אני ניקית דיי פעילה.
מרגישה שאני לא מסוגלת יותר. לא יודעת מאיפה להתחיל.. מאז שהתחתנתי בעלי פשוט לא קם בבוקר!!! בהתחלה זה היה נסבל, הוא עצמאי ועובד בשעות שלו בעיקרון. הוא היה יכול לקום אפילו בשתיים בצהריים לפעמים, אבל נגיד הממוצע שלו 11 וחצי כזה.. אבל עכשיו יש כבר ילדים בתמונה, ובית פעיל, וצריך לתפקד- והוא לא!!! הייתה לו תקופה שהוא עבד שכיר עם בוס על הראש ואז הוא היה קם מוקדם יחסית, ואז הוא חזר לעבוד עצמאי ושוב..
לפעמים לפעמים הוא כן קם מוקדם, ומתפלל מוקדם, אבל זה נדיר מאוד.
ומה שהכי מפריע לי זה הקטע שהוא בורח מהמציאות ומאחריות על ידי השינה. זה דפוס קבוע שחוזר על עצמו תמיד!!
אני אתן דוגמאות:
לפני כמה זמן עברנו דירה, הייתי אז חדשיים אחרי לידה, הנקה מלאה ועוד ילד בן שנה וארבע בבית בלי גן. הוא העביר עם חברים את הריהוט מהבית הישן לחדש ומבחינתו פה נגמר התפקיד שלו.. הוא אמר את זה בעצמו..
ואני בבית עם שני תינוקות, מניקה כל רגע, אין לי בגדים, סכו"ם, כלום. הכל בארגזים, ניסיתי לפזר אבל לא הצלחתי הרבה וככה שרדתי שבוע וכל יום התחננתי אליו שיקח איזה יומים חופש מהעבודה כדי להרכיב ארונות ולפזר ארגזים הוא לא הסכים עד שיום אחד כשהוא יצא לעבודה התקשרתי אליו ובכיתי בהיסטריה שיחזור כי אני מתמוטטת ככה. הוא התעצבן מאוד ואמר שהוא בא ומרוב עצבים הוא נתן מכה לרכב שניסה לחנות בכביש וחזר הביתה... לישון!!!!! לא עשה שום דבר באותו יום..
בימי שישי כשיש קניות בישולים ניקיון והמון לחץ כמעט קבוע הוא לא קם. אני מתחננת ובוכה שאני לא יכולה לבד והוא מסתכל עלי ואומר אני כבר קם וגורנישט..
במוצאי שבת הוא שוטף כלים, בכללי הוא כמעט לא נוגע בבית.. ולפעמים כשאין לו חשק לשטוף כלים הוא הולך לישון. ביומיום אם אני מבקשת ממנו אפילו בצהריים או בערב, לא משנה מתי, לעשות משהו שלא בא לו אז הוא אומר בסדר ומתיישב על הספה ונרדם.
והשבוע במשך כל השבוע שתי התינוקות שלי חולים עם שלשולים מטורפפפייםם כל שניה, באמת כל שניה. הגדול רק קם וישר לשירותים לסירוגין כל שתי דקות ואני לא מגזימה!!!
והקטן כלל בוקר השבוע קם כולו שלשול כל הבגדים והסדין והשמיכה.. ישר לאמבטיה.
ואני קמה יש מהמיטה לכל הבלגאן זה ולא אכפת לו... הוא שומע שהילד עשה ברצפה שלשול ואני עם התינוק השני מלוכלך ביד והוא שוכב במיטה עם עיניים פתוחות וכשאני מתחננת אלי שיקום הוא אומר בסדר אני קם ככה במשך כל הבוקר.. והוא ישן יותר זמן ממני בלילה!
כשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא אומר שהעולם לא יחרב אם הוא לא יקום והוא לא מרגיש חייב לעזור לי ואם הוא עוזר לי זה מרצונו הטוב בלבד . אמרתי לו היום שאני לא מרגישה רצון להביא איתו עוד ילדים במצב הזה שהוא חושב שהוא איזה מתנדב צדיק בבית וחבל שהוא התחתן והביא ילדים אם אין לו אחריות של אבא ושל בעל בית. ולצערי הרב גם ברגע של עצבים היום אמרתי לי שבא לי להפרד ממנו ואני לא מסוגלת יןתר ככה.. והוא הסתכל עלי ואמר אין לי מה לענות לך... אני הלכתי עם הילדים לרופא והוא עכשיו עדיין ישן בבית... תעזררו לייי
ותודה על התגובות ה מחכימות תמיד
), ובאמת לא נראה לי שזה רחוק מדי גם מהגישה שלך. 
)