א.ת.ן.ם.ר.ו.צי.ם.ו.ת.ד.ג.סבה.זסה.הבסז.סנב\.נבסנ.זבנ זה התחביר הנכון.

נהניתי מהדייקנות והבהירות, ועוד. יפה מאוד!

שהוא יזכה

יראת כבוד לפי רוב המילונים זה "יחס של דרך-ארץ והערכה, הערצה והוקרה למישהוּ" או משהו בסגנון..

אין הרבה הבדל בין כבוד ליראת כבוד, שניהם אותו רעיון של הערכה והערצה.

וכן. חשוב לי להעריך ולהעריץ את בעלי.

נ.ב. זה קצת מוזר לשאול את השאלה הזאת 'אתם רוצים בעל שיהיה לכם כלפיו רגש של יראת כבוד/כבוד' .. אני לא חושבת שזה תלוי בו כמו שזה תלוי בי, ככה שלא רלוונטי מי הבעל

אני מעריך שלכיוון שלי. הוא לא סתם הזכיר את הרמב"ם.

https://www.milononline.net/do_search.php?vid=981514&Q=%E9%F8%E0%FA%20%EB%E1%E5%E3

https://hebrew-academy.org.il/keyword/%D7%99%D6%B4%D7%A8%D6%B0%D7%90%D6%B7%D7%AA-%D7%9B%D6%BC%D6%B8%D7%91%D7%95%D6%B9%D7%93

ראיתי גם פירושים ליראת כבוד כמו שאת אומרת,

אבל החלטתי שהוא לאו דווקא שואל על יראה במובן של ממש לירא את הבעל, אלא במובן של לכבד.

אולי באמת הוא התכוון במובן של לירא, במקרה הזה אני לא רואה ערך או חשיבות בלהרגיש יראה כלפי הבעל.

עוזרת לשמור על הכבוד (וכמובן למנוע ח"ו ביזוי) גם כשכועסים. מעבר לכך ככל שתרוממהו (במסגרת כוחותיו ויכולותיו) כך כבודו יתרומם. וכבודו - כבודך.

את "ההפסד" במה שנראה כמעט ריחוק ביראה, תשלים עשרת מונים מעלת הכבוד שהתחדשה.

ובסוף - מכבדה יותר מגופו בעז"ה.

נראה לי שלא מדברים על יראה חיצונית, שזה וודאי לא שייך בנישואים, אלא ביראת הרוממות. יראת הרוממות בעצמה נובעת מכבוד, האדם מכבד את השני כי הוא רוחש אליו כבוד. אמנם הדגש בנישואים הוא דווקא האהבה, ההדדיות, המקום של כל אחד בנישואים, אך בהחלט יש מקום לכך שאחד מבני הזוג במצבים מסויימים למרות שהוא רוצה א' הוא יעשה את רצון השני אפילו שהוא חושב אחרת, משום שהוא מכבד אותו ורוצה לעשות את רצונו. וזה קורה אם בן הזוג מכבד את בן (הכוונה היא בלשון כללית...) הזוג השני ורוצה לעשות את רצונו כי הוא אוהב אותו ומכבד אותו. לעומת זאת, אם יש רק את רגשי האהבה, שהם המקום של בן הזוג בקשר, אז אין מקום לביטול הרצון שלי בשביל הרצון של האחר. נראה לי שזו הכוונה, וגם אם לא, אני חושב ככה.

קודם כל, כבר כתבתי (לא במפורש....), בוודאי שזה הדדי ולא רק שזה יהיה מהאשה כלפי הבעל.

זה בדיוק העניין, זו יראה שנובעת דווקא מתוך כבוד והערכה. ושוב, אם זה רק כבוד, אז כמו שאמרת, תמיד זה יהיה פשרה מסויימת וכדו'...אך יש פעמים שיש מצבים של יראה, שאחד מבני הזוג מוותר לגמרי על רצונו כי הוא רוצה שלשני יהיה טוב עד כדי כך שזה עולה על רצונו הפרטי, וזה משהו מאוד יפה שיכול להיות רק בנישואים....ואגב, זה יכול להיות אפילו במצבים שהשני לא יודע בכלל, ויש לאחד מהם התלבטות מסויימת, אך הוא מתגבר עליה ועושה את רצון השני. נגיד קראתי את התקציר מאחורה של הספר "לרדת למעלה" כמדומני (זה היה בחנות ספרים, נו, מה נעשה...), ושם הוא הביא דוגמא שהבעל התעורר בלילה מהבכי של התינוק ובהתחלה הוא רצה לישון וחיכה שאשתו תתעורר ותדאג לתינוק, אך לאחר רגע הוא הבין שכדאי לצאת מהפרטיות שלו ולתת לאשתו לישון, אז הוא קם, הרגיע את התינוק וחזר לישון, ולמחרת לא אמר כלום לאשתו על זה....זו דוגמא של אחד מבני הזוג שיוצא מהפרטיות שלו למען השני, אפילו שהרצון האישי שלו קצת פחות קיבל מענה, הכל בשביל השני, כי יותר טוב לו שיהיה לשני טוב מאשר לישון יותר....כמובן, צריך איזונים, ולא כל הזמן צריך לוותר, יש צרכים ודברים מסויימים שאסור להדחיק אותם ולוותר עליהם למען השלום בית, ודווקא הפתיחות בהם תביא יותר שלום ואהבה....

קודם כל, אני חושב שדבריי מתאימים לדברי הרמב"ם שהובא פה, וזה מה שהרמב"ם התכוון אליו...

וגם אם נגיד שהרמב"ם התכוון ליראה חיצונית או משהו כזה, אני חושב שגם אם הרמב"ם אומר את זה, אי אפשר לנופף ברמב"ם ולהגיד לאדם: "הרמב"ם חשב את זה, תחשוב את זה גם", בסוגיות הלכתיות האדם יכול לקיים גם אם הוא לא מבין, בסוגיות שהעניין שלהן שהן אומרות לאדם מה לחשוב, אז לא שייך שהאדם רק יעשה את זה בלי להבין, כי העניין שהוא יחשוב, ואם כל עולמו הפנימי אומר אחרת ומרגיש וחושב אחרת, אז אין טעם להגיד לו בכוח לחשוב אחרת, כי הוא פשוט חושב אחרת, אין מה לעשות. אפשר אולי שהאדם ינסה לחשוב בצורה קצת אחרת וינסה לאמץ לעצמו צורת חשיבה שונה, אבל אם הוא יודע בוודאות ההיפך ולא רק צורת חשיבה שונה ולא עקרונית הפוך, אז זה לא יעזור כנראה....

אני רוצה בן אדם אנושי שנמצא ברמה שלי, לא מלאך ולא גדול הדור.

יש עוד הנהגות שהרמב"ם כותב שהיום אף אחד לא חושב שצריך לעשות, פשוט כי הדורות השתנו.

לדוג': "אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות. ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה." (הלכות אישות יג יא)

וכמובן שיש הבדל בין הלכות, שלא משתנות אלא עפ"י ב"ד, לבין מידות/הנהגות, כמו מה שמדובר כאן.

לא מתווכח להמשיך לדון בזה (לא רואה איך אפשר לשכנע אחד את השני), אבל לי אישית ברור (מהדרכות וכו') שהיום לא מצפים מהאשה ש"יהיה לו עליה מורא".

בלי לרצות להמשיך לדון באריכות

מאמין שזה משהו די בדקות...

יפה מאוד, דברים יפים וחשובים.

לגבי מה שכתבת בסוף על יראת חטא ויראת הרוממות, קודם כל יראת העונש זו יראה חיצונית, כמו שהכותים כשבאו לארץ טרפו אותם האריות ולכן התגיירו, מי שמפחד ביראת העונש הוא לא מפחד מה', הוא מפחד מהעונש, ובעצם עדיין לא נפגש עם ה', ואילו מי שירא ביראת הרוממות ירא באמת מה' והכיר בגדולת ה', וכמו שכתבו פה הוא לא מכיר בגדולת ה' ולא רוצה שמשהו ירחיק אותו מהגודל הזה. (כמו הסיפור על ר' אריה לוין שמופיע בקומיקס, שהיה אחד בלי כיפה שהתחבא כי חשש מר' אריה...)

המושגים יראת העונש ויראת הרוממות הם שני מושגים שמבטאים שתי דרגות ביראה של האדם כלפי ה', אך יראת חטא זה מושג אחר בכלל, יראת חטא זה כמו שכתוב על יעקב שירא מעבירות שבידו, וכן כתוב בגמרא: "אשרי אדם מפחד תמיד", "ההוא בדברי תורה כתיב", שהאדם מפחד שתמיד הוא לא מספיק מושלם, ובעצם אפשר להגדיר שלעומת כל שאר האנשים בעולם האדם לא משווה את עצמו אליהם, אך לעומת מה שהוא יכול להיות יותר, שזה נובע מעצם הוויית הנשמה שלו שהיא מה', זה מה שמדרבן אותו להתקדם עוד ועוד, ולהתעלות במעלות הקודש עד אינסוף, ואין גבול לזה, לכן "אשרי אדם מפחד תמיד". זה לענ"ד המושג של יראת חטא, שהוא וודאי יראה שאיננה חיצונית, אך היא בכלל לא מדברת על היחס שבין האדם לה', היראה מה', אלא היראה מהחטא.

אשמח שתתקנו אותי אם טעיתי....

יישר כוח על השיעור, שמעתי הכל.... (אין על הרב ראובן!)

אכן ב"ה שמחתי שזכיתי לכוון לדעת הרב זצ"ל....

זה שהרב זצ"ל מגדיר את יראת השמים כעיונית ואת יראת החטא כמעשית לא אומר שמדובר על אותה יראה, רק בוריאציות שונות, אלא שיראת שמים באופן כללי היא יראה שיותר קשורה למחשבה, שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים וירא מה', ויראת החטא זה משהו יותר מעשי, שהאדם צריך להיזהר ולהתבונן במעשיו, משהו שכבר יותר קשור לעולם הזה, אך באמת שני סוגי יראות הן.

מהמהר"ל שהרב ראובן הזכיר בשיעור בוודאי שכמוך, אך מנגד הוא ענה על השאלה שלך מה ההבדל ביניהם, וכן המסילת ישרים אומר כמוך ומסביר מה ההבדל בכל זאת בין שתי היראות ולמה יש שני שמות שונים להן...

ואגב, בשיעור ב-7:00 (דק') הרב התייחס בדיוק לשאלה שנשאלה פה בשרשור, והביא דוגמא מיחס בין איש לאשה: "...אדם מאוד מאוד אוהב את אשתו והוא מפחד, הוא לא רוצה לפגוע בה בטעות, הוא מאוד זהיר, הוא לא רוצה שהיא תיפגע, הוא לא רוצה שהוא יגיד לה בטעות מילה לא במקום, יש לו פחד מזה, יש לו יראה, זה מביא את האדם לדריכות, לעירנות, הוא לא רוצה להיות שאנן כי הוא לא רוצה לפגוע...".

את לא במפורש כתבת מה ההבדל לדעתך בין יראת הרוממות ליראת החטא, רק כתבת הגדרות ואמרת שלדעתך זה יראת הרוממות אך חשבת שזה יראת חטא, ועם ההגדרות שלך הסכמתי, רק הערתי לגבי ההבנה שלך שיראת חטא זה אותו דבר, הערתי שלדעתי זה אחרת....

יישר כוח גדול...ונראה לי שגם אם זה לא עיקר הדיון, זה נראה לי מאוד חשוב, ונראה לי מאוד מתקשר לכל הדיון פה....

זה כל כך מגניב

מעניין אותי איך זה עובד, אם אני מנהלת באיזה פורום נידח כלשהו בערוץ 7 ביכולתי להעלים כל ניק שהוא?

ח"ו לא התכוונתי לזלזל, הפורום הזה הוא הכי שווה והכי פעיל (אני לא מתחנפת או משו, זו זהירות נדרשת אחרי האיומים פה) , פשוט חשבתי שאולי אני יכולה להשתלט על איזה פורום לא פעיל ואז להדיח ניקים לא נחמדים מספיק לטעמי 

אגב, הנה דוגמא למשהו שנובע מיראה בנישואים לענ"ד....

https://www.yeshiva.org.il/ask/31467

עייני בתגובות שלי בשרשור...

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.