מט"ו באב של ביתר לט"ו באב של ימינו: קריאה לפיוס וסגירת מעגל לאומי
יום ט"ו באב נושא עמו משמעות היסטורית עמוקה של נחמה וחסד בתוך השבר. חז"ל מלמדים אותנו שביום זה ניתנו הרוגי ביתר לקבורה, אירוע שהביא עמו הקלה כה גדולה עד שנקבעה בעבורו ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון, וט"ו באב הפך ליום טוב.
השנה, לאחר המלחמות הממושכות, ולאחר שהושבו ארצה כל החטופים והובאו לקבורה כל החללים עד האחרון שבהם, יש מקום לציין את ט"ו באב הקרוב בחגיגה לאומית גדולה ומשמעותית.
יש שיאמרו שחזרת החטופים והחללים אינה הניצחון המוחלט – הרי הניצחון האמיתי היה אילו המלחמה והאובדן לא היו מתרחשים כלל. אך דווקא מהסיפור התלמודי של הרוגי ביתר אנו למדים שחוגגים את החסד, את כבוד המתים ואת סגירת המעגל, גם כשאין מדובר בניצחון צבאי מוחלט. אם על קבורת הרוגי ביתר, בעיצומו של חורבן נורא, קבעו חז"ל יום טוב, הרי שבימינו – כשהשבנו את בנינו ובנותינו לביתם ולאדמתם – התודה והשמחה צריכות להיות גדולות פי כמה וכמה. זוהי הזדמנות היסטורית להכריז רשמית גם על סיומה של המערכה.
אולם, תיקון לאומי אמיתי אינו שלם ללא פיוס פנימי. כדי לצאת לדרך חדשה ולסיים את המלחמות מבית, הגיעה העת להושיט יד זה לזה. כחלק מחגיגות ט"ו באב והיציאה לחירות, נכון יהיה להוביל מהלך כולל של "סולחה" לאומית: להעניק חנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו, ובמקביל לבלום את המשך החקירות והעיסוק בתיקיו ובמעורבים בהם, כמו גם בנושא הפצ"רית.
עברנו די מלחמות בחוץ ומלחמות בפנים. הגיעה השעה לחתור לפיוס מוחלט בין בני עמנו, להניח למשקעי העבר, ולבנות יחד את העתיד מתוך אחדות אמיתית.
נראה בעוד כמה שעות, כשנדע מי ניצח...