כמה זמן לוקח ללמוד לקשור? זה עד כדי כך מסובך?

מה חרדיות עושות? קונות פאה לילדים?

שתהיה לו כל הסבלנות שבעולם בשבילך. אם לא - תלווי לו קצת.

שהוא יהיה מאושר אם הדאגה שלו היא שהוא רואה את אשתו שמה כסר"ש.

אלא אם כן הם מאחרים לתפילה. אל תגרמי לו לבחור בינך לבין תפילה במניין.

לא נראה לי שיש אישה שמעדיפה שהוא יבחר בה ולא בתפילה במניין

מאחל לך בעל שיוותר על תפילה במניין (ובכלל אם צריך) כדי להיות איתך בחדר לידה

אמן, למרות שלא נראה לי שיהיה לי אכפת אם הוא ילך באמצע לאיזה עשר דקות, אבל אני לא יכולה להבטיח את זה עכשיו..

אבל למה תמיד אתה הולך למקרי קצה?

התכוונתי ברגיל, לא כשהיא על ערש דווי/נחטפה/בלידה

על רב שסיפר שראה בדרך לתפילה חתן הולך לבית הכנסת למחרת חתונתו, שאל אותו איפה הכלה? ענה שלא רצה להעיר אותה.

הרב שלח אותו חזרה הביתה כדי שיהיה שם כשתתעורר.

בקיצור - תבואו איתנו לתפילה בזמן ב7 ברכות.

לראות זוג טרי שמהלך מעדנות לתפילה והחתן עם שטריימל והם כל כך חמודים, בעצם בטח אין לכם מושג על מה אני מדברת, תסמכו עלי, זה חמוד.

טוב שהזכרת לי. רובם מודדים שטריימלים מגיל 2-17, רק לבדוק איך זה נראה, ואיזה צבע כדאי.. ואיזה אורך קרויין...וגובה...

זה נכון שיש קורלציה בין אורך הקרויין לאורך הפאה של האשה?

עם ארוסה ולא עם נשואה...

זה יותר מורכב מזה. אתה מזמן ללמוד את הסוגיות.

ולהחזקת ידיים יש חשיבות גדולה.

ויש הרבה חלקים. כתמיד - תורה לומדים בבית המדרש, לא בפורום.

לפי מה שתיארת אף פעם לא חשבת שתתחתני. מתי התחלת להתאמן?

(בדיוק כמו שלא "מוזגים" אוכל שהוא לא נוזל.)

@חופשיה לנפשי מישהי מאורסת הראה לי שהיא שמה מטפחת נוספת מתחת כסרט דק מתחת כדי למנוע החלקה.

אולי כדאי לשים מצלמת מהירות?

באמצעיים העומדים לרשות החוק כולל קנסות מעצרים ועד כ5 בכלא.

פשוט להחזיק את הכיסוי במקום כדי לא לשכפל את הסיטואציה הזאת מול ראש הישיבה.

נחזתה עליה בקניית מטפחות לאימונים.

דמיינו שבנים [אשכנזים] רווקים ינתחו את המוות לכל השיטות שבעולם להתמודד עם טלית שתישאר במקום. (יש בכלל שיטה? או שנתקעם למשוך את הקצוות מעבר לכתף כל 15 שניות לאורך התפילה?)

שבנים (אשכנזים או ספרדים) לא מדמיינים את החתונה שלהם מגיל 6.

ולשאלתך - מקצועיות נטו.

על איזון הטלית על הגוף?

שהחיים שלנו קלים יותר. אתן מתכננות את החתונה לפרטי פרטים.

מאיתנו דורשים רק להגיע ולשבור את הכוס במכה הראשונה.

בחיים לא דמיינתי את החתונה שלי

נראה לי אפילו לא יצא לי להתחפש לכלה 

תסתכלי על התגובות של הבנות כאן בשרשור. ושל כל בת שאי פעם דיברתי איתה.

יכול להיות שיצא לי פעם פעמיים שלוש לבדוק איך זה נראה

מ.ש.ל

למרות שגם היא יותר נפוצה מכל אפשרות אחרת לתחפושת.

אבל זה לא בגלל בל"חיות, ילדות קטנות פשוט אוהבות שמלות מנצנצות. הייתי אחראית פעם על שוק פורים וכמעט חצי מהבנות שבאו היו מחופשות לאנה או אלזה, והחצי השני ולנסיכות אחרות לא ממותגות בידי דיסני.

כי הכסרש מפונצר על הראש. סטארט-אפ

אני גם מכיר מישהי שקרה לה. מול ראש הישיבה של בעלה...

שברגע הראשון היא לא קלטה כמה זה לא נעים עד שראתה את ראש הישיבה וכל הבחורים מסיבים עיניים.

בכל זאת יום ראשון עם כיסוי ראש אחרי 20 ומשהו שנה בלי...

חוזר בי - תתחילו להתאמן על כיסוי ראש מגיל 6 אם זה יעזור למנוע אי נעימויות.

בקטנה... נכון שזה מאוד כואב אבל אין לזה שום משמעות מעשית.

עכשיו כל בנות הפורום מוזמנות לסקול אותי 

עכשיו תשכנעי את הבנות כאן להתקדש בפרוטה.

כרגע זה משהו כמו 8 אגורות. מצד שני - אני בטוח שיש כאן מספיק שיקפצו על זה אם הוא יבוא עכשיו.

סתם, זאת פשוט בל"חיות של שישיסטיות מתלהבות.

אני די בטוחה של אחת מתישהו בחיים קשרה מטפחות ככה לפחות פעם אחת.

שהכנסת כאן וידוי על עצמך? 

אבל אני הייתי חמשושית או אפילו יותר קטנה.

פעם פעמיים סתם בשביל לדעת איך את נראת עם כיסוי, גם הבנות הכי קרות ולא בל"חיות עשו את זה.

היא מחכה כל כך הרבה זמן ובסוף זה מה שהיא תקבל? 

לקשור סרט ולהשאיר את כל הקוקו בחוץ זה באמת נראה טוב, ואין סיטואציה שזה באמת מתאים חוץ מטיול שנתי. (ניסיתי לעשות זה פעם והורדתי אחרי חצי שעה. אם כבר "מראה מתאמץ מידי" מהכתבה הזאת מוקדש לבנות - לקראת נישואין וזוגיות)

ראיתי פעם מישהי שבאה ככה לאולפנא והרב אמר לה חצי בחיוך שלא תחשוב ללכת ככה אחרי החתונה. נראה לי מהפאדיחה היא הפסיקה לשים את זה. (והיא לא הייתה בכלל בל"חית, זה היה רק בקטע אופנתי)

ושהצולנט מחכה שהוא יכין אותו. זה התפקיד שלו.

לכתחילה. לא מפרנס גויים.

אפשר להתפשר על ערבה דרומית.

בוצע. 

לקח לי יותר מרגע להבין.

זה כנראה משהו שקורה הרבה 

ותודה שאת מכינה אותי להפתעה הגדולה!!!

כל המשפחה הייתה בבידוד, ניסו להזמין באינטרנט חבילה אחת של שש סופגניות, ובסוף הגיע סופגנייה בודדת בחבילה של שש.

יצא שהבידוד נפל על כל חנוכה וככה באותה שנה לא אכלתי אפילו סופגנייה אחת בחג.

ללמוד להכין צולנט. הוא שואל אם לוותר על זה אם זה יגרום לו להגיע מוקדם הביתה.

איזה מן גבר זה שלא יודע להכין צולנט???

לא נכנס למטבח

פגעת בגבריות שלי (אין לי מושג איך להכין צולנט ובכלל זה עונש מבחינתי לאכול את הדבר הזה) אז הגבתי.

איזו רוח שטות נכנסה בי. חשבתי על תגובה משופשפת אבל נראה לי עדיף שאני אסתום.

הלכתי לקניות בעצמי.

התיאשתי.

בחייאת כל הרדיוס אפילו חנות אחת מהדרין.

איך נפלו גיבורים

איחור של שעתיים והיא גם לא עונה לטלפון.

האמת מתחילה לדאוג משהוץ

למדתי ממך משהו

בוא אני אלמד אותך משהו - לקראת נישואין וזוגיות

אם אתה לא רוצה שהיא תקנה את עצמה בדרך השניה ותגרום לזה להראות כתאונה.. הייתי ממליצה לך לא להזכיר לאישה כל הזמן שקנית אותה בפרוטה..

רווקה\ נשואה\ גרושה\ אלמנה.

אף אחד לא פותח "שוק נשים בפרוטה".

(זאת תהיה עסקה מאוד לא הוגנת, אנחנו שוות הרבה יותר   )

כפשוטו - האשה מפקירה את עצמה כמדבר ומרשה לגבר לקנות אותה בפרוטה.

@חושבת בקופסא - כמה אתן שוות?

אנחנו מקבלים רשימה ועוקבים אחריה. לא מפעילים שיקול דעת בקניות.

אנחנו פשוט חוזרים עם צלעות כבש וקולה ושואלים בתמימות מעושה "זה לא דלורית"?

והבאתי קישואים... 

ואני חשבתי שאחים שלי הם הכי גרועים.

מביאים מלח שולחן במקום מלח ים.

(סתם זו דקויות של הדרישות של אמשלי, יש להם רף גבוה)

זה לא מלח שכרו מהים ושמים אותו על שולחן?

באמת שאני לא נכנס למטבח.

ולא זה לא מלח שכרו מהים.

זה נחצב ממקום אחר.

@פשוט עייף

והג'ינג'ית עוד רוצה לקנות מגויים, אז איך נבדיל?

ולי אישית זה מפריע שאני מעדיף לעבוד מול מחשב ולא בחוץ בשדה.

אין קדושה במחשב.

משם הם הגיעו. יש עוד 70 ומשהו מדינות ערביות שמוזמנות לקלוט אותם.

עסקו בדיוק בזה. מאידיאל.

וכנראה ש"רוב היהודים" צריכים לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלהם (רמז: ככל שקרוב יותר לארץ חשוב יותר, בנקאים אחרונים)

קודם כל - מי אמר שזה פיתוח. צריך לשים לב מה באמת מקדם את העולם ומה הבל.

שנית - יש מספיק גויים בשביל זה.

שלישית - לא אמרתי שכולם יהיו עובדי אדמה, כתבתי שככל שמתקרבים לאדמה ולעבודתה יש חשיבות גדולה יותר.

באמת אחרונה כי אנחנו מנצל"שים שרשור אחר לגמרי - אם הרמב"ם היה יכול להקדיש את חייו לפיתוח תרופה לסרטן (נניח) - זה היה עדיף מהיד החזקה?

מבין שהקשר שלי לארץ הוא ההתחלה וממנו עולים. אברהם יצחק ויעקב היו רועי צאן.

על יעקב כתוב בפירוש ש20 שנה רעה בעצמו פיזית בחוץ. פוטנציאל לא נמדד לפי מה שהחברה המערבית של היום מודדת.

פרנסה, ילדים, בריאות, אורך ימים. חיים קלים היא לא אחת מהן. באנו לעולם הזה כדי לעבוד.

ניצלשנו מספיק.

בזיעת אפך נאמר על כל האנושוץ ולא על ישראל וזו מציאות העולם לעומת אדם הראשון.

רמזתי לך קודם על הקרבה לאדמה. את השאר אתה מוזמן (אם אתה רוצה) להשלים לבד.

אלו מלאכות שקרובות לעבדות ולכן נתן להם אותן (כי זו הדרך היחידה לתקן עם מ7 העממים, וגם היא בסוף לא הצליחה).

עם ישראל נכנס על מנת לעבוד את נחלתו וכך אכן עשה.

העבודות של הגבעונים קרובות לעבודות כי הן עבודות לאחרים, שואבי מים וחוטבי עצים בשביל אחרים ולא עובדים את הקרקע שלהם.

לבשל לא.

לא כדאי לגשת בגישת "נלמד אותו", "הוא יעשה" וכו'. אפשר בכיף לבנות את זה ביחד אבל תחשבו על גבר שיחשוב "אלמד אותה", "היא תעשה" דברים שאתן פחות מורגלות בהם.

תסבירי לרווקות.

החווה הירוקה הלא היא משכנה של האסופית, אן שרלי בעלת השיער הג'יננ'י ערמוני (היא נעלבת)

וחתולות בד"כ אפשר למצוא בפח אשפה...

אולי בכיכר...

ואני לעולם לא אזלזל בעוגות שלך, גם אם הן גזעניות.

הלכתי לחפש יהלומים באשפה.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה