המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום אימהות השלב הבא

בהנהלת: יעל מהדרום , לפניו ברננה! , מתואמת
מכתב פתיחה
איך מעבירים אחריות מלאה לילדים בנוגע לדברים שלהם?מתואמת
הכוונה לסדר החדרים שלהם/המיטות שלהם, וגם לסדר בצעצועים ובבגדים שלהם.
המצב אצלנו בחודשים האחרונים הוא בלגן די תמידי עוד לא מספיק חזרתי לעצמי מהלידה - וממש לאחרונה תקפה אותי הקורונה...
בעבר הייתי מסדרת את המטבח-סלון כל ערב, ובזמנים טובים הייתי מסדרת קצת גם את החדרים וגם מדיחה כלים. היום אין לי כוחות לזה בכלל... פשוט קורסת לישון. רק ביום שישי מצליחה להכריח את עצמי לעבוד קשה ולהשתלט על כל הבית.
הייתי ממש רוצה שלפחות הדברים ששייכים לילדים יהיו באחריותם. כלומר - שאזכיר להם לעשות זאת, בצורה נעימה, ואז אשכח מזה. שגם אם בסופו של דבר החדרים שלהם לא יהיו מסודרים - אצליח לשחרר ולהבין שזו בעיה שלהם. אבל כמובן, הייתי שמחה להצליח לשכנע אותם שבאמת כדאי להם לסדר...

יש רעיונות בקהל?
מתייגת כאלה שנראה לי יוכלו לעזור:
@באר מרים
@oo
@קמה ש.
@קופצת

תודה!
עוקבתמאוהבת בילדי

שאלה טובה!

אצלי יש לילדים תפקידים ובכל זאת כמעט כל ערב צריך לעשות שיקום לבית... יבורך בעלי שעושה את זה, אבל הייתי שמחה אם הילדים יקחו קצת אחריות

איך לבעלך יש זמן וכוח?מתואמת
אני באמת לא יודעתמאוהבת בילדי

שה' ישמור לי אותו...

הוא הולך לישון ממש מאוחר כדי להספיק הכל וגם מוותר על הפסקת צהריים הרבה פעמים (ובזמן הזה עובד)

הנס שלי שממש מפריע לו הבלאגן והוא יודע ממש טוב לסדר ולנקות. אני גרועה בזה...

אז מה שאני מספיקה לעשות כשהילדים משחקים בצהריים- מספיקה. מה שלא- הוא עושה.

וכמובן סוף שבוע עמוס...

אז זה הענייןמתואמת
שלבעלי כנראה לא מספיק מפריע
אם אני מבקשת ממנו - ודאי שהוא ינקה ויסדר. אבל אין לי לב לבקש ממנו כשאני רואה כמה הוא עמוס ועייף...
מנסה קצת..באר מרים
מקדימה: אני בלאגניסטית כרונית והבית שלי צמיד מבולגן..

אז אין לי עצות איך יהיה תמיד מתוקתק כי אני ממש לא כזאת..

ובכל זאת..

1. בשביל להעביר אחריות צריך להוריד אותה!
כל תחום שאת מורידה - תורידי עד הסוף.
כמו שכתבת - תשחררי. אבל לגמרי..
ויכול להיות שאכן זה לא יהיה כמו שאת רוצה.
אבל זה לא יהיה על הראש שלך.

2. אחד היתרונות הגדולים שאני רואה בהורות לילדים גדולים זה שמרחב הבחירה שלי גדל.
כשכולם היו קטנטנים היו בחיים שלי המון "צריך" "חירום" "אין ברירה" ורק אני".
כיום יש הרבה פחות משתי סיבות:
קודם כל כי אני כרגע לא בהריון, לא מניקה ובלי תינוקות (הקטן שלי עולה לגן 3 - אני לא ממש מעכלת..) - את עוד לא שם..
ושנית - כי יש גדולים שיכולים לעשות דברים במקומי.

אז מה שעשיתי זה ככה:
ישבתי והכנתי את רשימת כל המטלות והדברים שצריכים להיעשות בבית (גם הטכניים אבל גם החינוכיים)
בשלב השני החלטתי מה מכל התחומים האלה חשוב לי שאני אהיה זאת שעושה. אם זה משימות חינוכיות שחשוב לי שיהיו מולי ואם זה משימות של הבית שחשוב לי שאני אבצע. - את כל הרשימה הזאת לקחתי לי ושיבצתי אותן בלוז השבועי שלי.
עם המשימות שנשארו חילקתי:
מה אני"מחלקת" לבעלי בתיאום איתו כמובן.. (גם בתחום החינוכי והלימודי - יש מקצועות מסויימים שהוא אחראי עליהם - קודש, תרגול קריאה בגן חובה וכתה א)
מה יש לי עזרה מבחוץ (אמא שלי מגיעה אלינו פעם או פעמיים בשבוע ובעצם נותנת לחלק מהילדים שלי שיעורים פרטיים בחשבון ואנגלית - אז יש מקצועות מסויימים שהעברתי לגמרי אליה את האחריות..)
ומה אני מצפה מהילדים לעשות.
אחרי שהגדרתי לעצמי, אני צריכה להחליט מה אני מחלקת לילד מסויים - ואז יושבת איתו להבהיר שזאת אחריותו, ומה אני משאירה כאחריות משותפת של כל הילדים - ואז אני מודיעה להם על זה.

אבל..
הכי חשוב..
מהרגע שהחלטתי על תחום מסויים שהוא לא שלי - יצאתי מהתמונה.
ואם זה לא מתבצע - הילדים יודעים שאין מצב שאני אעשה את זה.. הכי ראש קטן שאפשר..
אם "יגיעו מים עד נפש" יכול להיות שאעניש את מי שלא ביצע (לא עונש של להכאיב להם אלא עונשים מהסוג של איסור לצאת מהבית עד שהמשימה מבוצעת וכאלה..)

לדוגמא: שטיפת כלים ואיפוס הרצפה בבית הם לא באחריותי. בכלל.
אז אין מצב שאני אשטוף כלים או אבזבז את הזמן שלי לאפס את הסלון גם אם המצב מזעזע.
אני בהחלט יכולה להכריז שהיום לא יוצאים לחברים/לסניף עד שהסלון מבריק והכלים שטופים.
מצד שני - כביסה היא באחריותי הבלעדית ואני ממש ממעטת לבקש מהילדים עזרה בנושא הזה והם בהחלט רואים אמא שמשקיעה שעות בענייני בגדים... (כנל בישול וקניות שהם באחריותי..) - זאת אומרת חשוב שהם לא ירגישו שאמא עצלנית שרק דורשת מהם משימות כשהיא בעצמה נחה..

לדעתי כל עוד שהם יודעים שאם הם לא יעשו את המשימות שלהם מישהו אחר יעשה במקומם - הם לא עושים.

דבר נוסף שאצלי עובד - תורנות יומית היא כישלון גדול אצלי! משתי סיבות:
1. המשימות לא אחידות מיום ליום (יש ימים שבכלל לא אוכלים בשרי ויש ימים שגם אוכלים וגם היה בישול גדול והכיור הבשרי מפוצץ - אז אם כל יום ילד אחר אחראי עם כלים בשריים זה יוצא ממש לא פייר...)
2. יוצא שאם ילד אחד הבריז מהמשימה למחרת אחיו נתקע עם פי 2 וזה מתכון למריבות וחוסר שיתוף פעולה.

לכן חלוקת משימות היא על בסיס חודשי או דו חודשי. לאורך החודש אותו ילד אחראי על אותה משימה (ובינינו לא אכפת לי האם הילד שוטף כלים כל יום בכמה דקות או פעם בכמה ימים שוטף הר.. העיקר מבחינתי שביום חמישי הם משאירים לי שיש מבריק לבישול לשבת ובתחילת שבוע מאפסים את השיש משבת..)

יש לשיטה הזאת חסרונות כי לא תמיד הבית מבריק..
היתרון מבחינתי הוא שאני לא צריכה להיות שוטר.

יתרון נוסף היא שהיכולת הטכנית שלהם עולה ואם בעבר כשהבית היה ברמות מזעזעות הייתי יורדת עם הילדים לגינה ובעלי בינתיים היה מאפס את הבית וזה היה לוקח שעות או לחילופין שנינו היינו עובדים על הבית במקביל לילדים והרבה פעמים לא היינו גומרים- כיום אפשר לגייס את כולם ותוך שעה או שעתיים כל הבית מצוחצח כי הם ממש יודעים לנקות.

לגבי המשימות האישיות שלהם:
ניקוי חדרים, כביסה (לכל חדר יש סל ותפקידם להקפיד לאסוף את הבגדים שלהם לסל ולהביא לי כשהוא מלא..), תא של ספרי לימוד, ילקוט, מגירה אישית.. - זה לגמרי באחריותם ואני לא חופרת להם על ניקוי יומיומי. מי שרוצה שיחיה בזבל.. רק לפני שבת אני כן דורשת שטיפה של החדר..

לא יודעת האם זו שיטה מוצלחת מבחינת הניקיון- אם תשאלי את חמותי המצב אצלי בלתי נסבל...
אבל זו שיטה שמשאירה אות שפויה ומאפשרת לי להשקיע בדברים שבאמת חשובים לי.

בהצלחה!!





וואו... תודה רבה על הפירוט הגדול!מתואמת
עכשיו השאלה הגדולה - איך משחררים באמת? הרי זה מפריע *לי* כשאני נכנסת לחדר ורואה אותו מבולגן... שלא לדבר על הסלון והמטבח...
וגם - איך מחליטים מה התפקידים שלי ומה אני משאירה לאחרים? ואיך בפועל מטילים על אחרים את התפקיד? (לא מדברת על בעלי, כמובן...)
והכנסת לי ל"לו"ז" גם את התפקידים החינוכיים - עד עכשיו לא חשבתי על זה כתפקיד מוגדר...
אצלנו קבענו לאחרונה תורנות יומית - בכל יום ילד אחר עושה את התפקיד המסוים. לרוב זה לא עובד... אז את אומרת שצריך לוותר על הרעיון הזה לגמרי?
צריכה לקרוא את התגובה שלך עוד פעמים כדי להפנים... ולראות מתי יהיו לי כוחות לממש את הרעיונות האלו...
תודה רבה!!
מנסה קצת לעזור..באר מרים
לגבי המשחררים -
מבינים שהמחיר שאת משלמת על לנסות להחזיק את כל השליטה אצלך גבוה מהמחיר שהבית לא יראה כמו שאת חולמת..

לגבי איך מחליטים:
סדרי עדיפויות:
מה הכי חשוב לך?
מה את מרגישה שרק את יכולה לעשות?
מה את אוהבת וטובה בו?

לגבי הטלת תפקידים בפועל:
אצלי עוזר אסיפות משפחתיות
וגם סבב שיחות אישיות
תודה!מתואמת
אסיפות משפחתיות עשינו למכביר - הן הועילו לזמן קצר... אולי באמת שיחות אישיות יהיו יעילות יותר.
והלוואי שאצליח לשחרר באמת...
איזה אלופה וואואביול
בני כמה הם?רינת 23
אצלנו הגדולה בת 11 לבד בחדר והסדר שלו לגמרי אחריות שלה. כל השבוע אנחנו לא מתערבים אבל ביום שישי מותר לה במחשב רק אחרי שהחדר מסודר.
כולל להכניס לארונות את הכביסה המקופלת שהנחתי על השולחן שלה לאורך השבוע.

האחים הקטנים שלה עדיין לא אחראיים בלעדית על הסדר בחדר שלהם…

(אגב, איפה בן הזוג שלך? הוא לא לוקח חלק בנטל?)
הם בני חצי שנה (כמעט) עד 14.5מתואמת
בעלי כמובן שותף בכול, אבל הוא לא נמצא הרבה בבית, אז מבחינת "תפקידים" הוא אחראי על הכלים. וכמובן, הרבה-הרבה עם הילדים...
אצלנו (לפחות כרגע) אין חדרים פרטיים לילדים. השאלה אם אפשר את אותו דבר לעשות גם בחדרים משותפים לכמה ילדים...
אצליoo
לגבי המיטה- לא הייתה אצלי סיטואציה שילד הלך לישון עם מיטה מבולגנת.

לגבי משחקים- כשהם קטנים אנחנו עזרנו להם לאסוף וכשגדלו התרגלו לאסוף לבד, לפעמים אני צריכה להזכיר לילד לאסוף, בדר״כ הוא זוכר.

לגבי בגדים- הנקיים - אני אחראי לקפל/ לתלות ולשים בארון. המלוכלכים- כשהיו קטנים אנחנו שמנו, כשגדלו התרגלו לשים בכביסה לבד, לפעמים אני מתזכרת או לוקחת בעצמי לכביסה.

לגבי חפצים אישיים- אני מלמדת מגיל קטן להקצות לכל חפץ מקום כדי שלא יאבד, זה נקלט אצל הילדים חלקית, אם אני רואה חפץ חשוב זרוק באנשהו אני מרימה ושמה במקום שימצא.

באופן כללי מה שבעיקר גורם לילדים לשמור על הסדר, זו הדוגמא האישית שלי ושל בעלי, שנינו שומרים על הסדר והנקיון בצורה שוטפת ולילדים זה נכנס כהרגל.
המפתח שלך כנראה הוא הסוף...מתואמת
כי אני ובעלי בעצמנו די בלגניסטים
אז אין סיכוי בלי דוגמה אישית?
זהoo
לא רק דוגמא אישית, זה גם לימוד הטכניקה.

אני מגיעה מבית מסודר אז זה בא לי בטבעי.

בעלי מגיע מבית מבולגן ומלוכלך והוא פיתח סלידה מבלאגן ולכלוך. את הטכניקה איך שומרים על הסדר והניקיון הוא למד ממני.

בלי דוגמא אישית ולימוד טכניקה, קשה מאד לילדים לשמור על סדר.
אז איך לומדים את הטכניקה?מתואמת
אני באה ממשפחה ברוכת ילדים, אז בדרך הטבע היה בלגן. אבל נראה לי שלא הגיע לרמת הבלגן שאצלנו עכשיו...
בעלי מגיע ממשפחה קטנה עם אמא פדנטית ועוזרת צמודה. ולדעתי הוא פיתח קצת אנטי לניקיון המוגזם... (בכל אופן, שנות הפנימייה בישיבה השכיחו ממנו את תורת הניקיון )
בקווים כלליםoo
מאכסנים בבית רק חפצים שימושיים, את השאר מוסרים או זורקים.

לכל חפץ יש מקום ובגמר השימוש מחזירים אותו לשם.

פסולת מקומה בפח ולא משאירים אותה במקומות אחרים. כנ״ל כלים מלוכלכים לכיור.

לכלוך שאינו אבק מנקים מיד כשמתלכלך.

כביסה מלוכלכת מקומה בסל, כביסה נקיה מקומה בארון מקופלת/ תלויה.

באופן כללי- לסדר וניקיון שוטף אין זמן ספציפי, ועושים אותו לאורך כל היום כשהוא נצרך.

ולענין הכוחות הנצרכים לסדר וניקיון- יותר קשה לסדר ולנקות בית מבולגן ומלוכלך ויותר קשה שהילדים מבלגנים במקום לסדר, עדיף להשקיע כוחות בסדר שוטף, שגם מלמד את הילדים לסדר, מאשר לבזבז את כל הכוחות בלסדר את הבלאגן שהצטבר ושל הילדים.
תודה!מתואמת
אני פשוט לא רואה איך זה מתיישם אצלנו
אנחנו כנראה שונות מדי...
(באמת אין לי כוחות לרדוף אחרי הסדר כל היום... ולהוציא את הגרון בבקשות: "תזרוק את הנייר שגזרת לפח/תשים את הצלחת שלך בכיור" וכו'...)
אצל ההורים שליoo
זה היה להוציא את הגרון לבקש מהילדים (יותר בכיוון של לדרוש)

אצלי זה בעיקר שאני ובעלי עושים בעצמנו ומזה הילדים למדו.
אני בקושי מבקשת מהם לעשות, הם עושים מעצמם.
נשמע חלומי...מתואמת
את יכולהoo
להתחיל ממשהו אחד קטן, נניח לקחת (בעצמך) את הכלים המלוכלים לכיור כל פעם.
תעשי ניסוי כזה ותבדקי תוך כמה זמן מישהו מהילדים יתחיל לשים גם מעצמו.
נכון... אבל בשביל זה אני צריכה כוח מתואמת
בכל אופן - אני תמיד מקפידה להחזיר למקרר אוכל שאני מוציאה ממנו, וזה לא עבר לשאר בני הבית
גם אצליoo
פחות מחזירים למקרר, כנראה זו פעולה מורכבת מידי

בקשר לכח- מה קורה בפועל עם הכלים? בטח את מוציאה איזשהו כח באיזשהו שלב
אני לא מוציאה הרבה כוח במהלך היוםמתואמת
אבל כנראה השילוב של אחרי לידה ואחרי קורונה גורם לכל מאמץ קטן לשאוב ממני כוח...
בטח שאת מוציאהoo
מטפלת בתינוק מתנהלת עם הרבה ילדים, זה יותר כח ממה שאני אוציא ולא משנה מה אני אעשה.
לא כדאי להקטין את העשיה שלך, זה גם שואב כח..
צודקת... תודה!!מתואמת
אבל אם את עושה בעצמךקורדיליה

הם לא מתרגלים דווקא לא לעשות? 

שבסוף יש מישהו שעושה במקומם?

למשל אם יש איזה פסולת זרוקה בחדר שלהם (נייר / טישו / עטיפה ...) את תרימי ותזרקי או תבקשי ממי שזה שלו?

או איזה בגד שצריך לשים בכביסה (גרביים וכו..) - את תשימי או תבקשי?

אני מנסה להבין, כי אני כן מבקשת מהם וזה לפעמים גורם למתח (כי הם לא עושים), אבל פוחדת שאם אעשה בעצמי - הם יתרגלו לזה שאני עושה...

 

אםoo
הם לא עשו מעצמם, לרוב אני אעשה, לעיתים רחוקות אני מבקשת שיעשו.

טבע של ילד/ אדם לאהוב עשיה. יש ילדים שהרסו להם את הרצון לעשיה ע״י שדרשו והכריחו אותם לעשות.

אף פעם לא דרשתי מילד לעשות. ביקשתי פעם או אולי פעמיים וזהו. אם לא עשה עשיתי בעצמי.
לכן הילדים שלי עושים מעצמם.
וואו, זה מעניין..קורדיליה

הייתי חושבת שזה יהיה הפוך

שאם עושים במקומם במקרה שהם לא עושים - שהם ימשכו לא לעשות כי למה להתאמץ?

שווה לנסות.. מקווה שאצליח..

סליחה שאני אומרת אבל נשמע שב''החילזון 123
באמת ב''ה(!) בורכת בילדים לא מאד בלגניסטים. וגם את מאד מעשית ופרקטית...
זה לא רק שיהיה מקום לכל דבר צריך גם שיהיו כוחות ומוטיבציה לסדר למקום הזה.
כשלפעמים יש כח ולפעמים אין, ולא מכריחים אותם לסדר כמו שאת אומרת,
בסוף התוצאה היא הרבה בלאגן...
ואם לפעמים הילד עושה ולםעמים לא בסוף יש הרבה עומס על האמא שגם הכח שלה מוגבל...
כדי לדרוש מילדoo
גם צריך כח.

נניח דרשת מילד לסדר את החדר ובתום ויכוח הוא סידר אותו.

אז גם בזבזת כח בויכוח וגם קלקלת לילד את רצון העשיה הטבעית שלו.

יכול להיות שגם נגרמה אוירה לא נעימה בבית, אולי את צריכה עכשיו זמן להרגע מהויכוח ואולי הקשר עם הילד קצת נפגם.
כל זה המחיר של דרישה מהילד עד לעשיה.

מה הרווחת מהדרישה? חדר מסודר.
האם המחיר שווה את החדר המסודר?
לא יותר קל כהורה לסדר כמה דקות את החדר? וגם להרוויח על הדרך ילד שעושה לעיתים מעצמו.
כן זה קל. אני באמת עושה את זה רוב הזמןחילזון 123
מצויין גם ל''פריק קונטרול'' שבי...

אבל להציג את זה כמשהו נעים ונינוח ומביא לתוצאות שכולם פתאום יסדרו? ובית מאורגן ומסודר?
אני לא בטוחה...
אני חושבת שב''ה ב'מקרה' נתקלת בילדים כאלו שלא מייצרים לך בלאגן ומשתפים פעולה...
(אגב בני כמה הם?)
זהoo
נעים ונינוח כי אין ויכוחים סביב זה.

כולם פתאום יסדרו- לא פתאום, זו יכולת שמתפתחת בהתאם לגיל.

בית מוארגן ומסודר- כן, אם הם או אני מסדרים אז הוא מסודר.

הילדים שלי לא מלאכים שלא מיצרים בלאגן, הם למדו עם השנים גם לסדר וגם לשמור על הסדר.

הם כבר גדולים 12 ומעלה (חוץ מהתינוק) אבל אני מתנהלת ככה מאז שהם נולדו.

ברמת ההגיון הכי בסיסי- ילד שדורשים ממנו שוב ושוב לעשות, רמת שיתוף הפעולה שלו מרצון יורדת. זו תוצאה בלתי נמנעת.
יכול להיות, אבל עוד הגיון בסיסיחילזון 123
הוא שלא כל האנשים מסודרים,
לא כולם הראש שלהם עובד מסודר ומאורגן, לא כולם הם ממוקדי מטרה וחסרי בעיות קשב ועוד...
ולכן להגיד שהנה זה ממש טבעי להיות מסודר, קצת דוג' אישית והנה לא יהיו בעיות זה קצת מנותק מהמציאות.

אני לא כופרת בעצות שלך, שעובדות בשבילך, פשוט הן נשמעות לי קלות בתאוריה בלבד עבור חלק ניכר מהאנשים.
גםoo
אנשים שלא טבעי להם להיות מסודרים, יכולים ללמוד להיות מסודרים.
(יש לי 2 כאלו בבית: בעל וילד)

ויש אנשים עם בעיות קשב (כנ״ל שניהם)

זה לא קצת דוגמא אישית, זה דוגמא אישית קבועה של הורה שמסדר את הבית באופן שוטף.

זה לא עצות של אם תעשי כך וכך , תשיגי תוצאות כאלו ואחרות. זו דרך חיים שצריך להאמין בה ולרצות בה, היא גם מביאה תוצאות, אבל אני לא עושה את זה בשביל שהילדים יעשו מעצמם, אלא כי זו הדרך שאני רואה כנכונה ביותר עבורי ועל הדרך גיליתי שזה טוב עבור העשיה של הילדים.
את מהממת... לומדת ממך הרבה ❤️קמה ש.
תודה לךoo
אני חושבת שבגלל שזה דורשהמקורית
מאיתנו זה לא קל.
אני למשל כן רואה על עצמי את מה ש@oo כתבה - שאם דרשתי והתווכחתי זה הוציא ממני אנרגיות. ומנגד אם אני פשוט מסודרת בעצמי (פשוט😏, הלוואי ) אז כולם נרתמים לך. גם בעלי.
וגם אם יש ימים שהם פחות נרתמים, זה שלא הורדתי רגל מהגז והייתי עקבית עזר להמשיך את הרצף.
הגישה שלך ממש מעניינתטל..
גם בעניין הסדר וגם בכלל הגישה שלך לילדים.
תודה רבה! לומדת ממך
תודה לךoo
לא חושבת שזה תמיד נכוןאחת פשוטהאחרונה
אצלינו לדוגמא בבית לא היה שום לחץ סביב הסדר והנקיון..
שום דרישה ושום טענה..
ותמיד החדר שלי היה מבולגן, מידי פעם כשהבלאגן כבר הגיע למימדים רציניים אמא שלי היתה נכנסת ומסדרת בלי רעש וצילצולים..

לא יצאתי מהשיטה הזו מסודרת.
אני בלאגנסיטית כרונית עד היום.
לא יקרה שיהיה טישו ברצפה...זה כבר בדם שלהםאור123456
מפריע להם לא פחות ממני..
סיפור שממחיש..
כשהקטנה הייתה בת 3 אולי פחות הייתה אצלינו תינוקת שפלטה על הרצפה..האמא שלא הספיקה לקלוט והבת 3 שלי כבר רצה להביא מגבון וניקתה
לא אמרנו מילה...זה הפריע לה כמו שזה מפריע לי
אולי באמת מה שהכנסתי להם בדם
ואני בכורה מתוך 10 ילדים וממש ממש לא גדלתי ככה והפריע לי נורא...אם הילדים שלי ב"ה הצלחתי בעיניין הזה
בדיוק בקשתי מבת ה5 להניח את הגיגית עם הכביסהאור123456
המקופלת ליד המדרגות..והיא בלבוסטה קטנה הגדילה ראש והעלתה לקומה למעלה למקום ששם אני מפזרת אץ הכביסות
לא חשבתי לרגע להגיד לה להעלות את זה...זה די כבד
נכון והכל לעשות מיידאור123456
מורידים כביסה מקפלים מרימים
מסיימים לאכול מייד כלים ומנקים את השולחן
בעיקרון אני בעד השיטה הזומתואמת
אבל בפועל - בתקופות שאין כוח זה לא עובד... בקושי אני מקימה את עצמי עכשיו להכניס כביסה
רוצה לומר לך שזו תקופהאור עולה בבוקר
אח''כ תסתכלי אחורה ותיזכרי בזה, ותראי שהכל שונה , כמה הרבה יותר קל כשהקטנציק גדל , והכוחות חוזרים אחרי הקורונה וכו'. ואישית-עזר לי פלאים לקחת תוסף B12, פתאום אני מצליחה להגיע למשימות שהיו נראות לי כמו הר לפני כן . בהצלחה
אני ממש מקווה שהתקופה הזו תעבור!מתואמת
כי כרגע אני כבר זמן ארוך מדי סוחבת חוסר כוח וחוסר תפקוד נורמלי...
(B12 דווקא יש לי גבוה, מעל הטווח, לפי בדיקות הדם האחרונות. משתדלת לקחת ויטמינים מומלצים אחרים...)
תבדקי פריטין ...הכי חשוב..אני עם כמעט 0אור123456
מחר מקבלת עירוי ברזל בע"ה
בדקתי, הוא סביר... תודה! ותרגישי טוב...מתואמת
אין לי מושג איך הגענו לזה...אבל כל השבוע לא מסדריםאור123456
והבית ב"ה מסודר מאד
קודם כל בבית גדול שיש מקום לכל דבר קל יותר לשמור על סדר.
אצלנו אין משימה לסדר...הילדים יודעים שאם משהו נשאר על הרצפה/ הספה הוא יגיע מאד מהר לפח...קורה מידי פעם
אצלי כבר לא תינוקות..הקטנה בת 5 אבל לא זכור לי שהיה אחרת כשהיו קטנים יותר
אני מסיימת לעבוד ב4 ומייד עןשה דברים בבית...אם ישבתי זהו קשה לקום מהספה
יש כמה דברים שאני מבקשת מהילדים:
לרוקן אשפה
להוריד מצעים
יש אחד שמבשל איתי לפעמים
להוריד כביסה
ניקיון יסודי פעם בשבוע הגדולה איתי

כל השאר אני עושה די לבד אבל כמו שרשמתי לא מתבלגן יותר מידי

אה..הכי חשוב כל מה שאפשר לזרוק לזרוק!!
ככה הבית לא עמוס ואין בלאגן
זה ממש שונה כשהקטנה בת 5..באר מרים
אצלי יש 3 גילאי 6 ומטה והם עושים 85% מהלכלוך והבלגן..

ואם יש תינוק זוחל או יונק בבית זה ממש מוסיף לחוסר הפניות והיכולת שלי לנהל את הבלגן..
לגבי הפניות את צודקת הרבה יותר קשהאור123456
אבל לגבי הלא לשמור דברים מיותרים ולהרגיל לשים במקום מגיל 3 אני חושבת שאפשר
תודה! הלוואי...מתואמת
הדרך שלך נשמעת מעולהטל..
מה שמקשה עלי לאמץ אותה זה שאם כמוך אני עושה הכל מייד, אז תמיד יש משימות עוד ועוד ואז אני לא פנויה לילדים.
יכולה כל האחרצ לעבור ממשימה למשימה כביסה, כלים, גיהוץ, ארגון,
אבל אז איו פנאי לשבת לשחק עם הילדים.
ואני מעדיפה להיות פנויה אליהם לשחק איתם בנחת אחרי שכל היום לא ראיתי אותם.
אם יש נוסחת קסם לשלב אשמח ללמוד..
קטונתי מלייעץ. אבל אולי כמה כיוונים קטנים...קופצת
קודם כל אני באופי שלי מאוד מסודרת ונקיה וזה משהו שחשוב לי מאוד ומרכיב בסיסי מאוד לשמירת האיזון הנפשי שלי.

אז בגלל שזה כ"כ חשוב לי עד תחילת ההריון הנוכחי הייתי עושה הכל לבד. יודעת שזה לא נכון, טוב וחינוכי - אבל העדפתי לעשות לבד במקום להתחנן לעזרה ולהכנס ללופ הזה של בקשת עזרה - סירוב - כעס מצידי - אכזבה וכו'

ב"ה אני גם מאוד זריזה ותקתקנית אז זה הסתדר מצוין. בעלי פחות אהב את ( חוסר) הענין החינוכי, אבל זרם...

כשהתחיל ההריון הזה( שאגב לא רוצה להיגמר 😅), ולא תפקדתי בכלל בהתחלה. עבודה וישר למיטה וחוזר חלילה... בעלי לא שאל אותי הרבה ותפס יוזמה:
עכשיו ברור שכל מה שאתאר לך מתבסס על יחסים קיימים של דפוסי התנהגות ומשמעת אצלנו בבית. לכן זה יעזור לך (מקווה) חלקית בלבד.
הוא אסף אותם ל"אסיפה משפחתית" שזה זמן שמכריזים עליו מראש בו יושבים כולם לדבר על מה שהיו רוצים לשנות/ להוסיף בבית, והסביר להם את המצב שלאמא אין כוח לסדר ולנקות, ולכולנו לא נעים לחיות בכזה בית וכו'...
אח''כ הוא לוקח דף ועט ורושם את הרעיונות של כולם. ממש את כל הרעיונות לפתרון המצב.
אח''כ הוא מקריא כל רעיון ובוחנים אותו יחד האם הוא טוב/ ישים או לא. במקרה שיש חילוקי דעות, עושים הצבעה והרוב קובע.
בסוף הילדים עצמם הגיעו להחלטה של חלוקת תפקידים קבועה מידי ערב. כל אחד בחר מה הוא רוצה לעשות ועבר על הסדר יום שלו בערב איפה הוא רוצה להכניס את המשימה הזאת.
( הם כמובן יודעים שאם יהיה להם קשה/ ירצו להחליף תפקיד - הם יכולים לבקש ונתאסף לאספה חדשה על מנת לשנות...)

עכשיו מגיע היישום של זה בשטח ופה כמו שציינתי, זה מתבסס כבר על דפוס חינוך שקיים אצלנו. אבל כמה נקודות:
בהתחלה שני הבנות היו עושות תפקידן נאמנה והבן יותר זגזג. בעלי היה משאיר להם על השולחן במטבח לפעמים איזה סוכריה או חמצוץ עם פתק "תודה רבה ל.... על האחריות והדאגה לבית שלנו. אוהבים אבא ואמא". ולמי שלא סידר - לא השאיר פתק.
זה די נתן להם תמריץ לסדר כל יום שמא דווקא בבוקר למחרת אבא ישאיר ממתק על השולחן...

לאט לאט זה נכנס להם ממש כהרגל.
לא יודעת כ"כ איך להסביר מה הוא עושה כשמישהו לא מסדר... אבל מקווה שכמה נקודות כן דיברו אליך מכל המלל.

אם אפשר לתמצת ככה אז אני חושבת אולי שזה לשתף אותם בצורך/ קושי. להקשיב להם. לתת להם למצוא את הפתרון. לסמוך עליהם ויותר לתת משוב חיובי מאשר להתעסק בשלילי = מי שלא משתף פעולה..

בהצלחה!
נשמע מקסים!מתואמת
לוקחת ממך את הרעיון של לתת להם לבחור תפקידים, וגם את הרעיון של לתגמל בצורה קטנה אך מחמיאה.
מקווה שזה יעבוד!
מעניין האסיפה המשפחתיתקורדיליה

ממש יפה.

באילו גילאים מדובר?

מה הסיכוי שיתאים לגילאים קטנים? (שלא ממש בקטע של להתיישב לאסיפות...)

אצלי הולך מעולה!!באר מרים
באחת הפעמים עשיתי אסיפה משפחתית רק עם ה"קטנים" (6,4,2.5)
הכנתי להם כוסות שוקו
ציירתי על דף כל "החלטה" והם הרגישו ממש גדולים שהקשבתי להם וקיבלתי איתם ביחד החלטות..
וואו, ממש מענייןקורדיליה


תודה על התיוג! קוראת ומחכימה כמוך מהתשובות... 🙂קמה ש.
רק משתפת-פורקת על יום שישי האחרון:מתואמת
מכיוון שחדר הבנים+המרפסת שצמודה לו הגיעו למצב מזוויע, ומכיוון שהבנים היו בבוקר בלימודים - החלטתי להשתלט עליו בעצמי.
כשהבנים חזרו הודעתי להם שהיום אני סידרתי את החדר שלהם, אבל מכאן ואילך הוא באחריותם לבד, כי כך צריך להיות.
ומה ענה לי אחד מהשובבים האלה?
"אמא, גם על פינת המשחקים אמרת לנו את זה, שרק אנחנו אחראים לסדר אותה ואת לא, אבל היו כמה פעמים שבכל זאת סידרת אותה..."
(ובכלל היה קשה - ניסיתי לשכנע אותם לסדר באמת את פינת משחקים, ובקושי הלך... ואז חמישה ילדים נסעו לשבת לסבא וסבתא, ושני הילדים שנשארו בבית היו צריכים לסדר בעצמם את פינת המשחקים, בהבטחת פרסים וממתקים... נו, טוב, לפחות היא נשארה נקייה במהלך השבת בזכות הילדים שלא היו )

תוהה מתי יהיה נכון לכנס אותם לאספה בענייני הסדר של הבית... עכשיו אנחנו עומדים לפני החופש הגדול, בשבוע שעבר ערכנו אספה עם תוכניות לחופש - אולי לא נכון "לקלקל" להם את האווירה בעניינים שנואים כמו סדר וניקיון? ומצד שני - בחופש הכול מתבלגן יותר...)
ההפך.. זה הכי הזמן שבעולם!באר מרים
קודם כל לגבי ההתחלה - זה בדיוק מה שאמרתי.
שניים לא יכולים להיות אחראים במקביל.

כל עוד את מחזיקה שליטה על הסדר בחדרים שלהם הם לא יקחו אותה.

תשבי עם עצמך ותחליטי מה באמת עדיף לך:
לשחרר, אבל לגמרי.
או להיות אחראית בעצמך ואולי לתת להם משימות בתחומים אחרים.

לגבי החופש הגדול:
איך תהנו בחופש אם אין אחריות לעזרה במשימות?

אני הייתי קורסת..

אצלי ברור שבחופש אחראים לעזור יותר מתמיד.

כמה נקודות שאצלנו עוזרות:
1. הבוקר שאחרי תשעה באב - "יום שפ"ה" שיפור פני הבית. הרי הביית יהיה הפוך משפת ומיד אחריה צום, והצום יוצא מאוחר שעד שאוכלים ומתאוששים אין כח לכלום. אז בבוקר למחרת מדליקים מוסיקה טובה שסוף סוף אפשר וכוווולם ביחד מאפסים את הבית.אם מסיימים מוקדם - יוצאים אחרי הצהריים למעיין או פארק נחמד לחגוג את תחילת בין הזמנים ..

כללים נוספים של חופש:
כללי מטבח ברורים - כל אחד מנקה את מה שהוא מכין, תורנות כלים ברורה, כללים ברורים מה מותר לקחת לבד ומה חייבים לבקש רשות.

ביום שישי כולם מאפסים את הבית לשבת ואז בעלי לוקח אותם לסיבוב אופניים ונותן לי שעתיים להכין שבת בשקט.

כשיוצאים לפעילות משפחתית: כולם עוזרים בהתארגנות ליציאה 6כולם עוזרים בפריקה כשחוזרים.

נופש משפחתי - עוד יותר.. מדברים על זה מראש שכולם אחראים ואפילו מחלקים תפקידים. וגם תוך כדי הנופש - החוכמה היא להורים ככה שברור לכולם שזה לא שכשמגיעים הם ישר מתפזרים להיות ורק אמא ואבא פורקים ומסדרים אלא האחריות היא על כולם..

בהצלחה רבה!

אני לא מסוגלת לעבור חופש בלי עזרה משותפת מכולם..

תודה רבה רבה!!מתואמת
איפה את מציעה להכניס את הדיבור על הכללים האלה?
היה הכי מתאים לעשות את זה באספה שבה דנו על פעילויות לחופש, אבל כבר אבוד...
בכל אופן - אהבתי את הרעיון של יום שפ"ה אחרי תשעה באב. בהתחלה חשבנו שנעשה טיול ביום הזה, כדי לפתוח את החופש בטוב, אבל אז גילינו שיש לנו תור לאחת הבנות ביום הזה... בדיעבד זה יוצא טוב, כי כך באמת נוכל להשתלט על הבית אחרי הצום ולקראת החופש... אולי מתאים ביום הזה גם לעשות את האספה עם קביעת הכללים לחופש?
הגיוני שמתאים..באר מרים
אצלי הכי עובד לשקף להם שאם אני צריכה לארגן הכל לבד יהיו ממש מעט פעילויות ואם יש עזרה יוכלו להיות הרבה יותר
..
תודה על הרעיון! מקווה שיעבוד גם אצלנו...מתואמת
הכי מאתגרים אותי אלה שלושת האמצעיים - התאומים והבת שאחריהם. מצד אחד הם יודעים לסדר מקסים ולקחת אחריות בצורה נהדרת, אבל מצד שני - הם עוד לא מספיק גדולים (כנראה) בשביל להבין שאני באמת זקוקה לעזרה הזו... (שני הגדולים באמת יותר אחראיים ועוזרים, לפעמים גם מעצמם, אבל הם מתלוננים לפעמים שהאחריות נופלת עליהם יותר מדי...)
אני הודעתי פעםמ.א.
שאם אני מסדרת, אני מחליטה מה לשמור ומה לזרוק.
לילדים מסוימים זה איום די רציני.
הבעיה היא שאין לי לב באמת לזרוק להם דברים...מתואמת
לפעמים עושה את זה עם כל מיני יצירות או משחקים שנראים שבורים, וכשהם כועסים אני מסבירה להם שאם הם היו מסדרים הם היו יכולים לשמור את הדברים - אבל זה לא עוזר בשביל הלקח לפעם הבאה...
תראי איך הוא קולט השובב הזה..המקורית
הוא ראה שהורדת מהם את האחריות אז הם פשוט החזירו אותה אלייך..
זה באמת דורש כוחות אבל אני מסכימה מאוד עם מה ש@באר מרים כתבה למטה. אם לא יהיה שינוי יהיה לך עוד יותר קשה
כן, הם קולטים הכול...מתואמת
אני פשוט לא יודעת איך להסביר להם בצורה ברורה את האחריות שלהם
גם כשאני סתם מבקשת בסוף היום שיסדרו - הם כל כך שקועים במשחק, שהם פשוט לא שומעים אותי...
אני יכולה להגיד לך מה עבד אצלי..עד לא מזמןהמקורית
הייתי ממש מתוסכלת מזה.
הרמתי את כל המשחקים הנגישים עם החלקים הקטנים וריכזתי במקום אחד. לקל לי חצי יום עבודה אבל היה שווה, עדיף מאשר לאסוף כל יום מיליון משחקים ולמיין
והבהרתי להם שיש כלל חדש - אם הם לא אוספים משחק - לא מוציאים חדש. אני עוזרת להם לאסוף לפעמים כי הם עוד קטנים אבל בגדול הם קלטו את העניין מעולה ועכשיו כבר שבועיים מאז הם כמעט לא צריכים את העזרה שלי.
בנוסף, כדי לצאת לשחק בחוץ צריך שהבית יהיה מסודר.
הייתי ממש אסרטיבית ובינתיים זה עובד. הם מנסים אותי כל הזמן אבל אני לא מוותרת להם

זה קצת שונה מהגישה של @oo כי אני רק בהתחלה אבל השאיפה היא בסוף כן להגיע למקום שזה חלק מהשגרה בבית. ביום שישי האחרון נגיד, עשינו מבצע ניקיון לכבוד שבת קודש כי אנחנו מקבלים את השבת בהדלקת נרות כשהבית מצוחצח רק שאני בדרכ הייתי זו שעובדת קשה. השישי האחרון הם ממש נרתמו למצווה ואני משבחת אותם ואומרת שכמה כיף שנקי ומסודר ואיזה כיף לשחק כשהבית מסודר והם זורמים ב"ה
מה גם ששמתי לב שכשהם משחקים בכמה משחקים במקביל בגלל הבלאגן, הם לא מרוכזים מספיק. נראלי זה משפיע
תודה רבה!מתואמת
אצלנו זה קצת שונה, כי משחק אחד שלהם כולל הרבה משחקים... (הם בונים יישוב לפליימוביל. אז מלבד החלקים של הפליימוביל צריך גם מגנטים. וקפלות. וקליקס. ופלסטלינה. וניירות. וקופסאות. וארגזים. ועוד כל מיני פיצ'פקס קטנים. ובמקביל יש את הילדה שמעדיפה לבנות בתים לבובות. אז היא זקוקה לקרטונים. ולכלי מטבח. ולעגלות. ולבדים ושמיכות בשביל מיטה. ולבגדי בובות. ולחבל קפיצה שיהפוך להיות חבל תלייה לבגדים.
הבנת את הרעיון...)
אני מנסה לפחות לתחם את המשחקים שלהם לפינת המשחקים שבסלון, אבל גם זה לא תמיד הולך. (כי הפליימוביל הולכים להקים יישוב חדש! ומה יותר טוב מליישב את השממה שמתחת לשולחן המחשב? וגם הבובות עוברות דירה! ובשביל זה הכי טוב להשתלט על חדר האורחים...)
וזה עוד בלי לדבר על כמויות היצירות שהולכות פה כל יום... לפחות עכשיו הם מתחילים לקלוט שצריך לשמור על רצפה נקייה, לרגל התגלגלויותיה של התינוקת ברחבי הבית, אבל ייקח להם זמן ליישם...
אז להגביל לחדר אחד או מקום אחד בביתהמקורית
ואם הם לא אוספים לא לאפשר.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.. אני מבינה שחשוב לך לאפשר אבל זה משמעותי בלאגן בחדר או פינה אחת או בכל הבית. לדעתי גבולות כאלה יעשו שינוי
זה מה שאני עושה, אבל זה לא תמיד עובד...מתואמת
לא להתייאש 👍המקורית
אמן...מתואמת
תשמעי.. נשמע שהילדים שלך ממש יצירתייםבאר מרים
ומאוד מפתחים את הדמיון שלהם וזה מעולה!

יש אפשרות נוספת:
לזרום איתם ולהבין שכרגע בשבילכם התועלת במשחקי הדמיון המורחבים והמפותחים עולה על המחיר של הבלגן והעמידה על עקרונות סדר.

ואז אפשר רק לשים גבולות קצה:
למשל שבכל יום חמישי אוספים ומאפסים הכל ובין ראשון לחמישי את מרשה להמשיך לפתח את המשחק.
או למשל להגדיר חדר שבו מותר לבנות את כל היצירתיות הזאת...

ככה מצד אחד את נהנית מהיצירתיות ולא חוסמת אותה
מצד שני את לא משקיעה המון אנרגיות של סדר ואיסוף
ומצד שני תוחמת את הבלגן ואמפשרת לכם להתנהל בתוכו..
תודה! הם אכן יצירתיים מאוד, ואני ממש מברכת על זה!מתואמת
ובאמת תחמתי את המשחקים לפינה (יחסית גדולה) בסלון (פשוט הזזנו את הספה מהקיר, וכך נוצר מרחב מאחוריה בשביל לשחק), ובאמת הכלל הוא שבמשך השבוע הכול יכול להישאר שם כפי שהוא ורק בחמישי בערב מסדרים.
הבעיה מתחילה כשהם רוצים להתרחב ו"לעבור דירה", כמו שתיארתי...
וגם - ליצירות עוד לא מצאתי מקום מוגדר. הן מאוחסנות בחדר האורחים (שאנחנו כרגע בהתלבטות אם להפוך אותו לחדר של הגדולה), אבל אני לא רוצה שהם יעשו את היצירות שם, כדי לשמור על ניקיונו היחסי, וגם כי מאוחסנים שם עוד הרבה דברים שהם עלולים לפגוע בהם...

אולי באמת אני צריכה לומר לעצמי שככה זה, וזהו? שב"ה שיש לי ילדים יצירתיים (הלוואי שגם אני אצליח לבצע כמותם את היצירתיות שלי), ושכל עוד הם ילדים - הבית ייראה כמו שהוא נראה?
אבל כנראה באמת כדאי להגדיר גבולות גזרה... (אחרי אחת הלידות חמותי באה לעזור לנו ודי הזדעזעה... היא אמרה שזה לא בריא והיגייני לגדל ילדים ברמת בלגן ולכלוך כזו )
מה לדעתכן חייב שיהיה בבית נורמלי יחסית? אילו גבולות גזרה מבחינת הסדר והניקיון? (לא ברמה של חמותי, כמובן... שאגב גידלה שלושה ילדים עם עוזרת צמודה...)
אני חושבתoo
שיצירתיות לא יכולה לבוא על חשבון דברים אחרים וסדר ונקיון בסיסיים קודמים לכל יצירתיות.

אני מרשה ליצור מה שרוצים, אבל בסוף היום זה צריך להיות במקום מוגדר, נקי ושלא מפריע למהלך התקין של הבית.

אם מסדרים פעם בשבוע, מצטברת עבודה שקשה לעשות. כשמתרגלים לבלגן קשה לסדר ולשמור על סדר. כשמתרגלים לסדר מרגישים את הצורך בו וזה מרגיש יותר קל ופשוט לסדר.

תודה! זה מה שאני שואלת -מתואמת
מה נחשב בעינייך לסדר וניקיון בסיסיים...
לסדר ולנקותoo
כל יום את כל הבית.
לא חייב להיות מבריק או שיראה מוזיאון, אבל כל יום מראה כללי מסודר ונקי.
מתואמת
מה כולל הסדר? רצפה? שולחנות? מיטות מסודרות יפה? כלים מודחים?
ממש בכל הבית?
כןoo
כל הבית.
זה בסדר שמתפספסים לפעמים דברים קטנים פה ושם, אבל שהכיוון הכללי שמסדרים הכל כל יום.
תוהה כמה זמן ביממה נצטרך להקדיש לצורך זה...מתואמת
אגב, היום אמרתי להם שצריך לסדר חמישים דברים לפחות ברחבי הבית. לשם שינוי, הם גם הקשיבו לי. זה באמת תרם קצת למראה מסודר יותר, אבל לא מספיק...
אם מסדרים כל יוםoo
אז כל משימה לוקחת כמה דקות.

נניח לשטוף כלים של יום אחד או לטאטא רצפה של חדר או לשים מכונה או לקפל מכונה או לתלות או לסדר משחקים או לסדר חדר.

אם כל משימה לוקחת כמה דקות, אז סה״כ עובדים במצטבר נניח שעה ואם משהו חולק איתך את העבודה אז פחות.

אני חושבת שבבית מבולגן כולם עובדים יותר מאשר בית מסודר ועדין הבית נשאר מבולגן (עובדים בלחפש דברים, בלהזיז בלגן ולכלוך ממקום למקום, בלנסות להניע אחרים לסדר ולנקות), אבל כולם בטוחים שבית מסודר זה יותר עבודה (שזה כמובן לא נכון)
המ... אצלנו בתוך יום אחדמתואמת
כבר הבית הפוך כולו
בעבר - בשביל סדר בסיסי ממש בסלון-מטבח לקח לי לכל הפחות עשרים דקות. בשביל יותר מזה נזדקק לשעה לפחות, שכולם יחד עובדים, וזה לא כיף...
משימותoo
שעושים אותם כל יום, בדר״כ הזמן שלהם מתקצר מפעם לפעם.

אבל יכול להיות שיש לך יותר מידי עבודה שהילדים מייצרים, אין לי נסיון עם הרבה ילדים..
כנראה... מתואמת
את יודעת בית מבולגן זה לא דווקא כלים או כביסה...חילזון 123
זה משחקים, שאריות של יצירות, מבנים שהילדים בונים, תחםושות של משחקי דמיון, צינורות, פליימוביל, לגו, מגנטים, בובות קטנות, ניירות שעוזרים לפליימובילים לעשות כל מני דברים וכו וכו.
זה דברים שיכולים להגיע לבלאגן מושלם תוך שעתיים בבית שהעה מבריק...
במיוחד שכל קבוצת ילדים מתעסקת במשהו שונה ולהוסיף לזה תינוק שפתאום הסתובב בטעות עם ביסקויט ברגע של חוסר שימת לב...

אז אםשר להגיד בואו נוציא משחק אחד...
כשיש הרבה ילדים יצירתיים זה לא ממש ריאלי, וגם דורש הרבה יותר מדי תיווך של האמא.
בדיוק....הבעיה שלי אישית זה פחות הכביסה והכליםיעל מהדרום
לק"י

זה הסלון, שרצפתו זרועה במשחקים, טושים וכו'.

לי אין כח לרדוף אחרי זה כל יום. כן לפעמים מבקשת מהילדים לסדר לפני שממשיכים הלאה למה שרוצים, וגם עוזרת להם.
אבל הבלגן כן מפריע לי. כשמסודר יש לי הרבה יותר חשק לעשות דברים נוספים.
ורק אוסיף ש וסף על כל הנ"לבאר מרים
80% מהבלגן הוא מה שילדון בן שנתיים וחצי מצליח לעשות כשכולם עסוקים ולא שמים לב...
גם אצליoo
בן השנתיים מבלגן ומלכלך, אבל גם לנקות ולסדר אחריו זה מס׳ דקות לכל משימה ולא משהו ארוך וקשה.
כשיש לך זמן פנוי בליחילזון 123
להצטרך להתייחס לעוד מליון משימות וילדים
וכשהבלאגן שהוא עשה לא מתפזר בין שאר המשחקים וכו שמפורטים לעיל...
אםoo
מדובר בהרבה ילדים קטנים צפופים, אני מסכימה שזה עומס קשה.
גם הרבה גדולים יוצרים עומס..חילזון 123
עומס בבלגן?oo
עומס במשימות?
שניהם...חילזון 123
וכמה זמןoo
לוקח לסדר משחקים ויצירות פזורות?

ואם לא סידרת, כמה זמן את מבזבזת בלדלג על המכשולים וכמה בלגן זה עושה במוח ומפריע להתרכז בעשיה של דברים אחרים?

מניסיון שלי תמיד יותר קל לסדר מאשר לא לסדר, אי סדר מבזבז הרבה יותר אנרגיות ועצבים מלסדר.
בסדר הכל נכון בתאוריהחילזון 123
אני חושבת שמי שלא חווה את הכמויות פשוט לא יכול להבין.
וכן, זה לוקח הרבה זמן.
וכן, אין לי ערב פנוי שמתחיל ב7 וחצי.
לא היהoo
לי הרבה שנים ערב פנוי ב7 וחצי..
הקטן שלי הולך לישון ב9, אני מנקה ומסדרת אחריו בזמן שהוא ער.
בסדר כל הכבוד לך. באמת. מה שאני מנסה לומרחילזון 123
זה שקחי בחשבון שזה לא פשוט להשליך את ההצלחה לכל סיטואציה שלא תהיה.

היו תקופות שחשבתי שהכמה ילדים שלי מתנהגים בצורה X רק בגלל שחינכתי אותם ככה טוב. ואני מקשיבה להם וכו'.
ואז הגיעו תקופות אחרות וילדים אחרים עם אופי אחר, ועומס אחר וגיליתי שזה לא פשוט כמו שחשבתי...
לא אומרת שלא צריך לחשוב על רעיונות ולהשתכלל וללמוד אבל לשים את הדברים בפרופורציה.
אניoo
מכירה סיטואציות מורכבות בחיים, הן קיימות גם אצלי.

אני לא מאפשרת לסיטואציות לנהל לי את החיים, אלא אני מנהלת אותם במסגרת היכולות שלי.

יכול להיות שאם הייתי בוחרת להביא הרבה ילדים, הייתי נכנסת לעומס בלתי אפשרי שהיה מנהל אותי.

לי סדר נראה דבר בסיסי, שאין הרבה דברים שקודמים לו. אבל מקבלת שיש הרבה אנשים שלא רואים בו בסיס ומתעדפים משימות אחרות על פניו.
נכון, יש זמנים שזה באמת די מהר לסדריעל מהדרום
לק"י

(לפחות אצלינו. רוב הבלגן מתרכז בסלון).
אבל יש תקופות עייפות (כמי הריון) שאין כח לזוז.

וחוץ מזה, שנראה לי שהילדים נהנים לשחק דוקא כשהכל מסודר. והמשחקים נשלפים בחדווה
תודה שתיארת את מה שהולך אצלנו...מתואמת
חח 🙈כיוונתי לדעת גדולים...חילזון 123
דווקא את גדולה ממני מתואמת
מסכימההמקורית
בעינייהמקורית
וזה מה שאני עושה -
1. רצפה מפונה
משחקים בקופסאות ייעודיות
יצירות בשקיות או בקופסה המיועדת לכך
לא אמורים להישאר דברים מפוזרים ברצפה ולכל דבר צריך שיהיה יקום. מה שאין לו מקום מבחינתי צריך להיות בפח.
2. בגדים צריכים להיות בכביסה או בארון.
3. שולחן מפונה בלי כלים עליו עם שאריות של אוכל - ישר לזרוק לפח אחרי הארוחה
לא משאירים אוכל בחוץ
תודה רבה!מתואמת
בעצם מה שהייתי עושה בעבר. הלוואי שאצליח לחזור לזה...
(כלים - מותר מבחינתך שיישארו בכיור?)
לפני שהיה לי מדיח - כןהמקורית
לא משאירה עליהם שאריות של אוכל אלא מרוקנת לפח ושופכת עליהם מים וסבון וזה יכול לחכות למחר
טוב, זה באמת עקב האכילס שלנו מתואמת
חולמים על מדיח, אבל לא מצליחים לעשות את הצעדים הנדרשים בשביל זה... (למצוא מישהו שיבוא לראות אם בכלל אפשר לעשות אצלנו הכנה למדיח, לעשות את ההכנה עצמה, למצוא מדיח טוב שיתאים... וזה שבעלי לא מאמין שמדיח מנקה טוב באמת - לא תורם לזירוז העניינים...)
זה עניין של להרים טלפון ולשלםהמקורית
אם זה במסגרת היכולות הכלכליות שלכם.
האמת, זו פאסיביות שמזכירה לי קצת את ההורים שלי, אם יורשה לי. לא בביקורתיות- אלא כגישה לכל מיני דברים שאני שמה לב אליה.
מותר לך כמובן לחיות ככה , אבל בעיניי דברים יכולים להראות אחרת.
יש בזה משהומתואמת
אני פשוט קשה מאוד-מאוד עם טלפונים. אפשר לומר שזו מעין חרדת טלפונים
ובעלי עסוק מאוד... ועד שיש לו זמן לעשות טלפונים - אני מעדיפה שהוא יקבע תורים וכדומה...
זה לא תירוץ, אני יודעת, אבל זה המצב 🤷‍♀️
מבינה אותך ❤️המקורית
כמו שאמרתי, גם אמא שלי כזו אז אני רואה את הקטע הזה גם אצלה. ומאחר ואני מאוד דומה לה, נאלצתי בעצמי להתמודד עם זה. עבר בשלום ב"ה, אבל עם הרבה מאמץ יש לומר
אולי בהזדמנותמתואמת
אפתח שרשור של בקשת טיפים להתמודדות עם זה...
אני רואההמקורית
ש@בארץ אהבתי כתבה לך למטה כמה דברים טובים בתור התחלה
את מזכירה לי את עצמי מפעםבארץ אהבתי
היתה לי ממש חרדת טלפונים לפני החתונה.
ברמה שאמא שלי היתה מתקשרת למרפאת שיניים כדי לבקש מהם שיתקשרו אלי לקבוע לי תור (היא לא רצתה לקבוע לי כי לא ידעה תמיד את הלו"ז שלי..).

אבל אחרי החתונה לא היתה ברירה, כי גם בעלי לא אהב בכלל לעשות טלפונים. אז לא יכולתי להפיל את זה עליו. שנינו היינו חייבים לקפוץ למים ולהעיז להתקשר כשצריך.

בהתחלה היה לי ממש קשה.
עם הזמן זה נהיה יותר קל. היום מוזר לי בכלל להיזכר כמה זה היה קשה לי פעם.

מה שעזר לי (לפעמים עדיין עוזר לי):
- להזכיר לעצמי שמי שעונה לי אמור לתת לי שירות. אין לי מה להתבייש. הוא אמור לענות לטלפון שלי ולעזור לי במה שאני צריכה.
- לתכנן בראש (לפעמים גם בע"פ אם צריך) את המשפט הראשון שאיתו אני פותחת את השיחה.
- לקבוע לעצמי זמן שאני צריכה להתקשר, אם צריך - לעשות לעצמי תזכורת.
- תוך כדי שאני מחייגת, להתפלל לה' שיעזור לי שהכל ילך בקלות, שאני אדע מה להגיד ושהשיחה תזרום כמו שצריך.
- אם אני מרגישה שאני דוחה שיחה מסויימת יותר מידי זמן - אני מנסה לדבר עם בעלי ולבדוק ממה אני חוששת בשיחה הזאת. הרבה פעמים עצם הדיבור על הדברים עוזר לי לשים את האצבע על מה שמטריד אותי דווקא לקראת השיחה הזאת, ואז אחרי שמבררים את הדברים, אפשר לגשת לשיחה בלי הלחץ שהיה קודם.

היום אני בעיקר נופלת על הקטע של לקבוע זמן מתי להתקשר. בעיקר בטלפונים שצריך לחכות הרבה זמן המתנה, ושיש שעות מסויימות לשירות לקוחות, וכשאני עם הילדים או בעבודה זה לא שייך, ולא ממש נשאר זמן אחר.
יש הרבה שיחות שהייתי צריכה לעשות שנדחו ככה מלא זמן.
אבל באמת כשאני עוצרת ובודקת עם עצמי מתי אני כן יכולה לעשות את השיחה שצריך (וגם - אם יש עוד סיבה מתחת לפני השטח שבגללה אני דוחה את השיחה), אני מצליחה לקבוע זמן ולמצוא את התנאים שיאפשרו לי לעשות את השיחה הזאת ולסיים איתה...
תודה רבה על הטיפים!מתואמת
גם אני עברתי כברת דרך ארוכה מאז שהתחתנתי, אף שיש לי את בעלי שלא סובל מחרדת טלפונים כמעט. (בשירות לאומי - אמא שלי הייתה מתקשרת כדי לקבוע לי טרמפים להגעה לדירת השירות... היום - לפני בר המצווה של הבן שלי אני בעצמי התקשרתי לברר על דירות לאירוח...)
אבל עדיין קשות לי הרבה משיחות הטלפון. בעיקר כאלה שכוללות שיחה עם גברים או הסברים מפורטים בנושאים שאני לא מבינה בהם. ולכן - לחפש טכנאי למדיח זה דבר שבעלי חייב לעשות. קביעת תורים - חלק אני מסוגלת בעצמי, וחלק אני חייבת שבעלי יעשה...
מבינה אותךבארץ אהבתי
באמת שיחות עם דברים טכניים מסוג כזה הגיוני שהבעל יעשה, גם אצלנו זה בתחום האחריות שלו...
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה. מקווה שיסתדר לכם לטובה...
גם לי הייתהoo
חרדת טלפונים.
עם השנים זה עבר, בעיקר בגלל העבודה שלי שכוללת קשר עם הרבה אנשים בטלפון.
וואו... זו הסיבה שאני לא מסוגלת לעבודמתואמת
בעבודה שדורשת טלפונים... בעבודה שלי כיום מדי פעם אני צריכה לדבר בטלפון, ואני משקשקת מכל פעם כזו, ובדרך כלל מעדיפה שיתקשרו אליי ולא שאני אתקשר...
לי זה עבר בעקבות עבודההמקורית
עם טלפונית גם כן.
אבל בעיקר - למשל בדוגמה עם המדיח - גם אני טיפלתי בזה אצלנו בבית, קראתי הרבה בגוגל על הנושא וגם שאלתי מיליון שאלות (גם פה בפורום) ואחרי שקיבלתי מושג - בתכלס זה היה ממש קל. הבנתי מה צריך שיהיה כדי שלא יחרטטו אותי ועל השאר שילמתי (פירוק ארון, אינסטלציה, חשמל, המדיח עצמו)

גיליתי שכדי לגשת לנושא מסוים אני צריכה לעשות עבודה מטרימה שלי. אז אני עושה את זה. ויש דברים שעדיין רק בעלי עושה כמו להתמקח נגיד שזה הצד החזק יותר שלו
לדעתי זה ממש עניין של אופיבאר מרים
אני לחלוטין מבינה את הרציונל שמאחורי הדברים של @00 ושל @המקורית , אבל זה כנראה מתאים לאופי ולסגנון החיים שלהן.

אני, למשל, בלאגניסטית באופיי.
אם הייתי מרגישה מחייבת לסדר את הבית לגמרי בסוף כל יום הייתי נכנסת לדיכאון ומתייאשת מהמצב.
זה לא מתאים לאופי שלי.

לדעתי כמו שיש מי שמעדיפה לקנות אוכל קנוי כמ להעמיד מלא סירים מלחיץ ומדכא אותה, ויש מי שמעדיפה להישאר בבית בנחת עם הילדים ולהצטמצם כלכלים כי שילוב בית ועבודה מלחיץ אותה, יש גם נשים שעיסוק תמידי בסידור הבית מלחיץ ומדכא אותן.

אני כזאת.

ולקח לי הרבה שנים להבין את זה ולהשלים עם זה ולהפסיק להילחם בזה..

(מוסיפה: הרבה שנים התביישתי בזה, הרגשתי לא מוצלחת, כלומר כעקרת בית והייתי מלאה דימוי עצמי שלילי בגלל זה. עד שיום אחד אמרתי לעצמי: באר מרים, את מאוד מוכשרת ב x,y,z.. יצירתי, עם ציונים גבוהים וכישרון עצום בתחומים מסויימים בחייך, אבל לא בסדר וניקיון.
כמו שמי שגרועה במתמטיקה והוציאה ציון בינוני בברגות לא מסתובבת כל חייה בתחושת כישלון אלא ממצה את עצמה באפיקים אחרים, אז גם אני - כנראה שאם אשקיע את כל זמני ומרצי בסידור הבית התוצאה תמיד תהיה בינונית אבל בטוח שאני פשוט אהיה בדיכאון והילדים לא יקבלו ממני את הטוב שבי.

אז הפסקתי.
הרפיתי וויתרתי על החלום של "בית מסודר תמיד".
אימצתי חלום אחר של "בית מסודר ברמה שמספיק נעים להיות בו"
הבנתי שמ שיגרום לבית להיות מסודר זה לא אני.
מכיוון שאין לנו תקציב לעוזרת וגם לא מתאים לי להכניס מישהי זרה הביתה, העברתי את רוב משימות הסדר והניקיון של הבית לבעלי ולילדים (הסתדר, דרך אגב, שבעלי מוצלח בזה הרבה יותר ממני ולא נכנס מזה לדכאון..).
הבית לא נראה כמו החלום האידאלי שלי, אבל אני יוצקת לתוכו את התחומים שבהם האימהות שלי באה לידי ביטוי בצורה מוצלחת: אוכל טעים מגוון ובשפע, יצירתיות והמון יצירות אומנות, יציאות לטיולים עם הילדים, משחקי דמיון מודרך, שנשים, עזרה בלימודים ועוד הרבה דברים שממלאים את הבית בטוב שיש לי לתת.
כנראה שזה יותר טוב לילדים מאשר בית נקי ואמא מדוכאת...
האמת שמה שכתבתי זה לא מסודר לגמריהמקורית
בעיניי, אלא ברמת ה- 'מסודר כדי שיהיה נעים בו' כמו שכתבת.
אבל אני מבינה גם את המקום שלך כי אני גם מבולגנת באופיי. אבל אני בחרתי לא להשלים עם זה, בדרך שלי..
אבל יש לי 2 ילדים ומן הסתם הבלאגן הוא אחר מאשר במשפחה ברוכה ורב גילית.
ואני שמחה שאת שלמה עם עצמך ומרגישה בנח. סופו של דבר זה מה שחשוב.
אכן..באר מרים
זה לא שאני גאה בבלגן..

אבל הפסקתי להסתיר ולהתבייש בו.

מקבלת את עצמי שזאת חולשה שלי.
👍המקורית
השאלה היא האם מתואמת במקום הזה או לא כדי לשחרר..
@מתואמת
זו הבחירה שלה..באר מרים
אני כנראה צריכה לעשות את הצעדים לשם...מתואמת
תודה רבה!! מתחברת...מתואמת
מה כולל "בית שנעים להיות בו"?


(ו... מה עושים כשאני לא מוכשרת בשום דבר שקשור בבית? לא בסדר ובניקיון, לא בבישול, לא בהבאת פרנסה משמעותית... אני לכאורה טובה ביצירתיות, שיכולה להתבטא בקישוט הבית וביצירות כיפיות עם הילדים, אבל בפועל אני כמעט לא מגיעה לזה, כשאני מנסה להשתלט על כל הדברים האחרים שהבית דורש ממני...)
את מוכשרת בלהיות אמא לילדים שלךהמקורית
ולהוות עבורם בית. לב פועם. מענה רגשי. דרור ליצירתיות שלהם. חופש עשייה. מדריכה לחיים בדרך שבחרתם.
זה המון!
כל אמא ומה שהיא יכולה לתת.
את לא צריכה להיות שפית או סדרנית על. את צריכה להיות הגרסה הכי טובה של מתואמת.
תודה רבה על המילים החמות והנכונות!מתואמת
בשמחה יקירה המקורית
^^^^באר מרים
כל מילה!!

זה שתהיי עסוקה במה שאת אוהבת וטובה בו יתן לילדים שלך הרבה יותר מזה שתרדפי כל הזמן אחרי המקומות הפחות מוצלחים שלך...
הי הי הייראת גאולה
הגזמת! אני לא מסכימה לשמוע הקנטות על מתואמת הנפלאה!!
את אמא אלופה שיודעת לכתוב סיפורים ולהמציא לפי המצב והצרכים של הילדים, יודעת גם לצייר, מאפשרת לילדים מרחב התנסות ומרחב יצירתי, מעודדת אותם לעצמאות, משוחחת איתם, מקנה להם ערכים ומידות, מעודדת אותם לגדול ולהתקדם ומאפשרת תמיכה מהצד, מניקה הרבה, מצליחה לעבוד עם הילדים בבית, מחברת מזכרות מיוחדות לבר ובת מצווה, כותבת חידות וסיפורים כדי לשעשע ולעניין את הילדים בליל הסדר למשל,
בכל אלו אני מקנאה בך, ובטח בהמשך אזכר בעוד.
תודה, יקרה!מתואמת
אני לא מכחישה את מה שאת אומרת
ובכל זאת - בדברים הבסיסיים של ניהול בית ומשפחה אני לא טובה, וזו עובדה...
מי קבע מהם הדברים הבסיסיים?יראת גאולה
אני חושבת שהכי בסיסי זה חום ואהבה ויחס מגדיל.
לפרנס הרבה נשים משאירות לבעל, פשוט שכך (וגם אני😏),
לא קשה לתאר מקרה קיצון שבו אמא עובדת עד צאת הנשמה ואח"כ חסרת סבלנות לילדים. או לחילופין אמא ש'מכורה' לניקיון וסדר הבית עד כדי הגבלת הילדים ויצירת מתח בבית.
נכון, ישנן נשים שמצליחות להיות אמא טובה בבישול בניקיון או בסדר,
אבל היות שאין אדם מושלם, כנראה שמשהו אחר חסר אצלן,
ב"ה שכך, לכל אחד מאיתנו יש על מה לעבוד הלאה, עד שנסיים את תפקידנו בעולם
תודה!מתואמת
עכשיו השאלה שלי איך עובדים על הדברים שכן חסרים אצלי...
מבינה את ההעדפה שלךoo
בעיני ההשוואה בין בלגן לאוכל קנוי לא מדויקת.

כי אוכל קנוי יכול להשביע כמו אוכל ביתי, אבל בלגן ולכלוך יכול ליצור חסר אצל הילד.
אני גדלתי בבית די דומהבארץ אהבתי
למה שבאר מרים מתארת.
נשמע לי ממש כמו צורת החשיבה של אמא שלי...🙂
לא חושבת שזה יצר איזשהו חסך.
נכון, לא גדלנו עם הרגלי סדר טובים במיוחד. ובתעודה תמיד קיבלתי הערה טובה פחות בסעיף של 'ארגון וסדר'. והיום כשאני חיה בבית מסודר, לפעמים רמת הבלגן אצל ההורים שלי מרגישה לי מוגזמת.
אבל גדלתי בבית שמח, עם אווירה טובה, חונכתי למידות טובות. ואלו דברים שהרבה יותר קשה לפצות עליהם ולהשלים אותם אם הם חסרים. הרגלי סדר למדתי אחרי החתונה (יש דברים שעדיין לא ממש הצלחתי להתרגל, אבל הבית שלנו מתמודד עם זה בסדר....).

(לפעמים כשהייתי קטנה יותר התביישתי להזמין חברות לבית המבולבל שלנו, אז הייתי מסדרת לפני שהן באו. אבל באיזשהו שלב החלטתי שאין מה להתבייש אז הן גם הכירו את הבית שלנו כמבולגן, ועדיין אהבו לבוא אלינו).
כןoo
לא תמיד זה יוצר חסר.
אבל זה עלול ליצור, תלוי ברמת הבלגן, תלוי ברגישות הילד.

בעלי, אחים ואחיות שלו, גדלו בבית מאד מבולגן ומלוכלך. כולם בחסר משמעותי מזה.

זה לא אומר שזה החסר הכי משמעותי, ברור שלא, אני גדלתי בבית מסודר ויש לי חסרים גדולים ומשמעותיים בדברים אחרים.

אבל חשוב להבין שזה צורך של ילדים (וגם מבוגרים) וזה בין הצרכים הבסיסיים
אני חושבת שזה תלוי בתמונה השלמהבארץ אהבתי
לא יודעת מה הסיפור אצל המשפחה של בעלך.
אבל אני חושבת שלהגדיר סדר כצורך בסיסי זה קצת הגזמה.
יכול להיות שיש רמה של בלגן שזה מוגזם.
יכול להיות שזה פוגע יותר בילדים כשזה בא עם נתונים נוספים, אבל בנתונים אחרים זה לא יפגע.

אבל אני חושבת, שכמו שבאר מרים כתבה, יש אנשים שאם הם ינסו לשמור על סדר תמידי, יהיו לזה מחירים יותר קשים.

ובעיני הרבה יותר קל להגיע למחירים של לחץ ומתח סביב סדר, מאשר למחירים של יותר מידי בלגן. וזה תלוי מאוד באופי של ההורים, ובאמת הנטיה הטבעית שלהם לסדר.
לא צריך לחץoo
ומתח סביב הסדר כדי לסדר, אפשר לסדר בנחת.

הרבה מייחסים לסדר וניקיון לחץ/ מתח / אווירה לא נעימה, אבל זה ממש לא קשור לסדר, זה יכול לבוא סביב הרבה דברים ואפשר ללמוד להתנהל אחרת מבחינת התחושות ומה שמשדרים.
שוב, בעיני זה מאוד תלוי בנפשותבארץ אהבתי
יש אנשים שזה הרבה יותר זורם להם לשמור על סדר באווירה רגועה. אני למדתי להיות כזאת, אחרי החתונה. הבית שלנו בהחלט מסודר, אבל אני מרגישה שזה לא עם יותר מידי לחץ או מתח סביב זה (זה לא תמיד קל. לפעמים אני מרגישה שרצון לבית מסודר כן גורם ללחץ, ואני משתדלת לזהות את המקומות האלו ולשנות בהם את ההתנהלות).

אבל יש אנשים שהטבע שלהם שונה. ואצלם - שמירה על סדר מתמיד כן עלולה להביא להרבה מתח. זה לא אומר שהם לא מסדרים, הם כן, אבל ברמה ששומרת על איזשהו איזון של הבית. עם רף הרבה יותר נמוך ממי שחשוב לו לשמור על בית מסודר. וזה מה שמאפשר לשמור על אווירה נינוחה יותר.
(אני אומרת את זה מהיכרות אישית עם אמא שלי... יכול להיות שיש מקומות שהיא היתה יכולה לשפר בהם בלי שזה יביא למתח. אבל ברור לי שאם היא היתה מנסה לשמור על הרף שיש אצלנו בבית, זה היה בהחלט פוגע באווירה שהיתה לנו).
נכון...מתואמת
אם כי תמיד מתארים כמה חשוב שהילד יחזור לסירים מלאים בכל טוב, וכמה זה נותן תחושה של בית (מעבר לזה שזה יותר בריא) -
ואצל הילדים שלי זה קורה פעמיים בשבוע במקרה הטוב...
אשתף מאצלנו:יראת גאולה
באמת יש הרבה בלגן... יש משחקים שהם רוצים לשמור למחר, ולפעמים סתם לא מתאים לי לסדר לבד בלילה...
ובכל זאת,
אם מבקשים רשות להשאיר משחק בנוי (כלומר שלא אסדר אותו גם אני), אני שואלת אותם מהם גבולות הגזרה המדוייקים, ואת כל השאר הם צריכים לאסוף (זה תנאי הכרחי. כי אחרת אני עלולה לאסוף ואתבלבל מה חייב להישאר ומה לא).
כדי להוציא חומרי יצירה הם מבקשים רשות, והדרישה היא שהשולחן יהיה פנוי מכל מה שהיה עליו קודם. אז יחד אנחנו מסדרים את השולחן, או שהם מסדרים ושואלים אותי אם זה בסדר.
חלק מרשימת התארגנות ערב זו משימת איסוף משחקים. והם מאוד אוהבים לעבור על הרשימה ולהתארגן לפיה, ככה שבד"כ הם אוספים לפחות משהו.
כשאני רואה שהם 'עוברים דירה', או סתם פותחים משחק חדש ומחפשים לאן להתרחב, זה אומר לי שנגמר להם המקום לשחק. בד"כ כיוון שיש בו מדי הרבה בלגן, (במקרה כזה אם יש לי כוח, אלך לסדר, כי אחרת זה יחריף. אבל זה דרך אגב) אבל יכול להיות שבאמת מרחב המשחקים אינו תואם לצורך שלהם, במיוחד אם מדובר בכמה ילדים יצירתיים יחד. אמנם אני מפונקת בזה, יש לנו חדר משחקים רחב ידיים, ומותר לשחק גם בסלון, ואני יודעת שזו מתנה שאין בכל בית. עם זאת, ייתכן שכדאי לשקול להגדיר מחדש את מרחב המשחקים כך שיהיה תואם לצורך.
תודה רבה על כל הפירוט!מתואמת
אצלנו עושים יצירות על הרצפה, כי השולחן עמוס בדרך קבע (לא רק דברים של הילדים - גם דברים של הלימוד של בעלי, למשל...)
הייתי מתרחפנת מיצירות על הרצפהיראת גאולה
זה לא מגביל את אזור הבלגן, והפסולת מתערבת עם פריטים יקרים וחשובים שיצרו ובעיניי נראים לפסולת.... וכשיש תינוק זה בגלל מלחיץ, והוא גם יכול להפוך ולפזר.
למזלי אצלנו זה כלל ברור. גם ככה עבדתי על עצמי הרבה כדי לאפשר חומרי יצירה בבית 🙄🙄
דווקא אצלנו זה גם על הרצפה, וזה ממש בסדרבארץ אהבתי
הרצפה מסודרת לפני שמתחילים.
כשמסיימים - מרימים את כל מה שרוצים לשמור, את כל חומרי היצירה שנשארו מחזירים לסלסלה (אני עושה את זה, כדי לסדר אותה כמו שאני אוהבת), את כל הזבל עורמים בצד, ובסוף מטאטאים את כל הלכלוכים הקטנים. זה דווקא לא לוקח הרבה זמן לסדר.
(האמת שכרגע אין לנו תינוק קטן, אז זה אפשרי מהבחינה הזאת. אבל כשהיה לי תינוק, לרוב הייתי שמה אותו במנשא בזמנים כאלו. אולי כן עבדו לפעמים על השולחן, כבר לא זוכרת לגמרי...)

יש סוגים ספציפיים של יצירות שעושים על השולחן (של המטבח, של בפינת אוכל פשוט לא מתאים לזה מבחינתי). פלסטלינה, ברבצק, צבעי מים, אקריליק.
כל השאר - על הרצפה.
נכון, זה באמת מחרפןמתואמת
מצד שני - ככה השולחן לא ניזוק מהיצירות... (יש עליו מפה, אבל עדיין)
גם אצלנו יש משחקים כאלו...בארץ אהבתי
לא כל יום. את המשחקים שמוציאים את כל הבית הם שומרים לזמנים שיש יותר זמן לשחק משחק ארוך - חלק מהימים של החופש, אם אין פעילות מיוחדת אחרת, או שבתות.
וזה באמת יכול לייצר המון בלגן שלוקח הרבה זמן לסדר.

אצלנו זה ממש ברור מאליו שמסדרים בסוף היום (או בשבת - לפני סעודה שלישית).
לפעמים הם לא רוצים לפרק הכל, יש דברים שרוצים להמשיך בהם גם למחר. אבל גם אז - זה לא שמשאירים הכל מפוזר, אלא אוספים כל מה שאפשר, ורק מה שקיבל אישור מיוחד אפשר להשאיר. והכלל הוא שלא משאירים שום דבר במקום שעוברים בו או שמפריע להתנהלות בבית. על השטיח של הסלון בצד זה בסדר. בכל מקום אחר - אם אפשר אז מעבירים למקום שמותר, ואם לא - אז מפרקים.

והזמן שם הסדר הוא זמן שבו כולם צריכים להיות שותפים. אנחנו גם עוזרים, וביחד משתלטים על הכל.
לפעמים עוזר לסדר עם סטופר. לאחרונה יום אחד כשהיה ממש מבולגן אמרתי לילדים שכל אחד ישיר כמה זמן יקח לנו לסדר הכל, ונראה מי היה הכי קרוב לאמת. זה ממש דירבן אותם להזדרז יותר בסידור (בסוף יצא פחות מכל הניחושים - בערך 12 דקות. אבל באמת זה היה נראה יותר בלגן ממה שזה באמת. הרבה מהבלגן היה של כריות ושמיכות שתפסו הרבה מקום אבל לקח כמה שניות לסדר...).

יצירות זה יותר מורכב, כי אם זה יצירות בתלת מימד - צריך אחר כך מקום לאחסן אותן...
אצלנו גם אוהבים לעשות יצירות מהרבה חומרים (יש לנו סלסלת חומרי יצירה גדולה עם המון חומרים מיוחדים), אבל אני נותנת להם לעשות בעיקר יצירות דו-ממדיות (ציורים, שלטים, קישוטים לסוכה, כרטיסי ברכה לבני משפחה וכדו'). כשמסיימים את היצירה - כל החומרים חוזרים לסלסלה, ואת היצירה תולים על הדלת, או על הקיר החדר, או שומרים לסוכות, או שולחים למי שהכנו לו (או שומרים עד שנפגוש אותו).
יצירות תלת מימדיות אני מאפשרת לעשות כשהבת שלי למשל מקבלת משימה בכיתה לעשות עבודה יצירתית על משהו שלמדה שם, ואז כולם משתתפים ובסוף שולחים לכיתה (וכשזה חוזר הביתה אז זורקים. כמובן אחרי שצילמנו...).
מבחינתי מה שאין מקום לשים אותו זה משהו שאני לא רוצה להיתקע איתו, כי זה הכי מייצר בלגן. ולכן זו ההתנהלות שלנו בנושא.


אני משתפת במה שהולך אצלנו. רק כדי לתת כיווני חשיבה, אולי משהו מזה יוכל להתאים גם לכם.
אבל ברור שהבית שלכם אחרת, ומה שהולך אצלנו זה לא מה שצריך להיות אצלכם. תיקחי מה שמתאים לך, ותתאימי אליכם...
תודה רבה! נתת לי כיוונים למחשבה...מתואמת
תודה גם על התוספת בסוף. באמת צריכה לראות איך כל זה מתאים לנו...
אצרקציות במחיר נורמלי לבן 11, למי יש רעיון?בת אל123

מחפשת לגילאי 11-4, באזור המרכז במחיר שפוי או שיש הנחה למחזיקי כרטיס אשמורת.

תודה.

תיכנסיעוד מעט פסח

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

מה זה מחיר שפוי ואיזה סגנון של אטרקציות?חילזון 123אחרונה

מעבר דירהקרובה
עבר עריכה על ידי קרובה בתאריך א' באב תשפ"ו 9:54

שלום. אשמח לעצתכן..

אנחנו זו''צ, עוברים עוד מעט דירה ומתלבטים בין 2 אופציות...


 

א. דירה קטנה וחמודה, היתרון שזה קומת קרקע, החיסרון שזה חדר וסלון.

ב. דירה גדולה, 3 חדרים, חסרון שזה קומה 3...


 

מבחינת הריון עצמו ואח''כ ותינוק, מה עדיף? לסבול קומה 3 בלי מעלית אבל יהיה עוד חדר או להסתדר כמה שאפשר עם תינוק בחדר ובלי שידת החתלה וכו'?

או שיש עוד נקודות שלא חשבתי עליהן?


 

ואם הדירה של החדר וסלון- עד איזה גיל של התינוק זה עדיין אפשרי ואם יש טיפים איך לסדר את זה...


 

תודה!!

נקודות למחשבה124816

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.


שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.


לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  


מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

רוצים להישאר באזור בשאיפה הרבה זמן...קרובה

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

בהתאם אליכם124816

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

קומה שלישית בלי מעלית עם תינוק זה סיוטאורי8אחרונה
במיוחד אם את צריכה גם לעלות את העגלה. אני ברחתי כשהתינוקת היתה בת חצי שנה, אי אפשר היה להשאיר עגלה למטה .  מבחינת תינוק בחדר הורים. אני משאירה המון זמן, הנקתי עד גילאים מאוחרים( שנה וחצי) וכל עוד התינוק ינק הוא היה בחדר,שלי, ככה ישנתי טוב יותר. וגם אף םעם לא היתה לי שידה. אבל לתינוק יש ציוד, בגדים, כשגודל קצת, משחקים, עגלה, השאלה אם יש מקום בדירה הקטנה? 
מוזמנת לכתוב בפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אובדת עיצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.


אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.


בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.


ועכשיו זה…


פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??


אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.


ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

מתואמת

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מנסה לענותפילה

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

לפני הכל שולח חיזוקזיויק

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.


אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

זה פורום לאמהות. בבקשה לא להגיב פהיעל מהדרום
ממש קשה כאמא5+אחרונה

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

פעילות לקיץאבןישראל
רעיון לפעילות משהו בסגנון של לונה פארק במחיר שפוי?
איפה בארץ?אמהלה

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

זורמים על מיקום חוץ מאילת והערבהאבןישראל
תודה על הרעיונות, אסתכל באתרים
לחפש הטבותעוד מעט פסח

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

מוסיפה- גם דרך הבנקים (נניח בלאומי יש הטבות..)יעל מהדרוםאחרונה
מחפשת רעיונות ליציאה כיפית לקייטנת אמהותמתיכון ועד מעון

באיזור מערב השומרון או פ"ת, כפר סבא, בעלות סבירה.

לבנות בכיתה ד' ולבנים בכיתה ו'

פארק אפק?טארקו

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

וויט פול בפתח תקווהאמהלה
תודה למי שענתהמתיכון ועד מעון

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

כיתה ו' אולי מוזיאון בנק ישראל בת''אחילזון 123

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

מה את חושבת על מוזיאון האדם והסביבה?מתיכון ועד מעון
לא הייתיחילזון 123
שמעתי עליו דברים טוביםעלמא22
אבל לא הייתי 
מוזיאון על בנק נשמע לי משעמם גם בגילי🙊יעל מהדרום
הייתי שם עם ילדותחילזון 123

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

הם אוהבים רכבת?אנוני.מית

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

בירושלים ישלפניו ברננה!
ראיתי שפתחועוד מעט פסח

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פארק ידידיה זה הבית...מתיכון ועד מעון

פחות אטרקציה ללכת לשם

אולי מוזיאון אלי כהן בהרצליה? לא הייתי בעצמיחילזון 123
בשומרון יש הרבה מעיינות5+אחרונה

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

ילדים בנסיעה לעיר אחרתאנוני.מית

באיזה גיל מבחינתן זה לגיטימי?

 

בן ה14 שלי שבר לעצמו את המסך של הטלפון והמעבדה הרשמית של היבואן זה באיזה חור ליד מודיעין (ישפרו למי שמכירה). הוא רוצה ליסוע לשם. אני לא מוכנה ליסוע איתו וגם אבא שלו לא.

 

אפשר ליסוע לשם ברכבת ומשם ללכת ברגל או משהו כזה. כמה זה סביר לדעתכן לבד? מאזור ירושלים.

נסיעה אולי בסדרפילה
אבל מה לגבי מעבדה עצמה? הוא מספיק בוגר בשביל זה? הם בכלל ידברו עם בן 14?
הנסיעה נראלי בסדר גמורניגון של הלב

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

לא היתי נותנת לו ליסועאורי8
נראה לי נסיעה מסובכת. ולעמד מול המעבדה . עדיף לתקן בחנות כלשהיא בירושלים ולשלם. 
הטלפון עובד וזמין?רוני 1234

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)


את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?


אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

כבר ביררנו כמה זה יעלהאנוני.מית
הבעיה רק הטירוף שלו שהוא לא מוכן לרצות לתקן במקום אחר. והשאלה כמה לזרום איתו על זה...
הבת שלי בגיל הזה נוסעת הרבה בבין-עירונירוני 1234
אני לא רואה בזה בעיה, אלא אם כן הטלפון ישאר שם לתיקון ואז הוא חוזר הביתה כשהוא "מנותק קשר".
אני חושבת שזו לא הליכה קצרה וברורה...כתר הרימון
עדיף רכבת מודיעין מרכז ומשם אוטובוס פנימי. 
לפי מה שאני מכירה, אבל לא מעודכנתאוזן הפילאחרונה

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש


רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

גם אני פה בענייני חופש גדול כולנה

אם הייתם צריכות להמליץ על נושא/ספר לימוד לחבורת בנות מסיימות יסודי, מה הייתן ממליצות?

יכול להיות משהו בלימוד עצמאי או קבוצתי עם הורה.


ילדה מסיימת כיתה ח שאין לה תחביבים יותר מדי, והייתי רוצה לעזור לה למצוא, איך הייתן ממליצות לגשת לזה?

שמתי לב שהיא כן אוהבת ומתעניינת בסיפורים של אנשים, כל מיני ראיונות שעושים כמו רגע של חכמה, או כאלה שיש בהידברות. איך אפשר לפתח את זה?


הייתי שמחה להמלצות לספרים או סרטים ביוגרפיים על אנשים חשובים בהיסטוריה, משהו שמעניין וזורם לקרוא, במיוחד דמויות של נשים, ואם דתיות אז בכלל.


תעזרו לי ברעיונות לקראת החופשבארץ אהבתי

השנה בעז"ה תהיה לי תקופה של כמה שבועות שרק הגדולים בבית (בני 7.5, 10 ו-12.5), והקטנים עדיין במסגרות.

רוצה לעשות להם 'קייטנה' עם תוכן, ולא סתם לקום בבוקר ולחפש מה לעשות (בעיקר לשני הבנים הקטנים יותר. הגדולה אולי תצטרף למה שיהיה מספיק מעניין, אבל זה לא חייב להיות מתאים גם לה).


בשנים קודמות הם רצו שיהיה להם גם זמן מסך, ניסיתי לתת זמן מוגבל כל יום ובפועל זה תמיד התארך יותר ממה שתכננתי ולא עבד לנו טוב.

לכן הפעם חשבתי לנסות פורמט אחר:

לכל שבוע יש נושא כללי שבו אנחנו עוסקים. בכל יום יש פעילות/לימוד שקשור לנושא. כל יום יש 'חוג' קבוע (נגיד - יום ראשון זה חוג ציור, שני - חוג מוסיקה, וכו'), וביום חמישי יהיה חוג מחשב שבו אפשר ליצור משהו במחשב (מצגת או משחק) שמסכם או מתייחס לנושא של השבוע.


אשמח לרעיונות -

- לחוגים שאפשר לעשות כל שבוע

- לנושאים שאפשר להעביר את השבוע סביבם

- לסתם רעיונות לדברים נחמדים לעשות עם ילדי בית ספר חמודים

- לעוד כיווני חשיבה

וואי אני רקDoughnut
איזו אמא משקיענית! הציפיות שלי הן רק לעבור את החופש בשפיות😅
כמה רעיונות שעשיתי שנים קודמותעל הנס

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.


נושאיםמדברה כעדן.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

כמה רעיונות:הגברת מהירח

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון


נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל


וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

חוג ברייקדאנס למתחילים ביוטיובביו
יש לי 2 מקורות - מקווה שיעזורhameiri13
עבר עריכה על ידי מתואמת בתאריך ט"ו בתמוז תשפ"ו 16:11

 

 

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

 

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

 

 

הפורום הזה נועד לנשים בלבד.מתואמתאחרונה

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).

אולי יעניין אותך