הגיוני מאוד שתרגישי שיש לך צורך ממשי בזוגיות בגיל 18, זה נראה לי דבר מאוד מוערך שאת מחוברת לעצמך ומכירה בצרכים שלך. זה לא מובן מאליו.

יש אכן כמה רצונות בזוגיות - רצונות גבוהים ורצונות נמוכים... הדבר העיקר הוא השייכות והחיבור שהם בסופו של דבר המובילים העיקריים להקמת בית אבל צריך לשים לב לכלל הרצונות. את יכולה לנסות לכתוב את כל הרצונות הללו (גם הכי קטנים וגם הכי גדולים) ולראות איך את ביחס לכך.

כל עוד את מודעת לעצמך (וגם מודעת ביחס לכך שאת לא יודע מה שאת לא יודעת) אז את שולטת בסיטואציה. גם אם יש לך תחושה "וואי אני צריכה זוגיות בשביל בסיס דתי חזק" זה לא חייב לנהל אותך, כל עוד יודעת על איפה זה יושב אצלך וביררת בינך לבין עצמך איזה מקום זה אמור לתפוס ומה השיקול הזה שווה בעיניך - תוכלי לקבל החלטה בצורה שתיטיב איתך.

לגבי התמודדות עם סטיגמות של אחרים - כל עוד את שלימה עם הבחירות שלך בחיים ועם המסלול שעברת אז זה פחות ישפיע על התחושה שלך. סטיגמות גורמות לאנשים להפסיד, ההפסד שלהם.

אין ספק שהתחושה הזאת של הצורך הבסיסי והפשוט בבן זוג היא חלק מסויים מהבשלות.

אולי חלק מרכזי של הבשלות חוץ מזה, זה האחריות שנובעת ממערכת יחסים זוגית ממוסדת, שכוללת גם דאגה לתחזוק משק בית.

בכל אופן, יש לך דמות חינוכית להתייעץ איתה על כך?

זאת המשמעות של קצבת ילדים, או נקודות זכות. אם זה לא מספיק, תמיד אפשר להגדיל

לגבי תמיכה בזוגות כשלעצמם - בסופו של דבר זוג נשוי לא אוכל יותר מאשר שני אנשים לא נשואים, אז צריך תכנון (מגורים לזוגות צעירים עם שיתוף מסוים של משאבים?) אבל לא הוצאות

מה שכן, מצוין שם שהגיל האידאלי הוא 20, מבחינת הנתונים הסטטיסטיים האלה

והם גם לא עשו מחקר מעמיק יותר - מה הגורמים לגירושין. האם מדובר באמת בעול כלכלי? קשה להאמין שיש הבדל משמעותי כל כך בין גיל 20 לגיל 18. מה גם שאחרי גיל 20 זה מתחיל לעלות, במיוחד אחרי 25. שם זה בוודאי לא בגלל שלא התבססו כלכלית.

הרבה יותר הגיוני להגיד בגיל 20 "טעיתי בבחירה, אתגרש ואתחתן שוב"

וממש לא הגיוני לומר דבר כזה בגיל 40.

אז העובדה שאחוז הגירושין של בני 35 הוא נמוך לא מעידה על נישואין מוצלחים במיוחד.

בקיצור, לפני שבודקים מה הסיבה, קשה להתייחס לנתונים כגורם, לכל היותר כסיבה להזהר.

נאמר זאת כך:

אני מייקר את הערך של זוגיות, של האפשרות להקים משפחה, מעבר לכל ערך אחר. ולכן אם האפשרות הסבירה של מישהו להקים משפחה תהיה בעוני - אז כך יהיה. כמובן אני גם חושב שיש משקל לערכים אחרים, ולכן אם לדוגמה להקים משפחה עכשיו זה 100% להיות עני ומסכן, ובעוד חצי שנה זה 100% להיות עשיר ומיליונר, אז כן, שווה לחכות. וכמובן שאני לא נעצר שם, ואם היתה לי סטטיסטיקה של נגיד 70%, גם הייתי אומר לחכות. כמה? תודה לה', לא האחריות שלי להחליט.

אתה פשוט נותן הרבה יותר משקל לערכים אחרים. ולכן גם שיקול של לסיים תואר כדי להתחיל לעבוד בראש שקט - יכול להיות שיקול לדחייה של חתונה בשנה. וכן על זה הדרך. אני מניח שגם לך יש נקודות גבול.

אז הויכוח שלנו הוא קודם כל ויכוח על המספרים - מה באמת הסיכויים בכל סיטואציה

ואחר כך ויכוח על הערכים - כמה סיכון ואיזה סיכון כדאי לקחת בשביל זוגיות

כמובן, זה התיאור הלוגי. התיאור האמיתי הוא שקודם באה שאלת הערכים, ואנחנו קוראים את המספרים בצורה שתסתדר לנו.

אז אני לא מוצא טעם לנהל את פרטי הויכוח.

לא "האם חשוב להתחתן כמה שיותר מוקדם" אלא עד כמה גדול הערך של להיות נשוי ביותר ויותר שנים שבטווח הגיל 18-30

זה לא שצריך כמה שיותר מוקדם. זה לא מיורץ נגד הזמן. פשוט אם מתחתנים בגיל 18, אתה תעביר את גיל 19 וכו' נשוי. אם תתחתן בגיל 25, העברת כמה שנים כרווק ואחר כך כנשוי. אם התחתנת מאוחר יותר, כמובן חווית רווקות שנים נוספות.

להשוואה - תחשוב על מצב של אבטלה. זה לא סבל שגורם לברוח ממנו, אבל זה לא מצב שאתה רוצה להיות בו. ולכן השאלה היא לא "האם למצוא עבודה כמה שיותר מהר" אלא "איך אפשר לנצל בצורה מקסימלית את שנות חיי כדי להפיק משכורת ואולי גם סיפוק בעבודה"

לגבי הפסקה המסיימת שלך - אני מבין שאתה פשוט מנסח מחדש את מה שאמרתי, מנקודת המבט שלך ועם ההדגשה שמדובר על סטטיסטיקה ולא על מצבים וודאיים

המילה 'ילד', כפשוטו, מתייחסת לבן אנוש עד גיל 12, מתבגר (ברוב התרבויות) הוא בין 12 -18 ובוגר הוא מעל גיל 18.

כשאתה כותב "ילדה בת 18" אתה משתמש בתכונות המאפיינות ילד (חוסר בגרות/ אימפולסיביות/חוסר אחריות ועוד) ומשליך אותן על בן האנוש הזה, המילה 'ילד' כבר לא משמשת לתאר פאזה, תקופה אובייקטיבית של האדם, סטטוס טכני חסר רגשות, אלא מטאפורה לתאר את האדם שכבר הגיע לבגרות לכאורה, בצורה פחות מחמיאה.

לי אישית זה לא מפריע, אבל אולי חצילוש צודקת ויש כאלו שכן הפריע להן

ולא לפעמים, בדר"כ.

וגם בשרשור הזה אני מתארת לעצמי שהרעיון היה להדגיש את חוסר הבשלות של בני 18

לא בשמיים היא... שואלים את השאלות הנכונות ומונעים את עוגמת הנפש, זה אפשרי בהחלט.

זה אומר שזה נכון?

בחורה באה לפה שואלת אם היא בשלה... 

אם היא באמת בשלה ובאמת אחראית, אז למה לא? למה שנהייה מחוייבים להסביר/להצדיק את הנורמה החברתית המקובלת ביחס לכך? יכול להיות מאוד שהיא חורגת מהנורמה החברתית וזה מעולה וזה מדהים.

אני בספק אם הבנתי בכלל מה רצית לומר.

אני לא חושב שבירורים אפקטיביים שונים בגיל 28 מאשר גיל 18.

בירורים אפקטיביים נעשים על ידי הבנה של מאפיינים ייחודיים של הבחור/ה.

אני לא מתחבר לחשדנות יתר.. תמיד חשוב לברר בצורה עניינית, לפעמים יש נורה אדומה על גיל, לפעמםי יש  נורה אדומה אחרת.

נראה לי שנדיר למצוא בחור שיוצא לשידוכים בסביבות גיל 18, אבל היא יכולה גם לקחת בחור שיוצא בגיל 21 (שזה אכן קורה) והיא יכולה לצאת עם בחור מיוחד שבכלל ההגעה להחלטה שלצאת היא מעידה עליו שהוא מיוחד (האם הייחודיות הזאת טובה או רעה, את זה אפשר לנסות לגלות בבירורים).

ביחס לבשלות - אני אשאל שאלות בצורה עניינית גם מישהי בת 18 וגם מישהי בת 28. חשוב להתייחס גם לנושא הזה בצורה עניינית בלבד.

לא יודע מה נתח השוק אבל בהחלט יש בעיני הרבה אנשים שמצליחים בגיל הזה להתחתן

בני אותו גיל שאומרים אותו דבר.

חוץ מזה, בדרך כלל לבנות זה קופץ בגילאים הרבה יותר צעירים, גם בגלל השפעה חינוכית/תרבותית (נוהגים לדבר איתם על זה הרבה הרבה לפני בנים) ומסתבר שגם בגלל סיבה יותר מהותית.

זה לא מפתיע אותי שבן שמחליט לצאת בגיל 18 ירגיש שזה יותר ייחודי. ממש לא.

הצלחת לעצבן אותי לשנייה חח

פרנסה? אחריות משפחתית?

(לא חשבתי לרגע שהיית אמורה לענות על זה בהודעה הנ"ל, פשוט זה נראה לי הצד השני של המטבע של הבשלות - לשאת בהשלכות)

וכן, נישואין בגיל צעיר הוא לא פתרון לרווקות מאוחרת ויש לה השלכות.

אבל חשוב לי להדגיש שמאוד חשוב לי לא להוציא את הרוח המפרשים למי שכן חפצה לעשות זאת. גם אם היא בסופו של דבר תבין שהיא לא בשלה עדיין לחתונה, חשוב שזה לא יקרה כי היא תגיד לעצמה "אני עדיין לא בגיל", חשוב שזה מתוך תהליך בירור בינה לבין עצמה. תהליך הבירור עצמו ממש ממש לא כדאי לדחות וזה אחלה גיל לחשוב על כך, וכן, חשיבה רצינית גם רואה בזה בתור דבר ממשי שקרב ובא.

1

מקריאה של התיאור שלך, נראה שאת בשלה לזוגיות. התרשמות אישית שלי, כדאי להתייעץ עם מי שמכיר/ה אותך אישית

2

מנקודת מבט של רווק מבוגר, זוגיות היא דבר יקר מכדי לתלות אותה בשיקולים חיצוניים. אם יש לך זוגיות בהישג יד, יכול להיות ששווה להתעלם מכל שיקול צדדי. כמובן, השיקולים הצדדיים יכולים לקרוס בחזרה פנימה, ולהרוס את הזוגיות. אבל אם אין סיכון כזה - זה לא שיקול

3

יש המון מחויבויות שבאות עם הזוגיות - הצורך לפרנס ילדים וכו'. ראוי מאד למצוא פתרונות ראויים ולא ליפול על שטויות. נכון גם לרווקים, רק שבדרך כלל יש להם יותר גמישות (יכולים לישון על הספה של ההורים ולחיות על פסטה, בלי לגרום נזק לילדים/זוגיות שאין להם)

4

לפעמים אדם רוצה, בגלל השיקולים של סעיף 3, לדחות את הקמת הבית בשנים מסוימות. מבוסס על ההנחה שכאשר הוא יתחיל לחפש הוא ימצא. כמובן יש כאן סיכון אבל גם להקדים לא מבטיח תוצאות יותר טובות. בסופו של דבר, אני לגמרי מבין מי שממתין, אבל - משלב מסוים זה מעצבן אותי בקטע האישי בגלל שאנשים מוותרים בקלות מדי על מה שלי אין, ובנוסף - תמיד יש מה להוסיף ומה לעשות. אז לפעמים אפשר להפסיק להתכונן ולהתחיל לעשות. מה גם שבסופו של דבר התארגנות תוך כדי תנועה היא לא תמיד גרועה יותר, לפעמים היא עדיפה

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.

האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.

אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים

הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)

גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.