לתחזק אותו, לשדרג אותו..

צריך השקעה מסוימת 

אבל לא בהכרח הסכום שציינת

וכמובן שזה יעזור אם אתה בעצמך יודע לתכנת.

אגב, זה גם אחד החלומות שלי לבנות אתר כזה 

אני שולח לך את ברכתי לא שהיא שווה משהו, אבל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.

ולכן ישנה בעייתיות מסויימת שהוא יציג את עצמו. אדם חיצוני הוא אובייקטיבי יותר.

אם יהיה שיח תקופה מסוימת, ובהנחה ויש שדכן מאחורה שמציע ומחבר בין אנשים נורמלים שאמורים יחסית להתאים - זה נראה לי יכול לעבוד.

אני לא אוהב ולא טוב בזה, מה יהיה איתי?

ןאני לא מבין על איזה שיח אתה מדבר

אז אני לא יודע מה אתה עושה בדייט של פנים מול פנים...

שהוא לא "אני" או "היא" אלא לנסות למצוא משהו שמעניין את שנינו לדבר עליו.

תחשוב על זה, שאתה מכיר חבר אתה לא ישר שואל אותו מה עמדתו בכל מיני נושאים ובאיזה תחנות הוא עבר בחיים. אני מדבר איתו על הא ועל דא ואז כבר גולשים לדיבורים יותר אישיים. זה מה שקורה לנו עם חברים באופן טבעי ולא שמים לב לכך. לדעתי, כדאי לקחת את זה גם לדייטים. לפחות בגדול..

מאוד מביך את עצמי לפרגן לעצמי מול הבחורה. אז הכי מתבקש שאני אתן לחבר לעשות את זה, לא?

ושוב, אתה לא נדרש להציג את עצמך בהכירות בצ'אט, את המידע עליך אפשר להשיג באופן בסיסי ע"י בירור של השדכן והתאמתו.

יכולה לעזור מעבר לבירורים. על פי ניסיון אישי.

אני ניסיתי לשחק אותה חכם, אבל אין לי נסיון ולא ידע הסטורי, אז אני לא חכם ולא בעל נסיון. 

הצחקת אותי בשעה כזאת אז קבל ח"ח

יש החלטות אישיות של אנשים ביחס לדייטים, זהו לא מכלול אלא אוסף של פרטים כל אחד לוקח על עצמו אחריות אישית על מעשיו

שאתה מול בחורה אתה מול אישיות מסויימת אתה לא מול מערכת

אתה מדבר על שדכנים ?

אשמח להסבר אם זה המקום לכך

@כלי פשוט

וב"צ'אט" מצליחים להשתחרר יותר מהר. יש יותר חופשיות (אני פוחד להגיד חוסר מחויבות, אבל אפשר לפתור את זה).

אני יותר יודע לזהות מה מרגיש האדם שמולי וכך להגיב בהתאם, לעומץ זאת בצ'אט הדברים הרבה יותר מרחפים. גם זה מאוד מייגע, מה שאפשר להעביר בחצי דקה בטלפון אפשר להעביר ב5 דקות של התכתבות בוואטסאפ.

לא מרגיש לי שזה מה שתוקע אנשים להתחתן

כקונספט נוסף.

תוכל לתת פה קישור?

https://habeer.co.il/

א) הפורום מאוד מצומצם. אין פה באמת הרבה אנשים. 

ב1) הפורום לא מיועד לכך (במהותו).

ב2) הפורום לא בנוי בצורה נכונה (טכנית) כדי לעשות את זה.

יש חסרונות, נכון, כמו בכל דבר, אבל ישנם גם יתרונות שאין בדברים אחרים. אני לא בא לבטל את "השיטה הוותיקה" של פנים מול פנים, אני גם לא אומר - תפגשו בחופה אחרי שתחליטו בצ'אט, אני מעלה אפשרות שיכולה להועיל, לא להחליף את המציאות הקיימת ולהיות אידאלית יותר. זו לא חלופה. 

תפגשו קודם בצ'אט - אחר כך (ואפשר לדון על תקופת הזמן, על סדר המחוייבות של השיחות מבחינתת תדירות וכו', צריך לפתח את זה, לשאול מומחים וכו'), אם אתם רואים שמתאים והולך, תפגשו פנים אל פנים. מי שלא רוצה - שימשיך איך שהוא עד עכשיו.

ובגלל זה אנשים מתפדחים לגשת פה למישהו פי 8 מאשר באתר הכרויות שכל מי שנכנס לשם רוצה להכיר. זה נראה לי ההבדל העיקרי. ךהרבה אנשים קשה לעשו  הסוויצ' הזה, וגם למי דעושה את זה, זה לא קל כמו באתר הכירויות.

אף אחד לא נכנז לערוץ כדי למצוא זיווג, זה לא עובד ככה.

אם אנשים נמצאים פה וקלטו משהו אז אולי כן אבל מראש לבוא לזה ככה זה יביא לך פחות הצעות.

יש יתרונות להכרות עמוקה עם הפנימיות לפני מפגש עם החיצוניות ( ולא רק הפיזית) 

לא סתם יש עשרות זוגות ידועים ועוד כאלה לא ידועים שהכירו בפורומים. 

הרבה פעמים כשזוג נפגש למטרת חתונה אחרי שהכירו בפורומים, 
הפגישה הראשונה מרגישה להם מבחינה איכותית כאילו הם בקשר זמן רב. 

צריך רק לזכור

שברשתות החברתיות ובפרט בפורום, נחשפים לנדבך אחד באישיות של האדם שבו הוא בוחר להאיר. 

נתקלתי כבר המון פעמים באנשים שזרחו והביאו את כל עולמם בפורום 
אבל במפגש אחד על אחד נתקלו בקושי גדול משלל סיבות 

כשמבינים את האיזון שנדרש

זה נפלא 

לא חולק, לא מתעלם. זו אפשרות שיכולה לסייע, ולפי דעתי אם יהיה מקום ש"יפרמל" אותה - זה יכול להיות יעיל, כקונספט נוסף. לא מתנגד לפורום, מציע רעיון לקדם את פתרון בעיית הרווקות המאוחרת, הקיף גדול יותר.

אם נקח את כל מה שכתבת ונבנה הנחיה תודעתית "צמודה" על פי זה - נוכל להגביר יעילות ולהפחית פאשלות ופדיחות.

(כותב) רשמתי... (לא באמת, אבל אני שומר לעצמי את השרשור..)

מחוללות זה אומר רוקדות? הבנים היו "נכנסים לעזרת נשים" של הריקודים ומסתכלים על הבנות? (כמו שבנות מסוימות עושות בישיבות)

בגלל 1 אז זה אסור גם בעבר, מאמין שעשו את זה בצורה צנועה

בסך הכל זה לקפוץ במקום ולהחזיק ידיים במעגל- ממש לא תנועות פרובוקטיביות, ועדיין זה אסור לרקוד ככה מול בנים. איך משהו נחשב יותר צנוע ממה שיש עכשיו ועדיין נחשב ריקוד?

או שאתה מתכוון למה שעשו במסיבת סיום כיתה ו' מסוימת שלא רצו להתחיל להוציא ולהכניס את האבות- צעד קדימה, צעד אחורה, ימינה ושמאלה בקצב איטי מאוד.

(מי בכלל מעוניין לבזבז על משהו כזה את הזמן זאת שאלה אחרת...)

קופצים וזזים תוך כדי  (לא?)

הן היו עושות מתפזרות ועושות את זה לבד ואולי לכן זה היה פחות אישיו

ברור לי שהלכתית שזה אסור.

השאלה איך זה היה מותר לחולל ככה בכרמים, ואם זה היה ריקוד עוד יותר צנוע מזה- איך זה בכלל נחשב ריקוד?

לא הייתה אז דרך לקרר משקאות.

בימים עברו כולם נאלצו לשתות דברים רק בטמפרטורת החדר.

אוי, הטרגדיה.

שהפניה שם היא לא לגברים שנוכחים אלא לקב"ה.

אולי נתחיל גם בחתונות שלנו לעשות את זה, רחבת שתייה משותפת. ונתלה לו"ז של יציאה לשתיה, המבוגרים קודם..

לא מדובר על רבא שהתפלא איך הם לא חוטאים והתשובה היא כי יש פריצות ברמה כזו שהליכה ביחד כבר לא משפיעה על הרגש?

לכאורה קצת סתירה. השאלה מה נעדיף, את המדרש או את הגמרא. ועוד שיש את המקור בסוכה שגם לעתיד לבוא, כשלא יהיה יצר הרע, נשמור על הבדלה ("חמורה") בין גברים לנשים.

אביי, לא רבא

ולא בגלל "פריצות ברמה כזאת", חלילה, אלא שלא חטאו, ואביי שיער בעצמו שכן היה חוטא, ונאמר לו "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"

יש פרשנות אפשרית שכל הגדול מחברו וכו' בגלל שהוא זהיר יותר, אבל לא בהכרח

ויש גמרא נוספת, 

"ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה, ולא הוו חטאן".

שומע.

ולכן זו טענה. (מחילה, אין לי כח להאריך עתה בדיון הזה, כדאי לפצל את זה לשרשור אחר).

וכמובן, הכותרות של מרן.

הן מפוזרות בשדה ומחוללות ואז פוניפ אליהן הבחורים.

דרשנים רבים מדייקים במימרא זו שבגמרא דיוקים שמעמיקים ומסבירים אותה על נכון. יש שהוציאו לגמרי מהפשט, ויש שאמרו שהיא משל.

יסוד הכל - אין חדש תחת השמש. אדם מתגרה מאותם דברים שהוא התגרה בעבר. תעשו לי טובה. יש אולי חילוק בין אנשים ונפשות שמתגרות יותר או פחות. לא יותר מזה. (יש חילוק אישית, אין חילוק "דורי").

אם בזה התכוונת לחריף (ולא חריף שכלית).

ותסמוך על האנשים שהם לוקחים אותן בערבון מוגבל.

נתחיל מהחיצוני לפנימי.

1) המראה הרבה פעמים יכול להטעות, משתי בחינות - יופי וסגנון. לפעמים, אם יש הכירות עמוקה היופי כבר לא מפריע. לפעמים, אחרי היכרות ארוכה אתה יכול לדעת שהאדם שמולך אולי לא הולך בסגנון שאתה היית רוצה, אבל הוא מסוגל להשתנות, זה במהותו (השינוי וההתקדמות ולא הסגנון).

2) לפעמים קשה להפתח בשיחה של פנים מול פנים בעולם הממשי. ה-כביכול אנונימיות שיש כאן מאפשרת להוציא יותר, יותר בקלות (ובמהירות).

3) בשיחה של פנים מול פנים יש בחינת "נגעת נסעת", משפט שיצא לא יכול לחזור. יש צד שזה מעיד על הפנימיות שלך, איך האינסטינקטים שלך עובדים, כביכול תגובות אסוציאטיביות באמת מראות איך ומה אתה חושב. אולי. בכתב אתה יכול לחשוב על משפט הבא שלך, להביא את עצמך יותר מדויק.

חסרונות:

1) ניתן לשקר.

2) אתה לא רואה ופוגש את האדם בהתנהלות החיה שלו. זה משמעותי מכמה בחינות.

דע מלפני מי אתה עומד.

וכן, יש דרכים להפוך את הכלי את זה ליותר אפקטיבי..

תתחיל לחלק..

בתקווה שזה לפחות יפתור את בעיית הרווקות שלך ושלה

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)