איך יוצא שאני מעוניינת בדווקא במישהו שבחר להפסיק להיפגש, למה המח והלב לא שויםםם?!
ברמת השכל אני יכולה לראות שהשוני אולי גדול מידי, אבל הייתי בתהליך של להתפשר ולהכיל
ולמה אני אומרת את המילים הלא נכונות ולא את מה שאני מרגישה
למה הוא לא חיכה לעוד פגישה,למה להגיד שהוא רוצה להמשיך ובהודעה לשלוח שלא מתאים br />
אוף... באסה לי ואף פעם לא קרה לי שאני מוצפת ככה ברגשות כאלה כלפי מישהו
אני בד"כ בנאדם מאוד שכלתני בכל עניין הפגישות וכו' אבל כאן איבדתי את השליטה על מה שאני מרגישה
תמיד קיוותי שבפגישות כשאני חושבת שזה לא מתאים שגם הצד שני יחשוב אותו הדבר ,העיקר שהבחור יגיד לא -אני אסתדר אתגבר זה יעבור לי מהר..עד שבא היום וזה לא כייף בכלל..ואני מתפללת שזה יעבור לי
זה נורמאלי??



