב הוא מ(כמה) כלים שניים ולא מחוויה שלי.

כל אח שמח בשמחתו של אחיו, בטח ובטח בשמחה גדולה שכזו ובטח ובטח כאשר הגדול כל כך מחפש אחרי אותו הדבר.

המורכבות היא שיחד עם השמחה הגדולה הזו מתעוררת המחשבה של "מה איתי?" והצער הגדול של החסרון בחיי הגדול.

התחושות הנ"ל מעצימות זו את זו. ככל שהגדול שמח בשמחת אחיו כך גם החסרון שלו עצמו מורגש.

בד"כ גם מתווספת תחושת אשמה על כך שהשמחה מעורבת בדבר אחר ואז בכלל מסתבכים...

סוף דבר - אין סיבה לחכות אבל כן להכיר, להשתתף ופשוט להיות שם בשביל הגדול.

בדיוק את שני הצדדים שאני כתבתי אולי לא הייתי מובן מספיק.

אולי להתייעץ עם אמא?

כנ"ל חברים.

שמח באמת על כל אחד ואחד מהם. בעיתו ובזמנו גם אני אתחתן
לשמחתי אני לא במקום הממורמר ומקווה שלעולם לא אהיה.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים