כל הזמן נדבקים אלי שחבל על הזמן
רוצים לשבת עלי ושאחבק אותם כל הזמן
ויש כמובן בית לתפעל- ארוחות להכין, קצת לסדר, קצת כביסה,
ובעיקר מתעורררים מלא בלילה ורק רוצים שאהיה לידם
והם שלושתם או לפחות שתיים מהם עם רגישות גבוהה גבוהה למתרחש..
אני בעצמי במתח מכל העניינים איך תעבור הלידה
ואיך זה יסתדר במקביל להסתגלות למסגרות
מה שגם שבעלי התחיל השבוע עבודה חדשה ומאוד מאוד אינטנסיבית
אצל הגדולה זה פרצי בכי בזמנים הכי תקועים
שצריך להתארגן לצאת
או לחמם ארוחת צהריים
או שצריך להשכיב את אחותה וכו
וגם השתללויות משום מקום..
אצל הבינוני זה מלא התעוררויות בלילה
וכשהוא מתעורר הוא מתעורר בצרחות
ככה הוא מאז שקטן
זה הבכי שלו בלילה
וכמובן כשהן רגישות יותר אז זה מעיר אותם...
ואצל הקטנה פשוט מתעוררת מלא בלילה
ומרגיע אותה רק שאני יושבת לידה
אני מתפללת להצליח לשדר להם רוגע וביטחון
ושקצת ירגע פה הווליום של הדאגות והחששות
ומה שעוד יותר טילטל אותי
ששמעתי הבוקר שהגדולה אמרה לגיסתי לפני כמה ימים
שאמא צריכה ללדת והיא דואגת
ואני מדברת איתה על זה מדי פעם והיא ממש לא שיתפה אותי
רק אמרה שהיא מתרגשת
אני באמת לא יודעת מספיק איך לפתוח איתה רגשות שליליים ככה שיהיה להם מקום
אבל לא לצבוע את התמונה בצבעים שחורים.....
קיצר עמוס..
ואשמח לעצותיכן
כי אחרי הלילה האחרון שכולם קמו מלא
כל פעם שהנחתי את הראש מישהו התעורר
וחזר לישון רק אחרי שהייתי לידו זמן ממושך
בסוף לפנות בוקר נרדמתי עם הקטנה יחד איתה במיטת מעבר
וישנתי ככה שעתיים עד שחזרתי למיטה שלי
כמובן שקמתי עם גוף כואב
(מכל מיני סיבות בעלי לא יכול לקום אליהם זה לא אופציה..)
אני באמת מתחילה להיגמר..
וכולי מותשת וכל היום מרגישה עייפה ורצון ליושן לקראת הלידה....
אז עכשיו הילדים הלכו ואלך לישון אבל לא יודעת איך אסחוב ככה עוד כמה לילות כאלה🥺🥺
כמובן בע"ה הכל יסתדר אבל אין על העצות שלכן❤
ותודה לכל מי שהצליחה לקרוא, יצא ארוך🙈

