הסבר על תינוק בן שנה וחצישםאנונימי
שוב אשמח לעזרתכם, בעיקר הורים לילדים:

רקע: יש לנו ילד בן שנה וחצי שמכור לאמא שלו ועכשיו אשתי מסיימת חודש 6 להריון.

היא אמרה לי השבת שהתחילה להרגיש כבר שכבד לה ולא יכולה לסחוב כל כך הרבה ובכללי המצב רוח לא מדהים בגלל עניין משפחתי (לא נראה לי קשור לדיון, אבל אולי כן, אז מציין).

התחלנו דיון שבו אמרתי שעם כל הכבוד, אז במידה וקשה לה לסחוב את הילד, אז שתבהיר לו (כמה שהוא יצליח להבין...) שאמא כבר לא סוחבת אותו יותר, אלא רק בישיבה שבזה לא צריך להתאמץ בסחיבה שמפריעה לה.

היא טענה: אבל זו לא אשמתו שהחלטנו להביא עוד ילד כזה צמוד, הוא תינוק!

אני טענתי: אני לא רואה בו תינוק, זה נגמר כבר לפני כמה חודשים. אני רואה בו איש קטן שצריך ללמוד וללמד אותו ואם יבהירו כמה פעמים, הוא יבין (כמו שהוא יודע שכשהוא עושה לי בכי מזויף על דברים מסויימים, אז זה לא משפיע עליי וככה גם היא צריכה להבהיר לו).

זה בערך היה רוח הדברים...

היא חושבת שנכון לסחוב אותו עדיין, פשוט רוצה שאני אבין שקשה לה (וזה מובן לי לגמרי כמובן, פשוט תהיתי למה היא לא מקלה על עצמה בקטע הזה)

אשמח לקבל הסבר:
א. מה הסכנה בלסחוב משהו כבד בזמן הריון והאם זה סביר שייגרם נזק?
ב. האם באמת גיל שנה וחצי זה עדיין תינוק שחייב סחיבה בעמידה? האם זו כזו פגיעה מהותית?

בכללי אשמח לשמוע מנסיונכם
לפעמיםLia

אישה אוהבת להתלונן בשביל שיבינו אותה וישתתפו בצערה ובשביל להרגיש שיש מישהו שאכפת לו מה עובר עליה. לא תמיד היא מחפשת פיתרונות.

 

במקרה הזה זה נשמע שהיא רק רוצה שתבין שקשה לה בכללי, ולהרים את הילד זה אחד מהדברים. אולי היא רק רוצה שתסיק מסקנה שהיא צריכה יותר עזרה ממך כרגע אך לא רוצה לבקש ישירות. היא ממש לא צריכה להוכיח לך אם היא יכולה או לא להרים את הילד.

זה הגוף שלה ורק היא יודעת מה היא מרגישה ומה נכון לה כרגע במצב שלה. אם היא תרצה היא תרים, אם לא אז לא. היא ילדה מספיק גדולה בשביל להחליט מה נכון לה.

כל אישה בהריון חווה את ההריון אחרת. יש כאלה קלילות עד הלידה ויש כאלה שמההתחלה קשה להן הכל. פשוט תאמין לה ואל תנסה לשכנע אותה שזה לא נכון. זה נשמע כאילו אתה מנסה לשכנע אותה שלא קשה לה. זו החוויה שלה, ורק היא יודעת.

 

אגב, לפעמים אישה מרגישה שהגבר לא ממש שותף בחוויות ההריון שלה, אז היא מספרת ומתארת כל פרט וכל דבר שהיא מרגישה. זה בשביל שתזדהה איתה ותדבר על זה וככה היא מרגישה שאתה איתה בתהליך.

מתי טענתי שלא קשה לה?שםאנונימי
דווקא זה הדבר שאני הכי מבין...

תהיתי לגבי עניין התינוק שצריך שירימו אותו.

אבל הבנתי את רוח הדברים שאת אומרת, זה בהחלט מסתדר
חחחח איזה גבר אתה ולמה ייצרו את כולכם בדיוק אותו דפרפריתי
כמובן שהכל בהומור
אבל ברור שאתה יודע שהקושי פיזי
לדעתי אשתך צריכה קצת יותר תמיכה רגשית כמו שליה אמרה, וגם מילות הערכה כמו "איזה אמא מדהימה את שבמקום לחשוב על עצמך ועל ההריון חושבת על הילד שלך"
וואי כל מילה!פרפריתי
איך שאת צודקת
לפעמים כמה שהבעל מדהים ומכיל הוא לפעמים גבר מדי, אמי לדוג' אישה שבאופי שלי קשה לי להביע חולשה/רכרוכיות כולם תופסים ממני וונדר וומן שעושה הכל (אגב זאת בעיה שלי שכך אני מציגה את עצמי, זה האופי שלי והוא יוצר לי הרבה פעמים בעיות, לא שאני באה להאשים מישהו)
אבל תכלס לפעמים יש תקופות כ''כ קשות שאני אפילו לא צריכה עזרה פיזית אלא רק שמישהו יגיד לי שהוא מבין כמה זה קשה ומאד מעריך
אז התלונות הקטנות לפעמים באות מהסיבה הזו...
נשים הרבה פעמים צריכות הזדהות, לא פתרונותחרות
עצם ההזדהות וההבנה של הקושי שלה מקל על הקושי.
אני בטוחה שהיא יודעת שהיא יכולה להגיד לו לא, אבל היא מאמינה שזה צורך שלו, ומוכנה להתאמץ כדי לספק לו אותו.
אני לא חושבת שיש עניין לברר האם הצורך אמיתי, מכיוון שיש הרבה דעות בעניין, והרבה גישות סותרות.
(אני אישית חושבת שבגיל שנה וחצי הוא עדיין תינוק, וצריך שירימו אותו, כמובן אם האמא יכולה, אני בטוחה שיש פה מי שיכתבו הפוך ממני, וכל אחד יביא לך גישה פסיכולוגית שלמה שתומכת בעמדה שלו).

העצה שלי (מנסיון דומה שהיה לי קשה להרים תינוק גדול),
תקשיב לה ותזדהה עם הקושי, וזהו.
אל תציע פתרונות, ובטח אל תתווכח איתה על זה...
זו נטיה של רוב הגברים להציע פתרון כשהאישה בעצם מבקשת הזדהות...
המון בהצלחה ובשעה טובה!!
לא יודעת לגבי הסכנהפה לקצת
אני מרימה כבד כשאין ברירה, בהריון או לא בהריון.
וגם את הילדים שלי, לפעמים גם את שניהם ביחד.
מבינה את הצורך שלה למלא את הצורך הזה שלו גם אם זה על "חשבונה".
לא יודעת אם זאת פגיעה או לא פגיעה, אבל בן השנתיים שלי גם צריך שירימו אותו לפעמים ואנחנו לגמרי נותנים לו את זה. וכשקשה (לפעמים גם לבעלי שלא בהריון ;)) אז זה לקצת זמן רק כדי למלא את הצורך והרצון שלו ואז הוא נותן לנו יד או יורד לשחק וזה לגמרי מספק אותו.

אני דווקא לא חושבת שזה כזה נורא שנתת לה פתרון, כל עוד זה הגיע יחד עם הבנה של הקושי שלה.
מה שכתבו כאן ואוסיףנ55
שהדיונים וההסברים שלך רק מיותרים. הרי היא יודעת כל מה שאתה ״מסביר״. מה שהיא צריכה זה בעל שמקשיב ומהנהן בראש ואומר: באמת קשה אישתי היקרה. כמה אני אוהב אותך ומעריך שאת אוטוטו הולכת להיות אמא לשניים קטנים. ואולי להוסיף איזה צ׳ופר או מתנה קטנה. בהצלחה! זה מקסים שאתם מרחיבים את המשפחה
לא יודע אם אני מסכים עם החלק הראשון...שםאנונימי
מבין מה אתה מתכוון, אבל אני חושב שגם אני, אם אגלה שזה ממש חשוב לילד שירימו אותו, אז אסתכל על דברים בצורה אחרת.

וככה גם ההיפך - אם נגלה שבאמת מותר להגיד "עד כאן" לבן שנה וחצי, אז נסתכל על זה בצורה אחרת מהכיוון השני.

בכל מקרה הרצון להזדהות והערכה - מבין את זה
גיל שנה וחצי זה בהחלט תינוק, מבחינתסופי123
הצורך בקרבה של אמא והעובדה שההורים הם כל עולמו. אבל גם תינוק יכול להסתגל למציאות שבה אמא מחזיקה ומחבקת אותו בישיבה כמה שהוא רוצה ומרימה אותו רק כשאין ברירה. ומזל שיש גם אבא! שיכול להרים, להניף, להשתולל ביחד בגינה וכו'.
א. זה בעייתי אם היא מרגישה שזה מאמץ אותה מידיאין לי הסבר
ב. גם בת השנתיים וחצי שלי מתעייפת לפעמים כשהולכים. אני לא מוכנה להרים אותה כי היא כבדה לי.
אני מציבה לה את האופציות- או שתלכי לבד, או שתשבי בעגלה. ככה היא גם מבינה שאין אופציה כזאת שירימו אותה, אבל אני נותנת לה אופציה שהיא לא תהיה חייבת ללכת ברגל.
והיא מבינה את זה יופי מגיל שנה וחצי
מנסה לענותבארץ אהבתי
קודם כל, להפסיק להרים תינוק זה קשה מאוד לאמא, גם כשהוא יותר גדול. בגיל שנה וחצי אני ממש מבינה אותה שקשה לה לא להרים אותו.

באופן כללי, ממה שאני יודעת, כל עוד ההריון תקין בלי דימומים, אין בעיה להרים כבד מבחינת הסיכון להריון.
אבל זה כן יכול לגרום נזק לרצפת האגן (לא כל הרמה קטנה, אלא בטווח הארוך זה נזק מצטבר, ככל שמרימים יותר ולמשכי זמן ארוכים יותר הנזק יותר משמעותי).
בהריון זה בעיני לא קריטי ברמה שצריך להימנע לגמרי. כן כדאי להשתדל להפחית הרמות היכן שאפשר, ולהתרגל לכווץ את רצפת האגן לפני ההרמה כדי להקטין את הנזק. אבל מידי פעם להרים לזמן קצר זה בסדר. ובאמת ילד בן שנה וחצי הוא בהחלט עדיין תינוק שצריך את זה לפעמים.

מה שכן, אחרי הלידה זה הרבה יותר קריטי. בתקופה של משכב הלידה (שישה שבועות אחרי הלידה) לא אמורים להרים שום דבר ששוקל יותר מהרך הנולד (וגם איתו עדיף לא לעמוד יותר מידי, עד כמה שניתן).
ושם בעיני זה ממש חשוב להקפיד. יש לי חברה עם הפרשים גם של שנה בין הילדים שאני יודעת שהיא ממש מתארגנת מראש לקבל עזרה מתי שהיא צריכה, ככה שהיא לא תצטרך להרים את התינוק הגדול יותר בכלל בתקופה הזאת (בעיקר בזמני מקלחות וכדו' - אם הבעל לא יכול, אז בייביסיטר).
מהסיבה הזאת, לי חשוב גם בתקופת ההריון, להתחיל להרגיל את הקטן שלי תמיד אמא מרימה, שאפשר להרים אותו גם בישיבה, שאפשר גם שמישהו אחר ירים אותו ולא אמא, כדי שזה לא יהיה קושי גדול מידי בשבילו אחרי הלידה (שגם ככה זו תקופה מורכבת ומלאה שינויים בשבילו).

בכל מקרה, כמו שכבר כתבו פה, לא בטוח שמה שאשתך רוצה זה עצות מעשיות. מניחה שהיא יותר זקוקה להבנה ותמיכה מאשר שתגיד לה מה לעשות.
(ואתה יכול להציע לה להצטרף לפורום הריון ולידה פה, ולשאול בעצמה את מה שמטריד אותה, אם היא רוצה...)
תודה על התגובה המפורטת שםאנונימי
וגם לשאר המגיבים כמובן
עונה על שאלותיךמשמעת עצמית
א. אין סכנה ממשית בהרמת ילד אלא אם ההריון בסיכון או יש המטומה שגורמת לדימום. מה שכן - זה ממש ממש קשה,מכביד, מחליש ומעייף. אני אישית נמנעת מלהרים, כמובן לא באופן גורף, אבל בהחלט לא מסוגלת ולא מתאמצת בשביל זה, הגוף שלי מתאמץ מספיק בהריון. משתדלת מאוד לפצות בהרמה בישיבה, נתינת יד, חיבוק וכו. ילד בן שנה וחצי יכול להתרגל לזה.
ב. לדעתי גיל שנה וחצי זה המעבר מתינוק לפעוט. כבר יש הבנה מסויימת וילד מעצמו הולך, רץ מחפש וחוקר את הסביבה. כך שאם עושים את זה בחכמה ושמים לב לתחליפים שכתבתי, הוא לא אמור להרגיש מסכן, נטוש או אומלל.

ועכשיו קצת נעל מה שכתבת:
נשים צריכות הבנה, אמפתיה והקשבה.
נשמע שאשתך מבקשת את זה ממך בדרך קצת עקיפה, ועוד נראה שהיא קצת מכורה אליו ולא להפך כמו שכתבת. זו באמת החלטה שלה אם להרים או לא. אני במקומך הייתי מייעץ לה להפחית, מציע להחליף אותה או להקל מעליה בכל דרך (להסביר ביחד לילד, להסיח דעתו וכו) ואומר לה: בכל מקרה מה שתחליטי אני איתך ומכבד אותך.

עוד נקודונת קטנה: כשאתה משתמש במונח "להבהיר" לילד דברים, זה טיפהלה קשה מול פעוט קטן. כל דבר אפשר להרגיל,להסביר, ללמד... כבר נשמע יותר טוב, לא? נכון שזו סמנטיקה, אבל לפעמים היא חשובה ומלמדת הרבה על הגישה שלנו...
בהצלחה!🤗
תשובות קונקרטיות-פרפריתי
א. בעיקרון לא טוב לסחוב בהריון אבל אם ההריון תקין וזה לא מאמץ חריג בטירוף לא אמור לקרות נזק
אני בהריון 2 הייתי עם ילד בן פחות משנה וכל יום העליתי אותו ישן עם העגלה 4 קומות למטפלת עד חודש 9 ולא קרה כלום, הריון 3 הייתי עם 2 מתחת גיל 3 שגם דרשו הרבה על הידיים והיו פעמים שעליתי עם שניהם יחד על הידיים היה ממש קשה אבל לא קרה לי משהו,
לא באה לתת חלילה הוראה רפואית אבל בגדול אם ההריון תקין לא נראה לי שיכול לקרות נזק
ב.השאלה מבחינה רגשית או פיזית, מבחינה פיזית לכאורה תינוק שכבר הולך יכול לצמצם משמעותית את הזמן על הידיים, אבל מבחינה רגשית הוא פיצקי ובטח לאשתך יש קצת נקיפות מצפון שתכף לא יהיה לה זמן אליו ואולי גם יש בזה קצת
בוא נגיד שאם היית שואל אותי ודאי שהייתי מרימה ואם היית שואל את בעלי הוא היה חושב בדיוק הפוך אז נראה לי שזה מאד עניין של שכל vs רגש
בגיל שנה וחצי זה לפי מה שמרגיליםרוממה
הבת שלי, בת שנה ו10 חודש, יודעת יפה מאוד ממי לבקש שירים אותה.

ממני לא מבקשת. ואפילו לא רוצה. איתי מעדיפה ללכת ברגל.

כשהייתי בהריון רק חיכיתי שתתחיל ללכת כדי לא להרים אותה.

בהריון עדיף לא להרים דברים כבדים.
גם לי יש תינוק בן שנה וחציבת 30

מצחיק, אבל בעלי אמר לי שכשהוא איתו, הוא מרגיש שהוא ילד ומתייחס אליו כמו ילד, וכשהוא רואה אותו עלי הוא רואה שהוא תינוק...אני מרגישה שהוא בין תינוק לילד.

אז קודם כל, בהחלט יכול להיות שההרגשה כלפיו משתנה בין אמא שלו לאבא שלו...מטבע הדברים אמא שילדה והניקה יותר קשורה לצד התינוקי שלו...מחבקת ומנשקת ומלטפת ומנשנשת...

זה ברמה העקרונית.

ברמה המעשית- לא כ,כ הבנתי. למה להחזיק אותו כל הזמן. הוא לא הולך? לא יכול לשבת בעגלה אם צריך? כלומר- על מה בעצם מדובר? מתי כבר יש להחזיק אותו?  

אני כן חושבת שמותר לאשתך להרגיש שהוא עדיין תינוק ולרצות להחזיק אותו, ומותר לך להרגיש שאפשר לשים לו גבולות. בגיל הזה בהחלט אפשר כבר לשים גבולות. הם לגמרי מבינים הכל.

עונהפליונקה
בגיל הזה הוא עדיין תינוק, חשוב לזכור את זה אחרי לידה
הסברים בגיל הזה לא תמיד עובדים , אפילו בדרך כלל לא עובדים...
כן, כדאי להרים אותו לפעמים.
בהליכה רחוקה הוא צריך עגלה. תצטרכו עגלת אחים או מנשא ועגלה תלוי כמה אתם הולכים או שתי עגלות

כן, סחיבה לא טובה בהריון. גורמת נזק לרצפת האגן וגם אחרי לידה.
ממליצה לדבר עם אבות בעלי ניסיון....
מוסיפה עוד אפשרות- להשכיב את הקטן בעגלהיעל מהדרום
לק"י

ולהושיב את הגדול יותר לפניו.
אני בעז"ה הולכת ללדת כשהקטנה תהיה בת שנתיים+; וזה כנראה מה שנעשה.
זה ממש לא בטיחותי..יערת דבש

אם הבנתי למה את מתכוונת.

למה לא? עשיתי ועושה את זה כבר כמה שנים טובותיעל מהדרום
לק"י

לא זוכרת אם בגיל הפיצי, אבל מגיל כמה חודשים לא רואה בזה שום בעיה.
(אני מדברת על טיולון, לא על עגלת אמבטיה).
כי אחד מהם בהכרח לא קשור...וזה סכנת נפשותיערת דבש

מוסיפה שגם פעוט בכל גיל חייב להיות קשור תמיד בעגלה

זו סכנה של ממש אם לא. וכבר היו מקרים מעולם..כמה מהם לנגד עייני.

פחד פחדים. 

טוב, מודה שמגיל מסויים אני לא חוגרתיעל מהדרום
לק"י

אולי באמת בגיל שנה וחצי זה בעייתי.
אני עושה את זה גם עם בנות השנתיים והארבע וחצי.
מכירה שעושים את זה, נראה לי ממש לא נוחאביול
זה תלוי כנראה בתנאי הדרך, בגיל של הגדול וכו'יעל מהדרום
מנסה לענותאביול
א. לא כדא י לשחק עם זה, זה באמת יכול לגרום נזק.
ב. אם הוא כבר הולך אפשר בהחלט לוותר על להרים אותו, אי פה שום עניין של "הוא לא אשם שיש עוד ילד". הוא ירוויח הרבה מכך. כרגע פשוט הוא ילמד להיות עצמאי יותר, ובמקרה הצורך אתה תרים אותו. זה ממש לא נורא
לגבי התינוקזוזיק העכבר
יש צורך פיזי ויש רגשי
פיזית אם הוא יודע ללכת הוא יכול.
רגשית - ילד בגיל שנה וחצי הוא לא איש קטן , ויש לו צרכים נפשיים שונים מממבוגרים, הוא זקוק ללהיות עטוף ומחובק. הקרבה הגופנית חשובה לו ונותנת לו ביטחון
מצד שני, צריך לתת לו לפי היכולת שלכם ולא להעמיס מדי, אפשר למצוא פתרונות
אשתך היקרהאורה שחורה
חושבת שיש פעמים שיש צורך ממשי ורגשי להרים תינוק בן שנה וחצי- הבן היקר שלכם.
מאחר והיא לא יכולה פיזית כרגע לטפל בצורך הזה היא פונה אליך בבקשת עזרה, שתקשיב לה , שתבין אותה,שתראה אותה ואת הבן שלכם שכשהיא לא יכולה-תתן אתה מענה לצורך הזה.
ואתה במקום לשמוע אותה, פונה לקהל הרחב על מנת לקבל פידבק האם טכנית אכן ישנו צורך או ש*היא* צריכה להבהיר לתינוק הבהרות. כי רק אם זה מסוכן אתה תשקול את תשובתך אליה. וכאילו הדעה שלנו יותר חשובה משלה.
פשוט תקשיב לה
היא מבקשת עזרה ממך
ואולי גם שתקשיב לצרכים הרגשיים שלה ושל התינוק שלכם.
מתוך השרשורים שלך פה נראה שבאופן עקבי רגשות זה דבר שקשה לך להבין או בכלל להכיר בקיומם.
זה מסוכן וגורם נזק כשאתה מתעלם מהרגשות שלה.
^^כל מילה.יערת דבש

הייתי בכלל פונה לאבחון אצל פסיכולוג מומחה או פסיכיאטר ומשם פונה לעזרה מקצועית

זה יקל עליך ועליה ועל שניכם כזוג.

פסיכיאטר? לא מוגזם?שםאנונימי
היי, פספסתי את ההודעה הזו משום מהשםאנונימי
לא מתחבר לפורום יותר מדי, רק פעם ב-, אז סליחה על התגובה המאוחרת.

תודה על התגובה, לצערי היא קצת לא מייצגת את המציאות ולכן ייתכן שהצגתי לא נכון.

ברור לי שהיא מעוניינת להרגיש סימפטיה ממני והזדהות, פשוט פניתי לחלק המעשי של הדיון.
לא ביקשתי רשות מאף אחד, פשוט יש מקרים שבהם אני לא מצליח להבין את אשתי ולכן פונה לעזרת אנשים אנונימיים ואובייקטיביים.

לא בהכרח שהיא לא מסבירה טוב או שאני אחד שלא מבין, זה יכול לקרות גם כי מתוך סערת רגשות אני מתייחס למה שהיא אומרת בצורה מאד ספציפית ואז מאירים כאן את עיניי לגבי דברים מסויימים.

בכל מקרה מבין את דאגתך ומודה לך, אבל מכיוון שהזוגיות שלנו טובה ואני מרגיש שטוב לה, אני לא חושב שמדובר בבעייה חמורה כפי שיוצא מכאן.
תגידקפה הפוך

פתחת פעם ספר עם הדרכה על תינוקות? 

הסבר על כל גיל מה הם כבר יודעים, מה לא?

 

כי לפי מה שאתה כותב אין לך מושג מה זה תינוק וילדים

וכדי שלא תעשה נזק לילדים שלך ח"ו רוץ מהר ותקרא ותלמד!!

 

תתחיל מהספר "המדריך השלם לטיפול בתינוק ובילד" ויש עוד מגוון ספרים ושיטות שכדאי שתסתכל ותבין.

תקבל קצת מושג על העולם הרגשי, מוטרי, נפשי, מעשי וכו' של תינוקות ופעוטות וילדים.

וכן, תינוק בן שנה וחצי הוא פעוט

הוא לא יודע סיבה ותוצאה, הוא רק עכשיו לומד שחפצים נשארים במקומם גם לאחר שמכסים אותם וכו'.

 

(ותינוק לא בוכה סתם! אין כזה דבר! תינוק בן שנה וחצי לא יודע לדבר וזה התקשורת שלו ואבוי אם אתה מתעלם - כן גם הבן שלי בן שנה ו8 יכול לבכות כי הוא נעלב שלא התיחסנו אליו או לקחנו ממנו צעצוע מסוכן- ואני לא מתעלמת אף פעם מהבכי - אני מראה לו שאני מקבלת ומבינה אותו אבל הוא יכול להתגבר ומסבירה לו שוב ושוב, אבל לעולם לא לחשוב שזה "סתם"!! זה הדרך שלהם להביע רגשות וקושי!)

 

וכתבו לך כאן דברים טובים מצטרפת למה שרשמו לגבי היחס לאשתך...

ושיהיה הריון קל ובריא!

 

מצטרפת להמלצה על הספר..אביול
היי, תודה על התגובה.שםאנונימי
אכן לא קראתי ספרים כאלה, תודה על ההמלצה.
אתייעץ עם אשתי לגבי הספר.
אם קשה לה אז קשה להים...אחרונה

היא גם סוחבת את ההריון שזה המון משקל ולחץ בגב.

אולי התכוונה שתעזור לה למקלחת, החלפות וכו שצריך להרים את הילד?

גם אצלי כשהתחיל להיות לי קשה להרים אותם הייתי מבקשת מבעלי שישים על שידת ההחתלה למשל.

אם זה סתם להרים אז אפשר גם בישיבה. לא מבינה למה חייב בעמידה

מפה לאן?In development

נשואים כבר כמה שנים טובות

קשה לי מאוד

בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל

ולי פשוט נמאס

בינתיים אנחנו חיים ממשכורת שלי ותמיכה של ההורים שלו.

ונמאס לי, התחתנתי עם בעלי! לא עם ההורים שלו!

אני רוצה להרגיש יציבות כלכלית מבעלי, לא מההורים שלו!!!

פשוט נמאס לי ולא יודעת מה לעשות

לא מצליחה לסמוך עליו

עיצות/ תובנות/ עזרה יתקבלו בברכה

לפעמיםמשה

כלים שמיועדים לאנשים שממש מאובחנים מתאימים גם לאנשים שלא מאובחנים אבל סובלים מסיטואציה דומה. פורום רגישים למשל משמש אנשים רגילים לגמרי שלפעמים הרגישות שלהם לנושא ספציפי מכה אותם והם לא יודעים איך להתנהל עם זה.

 

זה לא אומר שצריך לתת להם תווית.

טיפים להגעה להוצאות סבירות בחתונהארץ השוקולד

יהיו עלויות רבות בחתונה,

יש לכם רעיונות איך לגרום לכך שהעלויות לא יהיו הזויות בחתונה?

זה עניין סובייקטיביחילזון 123
לדעתי דווקא חתונה בשישי יכולה להיות ממש כיפית והרבה פחות מעיקה וכבדה מחתונה בלילה
קניות לדירהפצל"פ

זוג צעיר שעד עכשיו היינו בדירה זמנית מרוהטת

ועכשיו עוברים לדירה לטווח ארוך

איך ואיפה קונים מוצרי חשמל וריהוט איכותיים בכמה שיותר זול?

אני יודע שיש מלא שיטות של כמה להשקיע במוצרים שקונים ושהם יחזיקו הרבה או לקנות דברים זולים בידיעה שהם יהרסו בהמשך וגם ככה אנחנו הולכים עוד לעבור דירות

אבל בכל מקרה אשמח לשמוע המלצות טיפים ועצות לכל כיוון 

ריהוט ביד 2עוד מעט פסחאחרונה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.


במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

איפה מאחסנים דברים??מסיבת ישרים

מתחתנים עוד חודש בעז"ה

קנינו סבתא של ארוסתי קנתה לנו מלא ציוד ב"ה

היא לא שאלה מה אנחנו צריכים אז יוצא שיש לנו כפולים או דברים שלעולם לא נשתמש

מה עושים?

אין לנו מקום בדירה לכפולים או למיותרים גם ככה זה צפוף

ובנוסף יש גם דברים שלעולם לא נשתמש נגיד שמיכה זוגית, כשאני וארוסתי רוצים שמיכות נפרדות בכל מקרה

אשמח לעצתכם וחכמת ההמונים

 

ישועת ה' כהרף עין ונרים לחיים

אם אתם בטוח לא צריכיםהשם שלי

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.


דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.


דברים שלעולם לא תשתמשו - תעבירו הלאההסטורי
אין סיבה לשמור דברים כפולים.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

דברים חדשים באריזה - כמו שמיכה זוגית, אפשר אוליפ.א.
להחזיר לחנות, ולקבל זיכוי?

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

שמיכה זוגיתמשה
זה נפלא כשיש זוחלים קטנים. אל תשאלו איך אני יודע.
מזל טוב!כל היופי

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.


וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.


אפשר להשתמש לבד בשמיכה זוגיתמנגואית

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

חכו לפני שאתם יוצאים בהצהרות שלא תשתמשו בדבריםזיקוקים

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם


אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

קניתם סבתא??זיויק
ומזל טוב!
אהלןIn developmentאחרונה
מזל טוב ענקי לרגל החתונה המתקרבת בעזרת השם שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ותזכו לבנות בית נאמן ושמח בישראל. הסיטואציה שאתם נמצאים בה מוכרת מאוד להרבה זוגות צעירים ומדובר לגמרי בצרות של עשירים ובנקודת פתיחה נפלאה של שפע ושל רצון טוב מצד המשפחה. כדי להתמודד עם העומס בדירה הצפופה ולשמור על הסדר כדאי לחלק את הפתרונות לכמה כיוונים מעשיים. קודם כל לגבי הדברים שאתם עשויים להזדקק להם בעתיד הרחוק יותר מומלץ מאוד להיעזר בבתי ההורים או במחסנים של המשפחה המורחבת כדי לאחסן שם ארגזים לפחות לחודשים הראשונים של הנישואין עד שתתאקלמו ותבינו מה באמת נחוץ לכם ביום יום. כלי נוסף ושימושי הוא בדיקת האפשרות להחליף את המוצרים בחנויות שבהן הם נקנו שכן רשתות רבות של כלי בית ומצעים מאפשרות להחליף פריטים חדשים שנותרו באריזתם המקורית גם ללא קבלה וכך תוכלו להמיר את השמיכה הזוגית בשתי שמיכות יחיד איכותיות או לקבל זיכוי למוצרי חשמל חיוניים אחרים. מעבר לכך מתנות סגורות שלא ניתן להחליף יכולות לשמש אתכם כמתנות נפלאות לחברים אחרים שמתחתנים בתקופה זו או כזכות עצומה של תרומה לגמחי הכנסת כלה ולמשפחות נזקקות שישמחו מאוד בציוד חדש לחלוטין. מומלץ להשאיר בדירה פריט אחד או שניים בולטים שהסבתא קנתה כדי שכאשר היא תבוא לבקר היא תראה שהשתמשתם בזה והדבר יגרום לה נחת רוח ושמחה גדולה. שתהיה לכם כניסה חלקה וקלה לבית החדש והרבה לחיים.
משפט מחץ 📌נגמרו לי השמות

"אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?"

או 

"איך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?"

 

אז המשפט הזה כנראה לא מחדש וכולנו יודעים אותו,

אבל רגע לתת לו לנכוח במציאות שלנו בצורה אמיתית ושלמה יכול לקדם אותנו מאוד.

 

אם בעלך הגיב בצורה קצרה הפעם,

אם הרגשת אתמול שאין לאשתך טיפת סבלנות, 

אם בעלך פיקשש ושכח משהו מטורח ועומס המציאות והחיים,

אם שמת לב שהתגובה הזו של אשתך מפעילה אותך וגורמת לך לכעוס עליה ולא להבין אותה כלל,

אם מצאת את עצמך כועסת עליו ממש על משהו שעשה או לא עשה

אם כל מה שעולה לראש עכשיו בכעס ובאכזבה זה "אוף איתו! הוא כזה מעצבן! חצוף! חסר סיכוי!"

אם כל מה שהלב והראש שלך זועקים לך עכשיו זה: "אוף איתה! היא רואה רק את עצמה! אי אפשר ככה!"

 

נעצור רגע.

ניקח אוויר ונשאל את עצמינו -

אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?

ואיך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?

וננשום שוב. ונמשיך להביט במבט-על על הסיטואציה

ואפילו להיכנס רגע לראש ולנעליים של השני/ה.

רגע, מה קרה רגע לפני? וכמה דקות? וכמה שעות לפני?

מה גרם לו/לה בעצם להיות פחות סבלני/ת? מה עובר עליו/ה כרגע?

 

כי כולנו אנושיים.

ואם נשאל זאת רגע את עצמינו על עצמינו - נצליח יותר לראות את האחר. את השני. את אשתי. את בעלי.

נצליח לראות את האנושיות שלו.

את האנושיות שלה.

כמוני.

גם אני בן אדם

גם היא

גם הוא.

 

אז נכון שלא היה הכי נעים לשמוע תגובה לקונית או קצרה בטון לחוץ, אבל היי, אם זו הייתי אני והייתי לחוצה ממשהו או ממהרת לאנשהו האם תמיד תמיד הייתי מגיבה ברוגע בשלווה ובסבלנות אין קץ? 

או שיש פעמים שגם כשאני ממהרת לאנשהו ובדיוק בעלי תופס אותי בדלת כשאני באיחור, או שאני לחוצה מאוד ממשהו שיושב עליי ודווקא עכשיו בעלי שואל אותי משהו, אני גם אגיב לא מושלם?

ואם זה היה אני שבדיוק כשהילדים צורחים ברקע אשתי רוצה ממני משהו, או בדיוק בשעה האחרונה של הצום כשאני מחוק אשתי שואלת אותי משהו, האם תמיד אגיב ברוגע ובסבלנות ואורך רוח? 

או שגם אני לפעמים יכול לדבר יותר קצר, רק רק כי אני אנושי?

 

ואיך אני הייתי רוצה שבעלי יגיב אליי כאשר אני לחוצה עכשיו, או טרודה או עייפה?

ואיך אני הייתי רוצה שאשתי תגיב אליי כאשר אני לא מאה אחוז מושלם בכל רגע כי עובר עליי משהו ואני פשוט מראה אנושיות?

בקיצור לא מצינו אדם שצועק על עצמוחתול זמני

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

 

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

זה דווקא מאוד מאוד מצוימשה

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

באמת הרבה יותר נחמד לחיות בעולם כזהנגמרו לי השמות

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

כתבת מדהים. כמו תמיד.פינג פונג
תודה רבהנגמרו לי השמותאחרונה
כשהאישה פוגעת ברבים..חוזר תמיד לאשתי

שלום לכולם, עברנו שבת קשה. אצל חמי עם כל המשפחה. אשתי האהובה פגעה בי, חצי בכוונה, חצי מהורמונים של הריון, מול כולם. זה היה כל כך פוגע. הלכתי לחדר ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר קמתי, היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה. הפעם לא הלכתי לחדר אבל נשרפתי מבפנים.

קרה לכם פעם?

מבקש את עזרת הרגישים.

מי שלא רגיש בבקשה שלא יענה.

תודה

 

קשה❤️ מציעה לחדד מה החלק שקשה לךמרגול

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)


וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?


וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

צריך להביןנגמרו לי השמות

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

 

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

 

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

 

ב"הצלחה רבה

בתור התחלהמישהי נשואה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים


זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

וואו קורה לי המון לאחרונה לצעריאריה ששכח לשאוג

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת

צריך לדעת לספוג קצת כי זה רגשותזיויקאחרונה
ואישה היא רגשנית, אבל מצד שני צריך למצוא זמן לדבר ברוגע ולפתוח דברים
המלצות על מטפליםאישדרומי

אשמח לעזרה האם יש המלצות על מטפלים /מטפלות זוגיים.

(אחרי סשן שלא ממש פתר)

מילואים וצניעותחלי2001
בעלי יצא למילואים בתנאי שטח בצפון

הוא סיפר שבאחד הלילות היה קפוא


והם ישנו ברכב הייתה עוד חיילת וחייל ישנו כולם ברכב


אני רותחת מעצבים


איך להגיב ? 

למה אתה שואל את האנשים הלא רלוונטיים?אריק מהדרום

אולי יעניין אותך