שמתי לב היום לדמיון מעניין בין שמות פרק כד (עליית משה להר סיני לקבלת התורה) לבין בראשית פרק כב (עקידת יצחק). אין לי הסבר לכך, או נפקא מינות כתוצאה מכך, כרגע רק ההבחנה הזאת.
א ואל-משה אמר עלה אל-יהוה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק: ב ונגש משה לבדו אל-יהוה והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו: ג ויבא משה ויספר לעם את כל-דברי יהוה ואת כל-המשפטים ויען כל-העם קול אחד ויאמרו כל-הדברים אשר-דבר יהוה נעשה: ד ויכתב משה את כל-דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל: ה וישלח את-נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים: ו ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על-המזבח: ז ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר-דבר יהוה נעשה ונשמע: ח ויקח משה את-הדם ויזרק על-העם ויאמר הנה דם-הברית אשר כרת יהוה עמכם על כל-הדברים האלה: ט ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל: י ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר: יא ואל-אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את-האלהים ויאכלו וישתו: יב ויאמר יהוה אל-משה עלה אלי ההרה והיה-שם ואתנה לך את-לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם: יג ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל-הר האלהים: יד ואל-הזקנים אמר שבו-לנו בזה עד אשר-נשוב אליכם והנה אהרן וחור עמכם מי-בעל דברים יגש אלהם: טו ויעל משה אל-ההר ויכס הענן את-ההר: טז וישכן כבוד-יהוה על-הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל-משה ביום השביעי מתוך הענן: יז ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל: יח ויבא משה בתוך הענן ויעל אל-ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה:
א ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את-אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני: ב ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת את-יצחק ולך-לך אל-ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך: ג וישכם אברהם בבקר ויחבש את-חמרו ויקח את-שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל-המקום אשר-אמר-לו האלהים: ד ביום השלישי וישא אברהם את-עיניו וירא את-המקום מרחק: ה ויאמר אברהם אל-נעריו שבו-לכם פה עם-החמור ואני והנער נלכה עד-כה ונשתחוה ונשובה אליכם: ו ויקח אברהם את-עצי העלה וישם על-יצחק בנו ויקח בידו את-האש ואת-המאכלת וילכו שניהם יחדו: ז ויאמר יצחק אל-אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה: ח ויאמר אברהם אלהים יראה-לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו: ט ויבאו אל-המקום אשר אמר-לו האלהים ויבן שם אברהם את-המזבח ויערך את-העצים ויעקד את-יצחק בנו וישם אתו על-המזבח ממעל לעצים: י וישלח אברהם את-ידו ויקח את-המאכלת לשחט את-בנו: יא ויקרא אליו מלאך יהוה מן-השמים ויאמר אברהם | אברהם ויאמר הנני: יב ויאמר אל-תשלח ידך אל-הנער ואל-תעש לו מאומה כי | עתה ידעתי כי-ירא אלהים אתה ולא חשכת את-בנך את-יחידך ממני: יג וישא אברהם את-עיניו וירא והנה-איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את-האיל ויעלהו לעלה תחת בנו: יד ויקרא אברהם שם-המקום ההוא יהוה | יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה: טו ויקרא מלאך יהוה אל-אברהם שנית מן-השמים: טז ויאמר בי נשבעתי נאם-יהוה כי יען אשר עשית את-הדבר הזה ולא חשכת את-בנך את-יחידך: יז כי-ברך אברכך והרבה ארבה את-זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על-שפת הים וירש זרעך את שער איביו: יח והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי: יט וישב אברהם אל-נעריו ויקמו וילכו יחדו אל-באר שבע וישב אברהם בבאר שבע:

