הגיל של הבחורה הוא קריטי בגילאים מבוגרים יותר.

לא דומה מישהי  בת 30 ל40. בכל מקרה - רוב מי שאני מכיר פחות ירצו.

גם אני לא נפגשתי מעולם עם מבוגרת ממני. לא מזמן דחיתי הצעה של מישהי שצעירה ממני ב10 שנים. היא דווקא היתה מעוניינת.

יש לי חברים שהתחתנו בגיל 28 עם בנות 21. זה אחרת לחלוטין.

מה קשור מה המראה של הבחור?

למה את לא נפגשת עם מבוגרים ממך?

אני משער שאת לא תפגשי עם בן 45 למרות שאין איסור. פשוט פחות מתאים.

וכפי שכתבתי - זה הבדל גדול מאוד אם רוצים אפשרות למשפחה גדולה.

את לא צריכה להתעצבן.

לגבי ילדים - נכון, ה' מחליט אבל השאלה מה נקודת המוצא. באותה מידה החברה שהתחתנה בגיל 30 יכלה לחכות. אין מה לעשות, הגיל משפיע.

לדעתי תראי מה את יכולה לעשות - לכוון לגילאים אחרים, מגזרים אחרים וכדו'. ותפילות, הרבה תפילות.

הפוך, לבחור צעיר יש "זמן". למבוגר אין. בחור מבוגר שמחליט להפגש עם בחורה בגיל X בעצם קובע לעצמו את גודל המקסימום של שולחן השבת שלו.

משם זה רק יכול לרדת (אם לא מכניסים ניסים לחשבון).  

ממש לא בעד.

מינסיון עבר גם אם הגבר מראה שזה לא מפריע לו זה יצוץ בשלב מאוחר יותר,

ראיתי כבר מספר מקרי גירושין שאני יודעת שדווקא בגלל גיל התגרשו.

יש מספיק אתגרים בזוגיות לא צריך להוסיף עוד

את הראש פתוח הזה ועשיית השתדלות

אם נגיד הבחור בן 20 והיא 25 אז זה לא נשמע מתאים

אבל אם הוא בן 30 והיא בת 35 אז  נראלי סבבה לגמרי

מישהו שהתחתן בגיל 21 עם בת 29. אבל זה נדיר מאוד (וגם תאונה...)

בגילאים מבוגרים לדעתי הפער פחות מפריע

ובגלאים צעירים הפער רציני יותר.

אבל שוב, זה תלוי בבגרות של כל אחד מהצדדים

האישה צריכה להיות בוגרת מספיק כדי לא לתת לגיל להשפיע על הדינמיקה, מצד שני הגבר צריך להיות בוגר מספיק בשביל להיות ברמה האישית המתאימה לה.  קיצער זה מסובך.

האשה צריכה להיות בוגרת מספיק כדי להואיל להפגש עם בחור צעיר והבחור הצעיר צריך להיות בוגר כדי להיות ראוי לה 

בכל מקרה - בגילאים מבוגרים הדינמיקה אחרת לחלוטין. מאחל לך שתתחתני הרבה לפני שתגיעי לשם.

אמן!

ואתה זה שמסתכל על זה הפוך

בגילאים צעירים, לדג' בחור בן 20/21/22 ובחורה בת 25/26/27 בהתאמה, האישה צריכה להיות בוגרת מספיק בשביל 'לא להיות בוגרת' - לא לחשוב שהיא אימא שלו ולתת לו את המקום של הגבר ולכבד ולהעריך למרות שהוא צעיר ממנה בחמש שנים (לא קשור ל'להואיל').

וגם הוא צריך להיות מספיק בוגר כדי שיהיו באותה רמה אישית.

את ההפוך אתה יודע

הדרך שיש לי לעבור לא רלוונטית פה

נראה לי נסיים פה

אוי טאטע

האנחה היה 'אוי טאטע'

המסקנה היא לא להגיב בפורום אם ישנתי רק שעה וחצי בלילה

אז כאמור, לגיטימי לגמרי.

שימי לב - לא באתי להתווכח איתך אם כן או לא. התחלת את השרשור בזה שרצית להפגש עם צעיר והוא לא הסכים.

כנראה שהחוק הזה קיים אצלו. גם אצל הרוב המוחלט של מי שאני מכיר, בטח בגילאים מבוגרים.

אני לא כותב את זה כדי לרפות את ידיך. להיפך. אני פשוט רוצה להציג לך את המציאות כפי שאני מכיר אותה.

כמובן שיכול להיות שאת תמצאי אחד שכן מוכן אבל בינתיים הייתי מנסה לכוון גם למקומות אחרים.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.