חָרַב מִקְדָּשִׁי וְהָפַךְ שְׁמָמָה,
כָּעַס אֱלֹהַי וְלִבִּי שָׁבַר,
נַפְשִׁי צְחִיחָה נוֹתְרָה כַּמִּדְבָּר.
לִשְׁכַּת חֲכָמַי יָצְאָה לִגְלוֹת,
בַּעֲלֵי דִּינָם כְּחַיּוֹת מְגֹאָלוֹת,
הִגְדִּישׁ רֵיחָם בְּאַף מְרוֹמִים,
אִם אֵין מִשְׁפָּט גַּם אֵין רַחֲמִים.
עָרַי בַּגָּלִיל, בְּשְּׁפֵלָה וְשׁוֹמְרוֹן,
שִׂנְאָה גְּדוֹלָה אָחֲזָה בְּצַוָּארוֹן,
חָדְלוּ מִשְׁפָּחוֹת, וְרֵעִים רָחֲקוּ,
וְגַּם בְּמוֹתָם עַל אַחִים צָעֲקוּ.
רָמַס רוֹמָאִי עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה,
טִמְּאָהּ וְהִשְׁחִיתָהּ וְהִפְקִירָהּ גַּלְמוּדָה,
וְחַדְרֵי מִבְצָרַי וּבָתֵּי מִדְרָשִׁים
בִּדְמָמָה נוֹרָאָה הִשְׁאִירָם יְבֵשִׁים.
שָׁפְלוּ נְאוֹת עָרִים וּגְבָעוֹת נִתְקָרַחוּ,
שְׁמָמָה מְנֻקֶּדֶת בְּלִסְטִים שֶׁפָּרַחוּ,
וְאַף כִּי כְּבָר שָׁבוֹת כָּל גָּלוּיוֹת מְעֻנִּים
נִדְמֶה כִּי הָאָרֶץ עוֹד זוֹכֶרֶת עֲווֹנִים.
אַהֲבַת חִנָּם רְמוּזָה כְּכַפָּרָה,
אַךְ אֵין בַּנִּמְצָא מִי יֵדַע לְבָרְרָהּ,
וְשֶׁמָּא גְּנוּזָה זוֹ, תְּרוּפַת כְּאֵבִי,
וְלֹא תֻּשַּׂג לְעַמִּי בְּלִי כֹּחוֹ שֶׁל נָבִיא.





