האם זה שלא ברחתי זה מזוכיזם,או שכדאי לתת צ'אנס שובאופטימיות?

בוקר טוב,

שתפתי את האתגרים שלי כמה פעמים בעבר אבל כנראה בצורה לא מסודרת, אז מנסה לסדר ומקדים שמדובר בחוויה סובייקטיבית שלי:

 

רקע

 

זוגתי (בחוויה שלי כאמור) נגועה מאוד בדפוס אישיות של "פאסיב-אגרסיב", שלמי שמכיר זה עשוי להיות גהינום לחיות עם מישהו כזה (בפרט כשהצד השני הוא טיפוס שאוהב תקשורת ודיבור גלוי על רגשות).

 

אני לא חושב שהיא אישה רעה בכלל (או כמעט בכלל...), אבל נראה שמההתחלה היא לא באמת רצתה מבחינה מציאותית-טבעית וספונטנית להתחתן בכלל ואתי בפרט, אמנם היינו באורות כמו כולם (ואולי יותר מכולם...) אבל זה הרגיש לי מתאמץ ולא "זורם" ו"טבעי" כאמור.

 

במבט לאחור אני מבין שהיא "הסכימה" מבחינה רגשית להתחתן ולהיפתח מתוך הנחה לא מציאותית שנחיה כמו מעין "מלאכים" ברוגע מושלם בלי שום קונפליקט ומריבה (בכל רמה).

 

אם בשנה וחצי הראשונות למרות חוסר הטבעיות היו לה כוחות ואנרגיות להשקיע ב"פרויקט" כך שאיכשהו התעלמנו ממה שיש מתחת לפני השטח.

 

ברגע שהגיעו הילדים (יש 3 היום ב"ה) זה התחיל לאט לאט להתדרדר, וכיום היא בברוגז כמעט מלא אתי.

(אמנם יכולה לנסות לדבר אתי כשצריכה ממני משהו, אבל גם אז בדרך כלל לא תהיה לה סבלנות לשמוע אותי אפילו בנושאים הכי טכניים, ומה שהכי קשה לי הוא ההפתעה בה היא זונחת שיחה באמצע ללא הודעה מוקדמת כשמשהו לא נוח לה "בדיוק") 

גם לא טבלה יותר משנה (!) בשל הרגשת "חוסר ביטחון" מצידה.

 

ברור לי שגם לי יש את האתגרים שלי ויש דברים שבמבט לאחור הייתי נוהג אחרת לגביהם, אבל אני לא חושב שיש משהו שיכול להצדיק התנהגות כמו זאת שאני סופג ממנה וסופג וסופג וסופג...

 

במצב היום, אני חווה התדרדרות נפשית שלי (חי בסטרס די גדול וכו'), וכל רגע במחיצתה גורם לי סבל, ואני תוהה אם יש בכלל טעם בכל זה, ועד מתי נסחוב ונסחוב...

 

יועצים ומטפלים

אני יודע שהתגובה האינסטנקטיבית במקרים כאלו היא לשלוח לייעוץ.

אז הלכנו ליועץ זוגי למשך כמעט שנה, היועץ היה אדם חכם לכל הדעות, אבל לטעמי הוא התמקד יותר מידי בענייני תקשורת חיצוניים והפחתת מריבות (גלויות, להבדיל מברוגזים למיניהם...) אבל כמעט לא התייחס לנושאי הרגשות והאינטימיות.

למדתי בדרך הקשה שלפעמים כן כדאי לחפש איש מקצוע מוסמך, העניין הוא שלזוגתי אין כוח כרגע ללכת למישהו אחר....

 

כרגע בתהליך של חיפוש מטפל עבורי, דברתי היום עם מישהו מטעם קופת החולים שאמר שיבדוק אם פנוי ויחזור אלי עוד שבוע "כזה".

 

מה אני צריך ממכם בעצם?

הספק שלי הוא מה בינתיים, האם יש טעם עד שאקבל הכרעה בעזרת המטפל בעז"ה, להמשיך לנסות "לחזר" אחריה "לעבוד על מידותי", לבוא לקראתה ולתת לה "מה שהיא חולמת", גם כשאני לא מקבל כלום בתמורה?

  •               כשאני מדבר על מה שהיא חולמת, זה בעיקר שותפות מלאה ועמוקה  בעול הבית והילדים  (כן, אני יודע שהם גם ילדים שלי אבל את עול הפרנסה אני נושא כמעט לבד), יכול להיות אפילו שאעזור לה שעות בבית אבל היא תרגיש שזה לא מכל הלב ותשדר אכזבה.
              (כמובן שיש פה להבנתי משהו מאוד לא מאוזן ועל פניו מעוות, שאישה שלא מסוגלת לנהל תקשורת בסיסית עם בעלה, שמה מחיצה ברורה לכל נושא האינטימיות וכו' - עוד לא מתביישת לצפות כאלו ציפיות מבעלה).

 

מצד אחד זה מרגיש לי כל כך מעוות, שוחק והרסני לתת לה את הלב שלי במצב כזה.

מצד שני אולי כן כדאי שאנסה שוב כמה שבועות להתנהג "כמו מלאך" כדי להרגיש שעשיתי כל מה שיכולתי כדי לתת לה את הביטחון עליו היא חולמת.

מצד שלישי - אני חושש שאם ההתנהגות ה"מלאכית" תצליח וזוגתי תסכים ברוב טובה לטבול וכו', האם לא נחזור שוב ללופ בו היא מצפה שנמשיך לחיות כמו מלאכים עד 120 בלי שום קונפליקט/תלונה/כעס/מריבה קטנה וכו', ושוב ברגע שיקרה משהו כזה היא תיסוג שוב וחוזר חלילה...

תקשיבסוסה אדומה
הסיפור שלכם באמת מורכב מידי לפורום.

אבל לעשות קצת סדר...

לגבי מה שדיברת לעניין התקשורת, זה פער מוכר בין הרבה זוגות. כזה שצד אחד הוא איש תקשורת ואינטימיות, וצד שני פאסיב אגרסיב עם האור שבצל הזה.
לא סתם הפער הזה מוכר,
משהו קסם לך בחלקים הנוחים שבפאסיב אגרסיב הזה וחשוב שתזכור את זה, מה כן דיבר ואולי אפילו עדיין מדבר אליך בהתמודדות מהסוג שלה.
כל זה לא בא למחוק את הקושי שבחיים לצד זה.
לגבי זה, טיפול רגשי שלה עשוי לעזור. ניסיתם?

לגבי טבילה במקווה,
זה משהו שאתם חייבים לפתור.
צריך להיות כלל בינכם שאתה לעולם לא תיגע בה ללא רשותה וללא רצונה, אבל שהטבילה חייבת להעשות.
חשוב שתהיה לכם את האופציה להתפייס, לא משנה מה קורה בינכם.
אישה לא סתם לא רוצה לקיים יחסים, יש פער אמיתי בינכם, חלק ממנו הוא מה שאמרת שהיא צריכה לדעת לתמלל אותו.
כרגע אתם רק הולכים ומתרחקים האחד מהשניה וזה באמת סבל גדול עבור שניכם.

לסיכום על הצד שלה, היא צריכה טיפול רגשי שיעזור לה לדבר באופן גלוי על הקשיים שלה ועל הרגשות שלה, לפעמים עצם השיחה עם המטפל פותח את הערוץ הזה בנפש.
וללכת לטבול.
גם על הפער הזה תצטרכו לעבוד ולטפל - זה כבר בטיפול זוגי.

על הצד שלך שיהיה נוכח בינכם שאתה לעולם לא נוגע בה שלא לרשותה ולרצונה.
זה שאישה מותרת לך מצד ההלכה, זה לא הופך אותה לאדם ללא רצון, חירות ומרחב פרטי על הגוף שלה (אני מציינת את זה כי הנושא לא ברור לכולם).
היא צריכה לבחור ולרצות לגעת בך, אופציה אחרת מדכאת חשק ורצון של אישה.
במילים אחרות, שיהיה ברור לה שאתה מכבד אותה ומבקש את רשותה להתקרב אליה. (אבל שוב, מקווה חייב להיות (תעביר לה את המסר כחכמתך)).

דבר נוסף, אתה מדבר על הקושי שלה בלבטא את רגשותיה ורצונותיה, אבל מצד שני אתה קצת בז לקושי שלה.
היא רוצה שותף אמיתי ומכל הלב. אני לא בטוחה שהרצון שלה הוא כמותי כמו שהוא מהותי.
יכול להיות מאוד שעדיין אתה תהיה המפרנס העיקרי והיא תהיה ההורה העיקרי בפועל אבל עדיין היא תרגיש מהותית הרבה יותר נראת ומוערכת ושהעול הזה שיש נטיה לזלזל בו הוא עול לא פחות אם לא יותר דורש, טעון ומאתגר מעול הפרנסה.
תסיר ממנה קצת אחריות ומתוך רצון והבנה אמיתית ומהותית שהעוח הזה הוא גם שלך.
היא רוצה ממך את הלב. היא רוצה קצת חלוקה בנטל הזה שהוא באמת באמת לא פשוט.
הציפיות שלה לא מופרזות ואין שום קשר בין זה לבין זה שאתה צריך לקבל על זה תמורה (אתה באמת צריך להיות צד בנטל הזה).
היא לא טובלת כי היא פגועה, והיא לא אמורה לתת ולמסור את הגוף שלה בתמורה לעזרה שלך. היא לא זונה.
היא בסה"כ אישה בריאה ומיואשת ופגועה. ככה אתה צריך לראות ולהבין את זה מהצד שלך.
(זה לא סותר את זה שהיא צריכה לטבול רק לשם האופציה לפיוס בינכם)

לסיכום, החלק שלך בנושא התקשורת, הוא כשהיא סוף סוף כן מתמללת ציפיה וכאב מהצד שלה, שתכבד אותה באמת בנפש שלך. זה רק יעודד אותה להיפתח יותר ולתת אמון ביכולת שלה לתמלל וגשר ככה על הפערים.

בכל מצב, אתם לא יכולים להמשיך ככה,
היא צריכה טיפול רגשי, אתם צריכים טיפול זוגי (שניכם צריכים אותו), והאישות בינכם היא התוצאה קודם כל, ובע"ה גם הסיבה.

תכבד אותה, היא צריכה אותך ואת ההבנה שלך. אתה לא מבין כמה זה יכול להיות פשוט.

נ.ב. המצב בינכם לא נשמע חמור.

תודה על התשובה המושקעתאופטימיות?

הבאת דברים לחשוב עליהם, רק כמה נקודות ברשותך:

 

לגבי הקושי שלה - אני לא מזלזל בקושי שלה, רק שמרגיש לי הזוי שהיא מצפה שאתמסר, אתן את הלב שלי בעומק וכו', והיא מצידה לא תהיה "חייבת" כלום, מה שמרגיש לי שהיא מצפה שאני אהיה "בן זוג" שלה והיא לא תהיה בת זוג שלי, צורת החיים הזאת שוחקת אותי מאוד וגורמת לי לנזקים נפשיים.

שוב, הייתי מאוד רוצה לכבד אותה, אבל אני גם בן אדם, וקשה לי מאוד לחיות בצורה חד צדדית כזאת.

 

לגבי טבילה - מאוד יפה ונכון מה שאת אומרת מבחינה תיאורטית, הבעיה היא שכמו שאמרתי היא ב"ברוגז" כמעט מוחלט אתי, וכל ציפייה שלי ממנה בכל רמה שתהיה (גם אם הכי עדינה בעולם) מרגישה לה כמו "הכרחה והצמדה לקיר", אז זה כמובן חסר סיכוי.

לגבי טיפול בשבילה- גם כן מאוד נכון מה שאמרת, אבל היא מתחמקת מלהתעסק בדברים האלו, היא דווקא מדברת עם מישהי (לא מוסמכת) על כל מיני טראומות ורגשות, אבל הם לא עוסקים בנושא הזוגיות והאינטימיות...

 

לגבי השאלה אם המצב גרוע, האם זוגיות של 8 שנים, במסגרתה רק בשנה וחצי קיימנו יחסים תקינים, ואחר כך היו תקופות שבכלל לא, תקופות של פעם בחודש-חודשיים, ואחר כך יותר משנה רצוף ללא טבילה זה לא מצב גרוע מספיק?....

 

(עוד חידוד בנושא הטבילה, ההימנעות שלה לא קשורה לנושא המגע אלא לדברים יותר עמוקים, גם בתקופה שטבלה כמעט אף פעם לא קיימנו יחסים בליל הטבילה, והיו חודשים שלא קיימנו)

 

 

איך המצב לא חמורמשמעת עצמית
אם הם לא בקשר אינטימי כבר שנה???
תהיה הסיבה אשר תהיה זה לא מצב נורמטיבי ותקין בדום צורה.
הייירוק בעיניים
נשמע שיש הרבה הרבה כאב ביניכם שהתחיל בקטן ונהפך לכדור שלג גדול כי לא הצלחתם לעצור אותו בזמן.
זה ממש ממש מבאס כשמשקיעים את כל האנרגיות והתקוות במטפל ובסוף זה לא הגיע לשורש הבעיות.
אפשר להרגיש את הייאוש בדברייך כאילו המציאות היא נתון ומצד שני אתה כן מחפש איך לצאת ממנה, עם האמונות שלך.

אז קודם כל האמונות שלך הם שלך. יכול מאוד להיות שהאבחון פסיבי אגרסיבי שאיבחנת את אשתך הם ביטוי לפגיעות ומשקעים שאתה חלק ממנו. ובזה שאתה כבר שמת אותה במשבצת ומשקף לה בצורה כזו או אחרת זה לא עוזר לה לצאת מזה, ולפתוח את הלב שלה. אתה גם בעצם מציע כפיתרון לנסות להיות מלאך בצורה מלאכותית, כשזה נשמע שהיא מחפשת את הלב האמיתי שלך.

בקיצור רציתי להציע לך שתלך לטיפול זוגי לבד. נשמע שיש מלא דברים שתוכל לקבל מזה, איך לתקשר עם אישתך בשפה שלה, איך לשמוע לכאבים שלה, איך להכיר אותה באמת.
וברגע שתמצא מישהו טוב, שמצליח למנף אותכם כזוג רק על ידי עבודה בצד אחד, אני מאמינה שאשתך כבר תראה את השינויים בך ותתחיל להאמין בטיפול שוב פעם ותצטרף אלייך כדי למנף את הזוגיות עוד יותר, עם החלק האקטיבי שלה.
חשוב לי להגיד משהו אחדזוזיק העכבר
ההתלבטות שלך ממש מורכבת וזו עלולה להיות טעות גדולה מאד עבורך להסתפק בהתייעצות עם אנשים מהפורום.

אתה מתאר מציאות שאתה רואה , יכול להיות שאתה עיוור מאד למה עובר על אשתך ואין לך דרך לפקוח את העיניים בלי מישהו חיצוני,
יכול להיות גם להיפך - שהמצב ממש חסר תקנה ואתה לא מבין את זה - בקיצור, תתאמץ ותמצא דרך להתייעץ עם מישהו טוב ואמין
תכלס'- נכון מאוד,אבל סיעור המוחות מסייע בינתייםאופטימיות?
עבר עריכה על ידי אופטימיות? בתאריך י"ט בתשרי תשפ"ג 16:23

עד שאמצא מטפל ואגיע למקום משמעותי יחד אתו בעז"ה, תהליך שמטבע הדברים לוקח זמן...

תודה, חידדת את הנקודה טוב...אופטימיות?

אני רוצה ללכת לטיפול לבד כמו שכתבתי, אבל אני מתלבט מה בינתיים.

 

בנוסף, ברור שיש הרבה מן האמת במה שכתבת שמדובר בכדור שלג שהתגלגל והחריף,( כמו שברור שגם היו דברים קשים מההתחלה ובראשם זה שלא באמת היה לה רצון אמתי וטבעי להתחתן לא אתי ולא עם אף אחד, כפי שרמזה במהלך הפגישות).

לגבי נתינת הלב שלי, שמיעה לכאבים שלה וכו' - זה נשמע מאוד נכון, השאלה היא האם ואיך אוכל לתת לה לב כשבצד השני יש חומה עם קוצים....

עונהירוק בעיניים
נשמע ששניכם מאוד פגועים ואין לאף אחד כוח רגשי לתת את הלב.
לכן אני לא חושבת שזה טוב שתנסה עוד לופ מעצמך בלי ליווי. כי זה נשמע שאתה משקיע אנרגיות במקום שלא נותן מענה לאישתך .
אני חושבת שבינתיים שאתה לא מוצא איש מקצוע טוב, תנסה להשקיע בלימוד תקשורת טובה לשתיכם.
אני מאוד מאוד ממליצה על הסדרה של ד"ר מרשל , תקשורת מקרבת. נשמע מצחיק כי דווקא אתה מרגיש את האגרסיביות באישתך, אבל תגלה שיש עוד דברים בתקשורת שלנו שלא מקדמים אותנו.
תחפש ביוטיוב: דר' מרשל רוזנברג תקשורת מקרבת
תצפה ב4 פרקים באנגלית עם כיתוביות בעברית.
תודה על ההצעה, נרשמתי לתכנית תקשורת מקרבתאופטימיות?

של מאיר שרפר, וכמובן שזה תורם הרבה אבל לא הרגשתי שזה קשור לנקודה איכשהו, כי שוב כשלזוגתי "אין כוח" אלי ובכלל לאנשים, אין מה להתאמץ לתקשר "יפה" ולהמשיך להתעלם מהפיל שבחדר.

 

בכל מקרה, אוהב את האבחנות שלך שקרובות לדעתי לנקודה...

לא מכירהירוק בעיניים
את מאיר שרפר.
מה שאני למדתי לחיים האישיים שלי מדר מרשל הוא נקודות עמוקות יותר מעבר ללדבר יפה.
- להסתכל לאדם בצורה חיובית
- להאמין שכל אדם רוצה להיטיב לשני, במהותו
- לדעת לזהות מה באמת חוסם את התקשרות ביננו
והכי חשוב לדעתי, ללמוד להקשיב לשני *באמת* (לפני שמנסים להיות מובנים).

גם לי היו מלא סיבות להאמין שהצד השני אטום באיזה נקודת זמן בחיים שלנו (לא משווה את המקרים ביננו, אלא בנקודה הספציפית הזאת ש) גם כמוך חיפשתי איך אני יכולה לתקן (מה עוד כבר אפשר) והרצאות של דר' מרשל כן פתחו לי בנפש ראייה אחרת על הבן זוג שלי, שמרוב שרציתי טוב אבל לא הקשבתי לו *באמת* (למה שהוא לא אמר) הוא אטם את עצמו.
מעניין מאוד, השאלה לגבי בן אדם שלא מעוניין בזוגיותאופטימיות?

באמת, האם העקרונות האלו עוזרים (שוב, כשלא מדובר על התקשורת עצמה אלא על אהבה ואינטימיות).

 

אבל אחפש בל"נ כפי שהצעת....

זה כל הקטעירוק בעיניים
לא מרגיש מדברייך שהיא לא מעוניינת בזוגיות.
זה מרגיש שהיא לא מעוניינת בזוגיות הנוכחית שיש לכם.
אני לא מטפלת ואני לא מכירה אותכם ולא שמענו מה יש לאשתך להגיד על כל זה, אבל אתה בעצמך אמרת שבהתחלה היה טוב והייתם באורות יותר מכולם, אבל הפרשנות שלך לזה זה שהיא חיתה בבועה וזו הסיבה היחידה.
לכן העבודה שאני מציעה לעשות כל עוד אתה לא בליווי מקצועי זה לנסות לראות אותה באמת, לקלף את כל הביקורת ואת כל הפרשנויות שבניתה על סמך הכאב כדי להגן על עצמך, ולהקשיב לאני האמיתי שלה. זה לא עבודה קלה כי היא בנתה חומות.
מעניין, אני חושב שהיא מעוניינת ב"זוגיות" בלי שוםאופטימיות?

ציפייה בכל רמה שגורמת לה להרגיש שמכריחים וחונקים אותה, ובלי שום כעס מכל רמה וסוג שגורם לה להרגיש שמאשימים אותה (ולא משנה כמה נתאמץ בתקשורת מקרבת או כמעט לא משנה, כי הנפילה הכי קטנה תגרום לה שוב לברוח).

 

הנה מאמר יפה שממחיש לדעתי את הנקודה:

רועי צור - טיפול אישי ואירגוני

משפט מתוך המאמר שלטעמי נוגע בנקודה החסרה:

אינטימיות אמיתית, בשונה מהתאהבות, היא מקום סוער, פעמים רבות קונפליקטואלי, שבה האחר מצפה מאיתנו למגע קרוב וחשוף. לאדם המצפה שהמפגש הזוגי יהיה תמיד נעים והרמוני מצפה אכזבה שמובילה להסתגרות וריחוק. 

 

 

שובירוק בעיניים
הסימפטומים שאתה מתאר על אישתך יכולים מאוד לנבוע מהריקוד הזוגי שלכם ולא להעיד על איזה שהוא רצון עמוק לזוגיות בלי התחייבות.
אני חושבת שהפרשנויות שלך לא מקדמות אותך ומוציאות מאישתך את האפשרות לתקן את החלק שלה.
מעניין,אבל יכול להיות שמדובר בעובדות ולא בפרשנויותאופטימיות?

אבל אחשוב על זה...

מסכימה.המקורית
עצם זה שהכנסת אותה לתבנית של 'פאסיב אגרסיב' כדבריך, זה גורם לך להתייחס אליה ככזו.
קראתי מה שכתבת ואני חושבת ויודעת שלנשים יש רדאר פנימי שקט ומדויק כזה, שדרכו הן מרגישות את הרגש והשותפות של האיש. היא בטוח מרגישה שאתה כבר לא איתה. ולכן אולי גם היא כבר מחוץ למשחק.
יכול להיות שהיא התחילה במין בחינה של האהבה שלך וההשתדלות שלך למענה בזה שלא הלכה לטבול בפעם הראשונה, וברגע שחוותה אכזבה כבר לא רצתה לחזור אחורה והנה הגעתם עד לפה.
וגם מה שכתבת על זה שהיא מצפה לשותפות מלאה עם הילדים ואם תעזור היא תשדר אכזבה - זה קלאסי לחוסר תחושה של האישה בשותפות של הגבר, שלא חייבת להוא לידי ביטוי רק בזה, אבל זה אולי מבחינתה ביטוי חיצוני לשותפות שלך בבית. ושדר האכזבה שלה מכבה אותך, קלאסי לגבר שמשתדל - מקבל פרצוף עקום - מתאכזב וחדל מעשייה כי התחושה שהוא קיבל היא שכלום לא מספיק.

החלום על זוגיות לא ריבים או קונפליקטים, כך אני מעדיפה לקרוא לזה, היא כמעט לא הגיונית. ולכן דרושה פה עבודה של שניכם. בתקשורת, בתיאום בציפיות, באיך לנהל קונםליקט, במה זה בטחון בזוגיות, מה אתה יכול לתת ומה היא מצפה לקבל ואיך מתאימים את זה למציאות ומשם אולי בונים משו אחר.
אשתך נוהגת לא כשורה שהיא לא טובלת, אבל אם אתה רוצה להציל את הנישואין אתה צריך רגע להתמקד בך. כמו שאמרת טיפול זה מעולה ואולי זה קרש ההצלה היחיד.
אל תתמהמה. חבל על הסבל של שניכם.
תודה רבה, במצב היום שהיא לא רוצה להצטרף לטיפולאופטימיות?

אני יותר מחושש שטיפול שלי יסתיים בגירושין, אבל גם מצב כזה עדיף מהמשך ישיבה על הגדר...

בוודאי שזה עדיףהמקורית
אני רק אעיר הערה קטנהפאף
כרגע בעלי מפרנס יחיד ואני בבית עם תינוק אחד.
אתה יודע כמה הוא מפרגן לי על זה? הוא גם עוזר בבית כמה שהוא יכול, וגם כל הזמן מודה לי ומפרגן על מה שאני עושה בבית ואומר מפורשות שהוא לא היה מסוגל לזה.
אז זה קצת הפריע לי במה שכתבת, כן, היא מצפה לשותף בבית למרות שאתה נושא בעול הפרנסה, ולהיות עם שלושה ילדים ולתפעל בית זה לא קל.
תודה, אני כמובן לא חולק על מה שאמרת, ואם הייתהאופטימיות?

בינינו אהבה כמובן שהייתי רוצה לפרגן לה ולעזור לה בלי גבול, אבל מפריע לי שיש מצב בו היא כל כך חסומה מתקשורת אתי (מכל סוג) מצד אחד, אבל מצד שני מצפה שאני כן אתן לה את הלב שלי ואעזור לה ב"אובר" בלי שאקבל את הלב שלה או בכלל שאקבל משהו ממנה....

 

במילים אחרות - התכוונתי להגיד שהזוי בהרגשה שלי שהיא מצפה ממני לשותפות "עמוקה" כשהיא מצידה מתנהגת כמו מישהו שאין לו כלום אתי, ההערה לגבי הפרנסה הייתה צדדית, היות וחלק מהטענות שלה הן שהיא "מצפה שאהיה שותף לטיפול בבית לא בשבילה אלא רק בשביל הילדות", טענה שכמובן גם ככה לא נכונה כי כאמור אם זה לא נעשה "מספיק ברגש" היא גם מתלוננת....

תכבד ותפתח את הרצונות והמקום שלךשוקולד פרה.

זה לא פרה אלא פר (הכותב הוא בעלה של שוקולד פרה)

 

כתבת הרבה דברים כואבים מנקודת מבט סובייקטיבית, 
כמעט ולא תיארת עובדות , חוץ מאשר עניין הטבילה. 
במקרה כזה , ובכל מקרה, צריך להיזהר מיעוץ ששומע צד אחד. 

ובכל זאת, 
הכאב שלך על חוסר התקשורת ועל חוסר האהבה בולט מאוד. 
אתה רוצה קשר מכבד, רוצה זוגיות ומתאכזב פעם אחר פעם. 

אתה מציע לנסות להיות 'מלאך' כדי שאז , אולי, יהיה שינוי. 
אני יגלה לך שני סודות . 
א. אתה לא מלאך. לא תצליח לנהל לאורך זמן חיים של מלאך. 

ב. ויותר חשוב, אתה לא אמור להיות מלאך. 
מי שחושב/ת שאתה ראוי לאהבה, לכבוד, לקשר רק אם אתה מלאך - לא מעריכה אותך ולא באמת תתן לך אהבה וקשר וזוגיות גם אם בעיניך תהיה מלאך. 

ולכן, בעומק, כדאי לך לפתח את המקום שלך בבית, 
לא להיות מרצה ומוכן להשפלות בשביל דמיונות על פיסות אהבה שאולי אולי יהיו (ובסוף לא...)
יש לך מקום ויש לך עמדה ויש לך זכויות בבית. 

אתה לא צריך להסכים לחיי זוגיות בכאילו, 
בכאילו כי זה רק סידור עבודה עבור טיפול בשלושה קטנים ובבית, 
בלי רגש, בלי חום, ובלי אינטימיות. 

תמצא ותפתח את התחביבים שלך, את הרצונות שלך, תתקדם ותגדל.
תעריך את עצמך, 
ואל תתן לאשתך לשלוט בכל מערכת הרגשות שלך ובכל הבית. 

זה יוביל לשינוי בריקוד הזוגי. 
זה אמור להוציא אותה מהישן והמוכר ולהכריח אותה לחשוב מחדש 
(וכמובן, היעד הוא לא היא אלא אתה) .
אולי זה יוביל לשינוי לטובה 
ואולי לא. 
אולי זה יקדם פרידה, אבל זה יביא אותך למקום שאתה יותר מכיר את עצמך ויותר מכבד את עצמך. 

(הדברים נכתבו גם מתוך ניסיוני האישי. התגרשתי לפני כ8 שנים מזוגיות אומללה כזו.) 

בשורות טובות. 

 

תודה על ההשקעה, אהבתי מאודאופטימיות?
עבר עריכה על ידי אופטימיות? בתאריך י"ט בתשרי תשפ"ג 16:56

לגבי העניין של יציאה מזוגיות אומללה, היועץ אליו הלכנו אתגר אותי בטענה ש"זאת ההתמודדות שלי" ושאם אחליט להתגרש בלי לתקן אז גם בזוגיות הבאה יחזרו אתגרים דומים.

(אני כמובן נוטה לא להסכים אתו, כי מרגיש שמבחינה מסוימת לחיות ככה זה סוג של "להיות גבר מוכה" ומרגיש שהייתי אפילו מעדיף להישאר לבד חלילה מאשר להמשיך ככה, אבל מעניין אותי לשמוע באמת כיוונים ממישהו שהתנסה).

 

אגב, אני באמת גם לא במקום של "להתחנן לאהבה" וכבר די נשחקתי, ומבחינה רגשית כמעט מוותר עליה, אבל מתלבט אם לתת עוד צ'אנס אחד כדי שאדע שניסיתי הכול לפני גירושין...

שלום לךתהילה 3>
מה שאתה מתאר נשמע מורכב, אבל התיאור לגבי אשתך, נשמע מלא בהנחות יסוד שלא בהכרח הן המציאות, לא האובייקטיבית, ואולי גם לא הסובייקטיבית (מצידה).

אני מתכוונת גם לתווית של פאסיב אגרסיב, גם לזה שלא רצתה להתחתן איתך ובכלל, גם להגדרה שלך שהיא מצפה שאתה והקשר יהיה של מלאכים.


המצב עם הטבילה נשמע בהחלט מורכב חריג ולא רגיל.
עם זאת לא תיארת את הרקע שקדם לכך.

למה בעצם אשתך חווה חוסר בטחון? זה נשמע כמו חוויה מאד משמעותית בדינמיקה שלכם,
כי בסופו של דבר משמתמע שזה גם פיזי וגם רגשי, הקושי שלה להפתח אליך, והשאלה היא איך זה קרה אם בהתחלה לפחות היה בסדר ואפילו היי.
בפרט בגלל שבטחון של אישה מול בעלה ובבעלה, זה אחד המרכיבים הכי קריטיים והכי בסיסיים ביחסים זוגיים.

בשורה התחתונה, זה נשמע שנכנסתם ללופ של ציפיות ואכזבות כאבים ותסכולים משני הצדדים, כשכל אחד מכם אוחז בצד שלו וזו וודאי לו הדרך להתקדם בה.

בעיני האישיות, לא מפרקים בית עם ילדים ובכלל לא בית, לפני שנעשה נסיון אמיתי ומשמעותי לתיקון.
ולכן, אם כפי שכתבת אתה לא עשית תהליך אישי משמעותי,
עם מישהו שיוכל לבחון איתך את המצב שלך מקרוב ובכנות ובתהליך שתתמסר אליו,
ובנוסף תהליך שלה, וגם תהליך זוגי שאתם *כן* מרגישים שקיבלתם בו מענה אמיתי, זה באמת לא מצב שבו נעשה מה שאפשר.

נשמע שיש כאן מורכבות עמוקה ואני מאחלת לך ולכם שתמצאו טיפול שנכון עבורכם ועבורך באופן אישי.


ואסיים בטיפ שנכון לכל זוג שהוא:
כמעט תמיד כשיש איזשהו קונפליקט זוגי יש נטיה לחוות ולתאר את הבעיות וההתנהגויות והמורכבויות הדורשות תיקון של הצד השני,
וזה טבעי שאדם קרוב אצל עצמו.
יחד עם זה חשוב מאד מאד לדעת:

1. זוגיות היא *דינמיקה*. וזה אומר שכל דבר שאתה עושה או לא עושה משפיע עליה, וכל דבר שהיא עושה או לא עושה משפיע עליך ועל ההתנהלות שלך,
ולאורך שנים נוצר כאן איזשהו מעגל קסמים.
אם נוסיף למשוואה את זה שבזוגיות אנו נמשכים להנשא למישהו שעלול מצד אחד לחזור על טראומות עבר שחווינו
(לדוגמא אמא מרוחקת רגשית ולא מושגת, אבא כוחני, ועוד ועוד), ומצד שני זיהינו בו פונטציאל של ריפוי לצורך הזה,
נבין שיש כאן מעגל קסמים שיכול לפעול ל2 כיוונים. כשהדינמיקה נכנסת ללופ שלילי היא רק תעצים מקומות כואבים בנפש, חוויות קשות וטראומות שלכאורה רצינו לרפא באמצעות זוגיות בריאה, ואנחנו רק פוגשים אותם חזק וקרוב יותר,
ומצד שני כשיודעים לתפעל אותה נכון, היא מסתובבת לכיוון השני, של האהבה והריפוי ואין מופלא מזה.
וזה לגמרי אפשרי, באותה זוגיות ממש.

ולכן במקום להתבונן על המצב בתור איזה אדם נפלא שאולי קצת טעה אני, ואיזו אישה בעייתית היא,
צריך להבין שבדרך כלל יש לנו שני בני אדם, שמטבע היותם בני אדם הגיעו לנישואין עם כמה שריטות והרבה רצון לטוב ולתיקון.
ויחד, הם מפעילים את הדינמיקה לכיוון השלילי שלה. דורכים ומעצימים זה את פצעיה של זו וזו את פצעיו של זה
ומתנהלים בצורה הישרדותית יותר ויותר (לרוב בלי כל כוונות זדון).
אז במקום לאבחן אותה, ולהסתכל עליה ועליך כשני אנשים נפרדים עם התנהגויות משל עצמם,
חשוב לעשות את הסוויץ' ולהבין שיש כאן משהו שלישי שהוא דינמיקה זוגית, והמקומות שאליה היא מביאה את שניכם עכשיו כשהיא הרבה פעמים במצב לא מיטבי.

2. מה עושים עם הדינמיקה הזאת? ובכן יש 2 אחראים אליה, והאחריות מתחלקת בדיוק, אבל בדיוק ל%50 שלך ושלה. אין אחד שהוא יותר אשם ואחד שהוא יותר צדיק. הנקודה כאן היא לא צדק או אשמה אלא צורת התנהלות בדינמיקה הזוגית (ובכלל במערכת יחסים). ולכן, אני מציעה לך לקחת את מלוא האחריות על החלק שלך, שבאחריות שלך.
לא להגיד לעצמך שלך יש כמה בעיות משלך אבל הרוב זה היא ולכן אתה בסדר,
אלא לשאול מה החלק שלי ואיפה אני יכול לקחת אחריות.

לקיחת אחריות, גם של צד אחד, תמיד תשנה את הדינמיקה הזוגית. ואם היא עמוקה ומשמעותית למצב הספציפי, היא יכולה לשנות אותה ברמה מדהימה, ממש להפוך אותה.
אבל גם אם חלילה לא, ותגיעו למצב של פרידה, אתה תעשה את העבודה שלך, ותדע שאתה את שלך עשית.

טוב יצא טיפ קצת ארוך ואז נזכרתי בשאלה שלך בסוף...


אני באופן כללי מאוד מאוד מאמינה שאחת הדרכים ליצור זוגיות בריאה
היא לחזור למקום הטבעי שלנו, כאיש ואישה.
אני בדרך כלל מדריכה נשים ולא גברים, אבל לך כגבר אני ממליצה כן להיות במקום הזה, היציב, הבטוח, המאפשר משענת, המעניק.
גבר שאשתו מרגישה שאהבתו תלויה בדבר, ושהוא והנוכחות שלו בזוגיות הם לא יציבים ובטוחים,
תתקשה לבטוח בו, בכל מובן, ותתקשה להמסר אליו ולהפתח אליו.

לכן אני מציעה לך לא להיות מלאך, אלא איש, במלוא המשמעות של המילה, עבור האישה שלך.


ויהי רצון שתמצאו שליחים טובים שיעזרו לכם. אל תשכח להתפלל.


תודה רבה על התגובה המושקעת(ותודה גם לשאר המגיבים)אופטימיות?

אני מתחבר לרוב הדברים שכתבת.

הערה לגבי תפקידי הגבר - גם לזה אני מתחבר, האתגר הוא שבהרגשה שלי היא אף פעם לא באמת התחברה לרעיון שאני משפיע ושאפשר להישען עלי כפי שכתבת, ומתחילת הקשר נטתה "להסתדר לבד" (ומקסימום התייחסה אלי כאל פרויקט שיש להשקיע בו), אבל מסכים גם שיש לי מה לעבוד על זה גם בלי קשר אליה...

בשמחהתהילה 3>
הרבה פעמים ל2 הצדדים כל אחד מסיבותיו קשה להתחבר למקום שלו.
עבור האישה זו עבודה להתמסר, כמו שעבור האיש זו עבודה להיות שם,
אבל יחד עם זה שזו עבודה זו לא עבודה שהיא חיצונית זו עבודה שהיא חזרה למקור, וככל שלומדים לעשות אותה מרגישים בבית.

ולגבי המקום שלה מול זה, זה כמו הרבה דברים אחרים ביצה ותרנגולת, ולכן כאן אני אומרת תעשה את ה50% של החלק שלך. זה מה שאתה יכול וצריך לעשות.


צריך לדעת (גם גברים וגם נשים כמובן) שכשיש רקע של פציעות ודינמיקה שלילית בזוגיות לפעמים לוקח זמן ליצור מחדש יחסי אמון ויש כמה חריקות עד שמצליחים לעצור את הסיבוב של הגלגל שמאלה ולעבור לסובב אותו ימינה,
ולכן הציפיה שאני אגיד איקס ומיד באותו רגע יקרה וואי, לא תמיד תניב תוצאות, ולכן אני כן ממליצה להתאזר באורך רוח,
ולראות איפה אתה מצליח פעם ועוד פעם ועוד פעם לעשות מעשה שמכוון את הגלגל שלכם לכיוון השני, ומקווה שבע"ה מהרה היא תצטרף אליך.

וההצטרפות שלה גם יכולה להיות של מעשה קטן ומחווה קטנה, שבע"ה בהיזון חוזר יכולים לעזור לכם לעלות על דרך המלך.


זה כמובן לא תחליף לתהליך עמוק שנשמע שצריך פה, אבל לשאלתך מה לעשות עד אז-
זה הכיוון לעניות דעתי...
לא יעזור לך להתנהג כמו מלאךהמאור הקטן

הקונפליקטים וכל שאר הסיפורים הם אסטרטגיה מסוות שמטרתה היא לקבע את המצב בו היא מתנהלת ללא שום אחריו זוגית כלפיך, אך נהנית מכל שאר הדברים שיש לה (ילדים, בית פרנסה וכו'..)

 

כמובן שאף אחד לא יגיד את זה בפה מלא אז היא מספרת לך את הסיפורים על שותפות עמוקה וכו' וכו' שבפועל את הדבר הבסיסי ביותר מצידה שזה לטבול במקווה היא לא עושה.  יש את האסטרטגיה השנייה של לעטוף הכל במסווה של פרפקציוניזם, במצב הזה היא תציג שאיפה לשלמות כל כך גדולה שלא נשאר שום אמצע ולכן אין שום דרך להתקדם לאינשהו.

 

בפועל אתה הקורבן בסיפור. כמו שאמרת להמשיך ככה זה מזוכיזם, אבל יותר מזה זה לחיות לצד משהי שאתה לאט לאט מתחיל לשנוא, מה שיוצר מעגל הרסני שלא מאפשר שיקום.

 

הגיע הזמן שתפסיק את המשחק הזה. כמובן צריך לדבר יפה וכו' אבל להיות אסרטיבי ולא להגרר למניפולציות הללו. תגיד לה שאתה לא נשאר בבית עד שהיא לא הולכת ליטבול, ובמקביל שתלכו לטיפול מיני. כזה שיצריך מכם לתרגל באופן יזום מגע ואינטימיות על בסיס שוטף. 

 

אל תוותר ואל תכנע, תראה את עצמך ותדאג לעצמך. מותר ורצוי שאחרי שנים של ריצוי ושיעבוד תשים את עצמך במרכז, אולי מתוך זה היא תעריך אותך ומשהו ישתנה.

 

בהצלחה!

יש במה שכתבת הרבה מן האמת - תודהאופטימיות?

מה שכן, חלק מהבריחה שלה מאחריות מתבטאת גם בכך שלפחות כלפי חוץ נראה שהיא מצפה שגם אם נתגרש זאת תהיה יוזמה שלי ולא בטוח שהיא לא "תזרום" עם זה.
 מה שאומר שברגע שאני מציב את האולטימטום שהצעת (שאכן עושה שכל) אנחנו כנראה במסלול ישיר לגירושין, לא בטוח שזה נורא במצב הקיים, השאלה היא רק אם יש איזו שהיא ברירה אחרת (ולו בשביל המצפון שלי שניסיתי הכול לפני שערערתי לילדותי את עולמן)....

להבנתי יש לך דרך להציל את עצמכם מגירושיןהמאור הקטן

רק על ידי שינוי גישה ממה שעשית עד כה.

להמשיך כמו שעשית עד עכשיו יוביל לחיים של דיכאון ושנאה הדדית. תאמין לי שזה עשוי לערער את חיי הילדות שלך הרבה יותר מאשר גירושין בצורה מכובדת. 

יש בזה משהו, תודהאופטימיות?


לעניות דעתיפרצוף כרית
הקדמה -
אולי אני מדברת שטויות, כי אלו דברים עמוקים מאוד בנפשכם, אז אם לא מתאים לך תזרוק לפח את דבריי.. רק מציעה רעיון....

אז ככה, לענ'' ד,
אתם מדי הרבה 'מתעסקים' אחד בשני - ומסתבכים יותר ויותר כמו חוט שרק הולך ומסתבך יותר ויותר-כל אחד רוצה שהשני ישתנה ויתן לו הרגשה טובה



תחליפו לכיוון הפוך


אתם צריכים לעשות תקופה של 'נפרדות' כזו
נגיד שבועיים שאף אחד לא מתעסק בציפיות שלו מהשני, כל אחד מכם פשוט מנסה לשמח את עצמו ולחיות את חייו, כאילו אתם סתם חיים ביתדירה יחד ואין זוגיות
שפשוט יהיה שקט כזה של -בלי ציפיות אחד מהשני, ובלי להעלב ולחפש ממה להפגע וכו'

ואחר כך-
לעשות סוג של
Restart
ולבוא ממקום נקי כזה



כלומר תזכרו שאתם 2 בני אדם נפרדים ושונים
עם כמה נקודות השקה קטנות- היא מכבסת לך, אתה נותן לה חיבוק, אתה מפרנס, היא מטפלת בילדים-
זה נקרא זוגיות ושותפות, זה מספיק
אי אפשר שיתופיות בכל התחומים, אנחנו לא מלאכים ולא יכולים לספק לבן זוג את כל צרכיו הרגשיים





כי לדעתי לטענות האלו והציפיות -אין לזה סוף!!!! זה לא יגמר לעולם!
דוגמא- כל אישה רוצה שבעלה יהיה שותף ויקשיב לה תמיד, יעזור לה עם הילדים, תמיד יהיה לו סבלנות אליה 24/7 יתפנה אליה במסירות נפש....
בפועל-אנחנו לא מלאכים, לכל אחד יש צרכים כמו - שינה, לחשוב עם עצמו על החיים שלו, פרנסה, תחביבים, חברים, טיולים ועוד-ואי אפשר באמת לעמוד בכל הציפיות הרגשיות של בן הזוג! אין מספיק זמן ביממה לכל זה! תמיד יש מה לתת עוד! כמו הפס'-' כל הנחלים הולכים לים והים איננו מלא'
בהצלחה
יש בזה משהו,אבל בשביל זה נצטרך להיפרד בפועל לתקופהאופטימיות?
עבר עריכה על ידי אופטימיות? בתאריך כ"ד בתשרי תשפ"ג 15:13

כי בבית עם 3 ילדים בלעה"ר , אי אפשר באמת להתנהל בנפרדות ותמיד יהיו חיכוכים וציפיות על הטיפול בילדים, נושאים כלכליים, למי יהיה את הסלון בשקט בערב וכו' (בנוסף- במצב כיום של הימנעות כל כך ארוכה מכל קשר גופני, עצם השהות שלי אתה באותו בית מייצרת לי מתח ושוחקת אותי שלא לדבר על אותו חדר).

אבל אם ננסה להיפרד לכמה שבועות עם סיכום מראש לגבי הילדים וכו' זה יכול באמת להצליח.

 

מה שכן, הערה לגבי עצם הגישה שלך, יש בה הרבה היגיון להבנתי, אבל אני חושש שלפחות מצד זוגתי לא אכפת לה כברירת מחדל לחיות באותו בית "כל אחד לעצמו" ב"שותפות" טכנית במשך שנים (כשאם נודה על האמת, במקרה זה נראה שהשותפות היא הרבה יותר חד צדדית).

מה יש בסלון שרק מישו אחד יכול להיות בו בערב?המקורית
למה לא להיות בחדר במקום?
יש לכם ויכוחים על דברים אלה?
בגלל ששנינו חייבים "ספייס" אחד מהשני ובכללאופטימיות?

אז זה מה שקורה...

מבחינה טכנית אמנם, כן באמת יש יותר מקום בסלון (בחדרים הילדות ישנות, ובבית באופן כללי אין  בדרך כלל סדר ובכלל מרווח לחיות ולנשום בלשון המעטה).

ברור שאם הייתה אהבה והנאה הדדית מקירבה היינו יכולים כנראה להתמודד עם זה יותר טוב בעז"ה.

 

 אבל מטבע הדברים כשיש גם ככה מתיחות בין בני זוג, זה גולש  למקומות שמבחוץ יכולים להראות כעניינים של מה בכך, אבל כשנמצאים בתוך זה כאמור המתח והמצוקה גדלים...

 

כמו שנאמר בגמרא (בתרגום מארמית):

 

כשאהבתנו הייתה עזה - על חודו של הסכין היינו שוכבים. עכשיו כשאהבתנו איננה עזה - מיטה שאורכה שישים גרמידין אינה מספיקה לנו)"

לא הבנת אותי.המקורית
ברור לי שאם אין קרוב לבבות אז תרצו ספייס בדיוק כמו שכתבת.
לא הבנתי למה צריך לריב על זה
היא בסלון. אתה בחדר. וזהו. או הפוך. העיקר שיש לך שקט וספייס.
נשמע שמעבר לבעיות הזוגיות, שניכם גם מתקטננים על כל מיני דברים לא רלוונטיים שעוד יותר מעכירים את האווירה ומרחיקים ביניכם.

ולפי מה שהבנתי מ@פרצוף כרית
אין הכוונה בלא לדבר על העניינים הטכניים של הבית, אלא לנתק את הטכני מהרגשי ולהניח אותו בצד. בלי ציפיות רגשיות.
צריך לאחד כוחות או לדבר בשביל הילדים? אן על הכסף? אחלה. נעשה את זה. קורקטי.
את העניין הזוגי תשאיר בצד. תחפש תעסוקה, שב עם הילדים או צא איתם החוצה.
כשיש ברוגז בכל מובן ולא רק בנושא הרגשיאופטימיות?

וכל אחד מצפה שהשני יתחשב בו, ומרגיש שהשני "סתם" מתעקש, טבעי שעוד דברים ייתקעו...

במצב היום, חלק גדול מהזמן זוגתי מתייחסת אלי כאל אוויר (בלי בוקר טוב וכו' ובלי כלום), אז "לסכם" כל הזמן על דברים יומיומיים זה מאוד קשה...

 

וכשמדברים על נושאים רגישים הקשורים לטענות שלנו אחד על השני זה כמובן עוד יותר קשה להתייחס לזה רק כ"טכני".

אם זה מהצד של הטענות שלי על חוסר השותפות בנושא הכספי ובכלל על חוסר המחויבות כלפי בשום נושא מה שמרגיש לי מצידה כמו נצלנות (מחכה הרבה זמן שתצביע על משהו אחד שהיא חייבת לי לדעתי, אם זה לכבס-לבשל/לעזור בפרנסה וכו' ובינתיים לא קבלתי שום תשובה). 

כשהטענות שלה מנגד הן ש"אני לא עוזר לה מספיק עם הילדות", מטבע הדברים המתח ימשיך והמצב יתדרדר עוד.

אם רוצים להבין קצת יותר את המתיחות בנושא הכלכלי והשותפות בעול אפשר לקרוא מה שכתבתי כאן:

אשה שחושבת שבעלה חייב לה הכול והיא לא חייבת כלום... - נשואים טריים

 

גם ספציפית לגבי הסלון, זוגתי נמצאת כל היום בבית ומטבע הדברים הסלון פנוי לה ל"שקט" רוב היום, לפעמים כשאני מגיע בערב, מחפש גם כן לשבת ולהרגע בשקט ואפילו על זה יש לנו מריבות, אני מרגיש שהיא לא מוכנה להתגמש ולוותר קצת, והיא מרגישה שאני "מכריח" אותה וכו'...

 

אם נחליט על פרידה לכמה שבועות, אתגרים אלו לא יעלמו, אבל יהיה קל יותר לקבוע משהו אחד בשיחה קצרה אחת (כמו להקציב לה כסף, ולקבוע מתי אפגוש את הילדות וכו')

אני חושבת שאתה קורא את המצב מצויןהמקורית
אבל גם יכול לעצור את הלופ.
היא לא רוצה לוותר - תוותר אתה.
צריך גם לדעת איך להיפרד. זה לא דברים ברומו של עולם בעיניי וזה רק מעכיר עוד את האווירה
אז תתגמש אתה, אין ברירהפרצוף כרית
עבר עריכה על ידי פרצוף כרית בתאריך כ"ה בתשרי תשפ"ג 14:31
כששניכם מתעקשים- אתם סתם מבזבזים אנרגיות וכוחות על משהו שלא יוצאת ממנו שום תועלת
הדוגמאות של הבקר טוב והשהיה בסלון- ממש קטנוניות, אין פה נזק משמעותי לאף אחד מהצדדים
אתה חיב להפנים שהזוגיות שלכם לא במצב מלבלב כרגע- אל תצפה ואל תפגע אם היא לא אומרת לך בקר טוב
ברור שזה לא תקין וזה פוגע שלא אומרת בקר טוב, אני מבינה אותך, גם אני היתי נפגעת, אבל-
אתה מצפה ציפיות שלא יקרו כרגע ואז נעלב
וחבל על האנרגיות שלך לשווא, תשתמש באנרגיות האלו לדברים טובים-תפגש עם חבר, סע לטיול, תעשה משהו כיף... עם עצמך אן עם הילדים
תפנים שאשתך לא תהיה פתאום סופר נחמדה, אם היא לא מוכנה לטבול שזה חריף יחסית, אל תפגע שהיא לא אומרת בקר טוב...
יש משהו בדברייך, אבל בדיוק מהסיבה שהזוגיות לא במצבאופטימיות?

מלבלב בלשון המעטה, המתיחות היומיומית מעיקה-שוחקת ומתישה, ואם אני חי בקירבת בן אדם שמקיף את עצמו בחומות של ברוגז ופאסיב-אגרסיב (הנושא הוא לא בוקר טוב אלא האווירה המתוחה והכועסת), טבעי שיפריע לי שאין לי שום פינה משלי להרגע בבית.

 

(הפיתרון של "לצאת" הוא כמובן לא פיתרון תמידי, לא מכיר מישהו שמסוגל לגור ברחוב ללא מקום "משלו").

לא התכוונתיפרצוף כרית
לא התכוונתי להפרד ממש ולצאת מהבית, רק לא להיות בקישקע אחד של השני
דהיינו לחיות כן באותו בית אבל-
פשוט להפסיק להתערב אחד לשני, לא לבקש אחד מהשני בקשות שהשני לא מוכן (הרי אתם מכירים זה את זו, לא? אתם יודעים בדיוק מה מעצבן את בן הזוג ולאילו בקשות בן הזוג תמיד מסרב ו לא מוכן למלא)

וככלל, אני חושבת שאתה הפותח צריך להפריד בין חלום למציאות
היה לך חלום שאשתך תאהב אהבת נפש ותגיד לך בקר טוב וכו'
וזה באמת שבר גדול וכואב שסה לא מתממש כרגע
אבל תבין שאם היא במצב שהיא לא טובלת, זה אומר שהיא כועסת עליך ממש, אז פשוט אל תצפה שהיא לא אומרת לך בקר טוב, זה די מתבקש
לצערי
פשוט כשתקבל המצב פחטת תדרוש ממנה, המריבות יפחתו, האווירה בבית תהפוך מבלתי נסבלת ל'נסבלת' ולאט לאט תשתפרו ותהפכו את האוירה ל'נעימה', כפי שאמרתי קודם -ממצב של 1תתקדמו ל-2,אח-כ ל-3... 4... ורק אחרי כל השלבים תוכלו להגיע למצב אהבה גדולה, כביכול שלב 10 בסולם שזה החלום שלכם-להיות בזוגיות ממש טובה בעזרת ה'....
אהבתי. כתבת יפההמקורית
זה דורש אבל הרבה תעצומות נפש וספק עם יעזור במצב הזה שהוא ככ רווי
תודה, זה תיאורטית נשמע יפה, אבל בפועל יש חיכוכיםאופטימיות?
עבר עריכה על ידי אופטימיות? בתאריך כ"ה בתשרי תשפ"ג 17:21

על כל צעד ושעל שרק מחריפים, ברגע שלא מרוצים אחד מהשני ואין באמת הנאה הדדית, הנוכחות של השני הופכת להיות מעיקה.

וברגע שאני לצורך הדוגמה עובד כמו חמור לפרנס ולכסות חובות שנוצרו כתוצאה מהנתנהלותה (ועדיין לא מצליח), והיא מצידה טוענת  מצד אחד ש"היא לא מחוייבת לסייע לי בזה", ומצד שני להוציא מה שנראה לה (כולל מעון לילדה, כשהיא אפילו לא מתחייבת לנסות לכסות את עלות המעון בעזרת העבודה שלה).

 

אז כשאני מגיע הבייתה עייף אחרי יום עבודה ורואה שהיא תקועה בסלון מול המחשב (באותה תנוחה בה ישבה כנראה חצי מהיום) ולא מוכנה לפנות לי כדי שגם לי יהיה קצת איך להרגע בלי שהיא תהיה צמודה אלי, אז קשה "להשלים" גם עם זה.

 

אפשר תיאורטית כאמור להפחית חיכוכים, הבעיה היא שכל חיכוך/תלונה הכי קטנים, נהפכים בעיני זוגתי להרגשה כאילו רוצחים אותה, והיא "מגיבה" בהתאם, וכו'...

 

לגבי הבוקר טוב - התכוונתי לנסות להמחיש את האווירה המתוחה והמכבידה הקיימת.

 

לגבי הבקשות - אין בקשה אחת/או אפילו מילה אחת שאדע שאם אגיד אותה לאשתי אדע שהיא לא תגיב בעצבים/בהתעלמות....

ברור ובודאי שהאוירהפרצוף כרית
כבדה ולא נעימה, זה מובן וברור

לגבי החובות של אשתך שאתה:משלם- זה מכעיס ממש אבל אתה לא היחיד.. שמעתי מקרה כזה של חברהקרובה.. לצערי היא עובדת קשה ומממנת את הבזבוזים המופרזים של בעלה שנעשו בהסתרה... זה מאןד כואב אבל הם עדיין נשואים..
זה באמת נושא רציני
אבל בוא נגיד שלא בטוח שזו עילה לגירושין, יש דברים יותר חמורים כמו-אלימות, בגידות-
אז יש פה צד לשקול המשך נישואין(לא בהכרח, זכותך להחליט שזו כן עילה.. רק הצגתי קצת תקווה,)

אבל כל השאר-די קטנוני, אל תתפס לזה, נראה שהיא בכוונה מנסה לעצבן או למשוך תשומת לב-
זה לא יפה מצידה-
אבל אל תשתף פעולה עם זה, אל תסחף ואל תגרר - חבל על השלווה שלך-תמצא פתרונות חלופיים-או שתקנה מחשב ניד, או תסע לספריה או למשפחה, או בפלאפון או טאבלט...
יעבור לה... בטוחה שהיא עושה דווקא-כי לא הגיוני שהיא כל היום על זה ולא נמאס לה, ברור שהיא מנסה לעשות 'דווקא' להראות שהיא לא מכבדת אותך, תתעלם לטובתך -כשאתה מתעצבן מזה היא מרגישה שהשיגה מטרה לעצבן אותך.... היא קטנונית אבל אל תגרר!

לגבי המחשב-,זה סתם קטנו
תודה, אחשוב על זה, בכל מקרה אני לא רואה פיתרוןאופטימיות?

אחר מעבר ללנסוע לדירה שאשכור לעצמי, אני לא יכול לוותר עד כדי כך על הצרכים שלי...

הבעיה שלך היא בציפייה לדעתיהמקורית
הניתוק הרגשי שמדובר עליו הוא להוריד את הציפייה מהפרק.
ולהתנהל בצורה טכנית.

ואם היא יושבת על המחשב בסלון - קנה לך מחשב נייד לחדר. עולה כמו חודש שכירות בערך.
תודה, אם הייתי רובוט זה היה קל יותראופטימיות?

לחיות בצורה "טכנית" עם גברת שיושבת לי בין הרגליים מצד אחד, מלאה תביעות כרימון מצד שני, ומשדרת מתח וכעס רוב הזמן בעזרת חומה עם קוצים, אבל אחשוב על זה כאמור - תודה...

האמת שאפילו לאויב שלי לא הייתי מציעהקופצת
כזו הצעה.
אנחנו בני אדם עם לב ורגש.
לא יודעת בכלל אם אפשר לחיות "טכני". ואם אפשר לדעתי זה סוג של מת - חי.
אם זה האופציה שנשארה - אז לא כדאי גירושין וזהו?
לא. כי זו אופציה שאולי תגרום להם לרצות לתקןהמקורית
כשהוא יהיה עסוק בענייניו ולא יענה לה ויכנס איתה לתגרה על כל מילה, ובעיקר יפסיק לצפות ממנה, מה שהכי ממרמר אותו - אולי זה ידליק לאשתו נורה..
או שהניתוג הרגשי הזה יגרום לו להסתכל אחרת על הדברים, להעריך את עצמו יותר ולבחור להתגרש, או לתקן בדרך אחרת.
גם כדרושים הם יצטרכו לדעת להתנהל. עדיף להתחיל מעכשיו
אאה. יעני כמצב זמני. נבהלתי כבר 🙈קופצת
ברור כמצב זמני. אפילו לי יש גבולות 😂המקורית
אני כבר לא יודעת😂קופצת
ככל שקוראת אותך מבינה יותר שאני לא מבינה..😅
ברוך השם, שלא תצטרכי לעולם🙃המקורית
תודה, כן מעיר שאם אהיה עסוק בענייני ואפסיק לצפותאופטימיות?

ממנה -רוב הסיכויים שה"סטטוס קוו" הזה יהיה נוח לזוגתי גם שנים (להבנתי זה אחד מהמאפיינים של פאסיב-אגרסיב), כך שגם אאזור כוחות לדבר כזה (ספוילר- אין סיכוי גדול) חובה להקציב זמן גם לדבר כזה.

מסכים שכדאי לי לחזק את עצמי ולחיות את חיי בלי קשר, אבל זה חלק מהעניין שאני רגיל להיות משועבד לדרישותיה ולנסות ללא הרף איכשהו להסתדר אתה מה ששואב לי את כל האנרגיות, וצריך באמת להתחיל לשחרר ופחות להתרגש, עם זה אני מסכים...

אתה לא יכול לדעתהמקורית
כי לא ניסית

אבל בלי שום קשר, להרגיש משועבד ולנסות ללא הרף להתכופף לכללים של מישהו אחר שלא תואמים בשןם צורה ובשום דרך את צרכיך - זה מתכון די בטוח להרס עצמי. ולהרבה תסכול וכעס. ולקמטים 😅
זה כמו לנסות להיכנס לנעליים שאינן תואמות למידותיך. זה כואב.

אפשר להסתדר. לדבר ולענות בנימוס, כי היא אם ילדיך ולא רק זוגתך. ומעצם קיומה היא תורמת לילדים, בטלנית ככל שתהיה. אבל לא חייב להיענות לכל דרישה ולא לענות לכל קינטור.
שלוות הנפש שלנו קודמת לכל. בהינתן ועד עכשיו לא השגת אותה בלרדוף אחרי אשתך ולריב איתה על כל דבר, תנסה להשיג אותה באמצעות החזרה לעצמך. זו גם הסיבה למשל שדיברתי על מחשב נייד בחדר. כי אם המטרה היא כרגע שלוות נפש ולא התעקשות על עקרון, הרי שתשיג אותה גם ככה.
יפה- תודה, נתת נקודות למחשבהאופטימיות?

אמנם לא מדויק שלא ניסיתי עד עכשיו אף פעם את השיטה הזאת, אבל בכל מקרה כאמור מסכים שכדאי לי לעבוד על זה בשביל עצמי וממקום של חוזק ובחירה בלי "לחכות" לה...

בדיוק. כי אתה חשוב, ואתה במקוםהמקורית
שמחליש אותך מבחינת אופן ההתמודדות.
וברגע שמפתחים את היכולת הזו לחשוב על עצמנו ולספק לעצמנו שלווה נפשית ללא תלות באחר - זה משנה המון. ונותן הרבה כח. ואפילו פותח את הראש לדרכי פעולה אחרות.
מקווה שתצליח להגיע לשם.
זה עדיף על פני המצב הנוכחי, הלא כן?המקורית
שתתלונן עד מחר.
הקנטורים שלכם אחד על השנייה רק מראים שאולי יש מה לתקן רק שאתם לא יוצאים מהלופ.
ניתוק רגשי ויציאה מהסיטואציה לפעמים מכניס לפרופורציה מוביל לשינוי.
ולפעמים לא.
זהופרצוף כרית
זה בדיוק מה שאני מציעה פה-
תקופה הימנעות מחיכוכים

הבעיה שאתם אולי כרגע במצב 1 בסולם הזוגיות -נניח אם היו מדרגים מ-1 עד 10- (סליחה אם פוגע, אני רק מנסה לשקף ת'מצב באמת מבחוץ איך שנשמע) ואתה מצפה לקפוץ לשלב 10 של רומנטיקה ופרפרים
אז זהו, שזה לא קורה ביום אחד
אתם צריכים קודם להגיע למצב שלא נלחמים אחד עם השני=לא לריב=לא לבקש מבן הזוג דברים שאתה יודע כבר שאין לו כח לזה והוא לא מוכן=לקבל אתבן הזוג ולהפסיק לנסות לשנות אותו
במילים אחרות,
תנסו ליצור מצב של 'שקט תעשיתי
למשך תקופה
רק כך תוכלו להתקדם לשלב' 2' בסולם הזוגיות...
ולאט לאט להשתפר
ולהגיע למצב של אהבה גדולה
אבל אל תצפה שהיא תקשיב לכל מילה שלך כשאתם במצב של חיכוכים תמידיים וחוסר כבוד אחד כלפי השני

לחזור עלהסיפור שלכם ולהתיעץ עם עודבעלי מקצוע-לא נראה לי המעשה הנכון במצבכם
נראה לי שאתם חוקרים ולומדים המון, שזה טוב, אבל צריכים לנתקדם לשלב המעשי של הביצוע בפועל של כל העצות שלמדתם ושמעתם
סליחה עלהדוגריות, מנסה רק לעזור
שרשור שפתחתי לפני שנים שקצת שופך אוראופטימיות?

בעקבות תגובות כאן חפשתי ומצאתי שרשור שפתחתי לפני כמה שנים (מניק אחר) שעסק בלחץ כלכלי גדול בו היינו שרויים ובהשפעתו על הזוגיות שלנו, מאז ב"ה המצב הכלכלי נהיה קצת פחות גרוע, אבל עדיין עקבות אותה תקופה ואותו לחץ מעיבים בין היתר על מה שקורה כיום.

 

מעניין לראות מצד אחד כמה ההתדרדרות הזוגית בעצם התחילה אז, כמה דברים יכולים לא להשתנות במשך שנים, וכמה אז הייתה לי כנראה חשיבה פחות מעוותת לפני שהתרגלתי לוותר על עצמי כדי לשרוד...

 

אשה שחושבת שבעלה חייב לה הכול והיא לא חייבת כלום... | ערוץ 7

לא קראתי את השרשור אבל מציעה לך בחוםהמקורית
לחזור לעצמך. להתחבר לפנימיות שלך בחזרה.
לאמת שלך. ליושרה הפנימית.
זה ימלא אותך בשמחה. ויביא לך תובנות חדשות.
נכון, כנראה לא אצליח לעשות את זה ללא פרידה לתקופהאופטימיות?

תודה על כל התגובות.

לפעמים המרחק הפיזי באמת עוזר ליישר את הראשהמקורית
אבל לא יודעת אם לעזוב את הבית זה פתרון שיקל עליך. או על הילדים.

אולי להתחיל בלעבור לחדר אחר ולראות איפה אתה עומד ומה אתה מוצא בעצמך.
לעניות דעתיפרצוף כרית
תשארו באותו חדר
אבל פשוט לשמור על הכבוד אחד של השני
ולשבור את החלום של זוגיות מושלמת כי זה גורם לחיכוכים-להבין שמה שהשני לא מסוגל לתת לך -לא לדרוש או לבקש בכח, להשלים עם זה, לקבל את זה - כל עוד לא מדובר במעשים חמורים חלילה
וזה עבודת חיים.... צריך לעבוד על זה כל הזמן, כל זוג, לעניות דעתי
זה מעשים חמורים לגמרי בעיניי האמתהמקורית
זה שהיאפרצוף כרית
לא טובלת- חמור בהחלט
אבל התכוונתי רק לחלק מהדוגמאות
דברתי על דוגמאות ספציפיות שלא צריך להתפס אליהן..
מבין, אבל כשיש מתיחות אז כל דבר מוסיף שמן למדורהאופטימיות?

מסכים שתיאורטית אפשר לנסות לדלג על זה, אבל כשנמצאים במציאות יומיומית כזאת עם כזאת אווירה זה יותר מאתגר...

נגמרו לי השמותאשת אופטימיות

 

@נגמרו לי השמות

בעלי (הפותח) שלח לי לינק לפוסט הזה שבו הביע את כאבו על המצב הזוגי. 

אני כרגע לא מסוגלת לדבר איתו בצורה רגילה כי נכנסנו למצב של לחימה, לצערי.

 

 

אני אשמח לשוחח איתך במסרים, אם תוכלי לעזור לנו ואולי להבין את הצד שלי.

 

אני רוצה להדגיש שאני לא מחפשת להתגרש

למרות שיש לי את כל הסיבות בעולם לעשות את זה.

אני מחפשת שהבית שלנו יתרפא ושירווח לנו מכל הכיוונים הנפשיים והכלכליים.

כרגע זה נראה באמת שצריך נס גדול בשביל זה

אולי מפה תגיע הישועה.

יש לה בכרטיס אישי את האימייל שלה. תשלחי לה מייל.די שרוט
כאן לא תמיד היא נמצאת ברצף.
שלום יקרה,נגמרו לי השמותאחרונה

אינני חושבת שניתן לשוחח במסרים ולהבין כך צד שלם או בכלל לנהל שיחה במסרים...

 

אני מציעה שאם את, אתם, במקום שרוצה לנסות להתקרב ולעבוד על הזוגיות - כדאי מאוד לחפש כתובת בעולם האמיתי ולפרוש בפניה את כל הסיפור על בוריו ועל דקויותיו ומורכבויותיו. דבר שודאי לא ניתן לעשות ע"ג הפורום או מסרים.

 

לפי מה שזכור לי משרשורי עבר, בעלך מתאר מציאות מאוד מורכבת, לכן חשוב למצוא איש מקצוע שמומחה במצב אותו תיארתם, במקום ששניכם נמצאים בו, במצב של לחימה כפי שכתבת עד כדי כך שלא ניתן לדבר, שיש בלב ובראש המון סיבות להתגרש כפי שכתבת, שמבין איך לנסות ולרפא את הנפש ואת הפן הכלכלי גם כפי שכתבת וכן הלאה...

 

את יכולה לשלוח לי מסר / מייל ולכתוב איזור בארץ ואם אכיר מישהו רלוונטי אוכל להציע, או לחילופין להתייעץ כאן בפורום.

אבל חשוב מאוד להגיע לאיש מקצוע בעולם האמיתי. עם ניסיון במורכבות הגדולה שתיארתם. 

ואם שניכם רוצים ובוחרים להישאר יחד - לכוון למקום של טיפול זוגי, ואם ישנה מורכבות אחרת שם - לכוון לגישור (ואם אתם בוחרים בפרידה להשתדל להימנע כמה שאפשר מבתי משפט ומלחמות וכו')

 

מאחלת לכם מכל הלב להגיע לאושר שלם, לרווחה נפשית גדולה והמון שמחה ואהבה, שהקב"ה ישלח לכם את השליחים הנכונים והמדויקים וילווה אתכם צעד צעד בדרך 🙏🌹

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

מצטרפת לכל מילה של נעמי28 שכתבה לךנגמרו לי השמותאחרונה

לא יודעת איך להתייחס להודעה הזו אפילו מרוב שהיא הזויה ונשמעת כמו גיבוב של מילים ללא שום קשר אחת לשנייה.

אז למען הסדר הטוב ולמען כל הקוראים בכללם אכתוב בנקודות:

א. אישה נשואה אכן מקודשת לאיש שלה.

שאמר לה תחת החופה - הרי את - ורק את

מקודשת לי - ורק לי

והיא מיוחדת לו והוא מיוחד לה.

ושום דבר אחר שנכנס ביניהם לא שייך כאן.

ולא אני שאני כלום אומרת אלא הקב"ה והתורה והמוסר האלוקי ולא האנושי.

אז שום דבר שיכול לחצוץ בקדושה הזו, בין במחשבה, בין בדיבור, בין במעשה - הוא פסול.

ואיך תדע?

יש לך את התורה הקדושה שמפרטת הכל ואת חז"ל שמלמדים אותנו ברחל בתך הקטנה (בדיוק בפרשה "רחל בתך הקטנה") מה ואיך וכמה ולמה.

מעבר לזה אתה רוצה לדעת?

זה לא כ"כ מסובך:

תשאל את עצמך איך היית רוצה שידברו / יחשבו / יעשו לבת שלך הנשואה. זה הכל.

היית רוצה שגבר זר יתחיל איתה שהיא נשואה?

היית רוצה שגבר זר ימשוך אותה בערמומיות ובמסווה למקומות לא ראויים, כמובן שהכל במסווה של מצוקה ורק להתייעץ או כל דבר אחר?

היית רוצה שלאט לאט יצור איתה קשר אישי שיכול לנוע מאפלטוני, דרך שיחות, דרך וידאו, ועד לפיזי ממש?

זה היחס שאתה מאחל לבת שלך?

הקב"ה לא מאחל זאת לאף בת שלו. ולאף בן שלו.

אז גם אני הקטנה לא.

מעבר לזה עדיין מסובך לך להבדיל? זה גם פשוט מאוד:

כל מה שאדם לא היה מעז לכתוב בפומבי ע"ג הפורום אלא רק במחשכים של מסר אישי או כל מחשכים אחרים שהם בהיחבא - כנראה יש כאן נורת אזהרה.

רוצה להתייעץ? בצורה נכונה וראויה ועניינית? אין בעיה. אפשר כאן ע"ג הפורום כמו שעשו ועושים ויעשו הגולשים כאן.

אין שום צורך לפנות בפרטי.

וגם אם כן - אם הוא לא היה מעז לכתוב זאת בפומבי - כנראה שצריך לחשוב שם פעמיים.

יש היום צילומי מסך והכל מתועד, אם היה חושש מצילום מסך וכו' האם היה כותב זאת מלכתחילה?

אם היה יודע שאשתו תצפה בזה? שילדיו יצפו בזה? היה כותב את זה?

הנה לך כל הדרכים להבדיל.

יש טוב. יש רע. יש הפרדה.

אנחנו לא בבילבול ובבלילה בין טוב לרע.

יש תורה אלוקית ואמת אלוקית.

אז אדם רוצה להתייעץ עם אישה אף שהיא נשואה? שיתכבד ויעשה זאת לפי האמור. בטח ובטח בפורום דתי.

יש לנו את המוסר האלוקי ואת התורה הקדושה.

וכמה שהתורה מדגישה את כל האמור על אשת איש. אחת מ3 העבירות שהן יהרג ובל יעבור. וכל ההרחבה שם ומשם.

ב. אין שום קשר, אבל שום, בין יחס ראוי לאישה נשואה לבין הטרדות במקווה או גילוי עריות במשפחה. ה' ישמור, מאיפה הבאת את זה בכלל? פה ממש מצטרפת למילים של @נעמי28 שזה במקרה הטוב עישנת משהו ובמקרה הפחות טוב אין לי מושג איך זה הגיע לך לראש.

אבל האמת צריכה להיאמר - אין שום קשר בין הדברים.

זה כמו שתכתוב ששמירה על בלעדיות בנישואים היא הגורמת לצונאמי / רציחות / עבודה זרה וכל קישקוש אחר.

מעבר לזה כל מילה וכל פירוט מיותר כיוון שחוסר ההיגיון זועק כאן מכל מילה.

ג. לא יודעת למה התכוונת "שהאדם רק מגמגם ולא כזה "מיני", אבל דע שאתה לא מעורה עד הסוף בכל מה שקורה מאחורי הקלעים, מה שנקרא במה שנשים דיווחו לי אישית בפרטי. לא אחת ולא שתיים ולא שלוש ולא ארבע. יש הרבה מעבר למה שאתה רואה, וכן, יש גם כיוון כמו שכתבת. הדברים לא נכתבו סתם, ובטח שלא בכזו נחרצות. יש סיבה להכל.

ד. מעבר לזה, ומעבר למקרה ספציפי כזה או אחר, לא חייב ולא צריך בכלל להגיע עד להכי גרוע. גם הרבה לפני זה רע מספיק. גם לקחת אנרגיה וכל מה שלא שייך במחשבה דיבור ומעשה לאישה נשואה או לאיש נשוי זה לא ראוי. שוב, כאן כל סעיף א' אפשר לקרוא שוב ולדעת להבדיל ולמצוא את האיזון בין מה שכן למה שלא.

יש לנו תורה. יש לנו מוסר אלוקי. מדובר בפורום דתי. וגם בלי קשר יש מוסר.

ואיך אמרת בשורה אחרונה, אכן עשרת הדיברות כוללות "לא תרצח", לא לרצוח ולא לקחת לא לאישה ולא לאיש את העולם הזה שלהם ואת העולם הבא שלהם.

גם אם אדם חושב שזה בסדר, או שאם זה "מתוך הסכמה" אז הכל טוב, כי גם אז זה לקחת את העולם הזה ואת העולם הבא. משניהם. שום דבר טוב לא יכול להיות מדבר כזה, אולי רק לטווח המאוד מיידי ומאוד קצר איזו הרגשה של ריגוש או סיפוק רגעי בלבד, אבל אחריו שבר ועוד בור ועוד תהום ועוד ריחוק מהאישה או מהאיש עצמם ועוד רע, בטח ובטח לטווח הארוך.

ומעדויות רבות מכלי ראשון יש כאן בהחלט המון שבר וכאב וממש לא טוב.

ובטח ובטח אם זה נעשה בצורה של מניפולציה זה אף עוד יותר גרוע.

וכן, גם אדם שמביע מצוקה, וכותב לאישה רנדומלית (ואיזה גועל נפש זה שכל אישה תחשוב שניק מסוים פשוט פונה לכ"כ כ"כ המון נשים, כל מי שיש לה דופק כאן בערוץ, ושפשוט מחפש לפתח שיח. איך אישה כזו צריכה להרגיש? אפילו אם הייתה רווקה זה מגעיל, מה היא חפץ אחד מני רבים שרק מנסים עליה את מזלו מבין כל ההמונים? פשוט מגעיל).

אבל קל וחומר שהיא נשואה, אז מה עניין לפתח שיח ומתוכו לצלול למעבר לכל מיני מחוזות, לא רק הגרועים שהם, שוב, גם לפני יש הרבה רע. מה עניין למשוך אישה נשואה ככה במילים?

הכך יעשו את אחותנו? ואת בתנו? ואת נשות ישראל?

אז אני לא מוכנה לזה. בטח לא במרחב של הפורום אם יש לי איזושהי שליטה מינימלית על ההנהלה ולדווח ולחסום ולהזהיר על נושאים כאלה.

בנות ישראל, אחיות שלי, יקרות לי. יקרות מדי ויקרות מפז.

ואף אחד לא יתייחס אליהן ככה.

כן, נכון, יהיו תמיד עוד אחוזים לא מבוטלים גם של גברים וגם של נשים שימשיכו להתכתב בפרטי, מרצונם החופשי, וכן, גם ילעגו לי ולכל מה שאני כותבת ואיך כתבו? יכנו זאת "משטרת מחשבות", אבל זה לא מזיז לי, כי אני מדברת אל מי שזה כן שייך אליו ומי שזה כן רלוונטי אליו, וגם אם זה רק אישה אחת או רק איש אחד שבעקבות הדברים יותר נזהרים - דייני.

וכל אחד אחראי על עצמו בלבד.

ברוך השם ותודה לאל שכבר יודעת שזה כן עזר לפי פניות באישי, אז לפחות בטיפה שאני יכולה לעשות זה יקר מאוד. ולאותן אלו שפנו בפרטי ולאותן אלה שקוראות סמויות (או קוראים) - בעיקר להן אני מכוונת. ותודה לה' על כך ועל כל מה שכתבו לי.

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה

שנזכה להתחזק, כולנו, בקודש הקודשים שבין איש לאשתו, ובכל הטוב שבחיים,

שבת שלום ומבורך

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...