הבאת דברים לחשוב עליהם, רק כמה נקודות ברשותך:

לגבי הקושי שלה - אני לא מזלזל בקושי שלה, רק שמרגיש לי הזוי שהיא מצפה שאתמסר, אתן את הלב שלי בעומק וכו', והיא מצידה לא תהיה "חייבת" כלום, מה שמרגיש לי שהיא מצפה שאני אהיה "בן זוג" שלה והיא לא תהיה בת זוג שלי, צורת החיים הזאת שוחקת אותי מאוד וגורמת לי לנזקים נפשיים.

שוב, הייתי מאוד רוצה לכבד אותה, אבל אני גם בן אדם, וקשה לי מאוד לחיות בצורה חד צדדית כזאת.

לגבי טבילה - מאוד יפה ונכון מה שאת אומרת מבחינה תיאורטית, הבעיה היא שכמו שאמרתי היא ב"ברוגז" כמעט מוחלט אתי, וכל ציפייה שלי ממנה בכל רמה שתהיה (גם אם הכי עדינה בעולם) מרגישה לה כמו "הכרחה והצמדה לקיר", אז זה כמובן חסר סיכוי.

לגבי טיפול בשבילה- גם כן מאוד נכון מה שאמרת, אבל היא מתחמקת מלהתעסק בדברים האלו, היא דווקא מדברת עם מישהי (לא מוסמכת) על כל מיני טראומות ורגשות, אבל הם לא עוסקים בנושא הזוגיות והאינטימיות...

לגבי השאלה אם המצב גרוע, האם זוגיות של 8 שנים, במסגרתה רק בשנה וחצי קיימנו יחסים תקינים, ואחר כך היו תקופות שבכלל לא, תקופות של פעם בחודש-חודשיים, ואחר כך יותר משנה רצוף ללא טבילה זה לא מצב גרוע מספיק?....

(עוד חידוד בנושא הטבילה, ההימנעות שלה לא קשורה לנושא המגע אלא לדברים יותר עמוקים, גם בתקופה שטבלה כמעט אף פעם לא קיימנו יחסים בליל הטבילה, והיו חודשים שלא קיימנו)

עד שאמצא מטפל ואגיע למקום משמעותי יחד אתו בעז"ה, תהליך שמטבע הדברים לוקח זמן...

אני רוצה ללכת לטיפול לבד כמו שכתבתי, אבל אני מתלבט מה בינתיים.

בנוסף, ברור שיש הרבה מן האמת במה שכתבת שמדובר בכדור שלג שהתגלגל והחריף,( כמו שברור שגם היו דברים קשים מההתחלה ובראשם זה שלא באמת היה לה רצון אמתי וטבעי להתחתן לא אתי ולא עם אף אחד, כפי שרמזה במהלך הפגישות).

לגבי נתינת הלב שלי, שמיעה לכאבים שלה וכו' - זה נשמע מאוד נכון, השאלה היא האם ואיך אוכל לתת לה לב כשבצד השני יש חומה עם קוצים....

של מאיר שרפר, וכמובן שזה תורם הרבה אבל לא הרגשתי שזה קשור לנקודה איכשהו, כי שוב כשלזוגתי "אין כוח" אלי ובכלל לאנשים, אין מה להתאמץ לתקשר "יפה" ולהמשיך להתעלם מהפיל שבחדר.

בכל מקרה, אוהב את האבחנות שלך שקרובות לדעתי לנקודה...

באמת, האם העקרונות האלו עוזרים (שוב, כשלא מדובר על התקשורת עצמה אלא על אהבה ואינטימיות).

אבל אחפש בל"נ כפי שהצעת....

ציפייה בכל רמה שגורמת לה להרגיש שמכריחים וחונקים אותה, ובלי שום כעס מכל רמה וסוג שגורם לה להרגיש שמאשימים אותה (ולא משנה כמה נתאמץ בתקשורת מקרבת או כמעט לא משנה, כי הנפילה הכי קטנה תגרום לה שוב לברוח).

הנה מאמר יפה שממחיש לדעתי את הנקודה:

רועי צור - טיפול אישי ואירגוני

משפט מתוך המאמר שלטעמי נוגע בנקודה החסרה:

אינטימיות אמיתית, בשונה מהתאהבות, היא מקום סוער, פעמים רבות קונפליקטואלי, שבה האחר מצפה מאיתנו למגע קרוב וחשוף. לאדם המצפה שהמפגש הזוגי יהיה תמיד נעים והרמוני מצפה אכזבה שמובילה להסתגרות וריחוק. 

אבל אחשוב על זה...

אני יותר מחושש שטיפול שלי יסתיים בגירושין, אבל גם מצב כזה עדיף מהמשך ישיבה על הגדר...

בינינו אהבה כמובן שהייתי רוצה לפרגן לה ולעזור לה בלי גבול, אבל מפריע לי שיש מצב בו היא כל כך חסומה מתקשורת אתי (מכל סוג) מצד אחד, אבל מצד שני מצפה שאני כן אתן לה את הלב שלי ואעזור לה ב"אובר" בלי שאקבל את הלב שלה או בכלל שאקבל משהו ממנה....

במילים אחרות - התכוונתי להגיד שהזוי בהרגשה שלי שהיא מצפה ממני לשותפות "עמוקה" כשהיא מצידה מתנהגת כמו מישהו שאין לו כלום אתי, ההערה לגבי הפרנסה הייתה צדדית, היות וחלק מהטענות שלה הן שהיא "מצפה שאהיה שותף לטיפול בבית לא בשבילה אלא רק בשביל הילדות", טענה שכמובן גם ככה לא נכונה כי כאמור אם זה לא נעשה "מספיק ברגש" היא גם מתלוננת....

זה לא פרה אלא פר (הכותב הוא בעלה של שוקולד פרה)

כתבת הרבה דברים כואבים מנקודת מבט סובייקטיבית, 
כמעט ולא תיארת עובדות , חוץ מאשר עניין הטבילה. 
במקרה כזה , ובכל מקרה, צריך להיזהר מיעוץ ששומע צד אחד. 

ובכל זאת, 
הכאב שלך על חוסר התקשורת ועל חוסר האהבה בולט מאוד. 
אתה רוצה קשר מכבד, רוצה זוגיות ומתאכזב פעם אחר פעם. 

אתה מציע לנסות להיות 'מלאך' כדי שאז , אולי, יהיה שינוי. 
אני יגלה לך שני סודות . 
א. אתה לא מלאך. לא תצליח לנהל לאורך זמן חיים של מלאך. 

ב. ויותר חשוב, אתה לא אמור להיות מלאך. 
מי שחושב/ת שאתה ראוי לאהבה, לכבוד, לקשר רק אם אתה מלאך - לא מעריכה אותך ולא באמת תתן לך אהבה וקשר וזוגיות גם אם בעיניך תהיה מלאך. 

ולכן, בעומק, כדאי לך לפתח את המקום שלך בבית, 
לא להיות מרצה ומוכן להשפלות בשביל דמיונות על פיסות אהבה שאולי אולי יהיו (ובסוף לא...)
יש לך מקום ויש לך עמדה ויש לך זכויות בבית. 

אתה לא צריך להסכים לחיי זוגיות בכאילו, 
בכאילו כי זה רק סידור עבודה עבור טיפול בשלושה קטנים ובבית, 
בלי רגש, בלי חום, ובלי אינטימיות. 

תמצא ותפתח את התחביבים שלך, את הרצונות שלך, תתקדם ותגדל.
תעריך את עצמך, 
ואל תתן לאשתך לשלוט בכל מערכת הרגשות שלך ובכל הבית. 

זה יוביל לשינוי בריקוד הזוגי. 
זה אמור להוציא אותה מהישן והמוכר ולהכריח אותה לחשוב מחדש 
(וכמובן, היעד הוא לא היא אלא אתה) .
אולי זה יוביל לשינוי לטובה 
ואולי לא. 
אולי זה יקדם פרידה, אבל זה יביא אותך למקום שאתה יותר מכיר את עצמך ויותר מכבד את עצמך. 

(הדברים נכתבו גם מתוך ניסיוני האישי. התגרשתי לפני כ8 שנים מזוגיות אומללה כזו.) 

בשורות טובות. 

 

לגבי העניין של יציאה מזוגיות אומללה, היועץ אליו הלכנו אתגר אותי בטענה ש"זאת ההתמודדות שלי" ושאם אחליט להתגרש בלי לתקן אז גם בזוגיות הבאה יחזרו אתגרים דומים.

(אני כמובן נוטה לא להסכים אתו, כי מרגיש שמבחינה מסוימת לחיות ככה זה סוג של "להיות גבר מוכה" ומרגיש שהייתי אפילו מעדיף להישאר לבד חלילה מאשר להמשיך ככה, אבל מעניין אותי לשמוע באמת כיוונים ממישהו שהתנסה).

אגב, אני באמת גם לא במקום של "להתחנן לאהבה" וכבר די נשחקתי, ומבחינה רגשית כמעט מוותר עליה, אבל מתלבט אם לתת עוד צ'אנס אחד כדי שאדע שניסיתי הכול לפני גירושין...

אני מתחבר לרוב הדברים שכתבת.

הערה לגבי תפקידי הגבר - גם לזה אני מתחבר, האתגר הוא שבהרגשה שלי היא אף פעם לא באמת התחברה לרעיון שאני משפיע ושאפשר להישען עלי כפי שכתבת, ומתחילת הקשר נטתה "להסתדר לבד" (ומקסימום התייחסה אלי כאל פרויקט שיש להשקיע בו), אבל מסכים גם שיש לי מה לעבוד על זה גם בלי קשר אליה...

הקונפליקטים וכל שאר הסיפורים הם אסטרטגיה מסוות שמטרתה היא לקבע את המצב בו היא מתנהלת ללא שום אחריו זוגית כלפיך, אך נהנית מכל שאר הדברים שיש לה (ילדים, בית פרנסה וכו'..)

כמובן שאף אחד לא יגיד את זה בפה מלא אז היא מספרת לך את הסיפורים על שותפות עמוקה וכו' וכו' שבפועל את הדבר הבסיסי ביותר מצידה שזה לטבול במקווה היא לא עושה.  יש את האסטרטגיה השנייה של לעטוף הכל במסווה של פרפקציוניזם, במצב הזה היא תציג שאיפה לשלמות כל כך גדולה שלא נשאר שום אמצע ולכן אין שום דרך להתקדם לאינשהו.

בפועל אתה הקורבן בסיפור. כמו שאמרת להמשיך ככה זה מזוכיזם, אבל יותר מזה זה לחיות לצד משהי שאתה לאט לאט מתחיל לשנוא, מה שיוצר מעגל הרסני שלא מאפשר שיקום.

הגיע הזמן שתפסיק את המשחק הזה. כמובן צריך לדבר יפה וכו' אבל להיות אסרטיבי ולא להגרר למניפולציות הללו. תגיד לה שאתה לא נשאר בבית עד שהיא לא הולכת ליטבול, ובמקביל שתלכו לטיפול מיני. כזה שיצריך מכם לתרגל באופן יזום מגע ואינטימיות על בסיס שוטף. 

אל תוותר ואל תכנע, תראה את עצמך ותדאג לעצמך. מותר ורצוי שאחרי שנים של ריצוי ושיעבוד תשים את עצמך במרכז, אולי מתוך זה היא תעריך אותך ומשהו ישתנה.

בהצלחה!

מה שכן, חלק מהבריחה שלה מאחריות מתבטאת גם בכך שלפחות כלפי חוץ נראה שהיא מצפה שגם אם נתגרש זאת תהיה יוזמה שלי ולא בטוח שהיא לא "תזרום" עם זה.
 מה שאומר שברגע שאני מציב את האולטימטום שהצעת (שאכן עושה שכל) אנחנו כנראה במסלול ישיר לגירושין, לא בטוח שזה נורא במצב הקיים, השאלה היא רק אם יש איזו שהיא ברירה אחרת (ולו בשביל המצפון שלי שניסיתי הכול לפני שערערתי לילדותי את עולמן)....

רק על ידי שינוי גישה ממה שעשית עד כה.

להמשיך כמו שעשית עד עכשיו יוביל לחיים של דיכאון ושנאה הדדית. תאמין לי שזה עשוי לערער את חיי הילדות שלך הרבה יותר מאשר גירושין בצורה מכובדת. 

כי בבית עם 3 ילדים בלעה"ר , אי אפשר באמת להתנהל בנפרדות ותמיד יהיו חיכוכים וציפיות על הטיפול בילדים, נושאים כלכליים, למי יהיה את הסלון בשקט בערב וכו' (בנוסף- במצב כיום של הימנעות כל כך ארוכה מכל קשר גופני, עצם השהות שלי אתה באותו בית מייצרת לי מתח ושוחקת אותי שלא לדבר על אותו חדר).

אבל אם ננסה להיפרד לכמה שבועות עם סיכום מראש לגבי הילדים וכו' זה יכול באמת להצליח.

מה שכן, הערה לגבי עצם הגישה שלך, יש בה הרבה היגיון להבנתי, אבל אני חושש שלפחות מצד זוגתי לא אכפת לה כברירת מחדל לחיות באותו בית "כל אחד לעצמו" ב"שותפות" טכנית במשך שנים (כשאם נודה על האמת, במקרה זה נראה שהשותפות היא הרבה יותר חד צדדית).

אז זה מה שקורה...

מבחינה טכנית אמנם, כן באמת יש יותר מקום בסלון (בחדרים הילדות ישנות, ובבית באופן כללי אין  בדרך כלל סדר ובכלל מרווח לחיות ולנשום בלשון המעטה).

ברור שאם הייתה אהבה והנאה הדדית מקירבה היינו יכולים כנראה להתמודד עם זה יותר טוב בעז"ה.

 אבל מטבע הדברים כשיש גם ככה מתיחות בין בני זוג, זה גולש  למקומות שמבחוץ יכולים להראות כעניינים של מה בכך, אבל כשנמצאים בתוך זה כאמור המתח והמצוקה גדלים...

כמו שנאמר בגמרא (בתרגום מארמית):

כשאהבתנו הייתה עזה - על חודו של הסכין היינו שוכבים. עכשיו כשאהבתנו איננה עזה - מיטה שאורכה שישים גרמידין אינה מספיקה לנו)"

וכל אחד מצפה שהשני יתחשב בו, ומרגיש שהשני "סתם" מתעקש, טבעי שעוד דברים ייתקעו...

במצב היום, חלק גדול מהזמן זוגתי מתייחסת אלי כאל אוויר (בלי בוקר טוב וכו' ובלי כלום), אז "לסכם" כל הזמן על דברים יומיומיים זה מאוד קשה...

וכשמדברים על נושאים רגישים הקשורים לטענות שלנו אחד על השני זה כמובן עוד יותר קשה להתייחס לזה רק כ"טכני".

אם זה מהצד של הטענות שלי על חוסר השותפות בנושא הכספי ובכלל על חוסר המחויבות כלפי בשום נושא מה שמרגיש לי מצידה כמו נצלנות (מחכה הרבה זמן שתצביע על משהו אחד שהיא חייבת לי לדעתי, אם זה לכבס-לבשל/לעזור בפרנסה וכו' ובינתיים לא קבלתי שום תשובה). 

כשהטענות שלה מנגד הן ש"אני לא עוזר לה מספיק עם הילדות", מטבע הדברים המתח ימשיך והמצב יתדרדר עוד.

אם רוצים להבין קצת יותר את המתיחות בנושא הכלכלי והשותפות בעול אפשר לקרוא מה שכתבתי כאן:

אשה שחושבת שבעלה חייב לה הכול והיא לא חייבת כלום... - נשואים טריים

גם ספציפית לגבי הסלון, זוגתי נמצאת כל היום בבית ומטבע הדברים הסלון פנוי לה ל"שקט" רוב היום, לפעמים כשאני מגיע בערב, מחפש גם כן לשבת ולהרגע בשקט ואפילו על זה יש לנו מריבות, אני מרגיש שהיא לא מוכנה להתגמש ולוותר קצת, והיא מרגישה שאני "מכריח" אותה וכו'...

אם נחליט על פרידה לכמה שבועות, אתגרים אלו לא יעלמו, אבל יהיה קל יותר לקבוע משהו אחד בשיחה קצרה אחת (כמו להקציב לה כסף, ולקבוע מתי אפגוש את הילדות וכו')

מלבלב בלשון המעטה, המתיחות היומיומית מעיקה-שוחקת ומתישה, ואם אני חי בקירבת בן אדם שמקיף את עצמו בחומות של ברוגז ופאסיב-אגרסיב (הנושא הוא לא בוקר טוב אלא האווירה המתוחה והכועסת), טבעי שיפריע לי שאין לי שום פינה משלי להרגע בבית.

(הפיתרון של "לצאת" הוא כמובן לא פיתרון תמידי, לא מכיר מישהו שמסוגל לגור ברחוב ללא מקום "משלו").

על כל צעד ושעל שרק מחריפים, ברגע שלא מרוצים אחד מהשני ואין באמת הנאה הדדית, הנוכחות של השני הופכת להיות מעיקה.

וברגע שאני לצורך הדוגמה עובד כמו חמור לפרנס ולכסות חובות שנוצרו כתוצאה מהנתנהלותה (ועדיין לא מצליח), והיא מצידה טוענת  מצד אחד ש"היא לא מחוייבת לסייע לי בזה", ומצד שני להוציא מה שנראה לה (כולל מעון לילדה, כשהיא אפילו לא מתחייבת לנסות לכסות את עלות המעון בעזרת העבודה שלה).

אז כשאני מגיע הבייתה עייף אחרי יום עבודה ורואה שהיא תקועה בסלון מול המחשב (באותה תנוחה בה ישבה כנראה חצי מהיום) ולא מוכנה לפנות לי כדי שגם לי יהיה קצת איך להרגע בלי שהיא תהיה צמודה אלי, אז קשה "להשלים" גם עם זה.

אפשר תיאורטית כאמור להפחית חיכוכים, הבעיה היא שכל חיכוך/תלונה הכי קטנים, נהפכים בעיני זוגתי להרגשה כאילו רוצחים אותה, והיא "מגיבה" בהתאם, וכו'...

לגבי הבוקר טוב - התכוונתי לנסות להמחיש את האווירה המתוחה והמכבידה הקיימת.

לגבי הבקשות - אין בקשה אחת/או אפילו מילה אחת שאדע שאם אגיד אותה לאשתי אדע שהיא לא תגיב בעצבים/בהתעלמות....

אחר מעבר ללנסוע לדירה שאשכור לעצמי, אני לא יכול לוותר עד כדי כך על הצרכים שלי...

לחיות בצורה "טכנית" עם גברת שיושבת לי בין הרגליים מצד אחד, מלאה תביעות כרימון מצד שני, ומשדרת מתח וכעס רוב הזמן בעזרת חומה עם קוצים, אבל אחשוב על זה כאמור - תודה...

ממנה -רוב הסיכויים שה"סטטוס קוו" הזה יהיה נוח לזוגתי גם שנים (להבנתי זה אחד מהמאפיינים של פאסיב-אגרסיב), כך שגם אאזור כוחות לדבר כזה (ספוילר- אין סיכוי גדול) חובה להקציב זמן גם לדבר כזה.

מסכים שכדאי לי לחזק את עצמי ולחיות את חיי בלי קשר, אבל זה חלק מהעניין שאני רגיל להיות משועבד לדרישותיה ולנסות ללא הרף איכשהו להסתדר אתה מה ששואב לי את כל האנרגיות, וצריך באמת להתחיל לשחרר ופחות להתרגש, עם זה אני מסכים...

אמנם לא מדויק שלא ניסיתי עד עכשיו אף פעם את השיטה הזאת, אבל בכל מקרה כאמור מסכים שכדאי לי לעבוד על זה בשביל עצמי וממקום של חוזק ובחירה בלי "לחכות" לה...

בעקבות תגובות כאן חפשתי ומצאתי שרשור שפתחתי לפני כמה שנים (מניק אחר) שעסק בלחץ כלכלי גדול בו היינו שרויים ובהשפעתו על הזוגיות שלנו, מאז ב"ה המצב הכלכלי נהיה קצת פחות גרוע, אבל עדיין עקבות אותה תקופה ואותו לחץ מעיבים בין היתר על מה שקורה כיום.

מעניין לראות מצד אחד כמה ההתדרדרות הזוגית בעצם התחילה אז, כמה דברים יכולים לא להשתנות במשך שנים, וכמה אז הייתה לי כנראה חשיבה פחות מעוותת לפני שהתרגלתי לוותר על עצמי כדי לשרוד...

אשה שחושבת שבעלה חייב לה הכול והיא לא חייבת כלום... | ערוץ ７

תודה על כל התגובות.

מסכים שתיאורטית אפשר לנסות לדלג על זה, אבל כשנמצאים במציאות יומיומית כזאת עם כזאת אווירה זה יותר מאתגר...

@נגמרו לי השמות

בעלי (הפותח) שלח לי לינק לפוסט הזה שבו הביע את כאבו על המצב הזוגי. 

אני כרגע לא מסוגלת לדבר איתו בצורה רגילה כי נכנסנו למצב של לחימה, לצערי.

אני אשמח לשוחח איתך במסרים, אם תוכלי לעזור לנו ואולי להבין את הצד שלי.

אני רוצה להדגיש שאני לא מחפשת להתגרש

למרות שיש לי את כל הסיבות בעולם לעשות את זה.

אני מחפשת שהבית שלנו יתרפא ושירווח לנו מכל הכיוונים הנפשיים והכלכליים.

כרגע זה נראה באמת שצריך נס גדול בשביל זה

אולי מפה תגיע הישועה.

אינני חושבת שניתן לשוחח במסרים ולהבין כך צד שלם או בכלל לנהל שיחה במסרים...

אני מציעה שאם את, אתם, במקום שרוצה לנסות להתקרב ולעבוד על הזוגיות - כדאי מאוד לחפש כתובת בעולם האמיתי ולפרוש בפניה את כל הסיפור על בוריו ועל דקויותיו ומורכבויותיו. דבר שודאי לא ניתן לעשות ע"ג הפורום או מסרים.

לפי מה שזכור לי משרשורי עבר, בעלך מתאר מציאות מאוד מורכבת, לכן חשוב למצוא איש מקצוע שמומחה במצב אותו תיארתם, במקום ששניכם נמצאים בו, במצב של לחימה כפי שכתבת עד כדי כך שלא ניתן לדבר, שיש בלב ובראש המון סיבות להתגרש כפי שכתבת, שמבין איך לנסות ולרפא את הנפש ואת הפן הכלכלי גם כפי שכתבת וכן הלאה...

את יכולה לשלוח לי מסר / מייל ולכתוב איזור בארץ ואם אכיר מישהו רלוונטי אוכל להציע, או לחילופין להתייעץ כאן בפורום.

אבל חשוב מאוד להגיע לאיש מקצוע בעולם האמיתי. עם ניסיון במורכבות הגדולה שתיארתם. 

ואם שניכם רוצים ובוחרים להישאר יחד - לכוון למקום של טיפול זוגי, ואם ישנה מורכבות אחרת שם - לכוון לגישור (ואם אתם בוחרים בפרידה להשתדל להימנע כמה שאפשר מבתי משפט ומלחמות וכו')

מאחלת לכם מכל הלב להגיע לאושר שלם, לרווחה נפשית גדולה והמון שמחה ואהבה, שהקב"ה ישלח לכם את השליחים הנכונים והמדויקים וילווה אתכם צעד צעד בדרך 🙏🌹

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)