לדעתי כי הפסוק שאתה מציע רק מספר לנו שהקב"ה שמע לתפילת הרבים בזמן מסויים

אבל עדיין אולי זה מסיבה מסויימת ומאיפה תוכיח שהוא לא ימאס בזמן אחר..?  

הפסוק שחז"ל הביאו אומר את זה מפורשות.

״ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר (מלכים א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני״ (בבלי ברכות ו ע״ב)

שמא הקב״ה נענה לאליהו כדי שעם ישראל יחזור בתשובה באותו זמן מסויים ושמא זאת זכותו של אליהו שגרמה לתפילתו שתתקבל ואין ללמוד מכאן שיש מעלה מיוחדת בזמן המנחה.

צריך עיון אם ככה..

(חייב לציין שבאמת אף פעם לא הבנתי איך למדו מהפסוק הזה שיש מעלה דווקא בתפילת מנחה)

גם עליה יש לי להקשות, שכן נראה שדרך התורה לתת ציונים של זמן בכל מיני מקומות שגם עליהם אפשר להקשות את הקושיה שלך שאין בהם צורך ברור להבנת הסיפור. 

למשל ״ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב״ (בראשית כד סג)

״ומעשי אליהו הרי היו מיד לאחר מכן״ - הגיוני שכן אבל אם זה לא היה כתוב (דהיינו לא היה כתוב שהוא התפלל ״בעלות המנחה״) לא היית יכול לטעון את זה מדעתך, אלא רק להעלות את זה כהשערה, כי אולי כל הפעולות שאליהו הורה לבצע התארכו והתארכו ובפועל הוא התפלל רק בערב ? אז קשה לי לקבל את זה שזאת חזרה מיותרת. 

הם כתבו "שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה"

משמע הוא ניסה גם לפני זה.

(ושם לא מוזכר דבר כזה. בגלל זה אף פעם לא הבנתי את המאמר הנ"ל)

״​ל ויקם פרעה לילה הוא וכל-עבדיו וכל-מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי-אין בית אשר אין-שם מת: ​לא ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם-אתם גם-בני ישראל ולכו עבדו את-יהוה כדברכם״ (שמות פרק יב פס׳ ל-לא)

הוא בא ללמד אותנו משהו, אין אפילו אות אחת מיותרת... 

אז כן, "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר" זה עקרוני. יש משהו ב'עלות המנחה' שהוא מיוחד שבו מתקבלת התפילה... גם סעודה שלישית, שנקראת 'רעווא דרעווין', זמנה הוא בעלות המנחה...

עדיין למה שנעשה לימוד מפסוק שמתאר מקרה שקרה כשיש לך פסוק שאומר לך את זה במילים ברורות

כך גם בפשטות אני מניח שאם היה פסוק מפורש שצריך להיזהר בתפילת המנחה 

כנראה שחז"ל היו מעדיפים אותו מהלימוד מהמקרה של אליהו הנביא

מדבר על העיקרון- "לא ימאס", תמיד היא מתקבלת ברצון. לא שח"ו יש תפילה שאינה מתקבלת, אלא שיש תפילות שלא מתקיימות כמו שחבנו או רצינו, ויש כאלה שמתקבלות למרות שה' כביכול 'לא רוצה', הוא מואס בהם, ותפילת רבים לעולם לא תימאס. 

"ונצעק אל ה' וישמע קולנו" זה פסוק ספציפי יותר, שלא מדבר על איך אלא על האם, התקבלה או לא, בלי התייחסות לרצון. 

לא משהו שראיתי, כך אני מבין את פשט הגמרא...

לא עושה לי שכל בכלל מה שאתה אומר, הרבה דרשות שחז״ל לומדים נלמדים בדיוק בצורה כזאת מצורת הפועל. בהרגשה שלי אתה דוחה אותי בקנה.  

אין שינוי מלשון יחיד ללשון רבים, גם בפס׳ הבא הוא מדבר בלשון יחיד רק שהוא מזכיר באותו פס׳ ״רבים״. 

אני עדיין לא שלם איתה לגמרי, אבל אציע אותה בכל זאת. 

למדתי היום את פרק י״ט בישעיהו וה׳ האיר עיניי במשנתי בפסוק הבא:

והיה לאות ולעד ליהוה צבאות בארץ מצרים כי-יצעקו אל-יהוה מפני לחצים וישלח להם מושיע ורב והצילם (ישעיהו פרק י״ט פס׳ כ) 

שדומה באופן מפתיע לפסוק שממנו התחלנו להקשות:

״ונצעק אל יהוה וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים…״ (במדבר כ פס׳ טז)

בהבדל חשוב שהפסוק מישעיהו מדבר על העם המצרי ! 

ואז חשבתי לעצמי מניין לנו שכאשר הגמרא אומרת ״אין הקב״ה מואס בתפילתם של רבים״ היא מתכוונת דווקא לרבים שהם יהודים אולי גם לרבים שהם גויים ?

מהפס׳ בישעיהו נראה לכאורה ככה. ואם אמת נכון הדבר, אזי ברור למה הגמרא לא למדה את הלימוד

שלה מהפס׳ בבמדבר, כי אז היה אפשר לומר שברבים הכוונה דווקא לרבים מתוך עם ישראל, אבל לאמיתו של דבר ברבים הכוונה גם לרבים שהם מאומות העולם שמתפללים לה׳. 

הפרק מתחיל בפסוקי פורענות על מצרים, אבל מסיים בפסוקי נחמה מעניינים מאוד ביחס למצרים:

יח ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות ליהוה צבאות עיר ההרס יאמר לאחת: ​יט ביום ההוא יהיה מזבח ליהוה בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל-גבולה ליהוה: ​כ והיה לאות ולעד ליהוה צבאות בארץ מצרים כי-יצעקו אל-יהוה מפני לחצים וישלח להם מושיע ורב והצילם: ​כא ונודע יהוה למצרים וידעו מצרים את-יהוה ביום ההוא ועבדו זבח ומנחה ונדרו-נדר ליהוה ושלמו: ​כב ונגף יהוה את-מצרים נגף ורפוא ושבו עד-יהוה ונעתר להם ורפאם: ​כג ביום ההוא תהיה מסלה ממצרים אשורה ובא-אשור במצרים ומצרים באשור ועבדו מצרים את-אשור: ​כד ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ: ​כה אשר ברכו יהוה צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל:

לא קראתי את כל השרשור, אבל למה אי אפשר לומר כמו @מבקש אמונה, ולהגיד שמה שהגמרא אמרה לגבי תפילת המנחה זה לא אותו דבר, כיוון שהגמרא הדגישה את חשיבות תפילת מנחה, אך גם התפילות האחרות טובות ומסוגלות להיענות, לעומת פה שהגמרא רצתה להראות שתפילת רבים דווקא מועילה, יותר מתפילת יחיד, וזה מה ש@נוגע, לא נוגע אמר (באפשרות השנייה...)...

ואולי גם יש אפשרות נוספת, שכאשר יש אפשרות ללמוד שדווקא תפילה מסויימת טובה לומדים, וכשאין אפשרות כזאת, לומדים רק שהיא מסוגלת וטובה, אך לא שהיא טובה דווקא לעומת אחרות. ולכן הגמרא העדיפה את הפסוק שבאופן מוחלט מראה שתפילת רבים יותר טובה, וגם בתפילת המנחה היא ניסתה לעשות זאת וללמוד שדווקא היא טובה ומסוגלת, ובאמת גם כך למסקנה, אלא שמה שהגמרא הביאה אחרי זה היא אמרה "אף בתפילת ערבית וכו'....", אף זה לשון יותר חלשה, תדעו לכם, לא רק תפילת מנחה אפשר להתפלל בה, אלא גם התפילות האחרות טובות, זאת אומרת, אחרי שהראו את החשיבות הכ"כ גדולה של תפילת המנחה, לא רצו שיזלזלו בתפילות האחרות אז הביאו פסוקים שמראים שגם בשעות האחרות צריך להתפלל, אך באמת עדיין המסקנה היא שתפילת המנחה דווקא הכי חשובה, וזה מתרץ את הקושייה שלך, @בן מערבא, לגבי לשון הגמרא, שאליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה. ורואים שם שזו תפילה מיוחדת, בקשה מאוד גבוהה, של עשיית ניסים- הורדת אש מן השמים שגם תשאב את כל המים ותאכל את הפרים, זה מראה שמנחה מאוד מסוגלת לדברים גבוהים, ושאר התפילות פחות מסוגלות לזה. (ובאמת אפשר לומר שתפילת מנחה זו התפילה הכי קשה...תפילת ערבית אדם פנוי, אחרי העבודה, הכל בסדר, תפילת שחרית, קצת קשה, אבל זה לא יותר מדי קשה, והכי קשה להתרכז בה, האדם רענן אחרי הבוקר, תפילת מנחה זה באמצע היום, האדם בעבודה או אחרי שיעור עיון, והכי קשה לעצור באמצע עם כל הטרדות וגם לכוון בתפילה, ולכן דווקא אם האדם מתגבר ומתפלל זה מסוגל לדברים גדולים....).

ומה שהגמרא דייקה שאליהו נענה דווקא בשעת המנחה, אז או באמת כמו שכתבו פה שהפסוק כתב כדי להדגיש את זה וללמד אותנו את זה, או מהסיפור בהמשך שוודאי נעשה ביום (או מזה שהוא היתל בהם ואמר להם שאולי הבעל ישן, ומיד אח"כ התפלל הוא ונענה, ובדר"כ ישנים שנ"צ....), או משום שמזה שבני ישראל כ"כ התרשמו מהמעמד ואמרו "ה' הוא הא-לוקים" זה מראה שהמעמד היה ברור ונראה לעין כל, מה שלא אפשרי בלילה שלא רואים כמו שצריך, ואפשר לחשוד שמדובר במחזה עיניים...יש עוד כל מיני כיוונים לתרץ את זה, אבל נראה לי זה הכי נכון....

(בעיקר כתבתי פה סיכום של הדברים, לא חידושים....)

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!