ש גם אריזה ומיון, ומן הסתם אתרוג מהודר עובר יותר בדיקות, ואולי גם בזמן הגידול עבר שמירה מיוחדת (תלישת עלים וקוצים מסביבו וכו'..)

אם כי, לא הייתי נותן לזה הבדל משמעותי מידי במחיר, ויותר מידי נשמע כמו הערמה.. 

ובפועל, עד כמה שאני מכיר, אין הבדל במיון.

מגיעים אברכים או בחורים צעירים, עוברים אתרוג אתרוג ומחליטים במקום מי כשר ומי מהודר וכו'. 

כלומר המיון לא קשה יותר ככל שהאתרוג מהודר יותר.

תלישת עלים וקוצים מתבצעת בכל עץ אתרוגים על מנת שכמה שיותר יהיו מהודרים...

לא רק בשמיטה, בכל שנה, הוא מקבל סכום מסויים על כמות מסויימת. חלק מגיעים פסולים, חלק כשרים, חלק מהודרים יותר ופחות... לחקלאי שלא מתעסק במכירה ליחידים אלא סיטונאית זה לא משנה. 

ויכול להיות גם היתר מכירה, או חו"ל דרומי (עולי מצרים), יבול שישית (באתרוגים ספציפית, שנשארים על העץ משנה לשנה, אני חושב שלהלכה נפסק שקדושת שביעית זה לפי זמן החנטה ולכן הרבה אתרוגים יהיו יבול שישית, בעיקר תימניים גדולים...)

על מי שמוכר את האתרוגים במחיר שונה לפני ואחרי סוכות, לא נטען שדווקא החקלאי הוא זה שטועה, אלא שבמבחן התוצאה אנחנו לכאורה אמורים לראות בשוק אתרוגים במחיר הזהה למחיר לאחר סוכות, (אם כי יש דעות שניתן למכור בצורה מעט יקרה יותר וניתן להבין כך מהמאמר של הרב יעקב אריאל ששיתפתי).

לפי הטיעון ההלכתי שהבאת זה אומר ששנה הבאה נראה אתרוגים מהדרין מן המהדרין במחיר המוזל... מעניין שלא זכורה לי שנה כזו (מטפורית, לא הייתי באמת מספיק בוגר בסבב הקודם).

קטע מתוך מאמר של הרב יעקב אריאל (הנושא העיקרי הוא אחר, וזה מתוך ההקדמה)

אתרוגים של אוצר בית דין שהוצאו מאריזותיהם | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

"...

אולם יש משווקים שהגדילו לעשות: הם הוציאו את האתרוגים מהקופסאות ומכרו אותם כרגיל, כל אתרוג לפי מראהו ויופיו, ולא רק לפי ניקיונו (המראה היפה הוא מתנת שמים ואינו מעיד על מאמץ מיוחד מאת המגדל, ואם כן – כל העלאת מחיר בגלל המראה בלבד היא סחורה בפירות שביעית).

בין בתי הדין היו כאלה שחילקו אתרוגים מהודרים בקופסאות שקופות במחיר קבוע, אך המחיר שנקבע עליהם נראה מופרז. מחירם הנקוב של חלק מהאתרוגים היה 160 ₪,  ומהודרים יותר נמכרו ב- 250 ₪ (!) (לשם השוואה, בתי דין אחדים קבעו מחיר של 70 ₪ לאתרוג נקי ללא רבב, ובתי דין אחרים חילקו אתרוגים במחירים נמוכים יותר). נמסר לי שבית הדין הקפיד רק שמחיר האתרוגים המהודרים בשנת השמיטה יהיה נמוך יותר מאשר בשנים רגילות. לענ"ד אין בהנחה זו כדי להוציאנו מכלל חשש סחורה, כי סוף סוף המוכר דורש מחיר גבוה יותר בגלל הביקוש הרב וההיצע הקטן, בלי כל קשר להחזר ההוצאות. האתרוגים הם הפקר, ואין בסמכותו של ביה"ד אלא למנות את המגדל לשליח ולגבות את החזר הוצאותיו ופרנסתו."

"בין בתי הדין היו כאלה שחילקו אתרוגים מהודרים בקופסאות שקופות במחיר קבוע, אך המחיר שנקבע עליהם נראה מופרז. מחירם הנקוב של חלק מהאתרוגים היה 160 ₪,  ומהודרים יותר נמכרו ב- 250 ₪ (!) (לשם השוואה, בתי דין אחדים קבעו מחיר של 70 ₪ לאתרוג נקי ללא רבב, ובתי דין אחרים חילקו אתרוגים במחירים נמוכים יותר). נמסר לי שבית הדין הקפיד רק שמחיר האתרוגים המהודרים בשנת השמיטה יהיה נמוך יותר מאשר בשנים רגילות. לענ"ד אין בהנחה זו כדי להוציאנו מכלל חשש סחורה, כי סוף סוף המוכר דורש מחיר גבוה יותר בגלל הביקוש הרב וההיצע הקטן, בלי כל קשר להחזר ההוצאות. האתרוגים הם הפקר, ואין בסמכותו של ביה"ד אלא למנות את המגדל לשליח ולגבות את החזר הוצאותיו ופרנסתו."

כלומר אני חושב בדיוק כמו הרב, שכאשר מוכרים אתרוג במחיר גבוה - זה מוכיח שכל השיטה של אוצר בית דין היא פיקטיבית, ובעצם אנחנו סוחרים בפירות עצמם ולא רק בעלויות הנלוות.

ובאשר לחלוקה של האתרוגים לפי רמת הכשרות כאשר לכל רמת כשרות יש מחיר שונה, הרב כותב כי "בית הדין הורה למגדלי האתרוגים, שהפקירו את פרדסיהם בשמיטה, למיין את האתרוגים לפי רמת ניקיונם, לארוז אותם בקופסאות חתומות ולציין על כל קופסה את המחיר שנקבע לאתרוגים מאותו סוג. רמת הניקיון מעידה בדרך כלל על מידת ההשקעה שהשקיע המגדל באותו אתרוג, נוסף למים ולדשן שנתן לכל הפרדס, כגון בסילוק של הקוצים והעלים סביבו וכדו', ולכן החזר ההוצאות לחקלאי גבוה יותר באתרוג נקי יותר."

אולם תשובה זו קשה, שהרי הכשרות לא נקבעת רק על סמך הניקיון של הפרי, ויש דברים שפוגמים בכשרות אך לא מעידים על כך שהמגדל השקיע פחות כסף/זמן בגידולם לעומת אתרוגים מהודרים (למשל צורת הפרי וצבעו).

כמלפפון או מכופף כבננה?

החלוקה היא לא באמת רק לפי הניקיון, אלא לפי כל הלכות האתרוג

ככה לפחות אני מבין את זה, וכמו שכבר תהיתי בעבר איך זה יכול להיות שפירות וירקות של אוצר בית דין לא זולים יותר משמעותית מפירות וירקות בשנה רגילה (ולעיתים אף יקרים יותר).

הרי בשנה רגילה אני משלם על מוצר + קטיף, שינוע וכו'.

באוצר בית דין אני משלם על קטיף ושינוע בלבד, לא על מוצר. אז איך המחיר זהה במקרה הטוב או אפילו יקר יותר?

ואז מגיע חג הסוכות, ומוכיח סופית שהכל חרטא. פרי טוב יותר נמכר ביותר כסף, מה שמוכיח סופית שאתה משלם על הפרי עצמו ולא רק על העלויות הנלוות לשיווקו.

בוא, זה לא שאני באיזו דעת יחיד מטורפת כאן.

מדובר בפתרון חדש יחסית ויש ציבור רב שלא סומך עליו, אאל"ט רבים מאוד מהציבור החרדי (אולי הרוב?) רוכשים בשנת שמיטה תוצרת חו"ל בלבד.

אם היינו מחשיבים את אוצר בי"ד ובמקום שכולם יצחקו על אוצר בי"ד וימצאו בזכוכות מוגדלת חומרות יתירות, ובמקום להבין שיש הוצאות מרובות לתחזק את זה, ובמיון פשוט מחזקים את החקלאי בסופו של דבר, אז היה לנו המון חקלאים מגדלים אתרוגים עפ"י הנחיות בי"ד, אבל לצערנו השנה מייבאים קרוב למיליון אתרוגים ורק הסורחים מרוויחים ועכו"ם של מרוקו.

אנחנו עם כזה דפוק וקדוש...

השכר בכל מקרה ידפוק כמו שעון.

וגם אם עובדים לפני ואחרי, בסוף השכר ייקבע על פי מספר הסעודות שהם ימלצרו בהן בשבת.

ואם יעבדו לפני ואחרי אך בסוף לא יגיעו לאחת הסעודות, למשל מפאת מחלה, יורידו משכרם.

זה מאוד מאוד שונה מההיתר המקורי, להבליע שכר של יום כשאתה משלם לעובד שכר חודשי.

ומה שאני טוען כאן, זה שגם אם אתה אישית מקפיד לעבוד בשישי ומוצ"ש (למשל בעריכת השולחנות), ברגע שחברך לעבודה לא עושה זאת אך מקבל את אותו השכר - זה מוכיח שהמעסיק לא באמת משלם לך על החלק הזה, ולכן גם אם אתה עצמך בסדר - זה מראה שהשיטה כולה היא רמאות וקריצה. אל תשכח שבסוף המעסיק קובע על מה הוא משלם לך, לא אתה קובע. אם הוא משלם לך כמו לחברך שלא עבד בשישי, על כרחך אתה לומד שהוא שילם לך על העבודה בשבת ולא כהבלעה. 

כך גם באוצר הארץ, הבעיה היא לא רק באתרוגים המהודרים, שהרי ברגע שאתה רואה שמוכרים אותם במחיר גבוה - אתה מבין שהשיטה כולה היא פיקציה, אתה מבין שכשאמרו לך שאתה לא משלם על הפרי עצמו זה היה בקריצה, ולכן גם לקנות פלפלים יהיה רמאות.

אם היינו מחשיבים את אוצר בי"ד ובמקום שכולם יצחקו על אוצר בי"ד וימצאו בזכוכות מוגדלת חומרות יתירות, ובמקום להבין שיש הוצאות מרובות לתחזק את זה, ובמיון פשוט מחזקים את החקלאי בסופו של דבר, אז היה לנו המון חקלאים מגדלים אתרוגים עפ"י הנחיות בי"ד, אבל לצערנו השנה מייבאים קרוב למיליון אתרוגים ורק הסורחים מרוויחים ועכו"ם של מרוקו.

למצוא בזכוכית מגדלת חומרות מיותרות??? מוכן להצביע על אחת?

אפשר להשתמש בהיתר מכירה, זה אפילו נוח ורווחי יותר לחקלאים.

בששת השנים אין בכלל בשומתומ לא ה'חרדים' שישמרו לקנות דוקא יבול שגדל בארה"ק ונתקיימה בהם מצוות התלויות בארץ!!

איזה בושה איזה חרפה!! הציבור שהם הסמל של ארה"ק וכל המשתמע, ובכל זאת עזבו את מצוות התלויות בארץ, ולא מעניין אותם אם האוכל הפיתה והירק והפרי נתקיימה בהם מצות התלויות בארץ!!!

איזה בושה! איך נעמוד לפני מלך מלכי המלכים??

רק בשביעית אוהבים לנפנף בצדקת היתר מכירה... את מי זה מעניין, נגיד שכן נגיד שלא, הלא יש היום המון המון המון מאוצר בי"ד או סתם הפקר, אז למה סתם ל'נצח' החרדים??? הלא יש דרך שכולם אפשר להיות מרוצים אבל הרשעים הן מ'חרדים' והן מ'דתיים' רוצים דוקא או יבול רוצחים או יבול היתר מכירה, למה???

כי אין בנו שום זיקה לשמור מצות התורה בגלל שהקב"ה  ציוה אותם, מעניין אותנו רק האגו 

א. לא הבנתי את השורה הראשונה.

ב. אף שיש לי מה לענות, הטיעון לא רלוונטי כי הוא לגופו של אדם (או מגזר) ולא לגופו של עניין.

ג. בקלות, נאמר לו שלא הערמנו עליו בהלכות שמיטה והוספנו קולות מפליגות בדיני גידול פירות שביעית.

ד. ראה תשובה ב', אם כי זה כבר ממש עיוות של ההיסטוריה - השימוש בהיתר מכירה קדם לשימוש באוצר בית דין. בהיתר מכירה השתמשו עוד לפני הרב קוק, ואוצר בית דין הוא חידוש של החזון אי"ש, מי ש(לכאורה) עושה דווקא זה מי שנצמד לאוצר בית דין ולא הולך עם היתר מכירה (והכל לכאורה, כן? אין לי בעיה עקרונית עם פסקים חדשים).

ה. למה לערבב "היתר מכירה" עם "יבול נוכרי"? ובכלל, הציבור הדתי נמנע יבול נכרי, ומי שמעודד יבול חו"ל ויבול נכרי בדרך כלל שייכים לציבור החרדי.

ו. או שיש שיקולים שדעתך לא נתנה עליהם, כמדומני שהרב מלמד בפניני הלכה שביעית ויובל נתן סיבות כבדות משקל למה להעדיף היתר מכירה

שירבו אנשים כמוך

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"

=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:

– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה

– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה

"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]

ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"

=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה

ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!