בס"ד
- 7 שבועות לבחירות -
חודש אלול כבר מתקרב לסופו, והימים הנוראים כבר נושפים בעורפנו. זה כבר מספר שבועות שבני עדות המזרח קמים באשמורת בוקר לומר סליחות, ובשבוע הבא יצטרפו אליהם גם יוצאי אשכנז. אבל בתחילת השבוע הצטרפה אל מבקשי הסליחות אישה נוספת, איילת שקד. לאחר הבנה עמוקה שלעמדה המורכבת שהיא ניסתה להציג יחד עם יועז הנדל אין יותר מידי קליינטים, היא הבינה שיש לשנות גישה. מכאן הדרך לפרידה מהנדל והאוזר הייתה מהירה, וכך גם הניסיון שלה לחזור אל חיק הימין.
אחרי קרוב לשנה וחצי שבהם הייתה לאיילת שקד כל הזדמנות לחזור הביתה לחיק הימין, והיא פספסה את כולן בזו אחר זו, עכשיו שבעוד יומיים יסגרו הרשימות נפל לה סוף סוף האסימון. רק תחשבו מה היה קורה באותו בוקר בחודש אדר שהתעוררנו לבשורה שעידית סילמן עוזבת את הקואליציה. באותו הבוקר הובטחו לשקד וחבריה עולם ומלואו אילו רק יפרקו את הממשלה. אבל בשלב זה שקד עוד האמינה שזה מה שנכון לעם ישראל. בעוד יומיים היא תראה את חבריה למפלגה עמיחי שיקלי ועידית סילמן נרשמים אחר כבוד ברשימת הליכוד, והיא בחוץ. את ההזדמנות שלה היא פספסה.
כעת היא צריכה לקוות שהחיבור שלה עם הבית היהודי הוא זה שיציל אותה. עוד מוקדם להעריך כיצד השינוי הזה ישפיע על מערכת הבחירות, אומנם הבית היהודי עד כה נע בסקרים בין 0.0% לבין 0.2% בימים טובים יותר, אבל כפי שנאמר פה בשבוע שעבר, דווקא לאיחוד הזה יש את הפוטנציאל להביא בשורה עבור לא מעטים. בסקר של דיירקט פולס שפורסם באותו ערב של היום בו הגיעה הודעות של שקד והנדל על פירוק החבילה, נרשמה לשקד עלייה קלה, עם זאת אחוז החסימה עדיין עומד מעליה ויש לה עוד כברת דרך בשביל לעבור אותו. עם זאת סקר 'מאגר מוחות' שפורסם הבוקר בישראל היום, מביא לה שוב נתונים נמוכים מאוד של 0.9% בלבד.
בשיא תפילת ראש השנה, החזן ינעים את קולו ובלב שבור, בקטע המרגש ביותר בתפילה, נתפלל כולנו את תפילתו של רבי אמנון ממגנצא. "כי לא תחפוץ במות המת, אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו אם ישוב מדרכו מיד תקבלו". זאת כנראה השאלה המרכזית שכרגע עומדת לנגד המחנה הימני-אמוני. בשלט חוצות שפורסם אתמול בירושלים שנושא את תמונתה נכתב 'הלב שלי בימין'. עם זאת נשאלת השאלה האם הפעם אפשר יהיה לסמוך על שקד שאם תעבור את אחוז החסימה היא תהיה נאמנה לגוש ולמטרה של הקמת ממשלת ימין, או ששוב נראה אותה נתקפת בכאבי הבטן ומפילה שוב את הגוש לטובת הרפתקאות חדשות. כנראה שתשובה לשאלה הזאת נקבל רק בזמן אמת, אבל יכול להיות שלשקד ולבית היהודי יש הרבה מה לתרום בדרך.
אם מסתכלים על הדור המבוגר יותר במגזר הציוני דתי, לא מעט מהם מצאו את ביתם במפלגת 'המחנה הממלכתי'. עצם העובדה שבעשרת המקומות הראשונים מוצבים שישה דתיים, גורמת להם להרגיש תחושת שייכות שאותה הם לא מוציאים במפלגת הציונות הדתית ובטח שלא בליכוד. כעת ששקד עזבה את הנדל ומקימה לתחיה מחדש את 'המפד"ל – הבית היהודי' יחד עם ברודני, התקווה היא שהקולות האלה יעזבו את המחנה הממלכתי ויעברו אליה. אם היא תצליח לעשות את המהלך הזה, הדרך להקמת ממשלת ימין-לאומית תהיה כבר קלה יותר. כרגע זה עוד נראה כמו הימור גדול, לכן אולי עוד מוקדם לקרוא לה לפרוש מההתמודדות ויש לחכות לראות כיצד הריצה שלה משפיעה על המערכת הפוליטית כולה.
שיעור במתמטיקה פשוטה, ובסכנה גדולה
נמשיך לעסוק במחנה הממלכתי, וסליחה שבהמשך אולי ימשיך לחזור על עצמו, אבל זה נעשה מתוך אמונה שהדברים האלה חייבים להיאמר בצורה ברורה. בשבוע שעבר חשפה מפלגת המחנה הממלכתי את קו הקמפיין שאיתו היא מתכוונת לרוץ בבחירות הקרובות. לא עוד קרב ראש בראש בין נתניהו ללפיד, אלא מבחינת גנץ הוא המועמד היחידי שיכול להקים כאן ממשלה אחרי הבחירות. לדבריו, דווקא הוא זה שיכול לאחד בין כולם ולהביא לממשלה יציבה בראשותו.
אם כך, בואו נכנס למספרים. כיום המחנה הממלכתי מונה בסביבות 12 מנדטים, כאשר מגמת הירדה נמשכת לאיטה. גם אם נניח שהם מצליחים להביא את הסיעות החרדיות, אז מהצד השני אנחנו צריכים להוריד את ישראל ביתנו, אבל גם מפלגת העבודה וגלעד קריב, וכנראה גם לא את זהבה גלאון ממרצ. מכאן נמשיך למפלגת הציונות הדתית, שבה חצי מוחרם בכלל על ידי חברי המחנה הממלכתי, והחצי השני לא ישב תחת גנץ, כאשר מהצד השני גם הרשימה המשותפת מוחרמת. נשארו רק שתי מפלגות, הליכוד ויש עתיד, ששתיהן מתמודדות על אותו התפקיד ועם הרבה יותר מנדטים. אף אחד מהם לא יחליט לוותר ולתת את ההובלה לגנץ. כך שמעבר לכל הסיסמאות היפות, אפשר לומר שנכון לשלב זה, למחנה הממלכתי אין שום סיכוי להרכיב את הממשלה הבאה בעצמם.
אחרי שאמרנו את זה, נחזור שוב לתפקיד החשוב שיכול להיות לשקד ולבית היהודי. בכנס הצגת הרשימה שנערך בשבוע שעבר פנה גנץ לציבור הדתי לאומי וקרא להם להצטרף ולהצביע למחנה הממלכתי. "אין לכם בית טוב אחר מהמחנה הממלכתי שבו אתם לא רק מיוצגים מספרית, אלא גם בערכי הגיוס, הנתינה והאהבת הארץ" אמר גנץ בנאומו. ערב לאחר מכן כבר פורסמו דבריו של אייזנקוט שמראים עד כמה במחנה הממלכתי מתאים לציבור הדתי לאומי. "אנשים שמובילים את הקו להתיישב בכל מקום וליצור מצב בלתי הפיך ולבטל את חוק ההתנקות ולהחזיר את התיישבות, אלו אנשים שמובילם לאסון" אמר אייזנקוט בכנס פעילים במטולה.
אסור להקל ראש בהתבטאות הזאת. אנשי התיישבות בכירים מאוד מביעים חשש כבד מהצטרפותו של אייזנקוט למערכת הפוליטית, מהתוכניות המדיניות שלו, ובעיקר מהשתיקה הרועמת של שותפיו החדשים שעד לא מזמן היו בימין כמו גדעון סער, זאב אלקין, שרן השכל ומתן כהנא. אומנם היה ניסיון להסביר שדבריו של אייזנקוט דיברו על החזרה לגוש קטיף, אבל כל מי שהקשיב היטב לדברים, מבין שזהו שקר. דבריו של הרמטכ"ל לשעבר ברורים היטב. לצד זה, הרעיון שלו להפוך את כל אזור צפון השומרון לאוטונומיה פלסטינית, מעלה בהתיישבות חשש כבד, במיוחד לאור הפיגועים האחרונים שיוצאים מאזור שכם וג'נין בחודשים האחרונים.
בינתיים נראה שהציבור הימני שמתנגד לנתניהו עוד לא הבין את גודל הבעיה במפלגה החדשה. זה כבר לא שאלה של פינוי חומש או גבעה בודדה בשומרון. נכון שמנגד זה גם לא פינוי ישובים כפי שנעשה בעבר, אם כי מבחינתו פינוי של הישוב מבוא דותן בהחלט נצרך, אבל עדיין מדובר במהלך שישנה את כל האזור כולו, ומי יודע אם זה מבחינתו רק צעד ראשון. בדיוק למטרה הזאת צריך את שקד. אם היא תצליח להוציא אותם מהמחנה הממלכתי ולהעביר אותם לבית היהודי, כוחם של המחנה הממלכתי יפגע עוד יותר וימשיך את מגמת הירידה האיטית שלהם. בין כך ובין כך, את הסכנה שבדבר המהלכים המסוכנים שרוצים לקדם במחנה הממלכתי, תוך שהם מתחבאים מאחורי כמה עלי תאנה ימניים, חייבים להדהד.
הערה לסיום
מהיום הראשון אנחנו מלווים באופן עקבי את הנעשה בתוך יהדות התורה בין המפלגה הליטאית לבין המפלגה החסידית. היום ככל הנראה כל הסיפור יגמר עם החלטתו הסופית של נשיא מועצת גדולי התורה בדגל התורה. עם זאת כבר כעת ניתן לומר שככל הראה הסיפור עומד להיגמר בריצה משותפת זאת לאחר התערבות של נתניהו שבמידה והוא יקים ממשלה הוא יגדיל את התקציבים לתלמודי התורה, ואם הוא חלילה לא ירכיב, אז לבעלז יהיה את הרשות ללכת ולהגיע להסדרים משל עצמם.
בנוגע לסדר הרשימה, מה שמסתמן נכון לפרסום שורות אלו זה שאגדות ישראל תקבל את הבכורה, כפי שהוסכם כבר במערכת הבחירות הקודמת. מדובר בהתקפלות משמעותית של דגל התורה שבאה להמחיש בעיקר נקודה אחת והיא שהחינוך לפני הכל. בסוף היום יוכלו בציבור הליטאי להתייצב ולומר שלא אגו ותפקידים היו אלו שהניעו אותם, אלא נטו הדאגה מהכניסה של החינוך הממלכתי אל תוך תלמודי התורה בציבור החרדי. בקיצור, עד לבחירות הבאות, נראה שלפחות הסיפור הזה מאחורינו.
בין שליש לרבע ביום טוב.
נראה בעוד כמה שעות, כשנדע מי ניצח...