בין כסה לעשור, משלבת בין רצף הפטרות הנחמה שקדמו בשבתות הקודמות ובין תוכן התקופה הנוכחי, עומדת לה הפטרת "שובה ישראל" ומרווה כטל. מוצאת היא חן, מרבה גילה, השונה במהותה מן השמחה, ובו בזמן לא נסתלקה ממנה ריחה החריף של היראה. ככול דברי הנביאים יש בה פיוטיות מסוימת, דימויים רבים; מוסר, תפילה ובהחבא - בקשה.
מה היא מעוררת בנו? היכן היא נוגעת בנו אחרי ראש השנה, ימים מספר לפני יום הכיפורים - בין כסה לעשור.
כאילו כתבת מה שבתוכי.. מפליא.
"קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה", ככה אני הרגשתי כשעמדתי שם, נשען על מעקה האבן של המצפה. הרוח משחקת לי בפאות, השמיים נראים כמו מדורה ענקית נאחזת בקרשים האחרונים שלה, כמו לפיד שנזרק לים. רעש של מכונית חולפת מפריע להרהורי. ואני עומד כאן, שופך את ליבי. כל הסערות וכל המשברים של השנה האחרונה, כולם מתנקזים אליי כאן לרגע הזה. הם קוראים אליי מתוך הצינה של הערב שמנסה לחדור לתוך הפליז שלי, צועקים אליי מתוך ציוציי הציפורים שמתכוננות לשנתן. ואני, מי אני? אני רק שליח, שליח שבורח משליחותו, שליח שמתחמק מעבודתו.
"אוריה!" , אני שומע אותה קוראת אליי. "אוריה לאן נעלמת לי? אני מחפשת אותך כבר שעות!".
אנחה כבידה בוקעת ממני. "אני כאן" אני קורא לה, ומוסיף בלחש "בינתיים".
הפניתי את עורפי אל הים הבוער וצעדתי אל המדריגות, יש לי מסע להמשיך בו.
"תקעו שופר בציון", אומר לנו הנביא. אל לכם לישון, לשקוע בתרדמתכם. שפרו מעשיכם, הוא קורא. לנו. לא רק לזה שיושב לידי אלא גם לי, כל אחד ואחד מאיתנו. למה? מה יש בשופר הזה? הקול שלו לא יפה יותר משל כלי נשיפה רגילים, לא צלול יותר משל מנגינות אחרות...
הוא פשוט יוצא מהלב ונכנס אל הלב. הוא קורא לנו לומר, שבתי. שבתי עד, שבתי אל. בתשובה שלמה, בתשובה מאהבה. הוא צועק אלינו, למה אתם רחוקים? לא שמעתם שהבית של המלך פתוח? הוא קורא לנו מרחוק, שימו לב מי חזר, מי הגיע שוב "למועד אשר דיבר אותו א-להים". הוא מריע עלינו, ונזכרתם- אבא זוכר אתכם, איך שכחתם אותו? הוא שובר בקרבנו את הרוח הישנה, ונוטע בנו רוח חדשה, רוח דעת ויראת הוי"ה. הוא מחייה אותנו מיומיים, אחרי ימי רשית השנה, ובים השלישי הוא היום, בה"א הידיעה, מקימנו ואנו חיים לפניו. הוא צווח בקול, "בני היכן אתם"? הוא מדבר אלינו, "שובו לביתי כי לא אוכל לשבת יחידי". הוא מזכיר לנו את ההבטחה- "ויקנא ה' לעמו". הוא אומר לנו את מה שידענו כבר מראש, שנים, "וידעתם כי בקרב ישראל אני... ולא יבשו עמי לעולם".
כ"כ כיף לראות ידע כזה... כמה איזכורים..
לקראת פורים לקחנו כמה אגדות עם קלאסיות וגיירנו אותם לגירסה ביינישית-קומית,
מוזמנים להנות
https://a7.org/?file=20260224123426.pdf
לא מושלם, ממש לא. אבל בהחלט חביב פלוס.
כמובן, @אני הנני כאינני עזר לא מעט אז מגיע לו שאפו.
רצח בני משפחת פוגל
ואת היי לי לפה ילדתי
בעת אשר ייאלם קולי מדמעה
וגופך הקטון הוא יישאר זעקתי
עת ירווה בדמך רגבי אדמה
ועיניך אשר לא האריכו לראות
הנה בם נשקף כאבי
ופעיותייך, הרכות הקטועות
הנה בם תבכי את בכיי.
וקולך שנדם שנגדע
לעולם יהא הוא קולי
ובכייך ילדתי שגווע
יהא לעולם אות אבלי
ועת עלית למרום ילדתי
ותעל עימך שוועתי
וכאשר מול אל עליון התייצבת
ואתייצב שם איתך גם אני
והנה ילדתי אלחש לך עכשיו
כי תיגשי נא אליו ללא פחד
ולמשמע קולך אזי שוב אכאב
ושנית יאחזני הרעד
ואמרי לפניו
הן הקרבתי הכל
ולכבודך אלוהיי
הקרבתי חיי
הנני אבי
על מזבחך נעקדתי
ועתה אלוהיי
עד מתי עד מתי.
*התפרסם לראשונה בפסיפס תחת הניק "טל אוריה" 
חרוזים מדוייקים שנבלעים בכאב שיש בשורות...
צימרר את נשמתי, מאז ועד היום
תלוי לי על דלת הבית ליד תמונות שלהם.
לא נשכח ולא נסלח.
עריכה: עכשיו אני רואה שגם המילים מעט שונו
אגב לא יודע אם אמרתי לך, אבל כל הזמן מרגיש לי
שהיה צריך להיכתב ואת ולא ועת
אֲנִי דַּחְפּוֹר
שֶׁגָּנְבוּ אוֹתוֹ שׁוֹדְדֵי לַיְלָה
עָשִׂיתִי הַכֹּל, בֶּאֱמֶת עָשִׂיתִי
וּבְכָל זֹאת
וּמֵאָז אֲנִי חוֹפֵר בְּאַדְמַת טְרָשִׁים
לֹא לִי
וּמְסַקֵּל מֵאֲבָנִים זָרוֹת
וְחוֹפֵר וּמְפַנֶּה
וּמְתֻדְלָק בְּסוֹלֶר
וְנוֹבֵר בִּפְסֹלֶת
וְלֹא שֶׁלִּי
אֶשָּׂא כַּף
לְפֻרְקָן מִן שְׁמַיָּא
אכזבה,
מעצמי, מאחרים
זה ליפול שוב חזרה, אל התהו, הרגלים
לאבד כך את המוח, להשתטות בלי להחלים
במקום לברוח עד אליך
שזה אותו דבר, רק שמשלים.
נפלאות הסח הדעת
היא הראשונה שמבקשים
המאמין אוחז בספר
מכורים לא חוקרים.
למעשה חולה שליטה
זה לא נעשה כרצוני
קורא קדושה אני מבקש
קורה שכמעט כל יום נופלים.
הלוואי יפול האסימון
תהליך פותח תהליך
לחיות בדרך, חכם, לא נכון
לפתור בנפש עוד תסביך
אין לי מילים, פשוט כתבת מה שאני מרגישה...
עזרת מאוד, חיזקת, המון תודות🙏
עַל סַפַּת הַיָּם
כָּל הַיָּם הַגָּדוֹל פָּרוּס לְפָנַי
לַהֲקוֹת דָּגִים וְאַלְמֻגֵּי פֶּרֶא
וּבְרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁבִּמְצוּלוֹת
(אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ דָּג אֶחָד
מוּזָר, עִם פָּנָס
שֶׁיָּאִיר לְפָנָיו אֶת הַתְּהוֹמוֹת)
עַד שֶׁהַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים מְטִילִים עָלַי חִתָּתָם
וַאֲנִי עוֹבֵר לַמִּטָּה
בכוונה זה ספת עם ס ולא שפת עם ש? כאילו בקטע של ספה?
קָלִיעַ טָס אֶת טִיסַת חַיָּיו
בּוֹקֵעַ מִגֹּלֶם תַּרְמִילוֹ
נִבְעָט, מְגֹרָשׁ
בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים
וְעָנָן
נִמְרַח עַל מַטָּרָה
מִקַּרְטוֹן
וְטוֹב לוֹ
שֶׁסְּתָם טָס
וּסְתָם בָּקַע וְנִבְעַט וְגֹרַשׁ
וּבִלְבַד שֶׁקַּרְטוֹן
וּבִלְבַד שֶׁסְּתָם
וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ יוֹרֶה
השיר הזה ,יותר מסוכן ממשחק ,המיליםוהאירוניה
מי שיבין לעומקיקפא.
מרד מטאפ יזי
אחד החברים התלונן שיוצאים לו עכבישים מהלחם. השיער שלו גלי והעיניים שחורות ועגולות, הוא מסרק באצבעות קשות את שיערו לאחור ומסתכל במראה. החדר חשוך הקירות אפורים
יש אגם אחד לא רחוק
באמת בלחם יש עכבישים! קרא נדהם. הם קטנים והם יוצאים מהחורים והם מטפסים ויורדים ועולים.
עמוק בתוך הבצעים יש קורים דקים ומבריקים
באצבעות הקשות הסורקות את השיער הציפורניים מתמלאות אדמה ולכלוך
לשיר ליופי וחיים -הוא רוצה אבל עיניו שחורות מאוד
אם אי אפשר לשיר ליופי וחיים נשיר לעכבישים!
הם זללו את כל הלחם ונותרה רק פקעת קורים
לכרוע אל ארבעות ולזמר להם
יש אגם אחד לא רחוק
נשיר לעכבישים
[הרבה פעמים כשאני מגיבה כך מהבטן
איני יודעת מה מצבו של הכותב
המילים משלהבות ומעוררות חלחלה
בדרך שהיא כל כך מושכת ופרועה
ולצעוק עוד אולי חסר טקט
כשחושבים על כמה זה כואב]
--
והחתימה מהיכן?
https://eretzhemdah.org/newsletterArticle.asp?lang=en&pageid=53&cat=2&newsletter=051&article=141
איך יד עת שכואב ? זה שיר על עכבישים ,
פרוע בקטע טוב לגמרי
אהבתי את הרפרנס לרב קוק.
כתבתי בעבר הרחוק שיר על שיחות עם חיפושית אז יהיה מעניין לזמר לעכביש....
אל תילך לעכביש
אל תילך אליו, תביא לי כסף לצדקה
זה יציל אותך ממוות. אין לך כסף? אז אל תבזבז לי את הזמן
אני הלכתי לעכביש, ואני אומר לך אל תילך
אבל תילך לי מהעיניים עכשיו, אני עסוק
העכביש אומר דברים רעים מאוד ילד
אל תילך אליו
אני רעב מאוד ילד
בגלל העכביש הלך הכסף, הלך
עכשיו אני רעב ושוכב על האבן הכואבת
ומתחנן לאנשים לכסף
אל תילך
פתאום הוא פצח בשיר רעוע, בגרונו המודלק:
מה קורה בחושך
יש לשרוק!
אנשים רכונים למילוי תאוות
כמה חיוכים שנשטף מהם חושך
מול מראה, רענון הבעות
יצר האדם טוב מנעוריו, טוב
אבל יש עכביש! יש עכביש!
כמה תחנונים מתחנן גבר להוט
לאישה רכה עם עיניים אטומות
היא של העכביש כבר, לא שלך!
שכב עלוב בספה ושתוק! תחלום אחרות
יצר האדם טוב מנעוריו, טוב!
אבל יש עכביש! יש עכביש!
אז אני אומר לך (כאב לו וחדל לשיר)
אל תילך לעכביש
אני הלכתי והכל נגמר לי
תביא לי כסף לצדקה
תהיה נחמד אל האישה ואל תתחנן כשהיא של העכביש
העכביש שר שירים רעים מאוד ילד
אז אל תחשוב על עכביש
תתעלם ממנו כמו שמתעלמים ממשהו נורא
תתעלם ממנו כמו שמתעלמים ממני
עכשיו לך, או יש לך מה לאכול?
אתה ילד טוב, אל תילך לעכביש
בחושך צריך לשתוק
לכופף את כל הראש
הוּא מֵת כְּמוֹ כֶּלֶב
מְקַשְׁקֵשׁ בִּזְנַב חַיָּיו לִקְרַאת שְׁתִילֵי הַזֵּיתִים הַסּוֹבְבִים
אֶת מִטָּתוֹ
מִתְרַפֵּק, מִתְמַסֵּר
עֵינַיִם נוֹשֵׂא
לִבְעָלָיו
הוּא מֵת כְּכֶלֶב
מֵת, וְכֻלּוֹ לֵב
______________
בעיקר-שהטוב והרע היתערבבולגמרי , אפילושלקחת רת זה לכך שהמוותש לוהיה יפה ולא רע ,מאוד מורגשת הציניות שהוא בסופו שלדבר מת כמו כלב.
והשראה לשימושאלטרנטיבי בפסוקים.
באמתכלב הוא גם חיה רעה,בתפיסה וגם כמו לב .
לזכר מתי כספי, הפעלתי לילדיי את השיר הפופולרי "כלבלב הו בידיבמבם", ומשם הידרדרנו לשירים רבים שנכתבו על הכלבים (פה קבור הכלב, שלמטבח בא כלב, וכו וכו).
ולא בכדי - כבר כתב ה"בן יהוידע" (ביצה כה: ), שישראל עזים שבאומות, נדרשים ללמוד מהכלב שהוא עז שבחיות.
