אבל אם זה אומר משהו

כשלא הייתי דתי היה קטע עם חברה של ידידה שלי שתקופה היה בינינו חתול שחור כמו שאומרים

פתאום מתישהו התחילה להגיד שהיא חולה עלי 

 בחיים האמיתיים זה לא ככה. 

תתפלאו, אבל אם מישהי שונאת אתכם ומדברת אליכם בקוצר רוח זה לא אומר שהיא חולה עליכם

למרות שגם רבים ואוהבים בקשר זוגי, זה פשוט שונה מלרצות מראש מישהו שמתנהג רע..

יש נשים כאלו, אבל זה לא דבר נורמלי, זה נובע מהפרעת אישיות או בעיות ילדות (להימשך דווקא למי שמתנהג אליהן רע ולהתרחק ממי שמתנהג אליהן טוב)

ויש נשים שרוצות דווקא את מי שמתעלם מהן, אבל זה לא קשור לנשים או גברים, זה סתם סגנון של אופי שחייב להשיג את ה'בלתי ניתן להשגה'

לפרט על איזה חלק? 

(כן, התופעה הפסיכולוגית הזאת לא פוסחת גם גברים מסוימים, ויש גם סרטים להוכיח אותה.)

אז הם מתרחקים כדי להתחיל את כל הסיבוך הזה מההתחלה, או מחפשים מישהו חדש, מרגש ולא מושג.

אכן, מאוד מניפולטיבי, לא בריא ולא בר קיימא בטווח הארוך.

אני לא יכולה לקבוע בוודאות, רק לנחש, אולי הן מנסות להוכיח לעצמן שהן יכולות להשיג אפילו מי שבהתחלה לא רצה אותן, איתגור עצמי כלשהו..

חוץ מזה שאולי כל המשחק של 'קשה להשגה' עובד כי זה מעין פסיכולוגיה  הפוכה, לגרום למישהו לרצות להשיג דווקא את מה שהוא לא יכול..וכל הקטע של התעלמות הופך את האובייקט הקשה להשגה ליותר נחשק ובעל ערך.

מה קורה שמשיגים? אם כל העניין היה בשביל ריגוש ובשביל להוכיח לעצמה משהו יכול להיות שמהר מאוד היא תחפש לעצמה עוד מישהו שאין לה אפשרות להשיג, אבל אני לא חושבת שזה חייב לקרות בכל המקרים, הקטע של ההתעלמת היא רלוונטית רק להתחלה של הקשר

ספציפית אם אני זוכרת נכון אתה דווקא הבאת בשרשור דווקא דוגמאות שלא מתחברות לי לעניין של קשה להשגה וכו' אלא לדברים אחרים

בגדול כל הדיון הזה הוא תת שרשור מרתק אך למרבה הצער לא קשור בכלל להודעה הפותחת, וכנראה שכשתילי חורבות יגיע הוא יעיף אותנו לכל הרוחות מפה

זה חלק מהכיף בפורום.

נחיה ונראה אם תילי חורבות גם מסכים

כשפעם ראשונה פגשתי אותה עם החבר'ה למרות שניסינו להתיידד היא התלוננה כזה ושידרה לכולם שיתרחקו ממנה, אז זה נשאר ככה...

פתאום כשיום אחד באתי לאיזה מסיבה וכולם באו לתת חיבוק גם היא באה כזה "משההה" ואמרה לחברות שלה "אין אני חולה עליו" 

ואני כזה "מה? איזה מוזר..."

אבל זרמתי אז נהיה קשר טוב מאז

אני בטוחה שאם בנים יתחילו לנתח את עצמם באובססיביות כמו שהרבה בנות עושות הם בטוח ימצאו דברים לא הגיוניים.

זה פשוט פחות נפוץ אצלם לעשות את הניתוח הזה.

כן. 

לפני שנים מישהי סיפרה לי שבפגישה בחור הטריד אותה עד שזה הגיע לרמה שהיא ביקשה משוטר (!) שהיה בסביבה להרגיע אותו.

שאלתי אותה מה קרה אח"כ? ענתה - "המשכנו בפגישה". הייתי חסר מילים.

אם הוא זה שנפרד ממנה ולאורך כל הקשר היא הייתה בטוחה שבחור שהיא צריכה שוטר כדי לתקשר איתו מתאים לה, יש לה בעיה.

גם מה הוא עשה בדיוק שלקרוא לשוטר הרגיש כמו הדבר ההגיוני לעשות? צעק? איים?

לא שאלתי. היא אמרה שהתנהג בצורה לא ראויה. 

או שיש לך פיצול אישיות . קוראים לו "מרגישה במגירה"

אבל בסדר.

וכנראה אתה צודק לגבי הלחיצה.

זה היה הכי קרוב. יש לך רעיון יותר טוב?

חוץ מזה - יכול להיות שפיצולי האישיות שלך קשורים אחד לשניה.

שהקופסא אמורה להיות קטנה ומגבילה אז מרחב זה פתוח ובלתי מוגבל.

וכמובן שלחשוב זה ההפך של להרגיש ולגמרי אי אפשר לעשות את שניהם.

אז יאללה, האלטר אגו המרושעת שלי זה "מרגישה במרחב".

שלך אולי... "מסובך רענן"? או שיש לך רעיון יותר טוב?

בואי נראה אם עובד - @מרגישה במרחב

הפורום משתף עם הזהות הטובה שלך פעולה ולא נותן לי לתמרן את השם.

עריכה: נצחתי את הפורום. האלטר אגו שלך פעיל.

במקרה שלי זה "מורכב עייף". כל הוריאציות שלי עייפות.

הייתי המום מהסיפור.

מצד שני כמות הסיפורים ההזויים שאני שומע מאלו שאני נפגש איתן...

היכולת שלכן לשמור על תמימות ואמונה בבני אדם פשוט מדהימה.

זה עובר לי בראש כל פעם שאני מציע למישהי לאסוף אותה מהבית בפגישה ראשונה. רובן שמחות בזה.

והתוצאה ההגיונית של מחשבה כזאת היא להתחתן עם בעל מתעלל בגלל איזה תסבוך פסיכולוגי\ מהמדיה ש"רע זה מושך".

זה לא בריא, לא ראוי ואין שום עניין לגרום לכל הבנות להודות בזה. אלו שלוקות בתסביך הזה (וכנראה מנצלים אותו יוצרי סרטים כאלו) צריכות לטפל בו כמה שיותר מהר.

בדיוק כמו שאין עניין לגרום לכל הבנים בעולם להודות שהם מחפשים דוגמניות על ושלא אכפת להם מכל תכונה אחרת. זה נשמע בכייני ומתלונן מצד גובה ההודאה. ולמרות שלצערנו יש אחוז מסויים של מי שבאמת לוקה בתפיסה הזאת, הוא פשוט צריך לטפל בה, לא לא לנרמל אותה.

שמכיר אותן יותר טוב מאיך שהן מכירות את עצמם.

(אגב, באופן כללי "אתם אתה מכחיש את זה סימן שזה נכון" זה כזה היגיון מעוות ומעגלי. אתה מראש לא מקבל את האפשרות שזה לא נכון. בכל נושא)

לא.

אכן יש בנות שרוצות 'בחורים רעים', זה מתקשר לקטע של בטחון אצלן, אולי כי משום מה הן מקשרות התנהגות מכוערת ואגרסיבית עם בטחון עצמי מאצ'ואיזם וגבריות. אבל גם במקרה הזה הן לא ירצו שהבחור יתייחס אליהן רע. כי אם כן אז זה פתולוגי, זה לא בריא או נורמלי, אלא נובע מהפרעות אישיות מזוכיסטיות..בעיות בילדות..וכד'

זאת תופעה פסיכולוגית די מפורסמת

כמובן צריך לשים בפרופורציות, אבל זה קיים ואין סיבה להתעלם מזה

וכשזה קיים בצורה מובהקת אצל אחוז מסוים ("מיעוט המצוי") מהאוכלוסיה, זה כנראה קיים במידה מסוימת אצל אחוז גבוה יותר.

לא יודע אם כולן, אבל יש כאלה

הייתי רגע לפני לחתוך.

אבל המשכנו בכח ממש, בדיוק בגלל מה שאת מתארת.

זה הקשר הכי ארוך שהיה לי עד כה, אבל הקשר הכי קשה.

הוא לא הלך לשום מקום טוב.

למרות שהגענו לעומקים משותפים שלא הגעתי עם אחרים. 

(קשרי מצולות אשכרה)

לא נורא.

ביום אחר בזמן אחר בפוסט אחר

זה יבוא

(אולי)

קחי קצת כוחות ותכתבי לנו על זה (או שלא) אחרי פוסט ה"יש לנו כלה חדשה" שלך.

"אף פעם אין תעודת ביטוח... זה לא אומר שצריך לפחד. אם יש משהו שלמדתי (ועדיין לומד) ממכן זה לדעת להכיר בערך של הדרך.

בטח כשמוצאים בן זוג ששמחים ללכת איתו, אפילו אם מתברר שרק בחלק מהדרך"

החזירו אותך אחורה.. כאילו, כל הניסים האלה הפכו למיותרים

קודם כל - אתה לומד על עצמך דברים. פוגש מקומות שלא הכרת בעצמך, יכולות שלא ידעת עליהם ובכלל כוחות נפש וההבנה שעם המתאימה תוכל באמת לבנות בית.

בנוסף - עשית את כל הנ"ל לצד השני. זה שלא הצליח לכם לא אומר שהיא נעלמה מהעולם. תרמת לה ואולי הקשר הבא שלה ובניין הבית שלה ישתפר בזכותך.

ובעיקר - אופטימיות ועין טובה על העולם.

אני מודע לחסרונות. תאמין לי. מרגיש אותם יום יום. צריך גם לדעת ולהכיר את הצדדים הנוספים, אחרת הכל באמת לשוא.

אחרי דברים כאלה אני מרגיש שאם הגעתי לכזה עומק ותקשורת וכיף ובכל זאת הכל התפוצץ

אז כנראה שכל מה שלמדתי בעצם לא למדתי כלום...

אולי למדתי "מה לא" - כמו שלומדים מכל כישלון... אבל זה אפילו יותר מבאס כי אם זה לא אז מה כן. 

(אופטימיות תמיד צריך, אבל אני מתייחס לקטע המוזר הזה ספציפית שהכל זורם רק כדי להתפוצץ בסוף)

פיצוץ לא הכוונה שהסתיים בצורה רעה

אלא עצם זה שכל הטוב התפוצץ לי בפנים

אתה צודק. אמור להיות לזה ערך 

לצערי עוד לא מצאתי את הערך של מקרים כאלה אז בינתיים אני רק עם אמונה.

כדי ללמוד אני צריך לראות איזה תוצאה טובה שיצאה מזה - אפילו למישהו אחר

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.