(עמוס ט, יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם:
במפרשים
רש"י, רד"ק, מצו"ד – סוכת דוד, פירוש מלכות דוד, יקימה ה' (אחר שנפלה והושפלה בימי הגולה) ביום הגאולה (אחר שתבטל מלכות אפרים[1]).
אלשיך – סוכת דוד היא השכינה, שסוככת ומרחפת על בניה. מזמן עמוס היתה מטה לנפול ובחורבן שני המקדשות נפלה לגמרי עד בא הקץ, הוא התחלת הגאולה, שתתחיל לקום מעט מעט, בתחילה בבחינת סוכה עד שתבנה גם להיות כבניין ממש, בתקומת ישראל (השבת ב' כתריהם שניטלו מהם בסיני) והמקדש.
בצורת תמציתית ובכיסוי הדברים מופיעים בדברי המלבי"ם שם, ז"ל:
ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת. תחלה היה בית דוד בנוי ומשוכלל כבית קבוע, משתלשלת בבני דוד מדור דור, ואח"כ לא היה בית קבוע רק סוכת עראי וזה היה בבית שני שנבטלה מלכות בית דוד, ומלכו החשמונאים והורדוס. ובכ"ז היו עדיין נשיאים מזרע בית דוד שזה דומה כסוכה עראי, ואח"כ נפלה גם סוכת דוד, כי בגלות החל הזה בטלו גם הנשיאים ואין זכר ונשיאות לזרע בית דוד.
ואז יקים ה' סוכת דוד, היינו שיעמוד איש מזרע בית דוד וינהיג את העם כהנהגת הנשיאים, וכבר התבאר (יחזקאל סי' ל"ד כ"ג כ"ד) שתזרח שמש לבית דוד בג' מדרגות, כמש"ש הוא ירעה אותם והוא יהיה להם לרועה ואני ה' אהיה להם לאלהים ועבדי דויד נשיא בתוכם, שתחלה האיש מבית דוד ירעה אותם, ר"ל שינהיג אותם ויכוף אותם לעשות משפט וצדקה, שבזה תקים סוכת דוד שהיא הנשיאות מזרעו.
אבל עדיין תהיה הסוכה מהורסת, אבל אח"כ יקבלו ישראל מלכות שמים ויקבלו הנהגתו ברצון, ואז הוא יהיה להם לרועה ברצונם, ועז"א וגדרתי את פרציהן ע"י שיוגדרו פרצות הדור עי"ז הריסותיו אקים, ותהיה הסוכה שלמה לא מהורסת, כי יקבלו אותו לרועה ברצון, ואח"כ תתגלה מלכות שמים כמ"ש ואני ה' אהיה להם לאלהים ואז ועבדי דויד נשיא בתוכם, שהוא יהיה מלך המשיח, ואז לא תהיה סוכת ארעי רק בנין קבוע, ועז"א ובניתיה כימי עולם שתהיה מלכות קבועה כמקודם:
מן המדרש
המדרש[2], בהתיחסו לפסוק זה מביא את הדברים כך:
מי מחכה לסוכת דוד הנופלת שיקימנה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דוד, שיהיו כל העולם אגודה אחת שנאמר (צפניה ג) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.
לשון המדרש מזכירה את נוסח תפלות ימים נוראים:
ובכן תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים, וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. כמה שידענו ה' אלהינו שהשלטון לפניך, עז בידך וגבורה בימינך, ושמך נורא על כל מה שבראת.
ואחר קטע זה, נמשך החלק הבא בתהליך:
ובכן תן כבוד לעמך, תהלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך, ופתחון פה למיחלים לך. שמחה לארצך, וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו.
וסוף התהליך:
ותמלוך אתה ה' אלהינו מהרה על כל מעשיך. בהר ציון משכן כבודך ובירושלם עיר מקדשך. ככתוב בדברי קדשך. ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.
מהות הקמת סוכת דוד, לדברי המדרש, היא לעשות את כל האומות אגודה אחת לקרוא בשם ה' ולעובדו (באחדות). בעצם – שתהיה מלכות ה' על הכל. ניתן לראות את הדברים בהפטרת יו"ט א' דסוכות, שמדבר גם הוא על "הקץ" (לאחר מלחמת גוג ומגוג), שם כתוב כך:
וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם: וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְקֹוָק אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: (זכריה יד, טז-יט)
אחדות עולמית בקבלת ממשלת ה' מכח יראת המלך וכוחו.
מן בגמרא (וכן במדרש)
אומרת הגמרא במגילה יז ע"ב:
ומה ראו לומר גאולה בשביעית? - אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, לפיכך קבעוה בשביעית, והאמר מר: בששית - קולות, בשביעית - מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. - מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא.
מקור הדברים הוא מן הגמרא בסנהדרין (צז ע"א):
תנו רבנן: שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה (עמוס ד') והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול, ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה[3]. ברביעית - שובע ואינו שובע, בחמישית - שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית - קולות, בשביעית - מלחמות. במוצאי שביעית - בן דוד בא.
הסימן הראשון שנותנת הגמרא לשבע השנים שבהם יבוא משיח בן דוד הוא בעניין הגשמים, וידוע מהמשנה בתחילת מסכת ראש השנה (פ"א מ"ב): "ובחג נידונין על המים".
בתחילת דברי הגמרא שם כת' כך:
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי? - אמר ליה: מאן בר נפלי? - אמר ליה: משיח. - משיח בר נפלי קרית ליה? - אמר ליה: אין, דכתיב (עמוס ט') ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת.
וכת' ע"ז מהרש"א שם בזה"ל:
בר נפלי כו'. הא ודאי דקרי ליה בלשון נפילה ע"ש נפילת ישראל בגלות כדכתיב נפלה בתולת ישראל גו' וקאמר עד אימת יהיה אותה נפילה שיהיה להם תקומה וא"ל מאן בר נפלי ואמאי קרית ליה למשיח בר נפלי דהוה ליה לקרותו נפלי על שם נפילת ישראל וקאמר על שם מלכות בית דוד שנפלה בגלות קרי ליה בר נפלי כדכתיב אקים את סוכת דוד הנופלת ועד אימת יהיה אותה נפילה עד שתשיב המלוכה לבן דוד.
ובערוך לנר שם האריך בזה, והעלה יסוד פשוט לבאר כל העניין[4], ונביא לשונו לעניין היסוד בתמצות:
פסוק זה יש לבאר דהנה הטבע נותן שכל דבר טוב כשיעלה ויוסיף על שלימותו לא יהיה כן בעת שלימותו אלא בתחילה ירד למטה ממעלתו ויפסד ואח"כ יעלה למעלה כמו בחטה הנזרעת שהיא מתחילה אוכל ואם ירצו שתוליד עוד כמותה בתחילה תזרע ותפסד וכן ענין האדם בעולם הזה כשיעלה במעלתו לבא לידי חיי עולם הבא שאחר תחיית המתים בתחילה יפסד ויכלה בארץ ואח"כ יחיה ויוסיף במעלתו. ובזה יש ליתן טעם למה בתחילה היה נבנה בית המקדש ונחרב דודאי עיקר מעלת בית המקדש הוא מקדש שלעתיד מקדש ה' כוננו ידיך והוא אחד מז' דברים שנבראו קודם בריאת העולם אבל למען יראה במעלה זו בארץ בתחילה הוצרך להבנות ולהפסד ואח"כ יוסיף במעלה הרבה על מה שהיה כשיצא לע"ל וזה הפי' ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת פירוש ע"י שהיתה נופלת בתחילה אקים אותה אבל לא יהיה לה קימה בלבד באותה מדריגה כמה שהיתה אלא ובניתיה כימי עולם כמו שהיה נבנה לפני בימי עולם שהוא קודם בריאת העולם.
וזה יסוד לשון שמצאנו בהרבה מקומות של "הצמחה" של תשועת ישראל וקרן דוד, כנ"ל בתפילות ימי"ן ובסדר התפילה הקבוע (ועוד דוג' מזכריה ג, ח – "את עבדי צמח" וכת' המפרשים דקאי על המשיח). הרצון העליון הוא להופיע את הקדושה בטבע ולכן הדברים צריכים לבוא כסדר הטבע – קמעא קמעא בהצמחה. ואולי זה יסוד העניין מה שאנו עושים הסוכה דווקא מן חומרים הבאים בדרך של צמיחה – גידולו מן הארץ[5], וסדר הקמת הסוכה צריך להיות המחיצות קודם הסכך, שכן כך דרך גידול הצומח בעולם.
[1] לדברי רד"ק. ולדברי רש"י (בפס' ח) קאי על בית יהוא. (וראב"ע שם כת' ג"כ דקאי על מלכות ישראל שתושמד בגלות השומרון והשבטים ע"י ממלכת אשור. האלשיך שם כת' דלא קאי על בני ישראל אלא על פלשתים או ארם [וכן פי' המלבי"ם]. במצו"ד על פס' ח' כת' כרד"ק וכאן כת' שקאי על יום בו יושלם כילוי הפושעים).
[2] בראשית רבה, וישב פ' פח.
[3] קיום פשט דברי המשנה באבות (ג, יז) "אם אין קמח אין תורה".
[4] ומסיים שם: ובזה יש ליתן טעם למה בעקבות משיחא יהיה שפלות הדור כ"כ גדול ויתמעטו הצדיקים ות"ח ותורה מונחת בקרן זוית שקודם שתבא המעלה העליונה יהיה הפסד מהשלמות שהיתה וכמו שאמרנו שהמקדש רק נחרב בערך לפי חק הטבע להקימו לבנין עולם כן גם משרתי ה' והנושאים עול התורה והמצות יתמעטו כדי שיקומו לגורלם ונהנים מזיו השכינה ועטרות אור הקדוש ברוך הוא בראשם וזהו שרמז בשאלתו אימתי אתי בר נפלי פירוש מתי יבא משיח שיצא בשלימותו ע"י הנפילה המוקדמת אימתי יבא כמה תהיה נפילת התורה כשיבא ולזה השיב כשימעטו ת"ח וצרות רבות וכו' כשיהיה כן אז מקויימת הנפילה אשר עליה נאמר אקים את סכת דוד הנופלת ובניתיה כימי עולם:
[5] ואולי לכן גם קרוי בגמרא "פסולת" גורן ויקב, לרמוז על דרך "גלגולו" של משיח בן דוד, בדרך כביכול "מלוכלכת", יהודה בא על תמר, ישי חשב שבא על שפחתו ובא בעצם על אשתו, דוד בא על בת-שבע וכו'.
