מפחדת ממששמחת הנשמה
אשמח לעצותכן הטובות..
בה הריון ראשון חודש 5..
אני לומדת תואר שנחשב יחסית מאוד אינטנסיבי, גם נשארו לי עוד הרבה שנים.. (לא מפרטת יותר מידי כדי לא להיחשף)
לומדת 5 ימים בשבוע בקמפוס שנמצא שעה נסיעה בתחבצ מהבית שלנו (ואין לנו עדיין אוטו.. גם לא בטוח בתכנון לקנות מיד אחרי הלידה.. תלוי במה שאכתוב עוד רגע..) וזה באותה עיר ;)
הימים מלאים מהבוקר עד הצהריים המאוחרות ורוב הפעמים גם הערב אם כוללים את המטלות..
אני אוהבת את הלימודים, בחרתי בהם במודע לרצון להקים משפחה גדולה ומוקדם, וככה גם בעלי וההורים שלי תומכים ומחזקים.
ובכל זאת כרגע כשהדברים הולכים ונהיים מציאותיים יותר ויותר אני מתחילה לקבל חששות..
חוששת מהנסיעות, מאיפה נשים את התינוק המתוק חודש אחרי הלידה.. אם הוא יהיה איתי? אם נשים אצל מטפלת? ומאיפה הכסף? נסיעות בתחבצ עם עגלה של תינוק קטנציק האם זה אפשרי או שחייבים אוטו? אם אצליח להתרכז בלימודים כשהוא איתי? ועוד הרבה שאלות שמטרידות אותי..
אני אדגיש, נקודת היסוד שלי היא - שאני רוצה! רוצה! להיות עם התינוק כמה שיותר, בעיניי זה מעל הכל מעל הלימודים מעל הכסף.. יחד עם זאת אני מאמינה שזה אפשרי אני פשוט רוצה לעשות את מיטב העבודה הנפשית והטכנית כדי להתכונן לזה כמה שיותר טוב..

אז אשמח לעצות ממי שעברה משהו דומה, מה עשיתן? איך הימים המשוגעים שלכן היו נראים? תודה ממשש

מוסיפה..שמחת הנשמה
השאלה שלי היא כרגע על החודשיים האחרונים של סמסטר ב שזה נגיד חודש עד שלושה חודשים אחרי הלידה.. אחכ תקופת מבחנים שזה בנחת יותר ושנה הבאה זה כבר רחוק..
עונה על מה שיכולהאנונימיות
הכל תלוי בך ובאופי שלך
נסיעות בתחבצ עם עגלה זה לגמרי אפשרי. במיוחד שכבר יהיה קיץ.
אני נסעתי ב2-3 אוטובוסים ביניהם 1 בין-עירוני עם תינוקת בת חודש וחצי ללימודים.
לגבי להתרכז עם תינוק, שוב תלוי בך- לי קל יותר להתרכז כשהתינוקת הפיצית לידי ולא רחוק אצל מטפלת
אבל..שמחת הנשמה

לא יודעת אני מסתכלת על הנסיעות כמו שהן עכשיו ואני  רואה ככ הרבה ברקסים באוטובוסים ושעות של לחץץ, האוטובוסים מפוצצים.. איך אפשר להיות ככה עם עגלה? ברוגע? בביטחון שטוב לו שם בין כל הרעידות האלה?

אפשר במנשאמחי
האם יש שיעורים או ימים שאין בהם חובת נוכחות?anonimit48
האמת שלצערי לא.. עוד חלק מהאינטנסיביותשמחת הנשמה


אני נסעתי עם תינוקת בתחבורה ציבוריתמתואמת
למדתי תואר הרבה פחות אינטנסיבי, ובאותה תקופה היו לי רק שלושה ימי לימודים.
היה מעון במכללה, ושם התינוקת הייתה בשעות הלימודים (והייתי יוצאת להיניק אותה). בשעות שלא היה מעון - סטודנטית מהמכללה שמרה עליה.
אז שוב, לא למדתי תואר קשה כמו שלך, אבל אני חושבת שאפשר להסתדר איכשהו... (העניין המסובך יותר, נראה לי, זה העניין הכלכלי... בעלך עובד?)
אם אפשרי אוטו זה משדרג ומרכך את החיים מאד מאד!מבכירה
ממליצה לא לוותר אם יש אפשרות
מצד שני בנסיעה באוטו אין אפשרות להרגיע את התינוקמתואמת
אם הוא בוכה... (נגיד, לשים מוצץ)
^^^ לי יותר נוח בתחב"צ עם תינוקותיעל מהדרום
לק"י

בטח עם תינוקות שלא אוהבים כסא בטיחות ובוכים שם.
(לא מדברת על נסיעות שבתחב"צ לוקחות פי 2 זמן או שצריך להחליף אוטובוסים).
זהו אצלי המקרה הוא 2 אוטובוסים ופי 2 או 3 זמן..שמחת הנשמה

את חושבת שככה עדיף אוטו?

נשמע לי שכןיעל מהדרום
בהחלטאביול
את חושבת שעדיף שישמרו על התינוקתשמחת הנשמה

את חושבת שעדיף שישמרו על התינוקת במקום של הלימודים כשאת קרובה מאשר בבית שזה אומר שיש לך את הנסיעות בלעדיה..?

ככה להרגשתי...מתואמת
אבל אם יש לך נסיעה כזו מורכבת, אז אולי עדיף להשאיר את התינוק מאחור...
כן זה משמעותיאביול
אם זה אפשרי כמובן..
לא עובד.. אברכים ב"השמחת הנשמה

בנתיים מצליחים להסתדר טוב ואפילו קצת לחסוך ב"ה

וואו את מחזירה אותי אחורה ללידה הראשונה...כתבתנו
זה באמת מלחיץ. ומאוד נורמלי.
לפעמים יש זמנים שאין מושג איך זה עומד להיות, ועד שלא חווים את העתיד זה סימן שאלה, והלא ידוע הוא הפחד הכי גדול נראה לי.
אני זוכרת את עצמי בלילה הראשון או השני בבית אחרי הלידה של הבכור, איך כל הדאגות האפשריות מתיישבות להן על הכתפיים (איך יהיה לי מספיק חלב, ואיך נסתדר עם הלימודים, ומה נעשה בחורף שהבית לא מבודד, ואיך אני יודעת אם מה שאני שומעת זה סתם קולות רגילים של תינוק ישן או סימנים שהוא רעב או צריך משהו אחר, ומתי אני ארדם כבר, ומתי אני אהיה מספיק זמן אמא כדי לא להילחץ מכל זה...)
אבל האמת, שמה שאפשר לתכנן ולהתכונן- מעולה, ומה שלא- לנסות להסיח את הדעת. גם מהתכנונים לא תמיד יוצא הרבה, אבל בזמן אמת פתאום מגלים את הכוחות האמיתיים להתמודד עם המשימה.
בקיצור, מה שאפשר לעשות כדי למצוא פתרונות אפשריים- נפלא, ומה שלא- להשליך על ה'. זה לא תמיד מרגיע (לכן לנסות להסיח את הדעת) וההתחלות הן באמת קשות מהבחינה הזו של ההתמודדות פעם ראשונה עם סיטואציה חדשה. אבל כמו שאמא שלך ילדה פעם ראשונה ועברה בשלום את התקופה הזו, והשכנה שלך והחברות מסביב, ככה גם את תהיי בסדר. ותמיד מותר לפתוח לחשוב מחדש על החלטות שעשינו אם המציאות הנתונה מביאה איתה יתרונות או חסרונות שלא נלקחו בחשבון והאיזון בין העלות לתועלת מופר. שיהיה בקלות, בבריאות, בידיים מלאות, ובע"ה הדרך תתבהר.
חיזקת.. תודה,בעזה..שמחת הנשמה


בחודשים הראשונים תוכלי כנראה לקחת את התינוק איתךים...
ללימודים ולצאת מקסימום אם בוכה.
בתקווה שהמרצים יאפשרו לך, לפחות תוכלי להסתדר ככה בחודשיים- שלוש הראשונים.
לא יודעת איך זה אצלך אבל אצלנו היה מעון בתוך האוניברסיטה, כדאי לברר.
לימודים במוסד מוכר יתנו לך שכאות לסיבסוב מהתמת, ומעון בתוך מקום הלימודים או קרוב יאםשרו לך ללכת לבקר את הילד במשך היום וגם שלא תצטרכי לרוץ פתאום כדי להוציא בזמן. וכן זה יעלה כסף גם עם הסיבסוד וכדאי להתארגן גם על זה, אם ההורים יכולים לעזור או לחפש מקור הכנסה שיתאים ללו"ז.
זו בהחלט תהיה תקופה קשה ועמוסה אבל זה אפשרי
אניסליל
רוצה לתת את הצד השני.
כן, בסוף אפשר להסתדר.
אבל אני באה בגישה שאי אפשר הכל, ובסוף לבחירות שלנו יש מחיר.

אני למדתי תואר מאוד אינטנסיבי. חמש שנים בסך הכל. בכולם הייתי נשואה, שני הילדים נולדו במהלך התואר. הראשון כבר בשנה הראשונה. תוך כדי הייתה קורונה וכו'.

וכן, יש לבחירה שלי ללמוד את התואר הזה מחיר.
ולפעמים אנחנו יודעים מה המחיר, ומתכוננים אליו. ולפעמים אנחנו מבינים את זה רק אחר כך.

ואני לא כותבת את זה כדי לייאש.
אלא כי אני חושבת שעצימת עיניים מהמחירים של להיות אמא שלומדת תואר קשה, היא יותר גרועה.
צריך להסתכל למציאות בעיניים
להבין מה אני רוצה
מה החלום שלי
ומה אני מוכנה להקריב עבורו.
אבל להיות מוכנה להקרבות וויתורים, לנסות לעשות סדרי עדיפויות. ואם מרגישים שהולכים לאיבוד באינטנסיביות, לעצור רגע ולחשוב שוב על כל הדברים שאני רוצה.

למשל אצלי, היה לי מאוד חשוב שהילדים ירגישו את אמא. שאני אהיה פנויה לבית. לקח לי זמן להבין את זה. אבל בסוף מתוך החלטה מודעת, החלטתי להשקיע קצת פחות בלימודים, לקבל ציונים יותר נמוכים, אבל מתוך ידיעה שזו הבחירה שלי כאמא.
אבל המחיר של זה הוא שאני כרגע עוד לא מוצאת עבודה בתחום שלי. האם זה מחיר שאני מוכנה לספוג?
כן.
כי בחרתי בזה. אבל אם לא הייתי בוחרת בזה והייתי חיה בתוך תמונה אידיאלית שאני יכולה להיות גם סטודנטית מצטיינת וגם אמא נוכחת, היה לי מאוד קשה להשלים עם זה עכשיו.
יש גם מחירים שהמשפחה תספוג. למשל אם אמא לא יכולה להיות רוב הימים בבית אחרי צהריים. והיו לי גם תקופות כאלו. והלוז של הילדים שלי היה פחות מאורגן. ושלשה ימים בשבוע הם היו עם סבא וסבתא. וזה גם מחיר מסויים.
ובגלל האינטנסיביות לא יכולתי לעבוד, אז הכל על בעלי. והוא עזב את הישיבה בשביל זה כי זה היה יותר מידי לעשות הכל ביחד. אז זה מחיר נוסף.

מה שאני באה להגיד, זה שמוכרים לנו בכל מקום על זה שאנחנו יכולות להיות הכל. אמא מעולה, סטודנטית אלופה, מפרנסת למופת, בת זוג מצויינת. אבל במציאות מאוד קשה לעשות הכל ב100%. והניסיון לתפוס את הכל ביחד, בעיניי הוא רדיפה אחרי חלום שכמעט לא אפשרי. והרדיפה הזו מביאה לידי תסכולים ויכולה גם להתנפץ לנו בפרצוף.

ולכן חשוב בעיניי להיות מודעים לקשיים.
לדבר עם בן הזוג על הדברים. מה הצורך, איך עושים את זה ביחד, איך אנחנו לא הולכים לאיבוד.
לחשוב האם קצב הילודה שרצינו (או שמקובל בחברה שלנו) אכן מתאים לנו ולבחירות התעסוקתיות שלנו.
האם כדאי לפרוס את הלימודים.
האם ואיך אנחנו מסתדרים מבחינה כלכלית.
ולהבין שזו דרך. דרך שאנחנו יכולים לצאת ממנה חזקים, אבל צריך לצעוד בה צעד צעד. בלי להתייאש. ואם צריך, בודקים שוב פעם את מה שבחרנו. ומה שמתאים לנו.

בסוף, עכשיו אני חיה את החלום שלי. אפילו שאני עשיין מחפשת עבודה בתחום שלי. אבל אני יכולה לעשות את זה רק כי בשלב מסויים עברתי לבחירות מודעות שמאפשרות לי לנשום ולא רק להיגרר אחרי דמות הסופרוומן שמתוארת לנו.

המון בהצלחה!
כל כך חשובממשיכה לחלום
נתת לי חומר למחשבה
ממש נכון, אלופהאביולאחרונה
חייבת לפרוקאנונימית בהו"ל

אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.

אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.

אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם

ועוד משהו.. זה משכב לידה אז צריך לשכבאוהבת את השבת

אבל בשכיבה אפשר גם להיות על הספה בסלון

לספר סיפורים

להניק תוך כדי..


חשוב ישהיה לך הרבה זמני מנוחה ושינה

אבל כשלא

הילדים מאוד רעבים לנוכחות שלנו

ולכן לספר סיפור בשכיבה או לשחק איתם קצת טוקיו וכזה בשכיבה גם שומר עלינו וגם נותן להם הרבה..

על מה מגיע לך צל"ש היום?מכחול
יואו לגמרי!!! חיבוקקק ומזל טובבבבאוהבת את השבת
באמת שתהיה הרבה נחת!
אשמח לכל טיפ לניקוי תנורצלולה

מתביישת לחשוף כמה זמן לא עשינו ניקוי רציני לתנור🤭 אז המצב שלו די גרוע.

איך אתן מנקות את התנור? איזה חומרים צריך לקנות?

אשמח לשמוע מנסיונכן🤗

לא. בליהמקורית
החומר הוורוד זה אם בקיטורית לא תועיל
חייבת רגע איזון בחשיבה שלילאאא מובן לי

אבל לא מצליחה

לא מצליחה!!!

מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות

ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!

עכשיו באמת,

אני חיונית,

בעלי במילואים,

הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת

והגדולה אצל אחותי

אתם כבר מבינות את הלופ!

לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.

ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו

שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"

"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"

היה באמת כמה בודדים

אבל עדיין! עדיין!

ואוווו

קשה לי השיח הזה

וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית

אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים

או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת

אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.

למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?

הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים

וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם


מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?

יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????

ברורררר גם אני!שוקולד פרה.
הייתן שוכרות דירה עם ממ"ק לתקופהאנונימית בהו"ל

קצרה,

רחוקה מהבית שלכם והדירה פשוט ****ריקה****?

אין שם מקרר וגם לא מזרון.

אין לנו משפחה שם.


היתרון היחיד הוא שיש שם ממ"ק ונוכל ללכת לשם במקרה של אזעקה.

מצד אחד אין לי כבר כוח, פשוט לא יכולה יותר עם המצב הזה אבל תוהה אם לעבור לשם יעזור לי.

לא נוכל לבשל או לשמור במקרר, אין משחקים וכו וכמה כבר אפשר להביא ברכב שגם ככה יהיה עמוס במזרונים ואוכל.


משתגעת מרוב התלבטות.........

נמאס לי מהמצב הזה

מה האפשרות כרגע? יש מקלט?אחת כמוני
מה זה ממ"ק? זה כמו ממ"ד?מתואמת
אפשר להתייחס לזה כמו קמפינג... להביא כירת גז ניידת, אולי צידנית ובכל פעם לקנות קרחומים, שקי שינה ומזרני שטח או אפילו שמיכות פוך...
ממק זה מרחב מוגן קומתיהמקורית
אם ככה, אז זה באמת תלוי מה המצב עכשיומתואמת
אם אין בכלל-בכלל אפשרות להתמגן בבית הנוכחי, אז כן כדאי לשקול את המעבר הזה, לפחות לזמן קצר. אבל אם יש אפשרות כלשהי, אז זו יותר מדי טרחה בשביל משהו לא מספק עד הסוף...
בדיוק בגלל זה כתבתי שהייתי מחפשת משוהמקורית

אחר

יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'

חבל ללכת על האופציה הראשונה

עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?

כן? גם בתקופה זו קל למצוא סבלט עם ממ"ד?מתואמת
אשמח שתמצאי לי אנונימית בהו"ל

לא מוצאת כבר מעל שבוע.

המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע

תרשמי אזור, בשמחה אנסה לעזור לךהמקורית
מרכז או שרון, תודה!אנונימית בהו"ל
תסתכלי פההמקורית
סאבלטים - אזור רמת גן גבעתיים תל אביב ראשון ובת ים והמרכז | Facebook

כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר

לאהמקורית

תחפשי משו אחר

יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק

חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר

אני לא הייתי עושה את זה.ממתקית

עדיך לרדת למקלט בכל פעם

כנראה שאין להם מקלט זמין...ככה אני מבינהיעל מהדרום
הילדים לא יורדים למקלט ואני לא יכולה להרים את כולםאנונימית בהו"ל
גם לממק תצטרכי לסחוב אותם..טארקואחרונה

לא נשמע לי פתרון יעיל

הייתי עושה את זה רק בדירה עם ממד שאפשר להשכיב את הילדים שם ולא להצטרך להזיז אותם בכלל.

לא...שם פשוט
בע"ה תמצאו משהו טוב יותר❤️
לא חושבת. זה להחליף צרה בצרהאמאשוני

זה בלי סוף בלתמים.

עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)

במקום יחסית שקט בארץ.

לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.


שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך

ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.

וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.

הילדים לא מוכנים לרדת למקלטאנונימית בהו"ל
אני לאשלומית.

אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.

נשמע לי טירוף

כן, יש פה הרבה אזעקותאנונימית בהו"ל
הפיתרון האחר הוא לישון באופן קבוע במקלט ציבורי וזה כבר לא אפשרי
מה עושים עם ילדה שלא הולכת לישון?כורסא ירוקה

בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.

היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.

זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.

ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.


מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.

עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת. 

אצלי אם ישנים ב17:30, לרוב מתעוררים אחרי כמה שעותיעל מהדרום

לק"י


והבן שלי בן 3.5 לפעמים נרדם בצהרון, ועדיין יכול ללכת לישון בשמונה. זה משתנה.

אם היא עייפה בצהריים, אפשר לנסות להשכיב לשנ"צ בשעה מוקדמת.

בנות שנמעמנות מחלבי הנקה. ממה עוד אתן נמנעות?אוהבת את השבת

כי זה עוזר

אבל פתאום היום יש לו ממש כאבי בטן.. נראלי כי אכלתי אתמול מרק עדשים..

באסה לי אבל להימנע מקטניות כח אני ממש אוהבת וכי זה בריא..

אז תוהה אם זה יכול להיות באמת זה..?


סליחה יצא לי מבולגן..

אני מקפידה על קטניות ולא על חלבי, ניובורןחצי שני
לא נותן לערוךחצי שני

חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי

אני בדיוק עכשיו מנסה גם.אנונימית בהו"ל
נמנעת מחלבי כמעט הרמטי, וראיתי באופן ישיר שקטניות עושות מיד כאבי בטן (עדשים, פלאפל,  דברים שלא חשבתי..(
אני חושבת שקטניות כן משפיעמישהי מאיפשהו

וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).

מהדברים האלה נמנעתי

לא נמנעת אבלאפונה

שווה לנסות קטניות מונבטות

זה ממש פשוט וכיף להנביט.

מה את. מנביטה? ואיך?אוהבת את השבת
אני מנביטה רק עדשיםאפונה

כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)

ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.


איך מנביטים -

משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)

מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.

מכסים ומחכים בסבלנות.

בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).

עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.

כנסה.. תודה על ההסבר!אוהבת את השבת
תמיד מתעפש לי כי לא עשיתי במסננת.. אנסה במסננת באמת

מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..


ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?


אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..

בטחאפונהאחרונה
כל תינוק זה שונהשיפור
אצל אחד הילדים שלי קטניות עשו כאבי בטן. אז נמנעתי בערך חצי שנה.

מבואסתמולהבולה

מרגישה תינוקת שבכלל מתבאסת מזה

יש לנו יום נישואים היום לכבוד זה קמתי עם אנרגיות חיוביות,מה שלא היה אתמול למשל

בעלי מה זה לא מתייחס, עייף,מותש

אני מבינה שהחגיגה תהיה בקטנה-המצב מובן

כל שנה אני היוזמת ,גם בימי הולדת-אם לא אני, לא יהיה כלוםםםםם

השנה הבהרתי מראש שהוא יוזם

הזמנתי עוגה חלבית לערב ואני רואה שמצידו ממשיך בשגרה כרגיל

ורק מנגן על כך שאחרי פסח ושתיגמר המלחמה...שהוא רצה אבל פרצה מלחמה....

לפני המלחמה היו תירוצים אחרים...

זה מבאס אותי ברמות

זה אופי. אני מודעת לכך שהוא לא רומנטיקן עכשיו ולא יכולה לשנות אבל הוא יודע כמה ציפיתי למשהו פיצי אפילו ביוזמתו! זה מגיע אחרי מלא שיחות

מצפה לקצת יחס,אפילו שוקולד עם מכתב יכול לשמח אותי ממש

הצעתי שנזמין ארוחה חלבית שווה (זה היה התכנון שלי מלכתחילה אבל לא הסתדר)אז הוא אומר למה? זה יקר..אני אקנה בערב פיצה או טוסט וזהו


אני כבר מוכנה עם כרטיסי שיח שאני הכנתי,מכתב ארוך ועוגה שווה שהזמנתי ממעצבת עוגות

והכי חשוב-מצב רוח טוב בכוחחחחחח, וקשה לי ממש

זה מוריד לי את כל החשק למשהו

בא לי רק לישון ...

וואי...איזה מבעס שזה ככהיעל מהדרום

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אבל אני תמיד תוהה לעצמימולהבולה

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

מה זה "הוקלט"?יעל מהדרום
לק"י

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

הוא לאלפניו ברננה!

מחובר

+ תיקון אוטומטי


חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

אהה🤦‍♀️ יפה שהבנתיעל מהדרום
וואו ממש עבודת בילושאפרסקה
יפה לך 😅
בתור מישהי שאצלה לא חגגו כל דברבאתי מפעם

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

אפשר לומר משהופה משתמש/ת

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך


והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד


תלוי


מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

וואיתקומה

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️


אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.


מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.


אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

כן כן לגמרי שחררתימולהבולה

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

בזמנים לחוציםאמאשוני

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.


בהצלחה ומזל טוב!!

אני חושבתהמקוריתאחרונה

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..


אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה


אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה


חיבוק♥️


אולי יעניין אותך