איך מעבירים אחריות מלאה לילדים בנוגע לדברים שלהם?מתואמת
הכוונה לסדר החדרים שלהם/המיטות שלהם, וגם לסדר בצעצועים ובבגדים שלהם.
המצב אצלנו בחודשים האחרונים הוא בלגן די תמידי עוד לא מספיק חזרתי לעצמי מהלידה - וממש לאחרונה תקפה אותי הקורונה...
בעבר הייתי מסדרת את המטבח-סלון כל ערב, ובזמנים טובים הייתי מסדרת קצת גם את החדרים וגם מדיחה כלים. היום אין לי כוחות לזה בכלל... פשוט קורסת לישון. רק ביום שישי מצליחה להכריח את עצמי לעבוד קשה ולהשתלט על כל הבית.
הייתי ממש רוצה שלפחות הדברים ששייכים לילדים יהיו באחריותם. כלומר - שאזכיר להם לעשות זאת, בצורה נעימה, ואז אשכח מזה. שגם אם בסופו של דבר החדרים שלהם לא יהיו מסודרים - אצליח לשחרר ולהבין שזו בעיה שלהם. אבל כמובן, הייתי שמחה להצליח לשכנע אותם שבאמת כדאי להם לסדר...

יש רעיונות בקהל?
מתייגת כאלה שנראה לי יוכלו לעזור:
@באר מרים
@oo
@קמה ש.
@קופצת

תודה!
עוקבתמאוהבת בילדי

שאלה טובה!

אצלי יש לילדים תפקידים ובכל זאת כמעט כל ערב צריך לעשות שיקום לבית... יבורך בעלי שעושה את זה, אבל הייתי שמחה אם הילדים יקחו קצת אחריות

איך לבעלך יש זמן וכוח?מתואמת
אני באמת לא יודעתמאוהבת בילדי

שה' ישמור לי אותו...

הוא הולך לישון ממש מאוחר כדי להספיק הכל וגם מוותר על הפסקת צהריים הרבה פעמים (ובזמן הזה עובד)

הנס שלי שממש מפריע לו הבלאגן והוא יודע ממש טוב לסדר ולנקות. אני גרועה בזה...

אז מה שאני מספיקה לעשות כשהילדים משחקים בצהריים- מספיקה. מה שלא- הוא עושה.

וכמובן סוף שבוע עמוס...

אז זה הענייןמתואמת
שלבעלי כנראה לא מספיק מפריע
אם אני מבקשת ממנו - ודאי שהוא ינקה ויסדר. אבל אין לי לב לבקש ממנו כשאני רואה כמה הוא עמוס ועייף...
מנסה קצת..באר מרים
מקדימה: אני בלאגניסטית כרונית והבית שלי צמיד מבולגן..

אז אין לי עצות איך יהיה תמיד מתוקתק כי אני ממש לא כזאת..

ובכל זאת..

1. בשביל להעביר אחריות צריך להוריד אותה!
כל תחום שאת מורידה - תורידי עד הסוף.
כמו שכתבת - תשחררי. אבל לגמרי..
ויכול להיות שאכן זה לא יהיה כמו שאת רוצה.
אבל זה לא יהיה על הראש שלך.

2. אחד היתרונות הגדולים שאני רואה בהורות לילדים גדולים זה שמרחב הבחירה שלי גדל.
כשכולם היו קטנטנים היו בחיים שלי המון "צריך" "חירום" "אין ברירה" ורק אני".
כיום יש הרבה פחות משתי סיבות:
קודם כל כי אני כרגע לא בהריון, לא מניקה ובלי תינוקות (הקטן שלי עולה לגן 3 - אני לא ממש מעכלת..) - את עוד לא שם..
ושנית - כי יש גדולים שיכולים לעשות דברים במקומי.

אז מה שעשיתי זה ככה:
ישבתי והכנתי את רשימת כל המטלות והדברים שצריכים להיעשות בבית (גם הטכניים אבל גם החינוכיים)
בשלב השני החלטתי מה מכל התחומים האלה חשוב לי שאני אהיה זאת שעושה. אם זה משימות חינוכיות שחשוב לי שיהיו מולי ואם זה משימות של הבית שחשוב לי שאני אבצע. - את כל הרשימה הזאת לקחתי לי ושיבצתי אותן בלוז השבועי שלי.
עם המשימות שנשארו חילקתי:
מה אני"מחלקת" לבעלי בתיאום איתו כמובן.. (גם בתחום החינוכי והלימודי - יש מקצועות מסויימים שהוא אחראי עליהם - קודש, תרגול קריאה בגן חובה וכתה א)
מה יש לי עזרה מבחוץ (אמא שלי מגיעה אלינו פעם או פעמיים בשבוע ובעצם נותנת לחלק מהילדים שלי שיעורים פרטיים בחשבון ואנגלית - אז יש מקצועות מסויימים שהעברתי לגמרי אליה את האחריות..)
ומה אני מצפה מהילדים לעשות.
אחרי שהגדרתי לעצמי, אני צריכה להחליט מה אני מחלקת לילד מסויים - ואז יושבת איתו להבהיר שזאת אחריותו, ומה אני משאירה כאחריות משותפת של כל הילדים - ואז אני מודיעה להם על זה.

אבל..
הכי חשוב..
מהרגע שהחלטתי על תחום מסויים שהוא לא שלי - יצאתי מהתמונה.
ואם זה לא מתבצע - הילדים יודעים שאין מצב שאני אעשה את זה.. הכי ראש קטן שאפשר..
אם "יגיעו מים עד נפש" יכול להיות שאעניש את מי שלא ביצע (לא עונש של להכאיב להם אלא עונשים מהסוג של איסור לצאת מהבית עד שהמשימה מבוצעת וכאלה..)

לדוגמא: שטיפת כלים ואיפוס הרצפה בבית הם לא באחריותי. בכלל.
אז אין מצב שאני אשטוף כלים או אבזבז את הזמן שלי לאפס את הסלון גם אם המצב מזעזע.
אני בהחלט יכולה להכריז שהיום לא יוצאים לחברים/לסניף עד שהסלון מבריק והכלים שטופים.
מצד שני - כביסה היא באחריותי הבלעדית ואני ממש ממעטת לבקש מהילדים עזרה בנושא הזה והם בהחלט רואים אמא שמשקיעה שעות בענייני בגדים... (כנל בישול וקניות שהם באחריותי..) - זאת אומרת חשוב שהם לא ירגישו שאמא עצלנית שרק דורשת מהם משימות כשהיא בעצמה נחה..

לדעתי כל עוד שהם יודעים שאם הם לא יעשו את המשימות שלהם מישהו אחר יעשה במקומם - הם לא עושים.

דבר נוסף שאצלי עובד - תורנות יומית היא כישלון גדול אצלי! משתי סיבות:
1. המשימות לא אחידות מיום ליום (יש ימים שבכלל לא אוכלים בשרי ויש ימים שגם אוכלים וגם היה בישול גדול והכיור הבשרי מפוצץ - אז אם כל יום ילד אחר אחראי עם כלים בשריים זה יוצא ממש לא פייר...)
2. יוצא שאם ילד אחד הבריז מהמשימה למחרת אחיו נתקע עם פי 2 וזה מתכון למריבות וחוסר שיתוף פעולה.

לכן חלוקת משימות היא על בסיס חודשי או דו חודשי. לאורך החודש אותו ילד אחראי על אותה משימה (ובינינו לא אכפת לי האם הילד שוטף כלים כל יום בכמה דקות או פעם בכמה ימים שוטף הר.. העיקר מבחינתי שביום חמישי הם משאירים לי שיש מבריק לבישול לשבת ובתחילת שבוע מאפסים את השיש משבת..)

יש לשיטה הזאת חסרונות כי לא תמיד הבית מבריק..
היתרון מבחינתי הוא שאני לא צריכה להיות שוטר.

יתרון נוסף היא שהיכולת הטכנית שלהם עולה ואם בעבר כשהבית היה ברמות מזעזעות הייתי יורדת עם הילדים לגינה ובעלי בינתיים היה מאפס את הבית וזה היה לוקח שעות או לחילופין שנינו היינו עובדים על הבית במקביל לילדים והרבה פעמים לא היינו גומרים- כיום אפשר לגייס את כולם ותוך שעה או שעתיים כל הבית מצוחצח כי הם ממש יודעים לנקות.

לגבי המשימות האישיות שלהם:
ניקוי חדרים, כביסה (לכל חדר יש סל ותפקידם להקפיד לאסוף את הבגדים שלהם לסל ולהביא לי כשהוא מלא..), תא של ספרי לימוד, ילקוט, מגירה אישית.. - זה לגמרי באחריותם ואני לא חופרת להם על ניקוי יומיומי. מי שרוצה שיחיה בזבל.. רק לפני שבת אני כן דורשת שטיפה של החדר..

לא יודעת האם זו שיטה מוצלחת מבחינת הניקיון- אם תשאלי את חמותי המצב אצלי בלתי נסבל...
אבל זו שיטה שמשאירה אות שפויה ומאפשרת לי להשקיע בדברים שבאמת חשובים לי.

בהצלחה!!





וואו... תודה רבה על הפירוט הגדול!מתואמת
עכשיו השאלה הגדולה - איך משחררים באמת? הרי זה מפריע *לי* כשאני נכנסת לחדר ורואה אותו מבולגן... שלא לדבר על הסלון והמטבח...
וגם - איך מחליטים מה התפקידים שלי ומה אני משאירה לאחרים? ואיך בפועל מטילים על אחרים את התפקיד? (לא מדברת על בעלי, כמובן...)
והכנסת לי ל"לו"ז" גם את התפקידים החינוכיים - עד עכשיו לא חשבתי על זה כתפקיד מוגדר...
אצלנו קבענו לאחרונה תורנות יומית - בכל יום ילד אחר עושה את התפקיד המסוים. לרוב זה לא עובד... אז את אומרת שצריך לוותר על הרעיון הזה לגמרי?
צריכה לקרוא את התגובה שלך עוד פעמים כדי להפנים... ולראות מתי יהיו לי כוחות לממש את הרעיונות האלו...
תודה רבה!!
מנסה קצת לעזור..באר מרים
לגבי המשחררים -
מבינים שהמחיר שאת משלמת על לנסות להחזיק את כל השליטה אצלך גבוה מהמחיר שהבית לא יראה כמו שאת חולמת..

לגבי איך מחליטים:
סדרי עדיפויות:
מה הכי חשוב לך?
מה את מרגישה שרק את יכולה לעשות?
מה את אוהבת וטובה בו?

לגבי הטלת תפקידים בפועל:
אצלי עוזר אסיפות משפחתיות
וגם סבב שיחות אישיות
תודה!מתואמת
אסיפות משפחתיות עשינו למכביר - הן הועילו לזמן קצר... אולי באמת שיחות אישיות יהיו יעילות יותר.
והלוואי שאצליח לשחרר באמת...
איזה אלופה וואואביול
בני כמה הם?רינת 23
אצלנו הגדולה בת 11 לבד בחדר והסדר שלו לגמרי אחריות שלה. כל השבוע אנחנו לא מתערבים אבל ביום שישי מותר לה במחשב רק אחרי שהחדר מסודר.
כולל להכניס לארונות את הכביסה המקופלת שהנחתי על השולחן שלה לאורך השבוע.

האחים הקטנים שלה עדיין לא אחראיים בלעדית על הסדר בחדר שלהם…

(אגב, איפה בן הזוג שלך? הוא לא לוקח חלק בנטל?)
הם בני חצי שנה (כמעט) עד 14.5מתואמת
בעלי כמובן שותף בכול, אבל הוא לא נמצא הרבה בבית, אז מבחינת "תפקידים" הוא אחראי על הכלים. וכמובן, הרבה-הרבה עם הילדים...
אצלנו (לפחות כרגע) אין חדרים פרטיים לילדים. השאלה אם אפשר את אותו דבר לעשות גם בחדרים משותפים לכמה ילדים...
אצליoo
לגבי המיטה- לא הייתה אצלי סיטואציה שילד הלך לישון עם מיטה מבולגנת.

לגבי משחקים- כשהם קטנים אנחנו עזרנו להם לאסוף וכשגדלו התרגלו לאסוף לבד, לפעמים אני צריכה להזכיר לילד לאסוף, בדר״כ הוא זוכר.

לגבי בגדים- הנקיים - אני אחראי לקפל/ לתלות ולשים בארון. המלוכלכים- כשהיו קטנים אנחנו שמנו, כשגדלו התרגלו לשים בכביסה לבד, לפעמים אני מתזכרת או לוקחת בעצמי לכביסה.

לגבי חפצים אישיים- אני מלמדת מגיל קטן להקצות לכל חפץ מקום כדי שלא יאבד, זה נקלט אצל הילדים חלקית, אם אני רואה חפץ חשוב זרוק באנשהו אני מרימה ושמה במקום שימצא.

באופן כללי מה שבעיקר גורם לילדים לשמור על הסדר, זו הדוגמא האישית שלי ושל בעלי, שנינו שומרים על הסדר והנקיון בצורה שוטפת ולילדים זה נכנס כהרגל.
המפתח שלך כנראה הוא הסוף...מתואמת
כי אני ובעלי בעצמנו די בלגניסטים
אז אין סיכוי בלי דוגמה אישית?
זהoo
לא רק דוגמא אישית, זה גם לימוד הטכניקה.

אני מגיעה מבית מסודר אז זה בא לי בטבעי.

בעלי מגיע מבית מבולגן ומלוכלך והוא פיתח סלידה מבלאגן ולכלוך. את הטכניקה איך שומרים על הסדר והניקיון הוא למד ממני.

בלי דוגמא אישית ולימוד טכניקה, קשה מאד לילדים לשמור על סדר.
אז איך לומדים את הטכניקה?מתואמת
אני באה ממשפחה ברוכת ילדים, אז בדרך הטבע היה בלגן. אבל נראה לי שלא הגיע לרמת הבלגן שאצלנו עכשיו...
בעלי מגיע ממשפחה קטנה עם אמא פדנטית ועוזרת צמודה. ולדעתי הוא פיתח קצת אנטי לניקיון המוגזם... (בכל אופן, שנות הפנימייה בישיבה השכיחו ממנו את תורת הניקיון )
בקווים כלליםoo
מאכסנים בבית רק חפצים שימושיים, את השאר מוסרים או זורקים.

לכל חפץ יש מקום ובגמר השימוש מחזירים אותו לשם.

פסולת מקומה בפח ולא משאירים אותה במקומות אחרים. כנ״ל כלים מלוכלכים לכיור.

לכלוך שאינו אבק מנקים מיד כשמתלכלך.

כביסה מלוכלכת מקומה בסל, כביסה נקיה מקומה בארון מקופלת/ תלויה.

באופן כללי- לסדר וניקיון שוטף אין זמן ספציפי, ועושים אותו לאורך כל היום כשהוא נצרך.

ולענין הכוחות הנצרכים לסדר וניקיון- יותר קשה לסדר ולנקות בית מבולגן ומלוכלך ויותר קשה שהילדים מבלגנים במקום לסדר, עדיף להשקיע כוחות בסדר שוטף, שגם מלמד את הילדים לסדר, מאשר לבזבז את כל הכוחות בלסדר את הבלאגן שהצטבר ושל הילדים.
תודה!מתואמת
אני פשוט לא רואה איך זה מתיישם אצלנו
אנחנו כנראה שונות מדי...
(באמת אין לי כוחות לרדוף אחרי הסדר כל היום... ולהוציא את הגרון בבקשות: "תזרוק את הנייר שגזרת לפח/תשים את הצלחת שלך בכיור" וכו'...)
אצל ההורים שליoo
זה היה להוציא את הגרון לבקש מהילדים (יותר בכיוון של לדרוש)

אצלי זה בעיקר שאני ובעלי עושים בעצמנו ומזה הילדים למדו.
אני בקושי מבקשת מהם לעשות, הם עושים מעצמם.
נשמע חלומי...מתואמת
את יכולהoo
להתחיל ממשהו אחד קטן, נניח לקחת (בעצמך) את הכלים המלוכלים לכיור כל פעם.
תעשי ניסוי כזה ותבדקי תוך כמה זמן מישהו מהילדים יתחיל לשים גם מעצמו.
נכון... אבל בשביל זה אני צריכה כוח מתואמת
בכל אופן - אני תמיד מקפידה להחזיר למקרר אוכל שאני מוציאה ממנו, וזה לא עבר לשאר בני הבית
גם אצליoo
פחות מחזירים למקרר, כנראה זו פעולה מורכבת מידי

בקשר לכח- מה קורה בפועל עם הכלים? בטח את מוציאה איזשהו כח באיזשהו שלב
אני לא מוציאה הרבה כוח במהלך היוםמתואמת
אבל כנראה השילוב של אחרי לידה ואחרי קורונה גורם לכל מאמץ קטן לשאוב ממני כוח...
בטח שאת מוציאהoo
מטפלת בתינוק מתנהלת עם הרבה ילדים, זה יותר כח ממה שאני אוציא ולא משנה מה אני אעשה.
לא כדאי להקטין את העשיה שלך, זה גם שואב כח..
צודקת... תודה!!מתואמת
אבל אם את עושה בעצמךקורדיליה

הם לא מתרגלים דווקא לא לעשות? 

שבסוף יש מישהו שעושה במקומם?

למשל אם יש איזה פסולת זרוקה בחדר שלהם (נייר / טישו / עטיפה ...) את תרימי ותזרקי או תבקשי ממי שזה שלו?

או איזה בגד שצריך לשים בכביסה (גרביים וכו..) - את תשימי או תבקשי?

אני מנסה להבין, כי אני כן מבקשת מהם וזה לפעמים גורם למתח (כי הם לא עושים), אבל פוחדת שאם אעשה בעצמי - הם יתרגלו לזה שאני עושה...

 

אםoo
הם לא עשו מעצמם, לרוב אני אעשה, לעיתים רחוקות אני מבקשת שיעשו.

טבע של ילד/ אדם לאהוב עשיה. יש ילדים שהרסו להם את הרצון לעשיה ע״י שדרשו והכריחו אותם לעשות.

אף פעם לא דרשתי מילד לעשות. ביקשתי פעם או אולי פעמיים וזהו. אם לא עשה עשיתי בעצמי.
לכן הילדים שלי עושים מעצמם.
וואו, זה מעניין..קורדיליה

הייתי חושבת שזה יהיה הפוך

שאם עושים במקומם במקרה שהם לא עושים - שהם ימשכו לא לעשות כי למה להתאמץ?

שווה לנסות.. מקווה שאצליח..

סליחה שאני אומרת אבל נשמע שב''החילזון 123
באמת ב''ה(!) בורכת בילדים לא מאד בלגניסטים. וגם את מאד מעשית ופרקטית...
זה לא רק שיהיה מקום לכל דבר צריך גם שיהיו כוחות ומוטיבציה לסדר למקום הזה.
כשלפעמים יש כח ולפעמים אין, ולא מכריחים אותם לסדר כמו שאת אומרת,
בסוף התוצאה היא הרבה בלאגן...
ואם לפעמים הילד עושה ולםעמים לא בסוף יש הרבה עומס על האמא שגם הכח שלה מוגבל...
כדי לדרוש מילדoo
גם צריך כח.

נניח דרשת מילד לסדר את החדר ובתום ויכוח הוא סידר אותו.

אז גם בזבזת כח בויכוח וגם קלקלת לילד את רצון העשיה הטבעית שלו.

יכול להיות שגם נגרמה אוירה לא נעימה בבית, אולי את צריכה עכשיו זמן להרגע מהויכוח ואולי הקשר עם הילד קצת נפגם.
כל זה המחיר של דרישה מהילד עד לעשיה.

מה הרווחת מהדרישה? חדר מסודר.
האם המחיר שווה את החדר המסודר?
לא יותר קל כהורה לסדר כמה דקות את החדר? וגם להרוויח על הדרך ילד שעושה לעיתים מעצמו.
כן זה קל. אני באמת עושה את זה רוב הזמןחילזון 123
מצויין גם ל''פריק קונטרול'' שבי...

אבל להציג את זה כמשהו נעים ונינוח ומביא לתוצאות שכולם פתאום יסדרו? ובית מאורגן ומסודר?
אני לא בטוחה...
אני חושבת שב''ה ב'מקרה' נתקלת בילדים כאלו שלא מייצרים לך בלאגן ומשתפים פעולה...
(אגב בני כמה הם?)
זהoo
נעים ונינוח כי אין ויכוחים סביב זה.

כולם פתאום יסדרו- לא פתאום, זו יכולת שמתפתחת בהתאם לגיל.

בית מוארגן ומסודר- כן, אם הם או אני מסדרים אז הוא מסודר.

הילדים שלי לא מלאכים שלא מיצרים בלאגן, הם למדו עם השנים גם לסדר וגם לשמור על הסדר.

הם כבר גדולים 12 ומעלה (חוץ מהתינוק) אבל אני מתנהלת ככה מאז שהם נולדו.

ברמת ההגיון הכי בסיסי- ילד שדורשים ממנו שוב ושוב לעשות, רמת שיתוף הפעולה שלו מרצון יורדת. זו תוצאה בלתי נמנעת.
יכול להיות, אבל עוד הגיון בסיסיחילזון 123
הוא שלא כל האנשים מסודרים,
לא כולם הראש שלהם עובד מסודר ומאורגן, לא כולם הם ממוקדי מטרה וחסרי בעיות קשב ועוד...
ולכן להגיד שהנה זה ממש טבעי להיות מסודר, קצת דוג' אישית והנה לא יהיו בעיות זה קצת מנותק מהמציאות.

אני לא כופרת בעצות שלך, שעובדות בשבילך, פשוט הן נשמעות לי קלות בתאוריה בלבד עבור חלק ניכר מהאנשים.
גםoo
אנשים שלא טבעי להם להיות מסודרים, יכולים ללמוד להיות מסודרים.
(יש לי 2 כאלו בבית: בעל וילד)

ויש אנשים עם בעיות קשב (כנ״ל שניהם)

זה לא קצת דוגמא אישית, זה דוגמא אישית קבועה של הורה שמסדר את הבית באופן שוטף.

זה לא עצות של אם תעשי כך וכך , תשיגי תוצאות כאלו ואחרות. זו דרך חיים שצריך להאמין בה ולרצות בה, היא גם מביאה תוצאות, אבל אני לא עושה את זה בשביל שהילדים יעשו מעצמם, אלא כי זו הדרך שאני רואה כנכונה ביותר עבורי ועל הדרך גיליתי שזה טוב עבור העשיה של הילדים.
את מהממת... לומדת ממך הרבה ❤️קמה ש.
תודה לךoo
אני חושבת שבגלל שזה דורשהמקורית
מאיתנו זה לא קל.
אני למשל כן רואה על עצמי את מה ש@oo כתבה - שאם דרשתי והתווכחתי זה הוציא ממני אנרגיות. ומנגד אם אני פשוט מסודרת בעצמי (פשוט😏, הלוואי ) אז כולם נרתמים לך. גם בעלי.
וגם אם יש ימים שהם פחות נרתמים, זה שלא הורדתי רגל מהגז והייתי עקבית עזר להמשיך את הרצף.
הגישה שלך ממש מעניינתטל..
גם בעניין הסדר וגם בכלל הגישה שלך לילדים.
תודה רבה! לומדת ממך
תודה לךoo
לא חושבת שזה תמיד נכוןאחת פשוטהאחרונה
אצלינו לדוגמא בבית לא היה שום לחץ סביב הסדר והנקיון..
שום דרישה ושום טענה..
ותמיד החדר שלי היה מבולגן, מידי פעם כשהבלאגן כבר הגיע למימדים רציניים אמא שלי היתה נכנסת ומסדרת בלי רעש וצילצולים..

לא יצאתי מהשיטה הזו מסודרת.
אני בלאגנסיטית כרונית עד היום.
לא יקרה שיהיה טישו ברצפה...זה כבר בדם שלהםאור123456
מפריע להם לא פחות ממני..
סיפור שממחיש..
כשהקטנה הייתה בת 3 אולי פחות הייתה אצלינו תינוקת שפלטה על הרצפה..האמא שלא הספיקה לקלוט והבת 3 שלי כבר רצה להביא מגבון וניקתה
לא אמרנו מילה...זה הפריע לה כמו שזה מפריע לי
אולי באמת מה שהכנסתי להם בדם
ואני בכורה מתוך 10 ילדים וממש ממש לא גדלתי ככה והפריע לי נורא...אם הילדים שלי ב"ה הצלחתי בעיניין הזה
בדיוק בקשתי מבת ה5 להניח את הגיגית עם הכביסהאור123456
המקופלת ליד המדרגות..והיא בלבוסטה קטנה הגדילה ראש והעלתה לקומה למעלה למקום ששם אני מפזרת אץ הכביסות
לא חשבתי לרגע להגיד לה להעלות את זה...זה די כבד
נכון והכל לעשות מיידאור123456
מורידים כביסה מקפלים מרימים
מסיימים לאכול מייד כלים ומנקים את השולחן
בעיקרון אני בעד השיטה הזומתואמת
אבל בפועל - בתקופות שאין כוח זה לא עובד... בקושי אני מקימה את עצמי עכשיו להכניס כביסה
רוצה לומר לך שזו תקופהאור עולה בבוקר
אח''כ תסתכלי אחורה ותיזכרי בזה, ותראי שהכל שונה , כמה הרבה יותר קל כשהקטנציק גדל , והכוחות חוזרים אחרי הקורונה וכו'. ואישית-עזר לי פלאים לקחת תוסף B12, פתאום אני מצליחה להגיע למשימות שהיו נראות לי כמו הר לפני כן . בהצלחה
אני ממש מקווה שהתקופה הזו תעבור!מתואמת
כי כרגע אני כבר זמן ארוך מדי סוחבת חוסר כוח וחוסר תפקוד נורמלי...
(B12 דווקא יש לי גבוה, מעל הטווח, לפי בדיקות הדם האחרונות. משתדלת לקחת ויטמינים מומלצים אחרים...)
תבדקי פריטין ...הכי חשוב..אני עם כמעט 0אור123456
מחר מקבלת עירוי ברזל בע"ה
בדקתי, הוא סביר... תודה! ותרגישי טוב...מתואמת
אין לי מושג איך הגענו לזה...אבל כל השבוע לא מסדריםאור123456
והבית ב"ה מסודר מאד
קודם כל בבית גדול שיש מקום לכל דבר קל יותר לשמור על סדר.
אצלנו אין משימה לסדר...הילדים יודעים שאם משהו נשאר על הרצפה/ הספה הוא יגיע מאד מהר לפח...קורה מידי פעם
אצלי כבר לא תינוקות..הקטנה בת 5 אבל לא זכור לי שהיה אחרת כשהיו קטנים יותר
אני מסיימת לעבוד ב4 ומייד עןשה דברים בבית...אם ישבתי זהו קשה לקום מהספה
יש כמה דברים שאני מבקשת מהילדים:
לרוקן אשפה
להוריד מצעים
יש אחד שמבשל איתי לפעמים
להוריד כביסה
ניקיון יסודי פעם בשבוע הגדולה איתי

כל השאר אני עושה די לבד אבל כמו שרשמתי לא מתבלגן יותר מידי

אה..הכי חשוב כל מה שאפשר לזרוק לזרוק!!
ככה הבית לא עמוס ואין בלאגן
זה ממש שונה כשהקטנה בת 5..באר מרים
אצלי יש 3 גילאי 6 ומטה והם עושים 85% מהלכלוך והבלגן..

ואם יש תינוק זוחל או יונק בבית זה ממש מוסיף לחוסר הפניות והיכולת שלי לנהל את הבלגן..
לגבי הפניות את צודקת הרבה יותר קשהאור123456
אבל לגבי הלא לשמור דברים מיותרים ולהרגיל לשים במקום מגיל 3 אני חושבת שאפשר
תודה! הלוואי...מתואמת
הדרך שלך נשמעת מעולהטל..
מה שמקשה עלי לאמץ אותה זה שאם כמוך אני עושה הכל מייד, אז תמיד יש משימות עוד ועוד ואז אני לא פנויה לילדים.
יכולה כל האחרצ לעבור ממשימה למשימה כביסה, כלים, גיהוץ, ארגון,
אבל אז איו פנאי לשבת לשחק עם הילדים.
ואני מעדיפה להיות פנויה אליהם לשחק איתם בנחת אחרי שכל היום לא ראיתי אותם.
אם יש נוסחת קסם לשלב אשמח ללמוד..
קטונתי מלייעץ. אבל אולי כמה כיוונים קטנים...קופצת
קודם כל אני באופי שלי מאוד מסודרת ונקיה וזה משהו שחשוב לי מאוד ומרכיב בסיסי מאוד לשמירת האיזון הנפשי שלי.

אז בגלל שזה כ"כ חשוב לי עד תחילת ההריון הנוכחי הייתי עושה הכל לבד. יודעת שזה לא נכון, טוב וחינוכי - אבל העדפתי לעשות לבד במקום להתחנן לעזרה ולהכנס ללופ הזה של בקשת עזרה - סירוב - כעס מצידי - אכזבה וכו'

ב"ה אני גם מאוד זריזה ותקתקנית אז זה הסתדר מצוין. בעלי פחות אהב את ( חוסר) הענין החינוכי, אבל זרם...

כשהתחיל ההריון הזה( שאגב לא רוצה להיגמר 😅), ולא תפקדתי בכלל בהתחלה. עבודה וישר למיטה וחוזר חלילה... בעלי לא שאל אותי הרבה ותפס יוזמה:
עכשיו ברור שכל מה שאתאר לך מתבסס על יחסים קיימים של דפוסי התנהגות ומשמעת אצלנו בבית. לכן זה יעזור לך (מקווה) חלקית בלבד.
הוא אסף אותם ל"אסיפה משפחתית" שזה זמן שמכריזים עליו מראש בו יושבים כולם לדבר על מה שהיו רוצים לשנות/ להוסיף בבית, והסביר להם את המצב שלאמא אין כוח לסדר ולנקות, ולכולנו לא נעים לחיות בכזה בית וכו'...
אח''כ הוא לוקח דף ועט ורושם את הרעיונות של כולם. ממש את כל הרעיונות לפתרון המצב.
אח''כ הוא מקריא כל רעיון ובוחנים אותו יחד האם הוא טוב/ ישים או לא. במקרה שיש חילוקי דעות, עושים הצבעה והרוב קובע.
בסוף הילדים עצמם הגיעו להחלטה של חלוקת תפקידים קבועה מידי ערב. כל אחד בחר מה הוא רוצה לעשות ועבר על הסדר יום שלו בערב איפה הוא רוצה להכניס את המשימה הזאת.
( הם כמובן יודעים שאם יהיה להם קשה/ ירצו להחליף תפקיד - הם יכולים לבקש ונתאסף לאספה חדשה על מנת לשנות...)

עכשיו מגיע היישום של זה בשטח ופה כמו שציינתי, זה מתבסס כבר על דפוס חינוך שקיים אצלנו. אבל כמה נקודות:
בהתחלה שני הבנות היו עושות תפקידן נאמנה והבן יותר זגזג. בעלי היה משאיר להם על השולחן במטבח לפעמים איזה סוכריה או חמצוץ עם פתק "תודה רבה ל.... על האחריות והדאגה לבית שלנו. אוהבים אבא ואמא". ולמי שלא סידר - לא השאיר פתק.
זה די נתן להם תמריץ לסדר כל יום שמא דווקא בבוקר למחרת אבא ישאיר ממתק על השולחן...

לאט לאט זה נכנס להם ממש כהרגל.
לא יודעת כ"כ איך להסביר מה הוא עושה כשמישהו לא מסדר... אבל מקווה שכמה נקודות כן דיברו אליך מכל המלל.

אם אפשר לתמצת ככה אז אני חושבת אולי שזה לשתף אותם בצורך/ קושי. להקשיב להם. לתת להם למצוא את הפתרון. לסמוך עליהם ויותר לתת משוב חיובי מאשר להתעסק בשלילי = מי שלא משתף פעולה..

בהצלחה!
נשמע מקסים!מתואמת
לוקחת ממך את הרעיון של לתת להם לבחור תפקידים, וגם את הרעיון של לתגמל בצורה קטנה אך מחמיאה.
מקווה שזה יעבוד!
מעניין האסיפה המשפחתיתקורדיליה

ממש יפה.

באילו גילאים מדובר?

מה הסיכוי שיתאים לגילאים קטנים? (שלא ממש בקטע של להתיישב לאסיפות...)

אצלי הולך מעולה!!באר מרים
באחת הפעמים עשיתי אסיפה משפחתית רק עם ה"קטנים" (6,4,2.5)
הכנתי להם כוסות שוקו
ציירתי על דף כל "החלטה" והם הרגישו ממש גדולים שהקשבתי להם וקיבלתי איתם ביחד החלטות..
וואו, ממש מענייןקורדיליה


תודה על התיוג! קוראת ומחכימה כמוך מהתשובות... 🙂קמה ש.
רק משתפת-פורקת על יום שישי האחרון:מתואמת
מכיוון שחדר הבנים+המרפסת שצמודה לו הגיעו למצב מזוויע, ומכיוון שהבנים היו בבוקר בלימודים - החלטתי להשתלט עליו בעצמי.
כשהבנים חזרו הודעתי להם שהיום אני סידרתי את החדר שלהם, אבל מכאן ואילך הוא באחריותם לבד, כי כך צריך להיות.
ומה ענה לי אחד מהשובבים האלה?
"אמא, גם על פינת המשחקים אמרת לנו את זה, שרק אנחנו אחראים לסדר אותה ואת לא, אבל היו כמה פעמים שבכל זאת סידרת אותה..."
(ובכלל היה קשה - ניסיתי לשכנע אותם לסדר באמת את פינת משחקים, ובקושי הלך... ואז חמישה ילדים נסעו לשבת לסבא וסבתא, ושני הילדים שנשארו בבית היו צריכים לסדר בעצמם את פינת המשחקים, בהבטחת פרסים וממתקים... נו, טוב, לפחות היא נשארה נקייה במהלך השבת בזכות הילדים שלא היו )

תוהה מתי יהיה נכון לכנס אותם לאספה בענייני הסדר של הבית... עכשיו אנחנו עומדים לפני החופש הגדול, בשבוע שעבר ערכנו אספה עם תוכניות לחופש - אולי לא נכון "לקלקל" להם את האווירה בעניינים שנואים כמו סדר וניקיון? ומצד שני - בחופש הכול מתבלגן יותר...)
ההפך.. זה הכי הזמן שבעולם!באר מרים
קודם כל לגבי ההתחלה - זה בדיוק מה שאמרתי.
שניים לא יכולים להיות אחראים במקביל.

כל עוד את מחזיקה שליטה על הסדר בחדרים שלהם הם לא יקחו אותה.

תשבי עם עצמך ותחליטי מה באמת עדיף לך:
לשחרר, אבל לגמרי.
או להיות אחראית בעצמך ואולי לתת להם משימות בתחומים אחרים.

לגבי החופש הגדול:
איך תהנו בחופש אם אין אחריות לעזרה במשימות?

אני הייתי קורסת..

אצלי ברור שבחופש אחראים לעזור יותר מתמיד.

כמה נקודות שאצלנו עוזרות:
1. הבוקר שאחרי תשעה באב - "יום שפ"ה" שיפור פני הבית. הרי הביית יהיה הפוך משפת ומיד אחריה צום, והצום יוצא מאוחר שעד שאוכלים ומתאוששים אין כח לכלום. אז בבוקר למחרת מדליקים מוסיקה טובה שסוף סוף אפשר וכוווולם ביחד מאפסים את הבית.אם מסיימים מוקדם - יוצאים אחרי הצהריים למעיין או פארק נחמד לחגוג את תחילת בין הזמנים ..

כללים נוספים של חופש:
כללי מטבח ברורים - כל אחד מנקה את מה שהוא מכין, תורנות כלים ברורה, כללים ברורים מה מותר לקחת לבד ומה חייבים לבקש רשות.

ביום שישי כולם מאפסים את הבית לשבת ואז בעלי לוקח אותם לסיבוב אופניים ונותן לי שעתיים להכין שבת בשקט.

כשיוצאים לפעילות משפחתית: כולם עוזרים בהתארגנות ליציאה 6כולם עוזרים בפריקה כשחוזרים.

נופש משפחתי - עוד יותר.. מדברים על זה מראש שכולם אחראים ואפילו מחלקים תפקידים. וגם תוך כדי הנופש - החוכמה היא להורים ככה שברור לכולם שזה לא שכשמגיעים הם ישר מתפזרים להיות ורק אמא ואבא פורקים ומסדרים אלא האחריות היא על כולם..

בהצלחה רבה!

אני לא מסוגלת לעבור חופש בלי עזרה משותפת מכולם..

תודה רבה רבה!!מתואמת
איפה את מציעה להכניס את הדיבור על הכללים האלה?
היה הכי מתאים לעשות את זה באספה שבה דנו על פעילויות לחופש, אבל כבר אבוד...
בכל אופן - אהבתי את הרעיון של יום שפ"ה אחרי תשעה באב. בהתחלה חשבנו שנעשה טיול ביום הזה, כדי לפתוח את החופש בטוב, אבל אז גילינו שיש לנו תור לאחת הבנות ביום הזה... בדיעבד זה יוצא טוב, כי כך באמת נוכל להשתלט על הבית אחרי הצום ולקראת החופש... אולי מתאים ביום הזה גם לעשות את האספה עם קביעת הכללים לחופש?
הגיוני שמתאים..באר מרים
אצלי הכי עובד לשקף להם שאם אני צריכה לארגן הכל לבד יהיו ממש מעט פעילויות ואם יש עזרה יוכלו להיות הרבה יותר
..
תודה על הרעיון! מקווה שיעבוד גם אצלנו...מתואמת
הכי מאתגרים אותי אלה שלושת האמצעיים - התאומים והבת שאחריהם. מצד אחד הם יודעים לסדר מקסים ולקחת אחריות בצורה נהדרת, אבל מצד שני - הם עוד לא מספיק גדולים (כנראה) בשביל להבין שאני באמת זקוקה לעזרה הזו... (שני הגדולים באמת יותר אחראיים ועוזרים, לפעמים גם מעצמם, אבל הם מתלוננים לפעמים שהאחריות נופלת עליהם יותר מדי...)
אני הודעתי פעםמ.א.
שאם אני מסדרת, אני מחליטה מה לשמור ומה לזרוק.
לילדים מסוימים זה איום די רציני.
הבעיה היא שאין לי לב באמת לזרוק להם דברים...מתואמת
לפעמים עושה את זה עם כל מיני יצירות או משחקים שנראים שבורים, וכשהם כועסים אני מסבירה להם שאם הם היו מסדרים הם היו יכולים לשמור את הדברים - אבל זה לא עוזר בשביל הלקח לפעם הבאה...
תראי איך הוא קולט השובב הזה..המקורית
הוא ראה שהורדת מהם את האחריות אז הם פשוט החזירו אותה אלייך..
זה באמת דורש כוחות אבל אני מסכימה מאוד עם מה ש@באר מרים כתבה למטה. אם לא יהיה שינוי יהיה לך עוד יותר קשה
כן, הם קולטים הכול...מתואמת
אני פשוט לא יודעת איך להסביר להם בצורה ברורה את האחריות שלהם
גם כשאני סתם מבקשת בסוף היום שיסדרו - הם כל כך שקועים במשחק, שהם פשוט לא שומעים אותי...
אני יכולה להגיד לך מה עבד אצלי..עד לא מזמןהמקורית
הייתי ממש מתוסכלת מזה.
הרמתי את כל המשחקים הנגישים עם החלקים הקטנים וריכזתי במקום אחד. לקל לי חצי יום עבודה אבל היה שווה, עדיף מאשר לאסוף כל יום מיליון משחקים ולמיין
והבהרתי להם שיש כלל חדש - אם הם לא אוספים משחק - לא מוציאים חדש. אני עוזרת להם לאסוף לפעמים כי הם עוד קטנים אבל בגדול הם קלטו את העניין מעולה ועכשיו כבר שבועיים מאז הם כמעט לא צריכים את העזרה שלי.
בנוסף, כדי לצאת לשחק בחוץ צריך שהבית יהיה מסודר.
הייתי ממש אסרטיבית ובינתיים זה עובד. הם מנסים אותי כל הזמן אבל אני לא מוותרת להם

זה קצת שונה מהגישה של @oo כי אני רק בהתחלה אבל השאיפה היא בסוף כן להגיע למקום שזה חלק מהשגרה בבית. ביום שישי האחרון נגיד, עשינו מבצע ניקיון לכבוד שבת קודש כי אנחנו מקבלים את השבת בהדלקת נרות כשהבית מצוחצח רק שאני בדרכ הייתי זו שעובדת קשה. השישי האחרון הם ממש נרתמו למצווה ואני משבחת אותם ואומרת שכמה כיף שנקי ומסודר ואיזה כיף לשחק כשהבית מסודר והם זורמים ב"ה
מה גם ששמתי לב שכשהם משחקים בכמה משחקים במקביל בגלל הבלאגן, הם לא מרוכזים מספיק. נראלי זה משפיע
תודה רבה!מתואמת
אצלנו זה קצת שונה, כי משחק אחד שלהם כולל הרבה משחקים... (הם בונים יישוב לפליימוביל. אז מלבד החלקים של הפליימוביל צריך גם מגנטים. וקפלות. וקליקס. ופלסטלינה. וניירות. וקופסאות. וארגזים. ועוד כל מיני פיצ'פקס קטנים. ובמקביל יש את הילדה שמעדיפה לבנות בתים לבובות. אז היא זקוקה לקרטונים. ולכלי מטבח. ולעגלות. ולבדים ושמיכות בשביל מיטה. ולבגדי בובות. ולחבל קפיצה שיהפוך להיות חבל תלייה לבגדים.
הבנת את הרעיון...)
אני מנסה לפחות לתחם את המשחקים שלהם לפינת המשחקים שבסלון, אבל גם זה לא תמיד הולך. (כי הפליימוביל הולכים להקים יישוב חדש! ומה יותר טוב מליישב את השממה שמתחת לשולחן המחשב? וגם הבובות עוברות דירה! ובשביל זה הכי טוב להשתלט על חדר האורחים...)
וזה עוד בלי לדבר על כמויות היצירות שהולכות פה כל יום... לפחות עכשיו הם מתחילים לקלוט שצריך לשמור על רצפה נקייה, לרגל התגלגלויותיה של התינוקת ברחבי הבית, אבל ייקח להם זמן ליישם...
אז להגביל לחדר אחד או מקום אחד בביתהמקורית
ואם הם לא אוספים לא לאפשר.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.. אני מבינה שחשוב לך לאפשר אבל זה משמעותי בלאגן בחדר או פינה אחת או בכל הבית. לדעתי גבולות כאלה יעשו שינוי
זה מה שאני עושה, אבל זה לא תמיד עובד...מתואמת
לא להתייאש 👍המקורית
אמן...מתואמת
תשמעי.. נשמע שהילדים שלך ממש יצירתייםבאר מרים
ומאוד מפתחים את הדמיון שלהם וזה מעולה!

יש אפשרות נוספת:
לזרום איתם ולהבין שכרגע בשבילכם התועלת במשחקי הדמיון המורחבים והמפותחים עולה על המחיר של הבלגן והעמידה על עקרונות סדר.

ואז אפשר רק לשים גבולות קצה:
למשל שבכל יום חמישי אוספים ומאפסים הכל ובין ראשון לחמישי את מרשה להמשיך לפתח את המשחק.
או למשל להגדיר חדר שבו מותר לבנות את כל היצירתיות הזאת...

ככה מצד אחד את נהנית מהיצירתיות ולא חוסמת אותה
מצד שני את לא משקיעה המון אנרגיות של סדר ואיסוף
ומצד שני תוחמת את הבלגן ואמפשרת לכם להתנהל בתוכו..
תודה! הם אכן יצירתיים מאוד, ואני ממש מברכת על זה!מתואמת
ובאמת תחמתי את המשחקים לפינה (יחסית גדולה) בסלון (פשוט הזזנו את הספה מהקיר, וכך נוצר מרחב מאחוריה בשביל לשחק), ובאמת הכלל הוא שבמשך השבוע הכול יכול להישאר שם כפי שהוא ורק בחמישי בערב מסדרים.
הבעיה מתחילה כשהם רוצים להתרחב ו"לעבור דירה", כמו שתיארתי...
וגם - ליצירות עוד לא מצאתי מקום מוגדר. הן מאוחסנות בחדר האורחים (שאנחנו כרגע בהתלבטות אם להפוך אותו לחדר של הגדולה), אבל אני לא רוצה שהם יעשו את היצירות שם, כדי לשמור על ניקיונו היחסי, וגם כי מאוחסנים שם עוד הרבה דברים שהם עלולים לפגוע בהם...

אולי באמת אני צריכה לומר לעצמי שככה זה, וזהו? שב"ה שיש לי ילדים יצירתיים (הלוואי שגם אני אצליח לבצע כמותם את היצירתיות שלי), ושכל עוד הם ילדים - הבית ייראה כמו שהוא נראה?
אבל כנראה באמת כדאי להגדיר גבולות גזרה... (אחרי אחת הלידות חמותי באה לעזור לנו ודי הזדעזעה... היא אמרה שזה לא בריא והיגייני לגדל ילדים ברמת בלגן ולכלוך כזו )
מה לדעתכן חייב שיהיה בבית נורמלי יחסית? אילו גבולות גזרה מבחינת הסדר והניקיון? (לא ברמה של חמותי, כמובן... שאגב גידלה שלושה ילדים עם עוזרת צמודה...)
אני חושבתoo
שיצירתיות לא יכולה לבוא על חשבון דברים אחרים וסדר ונקיון בסיסיים קודמים לכל יצירתיות.

אני מרשה ליצור מה שרוצים, אבל בסוף היום זה צריך להיות במקום מוגדר, נקי ושלא מפריע למהלך התקין של הבית.

אם מסדרים פעם בשבוע, מצטברת עבודה שקשה לעשות. כשמתרגלים לבלגן קשה לסדר ולשמור על סדר. כשמתרגלים לסדר מרגישים את הצורך בו וזה מרגיש יותר קל ופשוט לסדר.

תודה! זה מה שאני שואלת -מתואמת
מה נחשב בעינייך לסדר וניקיון בסיסיים...
לסדר ולנקותoo
כל יום את כל הבית.
לא חייב להיות מבריק או שיראה מוזיאון, אבל כל יום מראה כללי מסודר ונקי.
מתואמת
מה כולל הסדר? רצפה? שולחנות? מיטות מסודרות יפה? כלים מודחים?
ממש בכל הבית?
כןoo
כל הבית.
זה בסדר שמתפספסים לפעמים דברים קטנים פה ושם, אבל שהכיוון הכללי שמסדרים הכל כל יום.
תוהה כמה זמן ביממה נצטרך להקדיש לצורך זה...מתואמת
אגב, היום אמרתי להם שצריך לסדר חמישים דברים לפחות ברחבי הבית. לשם שינוי, הם גם הקשיבו לי. זה באמת תרם קצת למראה מסודר יותר, אבל לא מספיק...
אם מסדרים כל יוםoo
אז כל משימה לוקחת כמה דקות.

נניח לשטוף כלים של יום אחד או לטאטא רצפה של חדר או לשים מכונה או לקפל מכונה או לתלות או לסדר משחקים או לסדר חדר.

אם כל משימה לוקחת כמה דקות, אז סה״כ עובדים במצטבר נניח שעה ואם משהו חולק איתך את העבודה אז פחות.

אני חושבת שבבית מבולגן כולם עובדים יותר מאשר בית מסודר ועדין הבית נשאר מבולגן (עובדים בלחפש דברים, בלהזיז בלגן ולכלוך ממקום למקום, בלנסות להניע אחרים לסדר ולנקות), אבל כולם בטוחים שבית מסודר זה יותר עבודה (שזה כמובן לא נכון)
המ... אצלנו בתוך יום אחדמתואמת
כבר הבית הפוך כולו
בעבר - בשביל סדר בסיסי ממש בסלון-מטבח לקח לי לכל הפחות עשרים דקות. בשביל יותר מזה נזדקק לשעה לפחות, שכולם יחד עובדים, וזה לא כיף...
משימותoo
שעושים אותם כל יום, בדר״כ הזמן שלהם מתקצר מפעם לפעם.

אבל יכול להיות שיש לך יותר מידי עבודה שהילדים מייצרים, אין לי נסיון עם הרבה ילדים..
כנראה... מתואמת
את יודעת בית מבולגן זה לא דווקא כלים או כביסה...חילזון 123
זה משחקים, שאריות של יצירות, מבנים שהילדים בונים, תחםושות של משחקי דמיון, צינורות, פליימוביל, לגו, מגנטים, בובות קטנות, ניירות שעוזרים לפליימובילים לעשות כל מני דברים וכו וכו.
זה דברים שיכולים להגיע לבלאגן מושלם תוך שעתיים בבית שהעה מבריק...
במיוחד שכל קבוצת ילדים מתעסקת במשהו שונה ולהוסיף לזה תינוק שפתאום הסתובב בטעות עם ביסקויט ברגע של חוסר שימת לב...

אז אםשר להגיד בואו נוציא משחק אחד...
כשיש הרבה ילדים יצירתיים זה לא ממש ריאלי, וגם דורש הרבה יותר מדי תיווך של האמא.
בדיוק....הבעיה שלי אישית זה פחות הכביסה והכליםיעל מהדרום
לק"י

זה הסלון, שרצפתו זרועה במשחקים, טושים וכו'.

לי אין כח לרדוף אחרי זה כל יום. כן לפעמים מבקשת מהילדים לסדר לפני שממשיכים הלאה למה שרוצים, וגם עוזרת להם.
אבל הבלגן כן מפריע לי. כשמסודר יש לי הרבה יותר חשק לעשות דברים נוספים.
ורק אוסיף ש וסף על כל הנ"לבאר מרים
80% מהבלגן הוא מה שילדון בן שנתיים וחצי מצליח לעשות כשכולם עסוקים ולא שמים לב...
גם אצליoo
בן השנתיים מבלגן ומלכלך, אבל גם לנקות ולסדר אחריו זה מס׳ דקות לכל משימה ולא משהו ארוך וקשה.
כשיש לך זמן פנוי בליחילזון 123
להצטרך להתייחס לעוד מליון משימות וילדים
וכשהבלאגן שהוא עשה לא מתפזר בין שאר המשחקים וכו שמפורטים לעיל...
אםoo
מדובר בהרבה ילדים קטנים צפופים, אני מסכימה שזה עומס קשה.
גם הרבה גדולים יוצרים עומס..חילזון 123
עומס בבלגן?oo
עומס במשימות?
שניהם...חילזון 123
וכמה זמןoo
לוקח לסדר משחקים ויצירות פזורות?

ואם לא סידרת, כמה זמן את מבזבזת בלדלג על המכשולים וכמה בלגן זה עושה במוח ומפריע להתרכז בעשיה של דברים אחרים?

מניסיון שלי תמיד יותר קל לסדר מאשר לא לסדר, אי סדר מבזבז הרבה יותר אנרגיות ועצבים מלסדר.
בסדר הכל נכון בתאוריהחילזון 123
אני חושבת שמי שלא חווה את הכמויות פשוט לא יכול להבין.
וכן, זה לוקח הרבה זמן.
וכן, אין לי ערב פנוי שמתחיל ב7 וחצי.
לא היהoo
לי הרבה שנים ערב פנוי ב7 וחצי..
הקטן שלי הולך לישון ב9, אני מנקה ומסדרת אחריו בזמן שהוא ער.
בסדר כל הכבוד לך. באמת. מה שאני מנסה לומרחילזון 123
זה שקחי בחשבון שזה לא פשוט להשליך את ההצלחה לכל סיטואציה שלא תהיה.

היו תקופות שחשבתי שהכמה ילדים שלי מתנהגים בצורה X רק בגלל שחינכתי אותם ככה טוב. ואני מקשיבה להם וכו'.
ואז הגיעו תקופות אחרות וילדים אחרים עם אופי אחר, ועומס אחר וגיליתי שזה לא פשוט כמו שחשבתי...
לא אומרת שלא צריך לחשוב על רעיונות ולהשתכלל וללמוד אבל לשים את הדברים בפרופורציה.
אניoo
מכירה סיטואציות מורכבות בחיים, הן קיימות גם אצלי.

אני לא מאפשרת לסיטואציות לנהל לי את החיים, אלא אני מנהלת אותם במסגרת היכולות שלי.

יכול להיות שאם הייתי בוחרת להביא הרבה ילדים, הייתי נכנסת לעומס בלתי אפשרי שהיה מנהל אותי.

לי סדר נראה דבר בסיסי, שאין הרבה דברים שקודמים לו. אבל מקבלת שיש הרבה אנשים שלא רואים בו בסיס ומתעדפים משימות אחרות על פניו.
נכון, יש זמנים שזה באמת די מהר לסדריעל מהדרום
לק"י

(לפחות אצלינו. רוב הבלגן מתרכז בסלון).
אבל יש תקופות עייפות (כמי הריון) שאין כח לזוז.

וחוץ מזה, שנראה לי שהילדים נהנים לשחק דוקא כשהכל מסודר. והמשחקים נשלפים בחדווה
תודה שתיארת את מה שהולך אצלנו...מתואמת
חח 🙈כיוונתי לדעת גדולים...חילזון 123
דווקא את גדולה ממני מתואמת
מסכימההמקורית
בעינייהמקורית
וזה מה שאני עושה -
1. רצפה מפונה
משחקים בקופסאות ייעודיות
יצירות בשקיות או בקופסה המיועדת לכך
לא אמורים להישאר דברים מפוזרים ברצפה ולכל דבר צריך שיהיה יקום. מה שאין לו מקום מבחינתי צריך להיות בפח.
2. בגדים צריכים להיות בכביסה או בארון.
3. שולחן מפונה בלי כלים עליו עם שאריות של אוכל - ישר לזרוק לפח אחרי הארוחה
לא משאירים אוכל בחוץ
תודה רבה!מתואמת
בעצם מה שהייתי עושה בעבר. הלוואי שאצליח לחזור לזה...
(כלים - מותר מבחינתך שיישארו בכיור?)
לפני שהיה לי מדיח - כןהמקורית
לא משאירה עליהם שאריות של אוכל אלא מרוקנת לפח ושופכת עליהם מים וסבון וזה יכול לחכות למחר
טוב, זה באמת עקב האכילס שלנו מתואמת
חולמים על מדיח, אבל לא מצליחים לעשות את הצעדים הנדרשים בשביל זה... (למצוא מישהו שיבוא לראות אם בכלל אפשר לעשות אצלנו הכנה למדיח, לעשות את ההכנה עצמה, למצוא מדיח טוב שיתאים... וזה שבעלי לא מאמין שמדיח מנקה טוב באמת - לא תורם לזירוז העניינים...)
זה עניין של להרים טלפון ולשלםהמקורית
אם זה במסגרת היכולות הכלכליות שלכם.
האמת, זו פאסיביות שמזכירה לי קצת את ההורים שלי, אם יורשה לי. לא בביקורתיות- אלא כגישה לכל מיני דברים שאני שמה לב אליה.
מותר לך כמובן לחיות ככה , אבל בעיניי דברים יכולים להראות אחרת.
יש בזה משהומתואמת
אני פשוט קשה מאוד-מאוד עם טלפונים. אפשר לומר שזו מעין חרדת טלפונים
ובעלי עסוק מאוד... ועד שיש לו זמן לעשות טלפונים - אני מעדיפה שהוא יקבע תורים וכדומה...
זה לא תירוץ, אני יודעת, אבל זה המצב 🤷‍♀️
מבינה אותך ❤️המקורית
כמו שאמרתי, גם אמא שלי כזו אז אני רואה את הקטע הזה גם אצלה. ומאחר ואני מאוד דומה לה, נאלצתי בעצמי להתמודד עם זה. עבר בשלום ב"ה, אבל עם הרבה מאמץ יש לומר
אולי בהזדמנותמתואמת
אפתח שרשור של בקשת טיפים להתמודדות עם זה...
אני רואההמקורית
ש@בארץ אהבתי כתבה לך למטה כמה דברים טובים בתור התחלה
את מזכירה לי את עצמי מפעםבארץ אהבתי
היתה לי ממש חרדת טלפונים לפני החתונה.
ברמה שאמא שלי היתה מתקשרת למרפאת שיניים כדי לבקש מהם שיתקשרו אלי לקבוע לי תור (היא לא רצתה לקבוע לי כי לא ידעה תמיד את הלו"ז שלי..).

אבל אחרי החתונה לא היתה ברירה, כי גם בעלי לא אהב בכלל לעשות טלפונים. אז לא יכולתי להפיל את זה עליו. שנינו היינו חייבים לקפוץ למים ולהעיז להתקשר כשצריך.

בהתחלה היה לי ממש קשה.
עם הזמן זה נהיה יותר קל. היום מוזר לי בכלל להיזכר כמה זה היה קשה לי פעם.

מה שעזר לי (לפעמים עדיין עוזר לי):
- להזכיר לעצמי שמי שעונה לי אמור לתת לי שירות. אין לי מה להתבייש. הוא אמור לענות לטלפון שלי ולעזור לי במה שאני צריכה.
- לתכנן בראש (לפעמים גם בע"פ אם צריך) את המשפט הראשון שאיתו אני פותחת את השיחה.
- לקבוע לעצמי זמן שאני צריכה להתקשר, אם צריך - לעשות לעצמי תזכורת.
- תוך כדי שאני מחייגת, להתפלל לה' שיעזור לי שהכל ילך בקלות, שאני אדע מה להגיד ושהשיחה תזרום כמו שצריך.
- אם אני מרגישה שאני דוחה שיחה מסויימת יותר מידי זמן - אני מנסה לדבר עם בעלי ולבדוק ממה אני חוששת בשיחה הזאת. הרבה פעמים עצם הדיבור על הדברים עוזר לי לשים את האצבע על מה שמטריד אותי דווקא לקראת השיחה הזאת, ואז אחרי שמבררים את הדברים, אפשר לגשת לשיחה בלי הלחץ שהיה קודם.

היום אני בעיקר נופלת על הקטע של לקבוע זמן מתי להתקשר. בעיקר בטלפונים שצריך לחכות הרבה זמן המתנה, ושיש שעות מסויימות לשירות לקוחות, וכשאני עם הילדים או בעבודה זה לא שייך, ולא ממש נשאר זמן אחר.
יש הרבה שיחות שהייתי צריכה לעשות שנדחו ככה מלא זמן.
אבל באמת כשאני עוצרת ובודקת עם עצמי מתי אני כן יכולה לעשות את השיחה שצריך (וגם - אם יש עוד סיבה מתחת לפני השטח שבגללה אני דוחה את השיחה), אני מצליחה לקבוע זמן ולמצוא את התנאים שיאפשרו לי לעשות את השיחה הזאת ולסיים איתה...
תודה רבה על הטיפים!מתואמת
גם אני עברתי כברת דרך ארוכה מאז שהתחתנתי, אף שיש לי את בעלי שלא סובל מחרדת טלפונים כמעט. (בשירות לאומי - אמא שלי הייתה מתקשרת כדי לקבוע לי טרמפים להגעה לדירת השירות... היום - לפני בר המצווה של הבן שלי אני בעצמי התקשרתי לברר על דירות לאירוח...)
אבל עדיין קשות לי הרבה משיחות הטלפון. בעיקר כאלה שכוללות שיחה עם גברים או הסברים מפורטים בנושאים שאני לא מבינה בהם. ולכן - לחפש טכנאי למדיח זה דבר שבעלי חייב לעשות. קביעת תורים - חלק אני מסוגלת בעצמי, וחלק אני חייבת שבעלי יעשה...
מבינה אותךבארץ אהבתי
באמת שיחות עם דברים טכניים מסוג כזה הגיוני שהבעל יעשה, גם אצלנו זה בתחום האחריות שלו...
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה. מקווה שיסתדר לכם לטובה...
גם לי הייתהoo
חרדת טלפונים.
עם השנים זה עבר, בעיקר בגלל העבודה שלי שכוללת קשר עם הרבה אנשים בטלפון.
וואו... זו הסיבה שאני לא מסוגלת לעבודמתואמת
בעבודה שדורשת טלפונים... בעבודה שלי כיום מדי פעם אני צריכה לדבר בטלפון, ואני משקשקת מכל פעם כזו, ובדרך כלל מעדיפה שיתקשרו אליי ולא שאני אתקשר...
לי זה עבר בעקבות עבודההמקורית
עם טלפונית גם כן.
אבל בעיקר - למשל בדוגמה עם המדיח - גם אני טיפלתי בזה אצלנו בבית, קראתי הרבה בגוגל על הנושא וגם שאלתי מיליון שאלות (גם פה בפורום) ואחרי שקיבלתי מושג - בתכלס זה היה ממש קל. הבנתי מה צריך שיהיה כדי שלא יחרטטו אותי ועל השאר שילמתי (פירוק ארון, אינסטלציה, חשמל, המדיח עצמו)

גיליתי שכדי לגשת לנושא מסוים אני צריכה לעשות עבודה מטרימה שלי. אז אני עושה את זה. ויש דברים שעדיין רק בעלי עושה כמו להתמקח נגיד שזה הצד החזק יותר שלו
לדעתי זה ממש עניין של אופיבאר מרים
אני לחלוטין מבינה את הרציונל שמאחורי הדברים של @00 ושל @המקורית , אבל זה כנראה מתאים לאופי ולסגנון החיים שלהן.

אני, למשל, בלאגניסטית באופיי.
אם הייתי מרגישה מחייבת לסדר את הבית לגמרי בסוף כל יום הייתי נכנסת לדיכאון ומתייאשת מהמצב.
זה לא מתאים לאופי שלי.

לדעתי כמו שיש מי שמעדיפה לקנות אוכל קנוי כמ להעמיד מלא סירים מלחיץ ומדכא אותה, ויש מי שמעדיפה להישאר בבית בנחת עם הילדים ולהצטמצם כלכלים כי שילוב בית ועבודה מלחיץ אותה, יש גם נשים שעיסוק תמידי בסידור הבית מלחיץ ומדכא אותן.

אני כזאת.

ולקח לי הרבה שנים להבין את זה ולהשלים עם זה ולהפסיק להילחם בזה..

(מוסיפה: הרבה שנים התביישתי בזה, הרגשתי לא מוצלחת, כלומר כעקרת בית והייתי מלאה דימוי עצמי שלילי בגלל זה. עד שיום אחד אמרתי לעצמי: באר מרים, את מאוד מוכשרת ב x,y,z.. יצירתי, עם ציונים גבוהים וכישרון עצום בתחומים מסויימים בחייך, אבל לא בסדר וניקיון.
כמו שמי שגרועה במתמטיקה והוציאה ציון בינוני בברגות לא מסתובבת כל חייה בתחושת כישלון אלא ממצה את עצמה באפיקים אחרים, אז גם אני - כנראה שאם אשקיע את כל זמני ומרצי בסידור הבית התוצאה תמיד תהיה בינונית אבל בטוח שאני פשוט אהיה בדיכאון והילדים לא יקבלו ממני את הטוב שבי.

אז הפסקתי.
הרפיתי וויתרתי על החלום של "בית מסודר תמיד".
אימצתי חלום אחר של "בית מסודר ברמה שמספיק נעים להיות בו"
הבנתי שמ שיגרום לבית להיות מסודר זה לא אני.
מכיוון שאין לנו תקציב לעוזרת וגם לא מתאים לי להכניס מישהי זרה הביתה, העברתי את רוב משימות הסדר והניקיון של הבית לבעלי ולילדים (הסתדר, דרך אגב, שבעלי מוצלח בזה הרבה יותר ממני ולא נכנס מזה לדכאון..).
הבית לא נראה כמו החלום האידאלי שלי, אבל אני יוצקת לתוכו את התחומים שבהם האימהות שלי באה לידי ביטוי בצורה מוצלחת: אוכל טעים מגוון ובשפע, יצירתיות והמון יצירות אומנות, יציאות לטיולים עם הילדים, משחקי דמיון מודרך, שנשים, עזרה בלימודים ועוד הרבה דברים שממלאים את הבית בטוב שיש לי לתת.
כנראה שזה יותר טוב לילדים מאשר בית נקי ואמא מדוכאת...
האמת שמה שכתבתי זה לא מסודר לגמריהמקורית
בעיניי, אלא ברמת ה- 'מסודר כדי שיהיה נעים בו' כמו שכתבת.
אבל אני מבינה גם את המקום שלך כי אני גם מבולגנת באופיי. אבל אני בחרתי לא להשלים עם זה, בדרך שלי..
אבל יש לי 2 ילדים ומן הסתם הבלאגן הוא אחר מאשר במשפחה ברוכה ורב גילית.
ואני שמחה שאת שלמה עם עצמך ומרגישה בנח. סופו של דבר זה מה שחשוב.
אכן..באר מרים
זה לא שאני גאה בבלגן..

אבל הפסקתי להסתיר ולהתבייש בו.

מקבלת את עצמי שזאת חולשה שלי.
👍המקורית
השאלה היא האם מתואמת במקום הזה או לא כדי לשחרר..
@מתואמת
זו הבחירה שלה..באר מרים
אני כנראה צריכה לעשות את הצעדים לשם...מתואמת
תודה רבה!! מתחברת...מתואמת
מה כולל "בית שנעים להיות בו"?


(ו... מה עושים כשאני לא מוכשרת בשום דבר שקשור בבית? לא בסדר ובניקיון, לא בבישול, לא בהבאת פרנסה משמעותית... אני לכאורה טובה ביצירתיות, שיכולה להתבטא בקישוט הבית וביצירות כיפיות עם הילדים, אבל בפועל אני כמעט לא מגיעה לזה, כשאני מנסה להשתלט על כל הדברים האחרים שהבית דורש ממני...)
את מוכשרת בלהיות אמא לילדים שלךהמקורית
ולהוות עבורם בית. לב פועם. מענה רגשי. דרור ליצירתיות שלהם. חופש עשייה. מדריכה לחיים בדרך שבחרתם.
זה המון!
כל אמא ומה שהיא יכולה לתת.
את לא צריכה להיות שפית או סדרנית על. את צריכה להיות הגרסה הכי טובה של מתואמת.
תודה רבה על המילים החמות והנכונות!מתואמת
בשמחה יקירה המקורית
^^^^באר מרים
כל מילה!!

זה שתהיי עסוקה במה שאת אוהבת וטובה בו יתן לילדים שלך הרבה יותר מזה שתרדפי כל הזמן אחרי המקומות הפחות מוצלחים שלך...
הי הי הייראת גאולה
הגזמת! אני לא מסכימה לשמוע הקנטות על מתואמת הנפלאה!!
את אמא אלופה שיודעת לכתוב סיפורים ולהמציא לפי המצב והצרכים של הילדים, יודעת גם לצייר, מאפשרת לילדים מרחב התנסות ומרחב יצירתי, מעודדת אותם לעצמאות, משוחחת איתם, מקנה להם ערכים ומידות, מעודדת אותם לגדול ולהתקדם ומאפשרת תמיכה מהצד, מניקה הרבה, מצליחה לעבוד עם הילדים בבית, מחברת מזכרות מיוחדות לבר ובת מצווה, כותבת חידות וסיפורים כדי לשעשע ולעניין את הילדים בליל הסדר למשל,
בכל אלו אני מקנאה בך, ובטח בהמשך אזכר בעוד.
תודה, יקרה!מתואמת
אני לא מכחישה את מה שאת אומרת
ובכל זאת - בדברים הבסיסיים של ניהול בית ומשפחה אני לא טובה, וזו עובדה...
מי קבע מהם הדברים הבסיסיים?יראת גאולה
אני חושבת שהכי בסיסי זה חום ואהבה ויחס מגדיל.
לפרנס הרבה נשים משאירות לבעל, פשוט שכך (וגם אני😏),
לא קשה לתאר מקרה קיצון שבו אמא עובדת עד צאת הנשמה ואח"כ חסרת סבלנות לילדים. או לחילופין אמא ש'מכורה' לניקיון וסדר הבית עד כדי הגבלת הילדים ויצירת מתח בבית.
נכון, ישנן נשים שמצליחות להיות אמא טובה בבישול בניקיון או בסדר,
אבל היות שאין אדם מושלם, כנראה שמשהו אחר חסר אצלן,
ב"ה שכך, לכל אחד מאיתנו יש על מה לעבוד הלאה, עד שנסיים את תפקידנו בעולם
תודה!מתואמת
עכשיו השאלה שלי איך עובדים על הדברים שכן חסרים אצלי...
מבינה את ההעדפה שלךoo
בעיני ההשוואה בין בלגן לאוכל קנוי לא מדויקת.

כי אוכל קנוי יכול להשביע כמו אוכל ביתי, אבל בלגן ולכלוך יכול ליצור חסר אצל הילד.
אני גדלתי בבית די דומהבארץ אהבתי
למה שבאר מרים מתארת.
נשמע לי ממש כמו צורת החשיבה של אמא שלי...🙂
לא חושבת שזה יצר איזשהו חסך.
נכון, לא גדלנו עם הרגלי סדר טובים במיוחד. ובתעודה תמיד קיבלתי הערה טובה פחות בסעיף של 'ארגון וסדר'. והיום כשאני חיה בבית מסודר, לפעמים רמת הבלגן אצל ההורים שלי מרגישה לי מוגזמת.
אבל גדלתי בבית שמח, עם אווירה טובה, חונכתי למידות טובות. ואלו דברים שהרבה יותר קשה לפצות עליהם ולהשלים אותם אם הם חסרים. הרגלי סדר למדתי אחרי החתונה (יש דברים שעדיין לא ממש הצלחתי להתרגל, אבל הבית שלנו מתמודד עם זה בסדר....).

(לפעמים כשהייתי קטנה יותר התביישתי להזמין חברות לבית המבולבל שלנו, אז הייתי מסדרת לפני שהן באו. אבל באיזשהו שלב החלטתי שאין מה להתבייש אז הן גם הכירו את הבית שלנו כמבולגן, ועדיין אהבו לבוא אלינו).
כןoo
לא תמיד זה יוצר חסר.
אבל זה עלול ליצור, תלוי ברמת הבלגן, תלוי ברגישות הילד.

בעלי, אחים ואחיות שלו, גדלו בבית מאד מבולגן ומלוכלך. כולם בחסר משמעותי מזה.

זה לא אומר שזה החסר הכי משמעותי, ברור שלא, אני גדלתי בבית מסודר ויש לי חסרים גדולים ומשמעותיים בדברים אחרים.

אבל חשוב להבין שזה צורך של ילדים (וגם מבוגרים) וזה בין הצרכים הבסיסיים
אני חושבת שזה תלוי בתמונה השלמהבארץ אהבתי
לא יודעת מה הסיפור אצל המשפחה של בעלך.
אבל אני חושבת שלהגדיר סדר כצורך בסיסי זה קצת הגזמה.
יכול להיות שיש רמה של בלגן שזה מוגזם.
יכול להיות שזה פוגע יותר בילדים כשזה בא עם נתונים נוספים, אבל בנתונים אחרים זה לא יפגע.

אבל אני חושבת, שכמו שבאר מרים כתבה, יש אנשים שאם הם ינסו לשמור על סדר תמידי, יהיו לזה מחירים יותר קשים.

ובעיני הרבה יותר קל להגיע למחירים של לחץ ומתח סביב סדר, מאשר למחירים של יותר מידי בלגן. וזה תלוי מאוד באופי של ההורים, ובאמת הנטיה הטבעית שלהם לסדר.
לא צריך לחץoo
ומתח סביב הסדר כדי לסדר, אפשר לסדר בנחת.

הרבה מייחסים לסדר וניקיון לחץ/ מתח / אווירה לא נעימה, אבל זה ממש לא קשור לסדר, זה יכול לבוא סביב הרבה דברים ואפשר ללמוד להתנהל אחרת מבחינת התחושות ומה שמשדרים.
שוב, בעיני זה מאוד תלוי בנפשותבארץ אהבתי
יש אנשים שזה הרבה יותר זורם להם לשמור על סדר באווירה רגועה. אני למדתי להיות כזאת, אחרי החתונה. הבית שלנו בהחלט מסודר, אבל אני מרגישה שזה לא עם יותר מידי לחץ או מתח סביב זה (זה לא תמיד קל. לפעמים אני מרגישה שרצון לבית מסודר כן גורם ללחץ, ואני משתדלת לזהות את המקומות האלו ולשנות בהם את ההתנהלות).

אבל יש אנשים שהטבע שלהם שונה. ואצלם - שמירה על סדר מתמיד כן עלולה להביא להרבה מתח. זה לא אומר שהם לא מסדרים, הם כן, אבל ברמה ששומרת על איזשהו איזון של הבית. עם רף הרבה יותר נמוך ממי שחשוב לו לשמור על בית מסודר. וזה מה שמאפשר לשמור על אווירה נינוחה יותר.
(אני אומרת את זה מהיכרות אישית עם אמא שלי... יכול להיות שיש מקומות שהיא היתה יכולה לשפר בהם בלי שזה יביא למתח. אבל ברור לי שאם היא היתה מנסה לשמור על הרף שיש אצלנו בבית, זה היה בהחלט פוגע באווירה שהיתה לנו).
נכון...מתואמת
אם כי תמיד מתארים כמה חשוב שהילד יחזור לסירים מלאים בכל טוב, וכמה זה נותן תחושה של בית (מעבר לזה שזה יותר בריא) -
ואצל הילדים שלי זה קורה פעמיים בשבוע במקרה הטוב...
אשתף מאצלנו:יראת גאולה
באמת יש הרבה בלגן... יש משחקים שהם רוצים לשמור למחר, ולפעמים סתם לא מתאים לי לסדר לבד בלילה...
ובכל זאת,
אם מבקשים רשות להשאיר משחק בנוי (כלומר שלא אסדר אותו גם אני), אני שואלת אותם מהם גבולות הגזרה המדוייקים, ואת כל השאר הם צריכים לאסוף (זה תנאי הכרחי. כי אחרת אני עלולה לאסוף ואתבלבל מה חייב להישאר ומה לא).
כדי להוציא חומרי יצירה הם מבקשים רשות, והדרישה היא שהשולחן יהיה פנוי מכל מה שהיה עליו קודם. אז יחד אנחנו מסדרים את השולחן, או שהם מסדרים ושואלים אותי אם זה בסדר.
חלק מרשימת התארגנות ערב זו משימת איסוף משחקים. והם מאוד אוהבים לעבור על הרשימה ולהתארגן לפיה, ככה שבד"כ הם אוספים לפחות משהו.
כשאני רואה שהם 'עוברים דירה', או סתם פותחים משחק חדש ומחפשים לאן להתרחב, זה אומר לי שנגמר להם המקום לשחק. בד"כ כיוון שיש בו מדי הרבה בלגן, (במקרה כזה אם יש לי כוח, אלך לסדר, כי אחרת זה יחריף. אבל זה דרך אגב) אבל יכול להיות שבאמת מרחב המשחקים אינו תואם לצורך שלהם, במיוחד אם מדובר בכמה ילדים יצירתיים יחד. אמנם אני מפונקת בזה, יש לנו חדר משחקים רחב ידיים, ומותר לשחק גם בסלון, ואני יודעת שזו מתנה שאין בכל בית. עם זאת, ייתכן שכדאי לשקול להגדיר מחדש את מרחב המשחקים כך שיהיה תואם לצורך.
תודה רבה על כל הפירוט!מתואמת
אצלנו עושים יצירות על הרצפה, כי השולחן עמוס בדרך קבע (לא רק דברים של הילדים - גם דברים של הלימוד של בעלי, למשל...)
הייתי מתרחפנת מיצירות על הרצפהיראת גאולה
זה לא מגביל את אזור הבלגן, והפסולת מתערבת עם פריטים יקרים וחשובים שיצרו ובעיניי נראים לפסולת.... וכשיש תינוק זה בגלל מלחיץ, והוא גם יכול להפוך ולפזר.
למזלי אצלנו זה כלל ברור. גם ככה עבדתי על עצמי הרבה כדי לאפשר חומרי יצירה בבית 🙄🙄
דווקא אצלנו זה גם על הרצפה, וזה ממש בסדרבארץ אהבתי
הרצפה מסודרת לפני שמתחילים.
כשמסיימים - מרימים את כל מה שרוצים לשמור, את כל חומרי היצירה שנשארו מחזירים לסלסלה (אני עושה את זה, כדי לסדר אותה כמו שאני אוהבת), את כל הזבל עורמים בצד, ובסוף מטאטאים את כל הלכלוכים הקטנים. זה דווקא לא לוקח הרבה זמן לסדר.
(האמת שכרגע אין לנו תינוק קטן, אז זה אפשרי מהבחינה הזאת. אבל כשהיה לי תינוק, לרוב הייתי שמה אותו במנשא בזמנים כאלו. אולי כן עבדו לפעמים על השולחן, כבר לא זוכרת לגמרי...)

יש סוגים ספציפיים של יצירות שעושים על השולחן (של המטבח, של בפינת אוכל פשוט לא מתאים לזה מבחינתי). פלסטלינה, ברבצק, צבעי מים, אקריליק.
כל השאר - על הרצפה.
נכון, זה באמת מחרפןמתואמת
מצד שני - ככה השולחן לא ניזוק מהיצירות... (יש עליו מפה, אבל עדיין)
גם אצלנו יש משחקים כאלו...בארץ אהבתי
לא כל יום. את המשחקים שמוציאים את כל הבית הם שומרים לזמנים שיש יותר זמן לשחק משחק ארוך - חלק מהימים של החופש, אם אין פעילות מיוחדת אחרת, או שבתות.
וזה באמת יכול לייצר המון בלגן שלוקח הרבה זמן לסדר.

אצלנו זה ממש ברור מאליו שמסדרים בסוף היום (או בשבת - לפני סעודה שלישית).
לפעמים הם לא רוצים לפרק הכל, יש דברים שרוצים להמשיך בהם גם למחר. אבל גם אז - זה לא שמשאירים הכל מפוזר, אלא אוספים כל מה שאפשר, ורק מה שקיבל אישור מיוחד אפשר להשאיר. והכלל הוא שלא משאירים שום דבר במקום שעוברים בו או שמפריע להתנהלות בבית. על השטיח של הסלון בצד זה בסדר. בכל מקום אחר - אם אפשר אז מעבירים למקום שמותר, ואם לא - אז מפרקים.

והזמן שם הסדר הוא זמן שבו כולם צריכים להיות שותפים. אנחנו גם עוזרים, וביחד משתלטים על הכל.
לפעמים עוזר לסדר עם סטופר. לאחרונה יום אחד כשהיה ממש מבולגן אמרתי לילדים שכל אחד ישיר כמה זמן יקח לנו לסדר הכל, ונראה מי היה הכי קרוב לאמת. זה ממש דירבן אותם להזדרז יותר בסידור (בסוף יצא פחות מכל הניחושים - בערך 12 דקות. אבל באמת זה היה נראה יותר בלגן ממה שזה באמת. הרבה מהבלגן היה של כריות ושמיכות שתפסו הרבה מקום אבל לקח כמה שניות לסדר...).

יצירות זה יותר מורכב, כי אם זה יצירות בתלת מימד - צריך אחר כך מקום לאחסן אותן...
אצלנו גם אוהבים לעשות יצירות מהרבה חומרים (יש לנו סלסלת חומרי יצירה גדולה עם המון חומרים מיוחדים), אבל אני נותנת להם לעשות בעיקר יצירות דו-ממדיות (ציורים, שלטים, קישוטים לסוכה, כרטיסי ברכה לבני משפחה וכדו'). כשמסיימים את היצירה - כל החומרים חוזרים לסלסלה, ואת היצירה תולים על הדלת, או על הקיר החדר, או שומרים לסוכות, או שולחים למי שהכנו לו (או שומרים עד שנפגוש אותו).
יצירות תלת מימדיות אני מאפשרת לעשות כשהבת שלי למשל מקבלת משימה בכיתה לעשות עבודה יצירתית על משהו שלמדה שם, ואז כולם משתתפים ובסוף שולחים לכיתה (וכשזה חוזר הביתה אז זורקים. כמובן אחרי שצילמנו...).
מבחינתי מה שאין מקום לשים אותו זה משהו שאני לא רוצה להיתקע איתו, כי זה הכי מייצר בלגן. ולכן זו ההתנהלות שלנו בנושא.


אני משתפת במה שהולך אצלנו. רק כדי לתת כיווני חשיבה, אולי משהו מזה יוכל להתאים גם לכם.
אבל ברור שהבית שלכם אחרת, ומה שהולך אצלנו זה לא מה שצריך להיות אצלכם. תיקחי מה שמתאים לך, ותתאימי אליכם...
תודה רבה! נתת לי כיוונים למחשבה...מתואמת
תודה גם על התוספת בסוף. באמת צריכה לראות איך כל זה מתאים לנו...
מגורים ליד אשדודשירה-

היי אנחנו זוג פלוס 1


כרגע גרים ברעננה

בעלי מתחיל לעבוד באשדוד ואנחנו מחפשים ישובים / קיבוצים / מושבים עם קהילות דתיות- מעורבות פתוחות לא משהו דוסי.  

אנחנו מאד פתוחים בסגנון שלנו.

ושלא יהיה מעל 20 דקות נסיעה לכיוון צריכים מקום מעורב אבל חשוב לנו ממש קהילה צעירה 

לא יודעת מה המרחק וכמה צעירים יש שםיעל מהדרום
לק"י

אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.

וגם ניר גלים124816
תגובה שקיבלתי בפרטי (מגבר)יעל מהדרוםאחרונה

רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.


ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.

על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)


אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.


מחפשת המלצהכל היופי

לפסיכיאטר לצורך אבחון אוטיזם לנערה.

כלומר צריכה פסיכיאטר שזו המומחיות שלו


תודה מראש ❤️ 

בתל אביב עוזר לך?מתואמת

ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.

אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).

אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.

כן, עוזרכל היופי

אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)

תודה על ההמלצה, אנסה

נכון... בהצלחה רבה!!מתואמתאחרונה
(ד"ר אדלר לא דתי, אם זה משנה לכם. אבל הוא הצליח להבין את הבן שלי, שחלק מהתסמינים שלו קשורים בפן הדתי.)
אשמח לטיפים איך להרגיל מתבגרים להחזיר את החפצים1112
שהם משתמשים בהם למקום.

גילאי 12-18


תודה רבה רבה 

כשתמצאי תספרי לי🤭מתואמת

אבל כנראה שבשביל באמת להרגיל למשהו צריך להתחיל בגיל צעיר, וכך זה הופך להרגל טמוע...

אני לא עשיתי את זה, ועכשיו אוכלת אותה

גם דוגמה אישית עוזרת. אבל אוחי צריך דוגמה אישית משני ההורים🙈

וחוץ מזה אני חושבת שזה בעיקר אופי...

אנחנו בגיל יותר קטןנירה22אחרונה

עשינו מבצע שנקרא מבצע נעליים על החזרת הנעליים למקום

אבל לא יודעת אם יעבוד בגיל הזה

מוסדות על-תיכונייםפילה
כל מיני מדרשות , ישיבות , מכינות. איך מממנים את זה? ואיך אמורים לחסוך לחתונות במצב כזה? 
חיסכוןמדברה כעדן.

זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...

וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)


בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...

וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'... 

כמו שמממנים ישיבות תיכוניות ואולפנות...אר

באמת לא קל

הציבור שלנו מוציא הון על חינוך

מעצמךהפי
אני חושבת שמי שרוצה ללמוד תורה יש עניין שהוא בעצמו ייממן אם את נתקעת הורה או אדם אחר שיכול לעזור . 
זה באמת הוצאה ממש גדולהgggאחרונה

אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות. 

יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)

ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.

כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה. 

ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...

בהצלחה לכולנו

 

אשמח לעזרתכן בתכנון בת מצווהחולמת להצליח
עבר עריכה על ידי חולמת להצליח בתאריך כ"ז באייר תשפ"ו 18:34

התחלתי לברר מחירים ונראה שהכל ביחד יוצא יותר מהסכום שתיכננו, חשבתי שיעלה 15,000 ש''ח ונראה שיצא יותר.

מדובר באירוע של 100 איש (חברות ומשפחה)

בינתיים סגרתי אולם ב1900

המעצבת בלונים ושולחנות ב1800,

התיכנון גם קייטרינג,

צלם/ צלמת,

דיג'יי,

קייטרינג

איפור לי ולבת מצווה ותסרוקות ל2 בנות,

בגדים ואם צריך גם נעליים,לכל המשפחה.

כמה כל דבר עולה בערך?

קייטרינג חלבי או בשרי?לפניו ברננה!
קייטרינג חלבי או בשרי?לפניו ברננה!
בשרי, הגיוני שיעלה בערך 7000?חולמת להצליח
ואי זה לא ערך לילפניו ברננה!

כתבתי לך עוד דברים בתוך ההודעה..

האמת שאני לא הכי בקיאה במחירים. עשינו ברית השנה אבל ממש לא זוכרת 😅

7000 נשמע לי כן הגיוני ל100 איש.


בכל מקרה הייתי נעזרת בai לעשות את התכנון הזה.


דברים כמו בגדים למשפחה זה תלוי מאוד מה הגילאים ואם זה בנים או בנות, וגם תלוי בתקציב באיזושהי רמה.. ואם יש אפשרות להזמין מחו"ל.


וגם אפשר לחשוב מה את יכולה להעביר אלייך/לקרובות משפחה ולהוזיל ככה עלויות. לדוגמה - קינוחים - לשאול אחיות וגיסות אם יכולות להביא. דוגמה נוספת -  קשת בלונים אפשר להזמין אביזרים משיין ולעשות בעצמך. הבעיה העיקרית שזה לוקח הרבה זמן. אז אולי לשלם לנערות שיעשו את זה? זה עדיין זול משמעותית מהבאת בלונאית.



*אין לי ניסיון בעצמי.. חחח הגדול שלי בן 9...

בדקתי לך.לפניו ברננה!

ההצעות מחיר שקיבלנו לברית נעו בין 60 ל70 למנה בשרית.

אז 7000 לקייטרינג זה הגיוני.

אנחנו הלכנו על הצעה של 60 בלי קינוח, הבאנו אבטיח ומלון ועוד קצת שהכנו בבית.

מאיפה הקייטרינג שלקחת? אשמח לפרטיםחולמת להצליח
כן. לנו לקחו לברית 70 שקלים, כולל חד"פ, לחמניותיעל מהדרום

לק"י


ושתיה.

קייטרינג ידיד מבאר שבע.


מזל טוב!!

כותבת מה שאני מכירה-עוד מעט פסח

מעצבת- לא לקחנו. השתמשנו בגמ''ח אירועים, ויצא מהמם. תרמתי להם 200 ש''ח מיוזמתי (רשמית זה חינם).

קייטרינג- תלוי ממש מה הרמה, כמה מנות, צורת הגשה וכו'. לדעתי עלות סבירה זה 70 עד 120 למנה. וזה טווח רחב מאוד.

אפשר להוזיל עלויות אם למשל לוקחים מגשי אירוח, וקונים בנפרד שתייה וחד''פ.

צלם- סביב ה-1500 ש''ח. אם תרצי, יש לי המלצה לצלם שעשה עבודה מדהימה ב-1200 (כולל מגנטים).

דיג'יי- 2500-3000. שוב, יכול להשתנות אם את רוצה תאורה מיוחדת, ציורי פנים, ג'אסט-דאנס. אביזרים לריקודים...

לדעתי אפשר לוותר פה על הרבה דברים...מתואמת

אצלנו היה רק אולם (קטן) וקייטרינג (חלבי, בבופה). בגד חדש היה רק לבת המצווה (כל השאר לבשו בגדים שנקנו לחתונה של אח שלי שהייתה כמה חודשים לפני).

אח שלי (נגן מקצועי) ניגן - אבל אם לא היה לי אח כזה, היינו פשוט מפעילים מוזיקה במערכת.

תסרוקת לבת המצווה - אחותי עשתה (אם לא היא הייתי משלמת לנערה מוכשרת סכום יחסית נמוך).

צילומים - עשינו בעצמנו...

כן שילמתי יחסית הרבה כסף על חומרים ליצירה (ציור על תופי מרים), אבל אפשר למצוא משהו זול יותר.


מציינת שהחגיגה הייתה בלי חברות - לחברות חגגנו בנפרד בכיתה עם עוד שתי חברות, והבאנו סדנת יצירה חיצונית, שהתשלום עליה התחלק בינינו. אוכל הכנו בעצמנו.


יכול להיות שאצלכם אין מצב לעשות חגיגה פשוטה יותר... אבל אני כן חושבת שאפשר לנסות לחסוך - קייטרינג פשוט יותר ובלי מלצרים (אפשר לשלם לנערות צעירות שיגישו), לעצב בעצמכם את האולם ככל האפשר (גם כאן אפשר לשלם לנערות צעירות), לקחת דיג'יי זולה או באמת להפעיל שירים במערכת שמע, למנות מישהו מהמשפחה שטוב בצילום כדי לצלם, תסרוקת רק לבת המצווה, להתאפר לבד, לבדוק אילו בגדים יש כבר בבית שיכולים להתאים לאירוע, וכו'...

אלו המחיריםאר

לנו כולל הכל עלה 25000 שח

בגדים נעלים איפור תסרוקת

בעיקר לבת מצוה ולי

לילדים האחרים לא לכולם קנינו חדש רק מי שהיה צריך.

בלונים ועיצוב אולם עשינו לבד מהמם.

קיטרינג בשרי 120 שח

אבל מניחה שיש זולים יותר

דיגי זה עוד הוצאה רצינית גם שם בטח אפשר ליסוך


השאלה מה חשוב לכם ומה האפשריות שלכם

לחשוב ולתעדףמדברה כעדן.אחרונה

מה מהדברים שכתבת את יכולה

או לוותר

או להוריד סטנדרטים


דיג'יי - לקחת מישהי מתחילה אלא אם אתם משפחה ממש מוזיקלית וזה דבר חשוב לכם שיהיה הכי איכותי ומדוייק


תסרוקות - למצוא נערה שיודעת לעשות יפה


צלמת- מתחילה...


זרקתי מה שאני יודעת שעושים


יודעת שלי ממש חשוב צילומים איכותיים ולא חושבת שאוותר על מישהי מקצועית.


אבל בטח בתסרוקות אנסה למצוא נערה..

כנל דיג'יי, אחפש מישהי מתחילה, דרך. להוזיל את זה... 

ספרים על התמדה והרגליםאבןישראל

אני מחפשת אם מישהי מכירה ספרים למבוגרים/ ילדים על נושא ההתמדה, על נושא הרגלים וכללים בחינוך ובכלל.

אם אתם מכירות משהו יותר מאשמח לשמוע.

תודה רבה 🙏

'כוחו של הרגל' על הרגליםoo
אחפש עליואבןישראל
תודה רבה 
את ממליצה עליו?אוהבת את השבתאחרונה
הרגלים אטומיים, מצויין ופרקטי.פלספנית
מהמםאבןישראל
תודה רבה 
גם רציתי להמליץ עליועוד מעט פסח

וראיתי שיש גם תמצות שלו בפודקאסט, אם את בעניין

הרגלים אטומיים- ג'יימס קליר

מצוייןאבןישראל
תודה שאמרת🙏
תודה לך ששאלת!גלויה
גם אני צריכה כזה.
מזכרת לאירועאבןישראל

מחפשים רעיון למזכרת לבת מצוה

משהו סמלי / פשוט

לא ברכת המזון או מזמור לתודה

תודה🙏

מגנט עם משפט השראה שהבת אוהבת/קשור לדרשהלפניו ברננה!

מגנט עם תפילה לבניית בית המקדש, עם הברכות לקבלת פני משיח.


סימניה לספר

בשמים להבדלה אם יש דרך לקשר את זה לשם של הבת/התקופה.

מהמםאבןישראל
תודה על הרעיון🙏
כלי קטן להנחת גפרורים להדלקת נרותעל הנס

וליום טוב

מחזיק מפתחות

ברכון ק"ש על המיטה

קש שעל המיטהאבןישראל

גם רעיון שלא חשבנו עליו

תודה!

אם את רוצה לכתוב חודשרק טוב!אחרונה
יוכלו אולי לחפש לך רעיונות מתאימים.

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

מצטרפת!חזקה בעורףאחרונה
הילדים שלי ממש נהנים לשמוע אותו! הוא מספר ממש מרתק!
אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11
אמיתי המספר
דתית הולך ?אנוני.מית

יש מלא בספוטיפיי ויוטיוב. תקשיבי שם ותחפשי לה. גם לי יש ילד שלא קורא והתוכן באודיו זה ממש הצלה בשבילו (גם באנגלית).

תודה על התגובות! סליחה שרק עכשיו חוזרת לענותאנונימית באהב"ה

@שופטים איפה אפשר להשיג את הקלטות שלו?

@אחתפלוס הסתכלתי שם והלכתי לאיבוד מרוב מבחר🤭 אולי יש לך או למישהי אחרת המלצה ספציפית?

@דפני11 אמיתי המספר לא מיועד לילדים צעירים?

@אנוני.מית יש לך המלצה ספציפית? (היא לא יודעת אנגלית)

בספוטיאנוני.מית

סיפורי תנ”ך לילדים 

יש עוד מלא. צריך רק לדעת לחפש ואולי שהיא תקשיב לפני אם חשוב לה לבחון תוכן. (יש גם תנך באווירה חילונית וזה לא מתאים לכל משפחה)

שווה להתייעץ איתודפני11
אין לי ילדים בגיל הזה אבל נשמע שזה יכול להתאים לנוער צעיר
אמיתי המספר מתאים גם לילדים גדולים יותריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי בן 11 עדיין אוהב. אבל לא יודעת עד איזה גיל זה יתאים.

אולי יעניין אותך