יצא ארוך... מקווה שתשרדו עד הסוף...
יש לי בת מהממת, בת 4.9.
התחילה השנה גן חובה בגן שילוב שהוא קצת רחוק מהבית.
קשה לי ממש שאני לא רואה אותה כל היום (בוכה). היא יוצאת מ7 ורבע מהבית וחוזרת ב5. עם הסעה.
אני לא נהנית ממנה בכלל- כל הבוקר לחוץ כדי שתספיק את ההסעה, בצהריים היא חוזרת לשיא האקשן והבלאגן, מספרת מחוויות הגן ומבקשת הרבה חיבוקים ונשיקות- אני ממש מרגישה שזה חסר לה. בכללי היא ילדה שאוהבת מגע ובית. והשעות האלו מחוץ לבית הן ממש ארוכות!
היא נהנית מאד מאד בגן! חוזרת מלאת חוויות ושמחה. מספרת על הגננות והחברות והמשחקים והיצירות... בשבוע וחצי שהיא בגן אני כבר ממש מרגישה שהיא פורחת ומחכימה...
בקיצור- לה טוב ולי ממש קשה עם זה.
כל החופש רק חיכיתי שיתחילו הלימודים כדי שאשלח אותה לגן. היא ילדה מאתגרת ולוחצת לי על נקודות... לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה בלעדיה!
שוקלת להוציא אותה מהצהרון- אבל אז אין לי הסעה והדרך מסובכת לגן... (אוטובוס+ ללכת ברגל 10 דקות + אני עם עגלה+ עוד מעט חורף... (ואז היא בכלל תחזור בחושך... ))
אני בוכה פה, כי אני מגלה כמה היא חשובה לי ויקרה לי.
כמה שהיא מאתגרת ככה היא גם מתוקה ומצחיקה...
היא מגיעה הביתה ולא תמיד יש לי אפילו כח לקלח אותה- בעלי עושה את זה, ואז בערב אני מרגישה אמא ממש רעה ומזניחה- שלא התייחסתי אליה כל היום.
הגננות רואות אותה ומטפלות בה יותר ממני...
בנוסף, כשהיא מגיעה הביתה, הבת הגדולה שלי ממש מקנאה בה- שיש לה הסעה ושיש לה גן מיוחד (מקבלת הרבה פרסים לעידוד וגם יש לה חוויות שאין בגן רגיל- מבשלים יחד, קבוצות...) ואז יוצא שכשהיא מתחילה לספר על חוויות הגן, הגדולה שלי משתלטת על השיחה ורוצה תשומת לב מיידית. או בדיבור או במעשה (בואי תנגבי לי, אני צמאה...)
אני גם מרגישה שכמה שאני רוצה לתת לה אהבה בבית וכמה שאני רוצה לקדם אותה- אין לי מתי!!! ואני לא רוצה לא לשלוח אותה לגן ליום אחד מידי פעם- כי חבל לי שהיא תפסיד...
אתמול היתה אסיפת הורים-
היינו קודם עם הגננות שילוב שהסבירו מה עושים בגן, סדר יום וכו' ואיך מקדמים את הבנות.
הן סיפרו לי שהיא מקסימה וזורמת ומשתפת פעולה. וממש רוויתי נחת (וגם קינאתי בן שהן רואות את כל הטוב הזה...)
ואז הייתה אסיפה של הגן הרגיל שבו הגננת הסבירה מה עושים בגן חובה ואיך מחליטים אם לעלות לכיתה א או לא.
עכשיו, ברור לי שהיא לא תעלה לכיתה א, כי היא קטנה בשנתון.
אבל נורא רציתי שהיא תהיה השנה בגן שילוב ושנה הבאה בגן רגיל ואז תעלה לכיתה א בלי הסטיגמה של "ילדת שילוב".
הגננת הסבירה על מוכנות לימודית, מוטוריקה וכו' וגם על מוכנות רגשית. ומהדוגמאות שהיא הביאה הרגשתי שכולן מתאימות לבת שלי- התפרצויות בכי, לא יוזמתית, מרטיבה, קושי במעבר מפעילות לפעילות...
אז אחרי האסיפה חזרתי לגננות שילוב ושאלתי אותן אם יש מענה לכ זה-אם יש איך לקדם אותה... ואז הן אומרות לי שבאותו בוקר הייתה המפקחת והסתכלה על הבת שלי והיא ראתה את הפער העצום שיש לה בין השכל- היא ילדה מאד מאד חכמה ויצירתית, לבין המוכנות הרגשית- ממש צריכה ליווי ותיווך על כל פעולה. והיא טוענת שאולי כדאי להעביר אותה לגן שפה.
ואני לא רגועה. ממש לא.
קודם כל לקח המון זמן עד שבכלל קיבלנו אישור לגן שילוב, בגלל הפער הזה.
וכבר התחילה שנה וכל כך טוב לה שם...
מצד שני אין אפשרות לקבל שנתיים גן שילוב- אז אם אני רוצה גן שפה, אני צריכה להעביר אותה העכשיו ושנה הבאה היא תהיה בשילוב ואז א' רגיל בע"ה.
ואני מבולבלת. ומותשת מהרכבת הרים הרגשית הזאת...
ה', בבקשה תעשה שיהיה לה טוב! שהיא תמצה את כל הכוחות שלה והיכולות שלה (ויש לה הרבה!) ורק תפרח ותגדל ותצליח...
ושיהיה לי קל להתמודד עם זה. כי בינתיים זה ממש לא קל...
תודה למי שקראה עד פה. כל כך טוב לפרוק פה...
עידודים יתקבלו בברכה!
את אמא מהממת...
)
)