בנים - ומריבות... איך מתמודדים?מתואמת
ממש קשה לי כשהם הולכים מכות. זוכרת שהיה לי קשה ככה גם כשאחים שלי עשו את זה. אבל אז יכולתי לברוח - עכשיו לכאורה לא...
מדובר בעיקר בתאומים - שהם החברים הכי טובים מצד אחד, אבל מצד שני הם לפעמים האויבים הכי גדולים... (מרביצים ממש מכות רצח ואפילו צועקים "אני שונא אותך" )
הבן הגדול לפעמים גם רב איתם - אבל יותר בהקנטות ובזריקת הערות (יש לו לשון חדה מצד אחד ויכולת היתממות מצד שני), והבן הקטן גם כן - הוא מתעצבן עליהם ומעצבן אותל, הם מרביצים לו, לרוב זה מסתיים בזה שהוא בוכה נוראות...
אני מנסה להסתכל על זה בהומור - לפעמים זה נראה כמו מראה שרבה עם עצמה (כי הם זהים), ולפעמים זה מגניב לראות איך הפנים שלהם מתאימות את צבען לשער שלהם - אבל לרוב אני סובלת מזה, וגם פוחדת - אם לא על האיברים שלהם שיישברו, אז על המשקפיים שלהם...
אבל אין לי באמת איך להתערב ולהפסיק את המריבה - את הצעקות שלי הם לא שומעים בלהט המריבה ולהפריד אותם פיזית - זה מעבר לכוחותיי... הם כבר גדולים...
אז מה עושים?
יש פתרון יצירתי כלשהו?
נשמע מתסכל...בארץ אהבתי
אין לי ניסיון עם בנים בגיל הזה.
אבל יש לי ניסיון עם מריבות עם מכות (אצלנו גם הבת שותפה...).
זה קודם כל עוקבת, כי גם אני אשמח לקבל כיווני חשיבה בנושא.

ומשהו אחד שאני מנסה (לפעמים עובד, לרוב לא ממש) - בזמן רגוע (לרוב אחרי שנרגעו ממריבה) אני מדברת עם הילדים על זה שלכם אחד לא נעים להיות בתוך המריבה. אבל כל אחד שנשאר בתוך המריבה - זו אחריות שלו ובחירה שלו להישאר שם. אם הם לא רוצים שירביצו להם - הם מוזמנים להתרחק ולבוא אלי (סתם להתרחק לא מספיק כי לפעמים האח השני יכול לבוא אחריו כדי להמשיך לריב, אבל אם מישהו בא אלי, אני יכולה יותר להגן עליו ולהזכיר שאם הוא לא רוצה להמשיך במריבה, אז מספיק, ואפשר לעצור ולדבר על מה שהיה, לראות אם יש בעיה שצריך לפתור וכו').

עוד כיוון זה לנסות לנתב את האנרגיות של הכעס למשהו שלא פוגע (למדתי את הרעיון מהגישה ההיקשרותית).
פעם אחת הצלחתי לעשות את זה, רגע לפני שהם התחילו ממש לריב מכות - הובלתי אותם לחדר והוצאתי הרבה בובות, ועשינו 'מלחמת בובות' (אפשר גם מלחמת כריות, אותו רעיון). בהתחלה הם באמת זרקו בכוח דווקא על מי שהם כעסו עליו, אבל זה לא באמת כאב ודי מהר זה הפך למשחק.
אבל זה פתרון שלא תמיד אפשר לעשות תוך כדי המריבה עצמה. אולי אם גם מדברים על זה בזמן רגוע, ואז תוך כדי מנתבים אותם למה שדיברנו עליו (אפשר גם שק אגרוף, לקרוע ניירות, ועוד רעיונות של פריקת האנרגיה של הכעס והתסכול בלי לפגוע).
תודה רבה!מתואמת
העניין הוא שהרבה פעמים הם מתחילים בזה בתור משחק (לא מצליחה להבין מה כיף בזה... 😖) - ותמיד קשה לזהות מתי זה הופך למריבה... (במיוחד ששניהם שחקנים טובים, אז הם מסוגלים לחקות בכי וכעס משכנעים מאוד) - ולכן קשה לעצור את זה לפני שזה מתחיל.
בכל אופן, אהבתי הרעיון של ניתוב הכעס למשהו אחר. באמת אחד מהם הציע פעם שנקנה שק אגרוף... צריך לחשוב איך לעשות את זה בצורה ביתית...

(וגם אצלנו הבת שאחריהם שותפה במריבות לפעמים - אבל לרוב היא רק לועגת במילים, ואז סופגת מכות - ומהר מאוד בורחת לחדר בבכי...)
מבינה אותך...בארץ אהבתי
אני ממש לא אוהבת את המשחקים האלו של 'כאילו רבים', כי באמת לרוב זה נגמר במריבה של ממש (מישהו שפגע בטעות מידי חזק ואז השני מתעצבן ומכאיב חזק בכוונה ומשם זה מתגלגל...).
ב"ה אצלנו זה לא קורה הרבה. כשהם כן מתחילים משהו כזה, לפעמים אני מנסה לעצור את זה לפני שזה הופך למריבה
(- בואו נעשה משהו אחר יותר נעים
- אבל אמא, זה משחק...
- אני רואה. אבל אני יודעת שהרבה פעמים זה הופך למריבה אמיתית וזה כבר לא יהיה נעים...)
אולי אפשר בשלב הזה להציע לעשות מלחמת כריות/בובות, שלא אמורה להפוך למשהו שעלול לפגוע.

אבל יכול להיות שאצלכם באמת יש להם יותר צורך בזה, וכן נכון לאפשר להם, רק עם גבולות ברורים, כמו שאורוש כתבה.

אני חושבת שבמוסף לגבולות בתוך המריבה, הייתי גם מדברת איתם על - מה עושים כשתוך כדי המשחק מישהו עושה משהו שלא נעים לי.
כי לרוב המריבה מתחילה מטעות של מישהו שבועות פגע חזק מידי. אז אם האח שלו מיד מחזיר לו, זה הופך למריבה. אבל אם הוא מבין שזה לא היה מכוון כדי לפגוע, כי הרי לפני רגע הם שיחקו, אז אפשר להגיב אחרת - 'זה כאב לי, בא נעצור רגע' או 'אל תעשה שוב ככה, זה היה יותר מידי כואב' וכדו'.
ויש גם אפשרות של לבחור להתרחק - להגיד 'די, אני לא רוצה להמשיך יותר', ולהתרחק (ואם צריך - אז לבוא אלייך כדי שתוכלי לעצור את האח השני אם הוא ינסה בכך זאת להמשיך).
לא יודעת כמה זה דברים שהם יהיו מסוגלים ליישם למעשה. אצלי החלק השני עובד רק לפעמים (של לבחור להתרחק ולבוא אלי. ורק חלק מהילדים באמת מצליחים, יש אחרים שמרגישים חייבים להישאר ולהמשיך...).
והחלק הראשון (של להגיד שזה לא היה לי נעים) לא ממש עובד אצלנו. אבל אפילו אם הם לא מצליחים ליישם, לדעתי זה חשוב לדבר על האפשרות הזאת, כי זה מלמד אותם שאפשר לתקשר ולהגיד על משהו שלא נעים לנו גם במילים. ואולי הילדים שלך שיותר גדולים משלי כן יצליחו גם ליישם בזמן אמת...
(אבל האמת שלי זה עוזר עצם זה שדיברנו על זה, כי זה קצת מעביר את האחריות על המריבה אליהם. אני שם כדי להשגיח שלא יפרצו גבולות ולא יעשו דברים מסוכנים, אבל עצם זה שהם בוחרים להמשיך לריב - זו בחירה שלהם, למרות שלי קשה לראות את זה. אני לימדתי אותם ואני גם מזכירה להם לפעמים תוך כדי המריבה שלכל אחד מהם יש אפשרות לבחור להפסיק.)
בנים ממש נהנים מזהאורוש3
צריך שיהיו גבולות ברורים. נגיד בלי נשיכות. בלי בעיטות למקומות רגישים. ועליהם לעמוד ואם הם שוברים אז סנקציות.
חוץ מזה- שק אגרוף כמו שאמרת, מתקן מתח למשקוף, יש גם ערסלים מעולים לתלייה מלמעלה (מרפאה בעיסוק המליצה לי על ''סולם יעקב'' אבל לא ניסיתי באמת כי אין לי מקום). רולר. כדורים. אופניים (בחוץ).
יכול מאוד לווסת.
תודה רבה!מתואמת
אז את אומרת שבעיקר צריך לשחרר ולהבין שזה חלק מהכיף שלהם?
ומתי מציבים את הגבולות לזמני מריבה? ואיך דואגים שהם לא יישכחו בזמן אמת בלהט המריבה?
באמת הרבה פעמים אני שולחת אותם למטה לאופניים ולכדורגל, אבל לפעמים הם כל כך עמוק במריבה שהם לא מסוגלים להפסיק אפילו בשביל זה...
תראיאורוש3
אצלי זה בעיקר הבן שלי עם קרוב משפחה. אח שלו צעיר ממנו בשש שנים ועדיין קטן.
אבל אני ממש רואה שזה חלק מהפורקן של הבנים. אבל אין לי ניסיון ממש בבית יום יומי. כן הוא זקוק לוויסות ואוסף דברים כמו שכתבתי ואחרים עוזר.
להציב את הגבולות לדעתי בשיחה בוגרת וברורה. בלהט המריבה אם את מצליחה להסב אותם אליך ולומר שעברו את הגבול. לצעוק יותר נכון. אז עדיף. ואם אין אפשרות פיזית אז אחרי. ובעיני עם מחיר כלשהו שתסכימו עליו מראש.
אולי באמת אני צריכה לנסות לשבת איתם לשיחה על זה.מתואמת
מתלבטת אם רק עם התאומים או עם כל הבנים...
את יכולה לנצל לזה את תשעת הימיםבארץ אהבתי
לדבר על גבולות במריבות, כי אנחנו רוצים להרבות באהבת חינם...
נשמע לי הגיוני לשתף את כולם, אבל את יודעת יותר טוב מה נכון עבורכם...
רעיון יפה... זו באמת הזדמנות טובה.מתואמת
תכל'ס זו שיחה שמתאימה בשביל כל הילדים, כי גם הבנות רבות - גם אם לא במכות...
(בעבר, כשקראתי שהדבר שהכי קשה להורים אלה המריבות בין הילדים, שמחתי שאצלנו דווקא לרוב הם נמצאים באחווה... אבל לאחרונה אני שמה לב לשינוי לרעה, לצערי לא יודעת אם זה כיוון שהם גדלו או בגלל סיבות ממני - כמו החולשות הרודפות אותי לאחרונה...)
ואולי צריך להדפיס שוב את טבלת האהבה שהכנתי אי אז, ולנסות להשתמש בה...
זה באמת נשמע לך נורמלי ורגיל?יראת גאולה
כי אני ממש מודאגת מכך שאם אין לבן שלי תעסוקה אטרקטיבית - או תעסוקה מעניינת או הוצאת מרץ פיזית,
הוא פשוט מנסה לחולל מריבה!
מוציא אותי מדעתי. מחרפן. ומטריד אותי. 😵‍💫😵‍💫😵‍💫
לא יודעת. כנראה תלוי בעוצמה וברמותאורוש3
מקווה שכך 😏יראת גאולה
מרשה לעצמי לתייג את אם הבנים:מתואמת
@באר מרים (זכור לי שכתבת שיש לך יותר בנים, נכון?)
ועוד אחת, שזהו כינוייה : @אם הבנים12
אני קוראת לזה קרב תרנגולים..באר מרים
ועושה מזה בדיחה..

באמת שאצל הבנים הגבול בין משחק למריבה זה משהו לא ברור..

לדעתי דוקא הבנות רבות הרבה יותר קשה..
צרחות, משיכות בשיער ועצבים...
אבל לא מפחיד אותך שהם יזיקו זה לזה פיזית?מתואמת
ולא מפריעות לך הצעקות שלהם והמרדפים בכל הבית? (אני משתגעת מזה... אולי כי יש לי רגישות לקולות חזקים וצורמים )

והבנות זה עניין אחר, באמת... אני גם לא אוהבת את העצבים שנלווים למריבות שלהן, אבל לפחות זה לא ברעש כזה... (ואולי אלה מריבות מסוג אחר, כי בין הגדולה לבת השנייה יש הפרש של שבע שנים, אז זה יותר שהשנייה מציקה לגדולה בשביל צומי והגדולה מתעצבנת... הבת השלישית עוד קטנה מכדי ממש לריב. אבל יש סיכוי שאנחנו בדרך לשם...)
לבנים יש אנרגיות שהם חייבים להוציאאם הבנים12
אז מריבות זה טבעי, יש גיל שזה יותר נפוץ ואח"כ זה מתמתן ונרגע. בסוף הם יהיו חברים טובים

ניסיתי לנתח את הגורמים למריבות:
1. בעיית תקשורת- מישהו עשה משהו בלי להתכוון, השני נפגע מכך והתחילה מריבה. כאן התיווך של המבוגר הוא מאד חשוב לפיוס. וגם להבנה מה מפריע לו.
2. רעב ועייפות.
3. פריקת תסכול כלשהו- משהו שקרה בבי"ס או בחוץ גורם לעצבנות ומריבות בבית.
4. משחק שהופך למריבה.

יש גישה שאומרת לא להתערב המריבות, אני לא מסוגלת להתעלם. במיוחד שזה לא כוחות גדול מול קטן...
להגביר אהבה ביניהם ע"י מבצעים של פירגונים, מילים טובות ועשיה משותפת. לומר להם כל הזמן כמה הם אחים טובים, איזה כוח יש לשניהם יחד, צמד חמד מדהימים ומקסימים. לנתב את הכוחות לעשיה טובה.

תודה! איזה ניתוח יפה ונכון עשית לגורמים למריבות!מתואמת
אני רואה שגם אצלנו זה כך, באמת...
מה את עושה בזמן מריבה בפועל?
תלוי בסיטואציהאם הבנים12
אם זה פתאומי אז נותנת להם לסיים אבל אם זה הצקות מתמשכות אז אני לא מרשה להמשיך.

בגדול אין לי סבלנות למריבות, אז ב"ה שזה לא קורה הרבה.
אני גם מעודדת אותם שאולי עכשיו הם רבים אבל הם יגדלו ויהיו חברים טובים.
תודה!מתואמת
ב"ה הם דווקא חברים ממש טובים בדרך כלל (התאומים), באמת צמד חמד מופלא. (עם שני האחים האחרים יש להם יותר תאקלים, לאו דווקא במכות, אבל גם איתם יש להם קטעים טובים).
ולכן זה עוד יותר מטריד אותי כשהם פתאום משנים את עורם וקורעים זה את זה...
ואולי זה חיובי?!או'ר
שילמדו להתגונן, שיתחזקו, יחשבו מרחק וכח, יחטפו ויפיקו מסקנות לקרב הבא.
הרי יש המון יתרונות באומנויות לחימה.
קיקבוקסינג זה די מבוקש במכוני כושר.
תקני להם כפפות איגרוף (;
אז צריך גבולות. (לא בראש?)
צריך סימן ברור ומוסכם להפסקת אש. (אם אחד מהם אומר אקונה מטטה חייבים להפסיק. או אם את זורקת עליהם ומכסה אותם בשמיכה סימן שדי)
וצריך להרבות באהבה.(לשים את שניהם יחד בטי שירט גדול כל אחד מוציא יד אחת שיסתדרו חצי שעה. חחח. להגיד מחמאות מיד בסוף הקרב...)
סתם מציעה...
תודה על ההסתכלות הזו! אולי באמת צריכה לאמץ אותה...מתואמת
מתי אפשר לקבוע את הגבולות ואת המשפט להפסקת אש (רעיון חמוד!)? לא בזמן שהם בתוך מריבה, מן הסתם... אבל בזמן שהם חברים - זה לא נראה שהם מסוגלים לריב בכלל...

והזכרת לי תמונה שיש לנו של שניהם מגיל שש או שבע - אחי, שהיה אז חייל, הלביש להם את המדים שלו: שרוול של חולצה לכל אחד ונעל צבאית לכל אחד. זו באמת תמונה מצחיקה! אבל בתקופה ההיא הם פחות רבו ככה, להרגשתי...
נראה ליבת 30

שלשבת איתם בזמן רגוע ולקבוע איתם גבולות הגיוניים- לא נותנים מכות בפנים, בבטן הרכה ובאיבר המין. וכד'- ככה תוך כדי מריבה הם לפחות יזכרו שזה אח שלהם ולא אויב...

תודה! מקווה להצליח לדבר איתם בקרוב...מתואמת
מה איתך באמת?בת 30


ב"ה הרבה יותר טוב!מתואמת
מרגישה שחוזרת לעצמי. כולל לסדר את הבית בעצמי (כמעט) כל ערב...
עוד לא ממש דיברתי עם הילדים על העניין, אבל אנחנו מתכננים "יום בית מלון" עוד כמה ימים - להפוך את הבית לבית מלון - וזו תהיה הזדמנות לדבר איתם ולהראות להם כמה נעים בבית מסודר ונקי...
ומה אתם מתכננים ביום הזה? נשמע נחמדיעל מהדרום
לסדר אותו כמו בית מלון (כמיטב יכולתנו)מתואמת
ולהכין מראש מגוון גדול של אוכל ושל מנות וגם לקנות דברים.
ולנסות להתנהל עם זה...
זה רעיון של הילדים, וזו פעם ראשונה שאנחנו מנסים אותו, אז לא יודעת איך ילך...
ספרי חוויות אחר כך! תודה על ההסבריעל מהדרום
עוקבתפעם אחת
איתך בהתמודדות
חחחחחחחחחחפרצוף כרית

הצחיק אותי המראה  שרבה עם עצמה

ושמעי, זה באמת קשה - וכנראה נפוץ אצל בנים

לא ברור - כנראה קשה להם להתבטא ברגשות ובמילים אז זה הופך מיד למשהו פיזי ..... מעירים להם שוב ושוב וממשיכים,

אין לי הרבה טיפים - 

רק-

א) הזדהות קבלי - אני חושבת שבבנים אין ממש איך למנוע, תמיד איכשהוא יש להם איזה מרץ בידים

ב) אולי נובע משעמום או תסכול? ולכן לחפש להם חוויות מענינות, טיולים וכדו' מקומות לרוץ ולהוציא אנרגיות, אולי אופנים וכאלה .... כדי שלא יגיעו למצב של שעמום וכו' 

מקווה שבאמת כשנצא לטיולים הם יוציאו את המרץ בהםמתואמת
אם כי איכשהו אני רואה אותם בעיני רוחי מצליחים לרדוף זה אחרי זה בעצבים גם באמצע מסלול או פארק שעשועים...
חחחחחחחח אוייייי האמת אם הם גדולים מה אכפת לך?פרצוף כרית

כשקטנים זה יותר צורך להגן עליהם.. אבל ברור שמובן התסכול.... 

אכפת לי על המשקפיים שלהם מתואמת
סתם... דווקא כיוון שהם גדולים - יש בהם יותר כוח להרביץ מכות שעלולות לפגוע...
אני רואה אצל הבנים שליעוד תשובה
בני 7 ו9
שלרוב זה יותר משחק. סוג של צורך סנסורי שלהם כבנים.
לרוב אני לא מתערבת, אלא אם כן זה מציק לי מאד, או שאני רואה שזו מריבה אמיתית, שהאמוציות עולות, שיש גם כעס בינהם.

אם ילד בוחר להרביץ בכעס במקום להתשתמש במילים או לפנות אלי אני כועסת עליו מאד,
(גם אם זה היה בתגובה למישהו אחר שהתחיל) כי זה קו אדום בעני,

אבל ב"התגוששות" של הבנים, שזה יותר צחוק, אני פחות רואה צורך להתערב מראש. לפעמי רק משגיחה או משקפת שלא יגיע למריבה אמיתית.
אני בעצמ צוחקת מזה מאד. זה לגמרי נראה לי כמו צורך סנסורי ופורקן של שניהם.

קורה שזה נגמר בבכי בגלל מכה חזקה מידי וכד, או כעס אמיתי ישנכנס, ואז אני מפרידה ומשקפת את הבחירה שלהם להכנס לסיטואציה


בהצלחה רבה
תודה! איך את מתערבת בפועל?מתואמת
כשהם בלהט המריבה הם לא שומעים כלום... הם מסוגלים לצעוק: "אמא, תגידי לו!" ובכלל לא להקשיב לתשובה ממני...
איזה מזל שאצלי יש 5 שנים בין הבנים...😁אור123456
לא זוכרת אפילו מקרה אלימות אחד...
לגמרי מזל...מתואמת
אם כי התאומים (בני עשר) רבים הרבה פעמים עם הקטן (בן חמש). אבל לפחות במקרה הזה אני יכולה להזכיר להם שהם הגדולים ואמורים להתגבר גם אם הוא מעצבן אותם. ובמריבות ביניהם אני לא יכולה לומר את זה...
לא חושבת שקשור ההפרששואלת12
כנראה יש להם אופי שפחות בענייני מריבות. תודי לה' על זה..
יש בזה...אור123456
אני תמיד אומרת שעזרתי לאמא שלי לגדל את האחיםאור123456
שלי והייתי ממש טוטאלית ( בכורה מתוך משפחה גדולה מאד)
היו דברים שרק אני הייתי אחראית עליהם..בדיקת ראשים מקלחות ועוד הרבה
אז הקב"ה נתן לי ילדים ממש טובים ונוחים ( חוץ מהזמן שהם ממש קטנים שאז לא קל בכלל)
אולי גם אצלי זה ככה, רק הפוך מתואמת
זכיתי בתינוקות נוחים ברוב הפעמים. וגם אני הייתי בכורה עם כמה וכמה תפקידים בעלי אחריות (לא סירוק כינים אבל כן מקלחות והחלפות חיתול מגיל מסוים, וגם סדר בבית וקיפול כביסה - אבל זה אולי יותר טריוויאלי).
אבל באחים שלי כתינוקות בקושי טיפלתי... רק באחותי הקטנה (ז"ל) טיפלתי קצת כמו אמא - הייתי קמה מוקדם כדי להאכיל אותה בבקבוק, ועוד כמה דברים...
מעניין שיקולים של הקב"ה 🙂אור123456
לגבי אחותך..בטח קשה יותר כי טיפלת בה 😕
זה חלק משיח של בנים, לא?בונים מגדל
יש רמה שנראית לי קיימת בכל בית. כי ככה זה בנים.
ובגדול זה מכות ונגמר ולא בנות שנוטרות...
אבל יותר חשוב, איך הם עם זה?
האם יכול להיות תחום במקום? כי לך זה מפריע.
ואת יכולה ללמוד לצרוח ;)
נכון, ככה זה בניםמתואמתאחרונה
אבל אני - אני בת... וזה מפריע לי...
(ואל דאגה, גם אני מרימה את הקול לא מעט פעמים. אבל זה לא נעים לי - גם בגרון וגם באוזניים - ובאופן כללי אני רוצה לעבוד על העניין הזה, של לא להרים את הקול גם שלכאורה "מגיע" להם שכן...)
ילד רוצה מוסד לימודים שאתם לא הכי מתחבריםפילה

האם אתם זורמים עם ילד? או כל מקרה לגופו?

בן כמה הילד?חושבת בקופסא

למה הוא רוצה את המוסד הזה?

למה אתם לא?

אי אפשר לענות על שאלה כל כך ספציפית באופן כללי.

אם ילד בן 5 רוצה להירשם ליסודי הדו לשוני כי הוא רוצה להיות חבר של ילדים ערבים, זו תגובה שונה לגמרי מבחור בן 18 שנרשם לישיבת הסדר חסידית לעומת ישיבת הסדר יותר פלפלנית- בריסקאית כמו שאבא לו היה.

כל מקרה לגופו124816אחרונה

בגיל חטיבה והלאה,

אם חשוב לכם מקום אחר, כדאי להסביר לילד למה ההורים מעדיפים אפשרות אחרת, להמליץ לו לנסות בכל אופן לתקופה את המקום שאתם מעדיפים אבל בסופו של דבר עם הילד מתעקש, לזרום איתו (כמובן אם מדובר במקום שאתם לא הכי מתחברים אליו, ולא במקום שאתם ממש מתנגדים לו עקרונית).

ילד בגילאים האלה שיהיה במקום שהוא לא רוצה להיות בו, ככל הנראה לא יהיה פתוח לקבל את מה שיש למקום להציע.

אצרקציות במחיר נורמלי לבן 11, למי יש רעיון?בת אל123

מחפשת לגילאי 11-4, באזור המרכז במחיר שפוי או שיש הנחה למחזיקי כרטיס אשמורת.

תודה.

תיכנסיעוד מעט פסח

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

מה זה מחיר שפוי ואיזה סגנון של אטרקציות?חילזון 123אחרונה

מעבר דירהקרובה
עבר עריכה על ידי קרובה בתאריך א' באב תשפ"ו 9:54

שלום. אשמח לעצתכן..

אנחנו זו''צ, עוברים עוד מעט דירה ומתלבטים בין 2 אופציות...


 

א. דירה קטנה וחמודה, היתרון שזה קומת קרקע, החיסרון שזה חדר וסלון.

ב. דירה גדולה, 3 חדרים, חסרון שזה קומה 3...


 

מבחינת הריון עצמו ואח''כ ותינוק, מה עדיף? לסבול קומה 3 בלי מעלית אבל יהיה עוד חדר או להסתדר כמה שאפשר עם תינוק בחדר ובלי שידת החתלה וכו'?

או שיש עוד נקודות שלא חשבתי עליהן?


 

ואם הדירה של החדר וסלון- עד איזה גיל של התינוק זה עדיין אפשרי ואם יש טיפים איך לסדר את זה...


 

תודה!!

נקודות למחשבה124816

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.


שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.


לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  


מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

רוצים להישאר באזור בשאיפה הרבה זמן...קרובה

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

בהתאם אליכם124816

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

קומה שלישית בלי מעלית עם תינוק זה סיוטאורי8אחרונה
במיוחד אם את צריכה גם לעלות את העגלה. אני ברחתי כשהתינוקת היתה בת חצי שנה, אי אפשר היה להשאיר עגלה למטה .  מבחינת תינוק בחדר הורים. אני משאירה המון זמן, הנקתי עד גילאים מאוחרים( שנה וחצי) וכל עוד התינוק ינק הוא היה בחדר,שלי, ככה ישנתי טוב יותר. וגם אף םעם לא היתה לי שידה. אבל לתינוק יש ציוד, בגדים, כשגודל קצת, משחקים, עגלה, השאלה אם יש מקום בדירה הקטנה? 
מוזמנת לכתוב בפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אובדת עיצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.


אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.


בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.


ועכשיו זה…


פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??


אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.


ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

מתואמת

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מנסה לענותפילה

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

לפני הכל שולח חיזוקזיויק

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.


אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

זה פורום לאמהות. בבקשה לא להגיב פהיעל מהדרום
ממש קשה כאמא5+אחרונה

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

פעילות לקיץאבןישראל
רעיון לפעילות משהו בסגנון של לונה פארק במחיר שפוי?
איפה בארץ?אמהלה

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

זורמים על מיקום חוץ מאילת והערבהאבןישראל
תודה על הרעיונות, אסתכל באתרים
לחפש הטבותעוד מעט פסח

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

מוסיפה- גם דרך הבנקים (נניח בלאומי יש הטבות..)יעל מהדרוםאחרונה
מחפשת רעיונות ליציאה כיפית לקייטנת אמהותמתיכון ועד מעון

באיזור מערב השומרון או פ"ת, כפר סבא, בעלות סבירה.

לבנות בכיתה ד' ולבנים בכיתה ו'

פארק אפק?טארקו

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

וויט פול בפתח תקווהאמהלה
תודה למי שענתהמתיכון ועד מעון

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

כיתה ו' אולי מוזיאון בנק ישראל בת''אחילזון 123

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

מה את חושבת על מוזיאון האדם והסביבה?מתיכון ועד מעון
לא הייתיחילזון 123
שמעתי עליו דברים טוביםעלמא22
אבל לא הייתי 
מוזיאון על בנק נשמע לי משעמם גם בגילי🙊יעל מהדרום
הייתי שם עם ילדותחילזון 123

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

הם אוהבים רכבת?אנוני.מית

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

בירושלים ישלפניו ברננה!
ראיתי שפתחועוד מעט פסח

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פארק ידידיה זה הבית...מתיכון ועד מעון

פחות אטרקציה ללכת לשם

אולי מוזיאון אלי כהן בהרצליה? לא הייתי בעצמיחילזון 123
בשומרון יש הרבה מעיינות5+אחרונה

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

ילדים בנסיעה לעיר אחרתאנוני.מית

באיזה גיל מבחינתן זה לגיטימי?

 

בן ה14 שלי שבר לעצמו את המסך של הטלפון והמעבדה הרשמית של היבואן זה באיזה חור ליד מודיעין (ישפרו למי שמכירה). הוא רוצה ליסוע לשם. אני לא מוכנה ליסוע איתו וגם אבא שלו לא.

 

אפשר ליסוע לשם ברכבת ומשם ללכת ברגל או משהו כזה. כמה זה סביר לדעתכן לבד? מאזור ירושלים.

נסיעה אולי בסדרפילה
אבל מה לגבי מעבדה עצמה? הוא מספיק בוגר בשביל זה? הם בכלל ידברו עם בן 14?
הנסיעה נראלי בסדר גמורניגון של הלב

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

לא היתי נותנת לו ליסועאורי8
נראה לי נסיעה מסובכת. ולעמד מול המעבדה . עדיף לתקן בחנות כלשהיא בירושלים ולשלם. 
הטלפון עובד וזמין?רוני 1234

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)


את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?


אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

כבר ביררנו כמה זה יעלהאנוני.מית
הבעיה רק הטירוף שלו שהוא לא מוכן לרצות לתקן במקום אחר. והשאלה כמה לזרום איתו על זה...
הבת שלי בגיל הזה נוסעת הרבה בבין-עירונירוני 1234
אני לא רואה בזה בעיה, אלא אם כן הטלפון ישאר שם לתיקון ואז הוא חוזר הביתה כשהוא "מנותק קשר".
אני חושבת שזו לא הליכה קצרה וברורה...כתר הרימון
עדיף רכבת מודיעין מרכז ומשם אוטובוס פנימי. 
לפי מה שאני מכירה, אבל לא מעודכנתאוזן הפילאחרונה

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש


רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

גם אני פה בענייני חופש גדול כולנה

אם הייתם צריכות להמליץ על נושא/ספר לימוד לחבורת בנות מסיימות יסודי, מה הייתן ממליצות?

יכול להיות משהו בלימוד עצמאי או קבוצתי עם הורה.


ילדה מסיימת כיתה ח שאין לה תחביבים יותר מדי, והייתי רוצה לעזור לה למצוא, איך הייתן ממליצות לגשת לזה?

שמתי לב שהיא כן אוהבת ומתעניינת בסיפורים של אנשים, כל מיני ראיונות שעושים כמו רגע של חכמה, או כאלה שיש בהידברות. איך אפשר לפתח את זה?


הייתי שמחה להמלצות לספרים או סרטים ביוגרפיים על אנשים חשובים בהיסטוריה, משהו שמעניין וזורם לקרוא, במיוחד דמויות של נשים, ואם דתיות אז בכלל.


אולי יעניין אותך