לפני כמה חודשים

זו פסקה ג בהתחלה של הספר "יש לך כנפי רוח"

למי שמכיר

"אחת מהדרגות של התנוצצות רוח הקודש היא כשהולכת ומתבררת לו גדולת הערך של היחס שלו לאלוהים" - כשאדם מזהה ומסתכל על חייו, כשהוא מבין שיש סיבה שהשם ברא אותו דווקא בצורה הזאת ודווקא בדור הזה, ודווקא בתור יהודי - חלק מעם שמופיע את האמת האלוהית בעולם ומביא את העולם לגאולה, להיות חחק זעיר מזה זה כבר עולם ומלואו. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו איזה זכות מדהימה זאת שנולדנו דווקא לעם הזה ודווקא בארץ ישראל ודווקא בתקופה הזאת שכל הנביאים התנבאו עליה. 
להפנים שלכל אחד מאיתנו יש חלק גדול בקידום הגאולה (אע"פ שאנחנו אולי לא רואים את זה) אבל העובדה שהשם בחר שדווקא כעת כדאי להביא אותנו לעולם זה מוכיח.
ככה אפשר להתחיל לזהות את "היחס שלנו לאלוהים".

"ומזה מסתעפת הידיעה עד כדי הבירור ההולך ואור של היחס של העולם כולו לאלוהים"
לכל פרט בבריאה יש תפקיד, מכאן אדרבא אפשר להבין את חשיבות הערך שלנו והקרבה שלנו להשם, שאנחנו נמצאים במרכז העולם שחזל אומרים שזה ישראל. ובעם שדרכו אמורים להתברך כל העולם "ונברכו בך כל משפחות האדמה".

"והנקודה המרכזית שבברור זה היא שכל מה שהציור הפנימי של האדם יתעמק ויתגדל בערך יחס זה,ככה יתאדר תוכן השלמות שלו ותוכן השלמות של העולם כולו" 
כשאדם מזהה את הצד החיובי בכל פרט ופרט בחיים בעולם הזה, הוא לאט לאט יפתח את מה שחזל אומרים שזו המידה הטובה ביותר שאפשר לאמץ - עין טובה. לימוד זכות וסנגוריא אלו ה-דברים שהשם תמיד חיפש במנהיגים שלנו לאורך הדורות. כמו שלעין רעה יש יכולת להשפיע לרעה כך באותו אופן אך להבדיל בצורה הפוכה,גם עין טובה יכולה להשפיע על המציאות. 
ולכן - "ככה יתאדר תוכן השלמות שלו ותוכן השלמות של כל העולם כולו, התלוי במרכזו בשלמותו של האדם אשר עוז לו באלוהים"
אילולי השינוי בתפיסה של אותו יהודי לגבי החיים,אז גם לא היה נגרם שינוי לעולם כולו.
לכל יהודי יש כוח עצום להשפיע בעולם.
לכן דווקא כאשר כל היהודים יגיעו לתיקון,אז אוטומטית גם העולם יגיע לתיקון וזו תהיה הגאולה השלימה.

רעיון מבורך וחשוב..

שתזכה לדבוק בתורת הרב זצ"ל ולהעמיק בה עוד ועוד.

@מדרשיסטית20

בלנ"ד אשתדל

יאלה בע"ה.

האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים, ושהם מוליכים בדרך ישרה
הרב מסביר כאן כלל עמוק וחשוב מאוד 
שהיום קוראים לו- אינטואיציה.
לכל אדם יש דחף/קול פנימי שמעורר אותו להימשך לx  ולא לy. 
לעיתים, זו יכולה להיות אינטואיציה שלילית, זאת אומרת, אדם שהוא רע באופן כללי יימשך לרע.

כמו שאומר החכם באדם:  " נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע". 
לעומת זאת אדם שהוא מוסרי בסך הכל סביר להניח שהאינטואיציה שלו תוביל אותו למקום טוב. 
לכן הרב מדגיש בהתחלה : "האדם הישר" לא סתם אדם, אלא אדם ישר. 
משום שאדם ישר וטוב שהנשמה שלו יותר טהורה, דווקא אצלו סביר להניח שהאינטואיציה מגיעה ממקום טוב, ולכן הוא צריך להאמין בעצמו, להאמין במה שהוא מתחבר אליו, לבטוח שזה מגיע ממקום טוב.

יש אמרה אצל חז"ל "ישראל אם אין נביאים הם, בני נביאים הם"
גם לעם ישראל יש אינטואיציה טובה שקשורה להשם (אף על פי שאין לנו נבואה כיום) כן יש בנו את התכונה לזהות את האמת. בגלל שאנחנו עם טוב במהותו, ולכן חזקה שהאינטואיציה שלנו חיובית.

בהמשך הרב מסביר כמה חשוב שיהיה לנו קשר לתורה, כי באמצעות התורה אדם מפתח לעצמו את היכולת לראות את האמת שהיא דבר ה'.

ובסוף הוא חותם את הפסקה "וקל וחומר העם צריך בכללו להאמין באמונה בהירה ולהבת מאוד בחייו,בנטיותיו, וללכת בהם בבטחה. אז ידע איך משתמשים לאורה של תורת חיים"

הרב מסביר כאן כמה חשוב שעם ישראל יאמין בעצמו ויכיר בעצמו שבנו בחר מכל העמים ושתכלית שלנו זה להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש"
בבחינת "נברכו בך כל משפחות האדמה"
כל עוד אין לנו ביטחון בעצמנו כעם אז אנחנו לא ממלאים את היעוד שלנו, ואמשיל את זה כך:
כאשר לאדם יש ביטחון עצמי ירוד, כשהוא לא מכיר בעצמו, ביכולות שלו, אז אוטומטית אנשים פחות מחזיקים ממנו, ולא מייחסים אליו חשיבות.

יש דוגמא טובה לזה בפרשת המרגלים "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם"
אותו דבר המצב שלנו בעם כיום, אמנם יש שיפור ניכר מימי הגלות שבכלל לא היה לנו מדינה ולא היינו בישראל.
אבל עדיין אנחנו לא לגמרי בטוחים ביעוד שלנו, ולכן יש תופעות לוואי כמו שמאלנות שבתכלס זה בקשת סליחה מהערבים על זה שכביכול לקחנו את האדמות שלהם. למרות שהכל שלנו.
הם מזהים את החולשה הזאת, חושבים שהשם כבר כביכול נטש אותנו ולכן מותר להם להזיק לנו.

(זה אגב גם בדיוק הטענה של הברית החדשה, ושל האסלם למי שמכיר..)

לכן עדיין יש צרות עד שנתפכח אבל כאמור.. זה תהליך.

בעז"ה שנזכה להיות מאלו שעושים את השינוי הזה

וגם הפסקה הקודמת כנ"ל

לא תמיד מגיבה, אבל עוקבת ומתחזקת

שכוייח, תודה רבה! 

התחברתי לרעיון של האינטואיציה של האדם הישר דווקא, צריך כנות

"כשנפגשים עם מצבים של קטנות מוצאים הגדולים את המידות שלהם חריפות מדיי"
פירוש: כשצדיקים נזכרים בעוונות שלהם הם מתמלאים ברגשות של חרטה, כאב ואפילו הלקאה עצמית על כך שהם נפלו וזה נובע מהענווה שלהם.

"יכולים הם להביט אל רוחם פנימה ולמצוא את כל הליקויים שבו, אבל לא יוכלו להונות את נפשם גם אונאה של ענווה שהם באמת הנם הגרועים שבבני אדם"
- לצדיקים יש נטיה לשפלות רוח,נטיה לזלזל במעלות שלהם בגלל החיסרונות שקיימים בנפשם/חטאים שעשו בעבר. זה גורם להם לחשוב שאין להם מעלה מיוחדת ואדרבא שהם במצב לא טוב.
אומר הרב זה נכון, יש נטיה לנפש של צדיק לעשות את זה, אבל עמוק בתת מודע, גם הצדיק יודע שהוא במצב טוב מאוד ועכשיו יסביר למה:
"שהרי בני אדם רבים ששים תמיד בגווניהם, ואינם מכירים אי רצון במדותיהם, רק אלה צלולי הדעה, נפשם ירעה להם על מדותיהם ועל מעשיהם שאינם רצויים"
מסביר הרב, שהמון בני אדם בכלל לא נמצאים במדרגה של הכרה במידות המקולקלות שלהם או חרטה בכל מיני מעשים. בישביל להגיע למדרגה כזאת צריך להיות "צלול בדעת" דהיינו, אדם שמחובר גם בחיים החומריים האלה לנשמה הטהורה שלו,ולכן הוא מרגיש צער וכאב על כל מיני עניינים מגונים. אדם כזה (בעל תשובה) הוא אדם שנמצא גבוהה מאוד ביחס להרבה אנשים.
"רק יבואו לידי מסקנא,שאמנם גדולים הם לקוייהם,אבל ההרגשה בהלקויים בעצמה גדלות היא,והגדלות הזאת כבר נותנת היא ערובה שלו ישפלו אלה אשר הכרת צידם השפל היא צרתם הקבועה"
מעצם העובדה שאדם מרגיש צער על המידות ועל חטאים, זה אומר שהנשמה שלו בריאה והוא במצב טוב. אמשיל את זה להבדיל לא עלינו לגבי אדם שהוא משותק, הרופא דוקר אותו עם מחט ברגל והוא לא מרגיש כלום- זה סימן שהגוף נמצא במצב לא טוב.
כנ"ל עם הנשמה,אדם שלא מרגיש חרטה נמצא במצב לא טוב. ואדם שכן, הוא בגדר צדיק.
אז התחושה של הצדיקים שהם לכאורה לא טובים,היא תחושה מוטעית,ואדם צריך להכיר בערכו.
"והם יתעלו לידי הכרה עמוקה, שעצמותם של הליקויים יתרונות גדולות הם, ומתוך גדולת נשמה הם באים,ולשימוש של גדולה הם נועדים"
אדם יכול וצריך לתעל את הצער הזה על העוונות לכוחה של תשובה, וכל זה בהכרה שהוא אדם טוב והוא בתהליך של השתלמות (רצון להיות שלם).
וזו הסיבה שחזל אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גדולים אינם עומדים. כי צדיק גמור הוא במצב סטטי,ובעל תשובה לעומת זאת כל הזמן בתהליך של להיות טוב יותר.

תודה על הדיוק 

שאם "ההרגשה בהלקויים בעצמה גדלות היא", אז כל אדם ששם לב לחטאיו ומתחרט עליהם - הוא כבר בגדר צדיק.

נראלי שלזה ניסיתי להתכוון אז

"היצר הרע בא לאדם לפעמים להוכיח לו שאין לו תקוה לעולם הבא" 
- לפעמים יש מצבים שהיצר הרע לא מסתפק בלהפיל אדם בסתם עבירה אחת, אלא הוא הולך על כל הקופה! מכניס לאדם מחשבות ייאוש מעבודת השם, מחשבות זרות שמשפילות יותר מדיי את הנפש של האדם עד שהוא מגיע למצב ח"ו של מעין דיכאון רוחני. וזה על מנת לגרום לו אולי לעזוב את הכל..
חז"ל אומרים שככל שהמדרגה של האדם יותר גבוהה,כך יהיו לו נסיונות יותר קשים.
מסביר הרב קוק,שכאשר אדם מתנסה בכאלה מחשבות של ייאוש זהו באמת נסיון קשה והסיבה שזה מגיע זה משום שהשטן זיהה שאותו אדם הגיע למדרגה רוחנית גדולה ולכן הוא מנסה למנוע ממנו את זה. 
כי הוא יודע שהמדרגה הזאת זו כבר מדרגה שהאדם עושה סברים נטו לשם שמים זו עבודת השם שנובעת מטוהר הנשמה ולא מאינטרסים חיצונים של שכר ועונש.. 
לכן מדגיש הרב שכאשר אדם מזהה שהוא עובר כאלו נסיונות שידע שהוא הגיע למדרגה גבוהה מאוד ושיפנים את ערכו.
"ידע נאמנה,שהוא עומד להתעלות במעלה גדולה מאוד,עד שיהיה עובד ה' שלא על מנת לקבל פרס,כי אם מאהבה שכלית טהורה"

בעצם עצת היצר הרע, שאתה לא ראוי לעולם הבא, היא בעצמה זו שמעלה אותך לדרגת העובד שלא על מנת לקבל פרס.

מאמרי הראיה/מסע המחנות – ויקיטקסט (יחסית קל לקריאה)

הרהורים בעקבותיו (זה ממש לא תמצות של המאמר אלא במשהו מסויים שעורר אותי שבו התמקדתי): 

 במקום שהיסוד הרוחני ששונה מאדם לאדם יהיה קשור למשהו מפלגתי הוא יהיה עניין אישי. יש גם מאמרים שעוסקים בחלוקה בין מי שמחזק את חיי החול למי שמחזק את חיי הרוח אבל אני לא חושב שזה העניין כאן. העניין כאן הוא שאין את 'מפלגת הצדיקים' או 'מפלגת הצודקים'. ההשוואה לעבודה זרה היא בדיוק העניין הזה - שבמקום לעבוד את הקב"ה עובדים את השייכות המגזרית. מתבלבלים בין אמצעי (שייכות חברתית) לבין מטרה (עבודת ה') וזה בדיוק החטא של עבודה זרה, לעבוד את המשמשים והקב"ה נתן ולא אותו עצמו.

הפתרון של הרב כלפי השימוש בשמות השונים בא לידי ביטוי בסיום המאמר "נפנה איש אל אחיו בשם ישראל הכללי" - הכי פשוט, כשאתה מציג את עצמך, אתה לא חושב על הגדרה כמו "בייניש"/"דתי"/"דתי לאומי תורני"/"דוס" אלא אתה ישראל! לא רק מהפה ולחוץ אלא בתפיסה ובהרגשה.

התפיסה וההרשמה הפנימית האישית

בעצם התעודת זהות שאדם עובד ה' מנסה ליצר בפסיכולוגיה של עצמו היא צריכה להיות על בסיס הפשוט של עם ישראל. הקיום מצוות לא צריך להתבסס על עוד זהות של פלג מסויים בחברה הישראלית. גם אם אנחנו לפעמים לא משתפים פעולה עם גורמים בתוך העם בכל מיני מישורים זה לא "בעצם" אלא "במקרה" דהיינו צורך נקודתי ולא מבחין על מהויות שונות. זה לא רק עניין של אחדות אלא גם מצד האמת צריך להחדיר את התודעה שכלל ישראל הוא חוצה מגזרים ומחנות. ביחס לכל ההשלכות שבדבר.

תודה ל @eskion ולנשמה כללית על החידוד.

בס"ד

"אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים וכותב זכויותיהם של ישראל"

תיקונו של אליהו הנביא הוא ללמד זכות על ישראל, מאחר שבימי אחאב הוא קטרג על ישראל

מפאת קנאתו להשם וע"כ גם תפקידו עבר לאלישע הנביא שהיה טוב ממנו באותה בחינה.

אך תפקידו של אליהו לא נגמר "רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ",אליהו הנביא לא מת, הוא מלאך הברית השם מלמד אותו כביכול בעל כרחו להפוך את המידה שלו מדין לחסד. מקטרוג - לכף זכות.

ולכן השם מגלגל שהוא יבשר את הגאולה. "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם"

"על כן ראוי לכל מי שיש שייכות של תשוקה לרזי תורה, שהיא מדת גלוי אליהו, באיזה דרגא, אפילו אם היא רק בדרך דמיון, או הרגשה, או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון למדרגות יותר גבוהות, שבכל מוצאי שבת קודש יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו, ויעסוק בזכויותיהם של ישראל" אדם שמרגיש שייכות לעם ישראל ורוצה להביא גאולה לעולם, יעשה זאת ע"י עיסוק בזכויותיהם של ישראל, לא כמעין "טריק" אלא כה-דרך היחידה להביא תשובה וגאולה לעולם.

ע"י עוררות הזכויות זז מעין גלגל שיניים שמניע חלק אחרי חלק את העולם הרוחני של עם ישראל

מצווה גוררת מצווה ישראל ערבים זה לזה, אתה רוצה שנביא גאולה? תמלא את המצברים בדברי זכות ואמת על עם ישראל.

לכן כדי לממש זאת יש לאמץ מבט שכלי ונכון -"ויכיר בהכרה שכלית ובהשגה בהירה וברורה את קדושת ישראל, ויקרת מעלתו, וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ד', וסגולת נחלתו, שאין קץ ותכלית להופעת אור קדשו של כל יחיד ויחיד שבהם, שגם הריקנים שבישראל כל העולם משותת עליהם"

בכל אדם ואדם מישראל שוכנת נשמה אלוקית, את הנשמה הזאת אי אפשר לטשטש, אמנם לעיתים היא מכוסה בבוץ, אבל מאחר שהיא חלק מאינסוף - אז גם לה אין סוף ואי אפשר להכחיד אותה.

כל יהודי הוא כמו יהלום. הוא תמיד בוהק, רק צריך לשים את המשקפים המתאימות שיגרמו לנו לראות את הניצוצות של הנשמה. לכן - "ויש להתרעד ביראה קדושה, מקדושת הנשמה האלהית העליונה של כל נפש מישראל. ולהיות מלא שוקקות וחמדת עולמים לקדושת רוממות קרן ישראל בכלל, ולהצלחתו של כל יחיד מישראל בכל מעשי ידיו, בחומריות וברוחניות, ובכל טוב" 

אנחנו נשמות שנמצאות בעולם חומרי, אין אור בלי חושך. הקודש זורח הכי בוהק מתוך החול.

גדול קידוש השם מחילול השם. הנשמה שלנו תמיד שואפת לשלימות, "לגדולת שלימות אינסוף" 

כי הנשמה עצמה היא חלק מזה, אבל כאן זה חסר. לכן ההשתוקקות שלנו לקב"ה כ"כ גדולה.

ואיך אפשר בעולם הזה לקדש את שם השם? ע"י חיבור לעם ישראל - "כי שמי נקרא עליך" 

לכן הדרך היחידה בעולם הזה להתקרב לקב"ה היא דרך עם ישראל. 

"ומתוך מעמקי נשמתו ירנן ויקרא. אשריכם ישראל, אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בד'. אהבתיך עמי, ולאומי, איויתיך בכל לבי, ובכל נפשי, אחמדך בכל חום לב, בכל אש עצמותי, אשתוקק לראות כבודך. יפיך, והדרך, עת תרומם ותנשא, עת תגדל ביפי צביוניך, ויצאו כל סגולותיך, והנפלאות הכמוסות בך, מן הכח אל הפועל, עת תנטע ותתאזרח בארץ צביונך, בארץ פארך, ויגלו לצפון ולים, לקדם ולמערב, תפארת עוזך, וגובה קרנך. וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך. וקרא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו, והיית עטרת תפארת ביד ד' , וצניף מלוכה בכף אלהיך"

בס"ד

"הַצַּעַר הַגָּדוֹל, שֶׁמַּרְגִּישׁ כָּל צַדִּיק בְּעַצְמוֹ עַל מִעוּט הַדְּבֵקוּת הָאֱלֹהִית, שֶׁהוּא חָשׁ בְּעַצְמוֹ, שׁוֹבֵר אֶת צִמְאוֹנוֹ הַגָּדוֹל, וּמִצַּעַר זֶה כָּל אֲבָרָיו מִשְׁתַּבְּרִים תָּמִיד מֵרֹב כִּלְיוֹן נֶפֶשׁ וְאֵין לו מְנוּחָה בְּכָל עֹנֶג וְנַחַת שֶׁבָּעוֹלָם - זֶהוּ מַמָּשׁ צַעַר הַשְּׁכִינָה"

אדם שמרגיש צער עמוק וכואב על העוונות שאופפים אותו, עד כדי כך שהוא מרגיש שהוא לא מסוגל להכיל נחת בעולם הזה מהניתוק שהוא מרגיש מהנשמה עקב החטאים שחוצצים בינו לבין הנשמה כמסך ברזל. לנשמה האלוקית שבקרבנו תמיד יש שאיפה להגיע לקב"ה כי משם היא "נחצבה" מקורה-ממנו. לכן כאשר אדם מרגיש פער בין מקור הנשמה למעשים העכשווים שלו בחיים החומרים

"אבריו משתברים" ייתכן שהרב בכוונה נקט בלשון זו, כדי לרמוז על תהליך האצלת הנבואה. כאשר שרתה הנבואה על אדם מתואר בנביא ובחז"ל שגוף האדם בדר"כ לא היה מסוגל להכיל את החוויה והיה פשוט קורס, כי בעולם הזה קשה לנשמה שהיא בתוך גוף חומרי להכיל את הקשר עם האלוה. לכן הגוף קורס והחוויה היא בעיקר שכלית/דמיונית. זה היה אצל רוב ככל הנביאים חוץ ממשה. שיכל לדבר עם השם בכל עת, פנים אל פנים. וזאת משום שכבר כמעט לא היה הבדל בין הנשמה לגוף שלו. היה חציו אדם וחציו מלאך כדברי חז"ל. נחזור לנושא שלנו, אדם שמרגיש צער חזק כ"כ על הפער בין מה שהנשמה שלו שואפת אליו לבין מה שהוא מקיים אומר הרב זה מעין צער השכינה.

"שֶׁתּוֹכָן הַחַיִּים שֶׁל כָּל  הָעוֹלָמִים כֻּלָּם הוֹמָה אֶל הַשְּׁלֵמוּת הָאֱלֹהִית הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁתִּתְגַּלֶּה בָּהֶם"

אנחנו מייחלים ששם השם יתקדש בעולם, זו המגמה של עם ישראל. ואנחנו מובטחים שסופם של ישראל לעשות תשובה, וכן כל שאר העולם. מאחר שלכל דבר יש שורש באלוקות, אזי כל הבריאה משתוקקת בתת מודע לחיבור עם הבורא שיתגלה.

"וְהַהִתְגַּלּוּת הַזֹּאת, בְּהַרְחָבָתָהּ וְתַעֲנוּגֶיהָ, מֻתְּנָה הִיא שֶׁצְּרִיכָה לְשִׁכְלוּל הָרָצוֹן הַחָפְשִׁי שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְכָל הַכִּשָּׁרוֹן וְהַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהֶהָדוּר הַתָּלוּי בּוֹ" אך הגאולה השלימה מותנת בנו, הקב"ה הטמיע את חופש הבחירה באדם. חופש הבחירה זה מנגנון שכביכול מגביל את הקב"ה, זו כביכול "האבן שהוא לא מסוגל להרים" הגאולה אמנם תלויה בחסדי השם, אך בפועל אנחנו אלה שמקדמים את זה במעשים שלנו. לכן על מנת שזה יקרה יש צורך שאנחנו נשתלם וזה נעשה ע"י תשובת הכלל.

"עַל כֵּן מִשְׁתּוֹקְקִים הֵם הַצַּדִּיקִים לִתְשׁוּבַת הַכְּלָל תָּדִיר" מאחר שהצדיקים רוצים כבר להגיע לגאולה השלימה והם מבינים שגאולת העולם תלויה בהצלחת הכלל, לכן הם משתוקקים בכל עת.

", וּבְתוֹכִיּוּת לְבָבָם רוֹדְפִים הֵם " לְזַכּוֹת לחיביא כְּמַאן דִּרְדִיף בָּתַר חַיָּא"

 כִּי בֶּאֱמֶת הוּא חָיִינוּ וְחַיֵּי כָּל הָעוֹלָמִים" לכן אנו רואים אצל גדולי האומה שלנו שתמיד הייתה בהם את המידה של לזכות את כלל ישראל, מסירת נפש עבור עם ישראל - כמו משה. יותר מאשר שהיה אכפת לו על עצמו דאג על עם ישראל כי משה שלא היה ולא יהיה אדם צדיק כמותו, שהיה הכי קרוב לשלימות האלוהית, השתוקק במידה הכי הרבה לגאולה השלימה ולכן כל חייו היו רצופים בעשיה למען עם ישראל.

שיעסוק בתורת/ כתבי הראי"ה? במה זה תלוי?

@ימ"ל

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

הרגעים הנעימים הם נקודות שצובעות כל שאר הזמן.

לכן הם חשובים, ועוד יותר - לכן חשוב להבחין בהם!

העלית בי געגועים

עוד משהו שעורר בי געגועים לאחרונה:

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

אולי יעזור לך ללמוד קצת את הפרק שבו הרב קוק מדבר על ייסורי התשובה ועל הטוב שצומח מהם(נראלי אזור פרק ט)

אבל זה שלב שצריך לעבור כדי להתקדם הלאה

צער ועצבות הם עצת היצר, לדרדר את האדם להמשיך לחטוא...

עיקר התשובה הוא ההתקדמות, אחרי החרטה כמובן.

לא לשכוח עם ישראל חטאו בעגלה, סמוך למעמד הר סיני והנה כולנו כאן. אז קל וחומר שאפשר לעשות תשובה על רוב החטאים רנדומליים ולהתקדם

את מול עצמך, ואת מול אנשים.

האם את מול עצמך מגובשת כבר?

אני מסכימה עם זה.  כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.

אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו

בתשובה, או שבמוסדו למדנו....

מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות

בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות

דומות למגזר מסויים אך לא בכל.

הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי

והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.

ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים

ודעות את מתחברת.

לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס

ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון.  וגם ההיפך מותר לך כמובן...

אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש

כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.

מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,

וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?

חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.

לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.

ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.

תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים;  אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,

ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה

וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי

זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את

הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.

ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.  

הכי חשוב זה הקשר  שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים

אבל כל כך קשורים לקב"ה.

עולם הפוך כאן. 

חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,

בקש עבדך".

אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר

שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן

אם תרצי בזה.  היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים

ומאוד מאוד הם עצמם.

כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים

בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.

ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.

אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -

יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.

גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.

נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.

בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.

לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.

מעניין אם יתאים לך...

סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים

רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?

כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני

וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...

מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?

לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?

את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?

אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?

או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?

לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו

אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק 

וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.

אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!

שבעת המינים (ולא רק)

תפילה על האתרוג

לימוד על הפירות

תפילה על הפירות

בקשות בעת רצון הזו

הלוואי שנזכה בשלימות.

שירים

ברכות

דברי תורה, מדרשים

תפילה על האתרוג

ברוך ה'.

לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...

זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...