הבל שלי שונאת חשבון.
בסופו של דבר היא די בסדר מבחינה אובייקטיבית. בתעודה היא קיבלה 100, היא סה"כ מצליחה להתקדם יחסית בקצב של הכיתה ולהבין את מה שלומדים. אבל זה לא בא לה בקלות. היא צריכה להתאמץ בשביל להבין.
ובשאר המקצועות ב"ה מאוד קל לה, אז זה מוסיף פה קושי, כי היא לא רגילה להתאמץ, ונהיית מתוסכלת די מהר כשהיא לא מבינה.
ברור שזה טוב שיש לה גם מקצוע כזה, שדורש ממנה יותר. וההתמודדות איתו זו הזדמנות בשבילה ללמוד להתאמץ גם כשקשה, שזה דבר חשוב לחיים.
אבל למעשה זה יוצא די מתסכל.
עכשיו אנחנו משלימות את החוברת של שנה שעברה (המורה בשנה שעברה נתנה לכל אחת להתקדם בקצב שלה, אז בסוף השנה יצא שנשארו עוד כ-40 עמודים כדי לסיים את החוברת. עבדנו על זה בתחילת החופש, ואז קצת שכחנו מזה, ועכשיו נזכרנו ואני מנסה לעזור לה לסיים).
אבל מה שקורה זה שהיא מתחילה כבר במצב רוח של 'אני לא יודעת, תגלי ליד, וכועסת כשאני מנסה לשאול אותה שאלות שאמורות לעזור לה להבין את הדברים ולהגיע לתשובה. גם כשאני מנסה להיות ממש סבלנית (וזה לא קל לי..) היא מתעצבנת עלי ולא רוצה להקשיב להסברים, לא מוכנה לחשוב ולחשב גם בדברים שאני יודעת שהיא יודעת, וגם אחרי שאנחנו מסיימות היא עוד עצבנית וכועסת כאילו הכל באשמתי.
(בסופו של דבר היא כן נענתה לי והתאמצה קצת יותר ממה שרצתה, והצלחנו להתקדם עוד כמה עמודים, אבל זה היה מלווה בהרבה תסכול, והיא נשארה כועסת בסוף).
כשראיתי שקשה לה לקבל את איך שאני מנסה לעזור לה, חשבתי להציע שייקח מורה פרטית. כי ברור לי שאת כל המשחקים שהיא עושה איתי היא לא תעשה עם מורה פרטית, ושם היא לשתף פעולה יותר בלי עצבים. אבל כשהצעתי לה היא ממש נעלבה מזה ואמרה שהיא לא מוכנה והיא פשוט לא תלך.
אשמח לשמוע מאמהות מנוסות מה עזר לכם במצבים כאלו (אם זה קורה לעוד מישהי...).
וכמובן כל אחת שיש לה מה להוסיף, גם אם לא היתה במצב כזה - אשמח לשמוע...
בסופו של דבר היא די בסדר מבחינה אובייקטיבית. בתעודה היא קיבלה 100, היא סה"כ מצליחה להתקדם יחסית בקצב של הכיתה ולהבין את מה שלומדים. אבל זה לא בא לה בקלות. היא צריכה להתאמץ בשביל להבין.
ובשאר המקצועות ב"ה מאוד קל לה, אז זה מוסיף פה קושי, כי היא לא רגילה להתאמץ, ונהיית מתוסכלת די מהר כשהיא לא מבינה.
ברור שזה טוב שיש לה גם מקצוע כזה, שדורש ממנה יותר. וההתמודדות איתו זו הזדמנות בשבילה ללמוד להתאמץ גם כשקשה, שזה דבר חשוב לחיים.
אבל למעשה זה יוצא די מתסכל.
עכשיו אנחנו משלימות את החוברת של שנה שעברה (המורה בשנה שעברה נתנה לכל אחת להתקדם בקצב שלה, אז בסוף השנה יצא שנשארו עוד כ-40 עמודים כדי לסיים את החוברת. עבדנו על זה בתחילת החופש, ואז קצת שכחנו מזה, ועכשיו נזכרנו ואני מנסה לעזור לה לסיים).
אבל מה שקורה זה שהיא מתחילה כבר במצב רוח של 'אני לא יודעת, תגלי ליד, וכועסת כשאני מנסה לשאול אותה שאלות שאמורות לעזור לה להבין את הדברים ולהגיע לתשובה. גם כשאני מנסה להיות ממש סבלנית (וזה לא קל לי..) היא מתעצבנת עלי ולא רוצה להקשיב להסברים, לא מוכנה לחשוב ולחשב גם בדברים שאני יודעת שהיא יודעת, וגם אחרי שאנחנו מסיימות היא עוד עצבנית וכועסת כאילו הכל באשמתי.
(בסופו של דבר היא כן נענתה לי והתאמצה קצת יותר ממה שרצתה, והצלחנו להתקדם עוד כמה עמודים, אבל זה היה מלווה בהרבה תסכול, והיא נשארה כועסת בסוף).
כשראיתי שקשה לה לקבל את איך שאני מנסה לעזור לה, חשבתי להציע שייקח מורה פרטית. כי ברור לי שאת כל המשחקים שהיא עושה איתי היא לא תעשה עם מורה פרטית, ושם היא לשתף פעולה יותר בלי עצבים. אבל כשהצעתי לה היא ממש נעלבה מזה ואמרה שהיא לא מוכנה והיא פשוט לא תלך.
אשמח לשמוע מאמהות מנוסות מה עזר לכם במצבים כאלו (אם זה קורה לעוד מישהי...).
וכמובן כל אחת שיש לה מה להוסיף, גם אם לא היתה במצב כזה - אשמח לשמוע...
)
זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!