הסבר על תינוק בן שנה וחצישםאנונימי
שוב אשמח לעזרתכם, בעיקר הורים לילדים:

רקע: יש לנו ילד בן שנה וחצי שמכור לאמא שלו ועכשיו אשתי מסיימת חודש 6 להריון.

היא אמרה לי השבת שהתחילה להרגיש כבר שכבד לה ולא יכולה לסחוב כל כך הרבה ובכללי המצב רוח לא מדהים בגלל עניין משפחתי (לא נראה לי קשור לדיון, אבל אולי כן, אז מציין).

התחלנו דיון שבו אמרתי שעם כל הכבוד, אז במידה וקשה לה לסחוב את הילד, אז שתבהיר לו (כמה שהוא יצליח להבין...) שאמא כבר לא סוחבת אותו יותר, אלא רק בישיבה שבזה לא צריך להתאמץ בסחיבה שמפריעה לה.

היא טענה: אבל זו לא אשמתו שהחלטנו להביא עוד ילד כזה צמוד, הוא תינוק!

אני טענתי: אני לא רואה בו תינוק, זה נגמר כבר לפני כמה חודשים. אני רואה בו איש קטן שצריך ללמוד וללמד אותו ואם יבהירו כמה פעמים, הוא יבין (כמו שהוא יודע שכשהוא עושה לי בכי מזויף על דברים מסויימים, אז זה לא משפיע עליי וככה גם היא צריכה להבהיר לו).

זה בערך היה רוח הדברים...

היא חושבת שנכון לסחוב אותו עדיין, פשוט רוצה שאני אבין שקשה לה (וזה מובן לי לגמרי כמובן, פשוט תהיתי למה היא לא מקלה על עצמה בקטע הזה)

אשמח לקבל הסבר:
א. מה הסכנה בלסחוב משהו כבד בזמן הריון והאם זה סביר שייגרם נזק?
ב. האם באמת גיל שנה וחצי זה עדיין תינוק שחייב סחיבה בעמידה? האם זו כזו פגיעה מהותית?

בכללי אשמח לשמוע מנסיונכם
לפעמיםLia

אישה אוהבת להתלונן בשביל שיבינו אותה וישתתפו בצערה ובשביל להרגיש שיש מישהו שאכפת לו מה עובר עליה. לא תמיד היא מחפשת פיתרונות.

 

במקרה הזה זה נשמע שהיא רק רוצה שתבין שקשה לה בכללי, ולהרים את הילד זה אחד מהדברים. אולי היא רק רוצה שתסיק מסקנה שהיא צריכה יותר עזרה ממך כרגע אך לא רוצה לבקש ישירות. היא ממש לא צריכה להוכיח לך אם היא יכולה או לא להרים את הילד.

זה הגוף שלה ורק היא יודעת מה היא מרגישה ומה נכון לה כרגע במצב שלה. אם היא תרצה היא תרים, אם לא אז לא. היא ילדה מספיק גדולה בשביל להחליט מה נכון לה.

כל אישה בהריון חווה את ההריון אחרת. יש כאלה קלילות עד הלידה ויש כאלה שמההתחלה קשה להן הכל. פשוט תאמין לה ואל תנסה לשכנע אותה שזה לא נכון. זה נשמע כאילו אתה מנסה לשכנע אותה שלא קשה לה. זו החוויה שלה, ורק היא יודעת.

 

אגב, לפעמים אישה מרגישה שהגבר לא ממש שותף בחוויות ההריון שלה, אז היא מספרת ומתארת כל פרט וכל דבר שהיא מרגישה. זה בשביל שתזדהה איתה ותדבר על זה וככה היא מרגישה שאתה איתה בתהליך.

מתי טענתי שלא קשה לה?שםאנונימי
דווקא זה הדבר שאני הכי מבין...

תהיתי לגבי עניין התינוק שצריך שירימו אותו.

אבל הבנתי את רוח הדברים שאת אומרת, זה בהחלט מסתדר
חחחח איזה גבר אתה ולמה ייצרו את כולכם בדיוק אותו דפרפריתי
כמובן שהכל בהומור
אבל ברור שאתה יודע שהקושי פיזי
לדעתי אשתך צריכה קצת יותר תמיכה רגשית כמו שליה אמרה, וגם מילות הערכה כמו "איזה אמא מדהימה את שבמקום לחשוב על עצמך ועל ההריון חושבת על הילד שלך"
וואי כל מילה!פרפריתי
איך שאת צודקת
לפעמים כמה שהבעל מדהים ומכיל הוא לפעמים גבר מדי, אמי לדוג' אישה שבאופי שלי קשה לי להביע חולשה/רכרוכיות כולם תופסים ממני וונדר וומן שעושה הכל (אגב זאת בעיה שלי שכך אני מציגה את עצמי, זה האופי שלי והוא יוצר לי הרבה פעמים בעיות, לא שאני באה להאשים מישהו)
אבל תכלס לפעמים יש תקופות כ''כ קשות שאני אפילו לא צריכה עזרה פיזית אלא רק שמישהו יגיד לי שהוא מבין כמה זה קשה ומאד מעריך
אז התלונות הקטנות לפעמים באות מהסיבה הזו...
נשים הרבה פעמים צריכות הזדהות, לא פתרונותחרות
עצם ההזדהות וההבנה של הקושי שלה מקל על הקושי.
אני בטוחה שהיא יודעת שהיא יכולה להגיד לו לא, אבל היא מאמינה שזה צורך שלו, ומוכנה להתאמץ כדי לספק לו אותו.
אני לא חושבת שיש עניין לברר האם הצורך אמיתי, מכיוון שיש הרבה דעות בעניין, והרבה גישות סותרות.
(אני אישית חושבת שבגיל שנה וחצי הוא עדיין תינוק, וצריך שירימו אותו, כמובן אם האמא יכולה, אני בטוחה שיש פה מי שיכתבו הפוך ממני, וכל אחד יביא לך גישה פסיכולוגית שלמה שתומכת בעמדה שלו).

העצה שלי (מנסיון דומה שהיה לי קשה להרים תינוק גדול),
תקשיב לה ותזדהה עם הקושי, וזהו.
אל תציע פתרונות, ובטח אל תתווכח איתה על זה...
זו נטיה של רוב הגברים להציע פתרון כשהאישה בעצם מבקשת הזדהות...
המון בהצלחה ובשעה טובה!!
לא יודעת לגבי הסכנהפה לקצת
אני מרימה כבד כשאין ברירה, בהריון או לא בהריון.
וגם את הילדים שלי, לפעמים גם את שניהם ביחד.
מבינה את הצורך שלה למלא את הצורך הזה שלו גם אם זה על "חשבונה".
לא יודעת אם זאת פגיעה או לא פגיעה, אבל בן השנתיים שלי גם צריך שירימו אותו לפעמים ואנחנו לגמרי נותנים לו את זה. וכשקשה (לפעמים גם לבעלי שלא בהריון ;)) אז זה לקצת זמן רק כדי למלא את הצורך והרצון שלו ואז הוא נותן לנו יד או יורד לשחק וזה לגמרי מספק אותו.

אני דווקא לא חושבת שזה כזה נורא שנתת לה פתרון, כל עוד זה הגיע יחד עם הבנה של הקושי שלה.
מה שכתבו כאן ואוסיףנ55
שהדיונים וההסברים שלך רק מיותרים. הרי היא יודעת כל מה שאתה ״מסביר״. מה שהיא צריכה זה בעל שמקשיב ומהנהן בראש ואומר: באמת קשה אישתי היקרה. כמה אני אוהב אותך ומעריך שאת אוטוטו הולכת להיות אמא לשניים קטנים. ואולי להוסיף איזה צ׳ופר או מתנה קטנה. בהצלחה! זה מקסים שאתם מרחיבים את המשפחה
לא יודע אם אני מסכים עם החלק הראשון...שםאנונימי
מבין מה אתה מתכוון, אבל אני חושב שגם אני, אם אגלה שזה ממש חשוב לילד שירימו אותו, אז אסתכל על דברים בצורה אחרת.

וככה גם ההיפך - אם נגלה שבאמת מותר להגיד "עד כאן" לבן שנה וחצי, אז נסתכל על זה בצורה אחרת מהכיוון השני.

בכל מקרה הרצון להזדהות והערכה - מבין את זה
גיל שנה וחצי זה בהחלט תינוק, מבחינתסופי123
הצורך בקרבה של אמא והעובדה שההורים הם כל עולמו. אבל גם תינוק יכול להסתגל למציאות שבה אמא מחזיקה ומחבקת אותו בישיבה כמה שהוא רוצה ומרימה אותו רק כשאין ברירה. ומזל שיש גם אבא! שיכול להרים, להניף, להשתולל ביחד בגינה וכו'.
א. זה בעייתי אם היא מרגישה שזה מאמץ אותה מידיאין לי הסבר
ב. גם בת השנתיים וחצי שלי מתעייפת לפעמים כשהולכים. אני לא מוכנה להרים אותה כי היא כבדה לי.
אני מציבה לה את האופציות- או שתלכי לבד, או שתשבי בעגלה. ככה היא גם מבינה שאין אופציה כזאת שירימו אותה, אבל אני נותנת לה אופציה שהיא לא תהיה חייבת ללכת ברגל.
והיא מבינה את זה יופי מגיל שנה וחצי
מנסה לענותבארץ אהבתי
קודם כל, להפסיק להרים תינוק זה קשה מאוד לאמא, גם כשהוא יותר גדול. בגיל שנה וחצי אני ממש מבינה אותה שקשה לה לא להרים אותו.

באופן כללי, ממה שאני יודעת, כל עוד ההריון תקין בלי דימומים, אין בעיה להרים כבד מבחינת הסיכון להריון.
אבל זה כן יכול לגרום נזק לרצפת האגן (לא כל הרמה קטנה, אלא בטווח הארוך זה נזק מצטבר, ככל שמרימים יותר ולמשכי זמן ארוכים יותר הנזק יותר משמעותי).
בהריון זה בעיני לא קריטי ברמה שצריך להימנע לגמרי. כן כדאי להשתדל להפחית הרמות היכן שאפשר, ולהתרגל לכווץ את רצפת האגן לפני ההרמה כדי להקטין את הנזק. אבל מידי פעם להרים לזמן קצר זה בסדר. ובאמת ילד בן שנה וחצי הוא בהחלט עדיין תינוק שצריך את זה לפעמים.

מה שכן, אחרי הלידה זה הרבה יותר קריטי. בתקופה של משכב הלידה (שישה שבועות אחרי הלידה) לא אמורים להרים שום דבר ששוקל יותר מהרך הנולד (וגם איתו עדיף לא לעמוד יותר מידי, עד כמה שניתן).
ושם בעיני זה ממש חשוב להקפיד. יש לי חברה עם הפרשים גם של שנה בין הילדים שאני יודעת שהיא ממש מתארגנת מראש לקבל עזרה מתי שהיא צריכה, ככה שהיא לא תצטרך להרים את התינוק הגדול יותר בכלל בתקופה הזאת (בעיקר בזמני מקלחות וכדו' - אם הבעל לא יכול, אז בייביסיטר).
מהסיבה הזאת, לי חשוב גם בתקופת ההריון, להתחיל להרגיל את הקטן שלי תמיד אמא מרימה, שאפשר להרים אותו גם בישיבה, שאפשר גם שמישהו אחר ירים אותו ולא אמא, כדי שזה לא יהיה קושי גדול מידי בשבילו אחרי הלידה (שגם ככה זו תקופה מורכבת ומלאה שינויים בשבילו).

בכל מקרה, כמו שכבר כתבו פה, לא בטוח שמה שאשתך רוצה זה עצות מעשיות. מניחה שהיא יותר זקוקה להבנה ותמיכה מאשר שתגיד לה מה לעשות.
(ואתה יכול להציע לה להצטרף לפורום הריון ולידה פה, ולשאול בעצמה את מה שמטריד אותה, אם היא רוצה...)
תודה על התגובה המפורטת שםאנונימי
וגם לשאר המגיבים כמובן
עונה על שאלותיךמשמעת עצמית
א. אין סכנה ממשית בהרמת ילד אלא אם ההריון בסיכון או יש המטומה שגורמת לדימום. מה שכן - זה ממש ממש קשה,מכביד, מחליש ומעייף. אני אישית נמנעת מלהרים, כמובן לא באופן גורף, אבל בהחלט לא מסוגלת ולא מתאמצת בשביל זה, הגוף שלי מתאמץ מספיק בהריון. משתדלת מאוד לפצות בהרמה בישיבה, נתינת יד, חיבוק וכו. ילד בן שנה וחצי יכול להתרגל לזה.
ב. לדעתי גיל שנה וחצי זה המעבר מתינוק לפעוט. כבר יש הבנה מסויימת וילד מעצמו הולך, רץ מחפש וחוקר את הסביבה. כך שאם עושים את זה בחכמה ושמים לב לתחליפים שכתבתי, הוא לא אמור להרגיש מסכן, נטוש או אומלל.

ועכשיו קצת נעל מה שכתבת:
נשים צריכות הבנה, אמפתיה והקשבה.
נשמע שאשתך מבקשת את זה ממך בדרך קצת עקיפה, ועוד נראה שהיא קצת מכורה אליו ולא להפך כמו שכתבת. זו באמת החלטה שלה אם להרים או לא. אני במקומך הייתי מייעץ לה להפחית, מציע להחליף אותה או להקל מעליה בכל דרך (להסביר ביחד לילד, להסיח דעתו וכו) ואומר לה: בכל מקרה מה שתחליטי אני איתך ומכבד אותך.

עוד נקודונת קטנה: כשאתה משתמש במונח "להבהיר" לילד דברים, זה טיפהלה קשה מול פעוט קטן. כל דבר אפשר להרגיל,להסביר, ללמד... כבר נשמע יותר טוב, לא? נכון שזו סמנטיקה, אבל לפעמים היא חשובה ומלמדת הרבה על הגישה שלנו...
בהצלחה!🤗
תשובות קונקרטיות-פרפריתי
א. בעיקרון לא טוב לסחוב בהריון אבל אם ההריון תקין וזה לא מאמץ חריג בטירוף לא אמור לקרות נזק
אני בהריון 2 הייתי עם ילד בן פחות משנה וכל יום העליתי אותו ישן עם העגלה 4 קומות למטפלת עד חודש 9 ולא קרה כלום, הריון 3 הייתי עם 2 מתחת גיל 3 שגם דרשו הרבה על הידיים והיו פעמים שעליתי עם שניהם יחד על הידיים היה ממש קשה אבל לא קרה לי משהו,
לא באה לתת חלילה הוראה רפואית אבל בגדול אם ההריון תקין לא נראה לי שיכול לקרות נזק
ב.השאלה מבחינה רגשית או פיזית, מבחינה פיזית לכאורה תינוק שכבר הולך יכול לצמצם משמעותית את הזמן על הידיים, אבל מבחינה רגשית הוא פיצקי ובטח לאשתך יש קצת נקיפות מצפון שתכף לא יהיה לה זמן אליו ואולי גם יש בזה קצת
בוא נגיד שאם היית שואל אותי ודאי שהייתי מרימה ואם היית שואל את בעלי הוא היה חושב בדיוק הפוך אז נראה לי שזה מאד עניין של שכל vs רגש
בגיל שנה וחצי זה לפי מה שמרגיליםרוממה
הבת שלי, בת שנה ו10 חודש, יודעת יפה מאוד ממי לבקש שירים אותה.

ממני לא מבקשת. ואפילו לא רוצה. איתי מעדיפה ללכת ברגל.

כשהייתי בהריון רק חיכיתי שתתחיל ללכת כדי לא להרים אותה.

בהריון עדיף לא להרים דברים כבדים.
גם לי יש תינוק בן שנה וחציבת 30

מצחיק, אבל בעלי אמר לי שכשהוא איתו, הוא מרגיש שהוא ילד ומתייחס אליו כמו ילד, וכשהוא רואה אותו עלי הוא רואה שהוא תינוק...אני מרגישה שהוא בין תינוק לילד.

אז קודם כל, בהחלט יכול להיות שההרגשה כלפיו משתנה בין אמא שלו לאבא שלו...מטבע הדברים אמא שילדה והניקה יותר קשורה לצד התינוקי שלו...מחבקת ומנשקת ומלטפת ומנשנשת...

זה ברמה העקרונית.

ברמה המעשית- לא כ,כ הבנתי. למה להחזיק אותו כל הזמן. הוא לא הולך? לא יכול לשבת בעגלה אם צריך? כלומר- על מה בעצם מדובר? מתי כבר יש להחזיק אותו?  

אני כן חושבת שמותר לאשתך להרגיש שהוא עדיין תינוק ולרצות להחזיק אותו, ומותר לך להרגיש שאפשר לשים לו גבולות. בגיל הזה בהחלט אפשר כבר לשים גבולות. הם לגמרי מבינים הכל.

עונהפליונקה
בגיל הזה הוא עדיין תינוק, חשוב לזכור את זה אחרי לידה
הסברים בגיל הזה לא תמיד עובדים , אפילו בדרך כלל לא עובדים...
כן, כדאי להרים אותו לפעמים.
בהליכה רחוקה הוא צריך עגלה. תצטרכו עגלת אחים או מנשא ועגלה תלוי כמה אתם הולכים או שתי עגלות

כן, סחיבה לא טובה בהריון. גורמת נזק לרצפת האגן וגם אחרי לידה.
ממליצה לדבר עם אבות בעלי ניסיון....
מוסיפה עוד אפשרות- להשכיב את הקטן בעגלהיעל מהדרום
לק"י

ולהושיב את הגדול יותר לפניו.
אני בעז"ה הולכת ללדת כשהקטנה תהיה בת שנתיים+; וזה כנראה מה שנעשה.
זה ממש לא בטיחותי..יערת דבש

אם הבנתי למה את מתכוונת.

למה לא? עשיתי ועושה את זה כבר כמה שנים טובותיעל מהדרום
לק"י

לא זוכרת אם בגיל הפיצי, אבל מגיל כמה חודשים לא רואה בזה שום בעיה.
(אני מדברת על טיולון, לא על עגלת אמבטיה).
כי אחד מהם בהכרח לא קשור...וזה סכנת נפשותיערת דבש

מוסיפה שגם פעוט בכל גיל חייב להיות קשור תמיד בעגלה

זו סכנה של ממש אם לא. וכבר היו מקרים מעולם..כמה מהם לנגד עייני.

פחד פחדים. 

טוב, מודה שמגיל מסויים אני לא חוגרתיעל מהדרום
לק"י

אולי באמת בגיל שנה וחצי זה בעייתי.
אני עושה את זה גם עם בנות השנתיים והארבע וחצי.
מכירה שעושים את זה, נראה לי ממש לא נוחאביול
זה תלוי כנראה בתנאי הדרך, בגיל של הגדול וכו'יעל מהדרום
מנסה לענותאביול
א. לא כדא י לשחק עם זה, זה באמת יכול לגרום נזק.
ב. אם הוא כבר הולך אפשר בהחלט לוותר על להרים אותו, אי פה שום עניין של "הוא לא אשם שיש עוד ילד". הוא ירוויח הרבה מכך. כרגע פשוט הוא ילמד להיות עצמאי יותר, ובמקרה הצורך אתה תרים אותו. זה ממש לא נורא
לגבי התינוקזוזיק העכבר
יש צורך פיזי ויש רגשי
פיזית אם הוא יודע ללכת הוא יכול.
רגשית - ילד בגיל שנה וחצי הוא לא איש קטן , ויש לו צרכים נפשיים שונים מממבוגרים, הוא זקוק ללהיות עטוף ומחובק. הקרבה הגופנית חשובה לו ונותנת לו ביטחון
מצד שני, צריך לתת לו לפי היכולת שלכם ולא להעמיס מדי, אפשר למצוא פתרונות
אשתך היקרהאורה שחורה
חושבת שיש פעמים שיש צורך ממשי ורגשי להרים תינוק בן שנה וחצי- הבן היקר שלכם.
מאחר והיא לא יכולה פיזית כרגע לטפל בצורך הזה היא פונה אליך בבקשת עזרה, שתקשיב לה , שתבין אותה,שתראה אותה ואת הבן שלכם שכשהיא לא יכולה-תתן אתה מענה לצורך הזה.
ואתה במקום לשמוע אותה, פונה לקהל הרחב על מנת לקבל פידבק האם טכנית אכן ישנו צורך או ש*היא* צריכה להבהיר לתינוק הבהרות. כי רק אם זה מסוכן אתה תשקול את תשובתך אליה. וכאילו הדעה שלנו יותר חשובה משלה.
פשוט תקשיב לה
היא מבקשת עזרה ממך
ואולי גם שתקשיב לצרכים הרגשיים שלה ושל התינוק שלכם.
מתוך השרשורים שלך פה נראה שבאופן עקבי רגשות זה דבר שקשה לך להבין או בכלל להכיר בקיומם.
זה מסוכן וגורם נזק כשאתה מתעלם מהרגשות שלה.
^^כל מילה.יערת דבש

הייתי בכלל פונה לאבחון אצל פסיכולוג מומחה או פסיכיאטר ומשם פונה לעזרה מקצועית

זה יקל עליך ועליה ועל שניכם כזוג.

פסיכיאטר? לא מוגזם?שםאנונימי
היי, פספסתי את ההודעה הזו משום מהשםאנונימי
לא מתחבר לפורום יותר מדי, רק פעם ב-, אז סליחה על התגובה המאוחרת.

תודה על התגובה, לצערי היא קצת לא מייצגת את המציאות ולכן ייתכן שהצגתי לא נכון.

ברור לי שהיא מעוניינת להרגיש סימפטיה ממני והזדהות, פשוט פניתי לחלק המעשי של הדיון.
לא ביקשתי רשות מאף אחד, פשוט יש מקרים שבהם אני לא מצליח להבין את אשתי ולכן פונה לעזרת אנשים אנונימיים ואובייקטיביים.

לא בהכרח שהיא לא מסבירה טוב או שאני אחד שלא מבין, זה יכול לקרות גם כי מתוך סערת רגשות אני מתייחס למה שהיא אומרת בצורה מאד ספציפית ואז מאירים כאן את עיניי לגבי דברים מסויימים.

בכל מקרה מבין את דאגתך ומודה לך, אבל מכיוון שהזוגיות שלנו טובה ואני מרגיש שטוב לה, אני לא חושב שמדובר בבעייה חמורה כפי שיוצא מכאן.
תגידקפה הפוך

פתחת פעם ספר עם הדרכה על תינוקות? 

הסבר על כל גיל מה הם כבר יודעים, מה לא?

 

כי לפי מה שאתה כותב אין לך מושג מה זה תינוק וילדים

וכדי שלא תעשה נזק לילדים שלך ח"ו רוץ מהר ותקרא ותלמד!!

 

תתחיל מהספר "המדריך השלם לטיפול בתינוק ובילד" ויש עוד מגוון ספרים ושיטות שכדאי שתסתכל ותבין.

תקבל קצת מושג על העולם הרגשי, מוטרי, נפשי, מעשי וכו' של תינוקות ופעוטות וילדים.

וכן, תינוק בן שנה וחצי הוא פעוט

הוא לא יודע סיבה ותוצאה, הוא רק עכשיו לומד שחפצים נשארים במקומם גם לאחר שמכסים אותם וכו'.

 

(ותינוק לא בוכה סתם! אין כזה דבר! תינוק בן שנה וחצי לא יודע לדבר וזה התקשורת שלו ואבוי אם אתה מתעלם - כן גם הבן שלי בן שנה ו8 יכול לבכות כי הוא נעלב שלא התיחסנו אליו או לקחנו ממנו צעצוע מסוכן- ואני לא מתעלמת אף פעם מהבכי - אני מראה לו שאני מקבלת ומבינה אותו אבל הוא יכול להתגבר ומסבירה לו שוב ושוב, אבל לעולם לא לחשוב שזה "סתם"!! זה הדרך שלהם להביע רגשות וקושי!)

 

וכתבו לך כאן דברים טובים מצטרפת למה שרשמו לגבי היחס לאשתך...

ושיהיה הריון קל ובריא!

 

מצטרפת להמלצה על הספר..אביול
היי, תודה על התגובה.שםאנונימי
אכן לא קראתי ספרים כאלה, תודה על ההמלצה.
אתייעץ עם אשתי לגבי הספר.
אם קשה לה אז קשה להים...אחרונה

היא גם סוחבת את ההריון שזה המון משקל ולחץ בגב.

אולי התכוונה שתעזור לה למקלחת, החלפות וכו שצריך להרים את הילד?

גם אצלי כשהתחיל להיות לי קשה להרים אותם הייתי מבקשת מבעלי שישים על שידת ההחתלה למשל.

אם זה סתם להרים אז אפשר גם בישיבה. לא מבינה למה חייב בעמידה

טיפים להגעה להוצאות סבירות בחתונהארץ השוקולד

יהיו עלויות רבות בחתונה,

יש לכם רעיונות איך לגרום לכך שהעלויות לא יהיו הזויות בחתונה?

טעותפ.א.
איפה מאחסנים דברים??מסיבת ישרים

מתחתנים עוד חודש בעז"ה

קנינו סבתא של ארוסתי קנתה לנו מלא ציוד ב"ה

היא לא שאלה מה אנחנו צריכים אז יוצא שיש לנו כפולים או דברים שלעולם לא נשתמש

מה עושים?

אין לנו מקום בדירה לכפולים או למיותרים גם ככה זה צפוף

ובנוסף יש גם דברים שלעולם לא נשתמש נגיד שמיכה זוגית, כשאני וארוסתי רוצים שמיכות נפרדות בכל מקרה

אשמח לעצתכם וחכמת ההמונים

 

ישועת ה' כהרף עין ונרים לחיים

אם אתם בטוח לא צריכיםהשם שלי

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.


דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.


דברים שלעולם לא תשתמשו - תעבירו הלאההסטורי
אין סיבה לשמור דברים כפולים.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

דברים חדשים באריזה - כמו שמיכה זוגית, אפשר אוליפ.א.
להחזיר לחנות, ולקבל זיכוי?

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

שמיכה זוגיתמשה
זה נפלא כשיש זוחלים קטנים. אל תשאלו איך אני יודע.
מזל טוב!כל היופי

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.


וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.


אפשר להשתמש לבד בשמיכה זוגיתמנגואית

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

חכו לפני שאתם יוצאים בהצהרות שלא תשתמשו בדבריםזיקוקיםאחרונה

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם


אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

משפט מחץ 📌נגמרו לי השמות

"אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?"

או 

"איך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?"

 

אז המשפט הזה כנראה לא מחדש וכולנו יודעים אותו,

אבל רגע לתת לו לנכוח במציאות שלנו בצורה אמיתית ושלמה יכול לקדם אותנו מאוד.

 

אם בעלך הגיב בצורה קצרה הפעם,

אם הרגשת אתמול שאין לאשתך טיפת סבלנות, 

אם בעלך פיקשש ושכח משהו מטורח ועומס המציאות והחיים,

אם שמת לב שהתגובה הזו של אשתך מפעילה אותך וגורמת לך לכעוס עליה ולא להבין אותה כלל,

אם מצאת את עצמך כועסת עליו ממש על משהו שעשה או לא עשה

אם כל מה שעולה לראש עכשיו בכעס ובאכזבה זה "אוף איתו! הוא כזה מעצבן! חצוף! חסר סיכוי!"

אם כל מה שהלב והראש שלך זועקים לך עכשיו זה: "אוף איתה! היא רואה רק את עצמה! אי אפשר ככה!"

 

נעצור רגע.

ניקח אוויר ונשאל את עצמינו -

אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?

ואיך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?

וננשום שוב. ונמשיך להביט במבט-על על הסיטואציה

ואפילו להיכנס רגע לראש ולנעליים של השני/ה.

רגע, מה קרה רגע לפני? וכמה דקות? וכמה שעות לפני?

מה גרם לו/לה בעצם להיות פחות סבלני/ת? מה עובר עליו/ה כרגע?

 

כי כולנו אנושיים.

ואם נשאל זאת רגע את עצמינו על עצמינו - נצליח יותר לראות את האחר. את השני. את אשתי. את בעלי.

נצליח לראות את האנושיות שלו.

את האנושיות שלה.

כמוני.

גם אני בן אדם

גם היא

גם הוא.

 

אז נכון שלא היה הכי נעים לשמוע תגובה לקונית או קצרה בטון לחוץ, אבל היי, אם זו הייתי אני והייתי לחוצה ממשהו או ממהרת לאנשהו האם תמיד תמיד הייתי מגיבה ברוגע בשלווה ובסבלנות אין קץ? 

או שיש פעמים שגם כשאני ממהרת לאנשהו ובדיוק בעלי תופס אותי בדלת כשאני באיחור, או שאני לחוצה מאוד ממשהו שיושב עליי ודווקא עכשיו בעלי שואל אותי משהו, אני גם אגיב לא מושלם?

ואם זה היה אני שבדיוק כשהילדים צורחים ברקע אשתי רוצה ממני משהו, או בדיוק בשעה האחרונה של הצום כשאני מחוק אשתי שואלת אותי משהו, האם תמיד אגיב ברוגע ובסבלנות ואורך רוח? 

או שגם אני לפעמים יכול לדבר יותר קצר, רק רק כי אני אנושי?

 

ואיך אני הייתי רוצה שבעלי יגיב אליי כאשר אני לחוצה עכשיו, או טרודה או עייפה?

ואיך אני הייתי רוצה שאשתי תגיב אליי כאשר אני לא מאה אחוז מושלם בכל רגע כי עובר עליי משהו ואני פשוט מראה אנושיות?

בקיצור לא מצינו אדם שצועק על עצמוחתול זמני

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

 

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

זה דווקא מאוד מאוד מצוימשה

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

באמת הרבה יותר נחמד לחיות בעולם כזהנגמרו לי השמות

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

כתבת מדהים. כמו תמיד.פינג פונגאחרונה
המלצות על מטפליםאישדרומי

אשמח לעזרה האם יש המלצות על מטפלים /מטפלות זוגיים.

(אחרי סשן שלא ממש פתר)

כשהאישה פוגעת ברבים..חוזר תמיד לאשתי

שלום לכולם, עברנו שבת קשה. אצל חמי עם כל המשפחה. אשתי האהובה פגעה בי, חצי בכוונה, חצי מהורמונים של הריון, מול כולם. זה היה כל כך פוגע. הלכתי לחדר ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר קמתי, היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה. הפעם לא הלכתי לחדר אבל נשרפתי מבפנים.

קרה לכם פעם?

מבקש את עזרת הרגישים.

מי שלא רגיש בבקשה שלא יענה.

תודה

 

קשה❤️ מציעה לחדד מה החלק שקשה לךמרגול

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)


וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?


וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

צריך להביןנגמרו לי השמותאחרונה

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

 

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

 

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

 

ב"הצלחה רבה

יומולדת 50 לבעלמפלצתקטנה

הבו לי רעיונות

בכיוון של בילוי זוגי כלשהו+ בילוי נוסף עם הילדים.

מתנות?

תודה

צימר מפנקנפשי תערוג

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.


עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית


בני כמה הילדים?


חופשה עם הילדיםנעמי28
נשמע לי כמו נקמה
תלוי אינרקציה עם הילדיםנפשי תערוג

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

))מפלצתקטנה
האמת שזה בדיחה קבועה אצלנו לגבי חופשה ומתלבטים עם/בלי הילדים- "השאלה אם אנחנו רוצים להנות"
הגדולים בגיל ההתבגרות הקטנים ביסודימפלצתקטנה
איתם במקסימום זה מסעדה/ סרט במקרן עם פופקורן
נסיתם קיימפנג?נפשי תערוג

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

הפתעהדתי לאומי5
תקבעי עם בעלך צימר. אבל ההפתעה תיהיה שזה עם כל הילדים. מתנות יכול להיות ציור משפחתי של צייר. 
בעיה שהיא שונא צימיריםמפלצתקטנה
מאז שהיינו בטבריה לפני 20 שנה בצימר והוא סבל
ממה הוא סבל?נפשי תערוג
יכול להיות שיש צימר אחר שהוא לא יסבול בו?
היינו בצימר בטבריהמפלצתקטנה
מאז הוא אומר שהוא שונא צימרים ושונא את העיר טבריה. ניסיתי לחלץ ממנו מה הוא ככ שונא. הוא אומר שזה משעמם ומדכא.. 
הוא צודק!אריק מהדרום
צודקאנוני.מית

עדיף מלון

 

הכיוון הוא הפתעה קטנה בתוך משהו מתוכנן מראשמפלצתקטנה

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

סרטון קצר של המשפחה?נפשי תערוג

מה התחביבים שלו?

 

רעיון טובמפלצתקטנה
שאלה לא קשורה- האם לדעתכם יומולדת עגול זה סיבהמפלצתקטנה

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

מאוד תלוי סגנון והרגליםהסטורי
יש כאלו שזה מאוד חשוב להם ויש כאלו שמובכים מעצם זה שמישהו עושה עניין מיותר...
אני ממש מובכת מזה. מעדיפה משהו קטן רק עם המשפחהמפלצתקטנה

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

אה, וואי, אצלי זה הפוךהסטורי

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...


נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

אף אחד לא עושה כלום ולא יעשה כלוםמפלצתקטנה
אפילו לאחותי שנשואה עם ילדים אני ארגנתי יומולדת 40.

וגם הילדים התחילו "איזה מתנה קטנה"מפלצתקטנה
"לא חגגו לי" "אני רוצה עם כל הכיתה" . ואני רק רוצה לישון)))
עוגת יום הולדת עם חבל תליה כמובןאריק מהדרום
יושבת? קבלי!די שרוט
פלייסטיישן 5.

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.


שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אין לנו טלוויזיהמפלצתקטנה
אבל תודה
אוך אתם הדוסים. טיפה יידישקעייט אין לכם.די שרוט
בעלי דתימפלצתקטנה
מה שקרה זה שהיה לי טלוויזיה בחדר אבל אז הבן שלי זרק קוביה הונגרית על אח שלו שהוא התעצבן עליו. למרבה המזל זה לא פגע בילד אבל כן שבר את הטלוויזיה ומאז החלטנו שלא תהיה טלוויזיה כי אנחנו לא עשירים וטלוויזיה זה דבר יקר היום
מי שלא טעם קוביה הונגרית...חתול זמני
טלוויזיה היום זה לא דבר יקר בכללאנוני.מית

אבל לא צריך.

 

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

מה הוא אוהב?שוקולד לבן

אפשר ללכת לסדנה כלשהי (נגרות, שוקולד וכו')

אפשר ללכת לאטרקציה שהוא אוהב אם יש כזאת (באולינג, החלקה על קרח, טיפוס קירות, אומגה, חדר בריחה, מצנח רחיפה)

אפשר ללכת למוזיאון אטרקטיבי

אפשר לעשות פיקניק בטבע ולהכין משימות נחמדות או משחק זוגי (אפשר גם לקנות)

אפשר גם לחגוג בבית או באזור קרוב ולהכין משחק מותאם אליו- חפש את המטמון, חדר בריחה, מי רוצה להיות מיליונר עם שאלות בקיאות עליו, קהוט עליו

אפשר להזמין בהפתעה חברים או משפחה לחגוג איתו


למתנה אפשר להכין אלבום מעוצב עם מכתבים מכל המשפחה או חברים מוכרים מהעבר עם זכרונות טובים ממנו, להוציא חולצה עם הכיתוב אבא הכי הכי או אבא חוגג 50- כלומר ללכת על מתנה אישית לו ולא דווקא משהו אהוב (אלא אם כן יש לך רעיון, בד"כ זה קשה לבנים)

אפשר גם לקנות משהו לתחביב שיש לו- שובר לחנות ספרים, כלי עבודה, משהו לעבודה שלו

רעיונות ממש טוביםמפלצתקטנה

אהבתי את הרעיון של החולצה והאלבום

חשבנו לנסוע ליום כיף של א. בוקר בישרוטל ליד ירושלים (ארוחת בוקר מסא'ג וארוחת צהרים אולי)

ואז בבית קהוט זה רעיון מעולה וערב עם הילדים כולל אלבום וחולצות ומתנה. נראה לכם מספיק?

לגמרי מספיק! אפילו יותר מדי ..שוקולד לבן

יום שלם של כיף, מה יותר מזה?

תשאירי משהו לימי ההולדת הבאים..

כל הרעיונות שהבאתי נועדו לתת לך השראה לעשות משהו או שניים, לא שתעשי הכל..

זה יומולדת עגול אז יותר מתייחסיםמפלצתקטנה
הוא אוהב גאז . מנסה לחשוב על מתנה...
בעז"ה יהיו עוד הרבה ימי הולדת עגולים ..שוקולד לבן
מה הכוונה גאז?
מוזיקת גא'זמפלצתקטנה
בעזרת השם אכן יהיו
אבל מה הוא אוהב? לשמוע? לנגן? זמר מסויים?שוקולד לבן
אולינהג ותיקאחרונה
להזמין לו כרטיס (זוגי?) להופעת ג'אז 
מתנת חמשת החושיםאשר ברא
מילואים וצניעותחלי2001
בעלי יצא למילואים בתנאי שטח בצפון

הוא סיפר שבאחד הלילות היה קפוא


והם ישנו ברכב הייתה עוד חיילת וחייל ישנו כולם ברכב


אני רותחת מעצבים


איך להגיב ? 

באסהנעמי28

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.


אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

קודם תעריכי את זה שהוא בכלל שיתף אותך בזהכְּקֶדֶם
להעריך? מה יש להעריך?אריק מהדרום

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אם היא תמשיך לרתוח, זה כבר לא יהיה בסיסינפשי תערוג
מהאריק מהדרום

אתה

רוצה

?

כלוםנפשי תערוג
רק מציין שאם היא תרתח, זה יוריד את הסיכוי לשיתוף שלו בפעמין הבאות.
כך לדעתינפשי תערוג
אולי אתה קוורצת מחומרים אחרים
אתה יודע מה? דוגמה חיה מהיוםנפשי תערוג

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

כי אנשים לא אוהבים שכועסים עליהם?חתול זמני

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

 

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

היא רותחת עליו?אריק מהדרום
לכן, בתגובה אחרת, שאלתי.חתול זמני
לי היה ברור שהיא לא רותחת עליואריק מהדרום
אין בזה היגיון.
אז מה השאלה איך להגיב?חתול זמני
מה השאלה באמת?אריק מהדרום
אולי לסכם איתו ביחד קווים אדומים שאותם לא עובריםזיויק
השאלה היא איזה חלופות היוכל היופי
לישון בקור מחוץ לג'יפ כשאתה גם ככה גמור ולא לישון בתוך ג'יפ עם חיילת, זו בחירה קשה מאוד מאוד
והשאלה היא מה יקרה בפעם הבאהזיויק

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

בפשוטות.נפשי תערוג

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב


אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.


בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

בדרך כלל יש חלופותזיויק
אבל נכון
סרטון חזק בנושאזיויק
במקרה של אנשי רפואה בכירה זה לא בגלל אגנ'דהנפשי תערוג

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.


איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

ראשית,חתול זמני

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

 

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

 

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

נקודות כיוון בשליפההעני ממעש

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות


למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,


לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל


לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו


בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

כמו שכתבת, גם בעיניי הווי ויומיומי מעורב ופתוחרקלתשוהנ

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

 

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

 

 

וואו.מחפש אהבהאחרונה

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

המלצה מנסיון לפסיכולוגית מתמחה בטיפולי פוריותOYolo

בירושלים

או אונליין

רק מנסיון וממש דחוף

אולי כדאי לברר דרך מכון פוע"ה, יש להם מערך תמיכההסטורי
ומן הסתם מכירים גם מעבר.

בהצלחה רבה

ובמחשבה נוספת, יש כאן בפורומים הסגורים (או לפחותהסטורי
היה פעם) פורום מטופלות פוריות, לא מכיר מבפנים רק הוזכר שיש. אולי דרך המנהלים אפשר לבדוק איך לברר שם.
יש את נורית אומןמתיכון ועד מעון

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב

נורית מקסימה. מקבלת גם באריאלnikאחרונה

אולי יעניין אותך