לפני שלושים שנה בערך נכתב הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" שם הסופר מסביר על הבדלים פסיכולוגיים בן גברים לנשים (באופן כללי ומכליל) 
ואחד הטענות שלו זה שנשים יותר אוהבות לשתף ולדבר על החלושות והקשיים שלהם. וגברים פחות פתוחים ופחות מספרים מה הם עוברים. 

אבל ג'ון גרי ומביא מספרים וניסויים שהוא עשה וכשהוא כותב בספרו שבאופן כללי על עשרות אלפי אנשים זה נכון בתשעים אחוז אני נוטה להאמין לו.
ב, כשכתבי להכליל הכוונה היא שיש יוצאי דופן

המהותי ביניהם. קראת את הספר?

סליחה על הבורות

שבו יש שני אנשים שרוצים בקשר. והקשר הוא עובדה קיימת.
הם לא עוסקים בכלל בשאלה האם אנחנו מתאימים זה לזה ברמה הבסיסית.
שני אנשים שרוצים לחיות ביחד, יש ביניהם פערים. כאן המורכבות מתחילה. ופה יש את ההבדלים בין השיטות השונות.

אבל בדייטים יש שאלה על עצם הקשר.
ויש פחדים שנובעים מהשאלות האם למסד את הקשר? מה זה אומר שאני הולכת עכשיו להיות נשואה? ונשואה איתו במשך 80 שנה? האם הקשר יצליח? מה הוא חושב על עצם הקשר? מה הוא חושב עלי? מי בכלל רוצה להתחתן איתי? ועוד שאלות רבות שלא רלוונטיות, לפחות לא באותה המידה לזוג שכבר נמצא בקשר ממוסד.

לכן דווקא בדייטים, יכולה להיווצר תופעה הפוכה שלא משקפת את הגבר או את האשה.
ואני חושש שזה הולך יותר לכיוון של חוסר כנות מאשר לכיוון של כנות. כי כשיש פחדים, הנטיה הטבעית היא לא להתגבר עליהם.

בכל זאת, מדובר בספרים חשובים. אבל אני חושב שביחס לדייטים צריך לקחת אותם בעירבון מוגבל כי יש שם (בדייטים) שיקולים וגורמים נוספים

לפני כל ניתוח זוגי הוא מנתח כל סוג מין בפני עצמו.
הוא מנתח את הגבר בלי קשר לאישה ובאופן כללי בלי קשר לקשר וכן להפך ורק אז הוא עובר לניתוח המצב במהלך קשר או במהלך "יציאות" או איך שהוא לא מגדיר את זה שמה.

זה ספרים שבהחלט צריך לקחת בעירבון מוגבל כי כתבו אותם גויים ודייטים אצלנו זה קצת שונה.
אבל באופן כללי יש בו הרבה דברים נכונים ומעניינים גם בלי קשר לקשר אלא בהקשר לאדם בפני עצמו.

מסכים שבדייטים זה יכול לעבוד הפוך אבל באופן כללי ונראלי שבדרך כלל זה לא. יש יוצאי דופן ואולי הרבה כאלה אך ברוב המקרים אני חושב שיש דברים די דומים. 

זה בדיוק מה שאני טוען.

בספרים האלה מנסים להציג לך אותם בטהרתם. אבל יש פער בין הספרים למציאות.
(ותאמין לי, ב"ה אני מונח עדיין בספר. לא קראתי אותו מזמן כל כך. ועשיתי חזרה).

אבל רוב האדם, ההרגלים וההתנהגויות שלו נובעים אחרי שנים שהוא חי בתור מין מסוים. וגם אם הוא לא מודע לזה ככה הוא מתנהג גם בצורה מוחלשת כי הוא תחת פחד ולחץ.
חוץ מזה המינים השונים גם מגיבים שונה למצבים שונים אבל לרגע לא טענתי שאין יוצאי דופן ואולי אפילו הרבה.
אובייקטיביות זה דבר נהדר אבל פחות לוויכוח מציאותי לכן אולי אצל חלק מהאנשים זה שונה. אבל בכולופן הסובייקטיביות היא בהחלט נגזרת של האובייקטיביות לכן גם הופעת המינים בטומאתם (ההפך מטהרתם-ציניות) עדיין שונה. 

מבוססת בעיקרה על המחקר המתעלל בילדים של ג'ון מאני ג – ויקיפדיה שעליו מבוססת כל תאוריית המגדר של ימינו.

לא כדאי לאמץ אותה.

אלא כמו שאת אומרת (שנראלי שאת אומרת) הם שונים בגלל שהם מינים שונים.
אם ניקח קבוצות גדולות של גברים ונשים כנראה שבאופן כללי (עם סטיות תקן) הם יגיבו למצבי לחץ וקשיים באופן שונה לא בגלל לחץ חברתי אלא בגלל עצם המין שלהם.

הטענה היא שהאדם נשאר עצמו וההרגלים שלו משפיעים עליו גם כשהוא טיפה חונק חלק מעצמו בגלל הפחד או הלחץ שבדייט, אין קשר ללחץ חברתי

שבן אדם אחד לא יכול לענות על השאלה הזאת בצורה מדויקת כי הרושם שלו בנוגע להתנהגות של כל אחד מהמינים תלוי בהקשר שבו הוא נחשף אליהם, ההקשר הזה (חברים, דייט, עבודה, לימודים מה שזה לא יהיה) משנה את צורת ההתנהגות שלהם.

וככה תמיד השאלות של "אתם חושבים שבנים\בנות יותר X?" תמיד יקבלו תשובות לא מדויקות.

אבל את יכולה לשאול את אותה שאלה אם את היחידה שקיימת וכל השאר הם יצירי דמיונותיך או לא ואם ההורים שלך הם באמת ההורים שלך ואת לא יכוה לענות על זה בצורה אובייקטיבית לכן בהרבה מהמקרים אנחנו נאלצים להסתמך על סובייקטיביות. ואם יש תופעה שחוזרת על עצמה בעשרות אלפי נבדקים גם אם היא לא מדויקת מבחינה אובייקטיבית עד הסוף אנחנו נאלצים לסמוך עליה כי יש בה מין האמת, אולי לא אמת שמדויקת עד הסוף אבל אמת. 

לא להתפלספות חסרת כיוון. (שגם זה יכול להיות נחמד למי שמעוניין)

הרי מי שעונה עליהם בדך כלל זה בחור מתוסכל שעוד לא מצא את זיווגו (ואותו דבר בלשון נקבה) ופיתח תדמית ל"כל הבנות" (שוב, גם בנות עושות את אותו הדבר)  מתוך הכמות המאוד לא מייצגת של הבנות שיצאו איתו ובמפורש משהו לא עבד בקשר ביניהם.

ככה שהוא (וגם המקבילה הנשית שלו) עונה לשאלה בהתאם לאותה תדמית שהוא בנה אצלו בראש. לעומת איך שהוא מכיר את החברים הבנים שלו, שגם הקשר שלו איתם מלא בהטיות פסיכולוגיות שונות. וככה הוא (או היא) חורץ את כל גורל הבנות (או הבנים) באשר הן ל"פתוחות רגשית" או "לא פתוחות רגשית".

בקיצור, לא שצריך עכשיו מחקר אובייקטיבי אמפירי מלא, אבל כל התשובות שהשרשורים האלו מקבלים כל כך מלאות בהטיה אישית בהתאם למצב מאוד מסויים, ככה שאין בהן ממש תועלת מחוץ למצב הזה, אז הן חסרות תועלת.

הרוב לא מדייקים אבל עונים תשובה באותו סגנון -
כנראה שיש דברים בגו. וזה מה שמעניין אותי.
זאת אינה שאלה של מדע מדויק.

ככלל- בהחלט.

בעולם הדייטים זה סבוך יותר.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"