לפני שלושים שנה בערך נכתב הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" שם הסופר מסביר על הבדלים פסיכולוגיים בן גברים לנשים (באופן כללי ומכליל) 
ואחד הטענות שלו זה שנשים יותר אוהבות לשתף ולדבר על החלושות והקשיים שלהם. וגברים פחות פתוחים ופחות מספרים מה הם עוברים. 

אבל ג'ון גרי ומביא מספרים וניסויים שהוא עשה וכשהוא כותב בספרו שבאופן כללי על עשרות אלפי אנשים זה נכון בתשעים אחוז אני נוטה להאמין לו.
ב, כשכתבי להכליל הכוונה היא שיש יוצאי דופן

המהותי ביניהם. קראת את הספר?

סליחה על הבורות

שבו יש שני אנשים שרוצים בקשר. והקשר הוא עובדה קיימת.
הם לא עוסקים בכלל בשאלה האם אנחנו מתאימים זה לזה ברמה הבסיסית.
שני אנשים שרוצים לחיות ביחד, יש ביניהם פערים. כאן המורכבות מתחילה. ופה יש את ההבדלים בין השיטות השונות.

אבל בדייטים יש שאלה על עצם הקשר.
ויש פחדים שנובעים מהשאלות האם למסד את הקשר? מה זה אומר שאני הולכת עכשיו להיות נשואה? ונשואה איתו במשך 80 שנה? האם הקשר יצליח? מה הוא חושב על עצם הקשר? מה הוא חושב עלי? מי בכלל רוצה להתחתן איתי? ועוד שאלות רבות שלא רלוונטיות, לפחות לא באותה המידה לזוג שכבר נמצא בקשר ממוסד.

לכן דווקא בדייטים, יכולה להיווצר תופעה הפוכה שלא משקפת את הגבר או את האשה.
ואני חושש שזה הולך יותר לכיוון של חוסר כנות מאשר לכיוון של כנות. כי כשיש פחדים, הנטיה הטבעית היא לא להתגבר עליהם.

בכל זאת, מדובר בספרים חשובים. אבל אני חושב שביחס לדייטים צריך לקחת אותם בעירבון מוגבל כי יש שם (בדייטים) שיקולים וגורמים נוספים

לפני כל ניתוח זוגי הוא מנתח כל סוג מין בפני עצמו.
הוא מנתח את הגבר בלי קשר לאישה ובאופן כללי בלי קשר לקשר וכן להפך ורק אז הוא עובר לניתוח המצב במהלך קשר או במהלך "יציאות" או איך שהוא לא מגדיר את זה שמה.

זה ספרים שבהחלט צריך לקחת בעירבון מוגבל כי כתבו אותם גויים ודייטים אצלנו זה קצת שונה.
אבל באופן כללי יש בו הרבה דברים נכונים ומעניינים גם בלי קשר לקשר אלא בהקשר לאדם בפני עצמו.

מסכים שבדייטים זה יכול לעבוד הפוך אבל באופן כללי ונראלי שבדרך כלל זה לא. יש יוצאי דופן ואולי הרבה כאלה אך ברוב המקרים אני חושב שיש דברים די דומים. 

זה בדיוק מה שאני טוען.

בספרים האלה מנסים להציג לך אותם בטהרתם. אבל יש פער בין הספרים למציאות.
(ותאמין לי, ב"ה אני מונח עדיין בספר. לא קראתי אותו מזמן כל כך. ועשיתי חזרה).

אבל רוב האדם, ההרגלים וההתנהגויות שלו נובעים אחרי שנים שהוא חי בתור מין מסוים. וגם אם הוא לא מודע לזה ככה הוא מתנהג גם בצורה מוחלשת כי הוא תחת פחד ולחץ.
חוץ מזה המינים השונים גם מגיבים שונה למצבים שונים אבל לרגע לא טענתי שאין יוצאי דופן ואולי אפילו הרבה.
אובייקטיביות זה דבר נהדר אבל פחות לוויכוח מציאותי לכן אולי אצל חלק מהאנשים זה שונה. אבל בכולופן הסובייקטיביות היא בהחלט נגזרת של האובייקטיביות לכן גם הופעת המינים בטומאתם (ההפך מטהרתם-ציניות) עדיין שונה. 

מבוססת בעיקרה על המחקר המתעלל בילדים של ג'ון מאני ג – ויקיפדיה שעליו מבוססת כל תאוריית המגדר של ימינו.

לא כדאי לאמץ אותה.

אלא כמו שאת אומרת (שנראלי שאת אומרת) הם שונים בגלל שהם מינים שונים.
אם ניקח קבוצות גדולות של גברים ונשים כנראה שבאופן כללי (עם סטיות תקן) הם יגיבו למצבי לחץ וקשיים באופן שונה לא בגלל לחץ חברתי אלא בגלל עצם המין שלהם.

הטענה היא שהאדם נשאר עצמו וההרגלים שלו משפיעים עליו גם כשהוא טיפה חונק חלק מעצמו בגלל הפחד או הלחץ שבדייט, אין קשר ללחץ חברתי

שבן אדם אחד לא יכול לענות על השאלה הזאת בצורה מדויקת כי הרושם שלו בנוגע להתנהגות של כל אחד מהמינים תלוי בהקשר שבו הוא נחשף אליהם, ההקשר הזה (חברים, דייט, עבודה, לימודים מה שזה לא יהיה) משנה את צורת ההתנהגות שלהם.

וככה תמיד השאלות של "אתם חושבים שבנים\בנות יותר X?" תמיד יקבלו תשובות לא מדויקות.

אבל את יכולה לשאול את אותה שאלה אם את היחידה שקיימת וכל השאר הם יצירי דמיונותיך או לא ואם ההורים שלך הם באמת ההורים שלך ואת לא יכוה לענות על זה בצורה אובייקטיבית לכן בהרבה מהמקרים אנחנו נאלצים להסתמך על סובייקטיביות. ואם יש תופעה שחוזרת על עצמה בעשרות אלפי נבדקים גם אם היא לא מדויקת מבחינה אובייקטיבית עד הסוף אנחנו נאלצים לסמוך עליה כי יש בה מין האמת, אולי לא אמת שמדויקת עד הסוף אבל אמת. 

לא להתפלספות חסרת כיוון. (שגם זה יכול להיות נחמד למי שמעוניין)

הרי מי שעונה עליהם בדך כלל זה בחור מתוסכל שעוד לא מצא את זיווגו (ואותו דבר בלשון נקבה) ופיתח תדמית ל"כל הבנות" (שוב, גם בנות עושות את אותו הדבר)  מתוך הכמות המאוד לא מייצגת של הבנות שיצאו איתו ובמפורש משהו לא עבד בקשר ביניהם.

ככה שהוא (וגם המקבילה הנשית שלו) עונה לשאלה בהתאם לאותה תדמית שהוא בנה אצלו בראש. לעומת איך שהוא מכיר את החברים הבנים שלו, שגם הקשר שלו איתם מלא בהטיות פסיכולוגיות שונות. וככה הוא (או היא) חורץ את כל גורל הבנות (או הבנים) באשר הן ל"פתוחות רגשית" או "לא פתוחות רגשית".

בקיצור, לא שצריך עכשיו מחקר אובייקטיבי אמפירי מלא, אבל כל התשובות שהשרשורים האלו מקבלים כל כך מלאות בהטיה אישית בהתאם למצב מאוד מסויים, ככה שאין בהן ממש תועלת מחוץ למצב הזה, אז הן חסרות תועלת.

הרוב לא מדייקים אבל עונים תשובה באותו סגנון -
כנראה שיש דברים בגו. וזה מה שמעניין אותי.
זאת אינה שאלה של מדע מדויק.

ככלל- בהחלט.

בעולם הדייטים זה סבוך יותר.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים