הילדים בחופש.
אני בהריון די מתקדם וחייבת לסיים איזשהוא פרויקט לפני הלידה.
אז ביקשתי עזרה מחמותי ומאמא שלי. כל אחת שתגיע פעם בשבוע להיות עם הילדים. בינתיים מה שיצא שחמותי שממש ממש שמחה לבוא מגיעה פעמיים בשבוע בעצם ואמא שלי בינתיים לא. ואני איומה, קשה לי. ואני זו שביקשה את העזרה... אז זה דפוק ממש.
מה קשה? לא יודעת, שאני צריכה שהכל יהיה בדרך שלי? אבל זה הרבה יותר קשה לי כשזו חמותי מאשר אם זו אמא שלי... וזה אפילו לא משהו מסוים נוראי. באמת. לא יודעת מה יש לי. נניח זמני אוכל או אוכל עצמו שלא בדיוק בדיוק מה שתכננתי. אני דואגת להשאיר אוכל, והיא יכולה להביא אתה ולתת להם ממה שהיא הביאה. אז זה יכול להיות שהיא תביא משהו שאנחנו מעדיפים שלא, אבל לא בקטע בוטה. נניח לחמניה מקמח לבן כשאנחנו אוכלים מלא... היא כן יודעת מה הגבול שלנו מבחינת ממתקים למשל ומכבדת את זה. כלומר - היא באמת בסדר סה"כ! וגם אם לא היה 100% ככה זה עם סבתות ואני צריכה לקבל את זה. וכמובן היא מתאמצת להגיע ולהעסיק וזו אובייקטיבית עזרה גדולה. ואם נניח ה"חינוך" שלה (הדרך לתקשר אתם, הדגשים) שונה משלי - זה לא כל-כך שונה מזה שהם ילכו לגן כשתיגמר החופשה... אז למה כל כך קשה לי?
בגלל שיש מדי פעם מעט מעט(!) ביקורת והתערבות אני נוטה לקחת גם דברים יותר תמימים למקום ביקורתי ומתערב. אז אולי זה זה. אבל אני מרגישה שיש כאן עוד משהו. ואני לא בטוחה איפה בדיוק זה נעוץ (ואני לא חושבת שאני מצפה מכן לנסות להבין. אני יותר פורקת...)
וגם קשה כשאני מנסה לנצל את הזמן שהיא אתם אבל לא תמיד מתקדמת הרבה (כי זה האופי של העבודה, וכי לא תמיד מצליחה להתרכז).
ואז גם (1) לא הייתי אתם (פספוס + מצפון) וגם (2) קשה לי לשחרר כשזו חמותי, וגם (3) לא יצא מזה הרבה.
אז אוף.
אני בהריון די מתקדם וחייבת לסיים איזשהוא פרויקט לפני הלידה.
אז ביקשתי עזרה מחמותי ומאמא שלי. כל אחת שתגיע פעם בשבוע להיות עם הילדים. בינתיים מה שיצא שחמותי שממש ממש שמחה לבוא מגיעה פעמיים בשבוע בעצם ואמא שלי בינתיים לא. ואני איומה, קשה לי. ואני זו שביקשה את העזרה... אז זה דפוק ממש.
מה קשה? לא יודעת, שאני צריכה שהכל יהיה בדרך שלי? אבל זה הרבה יותר קשה לי כשזו חמותי מאשר אם זו אמא שלי... וזה אפילו לא משהו מסוים נוראי. באמת. לא יודעת מה יש לי. נניח זמני אוכל או אוכל עצמו שלא בדיוק בדיוק מה שתכננתי. אני דואגת להשאיר אוכל, והיא יכולה להביא אתה ולתת להם ממה שהיא הביאה. אז זה יכול להיות שהיא תביא משהו שאנחנו מעדיפים שלא, אבל לא בקטע בוטה. נניח לחמניה מקמח לבן כשאנחנו אוכלים מלא... היא כן יודעת מה הגבול שלנו מבחינת ממתקים למשל ומכבדת את זה. כלומר - היא באמת בסדר סה"כ! וגם אם לא היה 100% ככה זה עם סבתות ואני צריכה לקבל את זה. וכמובן היא מתאמצת להגיע ולהעסיק וזו אובייקטיבית עזרה גדולה. ואם נניח ה"חינוך" שלה (הדרך לתקשר אתם, הדגשים) שונה משלי - זה לא כל-כך שונה מזה שהם ילכו לגן כשתיגמר החופשה... אז למה כל כך קשה לי?
בגלל שיש מדי פעם מעט מעט(!) ביקורת והתערבות אני נוטה לקחת גם דברים יותר תמימים למקום ביקורתי ומתערב. אז אולי זה זה. אבל אני מרגישה שיש כאן עוד משהו. ואני לא בטוחה איפה בדיוק זה נעוץ (ואני לא חושבת שאני מצפה מכן לנסות להבין. אני יותר פורקת...)
וגם קשה כשאני מנסה לנצל את הזמן שהיא אתם אבל לא תמיד מתקדמת הרבה (כי זה האופי של העבודה, וכי לא תמיד מצליחה להתרכז).
ואז גם (1) לא הייתי אתם (פספוס + מצפון) וגם (2) קשה לי לשחרר כשזו חמותי, וגם (3) לא יצא מזה הרבה.
אז אוף.
