רוצה לתת את הצד השני.
כן, בסוף אפשר להסתדר.
אבל אני באה בגישה שאי אפשר הכל, ובסוף לבחירות שלנו יש מחיר.
אני למדתי תואר מאוד אינטנסיבי. חמש שנים בסך הכל. בכולם הייתי נשואה, שני הילדים נולדו במהלך התואר. הראשון כבר בשנה הראשונה. תוך כדי הייתה קורונה וכו'.
וכן, יש לבחירה שלי ללמוד את התואר הזה מחיר.
ולפעמים אנחנו יודעים מה המחיר, ומתכוננים אליו. ולפעמים אנחנו מבינים את זה רק אחר כך.
ואני לא כותבת את זה כדי לייאש.
אלא כי אני חושבת שעצימת עיניים מהמחירים של להיות אמא שלומדת תואר קשה, היא יותר גרועה.
צריך להסתכל למציאות בעיניים
להבין מה אני רוצה
מה החלום שלי
ומה אני מוכנה להקריב עבורו.
אבל להיות מוכנה להקרבות וויתורים, לנסות לעשות סדרי עדיפויות. ואם מרגישים שהולכים לאיבוד באינטנסיביות, לעצור רגע ולחשוב שוב על כל הדברים שאני רוצה.
למשל אצלי, היה לי מאוד חשוב שהילדים ירגישו את אמא. שאני אהיה פנויה לבית. לקח לי זמן להבין את זה. אבל בסוף מתוך החלטה מודעת, החלטתי להשקיע קצת פחות בלימודים, לקבל ציונים יותר נמוכים, אבל מתוך ידיעה שזו הבחירה שלי כאמא.
אבל המחיר של זה הוא שאני כרגע עוד לא מוצאת עבודה בתחום שלי. האם זה מחיר שאני מוכנה לספוג?
כן.
כי בחרתי בזה. אבל אם לא הייתי בוחרת בזה והייתי חיה בתוך תמונה אידיאלית שאני יכולה להיות גם סטודנטית מצטיינת וגם אמא נוכחת, היה לי מאוד קשה להשלים עם זה עכשיו.
יש גם מחירים שהמשפחה תספוג. למשל אם אמא לא יכולה להיות רוב הימים בבית אחרי צהריים. והיו לי גם תקופות כאלו. והלוז של הילדים שלי היה פחות מאורגן. ושלשה ימים בשבוע הם היו עם סבא וסבתא. וזה גם מחיר מסויים.
ובגלל האינטנסיביות לא יכולתי לעבוד, אז הכל על בעלי. והוא עזב את הישיבה בשביל זה כי זה היה יותר מידי לעשות הכל ביחד. אז זה מחיר נוסף.
מה שאני באה להגיד, זה שמוכרים לנו בכל מקום על זה שאנחנו יכולות להיות הכל. אמא מעולה, סטודנטית אלופה, מפרנסת למופת, בת זוג מצויינת. אבל במציאות מאוד קשה לעשות הכל ב100%. והניסיון לתפוס את הכל ביחד, בעיניי הוא רדיפה אחרי חלום שכמעט לא אפשרי. והרדיפה הזו מביאה לידי תסכולים ויכולה גם להתנפץ לנו בפרצוף.
ולכן חשוב בעיניי להיות מודעים לקשיים.
לדבר עם בן הזוג על הדברים. מה הצורך, איך עושים את זה ביחד, איך אנחנו לא הולכים לאיבוד.
לחשוב האם קצב הילודה שרצינו (או שמקובל בחברה שלנו) אכן מתאים לנו ולבחירות התעסוקתיות שלנו.
האם כדאי לפרוס את הלימודים.
האם ואיך אנחנו מסתדרים מבחינה כלכלית.
ולהבין שזו דרך. דרך שאנחנו יכולים לצאת ממנה חזקים, אבל צריך לצעוד בה צעד צעד. בלי להתייאש. ואם צריך, בודקים שוב פעם את מה שבחרנו. ומה שמתאים לנו.
בסוף, עכשיו אני חיה את החלום שלי. אפילו שאני עשיין מחפשת עבודה בתחום שלי. אבל אני יכולה לעשות את זה רק כי בשלב מסויים עברתי לבחירות מודעות שמאפשרות לי לנשום ולא רק להיגרר אחרי דמות הסופרוומן שמתוארת לנו.
המון בהצלחה!