כי אני מאוד רגשית,

ואני בקלות מגיעה לכעס אם אני מרגישה שבעלי רוצה להתנהל רק לפי הכללים שלו.

גם בעלי איש חזק,

והרבה פעמים יש בינינו מאבקי כוח,

אבל למדתי שכשאני כועסת אני מסמנת גבולות ברורים.

ואז לאט לאט הוא מפנים שהוא צריך לשנות אצלו משהו.

כמו כשהוא כועס

זה גורם לי להרהר ולהשתנות בעצמי.

אני לא יודעת.

מרגיש לי שאת עושה ניתוח מעקפים

במקום להיות ישירה ולהתעמת אתו.

גם הוא צריך ללמוד אותך. לא רק את אותו. 

ומותר להביע כעס. ומותר לצפות ממנו שישתנה בכמה דברים.

לא עכשיו, לא מיד,

אבל- כן.

להתאים את עצמו אלייך.

לשנות הרגלים כי זה חשוב לך.

על זה שאם 3 ימים לא מדברים אז זה "לא ישנא אחיך בלבבך"? ולמה 3 ימים? מי קבע את הגבול הזה ל-3?

זה שזה היה מסוכן מאוד אין חולק, אבל זה שאין מקום לסלחנות, ושזה חמור, אני ממש לא מסכימה!

בהחלט צריך לעשות חישוב מסלול מחדש כזוג כדי שזה לא יקרה שוב, אבל אם הוא לא שמע או היה חצי רדום כשהיא יצאה, איך הוא בדיוק אמור היה להשגיח? (אני יכולה לישון עם עין אחת פתוחה ולקפוץ מכל שיעול, אבל זה יכולת ש ל י)  

גם לי זה קרה לצערי (שהילדים הסתובבו כשחשבתי שהוא משגיח).  

אצל בעלי מדובר במחלה, אבל עדיין לקח לי המון זמן להבין מה בדיוק הוא יכול ומה הוא לא יכול. 

מאז שהבנתי שאני חייבת לוודא שהוא מסוגל כרגע לשמור על הילדים, הילדים הרבה יותר בטוחים ומטופלים, ואני הרבה יותר שמחה!

אני לא מצפה מה שאי אפשר, הוא למד שהוא אומר כן זה כן ולא אז לא, ולא להגיד כן כשבעצם הוא לא לגמרי מסוגל, אני נהנית מאוד מכל מה שכן (ויש המון) אני נעזרת בבעלי בהרבה דברים קטנים עם הילדים (כי דווקא אותם הוא כן יכול), נעזרת המון בבייביסיטר, ואני לא לוקחת עבודה שמתחילה בשעה מוקדמת מדי (כי רק אני יכולה להוציא את הילדים בבוקר למסגרות).  

וזה לא סותר את הטיפול המקצועי והעבודה שהוא עושה כדי שהיכולות יגדלו והוא יוכל לתפקד יותר כאבא וכבעל. 

הסבים שלי, מעולם לא החליפו טיטול ולא שמרו על הילדים לבד, גם לא כשהסבתות הלכו ללדת. 

זה אומר שהם לא היו אחראיים על הילדים? זה אומר שבחלוקת התפקידים *המוסכמת* בין בני הזוג האמא לקחה את הטיפול בילדים, והאבא את הפרנסה. 

יש עוד דברים בגידול ילדים כמו לימוד וחינוך, ותשומת לב וכו', גם מי שלא מספיק מרוכז כדי להשגיח על פעוטות לבד עדיין יכול להיות הורה מצוין.

החלוקה צריכה להתאים לכישורים של כל אחד. אם בני זוג רואים שאחד מבני הזוג מתקשה באופן מיוחד (ולא צריך בשביל זה שום אבחנה) באחד מן התפקידים בבית,  למה שלא יחשבו ביחד איך לחלק את התפקידים בצורה שמתאימה להם?

כמובן שאדם יכול להגדיל את הכישורים שלו, ולקחת ריטלין אם צריך, וללכת לריפוי בעיסוק לטיפול בהפרעת קשב ולשים שעון מעורר ותזכורות  ואלף ואחד דברים שיאפשרו לו להיות אחראי לבד על הילדים שלו, אבל זו צריכה להיות בחירה שלו כי אחרת זה פשוט לא עובד. (גם אני מתקוממת בתוכי, מה זאת אומרת, אי אפשר לסמוך עליו! הוא אבא שלהם! ואז אני נזכרת שגם אני שולחת למעון, וגם אני לא אסע לבד עם כמה קטנים באוטובוס, כלומר, גם אני לא תמיד סומכת על עצמי לבד בכל סיטואציה ומי החליט מה כן "חובה" ומה לא) 

אני כמוך לא מתחברת לגישה המקטינה גברים ומצפה מהם ציפיות נמוכות באופן אוטומטי.  אבל זו לא הקטנה, להיפך, זה אמון והקשבה! בעיני כל עוד אדם אכפתי ואוהב ורוצה להיות שותף לזוגתו, וכנ"ל אשתו, אין סיבה שלא ידברו ביחד (אולי עם בעל מקצוע, שיכול לעזור שכל הצדדים ישמעו, שאין בעיה אמיתית שמפספסים, ויוודא שיש רצינות ואכפתיות) מתוך כנות ואמון ברצון של השני בטובת הבית, ויחשבו איך נכון להתנהל יחד עם מגבלות או קשיים שיש לכל אחד מבני הזוג. 

בעיני השאלה המרכזית היא מה הכוונה, ואם יש כוונות טובות ואין אדישות, למרות שאפשר עד מחר לתלוש את השיערות מרוב עצבים ש"אם היית מספיק רוצה היית יכול", לא מכירה אנשים שזה מה שהניע אותם לפתח בעצמם כלים, אבל כן אפשר לראות איפה הכלים כן כבר מפותחים ולשים דגש עליהם ואחרי שיש הערכה למה שאפשר ושחרור של ה"חייב", להציע את הכיוון של ההתפתחות- כי הרי אתה בעצמך רוצה להיות שותף גם ב___, לא?.   

ומאוד מסכימה שהשיח צריך לראות את צרכי שני הצדדים, כי אישה לא אמורה להרגיש ש"הכל עליה כל הזמן" או שהיא "בייביסיטר של בעלה", אבל הדרך לשם היא דרך פתיחה של האפשרויות לנהל בית וזוגיות ויצירתיות בפתרונות, ולא לקבע תמונה ספציפית שאולי נכונה וצודקת, אבל תגבה מחיר... (אנחנו תמיד אומרים בבית, שהמטרה בבית היא שלום, לא צדק, טוב סובייקטיבי ולא אמת)

כי אם כן, זה לא כזה חוסר אחריות מצידו.

יש אנשים שישנים עמוק יותר מאחרים.

דוגמא לסיטואציה שאין בה אשמים.

זה מה שאומר לך כעת.

יש לי עוד רעיונות ותובנות אבל אני מרגישה שה לא הזמן עבורך.

אז רק אומר שלדעתי יש מה לעשות ובהמשך אולי תצליחי לחשוב.

בינתיים באמת הוא כנראה לא הפתרון כדי לשמור על הילדים.

ממש מרגש!!

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...