עוד לא נשמע מאחרינו הקול שקיווינו אליו קול יוצא מן המחנה, מן הדור וסופריו, דור ודורשיו, לאמר: "לכו ונשובה אל ד' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו" ומבלעדי התשובה הכל משענת קנה רצוץ. כו'.
איה איפה המה הסופרים והמשוררים בעם, מדוע לא ילמדו קשתם סופר לשוב ולהשיב, לידע ולהודיע, כי אין הדבר תלוי אלא בתשובה, ועד אנה יוליכו את העם שולל אחריהם, בהתברכות הלב לאמר: "שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט, יח), ועד מתי לא יפחדו מיום הדין הגדול והנורא, עת יביא במשפט את כל המאשרים התועים והמתעים. כו'.
בשעת הרת עולם זו, עינה ולבה של כנסת ישראל למוריה ולמדריכיה, לבל יוליכו אתה שולל, יקומו גאוני רוח אבירי אמונה אישי קודש, ויכרו לה אזנים לשמוע וייצרו לה חוש הקשבה, להקשיב על דבר אמת לשמוע קול שופר, לשוב אל ד' ולשמוע בקולו, לשמור כל מצותיו לאהבה אותו ולדבקה בו.
(מי מרום, חלק ו' שער ב' פרק ו' - מאמר קול השופר)
מורי העם ומדריכיו, השופטים והשוטרים - הלא המה הסופרים והמשוררים בעם, לפחות בתקופתו של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל. ובקשתו להרים קול בשירת התשובה.
נסו להתחבר לעצמכם בעומק, מה המושג "תשובה" מעורר אצלכם? - רתיעה? התחברות? שמחה? כיתבו על כך בית אחד ונסו לשלב בו אלמנטים שקשורים, לדעתכם, לנושא.