יש לי ילדה בת 3 שאני הכי אוהבת בעולם וממש קשה ליאנונימית בהו"ל
איתה...
הכל צריך להיות בדיוק כמו שהיא רוצה

אם היא הלכה לשירותים ובטעות פתחתי את המים אחריה ולא היא פתחה, אז היא יכולה לבכות גם חצי שעה על הרצפה ולא להסכים להתלבש חזרה

זורקת קלפים שאנחנו משחקות בהם על הרצפה תוך כדי משחק ואז דורכת עליהם ואם אני אומרת שמפסיקים לשחק אז היא יכולה גם שעה לבכות ולהתחרפן על הרצפה. כמובן שלא אתן לה, אבל זה ממש יכול לקרות

הכל צריך להיות בדרך שלה
אם מקרבים אותה עם הכיסא לשולחן טיפטיפה יותר ממה שהיא רוצה ישר בכי וצרחות ולא רוצה לאכול

מאבדת עניין מאוד מהר באוכל/משחקים/עבודות שאנחנו עושות ביחד

לצורך העניין בשבוע שעבר ביקשתי ממנה להביא לי משהו מהחדר השני ואז ראיתי שלוקח לה מלא זמן אז הבאתי בעצמי והמשכתי בשלי.
היא בכתה בטירוף כששמה לב שאני כבר לקחתי לבד. לקח לי חצי שעה להרגיע אותה!!!
ולא יזר שאמרתי לה שהיא תביא עכשיו והחזרתי למקום וכו'

אני עוד איך שהוא מסתדרת איתה, יש לי סבלנות ואני יודעת מה מעצבן אותה אפשר לומר
מפחיד אותי מה יהיה בגן שבו היא תהיה
איך יסתדרו איתה?
היא צריכה מלאאאא סבלנות, כל הזמן להגיד לה "בואי מאמי" "איך אני גאה בך" "איזו מקסימה" והכל בשיא שיא שיא העדינות...

מה עושים?
נראה לי בגן ילדים מתנהגים אחרת מבביתאני אמא
הם מבינים וזורמים עם המציאות. לא הייתי דואגת בגלל זה עכשיו.

זה מוכר לי🙂בוקר אור
עוד מעט אכתוב לך כמה דברים שעוזרים לי, אם אני לא אזכור תתייגי אותי בבקשה
ומרגיעה אותך שבמעון היא מהממת
כאילו אני כתבתימומו100
הילדה שלי, כמעט בת 3, הייתה כזאת בדיוק...
-את רוצה צ'יפס?
-כן
מביאה לה צ'יפס, ומסיבה שברורה רק לה מתחילה לצרוח את החיים... מהבוקר עד הערב, כמעט כל יום כמעט כל היום.
השתדלתי בהתחלה (כשהייתה רק בת שנתיים) לנסות לרצות אותה, אך לאחר חודשים מתישים גיליתי שזה פשוט בלתי אפשרי!
אז התחלתי להיות קשוחה איתה. מה אני אעשה. רק ככה זה עבד. לא רוצה לאכול? אל תאכלי. לא רוצה לשחק? אל תשחקי תשבי בפינה. לא רוצה להתלבש? מלבישה בכל מקרה. לבכי הייתה לי אפס סובלנות במידה וידעתי שזה בכי בגלל עקשנות/פינוק/ כל מילה אחרת שתרצו.
גם במעון הייתה משליטה "טרור" כזה! המטפלת לא ידעה איך לאכול אותה... חודש שלם היא שבתה שם רעב לא הייתה מוכנה שאף אחד במעון יציע לה כלל אוכל.. סיוט!

אבל תקשיבי... ככל שהיא מתבגרת, לאט לאט זה פוחת!!! היום היא כבר כמעט לא בוכה מכך שרצונותיה לא מתגשמים במלואם על השניה! אפילו למטפלת היא כבר רצה בשמחה ועושה מה שמבקשת ממנה!
אז גם אם מרגיש לך ששום דבר לא עובד, לפעמים זה פשוט עובר מעצמו..
לדעתי זה חלק מגיל שנתיים האיום...
הכי חשוב לדעתי לא לוותר לה! לבקש ממנה שתציג את דעותיה בבירור. מבקשת ממנה שתדבר ברור כדי שיבינו אותה. אם היא בוכה כי קרבת אותה לשולחן, פשוט לעזוב אותה בבכייה ככה 2 דקות ואז לחזור ולדבר איתה בהיגיון. ובעז"ה זה יעבור לה!
ילדים אהובים שלנו... כ"כ אוהבים אותם ולפעמים הם קצת קשים.. אבל עדיין אוהבים אותם הכי הכי הכי!
מוסיפה עודמומו100
והיום היא כ"כ מקסימה! פתאום יש עם מי לדבר! גם אם אני לא מסכימה משהו, היא יכולה לשבת ולהקשיב להסברים שלי.. כמובן שהיא תמשיך ותבקש, אבל זהו כמעט ונגמרו הצרחות ו"שבירת הכלים"...
וגם עכשיו כשהיא יותר רגועה כ"כ הרבה יותר קל לזרום עם הגחמות שלה, דברים שלפני כמה חודשים נגיד הייתי אומרת לה לא, לפעמים מקוצר רוח. שתינו יצאנו מורווחות.

יכול להיות שאנשים עכשיו יצאו עליי בשיטת העקשנות שלי מולה, אבל עובדתית זה עבד
רק מזדההמתמטיקס

חיבוק

בגן הם בדרך כלל שונים לגמרי...מתואמת
הגננת של הבן שלי ממש התפלאה כששמעה שהוא בטיפול רגשי... (הוא דומה מאוד למה שאת מתארת)
זה טוב שאת מצליחה להתמודד איתה. זה לא מובן מאליו...
הטיפול רגשי עוזר לזה?אנונימית בהו"ל
ובגן הוא יותר שקט מבבית?
הטיפול הרגשי עוזר חלקית.מתואמת
וכן, בגן הוא ילד מתוק ועדין, שכל הגננות משבחות...
איזה קטע השוני הזה בין הבית לגן.אנונימית בהו"ל
אפשר לשאול באיזה טיפול רגשי הוא נמצא?
מעדיפה לפרט באישי, אם מתאים לך...מתואמת
מזדהה ממש ומנצלשת - באיזה גיל זה עובר??אמא_טריה_ל-2
וואי קשה אבל יש ילדים כאלהפרצוף כרית
עבר עריכה על ידי פרצוף כרית בתאריך כ' בתמוז תשפ"ב 12:46

נשמע שהיא עקשנית

בסדר, קורה, ועובר עם הגיל

לא נראה לי צריך להתרגש מזה

כל ילד עם הקשיים שלו

יש ילדים עקשנים, יש רחפנים, יש רגישים, וזה בסדר.... לא נשמע לי חריג או משהו

וחיבוק על הקושי!!!!! 

 

 

הבן שלי דומה, זה באמת קשה ממשלהשתמח
אבל במעון הוא בכלל לא ככה, אז לא דואגת מה יהיה בגן
מוסיפה עצות מעשיות ..פרצוף כרית

שלא תמיד עובדות... תנסי ותראי אם הולך

 

א) עם ילדים כאלה ברוב המקרים עדיף לא ללכת איתם ראש בראש אלא יד ביד

כלומר לא להתעקש איתם , כי לא יהיה לזה סוף

אלא להפך לתת להם תחושה שאת בעדם, להתגמש איתם

יש מצב שזה נובע מזה שהילדה רוצה "לבחון" אותך אם את לצידה או לא

ולכן היא כביכול "מקשה עליך" ו"עושה לך בעיות"

וברגע שאת רכה איתה ומראה לה שאת לטובתה - למשל מציעה ממתק או שואלת בעדינות- היא תתרכך ותחזור להתנהג כמו ילדה עדינה ולא בעקשנות

 

ב)  לגבי מה ששאלת - איך תסתדר בגן - 

רוב הסיכויים שבגן היא תסתדר יותר טוב 

כי שם לא תהיה לה ברירה

 

אבל בבית- היא מתפנקת עליך ו"בוחנת" אותך ......... כי היא יודעת שאת תעניקי לה תשומת לב

בגן, עם הרבה ילדות, היא תבין מהר מאוד איך מותר ואסור להתנהג.... הגננת לא יכולה לתת תשומת לב אישית לכל ילדה כמו שאת נותנת לה בבית, מן הסתם....

לגבי זה - את יכולה להסיר דאגה מליבך,

להפך- זה ילמד אותה איך להתנהג בבית, בעזרת ה', שם היא לא יכולה להתפנק,יש הרבה ילדות בגן והגננות לא יכולות, יש להן כללי משמעת מאוד ברורים, זמנים וסדר ...

 

הבן שלי גם ככה. זה בא אצלו בהתקפיםרק טוב!
יכול להיות שיום אחד משהו לא מפריע לו בכלל ויכול להיות שפתאום ישבות (מלשון שביתה) עכשיו שעה או יותר על איזה משהו קטנוני ממש.
אצלנו הוא כבר בן 6. אבל בגן הוא לא ככה.
אתמול בדיוק קבעתי איתו שאחרי 10 ימים בלי הפגנה הוא מקבל הפתעה מהמכולת. (לא עוזר לדבר איתו כשהוא רגוע ולשאול אותו למה כעס. הוא מתעצבן גם מזה. ובשעת מעשה אם נגיד לו שהוא לא יודע בכלל למה הוא כועס אז הוא יגיד שהוא כן יודע והוא לא אומר. ואם בעלי נניח יגיד לי או אני לו אז הוא יתעצבן גם- אל תגיד!!!...)
עוד משהו שעוזר אצלנו, אבל צריך לשנות כדי שיתאים לגיל 3: לקבוע לו אולטימטום. עד שהמחוג הגדול בשעון מגיע ל3 אתה נרגע (ואז הוא יכול נגיד להגיד לי הוא עוד לא על 3 או לא עבר את 3, אבל כשהמחוג עובר, זה עוזר לו והוא קם וחוזר לעצמו. כאילו צריך שיעזרו לו לצאת מהשיגעון בלי שהוא יצטרך להודות באיזה טעות או משהו כזה. או קובעת לו שאם הוא לא נרגע עד -, הוא הולך לחדר לישון ולא אוכל איתנו, נניח בערב שבת).

חוץ מזה הוא באמת ילד מהמם, חכם, חברותי, אכפתי, סקרן.
מנסה את הכיוון שליילד בכור
הילדים שלנו לא יודעים מה זה רגשות, הם לא יודעים לווסת את עצמם והם חווים את זה כמו מערבולת כזאת. את יכולה בדרך שלך ללמד אותה לאט לאט דרכים לוויסות ושיום רגשות. כשהיא כועסת ובוכה, תרדי לגובה העיניים שלה ותסתכלי עליה ותגידי- מותק אני רואה שאת מאד כועסת. זה באמת מאד מעצבן שאת לא יכולה לעשות את מה שרצית. את רוצה חיבוק? ופשוט להיות איתה בבכי הזה, לאפשר לה להוציא את התסכול. ככה את מלמדת אותה גם מה הרגש שהיא מרגישה וגם מאפשרת לה מרחב בטוח להרגיש. אני ממש לא מתחברת למי שכתבה לך לשלוח אותה לחדר עד שהיא תרגע או להתעלם, זה נותן בעיני מסר שבכי זה דבר לא טוב. לפעמים זה גם תסכולים שהם צוברים ואז משהו קטן מפרק הכל ואם לא ניתן להם להוציא את זה הם ימשיכו לצבור את התסכולים עד הפעם הבאה.
איך השפה שלה? היא מדברת טוב?
אני לא הסכמתי לזה יותררינת 23
הבת שלי היתה בדיוק כמו הבת שלך בגיל הזה.
תקופה ארוכה זרמתי איתה וניסיתי לעשות הכל כמו שהיא רצתה עד שנפל לי האסימון שעם בעלי היא לא מתנהגת ככה ושבעצם זה סוג של משחק שליטה (למשל לפני השינה הייתי חייבת לתת לה דברים לפי הסדר שהיא קובעת- קודם כוס מים ורק אחכ דובי וחס וחלילה אם הבאתי לה בסדר הפוך).

ואז החלטתי שאני מפסיקה לזרום איתה ופשוט נהייתי שיא הרעה והקשוחה והבהרתי לה חד משמעית שאני לא מוכנה לזה יותר.

די מהר זה הפסיק.
אני לא רוצה להשפיל אותה ולא רוצה להוריד לה אתאנונימית בהו"ל
הביטחון העצמי. לא רוצה להפוך את זה למשחקי כוח של מי מנצח.
לא אומרת שזה מה שעשית חס ושלום אבל זה מה שאני מרגישה שקורה כשאני הו לא זורמת עם זה.

@רינת 23
@מומו100
זה עניין של סמכותים...

גם לי אמרו את זה. הם בודקים גבולות
זה ממש לא להשפיל או להויד את הביטחון. להגיד לא בסמכותיות, זה מה שעושים עכשיו וזהו.

למשל כשלי עושים בעיות הרבה פעמים כשאני אומרת טוב די, אין לי כוח לזה וקמה והולכת. הם מבינים שאני לא משחקת איתם וזהו.

הם בעצמם לא רוצים שאלך, הם נהנים להגיד לא, מהמשחק הזה. אולי הבעיה היא שאני לא נותנת להם מספיק יחס והם מנסים לסחוט ממני יחס. אני באמת רוצה ומשתדלת לא להיות בטלפון בכלל כשאני בבית. הבעיה שהרבה פעמים זה באמת סוחט נפשית...

לדעתי אין פה השפלה או חוסר בטחוןהמקורית
זה יותר גבולות.
ולהציב גבולות זה לא קל.
אפשר לעשות את זה עם הרבה רוך וחמלה ואהבה. אבל זה נצרך
ילד לא יכול לנהל אותנו ברמה בזאת
אבל זה לא הולך עם חמלה ורוך...אנונימית בהו"ל

ואם אעשה את זה בפשוט לקום וללכת אז כל היום היא תבכה ותבכה ותבכה

@אורוש3 יש לך רעיון? 💖
למה לא הולך?המקורית
בטח שאפשר.
אפשר להיות אמהות חומלות ורכות שמציבות גבולות בצורה לא אגרסיבית.
זה שהיא בוכה לא אוצר שלא היית חומלת אלא שהיא מגיבה לזה בדרכה. תנתקי את התגובה שלה מהדרך ותראי שאפשר. לרוב זה צעגל שמזין את עצמו
תוכלי לפרט איך למשל להגיב?אנונימית בהו"ל
אני יכולה להגיד מה אצלי עבדמומו100
נגיד דוגמא- הקטנה רוצה מילקי, אני מביאה לה, ובמקרה בטעות גם מורידה לה את המכסה (בכל זאת ילדה בת שנתיים וקצת). מתחילה צרחות אימים.
בהתחלה קודם כל, מנסים להבין מה גרם לזה, זה לפעמים בלתי אפשרי להבין.
אז מה שאני עושה, אני אומרת לה ברוגע אך בנחישות "את לא רוצה? לא צריך." והולכת ממנה ונותנת לה את הזמן שלה להוציא את כל העצבים על זה שלא נתנו לה לבד.
אחרי דקה, חוזרת אליה ומביאה לה מוצץ שתירגע. לא ישר אחרי 5 שניות מנסה להרגיע אותה, כי זה לא עובד כי היא בשוונג. ולא מחכה יותר מדקה, כי חבל סתם לתת לה לצרוח.
בד"כ בשלב הזה כבר נמאס לה לצרוח אז היא לוקחת מוצץ ושותקת.
אם לא לוקחת ונרגעת, מחכה עוד דקה ושוב מנסה להרגיע איתה.
אם יש מקרה ממש קיצוני שפשוט לא מפסיקה לצרוח, אני מרימה את הקול וזה מאפס אותה לשניה- ואז ישר מתחילה לדבר אליה והיא בסוף נרגעת.

אחרי שנרגעה אני לא מנסה לשכנע אותה לאכול- זו בחירה שלה.
בפעמים הראשונות הייתה קמה בלי לאכול.
בפעמים הבאות כשהייתה רואה שאף אחד לא מסתכל, לקחה בעצמה והתחילה לאכול.
בפעמים הבאות כבר "העזתי" לשאול אותה אם היא רוצה שאקח את המילקי לפח כי היא סיימה, ואז אמרה לא והייתה מתחילה לאכול.

טיפ חשוב, אחרי שהיא נרגעה מכל הסאגה, לשבת ולדבר איתה- נכון רצית לפתוח את המילקי לבד?
אני יודעת שאת גדולה ורוצה. אבל לפעמים אי אפשר/ אסור/ אמא שכחה. לא חייבים לצרוח. אפשר להסביר לאמא יפה שרצית כך וכך.
בהצלחה
סליחה לא שמתי לב בגלל השרשור השני המקורית
מה שעובד זה לתווך לה את הדברים בצורה שאת נשארת רגועה והיא לא בוחפת איתך עם ההיסטריה שלה. לא אפשר להגיד גם באסרטיביות שהיא לא צעקנית ורוגזת. צריך לעטוף את הלא הזה בהזדמנויות אחרות בהרבה אהבה
יש לי ילדה כזו, וגם היא מוציאה אותי מדעתי. לא עליתי על נוסחה מדויקת עדין אבל אני בדרך וכמובן שזה משתנה מילד לילד אבל אצלנו זה יושב על רגישות מסוימת ורצון לתשומת לב. אני לא מאפשרת לה לקבל תשומת לב כשהיא צורחת ומצד שני נותנת לה הרבה תשומת לב כשהיא רגועה כדי לצרוב לה תודעתית שתשומת לב חא מקושרת להיסטריה.
מקווה שזה יחזיק מעמד
לא לקום וללכתאורוש3
לומר לה ברכות שתשמחי לעזור לה כשהיא נרגעת. לתווך לה את הסיטואציה ואת הרגשות- את ממש כועסת כי רצית לשבת קצת יותר קרוב לשולחן. זה באמת מתסכל. וזהו. לחכות שהיא תרגע ותבוא לחיבוק. כמובן לא לנסות בכוונה לעשות משהו שהיא שונאת. אבל לא הייתי הולכת על ביצים על כל תזוזה של סנטימטר. עם הזמן היא תלמד לווסת את עצמה. לבן השלוש וקצת שלי הייתה גם תקופה דומה לאחרונה. הפגנתי ביטחון שהכל בסדר, מותר לו לבכות ואני פה לתווך ולחבק כשהוא מוכן. די עבר לו. בהצלחה רבה!
נראלי כל הילדים ככה לא?אחת פשוטה
חח אצלי כולם בגיל שלוש ככה.. לא באה להפחית מהקושי אבל נשמע לי תואם גיל לגמרי
קודם כלנפש חיה.
תדעי לך שגננות טובות ידעו להסתדר איתה.
אל תדאגי , תהיה לה מעטפת טובה בעזרת ה' והיא תלמד להסתדר עם הכללים בגן.

לפעמים זה בחינת גבולות ולפעמים זה המשך גיל שנתיים שבו הם רוצים לעשות בעצמם כדי ליצור עצמאות ותחושת מסוגלות ונפרדוּת מהאמא. ביסוד את אומרת שהיא ילדה טובה ונעימה, וייתכן שרק במקרים האלו (שאולי יש להם מכנה משותף) היא צריכה קצת עזרה כדי שהיא תגלה ותכיר את היכולות שלה כמו גם הסמכות של אמא/הגננת וקבלת מרוּת .
לאט לאט היא תבקע מהביצה בצורה מוצלחת ותרווי ממנה רק נחת. בעזרת ה כמובן.

מה שעולה לי עוד, תבררי אולי-
א. רגישות גבוהה ("ילד רגיש מאד") שהילדה לא תמיד מצליחה לבטא במילים מה מציק לה וכדאי לתווך לה (תחושתית-אולי מגע או מרקם, שמיעתית- רעשים שחזקים לה, או טעמים מסויימים של אוכל שברמה מסויימת שלהם היא לא אוכלת או כן)

בזמנים שנוח לה את יכולה לשאול אותה
"נכון כעסת ב....? למה? תספרי לי מה הפריע לך, מה לא נעים לך כדי שאנחנו נדע לעזור לך בשביל שיהיה לך טוב "
אולי היא תאמר שזה הרצון שלה לעשות דברים בעצמה, או משהו אחר שיעזור לך לעלות על הבעיה שלה.

ב. אולי שייך לדבר איתה בעזרת השיר "מה עושים כשכועסים" ולשמוע ממנה מה היא חושבת שיעזור לה.
לכתוב את הרעיונות שלה ולהשתדל ליישם אותם (ככה זה נותן תוקף וחשיבות
לדבריה וזה מאד מעלה את הביטחון ואת ההערכה שלה לאמא שמחשיבה את דבריה ומתייחסת ברצינות לקושי שלה)

אפשר להזכיר לה את אחד הרעיונות מתוך הרשימה שאמרה כדי שיעזור לה להירגע.
הטיפים שלי.תיתי2
הטיפ העיקרי הוא ההמלצה שלי להתחיל להכיר את הגישה ההיקשרותית התפתחותית, יש קבוצות פייסבוק, אתרי אינטרנט, פודקאסטים, קורסים, מה לא.
תמצאי שם מענה לסוגיות שתיארת - בכי, תסכול, צורך בשליטה.

בכל זאת כמה טיפים-
א. מורידה לה התניות, עונשים, "אם לא תעשי ככה אז יהיה ככה", "אני מחכה שתרגעי" וכל מה שמציב בפניה אחריות למצבה הרגשי וההתנהגותי, שאין לה באמת יכולת שליטה עליו כרגע, כשהיא בסך הכל בת 3.
ב. מלווה אותה ונוכחת איתה רגשית. זה בסדר להיות מתוסכלת, זה בסדר להשטתח על הרצפה, זה בסדר לכעוס, זה בסדר להתחרפן.
והכי בסדר - לבכות!!!
לא נבהלת ממנה, כי באמת אין סיבה לבהלה. ככה זה ילדים, מי יותר ומי פחות, מותר לה ואת רוצה שהיא תהיה ילדה. ילדה שמביעה את עצמה רגשית, ילדה שמקבלת תגובה אמפתית לרגש שלה, מילים שמתארות את החוויה שלה, אמון בכוחות שלה לצמוח ולהתגבר, וסבלנות לתהליך הפנימי.
הכי טוב, להגיע לבכי, ולתת מקום לבכי. אין כמו דמעות לנקות את הלב מכל התסכולים והכאבים, ואחרי בכי טוב מוצאים כוחות פנימיים ומוטיבציה להמשיך הלאה.
ג. כשאנחנו מרשים לילדים שלנו להיות ילדים, לעשות שטויות, לא לשלוט בעצמם כל הזמן, לטעות, לעצבן אותנו וכו'
גם הצורך שלהם לשלוט בסביבה החיצונית, מתגמש.
לפעמים ילד נכנס ללחץ מהציפיות כלפיו להתנהג יפה, ומתוך הסטרס מרגיש צורך שהמציאות כולה תהיה "מדוייקת".
מותר לילד לטעות, מותר לאמא לטעות
ד. זה לא אומר שלא שמים גבולות בבית, בהחלט שמים, אך מבינים ומכילים את התגובה הרגשית לגבול. מותר לילד להיות מתוסכל מהמציאות.
אם הוא מתוסכל יותר מדי, אולי אנחנו שמים גבולות שלא תואמים לגיל ולשלב ההתפתחותי, או אולי הוא מתמודד עם קשיים נוספים (בבית, בגן) שצריך לקחת בחשבון.
ה. תזכרי מה שאני אומרת לך, כי זה מה שקורה 99% מהמקרים של ילדים עם מאפיינים דומים למה שתיארת.
הילדה שלך תהיה הילדה הכי טובה בגן, הכי ממושמעת, הכי משתתפת, הכי סבבה שיש
ותחזור אלייך הביתה מוצפת, סוערת, עצבנית, בוכה, מתוסכלת.
אל תבהלי, תמצאי את הדרך שלך להתמודד...
ו. אם הילדה שלך אגרסיבית (מרביצה, נושכת, צועקת, אומרת שאת אמא רעה, מתחצפת, דופקת את הראש ברצפה)
תדעי שהכל בסדר.
היא עדיין ילדה טובה, נורמלית,
ויש איך לעזור.
קצת קשה על רגל אחת בהודעה, ולכן שולחת אותך להעמיק באתרים השונים בגישה ההיקשרותית, אם הכיוון מצא חן בעיניך.
באיזה גיל כבר אפשר לצפות מהם לשלוט חלקית ברגשות?יעל מהדרום
אני לא רוצה שהם "ישלטו" ברגשותתיתי2
אלא שיהיו במגע עם העולם הרגשי שלהם,
ויפתחו גמישות מול אתגרי החיים.
גמישות היא היכולת להתקל בקושי או גבול, לחוות אותו רגשית, ולהתקדם משם לדרך התמודדות עם הקושי או פתרון הבעיה.
כשאנחנו מרגילים ילד "לשלוט" ברגשות, דהיינו לדחוק אותם, להתעלם מהם, או לעצור אותם,
הוא לא יתפתח להיות ילד ואדם גמיש.
הוא יתקל בקושי ולא יצליח להתמודד איתו
או שהוא ישקע בדכאון/בחוסר אונים כי הוא בהדחקה
הוא ישתמש בכוחנות כלפי עצמו וכלפי הסביבה כדי לפתור בעיות, מתוך הלמידה שלו להפעיל על עצמו לחץ כדי לשלוט ברגש.
הוא יתחמק מכל התמודדות בחיים שעשויה לכלול רגשות קשים כמו אכזבה, כאב, צער. הוא יבחר להימנע כדי לא לפגוש את מה שיציף אותו רגשית.

הדרך שלנו לעזור לילד להתפתח כאדם עם לב אך וגמיש, היא לתת לו לחוות את עולמו הרגשי ולהיות שם איתו.
זה בגדול.
כמובן שאפשר לדבר הרבה על איך ומה.
כמו איך ומתי להציע דרכים להרגע (אחרי הסערה כלמידה עתידית בעיקר לי ההורה...)
שיום רגשות
שיח רגשי שלנו המבוגרים ומודלינג לתהליך הסתגלות עם מצב נתון.
עידוד בכי. בכי מנקה את הלב ופותח דלתות במוח לחשיבה, פתרון בעיות, צמיחה בדרך אחרת. גמישות.

אדם שמסוגל לפגוש את הרגשות הקשים שמתחוללים בתוכו, ורגיל בכך, ומרגיש לגיטימציה פנימית להרגיש וגם לבכות, קל לו יותר להמשיך הלאה.
פוגש, משחרר, נרגע, ממשיך...
הקושי נמצא אצלנו כשאנחנו לא מספיק מודעים ומאפשרים לעצמנו להרגיש, ואז אנחנו ממשיכים לתפקד, אבל זה לא עובד לנו טוב. כביכול כלפי חוץ הכל בסדר, בפנים יש שחיקה/מצוקה/תסכול/כעסים שבסופו של דבר מקשים על ההתמודדות עם אתגרי החיים.
אני אקרא כשיהיה לי מוח פנוי וריכוז לזה...תודה מראשיעל מהדרום
למעשהתיתי2
פיתוח גמישות הוא בגלים
יש תקופות שלילד יש יותר קושי לקבל את המציאות, ויותר חוויה רגשית סוערת,
ואחר כך יש תקופה של רגיעה, שבה הוא מסוגל לפגוש מציאות מוגבלת, להרגיש, ולהמשיך.
ושוב תקופה שיותר קשה לו.

יש ילדים יותר רגישים, יש ילדים פחות,
יש ילדים שצריכים יותר הכלה רגשית ונוכחות הורית, יש ילדים שנענים לגבול עדין שמוצב להם ונעזרים בו ("עוד מעט אתה תרגע ואנחנו נעבור לשחק במגנטים").
יש פה עולם שלם של חשיבה והתאמה.
תודה רבה!ממשיכה לחלום
אני מאוד אוהבת את הכיוון הזה
נתן לי מענה קצת על דברים אחרים שקורים אצלינו
תודה!טל..

לומדת הרבה ממה שאת כותבת,

יש לך המלצות לאתרים/פודקאסטים לקרוא עוד על השיטה?

הגישה ההיקשרותית התפתחותיתתיתי2
היא בעצם סיכום ואינטגרציה של ידע פסיכולוגי
שמוגש באופן פרקטי.

מי שעומד מאחוריה הוא ד"ר נויפלד, יש מכון נויפלד, שהם המקום הרשמי. יש את הספר "איחזו בילדכם", קורסים, סרטוני יוטיוב.
יש את רותי דריאל "חזרה ללב ההורות" - יש לה אתר, פודקאסט, קבוצת פייסבוק, קורסים, תכניות שונות...
יש את הדסה שני "הורות והיקשרות". גם להם קבוצת פייסבוק וקורסים.
תודה רבה על השיתוף! לומדת ממך הרבה!אם_שמחה_הללויה
תודה עח השיתוף. החכמתי ממשיטבתה
התכוונתי לא להתעלם מרגשות, אלא להתנהל איתםיעל מהדרום
לק"י

בצורה נורמלית.
כן, הבנתי כוונתך... סליחה שיצא אחרתתיתי2
בכל מקרה כתבת דברים מענייניםיעל מהדרום
הבת שלי לגמרי ככה!יראת גאולה
יש לה הרבה צורך בשליטה ובאחריות,
אז בגיל הקטן השתדלתי לתת לה כמה שיותר להחליט ולבחור בעצמה, וגם להדגיש את זה - לבשת את השמלה שאת בחרת! איזו שמלה יפה בחרת לך היום! (הבחירה יכולה להיות מתוך 2 או 3.. ואני מוציאה לבחירה כבר סט של פריטים תואמים, ככה שלא משנה מה היא תבחר, זה מקובל עלי).
לזהות מוקדי התפרצות, ולנסות לדלג עליהם או לצמצם אותם. כשהם עייפים, הם מתפרצים בקלות יותר.
אם את יודעת שהורדת המים בשירותים היא מוקד לבעיה, תנסי לשאול אותה לפני. (אתן דוגמא, כשבעלי מזמין מכשיר חשמלי, אני מצפה שהוא ישאל אותי איזה צבע אני מעדיפה, ולא יחשוב שזו נקודה חסרת חשיבות, כי בשבילי זה כן חשוב. אז בשביל הילדה זה כן חשוב מי מוריד את המים 😏)

בעז"ה היא תגדל עם אופי ותרווה אותך הרבה נחת
משהו שעזר לנואמא_טריה_ל-2
מצטרפת להמלצה על זמן איכות של שתיכן.

אצלנו ממש עוזר ספרים שעוסקים ברגשות או פחדים.

לאחרונה קניתי לה את "הארנב שהקשיב" ודרך זה אפילו אני למדתי שלפעמים כשהיא בהתפרצות כל מה שאני יכולה לעשות זה להיות שם ולהקשיב ולהיות אמפתית. בלי להציע הצעות או לנסות לפתור את זה...

זאת עבודה קשה, אין ספק בכלל!! מקווה שתמצאי את הדרך שמתאימה לכן...
כנל מזדהה עם כל מה שכתבת ..חדשה כאן 1אחרונה
ככ מתפללת שיגיע כבר ספטמבר ותכנס למסגרת
שתהיה לה חברה.. שאצא כבר לעבוד ותהיה לי סבלנות אליה כי אני על קוצים. עכשיו ממש קשה
כל היום היא משועממת.. מחרפנת אותי כל
מה שאני עושה לא טוב לה .. חןשבת שאני ליצן החצר בשילוב של גימבורי שלא מסתיים לעולם. מאסה מכל הטושים והיצירות ..
בסוף היום אני מודה להשם ובאותה נשימה מתפללת
לא להשתגע בסוף כי חנוק וממש קשה
מבינה אותך. מחבקת מרחוק
אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש

מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,

מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?

הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים

ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד

אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..

אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?

זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?

יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה

לא נעים לשאול אותם ישירות

אז שואלת פה

אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃


 

 

תודה לכל העונות!!אורוש3
איזה קשה זה לבחור גן חנ"מ לילד 😔shiran30005

גיל 3 וחצי עולה לגן שפתי ממעון. מהעירייה נתנו לנו אופציה במקום x שהוא מרוחק יחסית מהבית וגם אין לשם תחב"צ , לא בטוח שיש צהרון בתוך הגן יכולים לקחת אותו לצהרון בגן ליד (לפעמים גם בהסעה לצהרון) חוצמזה הגן מושלם, צוות מדהים והכל.

או

גן קרוב אלי יחסית גן רב גילאי (גילאי 3+ חובה) האמהות שם מרוצות ממש מהצוות אבל המקום נראה מסריח ברמות קשות, שבור  עכברים בחוץ, מבולגן ברמה פסיכית, זה המצב (הייתי שם הבוקר והזדעזעתי) אבל, יש שצהרון בתוך הגן וההורים ממש מרוצים מהצוות. יש ימים שאין גן בכלל כמו אסרו חג ולג בעומר.


לי נושא הצהרון קריטי

לא מסוגלת לשים אותו בהסעה לגן מרוחק יותר וגם ענעין הצהרון בסימן שאלה גדול. מצד שני הגן ליד הבית מסריח ומוזנח קשות אבל מרוצים מהצוות והפרא רפואי , אבל שם יש ימים שאין מסגרת כמו אסרו חג וחג בעומר , מה שכן יש בגן השני


בקיצור הלכתי לאיבוד...מה הייתן עושות?

נ.ב. אני לא ניידת אז זה שיקול רציני כי הכל נופל על הבעל ויש ימים שהוא לא יכול. יש לי עוד בת במעון והיא גם בקצה השני של העיר יחסית קרוב לעבודה שלי אז היא בסדר

עונהנויה12345

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

דוקא עכשיו יש לימודים בל"ג בעומר ובאיסרו חגיעל מהדרום

לק"י


זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.


(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

אוף הקרוב נשמע מגעיל. איזה הזויאורוש3
נראה לי שאם יש צהרון בגן ליד ויש לך איך לקחת אז את הרחוק. 
זהו שאני לא ניידת ולא יכולהshiran30005

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

אז נשמע שאין שאלה בתכלס...אורוש3
בטח שיש שאלהshiran30005

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

ומה יקרה ביום שתפספסי את ההסעה?יעל...
אוף שאלה קשה...אורוש3
עונהshiran30005

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..


בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.


הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים


ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה


ומפה אני לא יודעת להחליט.


בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

אולי שאלה טפשיתפילה
אבל מה אם להזמין מדביר וכמה בחורים לסדר את החצר בגן הקרוב , אפילו על חשבון הורים?
זה לא העניין, גם בתוך הגן מבולגן ממשshiran30005

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

נוטה לחשוב שלגן השני, ממש יקל על החייםשיפור
מבאס שמוזנח שם. אולי אפשר לנסות לדבר עם העירייה על העניין, אבל אם ההורים מרוצים זה לא שיקול מכריע מבחינתי
אולי הקרוב מגעיל כי עכשיו מנקים לשנה הבאה?יעל...

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

כל הזמן זה המצב שם לצעריshiran30005

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

קצת מטריד אותי מבחינת מחלות גם. הוא רגיש...אורוש3
מה זה מוזנח?נעומית

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'


לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

למרוחקאמאשוני

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

מצטרפת לגבי המוניות- אני נוסעת במוניות כמה פעמיםיעל מהדרום

לק"י

 

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

 

בהצלחה בהחלטה!

וזה בריא שיעבור מהגן לצהרון אחרshiran30005

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן


וואי איזה תסכול 

לא יודעת. גם לי היה קשה עם זה כנראהיעל מהדרום
לק"י

אין צהרון בגן צמוד?


אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

לא, זה צהרון בגן של מרחק הליכהshiran30005אחרונה
ובגלל שמדובר בילדי חנ"מ כל אחד והצרכים שלו הם מועברים בהסעה 
פתאום ביטוח לאומי החליט שאני חייבת לו 14 אלף ש"ח.אמא טובה---דיה!

התקשרתי אליהם, והם אמרו שאם אני רוצה להבין את החישוב אני חייבת לבוא אליהם לסניף.

 

זה הון בשבילי.

 

זו ההכנסה שלי של בערך שלושה חודשים בתור עצמאית.

 

אין לי כוח לזה

וואו איזה הזיהההדיאן ד.

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

 

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

 

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

בלי שום ריבית!אמא טובה---דיה!

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

 

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

 

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

 

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

 

אוף אוף אוף.

יכול להיות שלא דיווחתם כמו שצריך?דיאן ד.

את עצמאית או שכירה?

 

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

 

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

 

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

 

אני גם עצמאית וגם שכירה.אמא טובה---דיה!
אבל עם הכנסות נמוכות יחסית.
אז יכול להיות שהדיווח שלך חסרכורסא ירוקה.
תפני לרוח ותנסי להבין מה בדיוק חסר
איזה סרט😯איזמרגד1
אולי תנסי לשלוח ציטוט של המכתב לבינה מלאכותית, או למישהו שיותר מבין בזה שינסו להבין מה כתוב שם? שגם אם תגיעי לסניף לפחות תגיעי יותר מבינה על מה מדובר ותדעי אם יש סיכוי לשנות את זה....
כמה דברים.לומדת כעת

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

מההההההה הזוי!!!!אוהבת את השבת
אמאל'ה. תנסי לבקש לפרוס... אוףאורוש3
קרה לנו גם פעםקטנה67

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

יש לך רואה חשבון?המקוריתאחרונה
אם התשלום הוא בגין חוב מקדמות על תקופה ארוכה זה הגיוני וקורה ללא מעט עצמאיים שמשלמים תשלום קבוע בלי קשר להכנסה. בסוף כל תקןפה היטוח לאומי עושה חישוב כמה הכנסת ומחשב כמה צריך לשלם להם ודורש הפרשים. אבל צריך לוודא שזה תקין. אפשר גם לפרוס תשלום
אחרי החזרה נוספת והפעם... אני בהריון!!!אנוונימית1

אמאל'ה אני רועדת לכתוב את זה...

ממש עכשיו יצאה בדיקה חיובית.

תתפללו איתי שהבטא יהיה תקין!


לא מאמינה שהטיפול הצליח... הייתי בטוחה שגם הפעם לא.

חסד חסד חסד


תתנו לי רעיונות חמודים איך לספר לבעל😍

יאאא אושררר. בשעה טובה!!אורוש3

שיהיה בקלות ובידיים מלאות.

חח לא יודעת לשאלתך, אני הערתי אותו רועדת עם המקלון. 

יש בזה משהו רומנטי D-:רקלתשוהנ
וואי מרגש!!! בעז"ה שימשיך תקין רגיל ומשעמם!!!רקלתשוהנ
איך הצלחת לכתוב פה שאלה ולא לצרוח לו לתוך האוזן??אמאשוני

יפה לך על האיפוק..

בשעה טובה ומוצלחת!!!

תחזרי לספר איך הייתה התגובה שלו 😁

חחחח עוד לא סיפרת לו?שירה_11
אני התקשרתי אליו רועדת 
וואו בשעה טובה!חולמת להצליח

מרגש ממש!

שיהיה הריון תקין וקל שיסתיים בידיים מלאות ותינוק בריא!💐♥️

בשעה טובה!!!רקאני

מרגש ממש

שיהיה בקלות בבריאות ובידיים מלאות

אז תקשיבו איזה רעיון קורע כדי לספר לואנוונימית1

אין על צ'אט ג'י פי טי


המליץ שאני אדפיס מסמך רישמי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עם הודעה על "אישור בקשה לתוספת בנייה ואכלוס דייר משנה"

ואז כתוב מועד אכלוס צפוי, תנאי שכירות, הדרישות מהדייר הראשי (הוא😂) כמו אספקת מזון מיוחד ב3 בלילה וכו'.


ולמטה כתוב שהעסקה סופית ואינה ניתנת לביטול, החזרה או החלפה🤣


ותודה על כל הברכות החמות! אמן ואמן. הלב מתקשה להכיל את הטוב הזה🩷

ענקקקק אהבתי ממשדיאן ד.

שיהיה בשעה טובההההה ובקלות!!!!

 

גדול 😂אפרסקה
חחחחחרקאני

תעדכני איך הוא הגיב

הוא בהתחלה לא הבין מה זה המסמך ההזוי הזהאנוונימית1

אז הוא טיפה חייך ואז קלט במה מדובר והתרגש עד דמעות... 

 

יצא טוב שהוא עובד היום מהבית חחחח

האמת שהצ'אט הוא הזויייאוהבת את השבת
בע"ה שהכל ילך בקלות ובבריאות!!! ובאושרררראוהבת את השבת
בשעה טובה!!נעומיתאחרונה
הריון קל ובריא
איזה חשקים היו לכן בהריונות? והם היו שונים בכל הרימעיין34
הריון?
גם אני לא פתחתי מקפיאהלידה שלי
תקופה ארוכה חחח, שמחה לשמוע שאני לא המשוגעת היחידה
בחירת שם לבת ...הילושש

היי לכן,


 

בשעה טובה ומוצלחת ילדתי בת מתוקה ,

מבחינת שמות, אנחנו רוצים שם רק מהתנך...

במהלך כל ההיריון היו לנו אופציות לשמות אבל לא באמת התלהבתי על אף אחד מהם כי פשוט לא מתחברת לשמות של בנות, קשה לי למצוא שם שאוהבת ממש, גם הילדה הקודמת - התקשיתי לבחור,

אבל ב"ה מצאנו שם מהמם בעיניי, משמעותי ואצילי.


 

גם עכשיו אנחנו לא מצליחים להחליט על שם, מבחינתי אין שמות יפים לבנות..

אז התאמצנו. ומצאנו את תמר ואיילה..

מבחינתי אני רוצה על שם דמות מהתורה..,

אבל תמר זה השם השני של גיסתי, אחות של בעלי, היא בחורה מאוד עקשנית, יש לה אופי קשה- רבה עם כולם, עזבה את הבית , עושה מה שבא לה ..  

אני יודעת שזה לא אומר כלום על הילדה שלי, אבל זה גורם לי לחשוש...


 

ואני כבר שבוע וחצי מתלבטת.. לא מצליחים להחליט.

 

הייתן קוראות לבת שלכן בשם כזה שאתן אוהבות אבל יוצר קונוטציה שלילית או מעלה חשש? 
 

 

איזה יופי שעדכנת!בוקר אור

איך היתה הלידה?

אילה מהמם בעיניי. לא הייתי קוראת בשם שיוצר אצלי קונוטציה שלילית

מזל טוב!!! בשעה טובה!!דיאן ד.

אני חושבת שהשאלה היא אם יש לך עוד אופציות

וגם, אולי אפשר לחכות עוד כמה ימים עד לקריאת השם

תנסי בינתיים לראות אם השם מתחבר לך לתינוקת ואם הקונוטציה השלילית קצת מתעמעמת

 

כמו שאמרת, בעיקרון זה ממש ממש לא קשור

ואני אישית מכירה בנות בשם תמר (וגם איילה) שהן מהממות, מוכשרות, חברותיות וכו' וכו'

זה בעיקר התחושות שהשם הזה עושה לך.

לי אישית קשה לקרוא בשם של אנשים שקשה לי איתםחמדמדה

השם השני גם שם טוב

ויפה

אז למה ללכת למה שאת יודעת שייצור לך תסביך מסויים?

(ממה שאני יודעת, הקטע של שם מהתורה הוא יותר לבנים, ככה אני יודעת ממה ששאלו אחים שלי על האחיינים)

קונוטציה שלילית לאאמאשוני

מעלה חשש- אפשר להפיג.


מצד שני, בגלל שזו בת ומן הסתם פגשת הרבה בנות בחיים שלך חלקן אהבת וחלקן אולי פחות,

אז יש יותר קונוטציות לעומת בנים אז זו בעיה..


מהניסיון שלי, כשאת קוראת בשם מסויים לבת שלך, אח"כ תשתמשי בו כ"כ הרבה בהקשר של הילדה שהמחשבות כבר לא ילכו לבנות האחרות שאת מכירה.


מה עם שני שני?

אם תקראי לבת שלך תמר משהו

ולגיסתך משהו תמר,

אז זה כבר בכלל לא אותו שם..


עוד שמות:

יעל

אלישבע

אביה (אמא של חזקיהו אם אני לא טועה)

יסכה

אבישג

אביגיל

עטרה

נועה

בסמת

אביטל

מזל טוב!!!רקאני

אני מכירה מלא תמר מהממות

לא הייתי חוששת מזה 

זה שם ממש יפה

 

מזל טוב!!פצלושון
מזל טןבבב תמר שם מהמםאוהבת את השבת
מכירה מלא  כאלה מקסימות
מזל טוב נשמה!! מקווה שעבר בטובאורוש3

נחת ובריאות!

אם יש לך תחושה שלילית על השם אז נראה לי פחות כיף. למרות שזה שם סבבה ויש מלא מקסימות. למה לא איילה אז? גם יפה.

מה עם- אביגיל, יעל, נועה, נעמה. סתם מה שעלה לי יפה, כולם מהתנ''ך. 

מזל טובמוריהאחרונה

בעיני,  אם לא שלמים עם שם, לחפש שם אחר.

גם אם זה לוקח קצת יותר זמן.

בסוף יהיה שם.


בהצלחה.

בונג'סטה כן או לא.נעומית

 תחילת הריון. בחילות, בחילות, בחילות

כמעט בלי הקאות.

חוסר תאבון

אוכלת כמעט כלום, אז גם אין כוח

אני בשלושה מצבים: עובדת /על הספה/ עצבנית.


בד''כ אני לא בעד התערבות תרופתית, בטח בהריון.

יש כ''כ הרבה סיבות לבקש מרשם לבונג'סטה, אבל יש כאן נשים שהיו להן סיבות לא לקחת?

אשמח לשמוע למה ואיך הסתדרתן

והאם נותנים מרשם במצב שלי? בחילות כמעט ללא הקאות.


תודה

ממש נשמע לי שכדאי לקחת, אני מכירה שנותנים מרשםשיפור
גם בלי הקאות
תודה, אבקש מרשםנעומית
אם הבחילות ברמה שמפריעות לתפקוד, לדעתי לקחתפרח חדש

בלי ספק (ולגבי בטיחות התרופה אין לך מה לדאוג)

אם את פחות או יותר מתפקדת

הייתי אומרת לך לנסות בלי כי התרופה עצמה מאוד גורמת לעייפות (יש לה חומר מרדים) וזה לכשעצמו קושי מאוד גדול.

תנסי לקחת ויטמין b6, תראי אם יש שיפור בהרגשה שלך. זה אחד מהמרכיבים של בונגסטה ואולי יספיק לך. 

תודהנעומית
מבחינתי זה היה מציל חיים בהריון הראשוןראשונית
לא יודעת מה יהיה בעתיד, השיקול היחיד שלי לא לקחת בעתיד זה שאני מקיאה כל דבר ואולי זה יעזור לי להרזות.... 
חד משמעית כן.מוריה

בריאות הנפש.

לאישה ולסביבה.

(לפעמים מצב ממושך כזה גורם לקושי נפשי)

הסיבה היחידה שלא לקחתי היא שאסור אותה בהנקהואילו פינו

ובאחד מההריונות הנקתי. באותו הריון משמעותית היה הרבה פחות בחילות.

כל שאר ההריונות לקחתי מהבחילה הראשונה.

ברגע שמגלה הריון מבקשת מרשם 

בשעה טובה!רקאני
אחותי לקחה במצב כזה והציל אותהאורוש3
תודה לכולכן ושאלת המשךנעומית

אתן מצליחות לתפקד בשליש הראשון?

לקפל כביסה, לשטוף כלים, לבשל

לצאת לגינה?

לעבוד בלי לבכות שצריך ללכת לעבוד?

זה נראה לי הר לא עביר.

זה נורמלי? או שהתפקוד שלי מתחת לנורמה? 

לא.מוריה
ההתחלה לא תמיד קלה.
חצי כח...אורוש3אחרונה
מה אתם הייתם עושים?שוב אני2

הגעתם למסעדה שבחצי שנה האחרונה אכלתם בה כמה פעמים והיתה לכם הנחה של 20% דרך גוף מסוים.

מגיעים לתשלום ומגלים שהמסעדה החליטה להתנתק מאותו גוף ואין שום הנחה.

נותנים טיפ?

אני לא נותנת טיפ מעיקרוןהבוקר יעלה
אבל אם את נותנת ומאמינה בכך, מה זה קשור להנחה? 
בקטע שזה עלה הרבה יותר ממה שציפינו מלכתחילהשוב אני2
אבל אלו שני דברים שוניםהבוקר יעלה

לכתחילה אציע לך לא לסמוך על הנחה אף פעם, תמיד נחמד לקבל אבל תתייחסי למחיר הראשוני כמחיר הסופי.

זה מבאס לשלם יותר ממה שתכננת, אבל אין לזה קשר לטיפ.

שוב אומרת, אני לא נותנת. מבחינתי נותני שירות עושים את עבודתם וצריכים לסמוך על המשכורת שלהם ולא על חסדים של אחרים, בדיוק כמו שאני לא מקבלת טיפ.

בקיצור, אם את מביאה בדרכ וחושבת שזה מגיע למלצרים, לא הייתי מחסירה בגלל שלא קיבלת הנחה, לא קשור אליהם. 

אוקיישוב אני2

נראה לי שאנחנו חלוקות בגישה. אני מתייחסת להנחות כחלק מבחירה שלי אם לקנות משהו

לא רואה עניין להתעלם מזה כשאני עושה השוואות מחירים


תודה על הכנות

זו המשכורת שלהם.זוית אחרת

למרבה הצער, המשכורת של נותני השירות בנויה על טיפים.רובם בני נוער.היה נסיון כמה פעמים לשנות אפילו דרך תביעות משפטיות, כי לכאוקרה זה ניצול.אבל זה לא עבד.אז כרגע ככה זה.לא תתני טיפ- למי ששרית אותך תהיה פחות משכורת.לכן אני בעקרון נותנת .בני נוער שיוצאים לעבוד- כנראה צריכים.

פעם קראתי על זה, וזה לא ככה בכל מקוםיעל מהדרום

לק"י


או שחייבים להשלים להם מהטיפים למינימום. משהו כזה.

(וזכור לי שיש מקומות שהטיפים לא מגיעים ישירות למלצרים. אולי מחלקים ביניהם?!).


בכל מקרה, ברור לי שיש פה התנהלות בעייתית מצד המעסיקים.

ובני נוער שיוצאים לעבוד זה מאוד מקובליעל מהדרוםאחרונה

לק"י


לפחות בחלק מהחברה.

לאו דוקא כי אין כסף בבית.

זה בשביל תעסוקה/ חינוך לכלכלה נכונה וכו'/ מותרות שהם רוצים.

לא הבנתי מה הקשר...?מדברה כעדן.
אני נותנת טיפ כי ככה החלטתי.. אבל זה לא קשור להנחה שקיבלתי /לא קיבלתי (גם לי יש דרך אשמורת) 
הקשר הואשוב אני2

שהתלבטנו בין 2 מקומות

אמרנו אוקיי, שם יש הנחה, אז זה עדיין יעמוד בתקציב

אחרת היינו הולכים לסתם פיצרייה פשוטה

פתאום זה פער רציני, והגיע לסכום שלא תיכננו להוציא

אוקיימדברה כעדן.

אז עכשיו הסיפור מסופר אחרת.

את צריכה להחליט כמה טיפ חשוב לך לבי יוצא דופן...

אם באמת החריגה מהתקציב היא לא אפשרית, אז תמחלו לעצמכם ואל תשלמו טיפ


ולמדתם להבא לוודא לפני שיוצאים..


מבינה את העוגמת נפש שחשבתם שהכל יותר זול עבורכם ב20 אחוז... 

אבל הבלתם לא קשור לטיפאמאשוני

זה כמו שתגידי בגלל שחטפתי קנס חניה על הבילוי אז לא אשלם טיפ..

מבאס לשלם יותר ממה שתכננת, אבל זה לא קשור לטיפ.

הקשר הוא יותר רגשי.

(אלא אם זה טיפ שהולך למסעדה עצמה ולא למלצרים)

לא תכננתם להוציאאמאשוני
אבל יש לכם איך להוציא או לא תכננתם להוציא ועכשיו צריך לקצץ משהו אחר כדי לכסות על החריגה?

אולי יעניין אותך