כמה זמן לוקח ללמוד לקשור? זה עד כדי כך מסובך?

מה חרדיות עושות? קונות פאה לילדים?

שתהיה לו כל הסבלנות שבעולם בשבילך. אם לא - תלווי לו קצת.

שהוא יהיה מאושר אם הדאגה שלו היא שהוא רואה את אשתו שמה כסר"ש.

אלא אם כן הם מאחרים לתפילה. אל תגרמי לו לבחור בינך לבין תפילה במניין.

לא נראה לי שיש אישה שמעדיפה שהוא יבחר בה ולא בתפילה במניין

מאחל לך בעל שיוותר על תפילה במניין (ובכלל אם צריך) כדי להיות איתך בחדר לידה

אמן, למרות שלא נראה לי שיהיה לי אכפת אם הוא ילך באמצע לאיזה עשר דקות, אבל אני לא יכולה להבטיח את זה עכשיו..

אבל למה תמיד אתה הולך למקרי קצה?

התכוונתי ברגיל, לא כשהיא על ערש דווי/נחטפה/בלידה

על רב שסיפר שראה בדרך לתפילה חתן הולך לבית הכנסת למחרת חתונתו, שאל אותו איפה הכלה? ענה שלא רצה להעיר אותה.

הרב שלח אותו חזרה הביתה כדי שיהיה שם כשתתעורר.

בקיצור - תבואו איתנו לתפילה בזמן ב7 ברכות.

לראות זוג טרי שמהלך מעדנות לתפילה והחתן עם שטריימל והם כל כך חמודים, בעצם בטח אין לכם מושג על מה אני מדברת, תסמכו עלי, זה חמוד.

טוב שהזכרת לי. רובם מודדים שטריימלים מגיל 2-17, רק לבדוק איך זה נראה, ואיזה צבע כדאי.. ואיזה אורך קרויין...וגובה...

זה נכון שיש קורלציה בין אורך הקרויין לאורך הפאה של האשה?

עם ארוסה ולא עם נשואה...

זה יותר מורכב מזה. אתה מזמן ללמוד את הסוגיות.

ולהחזקת ידיים יש חשיבות גדולה.

ויש הרבה חלקים. כתמיד - תורה לומדים בבית המדרש, לא בפורום.

לפי מה שתיארת אף פעם לא חשבת שתתחתני. מתי התחלת להתאמן?

(בדיוק כמו שלא "מוזגים" אוכל שהוא לא נוזל.)

@חופשיה לנפשי מישהי מאורסת הראה לי שהיא שמה מטפחת נוספת מתחת כסרט דק מתחת כדי למנוע החלקה.

אולי כדאי לשים מצלמת מהירות?

באמצעיים העומדים לרשות החוק כולל קנסות מעצרים ועד כ5 בכלא.

פשוט להחזיק את הכיסוי במקום כדי לא לשכפל את הסיטואציה הזאת מול ראש הישיבה.

נחזתה עליה בקניית מטפחות לאימונים.

דמיינו שבנים [אשכנזים] רווקים ינתחו את המוות לכל השיטות שבעולם להתמודד עם טלית שתישאר במקום. (יש בכלל שיטה? או שנתקעם למשוך את הקצוות מעבר לכתף כל 15 שניות לאורך התפילה?)

שבנים (אשכנזים או ספרדים) לא מדמיינים את החתונה שלהם מגיל 6.

ולשאלתך - מקצועיות נטו.

על איזון הטלית על הגוף?

שהחיים שלנו קלים יותר. אתן מתכננות את החתונה לפרטי פרטים.

מאיתנו דורשים רק להגיע ולשבור את הכוס במכה הראשונה.

בחיים לא דמיינתי את החתונה שלי

נראה לי אפילו לא יצא לי להתחפש לכלה 

תסתכלי על התגובות של הבנות כאן בשרשור. ושל כל בת שאי פעם דיברתי איתה.

יכול להיות שיצא לי פעם פעמיים שלוש לבדוק איך זה נראה

מ.ש.ל

למרות שגם היא יותר נפוצה מכל אפשרות אחרת לתחפושת.

אבל זה לא בגלל בל"חיות, ילדות קטנות פשוט אוהבות שמלות מנצנצות. הייתי אחראית פעם על שוק פורים וכמעט חצי מהבנות שבאו היו מחופשות לאנה או אלזה, והחצי השני ולנסיכות אחרות לא ממותגות בידי דיסני.

כי הכסרש מפונצר על הראש. סטארט-אפ

אני גם מכיר מישהי שקרה לה. מול ראש הישיבה של בעלה...

שברגע הראשון היא לא קלטה כמה זה לא נעים עד שראתה את ראש הישיבה וכל הבחורים מסיבים עיניים.

בכל זאת יום ראשון עם כיסוי ראש אחרי 20 ומשהו שנה בלי...

חוזר בי - תתחילו להתאמן על כיסוי ראש מגיל 6 אם זה יעזור למנוע אי נעימויות.

בקטנה... נכון שזה מאוד כואב אבל אין לזה שום משמעות מעשית.

עכשיו כל בנות הפורום מוזמנות לסקול אותי 

עכשיו תשכנעי את הבנות כאן להתקדש בפרוטה.

כרגע זה משהו כמו 8 אגורות. מצד שני - אני בטוח שיש כאן מספיק שיקפצו על זה אם הוא יבוא עכשיו.

סתם, זאת פשוט בל"חיות של שישיסטיות מתלהבות.

אני די בטוחה של אחת מתישהו בחיים קשרה מטפחות ככה לפחות פעם אחת.

שהכנסת כאן וידוי על עצמך? 

אבל אני הייתי חמשושית או אפילו יותר קטנה.

פעם פעמיים סתם בשביל לדעת איך את נראת עם כיסוי, גם הבנות הכי קרות ולא בל"חיות עשו את זה.

היא מחכה כל כך הרבה זמן ובסוף זה מה שהיא תקבל? 

לקשור סרט ולהשאיר את כל הקוקו בחוץ זה באמת נראה טוב, ואין סיטואציה שזה באמת מתאים חוץ מטיול שנתי. (ניסיתי לעשות זה פעם והורדתי אחרי חצי שעה. אם כבר "מראה מתאמץ מידי" מהכתבה הזאת מוקדש לבנות - לקראת נישואין וזוגיות)

ראיתי פעם מישהי שבאה ככה לאולפנא והרב אמר לה חצי בחיוך שלא תחשוב ללכת ככה אחרי החתונה. נראה לי מהפאדיחה היא הפסיקה לשים את זה. (והיא לא הייתה בכלל בל"חית, זה היה רק בקטע אופנתי)

ושהצולנט מחכה שהוא יכין אותו. זה התפקיד שלו.

לכתחילה. לא מפרנס גויים.

אפשר להתפשר על ערבה דרומית.

בוצע. 

לקח לי יותר מרגע להבין.

זה כנראה משהו שקורה הרבה 

ותודה שאת מכינה אותי להפתעה הגדולה!!!

כל המשפחה הייתה בבידוד, ניסו להזמין באינטרנט חבילה אחת של שש סופגניות, ובסוף הגיע סופגנייה בודדת בחבילה של שש.

יצא שהבידוד נפל על כל חנוכה וככה באותה שנה לא אכלתי אפילו סופגנייה אחת בחג.

ללמוד להכין צולנט. הוא שואל אם לוותר על זה אם זה יגרום לו להגיע מוקדם הביתה.

איזה מן גבר זה שלא יודע להכין צולנט???

לא נכנס למטבח

פגעת בגבריות שלי (אין לי מושג איך להכין צולנט ובכלל זה עונש מבחינתי לאכול את הדבר הזה) אז הגבתי.

איזו רוח שטות נכנסה בי. חשבתי על תגובה משופשפת אבל נראה לי עדיף שאני אסתום.

הלכתי לקניות בעצמי.

התיאשתי.

בחייאת כל הרדיוס אפילו חנות אחת מהדרין.

איך נפלו גיבורים

איחור של שעתיים והיא גם לא עונה לטלפון.

האמת מתחילה לדאוג משהוץ

למדתי ממך משהו

בוא אני אלמד אותך משהו - לקראת נישואין וזוגיות

אם אתה לא רוצה שהיא תקנה את עצמה בדרך השניה ותגרום לזה להראות כתאונה.. הייתי ממליצה לך לא להזכיר לאישה כל הזמן שקנית אותה בפרוטה..

רווקה\ נשואה\ גרושה\ אלמנה.

אף אחד לא פותח "שוק נשים בפרוטה".

(זאת תהיה עסקה מאוד לא הוגנת, אנחנו שוות הרבה יותר   )

כפשוטו - האשה מפקירה את עצמה כמדבר ומרשה לגבר לקנות אותה בפרוטה.

@חושבת בקופסא - כמה אתן שוות?

אנחנו מקבלים רשימה ועוקבים אחריה. לא מפעילים שיקול דעת בקניות.

אנחנו פשוט חוזרים עם צלעות כבש וקולה ושואלים בתמימות מעושה "זה לא דלורית"?

והבאתי קישואים... 

ואני חשבתי שאחים שלי הם הכי גרועים.

מביאים מלח שולחן במקום מלח ים.

(סתם זו דקויות של הדרישות של אמשלי, יש להם רף גבוה)

זה לא מלח שכרו מהים ושמים אותו על שולחן?

באמת שאני לא נכנס למטבח.

ולא זה לא מלח שכרו מהים.

זה נחצב ממקום אחר.

@פשוט עייף

והג'ינג'ית עוד רוצה לקנות מגויים, אז איך נבדיל?

ולי אישית זה מפריע שאני מעדיף לעבוד מול מחשב ולא בחוץ בשדה.

אין קדושה במחשב.

משם הם הגיעו. יש עוד 70 ומשהו מדינות ערביות שמוזמנות לקלוט אותם.

עסקו בדיוק בזה. מאידיאל.

וכנראה ש"רוב היהודים" צריכים לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלהם (רמז: ככל שקרוב יותר לארץ חשוב יותר, בנקאים אחרונים)

קודם כל - מי אמר שזה פיתוח. צריך לשים לב מה באמת מקדם את העולם ומה הבל.

שנית - יש מספיק גויים בשביל זה.

שלישית - לא אמרתי שכולם יהיו עובדי אדמה, כתבתי שככל שמתקרבים לאדמה ולעבודתה יש חשיבות גדולה יותר.

באמת אחרונה כי אנחנו מנצל"שים שרשור אחר לגמרי - אם הרמב"ם היה יכול להקדיש את חייו לפיתוח תרופה לסרטן (נניח) - זה היה עדיף מהיד החזקה?

מבין שהקשר שלי לארץ הוא ההתחלה וממנו עולים. אברהם יצחק ויעקב היו רועי צאן.

על יעקב כתוב בפירוש ש20 שנה רעה בעצמו פיזית בחוץ. פוטנציאל לא נמדד לפי מה שהחברה המערבית של היום מודדת.

פרנסה, ילדים, בריאות, אורך ימים. חיים קלים היא לא אחת מהן. באנו לעולם הזה כדי לעבוד.

ניצלשנו מספיק.

בזיעת אפך נאמר על כל האנושוץ ולא על ישראל וזו מציאות העולם לעומת אדם הראשון.

רמזתי לך קודם על הקרבה לאדמה. את השאר אתה מוזמן (אם אתה רוצה) להשלים לבד.

אלו מלאכות שקרובות לעבדות ולכן נתן להם אותן (כי זו הדרך היחידה לתקן עם מ7 העממים, וגם היא בסוף לא הצליחה).

עם ישראל נכנס על מנת לעבוד את נחלתו וכך אכן עשה.

העבודות של הגבעונים קרובות לעבודות כי הן עבודות לאחרים, שואבי מים וחוטבי עצים בשביל אחרים ולא עובדים את הקרקע שלהם.

לבשל לא.

לא כדאי לגשת בגישת "נלמד אותו", "הוא יעשה" וכו'. אפשר בכיף לבנות את זה ביחד אבל תחשבו על גבר שיחשוב "אלמד אותה", "היא תעשה" דברים שאתן פחות מורגלות בהם.

תסבירי לרווקות.

החווה הירוקה הלא היא משכנה של האסופית, אן שרלי בעלת השיער הג'יננ'י ערמוני (היא נעלבת)

וחתולות בד"כ אפשר למצוא בפח אשפה...

אולי בכיכר...

ואני לעולם לא אזלזל בעוגות שלך, גם אם הן גזעניות.

הלכתי לחפש יהלומים באשפה.

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰