אני אחת מהפורום.
משתמשת פעילה פה.
אני מיואשת מבעלי.
אוהבת אותו מאוד אבל קשה לי איתו.
אני לא רוצה ולא אוהבת להתלונן על זה אבל הוא כל היום עסוק בעבודה.
מביא את העבודה הביתה ואין שעות מסודרות שבהם אוכלים,מדברים,יושבים עם הילדים,
הכל בין לבין לבין לבין העבודה!
אין זוגיות נורמלית בכלל.
בקושי מדברים.
בין לבין מדבר איתי.
אוכל בעבודה וגם שחוזר הביתה אוכל עם המחשב ועובד או עסוק בטלפון.
מרגישה כ"כ בודדה.
אין לי איפה לשתף.
תוהה אם אני צריכה למצוא לעצמי תחלופה ופשוט לצאת עם חברות במקום זה.
אבל זה מרגיש לי לא תקין.
כבר יצא לי להיות בטיפול לבד והמטפלת אמרה שכמובן זה לא תקין וצריכים לאכול לפחות א.צהריים יחד. או ערב.
אבל מה אני אעשה שכל פעם שמדברת איתו גם בטוב, גם בפחות, הוא מתעצבן ובאמת אחרי זה איזה שבועיים ממש משתדל ואחר כך מתנתק לחלוטין שוב.
זה בריחה?
לא נעים לי לפתוח יותר כאן למרות שלגמרי אנונימית אבל גם באישי בקושי בקושי קורה משהו. זה תקופות.
נשבר לי.
מרגישה בודדה.
אני רוב הזמן עם הילדים. הם נהדרים ומקסימים ומודה לבורא עולם עליהם.
אבל, אישה צריכה גם בעל. לדבר, לצחוק, לחיות.
הולכים לישון בנפרד רוב הזמן כי הוא ממשיך לעבוד עד השעות הקטנות.
מרגישה ממש טיפשה כאילו זה נשמע ברור שהוא עושה משהו אחר? אבל באמת נראה לי שהוא מכור לעבודה.
תכלס? לא מרגישה שרואה שפע מיוחד בזכות כל שעות העבודה האלו ואפילו מגביל מאוד בקטע הכספי.
מישהי מזדהה?
אה והוא לא מוכן ללכת לטיפול בכלל. ושוב, ברגע שאני מתעצבנת על זה או בוכה הוא משתדל אבל כאילו זה לא בקטע שלו בכלל. כנראה טוב לו ככה.
